כללי

תגובות בירדן לפיגוע בהר הבית:

המלך עבדאללה מגנה; בפרלמנט ובעיתונות תוקפים את ישראל;

כותב ביומון ממסדי: גאה על פעולת מסירת הנפש שעוררה את העולם הערבי מתנומתו

 

פיגוע הירי בכניסה למתחם הר הבית שביצעו ב-14 ביולי 2017 שלושה ערבים ישראלים ובמהלכו נהרגו שני שוטרים ישראלים והחלטת  ישראל לסגור את המתחם בעקבות הפיגוע, עוררו תגובות רבות בירדן הרואה עצמה כבעלת האפוטרופסות על המקומות הקדושים בירושלים. 

 

עבדאללה השני מלך ירדן גינה את הפיגוע במהלך שיחת טלפון עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, הביע התנגדות לאלימות על כל צורותיה ועמד על חשיבות הרגעת הרוחות במתחם. במקביל מתח המלך ביקורת על ההחלטה הישראלית לסגור את מתחם אל-אקצא בעקבות הפיגוע. הוא הדגיש כי "ירדן מתנגדת בתוקף להמשך סגירת מתחם אל-אקצא" ודרש מנתניהו "לשוב ולפתוח את מתחם אל-אקצא בפני המתפללים."[1] גינויים להחלטה הישראלית לסגור את מתחם אל-אקצא בעקבות הפיגוע הופיעו גם בהודעת דובר ממשלת ירדן, מוחמד אל-מומני[2] וכן בהודעה חריפה שפרסם למחרת  שר ההקדשים, ואא'ל ערביאת בה הזהיר מפני "המשך הפגיעה חסרת התקדים בקדושת מסגד אל-אקצא בעילה של בלימת האלימות המתיחות."[3]

 

בניגוד לדברי הגינוי של עבדאללה מלך ירדן, חברי פרלמנט ירדנים הביעו דברי שבח לשלושת מבצעי הפיגוע בהר הבית. ישיבה משותפת לפרלמנט הירדני ולממשלה ב-16.7 נפתחה בקריאת סורת אל-פאתחה לזכרם של שלושת מבצעי פיגוע הירי שהוגדרו "כשהידים, שנפלו והרוו [ועודם] מרווים את אדמת פלסטין הטהורה" ובשיגור ברכה למשפחות השלושה, על הכבוד והגאווה הראויים להם. בהודעת הפרלמנט שפורסמה בתום הישיבה, נכתב כי: "הפשעים החמורים שמבצעת ישראל ימשיכו להוות סיבה להצתת אש הנקמה בדור הצעיר, שעדיין יורש את שנאת הכיבוש מאבותיו." במהלך הישיבה נשמעו בפרלמנט גם קריאות לגרש את שגרירת ישראל מעמאן.[4]

 

קריאת סורת אל-פאתחה בישיבת הפרלמנט לזכר המפגעים[5]

ראו קליפ ממרי על הדיון בפרלמנט

 

 

 כמו כן, ברחבי ירדן  נערכו הפגנות מחאה נגד החלטת ישראל לסגור את מתחם אל-אקצא. בתהלוכה המרכזית, שארגנה תנועת האחים המוסלמים -ב-15.7.17  ממסגד אל-חוסייני במרכז עמאן, הביעו המשתתפים תמיכה בהתנגדות הפלסטינית וקראו לאנשיה לנקום בחיילים הישראלים; הם דרשו לבטל את הסכם השלום עם ישראל, להפסיק את הנורמליזציה עימה ולגרש את שגרירתה מעמאן. במהלך האירוע נשמעו גם קריאות "מוות לישראל!".[6]

 

תהלוכת המחאה בעמאן [7

מאמרים רבים בעיתונות הירדנית עסקו בפיגוע במתחם אל-אקצא ובהשלכותיו. הכותבים גינו את ישראל והזהירו מפני התקדים המסוכן הטמון בסגירת מתחם אל-אקצא.[8] העורכת הראשית של היומון אל-ר'ד, ג'ומאנה ר'נימאת, אף מתחה ביקורת על הגינוי של יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, לפיגוע.[9]

 

בהקשר זה בלט במיוחד מאמר של אחמד חסן אל-זועבי, בעל טור ביומון הממסדי אל-ראי, שבירך על הפיגוע במתחם אל-אקצא. לטענתו פיגוע זה הפיח חיים בבעיה הפלסטינית בצל התעסקות העולם הערבי בסכסוכיו הפנימיים.

 

להלן תרגום מאמרו של אל-זועבי:

"לא כעסתי ולא נעצבתי על מסירת הנפש של שלושת הצעירים שביצעו את הפעולה במסגד אל-אקצא. אדרבה, שמחתי והתגאיתי כי הם תיקנו את כיוון [המצפן] של הסכסוך, הקיצו מתרדמת השכחה מיליוני ערבים ו[צלצלו] בפעמון האזהרה. דמם יקר וחשוב יותר מהדיו של כל הסכמי [השלום]. הידיעה על מסירת נפשם זכתה לתפוצה רבה יותר מכל [ידיעה] על ועידות הפסגה הערביות. השהידים של אל-אקצא הם זרעי החיטה של ההתנגדות שאין לה קץ. הם הקריבו את חייהם למען כיפת [הסלע]. הם לא ייעלמו ולא יתפוגגו בחלוף הזמן, שכן כל שהיד מצמיח מאה לוחמים ובליבו של כל לוחם אלף שהידים עד אשר תשוב האדמה לבעליה, ואיש זולת המתפללים ויוני השלום לא ייגע במקומות הקדושים.

 

נוכח ההתנערות הערבית מהבעיה [הפלסטינית] הראשונה במעלה ותוך כדי הסכסוכים והמאבקים ההדדיים, המצור, ההאשמות, ההתעסקות בקרבות תקשורתיים בין הערבים לבין עצמם, ובצל הרפיון שפקד את  ידי האומה [הערבית] המשותקת כליל, לא היה מנוס מהתרחשות אירוע כמו פעולת אל-אקצא שיאמר בעופרת ודם: כמה קשי לב אתם כלפי אל-אקצא, כמה קשי לב אתם  [כאשר מדובר] בריב שלכם, בעמידתכם על המקח... בסכסוכיכם ובשכחתכם את אדמת פלסטין. היה צורך באירוע שיזכיר להיכן מכוון מצפן האיבה, מצפן הכיבוש ומצפן הדם. לא היה מנוס ממסר שנכתב בעזרת אורך הרוח הפלסטיני על אדמת המעראג'[10]באמצעות האצבעות שאחזו בהדק.

 

אחים הערבים...  האחים לדת ולגורל, שום בעיה שלכם ולו הקטנה ביותר לא תיפתר כל עוד לא יוסר [איום] הגרדום מעל האדמה והמקומות הקדושים [של פלסטין]. הנושא [הפלסטיני] לא יסתיים כל עוד העם [הפלסטיני] לא יפקיע את פטישו של הכובש מידו, יפרסם את  פסק הדין הצודק שלו וישיב לעצמו את המולדת הגזולה שלו.

הוי שותפינו לשפה הערבית, הו בני המולדת, כיצד מציית לכם ליבכם כאשר אתם מכוונים את לוע הרובה כנגד חזהו של אחיכם  [ומנגד] מושיטים את ידיכם אל מי שגזל את אדמתכם ואת כבודכם... אל תדאגו לנו שכן המוות הוא לחם חוקנו אם לא נתפלל ב[מסגד] אל-אקצא, דעו [שלפחות] הרובה התפלל בו."[11]

 

קריקטורה ביומון אל-ר'ד: ישראל כעוף דורס הבולע את מסגד אל-אקצא[12]