המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הרש"פ ופת"ח בראש קמפיין ההזדהות עם שביתת הרעב של האסירים הפלסטיניים
6/6/2017

 

הרש"פ ופת"ח בראש קמפיין ההזדהות עם שביתת הרעב של האסירים הפלסטיניים בכללם רוצחי אזרחים ישראלים לאחר הסכמי אוסלו


מאת כ. יעקב


הקדמה

בתאריך 17 באפריל 2017 פתחו כ-1500 אסירים ביטחוניים פלסטינים הכלואים בישראל בשביתת רעב, בהנהגתו של האסיר, חבר הוועד המרכזי של פת"ח, מרואן אל ברגותי, שביתה שהסתיימה מקץ 41 יום ב-27.5.17. היוזמה לשביתה באה בעיתוי לא נוח לרש"פ, שחששה כי השביתה תוביל להתפרצויות אלימות דווקא בעת שנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, מארח את עבאס בבית הלבן ובהמשך בעת ביקורו של טראמפ בבית לחם, במסגרת מאמציו לחידוש המו"מ המדיני. קושי נוסף לרש"פ היה החשש שמא הקרדיט על שביתת האסירים יינתן בלעדית למרואן אל-ברגותי על חשבון הרש"פ ועבאס, היות שהוא יזם את השביתה והנהיגה.[1]

 

ואולם, חרף הסתייגויות אלה, הרש"פ והפת"ח לא יכלו להישאר אדישות לנעשה, בשל חשש מזעם הציבור, והובילו קמפיין לתמיכה בשביתת האסירים שכלל: הקמת מאהלי הזדהות ברחבי הגדמ"ע, שהיוו גם בימה לאנשי פת"ח והרש"פ לנשיאת דברים ומקום מפגש עם משפחות האסירים; ארגון פעולות מחאה שכללו שביתה כללית, תהלוכות, הכרזה על ימי זעם, חסימת כבישים וצעידה אל קו התפר ולמוקדי החיכוך. כמו כן, ממשלת הרש"פ בראשות ראמי חמדאללה, הכריזה על ישיבה פתוחה עד לפתרון בעיית האסירים השובתים, והמועצה המהפכנית של פת"ח קראה להסלמת ההתנגדות העממית. משרד החוץ הפלסטיני הנחה את נציגויותיו בחו"ל לקיים פעולות הזדהות עם האסירים, ונציגי הפת"ח והרש"פ קראו למשלחות בינלאומיות ללחוץ על ישראל להיענות לתביעות האסירים.  

 

התייחסותה של הרש"פ בראשות עבאס לשביתת האסירים חושפת את השניות בעמדתה כלפי הטרור: בעודה מקפידה להצהיר על התנגדותה לאלימות ולטרור ולגנות את פיגועי הטרור בעולם ואת מבצעיהם, כשמדובר באסירים הביטחוניים הפלסטיניים הכלואים בישראל - רובם הגדול בגין מעשי טרור לאחר הסכם אוסלו שכללו רצח אזרחים ישראליים – הרש"פ מאדירה את מעשיהם, רואה בהם לוחמי חירות ומעלה את עניינם אל ראש סדר היום הפלסטיני. הדבר בא לידי ביטוי בפגישות של עבאס עם משפחות האסירים, כולל מחבלים שעם דם על הידיים שביצעו פעולות טרור קשות; בהצגתו את עניינם בפני נשיא ארה"ב טראמפ בביקורו באזור, ובבקשתו מהשליח האמריקאי למזה"ת גרינבלט, בפגישתם ב-25 במאי, לפעול כדי שישראל תיענה לתביעות האסירים, ובהרעפת שבחים על גבורתם והקרבתם.[2]

 

יומוני הרש"פ סיקרו את השביתה בהרחבה וייחדו לה כותרות ראשיות, כתבות נרחבות, תמונות וקריקטורות, תוך הצגת האסירים כקורבנות שסבלם רב ותוך התעלמות ממעשי הטרור שלהם שפגעו באחרים. יומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, הציג בראש עמוד השער מדי יום, את מספר ימי השביתה שכונתה "מערכת אל-חוריה ואל-כראמה" - מערכת החירות והכבוד - וכינה את האסירים "גיבורי החירות והכבוד" על שם קמפיין שביתת האסירים.[3]

 

בנוסף, קוימו פעילויות להעלאת מודעות הציבור לשביתת האסירים, כגון הקמת דגם של בית כלא ברחבת המולד בבית לחם, ערב ביקורו של טראמפ במקום;[4] תמרור עצור שהציבה עיריית רמאללה עם הכיתוב "עמוד לצד האסירים", וקיום טקס נישואין של זוג צעיר באחד ממאהלי המחאה, כהזדהות עם האסירים השובתים.

 

ביום שבת, 27 במאי, לפנות בוקר לאחר 41 ימי שביתת רעב, הודיעה הנהגת האסירים השובתים בראשות מרואן אל-ברגותי לראש הרשות לעניינים אזרחיים, חוסיין אל-שיח', על הפסקת שביתת הרעב, בעקבות השגת הסכם בין מנהיגי האסירים לשב"ס בכלא אשקלון, בתום מו"מ שנמשך עשרים שעות. יצוין כי עשרה מנהיגים האסירים כולל מרואן אל-ברגותי הובאו לכלא אשקלון במיוחד כדי נהל את המו"מ.

 

עמוד לצדם של האסירים[6]                                                     דגם אסיר כלוא בבית לחם בעת ביקור טראמפ שם[5]               

  


פרטי ההסכם טרם פורסמו רשמית אך לפי הודעת ראש רשות האסירים עיסא קראקע השיגו האסירים 80 אחוזים מדרישותיהם ובהן היתר למשפחותיהם לבקרם פעמיים בחודש. בעקבות השיחה עם אל-ברגותי, הצהיר אל-שיח', כי הרש"פ תממן את הביקור הנוסף של משפחות האסירים בסך 6 מיליון דולרים. יצוין כי נציגי כל קצות הקשת הפלסטינית היו מאוחדים בהבעת סיפוק מסיום השביתה ושמחה על מה שנתפס בעיניהם כניצחון האסירים במאבקם על שיפור תנאיהם.

 

גרסאות הפלסטינים והישראלים בנוגע להישגי האסירים היו שונות זו מזו. בישראל טענו כי ההישג היחיד של האסירים הוא העלאת מספר הביקורים מביקור אחד בחודש לשני ביקורים כשהביקור הנוסף ימומן ע"י הרש"פ. לעומת זאת, הפלסטינים ציינו כי חלו כמה שיפורים בנושא הביקורים כולל הסרת מניעת ביקור 140 ילדים את הוריהם; טיפול רפואי באסירים בבית חולים משופר ושיפור תנאי מעצרם של נערים ונשים.[7] 

 

סקירה זאת תעסוק ביעדי השביתה, במניעיה נוכח המחלוקות בתוך הפת"ח, בפעילות הרש"פ ופת"ח בקמפיין ההזדהות עם האסירים, בהאדרתם על ידי בכירי הרש"פ  ובסיקור השביתה על ידי כלי התקשורת שלה.

 

יעדי השביתה: שיפור תנאי האסירים לצד השגת מטרות לאומיות והצתת אינתיפאדה חדשה

הסיבה הפורמלית לקיום שביתת הרעב הייתה דרישה לשיפור תנאי האסירים. האסירים הפלסטינים הציגו שלל תביעות כתנאי להפסקתה ובכלל זה הכנסת מיזוג אוויר, הבאת רופאים מחו"ל ולימודים אקדמאיים. במכתב רשמי הם פירטו את דרישותיהם: הפסקת מדיניות הבידוד והמעצר המנהלי; שיפור תנאי החיים בכלא: הצבת טלפונים ציבוריים בכל בתי הכלא ובכל האגפים, כדי שהאסירים יוכלו להתקשר לקרוביהם; הכנסת מיזוג אוויר ואמצעי אוורור לחדרים; השבת המטבחים והמאפיות לכל בתי הכלא בפיקוח האסירים הביטחוניים,  ומתן אפשרות לאסירים לקנות את הירקות הדרושים להם; שיפור ביקורי האסירים: החזרת הביקור השני שהצלב האדום הפסיק; ארגון ביקורים ובייחוד לתושבי עזה פעם בשבועיים ללא עיכובם; אי מניעת ביקור קרוב מדרגה ראשונה ושנייה; הוספת 45 דקות למשך הביקור; היתר לאסיר להצטלם עם משפחתו בכל שלושה חודשים; הקמת מתקני שירות ציבורי לרווחת המשפחות בפתח הכלא; הכנסת ילדים ונכדים למטה מגיל 16 בכל ביקור; הכנסת ספרים, עיתונים, בגדים, מוצרי מזון וציוד אישי לאסיר בעת הביקור; הפסקת "ההזנחה" הרפואית; סגירת "מה שמכונה בית החולים של כלא רמלה משום שאינו מספק את הטיפול הרפואי הנדרש"; קיום בדיקות רפואיות עתיות; קיצור זמן ההמתנה לניתוחים; הבאת רופאים מומחים מחו"ל; שחרור האסירים החולים ובייחוד את הנכים; אי חיוב האסיר בתשלום עבור הטיפול הרפואי; החזרת האסירים מהמרפאות ומבתי המשפט ישירות לבתי הכלא ללא עצירות ביניים והגשת מנות אוכל; מענה לצרכים ולדרישות של האסירות הפלסטיניות בהסעתן ובפגישה ישירה ללא חציצה [עם מבקריהן]; החזרת האפשרות ללימודים באוניברסיטה הפתוחה ומתן אפשרות לאסירים לגשת לבחינות הבגרות באופן רשמי.[8]

 

מסמך הדרישות[9]


 

עם זאת, בכירים פלסטיניים ובעלי טורים בכלי התקשורת הפלסטיניים הזכירו יעדים ומסרים אחרים. לטענתם, היעד הראשון היה יצירת דינמיקה של הרחבת ההזדהות עם האסירים עד כדי התפרצות של אינתיפאדה חדשה שתוביל לסיום הכיבוש. קדורה פארס, יו"ר מועדון האסיר הפלסטיני, הזהיר כי שביתת הרעב תוביל לאינתיפאדה בבתי הכלא ולאחר מכן בשטחים הפלסטינים.[10] בעל הטור הירדני חמאדה פרענה טען, כי מרואן אל-ברגותי פועל להתפרצות אינתיפאדה.[11] השר לשעבר ומנהל אתר "אמד" חסן עצפור הציג את השביתה כאינתיפאדה חדשה.[12]

 


היעד השני של השביתה היה שינוי מעמד האסירים באמצעות בנאום בעייתם, כדי שייחשבו לשבויי מלחמה ולא לטרוריסטים. ואכן, מראשית השביתה פעלו בכירים פלסטיניים לגיוס הקהילה הבין-לאומית כדי שתלחץ על ישראל להיענות לדרישות השובתים ובכך גם לנטרל את דרישת ישראל וארה"ב מהרש"פ להפסיק את תשלום הקצבאות לאסירים. כך, בפגישת עבאס עם רעייתו של מרואן אל-ברגותי הוא הבטיח לה לפעול בזירה הבין-לאומית כדי "להציל את חיי האסירים"[13]. כמו כן, קסאם, בנו של מרואן אל-ברגותי, אמר כי מתקיימת פעילות מחאה בשטח לצד פעילות דיפלומטית מול הקונסולים הזרים.[14]

ואולם, חרף מאמציהם בזירה הבינ"ל, לא הצליחו מנהיגי האסירים להביא להכרה באסירים כשבויי מלחמה.


היעד השלישי של שביתת האסירים היה השגת אחדות פלסטינית בין פת"ח לחמאס ובתוך פת"ח. מרואן אל-ברגותי כתב באיגרת לתנועתו ב-16 באפריל,  כי פת"ח עומדת בפני אתגר והזדמנות להעלות את חשיבות האסירים; הזדמנות לאחד את עמדת פת"ח בבתי הכלא ולחזק את כוחה ותפקידה; להפסקת כל התופעות השליליות שהיו בתנועה בשנים האחרונות ופתיחת דף חדש שיוביל לאחדות וכוח.[15] אשר לפילוג בין פת"ח לחמאס, החוקר אחמד עיסא טען, כי "שביתת האסירים תשפיע בהכרח על הדיאלוג הפלסטיני בנושא הפילוג [בין פת"ח לחמאס] שנמצא בשיאו."[16]

ואולם אי השתתפות אסירי חמאס בשביתה פגמה בסיכויים להשגת אחדות פלסטינית שממילא לא היו גבוהים.

 

הוויכוח בנוגע למניעי השביתה על רקע המאבקים הפנימיים בפת"ח

עוד בתחילת השביתה עלו תהיות לגבי מניעיו של יוזמה, חבר הוועד המרכזי של פת"ח, מרואן אל-ברגותי, וכן בנוגע להיקף ההשתתפות בה ולמידת התמיכה בה מצד הרש"פ, חמאס ושאר הפלגים ומצד הציבור.  

כידוע, שמו של יוזם השביתה, מרואן אל-ברגותי, הוזכר בין מועמדי פת"ח לרשת את עבאס[17], ואכן בפברואר 2017, בעקבות הוועידה השביעית של פת"ח, נערכו בחירות לוועד המרכזי של התנועה שבהן זכה אל-ברגותי במספר הקולות הגדול ביותר, עדות לפופולאריות הרבה שלו. חרף היותו בכלא, קיווה אל-ברגותי להתמנות לסגן יו"ר תנועת פת"ח, אך הוא לא נבחר ואף הודר מכל תפקיד אחר בוועד. רעייתו פדוא, טענה כי עבאס נכנע ללחצי ישראל שלא למנותו.[18] בכיר בפת"ח, נאצר אל-קדוה, הסביר כי לא היה קונצנזוס בוועד המרכזי של פת"ח למינוי, ואילו בכיר אחר בתנועה, טען כי חברי הוועד המרכזי רקמו מזימה להדרת אל-ברגותי, כפי שהרחיקו לפני כן את מוחמד דחלאן ואנשיו מתנועת פת"ח.

 
הטענות כי יש קשר בין שאיפותיו האישיות של ברגותי לרשת את עבאס לבין יוזמתו לארגן שביתת רעב של האסירים כדי לצבור עוד פופולריות, עוררו ויכוח ברש"פ. לפי בכיר בפת"ח, מונד'ר ארשיד, שמילא תפקידים ברש"פ, הדרתו של אל-ברגותי האיצה את החלטתו לשבות ולהוכיח למנהיגי פת"ח את חיוניותו וכי לא ניתן להתעלם מיכולתו לסחוף המונים כפי שכבר עשה באינתיפאדה השנייה.[19] מנגד, בכירי רש"פ לשעבר ובעלי טורים ביומוני הרש"פ כגון אשרף אל-עג'רמי ועבד אל-ר'ני סלאמה, טענו כי הדרישות ההומניות של האסירים מפריכות את הטענות שסיבת השביתה שמוביל אל-ברגותי היא רצונו לחזק את מעמדו לאחר שלא נבחר לסגן יו"ר פת"ח וכי מנהיג פופולרי ואמיתי לא זקוק לחיזוק דימויו באמצעות שביתה.[20]  עורך יומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה לשעבר, חאפז אל-ברגותי, טען כי הסרטון שבו נראה אל-ברגותי אוכל בזמן שביתת הרעב פוברק והופץ בידי יריביו בפת"ח, משום ש"הפך יריב לרבים מחבריו החוששים מפני שחרורו מן הכלא."[21]

 

יצוין כי בעת שביתת האסירים בלטו מאוד השבחים שהורעפו על מרואן אל-ברגותי, הנתפס בעיני הפלסטינים כ"נלסון מנדלה" שלהם, אף שנדון לחמישה מאסרי עולם ועוד ארבעים שנה בגין תכנון פיגועי רצח. יו"ר רשות האסירים ברש"פ עיסא קראקע אמר: "המנהיג אל-ברגותי זוכה לפופולריות רבה לא רק בקרב האסירים והמוני העם הפלסטיני, אלא גם בקרב ארגוני זכויות אדם בינלאומיים בהפכו לאחד מ[סמלי] לוחמי החופש בעולם."[22] 

 

בעל טור ביומון הרש"פ, אל-איאם רג'ב אבו סוריה, סבור כי השתתפות כרבע מהאסירים בשביתת הרעב היא הישג השייך לאליטה של האסירים ובראשם למרואן אל-ברגותי, לאחר שהאסירים נואשו מכך שממשלת הרש"פ תשחררם בהסכם מדיני, או שהחמאס תשחררם בעסקת חילופי אסירים. הוא כתב: "כמו שתנועת פת"ח הייתה הירייה הראשונה והאבן הראשונה; וכפי שמרואן אל-ברגותי, חבר הוועד המרכזי של פת"ח, היה חבר המטה הכללי של האינתיפאדה הראשונה בהנהגת המנהיג ההיסטורי ח'ליל אל-וזיר, אבו ג'יהאד, בשנת 1987; וכפי שהוא היה סנדק האינתיפאדה השנייה בהנהגת אבי הפלסטינים יאסר ערפאת... [אל-ברגותי] הדליק את ניצוץ האינתיפאדה הזאת שנראית באופק ואין איש ראוי ממנו להנהיגה. צעידת האביר לקבלת הדגל לידיו, הוא עניין ודאי בשלב זה של המאבק הלאומי."[23]

 

כלי התקשורת שמזוהים עם דחלאן וכן כלי התקשורת של האופוזיציה לעבאס, למשל בחמאס ובחז"ע , ניצלו את השביתה כדי לתקוף את עבאס ולשבח את אל-ברגותי.[24] יצוין כי מוחמד דחלאן הודר מתנועת פת"ח עם תומכיו ולכן יש יריבות קשה בינו לבין מחמוד עבאס. הדרתו ודחיקת מרואן אל-ברגותי, יצרו מעין "ברית נפגעי עבאס" בין אל-ברגותי ודחלאן, והאחרון תמך במפורש במרואן אל-ברגותי כמועמד לרשת את עבאס.[25] 


ברש"פ, בפת"ח ובעיתוני הרש"פ מאדירים את האסירים השובתים, כולל מחבלים שרצחו ישראלים

עבאס: האסירים הם גיבורינו ובעייתם ניצבת בראש סדר העדיפויות שלנו

כאמור, אף שלא בכירי הרש"פ יזמו את השביתה, הם הצטרפו להבעת התמיכה בה ולהזדהות אתה, תוך שהם מכנים את האסירים "סמלים" ו"גיבורים", וזאת למרות שחלקם ביצעו את מעשי הטרור החמורים ביותר שידעה ישראל.  בפגישתו עם נציגי הפזורה הפלסטינית בארה"ב, ב-2 במאי, אמר עבאס: "אני אומר לאסירים: סבלנות, ניצחונכם בוא יבוא, אתם סמלינו וגיבורינו."[26] כמו כן, ב-28 באפריל קיבל יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, במוקטעה ברמאללה.. פני משלחת מטעם משפחות השהידים והאסירים השובתים רעב ונפגש עם לטיפה אבו חמיד, אמם של ארבעה אסירים פלסטינים המרצים מאסרי עולם מצטברים בבתי הכלא הישראליים בגין מעורבותם בפיגועי ירי והתאבדות נגד אזרחים ישראלים, בהם בנה נאצר, שהיה בכיר בגדודי חללי אל-אקצא ברמאללה במהלך אינתיפאדת אל-אקצא והשתתף באופן פעיל בביצוע הלינץ' ברמאללה ב-12.10.2000; ובנה שריף, שהיה גם הוא פעיל בגדודי חללי אל-אקצא וסיפק נשק וסיוע למבצעי הפיגועים בפברואר ובמרץ 2002, בירושלים ובתל אביב.[27] במהלך הפגישה, עבאס ציין כי "בעיית האסירים היא בראש סדר העדיפויות הפלסטיני"[28]  וקרא לציבור לתמוך באסירים ולהקל את סבלם. לדבריו, "ההנהגה הפלסטינית מקיימת מגעים עם גורמים בין-לאומיים כדי ללחוץ על ממשלת ישראל להיענות לדרישות האסירים."[29]

 

דברים דומים אמר עבאס גם בישיבת המועצה המהפכנית של פת"ח ב-25 במאי: "נתמוך באסירים ולא נאפשר שיכניעום או שיחזרו בהם. אסירנו הגיבורים שובתים למען מטרות הומניטריות."[30]

 

פגישת עבאס עם לטיפה אבו חמיד[31]                                   ביקור משלחת משפחות האסירים במוקטעה[32]

  

השבח לאסירים המחבלים נשמע גם מצד בכירים אחרים ברש"פ ובפת"ח. ב-24 באפריל ביקרה משלחת בהשתתפות סגן יו"ר פת"ח, מחמוד אל-עאלול, וחבר הוועד המרכזי, ג'מאל אל-מוחיסן בביתה של לטיפה אבו חמיד, במחנה הפליטים אל-אמערי, כהוקרה על שביתת הרעב שלה, כאות הזדהות עם בניה. אל-עאלול הבטיח כי "פת"ח תמשיך את המאבק עד שישוחררו כל אסירינו."[33]

 

ביקור נציגי פת"ח בבית אמם של שהיד וארבעה אסירים[34]



ראש ממשלת הרש"פ: אנו גאים בשביתה שמוביל "הלוחם" מרואן אל-ברגותי

ראש ממשלת הרש"פ ראמי אל-חמדאללה, הצטרף גם הוא להאדרת המחבלים בדברים שנשא לציון יום האסיר הפלסטיני, בכנותו את מרואן אל-ברגותי "לוחם". הוא אמר: "אנו חשים גאווה וכבוד לנוכח העמידה האיתנה של תנועת האסירים והקרבתה. אנו, ההנהגה והעם, מאוחדים בתמיכה בכם וגאים במערכת החירות שאתם מנהלים בהנהגתו של הלוחם מרואן אל-ברגותי."[35]

 

כמו כן, בתום ישיבת ממשלת הרש"פ, ביום ביקורו של טראמפ ב-23 במאי ברמאללה, בירכה ממשלת הרש"פ "את האסירים הגיבורים בבתי הכלא ובבתי המעצר בישראל אשר מפגינים במערכת החירות והכבוד [קרי, בשביתת הרעב] את גילויי האומץ וההקרבה הנהדרים והנאצלים ביותר." הממשלה גינתה "את שתיקת הקהילה הבין-לאומית וארגוני זכויות אדם, ארגונים הומניטריים וארגוני בריאות, שפעילותם אינה תואמת את הסכנות שבהן נתונים האסירים הגיבורים... התיק הזה חייב להיסגר והוא ייסגר רק אם ישוחררו כל האסירים מבתי הכלא של הכיבוש. חירותם היא חלק בלתי נפרד מחירות המולדת והעם... ראש הממשלה [ראמי אל-חמדאללה] קרא לציבור להגביר את ההזדהות עם האסירים בכל יום."[36]  

 

חנוכת כיכר על שם המחבל כרים יונס בהשתתפות אנשי רש"פ, פת"ח וערביי ישראל

במסגרת ההוקרה לאסירים חנכה הרש"פ ב-18 במאי 2017, כיכר בג'נין על שם המחבל הערבי ישראלי כרים יונס, המכונה זקן האסירים, אשר הורשע בחטיפתו וברציחתו של החייל אברהם ברומברג בשנת 1980 ומרצה עונש מאסר של 40 שנה. תנועת פת"ח בג'נין ועיריית ג'נין הזמינו אישים מאזור ג'נין ומקרב ערביי ישראל לחנוך את הכיכר על שמו של יונס כאות לתמיכה באסירים "הגיבורים" באירוע השתתפו מושל ג'נין, אבראהים רמדאן, שציין כי יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, פועל לשחרור האסירים מבתי הכלא בישראל.[37]  בצעד הוקרה אחר של פת"ח לכרים יונס, החליט הוועד המרכזי של התנועה בחודש מאי, לקבל את המלצת המועצה המהפכנית של התנועה, למנות את כרים יונס לחבר וועד המרכזי.[38]

 

יו"ר רשות האסירים קרא במאמרו לאחוז בנשק: "שברו את העטים, חפשו אקדח וקליע"

ב-25 במאי פרסם עיסא קראקע, יו"ר רשות האסירים, מאמר ביומון אל-קודס, שבו קרא להסלים את המאבק לכדי מאבק מזוין: "אל תגרמו לנו לקבל גופות מבתי הכלא של הכיבוש. תמו המלים. אין צורך בעיתונות ובתקשורת, בפרשנויות ובתחזיות. האסירים נאבקים במוות כעת. שברו את העטים, חפשו אקדח וקליע... אנו כבר יודעים היכן נמות – בכלא או שנוצא להורג במחסומים... גוררים אותנו לבתי הדין הצבאיים שלהם כדי להאשימנו בכל דבר שירצו ויודיעו כי תפסו אותנו, הטרוריסטים. די. על כל אחד מאתנו לחפש אקדח וקליע."[39] 

 

כמו כן במהלך שביתת האסירים, הועלו מצד הפלסטינים טענות קשות כלפי הצלב האדום ובחברון אף נורו יריות לעבר מטה הארגון. פרקליטו של מרואן אל-ברגותי, אליאס צבאר', טען כי הארגון פגע באחד העקרונות שלו עצמו - ההגנה על האסירים - כאשר צמצם את מספר הביקורים שהאסירים זכאים להם..[40]

ב-16 במאי השעה הצלב האדום ברמאללה את פעילותו בשל איומים על עובדיו, על רקע שביתת האסירים.[41]

 

תמיכה בהמשך מתן קצבאות למשפחות השהידים, לאסירים ולפצועים

במהלך השביתה הביעו בכירי הפת"ח דבקות בהמשך תשלום הקצבאות למשפחות האסירים. חבר בוועדה המרכזית של פת"ח, עזאם אל-אחמד, אמר בהקשר זה: "מתן פרנסה לבני משפחות השהידים הוא דבר קבוע בתולדות המהפכה הפלסטינית ולא ניתן לחזור מכך... לא נרשה לישראל להתערב בזה... הקרן הלאומית [הפלסטינית] היא אחת ממוסדות אש"פ, והממשל האמריקני לא ביקש מאתנו דבר הקשור להפסקת קצבאות השהידים, הפצועים או האסירים. עמדתנו בנושא נובעת מהאינטרסים של עמנו."[42] 

 

יועצו של עבאס לענייני חוץ נביל שעת', אמר לרשת ב', כי מי שמבקש מהרש"פ להפסיק את הקצבאות והמשכורות של האסירים, הוא משוגע וכי "מטרת בקשה זאת היא הרס הסיכוי לכונן שלום בין הפלסטינים לישראלים וקריאת תיגר על ההזדמנות שמוביל הנשיא טראמפ. האסירים הם קרבן של ישראל ותוצאה של הכיבוש. האם נוכל לבקש מישראל להפסיק לשלם משכורות לחייליה?"[43]  

 

סיקור תקשורתי נרחב ואוהד בעיתונות הרש"פ של שביתת האסירים

כאמור, יומוני הרש"פ סיקרו את שביתת האסירים בהרחבה וייחדו לה כותרות ראשיות, כתבות נרחבות, צילומים וקריקטורות, תוך הצגת האסירים כקורבנות שסבלם רב ותוך התעלמות מהסבל שמעשי הטרור שלהם גרמו לאחרים. יומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, כינה את האסירים "גיבורי החירות והכבוד" על שם קמפיין שביתת האסירים.[44]

 

השער היומון אל-חיאת אל-ג'דידה ביום ה-41 לשביתת האסירים[45]



כתבות שבח על אודות אסירים רוצחים שנשפטו למאסרי עולם

היומונים ברש"פ פרסמו גם עשרות כתבות ובהם קורות חייהם של מחבלים שהיו אחראים לרצח ישראלים רבים. כך למשל, היומון אל-חיאת אל-ג'דידה, פרסם סדרת כתבות כאלה בשיתוף עם "מכון אבו ג'יהאד לענייני אסירים", בהן כתבה על מפקד גדודי אל-אקצא נאסר עויס שנשפט ל-14 מאסרי עולם, 50 שנה ו-6 חודשים בשל תכנון וביצוע פיגועים בין השנים 2001 - 2002 בהם נהרגו 14 אזרחים ישראלים. הכתבה מתארת את קורות חייו וכיצד פעל מגיל 16 כאשר השליך בקבוקי תבערה על מטרות ישראליות, אחר כך גייס אנשים לפת"ח ופיקד על חוליה צבאית, ולאחר שנדון לחמש שנות מאסר, הוא הפך לפעיל מרכזי בכלא. בכתבה מתוארים פעילותו באינתיפאדה הראשונה, גירושו לירדן לשלוש שנים, היותו מבוקש מספר אחד כמפקד גדודי אל-אקצא ופעילותו בתנועת השביבה של פת"ח, תוך הדגשת סירובו להכיר בבתי המשפט הישראליים וציון ייחוסו המשפחתי כ"אח של שהיד" ו"דוד של שהיד".[46]   

 

הכתבה בשבחו של נאסר עויס[47]


 

כתבה אחרת ביומון א-חיאת אל-ג'דידה עסקה באסיר חאתם יאסר מוחמד אל-ג'יוסי, ממייסדי גדודי חללי אל-אקצא, שנדון ל-6 מאסרי עולם ו-55 שנים באשמת תכנון פיגוע ירי שבו נרצחו שישה ישראלים באינתיפאדה השנייה, שהחלה בספטמבר 2000. הכתבה סיקרה את קורות חייו של אל-ג'יוסי  ובכלל זה השתתפות בפיגועים והוא תואר כ"לוחם ההתנגדות העומד איתן מול הסוהר"[48]  

 

כתבה אחרת ביומון עסקה ב"גבורת" האסיר עז אל-דין ח'אלד חמאמרה שנשפט ל-9 מאסרי עולם בעוון תכנון פיגוע באינתיפאדה השנייה בו נרצחו שמונה ישראלים ותכנון חטיפת אוטובוסים ישראלים.[49]

 

תמונה באל-חיאת אל-ג'דידה: אם האסיר נאצר אבו חמיד בסימן ניצחון[50]


 

כתבות בשבח לימודיהם האקדמאים של האסירים בכלא הישראלי

בהקשר של התביעות לחדש את הלימודים האקדמאים של האסירים, הבליטה התקשורת הפלסטינית סיפורים אישיים של אסירים ולימודיהם בכלא, במטרה להעלות את מודעות הציבור לנושא. כך למשל, בכתבה שפורסמה בסוכנות הידיעות הפלסטינית ופא על האסיר עלאא אל-דין אל-כרכי שנשפט למאסר עולם בגין רצח ישראלי, סופר כי הרוצח סיים לימודים אקדמאים לתואר בוגר במדעי המדינה ובמדעי החברה בהצטיינות, וכאשר ביקרה אמו בכלאו הוא מסר לה מעטפה שבה תעודה אקדמאית ואמר לה: "אמי, את נטעת עץ, וכעת הגיעה העת שתקטפי מפירותיו."[51]

 


כתבה אחרת בנושא זה פורסמה על האסיר ג'ומעה אדם שנשפט למאסר עולם, השלים בכלא את לימודיו לתעודת בגרות ותעודת בוגר אוניברסיטה וכעת הוא לומד לתואר מוסמך בהתכתבות באוניברסיטת אל-קודס בחוג לענייני ישראל.[52]

 

כתבה ביומון הרש"פ על התמיכה בשביתת האסירים ברמאללה:  בתמונה ילדה עם תמונת האסיר עבד אללה

אל-ברגותי שנדון ל-67 שנות מאסר על תכנון פיגועים שבהם נרצחו 66 בני אדם בשנים 2001 - 2002[53]


 

 



[2] www.amad.ps, 25.5.2017

[3] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 12.5.2017

[4] www.maannews.net, 23.5.2017

[5] www.maannews.net, 23.5.2017

[7] אל-איאם (רש"פ), 29.5.2017

[8] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 19.4.2017

[9] www.ynet.co.il  , 4.4.2017

[10] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 18.4.2017

[11] www.amad.ps, 23.4.2017 

[14] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 20.4.2017 

[16] www.maannews.net, 23.4.2017

[17] ראו דוח ממרי: ברגותי קורא לאינתיפאדה רחבה

[18] http://safa.ps, 16.2.2017

[20] אל-איאם (רש"פ), 17.4.2017 

[21] www.amad.ps, 17.5.2017

[22] ופא (רש"פ), 17.4.2017

[23] אל-איאם (רש"פ), 18.4.2017

[24] כך, אוסאמה אל-פרא, חבר בזרם של מוחמד דחלאן, טען כי כליאתו של מרואן לא מונעת ממנו להתמנות לסגן יו"ר הפת"ח, בשל הפופולריות שלו ובשל מספר הקולות הרב לו זכה בבחירות לוועד המרכזי של התנועה, ובשל היותו סמל למאבק האסירים. לדעת אל-פרא, מינוי כזה יכול להיות קלף ללחץ על ישראל כדי שתשחררו. http://www.amad.ps, 23.2.2017;  מוחמד דחלאן טען כי שביתת האסירים היא גבורה שכל העולם מדבר על אודותיה זולת ההנהגה הפלסטינית  http://alresalah.ps, 29.4.2017

[26] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 3.5.2017

[27]  להלן פירוט נוסף אודות מעורבות בניה של אבו חמיד בפיגועים ובמעשי אלימות נגד ישראל: עבד-אל-מונעם אבו חמיד השתייך לגדודי עזאל-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, ופעל בגדמ"ע, שם סייע לרצח שלושה ישראלים ב-14.12.1990, ולרצח ישראלי נוסף ב-13.2.1994.

נאצר אבו חמיד, הנזכר לעיל, הוא ממייסדי גדודי חללי אל-אקצא, הזרוע הצבאית של תנועת פת"ח, והיה עוזרו של מזכ"ל פת"ח בגדמ"ע בזמן אינתיפאדת אל-אקצא, מרואן ברגותי. הוא מרצה כיום שבעה מאסרי עולם ועוד 50 שנים בגין רצח שבעה ישראלים בארבעה פיגועים שונים, ועוד 12 ניסיונות לרצח. נאצר אבו חמיד פעל יחד עם אחיו נאצר במסגרת גדודי חללי אל-אקצא, והוא מרצה כיום חמישה מאסרי עולם בגין תכנון פיגועי התאבדות. שריף אבו חמיד, הנ"ל, היה גם הוא פעיל בגדודי חללי אל- אקצא וכן עבד כפקיד במנגנון הביטחון המסכל של הרש"פ. הוא מרצה עונש מאסר של ארבעה מאסרי עולם. מוחמד אבו חמיד מרצה שני מאסרי עולם ו-30 שנות מאסר, בגין תכנון פיגועי התאבדות במסגרת פעילותו בגדודי חללי אל-אקצא. גם בניה הנוספים של אבו חמיד ריצו תקופות מאסר שונות, בגין השתייכותם לגדודי חללי אל-אקצא. אבו חמיד זכתה לכינוי "ח'נסאא' של פלסטין" ע"ש המשוררת מתקופת ראשית האסלאם, אל-ח'נסאא' בנת עמר, שנחשבה ל"אם השהידים", שלא התאבלה על מות ארבעת ילדיה בקרב אל-קאדיסיה אלא הודתה לאללה אשר "כיבדה במותם. אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 10.5.2017; alqassam.ps;youtube.com, 7.1.2014; facebook.com/We.are.Handala, 18.4.2012; mako.co.il, 11.10.2011; felesteen.ps, 4.5.2017;www.paldf.net/forum, 31.7.2003; alwatanvoice.com, 12.5.2013

[30] www.wafa.ps, 25.5.2017

[31] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 29.4.2017

[36] http://www.wafa.ps, 23.5.2017 

[37] http://www.wafa.ps, 18.5.2017  

[39] אל-קודס (ירושלים), 25.5.2017

[40] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 18.4.2017

[43] אל-קודס (ירושלים), 5.5.2017

[44] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 12.5.2017

[45] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 27.5.2017

[48] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 19.5.2017

[50] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 15.5.2017

[53] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 25.4.2017.

תגיות