המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותבים ירדנים: מאות אלפי צעירים בירדן תומכים בדאעש; טיפול המשטר בבעיה - נרפה
4/5/2017


עיתונאים בכירים בירדן מתריעים:

מאות אלפי צעירים בממלכה תומכים בדאעש וטיפול השלטונות בכך גובל בריפיון


מאת צ. הראל


הקדמה

אירועי הטרור הגוברים בירדן המבוצעים בידי אזרחים ירדנים שמזוהים עם דאעש, לצד הנתונים על הצטרפותם של צעירים ירדנים רבים לארגונים הלוחמים בסוריה ובעיראק, ובראשם דאעש[1] מעוררים בירדן דאגה רבה ושיח ציבורי ער אודות הקיצוניות במדינה.

 

בשנים האחרונות הפכה ירדן לזירה של פעולות טרור רבות. האחרונה שבהם התרחשה בכמה מוקדים בעיר כרכ

ב-18.12.2016. ארבעה טרוריסטים, ירדנים במוצאם, ירו לעבר פטרול סיור ומתקן ביטחוני בעיר, ולאחר מכן נמלטו למצודת כרכ העתיקה, בה ניהלו במשך כמה שעות חילופי ירי עם כוחות הביטחון עד שחוסלו. במהלך מסע הירי של החוליה נהרגו 7 אנשי כוחות ביטחון ירדנים, שני אזרחים ותיירת קנדית.[2] בחיפוש בדירתם השכורה של חברי החוליה בעיירה אל-קטארנה, נמצאו חמש חגורות נפץ מוכנות להפעלה וחומרי חבלה אחרים. תחקור האירוע העלה כי שלושה מחברי החוליה ריצו בעבר עונש מאסר בגין ניסיונם להצטרף לדאעש[3], אשר נטל,  בהמשך, אחריות על הפיגוע. [4] בעקבות האירוע נערך מבצע לאיתור מבוקשים במחוז כרכ, במהלכו נהרגו ארבעה אנשי כוחות ביטחון נוספים ואחד מן המבוקשים. מבוקש אחר שנעצר, הודה בחקירתו כי רכש נשק ומימן את חוליית הטרור בכרכ.[5] מאוחר יותר נחשף כי החוליה תכננה לבצע פיגוע ראווה גדול יותר בכמה יעדים בירדן בערב ראש השנה האזרחית 2017.[6]

 

חומרי החבלה שנחשפו בדירת הטרוריסטים באל-קטארנה[7]


 

אירוע זה מצטרף, כאמור, לשורה של מעשי טרור שבוצעו בשנים האחרונות בירדן על ידי אזרחי הממלכה. כך, בנובמבר 2015 פתח קצין ירדני במתקפת ירי בבסיס אימונים אל-מוקר באזור עמאן, בה נהרגו שלושה מעמיתיו ושלושה אנשי ביטחון מארה"ב ומדרום אפריקה.[8] במרץ 2016 נחשפה וסוכלה במחנה הפליטים שליד אירביד חוליית טרור, שפעלה בהשראת דאעש ותכננה לבצע פיגוע ראווה בירדן.[9] ביוני 2016 נורו למוות חמישה אנשי המודיעין הכללי של ירדן במחנה הפליטים אל-בקעה, צפונית לעמאן בידי פעיל בזרם הסלפיה-ג'יהאדיה, שאימץ את האידיאולוגיה של דאעש.[10]

 

כמו כן, בפברואר האחרון פרסמה מחלקת המחקר של הקונגרס האמריקני דוח, בו הוצגו נתונים לפיהם ירדן ניצבת במקום השני אחרי תוניסיה בדירוג המדינות עם מספר האזרחים הגדול ביותר בשורות דאעש, וכי מאז שנת 2011 הצטרפו כ-4000 אזרחים ירדנים לשורות הארגון בסוריה ובעיראק.[11]

 

בעקבות האירועים בכרכ ניכרה החמרה ברמת הענישה של מעורבים בפרשיות טרור. כך, בחודשים ינואר ופברואר 2017 נידונו פעילים ירדנים שהואשמו בהשתייכות לדאעש ובהפצת רעיונותיו לעונשי מאסר ארוכים יותר ממה שהיה מקובל עד אז. מקור במערכת המשפט הירדנית חשף כי בית הדין בחר להחמיר בענישה בניסיון להיאבק באידיאולוגיה הקיצונית ובטרור ולהגביר את ההרתעה.[12] כמו כן ב-4.3.2017 הוצאו להורג בתלייה כמה טרוריסטים שנידונו מוקדם יותר למוות, ביניהם חברי חוליית הטרור מאירביד והמפגע במחנה הפליטים אל-בקעה.[13] דובר ממשלת ירדן, מוחמד אל-מומני, אמר כי צעד זה נועד להעביר מסר של הרתעה ומבטא את רצינותה של ירדן במאבקה בטרור ובקיצוניות.[14]

 

בעקבות מתקפת הטרור בכרכ פורסמו בעיתונות הירדנית מאמרים רבים שטענו כי בירדן פועלים תאי טרור רבים שכבר לא ניתן להגדירם "רדומים" וכי ציבור תומכי ארגון דאעש בממלכה גדל והתרחב ואף הפך להיות פעיל. עיתונאים ירדנים בכירים התריעו כי התמודדות הממלכה עם התופעה המדאיגה אינה רצינית ואף גובלת ברפיון והזהירו כי המצב יחמיר עוד יותר אם המדינה לא תגבש אסטרטגיה רצינית להתמודדות עם המצב. חלקם טענו כי התמודדות ביטחונית עם הצעירים התומכים בדאעש אינה מספיקה וכי יש צורך בביצוע רפורמה אידיאולוגית וערכית ובפיתוח השיח הדתי המתון.  במקביל התפרסמו בעיתונות הירדנים גם מאמרים שצידדו בהוצאות להורג של המואשמים בטרור וטענו כי הענישה הקשה תהווה הרתעה לפעילי הטרור בממלכה.

 

דוח זה יסקור את השיח בעיתונות הירדנית בנושא זה.

 

עורכת היומון אל-ר'ד: בירדן ישנם תאי טרור פעילים אך ההתמודדות עימם גובלת ברפיון

ג'ומאנה ר'נימאת, עורכת היומון אל-ר'ד, טענה במאמר שפרסמה, כי בירדן ישנם תאי טרור, הפועלים בהשראת האידיאולוגיה התכפירית וקראה להיאבק בתופעת הקיצוניות, באמצעות רפורמה אידיאולוגית וערכית. היא כתבה: "הסכנות הנשקפות לירדן מהאידיאולוגיה התכפירית הן ממשיות וגלויות לעין ו[לכן הפיגוע] בכרכ אינו מפתיע... למען האמת, אלה אינם 'תאים רדומים', כפי שמקובל לכנותם, אלא הם 'תאים פעילים', שמתכננים וחושבים כל העת להפעיל טרור, לרצוח ולהחריב את החברה ברמה האידיאולוגית והערכית... זו סכנה שמתפשטת וזה ידוע. אולם, הדבר החמור יותר הוא שהתמודדות עמה נעשית באמצעים המסורתיים, הגובלים לעתים ביד רכה או ברפיון. ירדן עמדה במבחן גם הפעם, אלא שהדבר גורם לנו להיזכר כי בשנת 2016 היו יותר מאירוע טרור אחד. אין ודאות שהדבר לא יקרה שוב, נוכח תוצאות סקרי דעת הקהל המצביעים על כך שמאות אלפים מבני החברה שלנו מגלים אהדה לזרם הזה, גם מבלי להיות מודעים לכך. דבר זה מחייב [אותנו] להתחיל תהליך ארוך של רפורמה אידיאולוגית וערכית."[15]

 

עיתונאי בכיר: גדודי טרוריסטים צפויים לנוע בחופשיות בקרבנו

כותב בכיר ביומון אל-ר'ד, פהד אל-ח'יטאן, הזהיר מפני העלול לקרות בירדן עם חזרתם הצפויה של הצעירים שהצטרפו לדאעש אליה וקרא "לשיתוק גדודי הפרא הללו ולעקירתם מן החברה." כך כתב: "המעגל הצר של הטרוריסטים, שנהרגו באירוע במצודת כרכ או שנתפסו במסגרת החקירות, כולל את אלה שלחמו בשורות דאעש ושבו לירדן, או את אלה שניסו להצטרף לארגון ונעצרו [בשל כך]. יש לא פחות מ-400 צעירים ירדנים משתי הקטגוריות הללו, המרצים את עונשם כעת בבתי הכלא הירדניים, והמספר צפוי לעלות בעתיד... מאות ירדנים לוחמים כעת בשורות דאעש ולא מן הנמנע שהם חושבים לשוב לירדן, במיוחד אם מוסול ואל-רקה תשוחררנה משליטת הארגון. על פי הנוהל המשפטי הנהוג כעת, כל מי שישוב יובא לדין כפי שקרה וקורה עם עמיתיהם [ששבו], לרבות חברי חוליית הטרור מאל-קטארנה.[16] [יחלפו] שנתיים או אף חמש שנים, והם ייצאו מהכלא כדי לשוב לבצע את פעילות הטרור שלהם. זה מה שקרה לרוב האנשים, שהועמדו לדין בעוון השתייכות או הצטרפות לארגוני הטרור בסוריה, או לקיצונים שנמצאים כעת מחוץ לכלא ומספרם עומד כעת על לא פחות מ-500 איש. אם נוסיף להם את המאות [הצפויים] לשוב מסוריה, שהם לוחמים מיומנים ביותר, יהיו לנו גדודי טרוריסטים הנעים בחופשיות בחברה... ההתפתחויות האחרונות מדליקות נורה אדומה לגבי מה שעלול לקרות בעתיד, אם לא נפתח לאלתר אסטרטגיה חדשה להתמודדות עם האיומים העומדים בפתח ונגבש תפישה כוללת לשיתוק גדודי הפרא הללו ולעקירתם מן החברה."[17]

 

אשת חינוך: רבים בממלכה חשים שהממשלות נהגו בסובלנות כלפי חממות הטרור

העיתונאית ואשת החינוך, זוליח'ה אבו רישה, בעלת טור ביומון אל-ר'ד האשימה במרומז את הממשלות בירדן על שגילו סובלנות לתופעת הקיצוניות הדתית בחברה, שהצמיחה חממות של טרור, ותהתה האם יופקו הלקחים מאירועי כרכ. היא כתבה: "על רקע הפשע החמור והנתעב בכרכ סערו הרוחות [בקרב פעילים] ברשתות החברתיות, שהאשימו את הממשלות שנהגו במשך תקופה ארוכה בסובלנות כלפי החממות בהן צומח הטרור... פעילים ברשתות החברתיות גינו את הממשלות וכמה מוסדות ממשלתיים על הסובלנות בה נהגו בטיפול בחממות אלה, אשר בהם מעודדים לאלימות נגד המדינה בשם האסלאם... הפעילים ברשתות אלה גינו גם את התפקיד המסוכן, שממלאים תועמלנים ומטיפים במסגדים, באגודות דתיות, במחנות נוער, בבתי ספר ובאוניברסיטאות, בערוצי טלוויזיה לוויינים וברשתות החברתיות. כעת ישנה אופנה חדשה והיא שתחת עינו הפקוחה של משרד החינוך מזמינים בתי ספר תועמלנים צעירים כדי ללמד את הדור [הצעיר] לשנן כל מה שמחייב את ביטול השכל והשרשת הציות. איש אינו מזמין סופרים, משוררים, פובליציסטים, מוזיקאים ואמנים, שיציגו שאלות ויחוללו סיעור מוחות. בשעה שהמחקר המדעי במדינות אחרות מגיע לשיאו, ההרצאות הפתוחות לקהל הרחב בכמה מהאוניברסיטאות שלנו הן בנושא שדים, כשפים והבלים דומים. הצרה היא שכל זה נעשה בשם האסלאם!... האם נוכל ללמוד מהכרטיס האדום הזה שהפשע בכרכ הניף בפני כולנו? האם זה אפשרי?"[18]

 

מומחה לארגונים אסלאמיסטים: תומכי דאעש בירדן עברו לפעילות מעשית; יש לחזק את השיח הדתי המתון

בעקבות הפיגועים בכרכ פרסם מוחמד אבו רמאן, חוקר במרכז למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטה הירדנית המתמחה בארגונים אסלאמיסטים ובעל טור ביומון אל-ר'ד, סדרת מאמרים בהם הצביע על מפנה שהתחולל בקרב חלק מתומכי דאעש בירדן שבא לידי ביטוי במעבר מגילויי אהדה ותמיכה בארגון, לביצוע פעילות טרור בשטח. אבו רמאן קרא לבחון מחדש את אמצעי הטיפול בהם בטרם יהיה מאוחר. הוא כתב: "מפנה מדאיג מתחולל בחוגי הזרם הדאעשי [בירדן]... הדבר בא לידי ביטוי במעבר משלב של תמיכה, גילויי אהדה והסכמה אידיאולוגית לדאעש ל[שלב] הפעילות באמצעות קבוצות ותאים באופן המשרת ישירות את האג'נדה של הארגון... חלק מגוש זה של תומכי דאעש ואוהדיו, שהגביל את עצמו בעבר לפן הרעיוני, ההסברתי והאידיאולוגי, עבר היום לפן המעשי. הדבר לא מצריך בהכרח הוראות או הנחיות ישירות, אלא רק אמונה ברעיונות הארגון בהתאם לדינמיקת הפעולה החדשה [שלו] וביצוע פעולות [טרור] בשיטת 'הזאבים הבודדים' או 'התאים הרדומים'... חשוב להבין את האינדיקציות והתמורות הללו היטב באופן שיחולל שינוי בדרך ההתמודדות [שלנו] עם אתגר הטרור והקיצוניות..."[19]

 

במאמר המשך כתב אבו רמאן: "לא ניתן להסתפק בגישה הביטחונית לבדה כדי להתמודדות [עם הקיצוניות]... הגישה הנדרשת [צריכה מלכתחילה] להגן על הדור הצעיר מפני נפילתו בפח הקיצוניות ולאחר מכן בפח הטרור. זהו אתגר שהמדינה החלה להתייחס אליו, אך צעדיה עדיין איטיים, שטחיים ולא מועילים. מצד שני, נדרשת הערכה של האסטרטגיות ואמצעי ההתמודדות עם אלה שנלכדו [כבר] ברשת הארגון [דאעש]. מדובר באלפי צעירים... איך נטפל בהם?! השאלה החשובה היא האם הכלא לבדו מספיק? דעתי [בנדון] היא ההפך הגמור. התכנית הנוכחית להידברות עמם בבתי הכלא גם היא חלשה ולא יעילה. חמורה מכך היא האפשרות שבתי הכלא יהפכו למרכזי גיוס, אימון, הכשרה ואינדוקטרינציה לאנשי הארגון - כפי שקורה בפועל, במיוחד בקרב [המצטרפים] החדשים שבהם לשורותיו - במקום להיות מרכזי שיקום. אם אירועי כרכ יעברו מבלי שנלמד מהם לקח ונעמיק חשוב בהם ובשאלה כיצד להתמודד עם האתגרים ועם השאלות החשובות שהם מציבים בפנינו, תהיה זו טעות חמורה מצדנו, שכן אנשים אלה נושאים מאפיינים של חברה דאעשית ויש [גם] משפחות במעגל הזה. החשש הוא שנמצא עצמנו מחר בפני נשים וילדים שהצטרפו לאידיאולוגיה זו, כפי שקרה בחברות ובמדינות אחרות. התכנית הלאומית למאבק בטרור אינה משכנעת והמאמצים המושקעים כעת בתחומים התרבותי, החברתי והאזרחי אינם רציניים, דבר שהופך את סכנת נפילתם של צעירים רבים בפח [הקיצוניות] לדאגה ממשית."[20]

 

במאמר שלישי כתב אבו רמאן: "עלינו להגדיר מחדש את התופעה עצמה, שכן אנו מדברים על תופעה המורכבת משני היבטים עיקריים: האחד חברתי-פוליטי והשני דתי-תרבותי-אידיאולוגי, ומחובתנו להתייחס לשניהם. בהיבט הראשון [החברתי-פוליטי], חשוב שלא נתייחס לנושא הצעירים במנותק מהנסיבות הפוליטיות, החברתיות והתרבותיות; לא מדובר רק ב'מילוי שעות הפנאי' שלהם, אלא ביצירת התנאים הפוליטיים והחברתיים, והאווירה המתאימה לפיתוח תרבות של מתינות במקום תרבות של קיצוניות... חשוב גם לבנות את המרחב הציבורי, שנדחק לשוליים והתרסק בעשורים האחרונים: לקיים פעילויות בלתי-פורמליות באוניברסיטאות ובבתי הספר, לחזק את החברה האזרחית ואת תפקידה בשילוב הצעירים [בחברה] ולחזק את מועדוני הספורט והנוער וכיוב'. בהיבט הדתי-תרבותי... יש לחזק את עמודי התווך של הנאורות ואת השיח הדתי המתון, לחזק את ההבנה המודרנית של האסלאם, לטפח מנהיגים דתיים לאומיים עצמאים, אם באמצעות גיבוש תפישה עצמאית ואמינה של מוסדות הדת הרשמיים והוקרתם, או באמצעות קיום שיח עם [נציגים של] האסלאם המתון ומתן הזדמנות ובמה בזירה התקשורתית והפוליטית עבורם. החשוב ביותר, הוא לבחון מחדש את אסטרטגיית הטיפול במעורבים בפעילויות [טרור] אלה איזה פעילויות פעולות? פיגועים?, לסווגם על פי שכבות וקבוצות [בחברה] ולפתוח להם צוהר [Exit Point] דרכו יוכלו להשיב לעצמם את חייהם ולהיחלץ מכבלי התרבות הקיצונית. הקיצוניות, הטרור והאלימות הם מערכת של תפישות הקשורות לתסכול, אכזבה, ניהיליזם וקיפאון דתי. אנו ניצבים בפני משימה היסטורית ארוכה ומתמשכת, אך זוהי 'משימת הצלה' הכרחית לדור הבא ולחברות."[21[

 

עיתונאי ירדני: ההוצאות להורג של טרוריסטים ירתיעו את התומכים בטרור

חוסיין אל-רואשדה, בעל טור ביומון אל-דוסתור, התייחס לדוח של מחלקת המחקר של הקונגרס האמריקני, שציטט נתונים על מספר הירדנים, שהצטרפו ללחימה בסוריה ובעיראק לצד דאעש, וקבע כי ירדן לא פעלה כנדרש לטיפול בתופעת הקיצוניות, אף שהטיפול בה קל יותר מהטיפול בתוצאותיה. הוא כתב: "אם כ-4000 ירדנים הצטרפו לארגון דאעש בסוריה ובעיראק מאז שנת 2011... אזי מה מספרם של אלה שהצטרפו לארגונים אחרים דוגמת ג'בהת אל-נוצרה? וחשוב מכך – כמה מבין הקיצונים המגלים אמפתיה כלפי ארגונים אלה נותרו בארצנו?... במסגרת אבחון [התופעה] שומה עלינו להודות כי יש אצלנו 'סביבות' המייצרות קיצוניות וגם מייצאות אותה. לסביבות האלה... יש נקודה משותפת אחת והיא הקיצוניות, שיכולה בין רגע להפוך לטרור ולכן התהייה בנוגע לגישה שאימצנו כדי להתמודד עם [הקיצוניות] מחייבת תשובות ברורות ונחרצות....

 

[בהקשר זה] עשינו שתי טעויות: האחת – שלא הקמנו מרכזים לניטור האידיאולוגיה הקיצונית כדי למפותה ולבחון את מגמותיה ואת הדרכים בהן היא מושכת [אנשים] ומגייסת אותם, מסתתרת ומתפשטת ולא הבנו את רזי שיטות הפעולה של [המטיפים] לאידיאולוגיה זו, את הקבוצות [בחברה] אליהן הם מכוונים ואת הכלים בהם הם משתמשים. הטעות השנייה היא שלא הצגנו תשובות ונראטיבים משכנעים כדי להפריך את רעיונות [האידיאולוגיה הקיצונית] בראש ובראשונה ולהתמודד עם פעולותיה בהמשך...

 

לא פעלנו כנדרש כדי להתמודד עם תופעת הקיצוניות כפי שפעלנו בהתמודדות עם הטרור, למרות שהקיצוניות היא ה'יצרן' הראשי של כל פעולת טרור ולמרות שטיפול מקדים בה קל יותר ומבטיח יותר מטיפול בתוצאותיה. כמו כן, המדיניות והכלים אתם אימצנו להתמודדות עם הקיצוניות – לא רק שלא היו מספיקים, אלא שאף למרבה הצער הם הגבירו את הקיצוניות, כי הם פשוט לא היו משכנעים ולא נבחנו לעומק."[22]

 

חודש קודם לכן, במאמר בו התייחס אל-רואשדה למסרים שהעבירה ירדן באמצעות ההוצאה להורג של כמה טרוריסטים שנידונו למוות,  הוא כתב: "גינוי האנשים המעורבים בטרור ותביעת דין וחשבון מהם הפכו להיות הכרחיים, לא רק למען ניצחון הצדק והמשפט, אלא כדי להוכיח את רצינות המדינה בטיפול באיום הזה שתוקף את החברה שלנו וכדי לחסום את הדרך בפני אלה המגלים אמפתיה כלפיו... בין המסרים התקיפים שהמדינה העבירה בגל ההוצאות להורג היה [מסר של] אזהרה לארגוני הטרור, המנסים להגביר את התפשטותם כדי להגיע אלינו. מסר זה משקף את רצון המדינה ואת רצינות [כוונתה] להמשיך במלחמה נגד הטרור מחוץ לגבולות ולהיאבק בו בעוצמה אם ינסה להסתנן אלינו... [מסר נוסף] הופנה לתומכי ארגוני הטרור בתוך ירדן... המשמעות שלו היא הרתעה, ועיקרו הוא שגורלו של כל מי שחושב לבצע פשע  הפך להיות ידוע ומוגדר ואין מקום להתרשלות ולרפיון בטיפול בעניין זה... ההוצאות להורג חיזקו את היכולת של המדינה ושל החברה לנהל את המלחמה נגד הטרור והתומכים בו."[23]

 



[2] אל-ר'ד (ירדן), 19.12.2016

[3] אל-ר'ד (ירדן), 21.12.2016

[5] אל-ר'ד (ירדן), 21.12.2016

[6] אל-דוסתור (ירדן), 2.1.2017

[7] אל-ר'ד (ירדן), 19.12.2016

[8] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 10.11.2015

[9] אל-ראי (ירדן), 2.3.2016

[10] אל-ראי (ירדן), 7.6.2016; http://www.aljazeera.net; 7.6.2016

[12] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 24.1.2017; 22.2.2017

[13] אל-ראי (ירדן), 4.3.2017

[14] אל-ר'ד (ירדן), 5.3.2016

[15] אל-ר'ד (ירדן), 20.12.2016

[16] החוליה שביצעה את פיגועי הטרור בכרכ.

[17] אל-ר'ד (ירדן), 24.12.2016

[18] אל-ר'ד (ירדן), 20.12.2016

[19] אל-ר'ד (ירדן), 20.12.2016

[20] אל-ר'ד (ירדן), 21.12.2016

[21] אל-ר'ד (ירדן), 23.12.2016

[22] אל-דוסתור (ירדן), 3.4.2017

[23] אל-דוסתור (ירדן), 5.3.2017



תגיות