המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מצרים: סערה ציבורית בעקבות גירוש משפחות קופטיות מכפרן
10/7/2015


מצרים: סערה ציבורית בעקבות גירוש משפחות קופטיות מכפרן

 

הקדמה

לאחרונה הסעירה את מצרים פרשת גירושן של כמה משפחות קופטיות מכפר "כפר דרויש" במחוז בני סויף, במסגרת ניסיון להרגיע את המתיחות העדתית הקשה בין מוסלמים וקופטים תושבי הכפר. 

 

מתח זה נוצר עקב טענה כי בן של אחת המשפחות, שחי בירדן, פרסם בדף הפייסבוק שלו תמונות ופוסטים הפוגעים בנביא ובאסלאם. הדבר עורר את זעמם של נערים מוסלמים בכפר שתקפו את בני משפחתו של הצעיר ומשפחות קופטיות נוספות, מה שחייב את התערבותם של כוחות הביטחון שכיתרו את כל בתיהם של המשפחות הקופטיות למניעת עימותים אלימים נוספים.  על גירוש המשפחות הוחלט במסגרת סולחה שנערכה ב-17 במאי 2015, בה נכחו משפחות קופטיות, משפחות מוסלמיות, אנשי דת מוסלמים וקופטים, נכבדי הכפר, נציגי מנגנוני הביטחון והשלטון המקומי. היא נעשתה במטרה למנוע עימותים בין נוצרים למוסלמים.[1]

 

גירוש המשפחות הקופטיות עורר ביקורת חריפה מצד פעילים קופטיים ופעילי זכויות אדם במצרים שטענו כי צעד זה - שהתקבל במסגרת הליך גישור לא רשמי - מהווה הפרה בוטה של זכויות אדם ועבירה על הוראות החוקה המצרית. ביקורת חריפה הופנתה בעיקר נגד מושל המחוז ובכירי מנגנוני הביטחון באזור שנתנו יד למהלך זה. גם נשיא מצרים, עבד אל-פתאח אל-סיסי נקרא להתערב בנושא.[2] ביקורת נמתחה גם ברשתות החברתיות ובטוויטר נפתחו האשטאגים מיוחדים לנושא כמו ההשטאג "לא לגירוש הקופטים של הישוב כפר דרויש", שבו הופיעו התבטאויות נגד הגזענות והעדתיות, נגד הסולחות הלא רשמיות ובעד שלטון החוק.[3]   

 

במקביל התפרסמו בעיתונות המצרית מאמרים בגנות הליך הגירוש. במאמרים אלו נטען כי גירושם הכפוי של הקופטים מבתיהם הוא ביטוי לתופעה הרווחת של ההתעמרות בקהילה הקופטית במצרים ולאפליה הקשה שננקטת במצרים נגד בני הקהילה. ביקורת נמתחה גם על הרשויות במצרים אשר במקום להגן על אזרחיה הקופטים, לקחו חלק בהחלטה לגרשם מבתיהם ובכך נתנו חסות לפגיעה במיעוט הקופטים בשם החתירה לסדר ציבורי ומניעת שפיכות דמים. באחד המאמרים, פרי עטו של סגן ראש הממשלה המצרית לשעבר, זיאד בהאא' אל-דין, אף נטען כי נושא אפליית הקופטים מצד מנגנוני המדינה כמעט ולא עולה לאחרונה לדיון ציבורי מאחר והשיח התקשורתי כיום במצרים מתייג כל ביקורת על המדינה ומנגנוניה כניסיון לערעור יציבות המדינה ואהדה לתנועת האחים המוסלמים.

 

בעקבות ההד התקשורתי והציבורי לפרשת גירוש המשפחות הקופטיות הוחזרו לבסוף המשפחות לבתיהן בכפר ב-5 ביוני 2015,[4]  הודות לסולחה שנייה שנערכה בין נכבדי המוסלמים והקופטים בהשתתפות מושל בני סויף, מפקד הביטחון במחוז ונציג משרד ההקדשים במחוז ובמעורבותה של הנשיאות המצרית ואל-אזהר.[5]

 

משפחת הנער שגורשה מביתה [6]                            הסולחה השניה בין הקופטים למוסלמים בכפר דרויש[7] 

   


 

להלן תרגום קטעים משלושת מאמרי הביקורת שהתפרסמו בתקשורת המצרית נגד הגירוש:  

 

עיתונאית מצרית בפנייה לנשיא סיסי: צומח במצרים דאעש פנימי

בעקבות גירוש המשפחה  הקופטית פנתה העיתונאית המצרית מאגדה אל-גונדי, עורכת מוסף הספרות ביומון אל-אהראם ואשתו של הליברל  המוסלמי גמאל אל-ר'יטאני הידוע בהתעניינותו במורשת הקופטית[8], בטורה ביומון הממסדי אל-אהראם ב-3 ליוני 2015, באיגרת אישית לנשיא סיסי, וקראה לו לטפל לאלתר בתופעה המדאיגה. אל-גונדי כינתה את מבצעי הפשעים "דאעש" פנים מצרי ואף מתחה ביקורת על כך שגורמים מטעם המדינה נותנים יד  לגירוש קופטים, וכך כתבה: "כבוד הנשיא, אני יודעת שהאנשים שמינית אמורים לטפל באכיפת החוק, אבל סליחה אדוני, הם אינם מסוגלים לקבל החלטות... לפחות לא לגבי העניין שאני כותבת לך למענו. הם מגרשים את הקופטים של מצרים, אדוני. הם עוקרים שורשים של [אזרחים] מצריים מאדמתם, תוך שהם מתעלמים מהחוקה והחוק, ועוד לפני כן מן ההיסטוריה ומהגיאוגרפיה. אדוני הנשיא, הביטחון הלאומי של מצרים לא מאוים רק על ידי דאעש בגבול, אלא  גם על ידי גורמים מבית, הרומסים את החוק ונוהגים על פי שקר ששמו פתרונות מסורתיים [שאינם במסגרת מערכת המשפט הרגילה] והתכנסויות [לצורך עריכת סולחה בין הצדדים], במסגרתם משסעים את מצרים לעיני כל ומצווים לגרש מצרים קופטים מבתיהם.

 

אדוני הנשיא, דאעש נמצא כאן בפנים. אתה ואיתך כל האנשים צמאים לצדק ומבינים כי הזמן אינו פועל לטובתנו... דאעש הפנימי טובח בנו, קושר קשר נגדנו, נגדך ונגד קיומה של מצרים עצמה. כבוד הנשיא, בנינו, אחינו ואבותינו נהרגים מידי יום בצבא שלנו כדי שמצרים תישאר שלמה ולא מפוצלת. דאעש הפנימי שורף  מקומות פולחן ובתים של [אזרחים] מצרים, רק בגלל שהם קופטים...

 

אדוני, כאשר ביקרת את הקופטים המצרים בערב חג [המולד], הרגעת את הלבבות. ייצגת את מצרים האחת, העברת את המסר. היום אדוני, טובחים את מצרים. הבטחת לנו [מדינת] חוק, אדוני, ותמכנו בך. שמת נפשך בכפך ברגע שהבנת כי קיומנו, קרי קיומה של מצרים - הוא היעד לפגיעה. כיום, לאחר שחרב חדשה מונחת על צווארינו חרב גירוש [אזרחים] מצרים... חרב של אימה ודמים, סלק [חרב זו] אדוני, החזר אלינו את החוק, הדח את [הממונים] הרופסים, חסרי האומץ, שאינם מסוגלים לקבל החלטה בעיתוי המתאים.

 

איני רוצה להוסיף דאגה לדאגותיך ולכן לא אספר פרטים על ילדים קטנים שנאלצו לעזוב את המיטות באמצע הלילה מתוך אימה, ועל מבוגרים ומבוגרות שלא יכלו לעשות דבר זולת לזחול מפאת גילם [המופלג], כאשר רשויות הממשל הפתיעום והורו להם לעזוב את בתיהם, אחרת יישרפו... אני יודעת שאתה מבין יותר טוב ממני את משמעות הדבר ושאתה תיעתר לאלתר לקריאה [למען] קיומה של מצרים האחת ותיישם את החוק..."[9]

 

סגן ראש ממשלת מצרים לשעבר: לא יתכן שהמדינה תיתן יד לגירוש אזרחים מבתיהם

סגן ראש ממשלת מצרים לשעבר, זיאד בהאא' אל-דין שאמו ממוצא קופטי, כתב ב-2 ביוני 2015 ביומון אל-שורוק מאמר שכותרתו "ההגירה הכפויה ותפקידן של המדינה והחברה" בו יצא נגד המדינה שמעניקה חסות להסכמי סולחה במסגרתם מגורשת משפחה קופטית מהכפר וקרא לחוקק חוקים האוסרים אפליה. הוא כתב: "פעם נוספת מגיעות אלינו ידיעות מצערות אודות הגירה כפויה של משפחות קופטיות בבני סויף ואל-מניא בהתאם לוועדות משפט מנהגי [ועדות בוררות הפועלות על פי הנוהג המקומי]  בהשתתפות נציגי המשפחות ואנשי דת ומדינה. נכבדי המדינה ואנשי הדת, המשתתפים בוועדות אלה עושים מה שנראה להם נכון כדי למנוע מהמשפחות ומהכפרים במצרים עילית סכנה גדולה עוד יותר, שכן הסכסוך המקומי עלול להתפתח למלחמת אחים עדתית, שתשמיד את הכל ותפתח דלת שכולם מקווים שתישאר סגורה.

 

...אישית איני מאשים את  מי שמשתדל בנסיבות נפיצות כאלה למנוע שפיכות דמים, להפסיק את המתח העדתי ולקבור את מלחמת האחים בעודה באיבה. אלא הענין שיש לעמוד עליו ולגנותו   הוא העובדה שהמדינה ומנגנוניה לוקחים בכך חלק, ונותנים הסכמתם להחלטות של ישיבות הפיוס שתוצאתן היא גירוש משפחה מכפרה, מפני שאחד מאנשיה עשה מעשה נתעב או פרובוקטיבי, או אפילו מנוגד לחוק. הגירוש אינו עונש שהחוק מכיר בו, אדרבא החוקה רואה בו פשע, ומציבה אותו במעמד של הפשעים הגדולים שאין עליהם התיישנות. בגירוש משפחה שלמה, רק מפני שאדם אחד ממנה חרג מהמקובל מבחינה חברתית ומוסרית או אפילו פשע, יש משום הפרה מפורשת של עקרון חוקתי איתן, והוא "איש בעוונו יישא", כלומר יש לייחס כל פשע לאדם מסוים ושהוא לבדו ייענש עליו...

 

אסור למדינה להשתתף בקבלת החלטות בדבר גירוש של אף אזרח, לתת להן חסות, להכיר בהן או לסייע ביישומן. הכרה מצידה במשהו מכך היא בבחינת הכרה בקריסת עקרון האזרחות, ובכך שסמכות המדינה בהגנה על אזרחיה פחתה נוכח לחצי החברה ואלימותם של הזרמים הדתיים הקיצוניים.

 

הגירוש אינו תופעה חדשה במצרים עילית, הגם שהיא החריפה בשנים שאחרי המהפכה בשל התערערות הביטחון, התפשטות הנשק והעובדה שהקבוצות הדתיות הקיצוניות מובילות את השטח.... המדינה נענתה בדרך כלל ללחצי המציאות בשטח, וקיבלה את הסכמי הגירוש כדי להימנע מעימות, ורק לעיתים רחוקות היא דבקה ביישום החוק, בשפיטת העבריינים משני הצדדים ובהגנה על מי שאינו צד ישיר בסכסוך." 

 

בהמשך המאמר קבל בהאא' אל-דין על המצב הקיים במדינה כאשר אנשים רבים שותקים ונמנעים מלהתלונן על מקרים של אפליה כלפי אזרחים נוצרים ועל טיפול לקוי מצד מנגנוני המדינה מחשש שדבריהם יתפסו כביקורת על המדינה והנהגתה והם יואשמו בניסיון לערער את היציבות [במדינה] הוא קרא לשנות מצב זה ולחוקק חוקים נגד אפליה: "איני חושב כי מישהו בקרב הרוב המכריע של האזרחים הנוצרים במצרים מפקפק בעמידת המדינה על כל מוסדותיה נגד חזרת שלטון הדת [כפי שהיה תחת משטר האחים המוסלמים], ובנחישותה להגן על זכויותיהם ומעמדם בחברה... אולם מאידך, השיח התקשורתי והרשמי הקיים רואה בכל ביקורת על המדינה ומנגנוניה, ובכל  אזכור של מחדל או פגם בטיפול בנושא העדתי, משל היה בבחינת הרס המדינה וזעזוע היציבות, או תמיכה בהסברה של 'האחים [המוסלמים]', או פגיעה בהתלכדות העם סביב הנהגתו. התוצאה היא שהשיח על [עקרון] האזרחות וההפרות המתרחשות ואודות קוצר ידם של מנגנוני הביטחון הפך להיות - כמו השיח אודות החוקה, הצדק והחירויות - מקור לחשש ולפילוג ולהאשמה ביציאה מהשורה הלאומית; זאת בעוד שמי שמשלמים את מחיר השתיקה המפוקפקת הזאת ואת מחיר ההבלגה נוכח ההפרות, הינם תושבי הכפרים הנידחים המרוחקים מחוגי השלטון, הכוח וההשפעה.

 

מלחמת האחים העדתית סמויה אך יכולה להתלקח בכל עת, כשהיא ניזונה מן המצב הכלכלי והתרבותי הקיים. הפער בחברה בין המוסלמים לבין הנוצרים הינו פער אמיתי... ההתמודדות עמו לא תוכל להיעשות באמצעות שתיקה על ההפרות והסתמכות על מנגנוני המדינה לבדם כדי שיטפלו בו באותם כלים אשר הביאו להחמרתו במהלך העשורים שחלפו. אלא יש ללוות לכך התמודדות מצד החברה, שתתבטא בפרסום חוקים שיגנו על השוויון וימנעו כל אפליה. כמו כן על המדינה לאפשר לחברה האזרחית למלא את תפקידה בעיצוב התודעה, בבניית גשרי הבנה ובניית מנגנוני התראה מוקדמת למעקב אחר סימנים ראשונים של מתח עדתי..."[10]

 

סגן מנהל מרכז אל-אהראם למחקרים: מנגנוני הביטחון נהנים מרכוש הקופטים המגורשים

ברוח דומה פרסם  גם ד"ר עימאד גאד, קופטי במוצאו, סגן מנהל מרכז אל-אהראם למחקרים פוליטיים ואסטרטגיים, ב-7.6.15 מאמר ביומון אל-מצרי אל-יום, בו מתח ביקורת קשה על הרשויות במצרים אשר אינן מונעות, לדבריו, הגירות כפויות במדינה וטען כי הגורמים המעורבים בגירוש מפיקים ממנו תועלות כלכליות ומורליות. לדברי גאד, קופטי במוצאו, ההתעמרות החוזרת ונשנית בקופטים פוגעת במעמד הכנסייה הקופטית ובייחוד במעמדו של הפטריארך בעיני צעירי עדה זאת.

 

גאד כתב: "חוקת המדינה מחייבת שוויון בין האזרחים ללא הבדל גזע, שפה, דת ומין. בפועל, נמשכות פעולות הגירוש הכפוי של אזרחים קופטים תחת איומים ישירים של אזרחים אחרים או בעקבות החלטות של וועדות משפט מנהגי,  שמנגנוני הביטחון והרשויות המבצעות עוקבות אחריהן...ייתכן שהם [מנגנוני הביטחון והרשויות] מפיקים מכך תועלת כלכלית ולעיתים מורלית – כלכלית על ידי קבלת מכסה מה"שלל' אשר לקחו מרכושן של המשפחות המגורשות; ומורלית בשל תחושת סיפוק מעזיבתו והענשתו של בן דת אחרת. במנגנוני מדינה רבים מקננים הקיצוניות, הקנאות ורווחים רעיונות פונדמנטליסטיים...      

 

בשנות ה-70 היינו עדים לבריחה של משפחות קופטיות ממצרים עילית וליתר דיוק ממחוזות אסיוט ואל-מניא בשל פשעיהן של קבוצות קיצוניות ותקיפותיהן החוזרות ונשנות כנגד הקופטים וכן הטלת מיסים עליהם בידיעת מנגנוני הביטחון ומוסדות המדינה...

 

המשך ההפרה של החוקה והחוק בכל הסוגיות הקשורות לקופטים הוא דבר בלתי נסבל עוד, בייחוד לאור פעילותם של [הצעירים] מהדור החדש של הקופטים, הפעלת הלחץ מצדם על הכנסייה ואי הערכתם את עמדתה של האחרונה... עד כדי כך שיוקרתו של ראש הכנסייה התערערה בעיני הקופטים הצעירים. היו מי שהאשימו אותו כי אינו פועל אצל המדינה על מנת לחסל את מעשי האיבה  הללו [נגד הקופטים]. צעירים אחרים תיארו את הפטריארך כמי שעובד עבור המדינה, דבר אשר  מערער את מעמדו ומחליש את יכולתו לטפל באירועים הללו.

 

העניין אינו סובל דיחוי נוסף. יש ליישם את סעיף 63 בחוקה המצרית[11] ולהורות לבכירים במנגנוני הביטחון וברשויות המבצעות ליישם  את החוק ולבטל את וועדות המשפט המנהגי [ולהבהיר להם כי] מי שיעשה דבר כזה יפוטר מתפקידו ויועמד לדין. כפי שאמרתי שוב ושוב, הפתרון טמון במדינת חוק שיש כלפיה יראת כבוד והדבר תלוי ברצון הפוליטי, קרי, האם אכן קיים רצון אמיתי ליישם את החוקה והחוק ולהתמודד עם האפליה בין [האזרחים] המצרים, או שמא החוקות חסרות משמעות ולפיכך ימשיכו אזרחי מצרים לסבול מצורות שונות של אפליה שהמסוכנת בהם היא האפליה הדתית."[12]  

 

 

 

 



[1] http://www.vetogate.com, 5.6.2015  , אל-מצרי אל-יום (מצרים), 6.6.2015

[2] אל-דוסתור (מצרים) 29.5.2015; אל-בדאיה (מצרים) 3.6.2015.

[4]  http://www.vetogate.com, 5.6.2015  , אל-מצרי אל-יום (מצרים), 6.6.2015

[8] אל-מצרי אל-יום (מצרים),  31.5.2010

[9] אל-אהראם (מצרים), 3.6.2015.

[10]  אל-שורוק (מצרים), 2.6.2015.

[11] סעיף 63 בחוקה המצרית מינואר 2014: "הגירה שרירותית כפויה של אזרחים על כל צורותיה אסורה, והפרת החוק היא פשע שלא חל עליו חוק ההתיישנות". לסעיפי החוקה ראה: אל-אהראם, 9.1.2014.

[12] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 7.6.2015