המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ויכוח במצרים בנושא שימוש במיקרופונים במסגדים לצורך הקריאה לתפילה והשמעתה
8/1/2017


ויכוח בין כותבים במצרים סביב השימוש במיקרופונים במסגדים לצורך הקריאה לתפילה והשמעתה

 

הקדמה

מזה כמה שנים פועל משרד ההקדשים במצרים להגבלת השימוש במגברים במסגדים על מנת לצמצם את הרעש והמטרד שזה גורם לאזרחים, היות וחלק מהמסגדים נוהגים להשתמש במגברים כדי להכריז על התפילות ולהשמיע אותן במהלך היום. המשרד פרסם באפריל 2015 החלטה לפיה מותר להשתמש במגברים במסגדים רק בעת הכריזה לתפילה בשעה מוגדרת ובתפילות יום השישי. עוד קבע המשרד כי במקרה שתופרנה הנחיות אלה יוטלו סנקציות בדמות ניכויי שכר על הגורמים הרלוונטיים.[1]

 

כמו כן, בסוף חודש נובמבר 2016 דווח כי משרד ההקדשים המצרי עורך ניסויים לקראת הכנסתה לשימוש של מערכת אחידה לכריזה לתפילה בקרוב, תחילה בקהיר על מחוזותיה, במטרה להפחית את מקור הרעש הנגרם ממגברים רבים שפועלים בה בעת.[2] 

 

לאחרונה התעורר בקרב עיתונאים ביומון המצרי אל-מצרי אל-יום ויכוח בנושא הגבלת השימוש במיקרופונים במסגדים. מה שהצית את הוויכוח היה מאמר שפרסם איש העסקים המצרי, הבעלים והמייסד של היומון המצרי אל-מצרי אל-יום, צלאח דיאב, החותם את מאמריו בשם העט "ניוטון"ב-14.11.16.

 

במאמר הוא יצא נגד השימוש שעושים המואזינים והדרשנים במסגדים במערכות כריזה כדי לקרוא לתפילה, בציינו כי זה היה נכון לתקופה בה לא היו שעונים אז היה צורך להפנות את תשומת ליבם של האנשים שהגיעה העת לתפילה, ואילו כיום מדובר לטענתו ב"זיהום אקוסטי", המסב נזק לסביבה, ובפרט לילדים, חולים וקשישים. דיאב הוסיף וטען כי ישנן כיום מדינות אסלאמיות האוסרות על שימוש במיקרופונים כדי לקרוא לתפילה. לדבריו, אין כל קשר בין שימוש במיקרופונים לבין הדת והדבר לא רק שלא מוסיף חשיבות וכבוד לדת אלא אף פוגע בה.

 

מאמר זה עורר תגובות ומאמרי תמיכה מצד נהאד עסקלאני, בעבר עוזר שר החוץ והשגריר בלבנון, וכן מצד כותב בכיר ביומון אסאמה אל-ר'זאלי חרב. שניהם הביעו תמיכה בעמדתו של דיאב ובדומה לו טענו במאמריהם כי מדובר במטרד סביבתי מיותר המפריע לאנשים וכי יש לאסור על המסגדים הקטנים להשתמש במגברים. הללו טענו עוד כי בניגוד למה שחושבים האמאמים במסגדים, לשימוש במגברים אין כל  קשר לדת והדבר אינו מעיד על אדיקות דתית.

 

צלאח דיאב[3]


 

מנגד, פרסם עבד אל-נאצר סלאמה, בעל טור אחר ביומון אל-מצרי אל-יום ולשעבר עורך היומון הממסדי אל-אהראם, מאמר שבו מתח ביקורת על דיאב ועל הכותבים האחרים שקראו להפסיק השימוש במיקרופונים במסגדים. סלאמה ביטל את טענותיהם כי הכריזה לתפילה באמצעות מיקרופונים מטרידה את הילדים ואף קרא להם שלא להתגרות בציבור. הוא טען כי אם הרעש מטריד אותם שלא יתקרבו לאזור המסגדים. בעקבות זאת פרסם צלאח דיאב, הבעלים של אל-מצרי אל-יום, מאמר נוסף בו הבהיר כי לא יצא נגד הכריזה לתפילה עצמה, כי אם נגד השימוש במיקרופונים וחזר על טענתו כי הדבר פוגע בסביבה ובדת עצמה.

 

יצוין כי שיח זה התנהל על גבי היומון במקביל לשיח שהתעורר בישראל לגבי "הצעת חוק המואזין", אולם למעט סלאמה, כל הכותבים התעלמו מעניין זה במאמריהם.

 

בסקירה זו יובאו קטעים מחילופי הדברים בין הכותבים הנ"ל:

 

בעלי יומון מצרי: השימוש במיקרופונים בכריזה לתפילה במסגדים – זיהום אקוסטי

כאמור, צלאח דיאב, המכונה ניוטון פרסם ב-14.11.16 מאמר תחת הכותרת "מלחמות צריחי המסגדים", שבו יצא נגד הרעש שנגרם כתוצאה משימוש במיקרופונים במסגדים. הוא כתב: "נכדי בא לבקרני, ואני מתגורר באזור גדוש במסגדים גדולים וקטנים. טיילנו יחד בגינת הבית וניהלנו שיחה שקטה ותמימה, [שיחה] טבעית בין סב לנכדו. הגיע מועד הקריאה לתפילת אחר הצהריים, כשלפתע, שמענו קול דומה לפיצוץ, והוא בקע מעשרות המיקרופונים בסביבה, כולם בבת אחת. הופתעתי שנכדי החל לבכות ונכנס למצב של אימה ופחד.

 

אימצתיו אל חיקי בניסיון להרגיעו. הייתי אובד עצות - מה לומר לוהאם אתנצל בפניו על מה שהפחידו? האם אומר לו 'אל תיבהל, [נכדי] הצעיר, אלו הם רק חידושים שחלו בדתנו הראויה לשבח'? כיצד אסביר לו שהבורות שוררת במדינה?

 

על המסגדים השתלטו אלו שמתנצחים ומתחרים ביניהם על הרמת הקול, באמצעות המיקרופונים! [בחשבם ש]אולי מגבירי הקול יעלו את ערכה של הדת!

 

מאז אני מבולבל ונבוך. בכל פעם שבוקעים קולות מהמיקרופונים סביבי אני נזכר באותו היום, בבהלה של [הילד] הקטן הזה, דבר שגורם לי לחוש דכדוך עמוק.

 

הדבר חוזר על עצמו בדרשת יום השישיעשרות דרשות מתערבבות זו בזו, בוקעות מהמיקרופונים של המסגדים בכל שכונה ואי אפשר להבחין ביניהן או להתרכז באחת מהןהן חודרות לבתים ללא רשות.

 

אינני תומך ב[הנהגת] דרשה אחידה [בכל המסגדים][4] או מתנגד לה, אלא מגנה את אותו זיהום אקוסטי שחוזר על עצמו חמש פעמים ביום, ללא הסבררק רעש חסר תועלת. מה יזיק לנו אם כל דרשן יתמקד רק במתפלליו, אלו שנענו לקריאה להקשיב לדרשה שלו, בלי הזיהום האקוסטי שהוא מפיץ מחוץ למסגד שלו?

 

בלאל בן רבאח[5] [המואזין הראשון באסלאם] קרא לתפילה בלי מיקרופוןקולו היה הערב ביותר. בעת ההיא לא היה שעון, [ועל כן] הייתה סיבה להכריז על התפילה כדי שהכל יידעו כי הגיעה שעתה.

 

למרבה הצער, אנו משתמשים בכל המצאה חדשה של המערב כדי לפגוע בביטויים היפים של דתנו. [הדברים] הבסיסיים שאליהם התרגלנו לפני 1,400 שנים אינם עוד מקור להנאה שלנויתרה מכך, הפכנו אותם למקור לשאון ולהתעללות בחולים, בילדים ובקשישים.

 

תורכיה אוסרת את השימוש במיקרופונים, כך גם מרוקומדינות מוסלמיות הגאות בדתן, שאינן מתעללות באמצעותה באחרים.[6]

 

הנביא עליו השלום אמר בחדית' מכובד: "אללה יפה ואוהב את היופי". בשם אללה- האם כל השאון הזה, הקולות המתערבבים, ההטרדה, הפגיעה במילותיו של אללה- האם לכל זה יש קשר ליופי?"[7]

 

קטע מהמאמר הראשון של ניוטון בנושא


 

דיפלומט מצרי לשעבר: השימוש במיקרופונים במסגדים קטנים מיותר ונועד לפרסם את הדרשן

כאמור, מאמרו של  דיאב עורר שיח ציבורי בנושא בעיקר בין כותבי העיתון אל-מצרי אל-יום. כך, ב- 17.11.16, שלושה ימים לאחר פרסום מאמרו בנושא, פרסם דיאב  מאמר תגובה שקיבל מנהאד עסקלאני, ששימש בעבר עוזר שר החוץ והשגריר בלבנון. עסקלאני הביע תמיכה בעמדתו של דיאב נגד השימוש במיקרופונים במסגדים והביע תקווה כי הממשלה תאסור שימוש במגברים במסגדים הקטנים. עסקלאני כתב: "ניוטון יקירי, אני מסכים עם מה שנכתב במאמרך שכותרתו "מלחמות צריחי המסגדים" בעניין המיקרופונים שבהם משתמשים במסגדים הגדולים והקטנים. [בעבר]  ייחלתי לכך שתהיה חקיקה שתגדיר כפשע את השימוש במיקרופונים חיצוניים למעט בכריזה לתפילה ובתפילה עצמה, וכעת אני מקווה שיהיה איסור גורף על שימוש במיקרופונים חיצוניים, למעט אולי הכריזה לתפילה במסגדים הגדולים בלבד ולא בקטנים, ואז ניישם את מה שציווה אותנו אללה: 'אל תתפלל בקול רם וגם לא בקול רפה – חפש את האמצע'. כלומר, [אללה ציווה עלינו] את המתינות ואת דרך האמצע...

 

באשר למסגדים הקטנים – זוהי בעיה גדולה. אני מתגורר סמוך לרחוב קצר אל-עיני [בקהיר], וסביבנו יש שלושה מסגדים קטנים שהמרחק בין כל אחד מהם הוא פחות ממאה מטר ושטחו של כל אחד מהם הוא של דירה קטנה שלא זקוקה למגביר קול פנימי. למרות זאת, בכל אחד מהם יש מיקרופון ומגביר קול שתלוי מחוצה לו, שמשדר את הכריזה ואת התפילה בכל [אחת מחמש] התפילות ביום ואת דרשות יום השישי. למרבה הצער, אין ביניהם תיאום בזמנים ויש הפרשים של דקות בין [כריזה לכריזה] – כאילו לכל אחד מהם יש מועד משלו [לתפילה].

 

אני מקווה שתסכים איתי כי שלא כמו המסגדים הגדולים, המסגדים הקטנים אינם זקוקים למגבירי קול, שכן כל הנוכחים בהם שומעים את קולו של המואזין או הדרשן גם ללא מגביר הקול. אולם, למרבה הצער, מטרת [השימוש במיקרופונים] היא תחרות בין המסגדים הקטנים ופרסום של האימאם שלהם. לפיכך, אני מקווה כי הממשלה תחליט לאסור [שימוש] במגבירי קול במסגדים הקטנים ושהשימוש בהם ייעשה במסגדים הגדולים בלבד. אני מקווה גם כי [השימוש] יצטמצם לכריזה לתפילה בלבד מבלי לשדר את התפילה מחוץ למסגדים. אלו רק תקוות, שכן הבכירים [במדינה] לעולם לא יעזו לקבל החלטות כגון אלה..."[8]

 

כותב מצרי: עליונות האסלאם לא תמומש בכריזות לתפילה ודרשות יום השישי במיקרופונים

גם העיתונאי המצרי אסאמה אל-ר'זאלי חרב פרסם מאמר שבו הוא הביע תמיכה בטענות השניים ואף חיזק את דבריהם באמרו כי כיום יש אמצעים טכנולוגיים רבים שמאפשרים להתעדכן בזמני התפילה. בדומה לניוטון הוא טען כי נשגבות האסלאם תתבטא רק באמצעות פעילות טובה ולא באמצעות הגברת קולות המואזין בכריזה לתפילה ובתפילה עצמה. הוא כתב: "המאמר שכתב ניוטון באל-מצרי אל-יום ב-15.11 [כך במקור] תחת הכותרת 'מלחמות צריחי המסגדים' וההתייחסות של נהאד עסקלאני ב-18.11 [כך במקור] אליו ראויים לדיון, שכן, הכאוס לגבי השימוש במגבירי קול במסגדים הגדולים והקטנים עדיין קיים, ואף עשוי להיות בלתי פתיר, אף לא באמצעות [התערבותם של] שרי ההקדשים שרבים מהם עשו מאמצים להיאבק בו [ברעש הרמקולים], דוגמת שר ההקדשים לשעבר ד"ר חמדי זקזוק והשר הנוכחי ד"ר מוחמד מוח'תאר גומעה...

 

אני מסכים לחלוטין עם ניוטון והשגריר עסקלאני וגורס כמותם כי יש להגביל את השימוש במגבירי הקול הללו למסגדים הגדולים בלבד ולא לקטנים ושהשימוש בהם יצטמצם רק לקריאה לתפילה ולא לתפילה עצמה. להפרזה [בשימוש במגבירי קול] ולכאוס [שהדבר גורם] אין קשר כלל וכלל לדת או לאדיקות בדת. אני זוכר שכשנושא זה עלה, אמר אחד התומכים בשימוש במגבירי קול, כי בראשית האסלאם בוודאי לא היו מיקרופונים... [ו]המוסלמים בכל מקרה היו מעטים וגרו באזורים מצומצמים. אולם אני אומר לו 'לא' – המוסלמים הקימו במהירות תוך כמה עשורים אימפריה רחבת ידיים [שהשתרעה] מהמגרב ועד הודו, ובמשך מאות רבות של שנים לא היו בארץ רחבת הידיים הזו חשמל או מיקרופונים.

 

מנגד, יש היום אמצעים וכלים רבים חסרי תקדים, שמאפשרים עדכון לגבי זמני התפילה שמצויים בכל טלפון נייד ללא יוצא מן הכלל. מדוע אם כן קיימים המיקרופונים הטורדניים הללו במסגדים בכל מקום [במצרים]? שאין להם אח ורע [מבחינת הכמות] באף מדינה אסלאמית אחרת ממרוקו ועד אינדונזיה, עבור בכל מדינות ערב ובתורכיה.

 

מדוע קיום מצווה דתית נשגבת [קרי: התפילה] הופך למשהו שפוגע באנשים שרבים מהם נרתעים מלהתלונן? עליונות האסלאם והמוסלמים לעולם לא תמומש באמצעות הגברת קול המיקרופונים בכריזה לתפילה ובדרשת יום השישי, אלא באמצעות פעילות טובה ובה בלבד, שתחלץ את העולם האסלאמי מאות הקלון שדבק בו, כמי שהוא הכי פחות מפותח ומתקדם בהשוואה לתרבויות אחרות בעולם. האם אתם זוכרים את ספרו המפורסם של סמואל הנטינגטון' התנגשות הציביליזציות'?[9] חזרו אליו שכן, למרבה הצער, נבואותיו נכונות והן מתממשות כעת..."[10]

 

עיתונאי מצרי נגד ביטול השימוש במיקרופונים: אם הרעש מטריד אתכם, אל תגיעו לאזור המסגדים

עבד אל-נאצר סלאמה, בעל טור ביומון אל-מצרי אל-יום אשר שימש בעבר כעורך היומון הממסדי אל-אהראם פרסם ב-24.11 מאמר שבו הסתייג מדברי הכותבים לעיל. לטענתו, בימינו, ילדים רגילים למוסיקה רועשת, ולכן אין סיבה להלין על הכריזה לתפילה באמצעות מיקרופונים, שהיא לדידו מקור הברכה של המוסלמים וסוד ההגנה עליהם. בהמשך גם מתח סלאמה ביקורת על חוק המואזין הישראלי. הוא כתב: "יש מי שסבור כי הכריזה לתפילה מזיקה לילדים, בעוד שהילדים בימינו משתתפים באינטנסיביות חסרת תקדים במסיבות מחרישות אוזניים כתוצאה מהגברת הקול על ידי הדי-ג'ייז... אלו הם אותם ילדים שהאוזניים והווקמן הם חלק בלתי נפרד מחייהם ברחוב, במועדון וכמעט בכל מקום. אלו הם אותם הילדים שהמוסיקה הרועשת היא חלק מחיי היומיום שלהם אפילו בבית, ו[מי יודע] אולי הכריזה לתפילה, הפחות רועשת, תדרבן [אותם] להתפלל...

 

אני סבור כי כל אלה שחיים במתחמים ובאזורים סגורים, הרחק מהמוני העם, יכולים שלא להשתמש שם במיקרופונים במסגדים או לא להפעיל כלל כריזה לתפילה, כל עוד הם מרוצים מכך. אלא שאנו, באזורינו העממיים, הבלתי מתוכננים או הכפריים, מרוצים מהכריזה לתפילה בכל המסגדים הקטנים והגדולים בו זמנית. אנו מתברכים בה והיא לא מטרידה אותנו כלל - ההיפך הוא הנכון. לפיכך, הניחו לנו לנפשנו, אל תתסיסו אותנו, לפחות בשם עיקרון חופש הפולחן. אתם יכולים להימנע [מהגעה] לאזורים הללו כדי שלא תיחשפו באחד הימים למטרד שבוקע מהמיקרופונים במסגדים...

 

אגב, מי שלא יודע – הכריזה לתפילה היא אמירה מפורשת של אללה שהתגלתה בחלומם של כמה מחברי הנביא מוחמד והנביא אמר לגביה שהיא חזון אמיתי, ולא המצאה אנושית שניתן להתיר או לאסור אותה. אפשר לבקש הדרכה [כיצד לפעול בנדון], אפשר לבקש כי [קול הכריזה לתפילה] יהיה ערב, לבקש לאחד את כל [הכריזות] או כל דבר אחר – כל אלה הן בבסיסן דרישות לגיטימיות. אבל [דרישה] לאסור [כריזה] בטענה של מחלה, שינה, לימוד או שאון או כל דבר אחר מסוג זה איננה מקובלת עוד, שכן יש בחברה רעש והמולה גדולים יותר, שאיש לא מבקש למנוע אותם...

 

מה שמצער יותר בעיניי - מבלי לגנות את אלו שמחקים את מנהגי אירופה - הוא הצעדים הישראליים למניעת הכריזה בתפילה בפלסטין הכבושה, ובפרט במסגד אל-אקצא... זהו צעד שנקטו שלטונות הכיבוש תוך התבססות על הצעדים שננקטו במצרים, על [דבריהם] של כמה מאלו שמחשיבים את עצמם כחכמי דת במצרים וגם על כמה תכניות טלוויזיה שלנו  וכמה מאמרים. אלא שהכנסיות שם [בישראל] התקוממו נגד צעד זה והחלו מיד להפעיל בעצמן כריזה, שבקעה גם מבתים רבים כדי להעביר מסר ברור, לפיו:  [אך] ורק הטקסים של אללה או [אך] ורק הכריזה לתפילה, [זו] שאנו שומעים כמעט ברוב בירות אירופה ללא הצקות או ללא צעדים מסוג זה...[11]

 

יש בינינו מי שכורזים לתפילה, מי שקוראים את הקוראן ומי שקמים בלילה כשכל האנשים עדיין ישנים ומי שפונים לאללה כל הזמן בתחינה ובתפילה – [האנשים] הללו הם סוד ההגנה [עלינו]– הניחו להם לנפשם, אולי נחיה בזכות תפילותיהם..."[12]

 

בעלי היומון בתגובה: בקשתי לאסור קריאה במיקרופונים לתפילה נובעת משמירה על קדושת הדת

בתגובה לביקורת שמתח סלאמה פרסם שוב, צלאח דיאב, בעלי היומון אל-מצרי אל-יום מאמר תגובה שבו הוא מתח ביקורת על דברי סלאמה והסביר כי דבריו לא הובנו כהלכה. לדבריו, אין לו בעיה עם הכריזה לתפילה עצמה אלא עם השימוש במיקרופונים שמטריד את האזרחים. הוא כתב: "אני נמנה עם קוראיו של עבד אל-נאצר סלאמה, [ואני] אחד מיני רבים. אולם אני משתומם מאוד על כך שהוא מציב את עצמו [מנגד] תמיד, [נגד] לכל דעה, כל רעיון וכל עמדה – הוא פונה לכיוון ההפוך גם כשהכיוון נכון. כך עשה [גם ]במאמרו שלשום [24.11] בנוגע לכריזה לתפילה. יש הבדל גדול בין עמדת ישראל בנדון [לבין העיסוק בכך במצרים] – היא רוצה להשתיק את הכריזה ואנו רוצים להנמיך [את קולה] ולמנוע הגזמות – כלומר: שתהיה ערבה [לאוזן]...

 

ב-14.11 כתבתי מאמר תחת הכותרת 'מלחמות צריחי המסגדים' שבו מתחתי ביקורת על הכאוס בכריזה לתפילה ועל המיקרופונים – לא מתחתי ביקורת על הכריזה לתפילה [עצמה] – דבר כזה לא עולה בדעתו של שום מצרי מוסלמי או קופטי. אולם, [הרצון] לטהר את הכריזה לתפילה מה[נזק] שנגרם לה עקב השימוש במיקרופונים משקף דווקא קנאות לדת ולמצווה... האסלאם לשיטתו [של סלאמה] מושתת  על שישה ולא על חמישה יסודות. היסוד השישי לדידו הוא ג'יהאד המיקרופון, ומה רבים הם סוגי הג'יהאד שהביאו אלינו לאחרונה.

 

[סלאמה] מגן על עשרות קולות המתערבבים זה בזה אשר בוקעים מהמיקרופונים במסגדים הגדולים והקטנים בכל שכונה, ושלא ניתן להבחין ביניהם או להתרכז באחד מהם – הם חודרים לבתים ללא רשות. עבד אל-נאצר הבין את המסר באופן שגוי והחליט שאני רוצה להפסיק את הכריזה לתפילה בעוד שדבריי נגעו ל[שימוש ב]מיקרופון בלבד. ישנם רבים שהכאוס הזה משפיע עליהם בצורה שלילית – ישנם חולים שהשאון הזה מטריד אותם, ילדים שנבהלים ממנו, קשישים שסובלים. מה יזיק לנו אם הקול הזה יבקע ממקור אחד? ללא ספק שהרושם שלו על כולנו יהיה טוב יותר – הוא יתקבל בצורה יפה על ידי הלא מוסלמים לפני המוסלמים...

 

הכאוס הזה שורר רק במצרים. האם ישנן מדינות אחרות שאתם מכירים שבהן מתנהל הכאוס הזה? אני חושב שלא. כבר אמרתי כי תורכיה מונעת [שימוש] במיקרופונים וכך גם מרוקו. זהו אינו דיכוי של האסלאם או גריעה ממעמד הדת, אדרבא, זוהי שמירה על קדושתה הרחק מהצגתה באופן מכוער ואווילי. האם דתנו תינזק אם נשלוט בשימוש במיקרופונים? אם נבחר בקול ערב שינעם [לאוזני] האנשים? במחילה, ידידי עבד אל-נאצר".[13]



[1] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 17.4.2015. בפברואר 2016 שב וחזר שר ההקדשים, מוחמד מוח'תאר גומעה, על ההנחיה כי אין להשתמש במגברים במסגדים אלא בעת הכריזה לתפילה ובטקסי יום השישי. במאי 2016, אמר השיח' גאבר טאיע, ראש מחלקת הדת במשרד ההקדשים כי החלטת המשרד להתיר שימוש במגברים חיצוניים רק בעת הכריזה לתפילה ובטקסי יום השישי אינה החלטה חדשה ומיושמת בכל המסגדים מזה זמן רב. על כך ראו אל-מצריון (מצרים), 26.2.2015, אל-וטן (מצרים), 27.5.2016

[2] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 30.11.2016

[3] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 21.6.2014

[4] הכוונה לדרשה האחידה שהנהיג משרד ההקדשים המצרי. וראו דוח ממרי בנושא זה

[5] בלאל בן רבאח [580-640 לספירה], היה המואזין הראשון של דת האסלאם, שמונה על ידי הנביא מוחמד.

[6] יצוין כי הכותב איננו מדייק כאן. ולראיה, תורכיה אישרה לאחרונה כריזה לתפילה במסגד איה סופיה באיסטנבול 81 שנים לאחר שהפך למוזיאון. על כך ראו http://www.huffpostarabi.com/, 21.10.2016, http://islammemo.cc/, 20.10.2016

[7] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 14.11.2016

[8] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 17.11.2016

[9] סמואל הנטינגטון (1927-2008) שימש כפרופ' למדע המדינה באוניברסיטת הרווארד בארה"ב. בספרו "התנגשות הציביליזציות" הוא הציג תזה לפיה, הדת והתרבות יהיו המקור למרבית סכסוכי העולם בעידן שלאחר המלחמה הקרה.

[10]  אל-מצרי אל-יום (מצרים), 22.11.2016

[11] על כך שהכנסיות בנצרת כרזו לתפילה בהן לאות מחאה על רקע הסערה שחולל חוק המואזין ראו אל-מצרי אל-יום (מצרים), 18.11.2016

[12] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 24.11.2016

[13] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 26.11.2016

תגיות