כללי

כותב סעודי: הטלת האשמה למלחמות הערבים על ישראל - הצגה שטחית של העובדות

 

ד"ר עלי סעד אל-מוסא, הכותב ביומון הסעודי אל-וטן, פרסם ב-22.8.16 מאמר בו טען כי לסכסוכים ולמאבקים רוויי הדם המתרחשים במדינות ערב אין כל קשר לישראל וכי האשמתה בכך היא הצגה שטחית של העובדות. אל-מוסא תיאר בגעגוע את תקופת הפריחה התרבותית שהתרחשה בכמה ממדינות ערב בשנות ה-50 של המאה הקודמת, למול הבורות והקיצוניות המאפיינות אותן היום וקבע כי זו הסיבה להרס ולחורבן במדינות ערב, ולא ישראל.  

 

עלי סעד אל-מוסא[1]

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר הנ"ל:

 

"פרט למרחב העקוב מדם [המתפרס] ממוסול עד סירת  ומאידליב עד עדן, לא מתנהלת היום בכל העולם ולו עשירית של מלחמה בפועל ... אפילו לא בין שתי הקוריאות או בין שבטי הטוצי וההוטו באפריקה. העובדה הברורה הזו מוכיחה כי העולם יכול היה להיות בטוח יותר, שלו ורגוע יותר אילולא היה במרכזו המזרח התיכון הזה. אבקש שאיש מכם לא יטיל את האשמה בכך על ישראל מפני שיש בכך משום הצגה שטחית [של העובדות] שנועד להצדקת הסיבות [למלחמות].

 

לישראל אין כל קשר לקווי העימות בין דאעש ל[ג'בהת] אל-נוצרה, אין לה שום קשר למה שקורה בין עפאש [כינויו של נשיא תימן לשעבר עלי עבדאללה צאלח] ואל-חות'י [עבד אל-מלכ אל-חות'י, מנהיג ארגון 'תומכי אללה' בתימן] לבין ממשלת תימן, ואין לה שום זיקה למלחמה האידיאולוגית הניטשת במדבריות לוב הרחוקים.

 

אנחנו נולדים באזור האדום מדם הזה במפת העולם כשבגופנו גן של וירוס בלתי מוכר, שעד מהרה הוא מתעורר לחיים ומתרבה בכיוון של חורבן ומלחמה, שנאה, הדרה וקטלוג מתועב [של בני אדם]. במו ידינו הרגנו בחמש השנים האחרונות ב[מלחמות] בינינו לבין עצמנו אנשים מקרבנו, עשרות מונים ממספרם של אלו שנפלו במלחמות ההיסטוריות שלנו עם ישראל בחמישים שנים.

 

אם כן, מיהו האחראי לכך? האחראי הוא התעוררות הבורות[2]... לפני שישראל נולדה, כשהיא עוד הייתה רק [בגדר] רעיון והבטחות על הנייר, מצבנו [הערבים] היה כדלהלן: במצרים היה בית הדפוס הראשון מחוץ למערב האירופי עוד לפני שהגיע ליפן ולסין העממית. מצרים הייתה המדינה השלישית בעולם בהפקת סרטי קולנוע. במחצית שנות החמישים של המאה הקודמת היו בבירות 16 ספריות פרטיות, יותר מאשר בכל ערי צרפת, למעט פריז. באותה התקופה בערך, תוניסיה התפארה בכך שלא היה ילד אחד [בה] שלא הלך לבית ספר ציבורי מתקדם, ואילו היום, באופן פרדוקסלי, תוניסיה היא המדינה שמייצאת הכי הרבה צעירים לשורות דאעש – זוהי התעוררות הבורות. המכללה לרפואה על שם גורדון בסודאן[3] הייתה השביעית בדירוג הפקולטות לרפואה המתקדמות בעולם ובכך עלתה על אוניברסיטאות ייל, פרינסטון והסורבון... אנו מתביישים בכך שמתוך המורשת ההיסטורית הזו [מכללת] גורדון – [הנקראת] כיום 'אוניברסיטת ח'רטום' – מסתפקת  כעת רק בלקיחת מבקריה למוזיאון שבו מוצג המסמך הבלוי הזה [שמעיד על] מיקומה בראש דירוג עולמי של אוניברסיטאות.

 

מאמצע המאה הקודמת ועד סופה הייתה כווית למשל מגדלור [תרבותי] זוהר שממנו יצאו לאור כתבי העת התרבותיים המרשימים ביותר. כתב העת 'אל-ערבי' המפורסם, הודפס בחצי מיליון עותקים ולא היה כפר ערבי אחד שהוא לא הגיע אליו. אם תשאל היום את הצעיר הקרוב ביותר אליך: 'מה אתה יודע על כווית?', התשובה תהיה רק שהיא מדינה שמפיקה נפט.

 

לסיכום, לא [רק ש]נולדנו כשבגנים שלנו קיים וירוס המלחמות הלא מוכר שמתעורר כשהצעיר הערבי יכול לשאת פגיון וחרב, יתרה מכך, אנחנו גם נולדנו עם 'זבוב' השינה שהאדם הערבי מתעורר ממנו במסגרת התעוררות הבורות..."[4]