המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ביקורת בירדן וברשות הפלסטינית על הדרת נשים מהמרחב הציבורי והפוליטי
2/10/2016


ביקורת בירדן וברשות הפלסטינית על הדרת נשים מהמרחב הציבורי והפוליטי

 

ב-20.9.2016 התקיימו בירדן בחירות ל-130 חברי בית הנבחרים – הבית התחתון של הפרלמנט[1], בהן נבחרו 20 נשים, המהוות כ-15% מחברי הבית.[2]  ב-8.10.2016 אמורות להתקיים הבחירות למועצות המקומיות ברשות הפלסטינית, אף שלפי שעה החליט בית המשפט העליון הפלסטיני להקפיאן  למועד בלתי ידוע, בעקבות ערעור על פסילת חמש רשימות.[3]

 

אחד הנושאים שבלטו במוקד הדיון הציבורי נוכח אווירת הבחירות, הן בתקשורת הירדנית והן בתקשורת הפלסטינית, הוא נושא הדרת הנשים מהחיים הציבוריים והפוליטיים בפרט. בעיתונות זו התפרסמו כתבות ומאמרים שמתחו ביקורת על הקשיים עימם מתמודדות נשים המבקשות להיבחר לכהונה ציבורית בשל אפלייתן ועל המחסומים התרבותיים שבפניהם הן ניצבות. ביקורת זו נשמעה גם מנשים המועמדות בבחירות הן בירדן והן ברש"פ.

 

בהקשר זה יצוין כי הן בירדן והן ברש"פ קיים מנגנון הקווטה המקצה לנשים על פי חוק אחוז מסוים מהמושבים בגופים נבחרים כמו פרלמנט ומועצות מקומיות. בירדן מוקצים 12% מהמושבים לנשים, וברש"פ 20% מהמושבים. אולם, לטענת הנשים והכותבים, נראה כי מנגנון זה אינו מצליח להביא לשינוי במעמד הנשים בפוליטיקה.

 

דוח זה יסקור כמה מהכתבות והמאמרים בנושא:

 

א. ערב הבחירות לפרלמנט בירדן: ביקורת על הגבלת הנשים בפוליטיקה

עורכת היומון אל-ר'ד: דו"ח הפער המגדרי חושף את מידת הדרתן של הנשים

בשלהי 2015 פרסם הפורום הכלכלי העולמי את דו"ח הפער המגדרי בין נשים וגברים לאותה שנה. ירדן דורגה במקום ה-140 מבין 145 המדינות שנסקרו, כאשר  בדו"ח קודם היא ניצבה במקום ה-134 מתוך 142 מדינות.[4] נוכח מיקומה הנמוך של ירדן בדירוג זה, פרסמה ג'ומאנה ר'נימאת, העורכת הראשית של היומון הירדני אל-ר'ד, ב-28 ביולי 2016, מאמר המתייחס לתמונה עגומה זו, בכותבה: "כך מתחוורים, וליתר  דיוק נחשפים בקלונם הפגמים והפערים [בין גברים לנשים] במישור הפוליטי והכלכלי, כאשר העצמת הנשים בזירה הפוליטית נותרה מוגבלת. אפילו המכסה לנשים בגופים נבחרים, המוחלת זה שני עשורים, לא הצליחה לשנות את הסטריאוטיפ הנשי, ולהביא לייצוג גבוה יותר שלהן בפעילות הפרלמנטרית בפרט. גם השתתפותן [של נשים] בממשלות עודנה עניין יחסי הנתון לשיקול דעת והדבר יכול להשתנות בין ראש ממשלה למשנהו... הנתונים לפי 'דו"ח הפער המגדרי העולמי' מצביעים על כך שעל כל 100 גברים בפרלמנט, יש רק 14נשים וכי על כל 100 גברים שהגיעו למשרות שר, רק 13 נשים [הגיעו למעמד זה]."[5]

 

שר לשעבר: הדרת הנשים מהמרחב הציבורי הופכת את הבחירות למפגן גברי בלבד

צברי אל-רביחאת, שר התרבות לשעבר, פרסם מאמר תחת הכותרת "אין כניסה לנשים" בו התייחס לתופעות של הדרת הנשים מהמרחב הציבורי, המעיבות על השתתפותן בהליך הבחירות. הוא כתב: "לפני למעלה מארבעה עשורים השיגה האישה הירדנית את זכותה להשתתף בהליך הבחירות. היה זה מפנה בתפיסה החברתית לגבי תפקידיה ומעמדה [של האישה] והתחלה של מסע להסרת המכשולים החוסמים את הדרך בפני השתתפותה בחיים הציבוריים וביצירת העתיד...

 

היום האישה בדרך כלל עדיין מהססת להיכנס למרחב הציבורי או ליצור קשר עם הבוחרים [הגברים] מבלי להצהיר בגלוי שהיא אינה מתחרה בהם. ברבים מהכינוסים והפעילויות החברתיות... אין נוכחות של נשים והן מנועות מלהשתתף בהם. הניסיון הרב של שימוש בתמריצים כדי לעודד את הנשים להשתתף בבחירות ולהגדיל את חלקן בפרלמנט, לא השפיע רבות על שינוי תפקידן ועל ההסתכלות עליהן בקהילות המקומיות. עשרות נשים המתמודדות בבחירות לפרלמנט נתקלות בקשיים עצומים אם בפרסום תמונותיהן לעתים, או ביצירת קשר עם הגברים בקהילותיהן המקומיות כדי להסביר את רעיונותיהן, את השקפותיהן ואת מצען. בכמה עצרות בחירות הנערכות במקומות ובאזורי הבחירה השונים אין [בכלל] נוכחות נשית, דבר שהופך את הבחירות למעין מפגן גברי, שהנשים נוטלות חלק בתמיכה בו, על פי הוראות הגברים."[6]


כותב באל-ר'ד: התרבות השלטת מתייחסת לנשים כנחותות; ישנן מוכשרות יותר מהגברים, אך אין זה מסייע להן

גם פהד אל-ח'יטאן, כותב בכיר ביומון אל-ר'ד, דן במחסום החברתי-תרבותי, הניצב בפני המתמודדות בבחירות, וכך כתב: "252 מבין 1269 המתמודדים בבחירות... הן נשים. כידוע, יש להן מכסה קבועה - 'קווטה' -  בפרלמנט, שכן הוקצו להן 15 מבין 130 המושבים...

 

התרבות השלטת מציבה את הנשים במעמד נחות יותר מזה של הגברים. למעט מקרים מעטים ביותר, הנשים לא מצליחות לשבור את [מחסום] תרבות הדעות הקדומות והאפליה... בין המועמדות יש נשים בעלות כישורים העולים בכמה מונים על אלה של המועמדים הגברים. אך זה לא מסייע להן באופן ניכר בשל הגורם התרבותי. גם הנשים הבוחרות תומכות בהן רק לעתים נדירות ובזמן הבחירה הן מצייתות, מתוך אמונה או בהשפעת הגברים, לדעה הרווחת [בחברה שיש לבחור בגברים].

 

גורם נוסף שמקטין את סיכוייהן של נשים לנצח בהתמודדות, הוא מספרן המועט של נשים מבריקות או מה שאנו מכנים 'כוכבות', הן בזירה הפוליטית והן בזירה החברתית. רק שלוש או ארבע מבין המועמדות בבחירות הנוכחיות עונות להגדרה זו... הבעיה היא ש'הכוכבות' מתמודדות באותו מחוז - עמאן. אחת מהן תזכה במושב המיועד לנשים [מתוקף הקווטה], בעוד שהאחרות שואפות לנצח בהתמודדות. הדבר יהיה קשה ללא ספק, בהתחשב בכוח ובהשפעה של המתמודדים הגברים ובמספר הבוחרים באזורי הבחירה של הבירה...

 

יש לזקוף לזכות הנשים הירדניות את השתתפותן הערה בבחירות, חרף כל המכשולים החברתיים והתרבותיים עמם הן מתמודדות. מן הראוי שהמדינה תכיר להן טובה ובעתיד תגדיל את מכסת הקווטה שלהן, גם אם יהיה זה על חשבון הגברים. המדינה הירדנית היא הגורם היחיד המסוגל לשבור את התרבות המיושנת ולעשות צדק עם הנשים."[7]

 

מועמדת בבחירות: ההנהגה בירדן חותרת להעצמת נשים אך היחס השלילי של החברה מונע זאת

עו"ד רחאב אל-קדומי, העומדת בראש רשימת מפלגת החזית הלאומית המאוחדת, המתמודדת בבחירות לפרלמנט, פרסמה מאמר ביומון הירדני אל-ראי בו בחרה להתייחס לפער בין עמדת הממסד המעודדת כניסת נשים למרחב הציבורי ולחיים הפוליטיים לבין ההסתכלות של החברה על התופעה. היא כתבה: "בכתב המינוי שהעניק המלך עבדאללה לממשלה הודגש הצורך לתמוך במסלול [ההתקדמות] של הנשים ולטפל באתגרים הניצבים בפני הגעתן למעמד לו הן ראויות, כדי לתרום לתהליך הפיתוח [של ירדן]... חרף ההתקדמות הניכרת בהשתתפות של נשים בחיים הציבוריים בתחומים שונים, לה היינו עדים בשנים האחרונות, [התקדמות זו] היא מתחת [לרף] הציפיות אליו אנו שואפים... אם יפסיקו להסתכל באופן שלילי על האישה ולפקפק ביכולתה להשתתף בחיים הפוליטיים, לעבוד, לתרום ולהצטיין, אזי היא תמלא תפקיד משלים, שלא לומר [אפילו] מתחרה בתפקידו של הגבר, בפיתוח וקידום החברה. [אז גם] תהיה השתתפותה בחיים הפוליטיים ובשלוש הרשויות, אחד מצעדי הרפורמה, שירדן החלה לבצע, במיוחד מאחר ש[מקבלי] ההחלטות הפוליטיות וההנהגה ההאשמית קוראים תמיד להעצמת הנשים."[8]

 

יו"ר רשימת החזית הלאומית המאוחדת, רחאב אל-קדומי, בכנס בחירות בעמאן[9]



ב. הבחירות לרשויות המוניציפליות ברש"פ: הסתרת שמותיהן ותמונותיהן של מועמדות

חברת מועצה המתמודדת בשנית: התרבות השולטת בחברתנו לא מעודדות מעורבות נשים בבחירות

גם ברש"פ כמו בירדן, עלתה הטענה כי השתתפות הנשים בבחירות עדיין כפופה למגבלות וכי החברה המסורתית אינה מעודדת נשים להשתתף בעשייה ציבורית.

חברת מועצת עיריית עראבה, ד"ר רולא אל-שאער, סיפרה ליומון אל-חיאת אל-ג'דידה על קשייה כחברת מועצה המתמודדת בבחירות פעם נוספת, בציינה כי ההשתתפות של נשים בבחירות עודנה כפופה למגבלות ואין להן הזדמנויות לשותפות אמיתית. היא אמרה: "התלהבתי מאוד עם כניסתי למועצת העירייה. כדוקטור באוניברסיטה ביקשתי לכהן כסגנית ראש העיר, [אך] בקשתי נדחתה והדירו אותי. כששאלתי לסיבה, נעניתי כי כישרון ויכולת נתינה אינם הקריטריון היחיד בבחירות והוצבתי במקום השמיני ברשימה לבחירות [הקרובות]." עראבה ציינה כי  "החברה [הפלסטינית], למרבה הצער, לא הגיעה עדיין לרמה של תודעה ורצון עצמי שתהיה לנשים נוכחות בזירה הפוליטית". לדבריה, המשפחה הפלסטינית נחלקת בין תומכים בהשתתפות נשים בחיים הפוליטיים ובפרט ברשויות המקומיות, לבין מתנגדים לכך. היא הוסיפה כי פעמים רבות היא שומעת אנשים שטוענים כי אישה מסוימת שמעורבת בחיים הציבוריים אינה מייצגת משפחה מסוימת. לדבריה, "הדבר נובע מהתרבות השלטת בחברתנו המסורתית, המאמינה כי נשים לא מייצגות גברים, גם אם הן בעלות תואר דוקטור".

 

עראבה הוסיפה כי היא אינה צופה שינוי משמעותי בבחירות הקרובות שכן לדבריה, "מתמודדות רבות מוצבות לכל היותר במקום החמישי בכל רשימה... וכתוצאה מכך, נשים לא תוכלנה להגיע לתפקידי הנהגה, ללא החלטה פוליטית או תמיכה של מפלגה."[10]

 

הסתרת שמותיהן ותמונותיהן של מועמדות

סוגיה מרכזית נוספת שהעסיקה את התקשורת הפלסטינית היתה השימוש בכינויים כמו "האחות" "אחות של" או "רעייתו של" עבור הנשים המתמודדות במקום בשמותיהן האמיתיים, כלומר, ייחוס המתמודדות לבעליהן או לאחיהן, וכן החלפת תמונותיהן בסמלים, כמו למשל זרי פרחים. עניין זה זכה להד תקשורתי ולגינויים רבים מצד כותבים בעיתונות הפלסטינית.

 

דובר ועדת הבחירות, פריד טעמאללה, שנדרש לנושא, טען כי הדבר איננו קשור לוועדה. לדבריו, המתמודדות נרשמו בוועדת הבחירות בשמן המלא בצירוף תמונה ותצלום של תעודת הזהות, כפי שקובע החוק, אך חלק מהרשימות הן שבחרו להציג את המתמודדות שלהן בכינויים "אחות" או כ"רעייה של פלוני", במקום לציין את שמן. הוא טען כי לוועדה אין סמכות משפטית למנוע את השימוש בכינויים כאלה למתמודדות או את החלפת תמונותיהן בסמלים, כפי שקרה בבחירות הקודמות.[11]

 

רשימת הפת"ח בטמון בעמוד הפייסבוק ב-26.8:

במקומות 5 ו-8 מופיעה המילה: "אחות" במקום שמות המועמדות[12]



רשימת הפת"ח בטמון שתוקנה כעבור כמה ימים: במקום המילה 'אחות'

הופיעו שמות המועמדות סמאח נורי בני עודה ואח'לאס עלי מוחמד בני עודה[13]


 

בכירה בהתאחדות הנשים הפלסטיניות: מחיקת זהות המועמדות – ביוטי לחשש של גורמים מסורתיים משינוי

חברת המזכירות הכללית של התאחדות הנשים הפלסטיניות, רימא נזאל, פרסמה מאמר ביומון אל-איאם תחת הכותרת "השאירי את שמך בבית והתמודדי [בבחירות]". במאמרה טענה נזאל,  כי מחיקת זהותן של הנשים המתמודדות מבטאת את עמדת הגורמים המסורתיים השוללים את השתלבותן של הנשים בחיים הציבוריים. היא כתבה: "אישה השואפת להתמודד בבחירות המוניציפליות צריכה להשאיר את שמה בבית. מפליא ומוזר. תיעוד השם המלא של האישה בחוזה הנישואים ומחיקתו [לאחר מכן] מתעודת הנישואים היא דבר מכוער, מביש ופוגע ברגשות המשפחה. האישה משויכת אל הגבר: אשתו, בתו ואמו עד מותו. הייחוס חוזר אליה רק כאשר קוברים אותו... הסתרת שמן של חלק מהמועמדות מרשימות הבחירות היא רק סימן לדבר חמור ועמוק יותר והיא מבטאת את דעתם של המתנגדים להשתתפות נשים בחיים הציבוריים... הגורמים המתנגדים לא נכנעים, ולפיכך הם שואפים בכל הדרכים הלגיטימיות והבלתי-לגיטימיות לרוקן את [מנגנון] הקווטה מתוכנו ולהגביל את יכולתו להביא לשינוי...

 

התכחשות לשמות הנשים או תחושת הבושה בהן מצד כוחות וגורמים חברתיים מסורתיים - שזקפו ראשם מחדש כדי לכפות את תכניתם הריאקציונית הכוללת את כל המרכיבים של פיגור חברתי ואנושי ונודף ממנה ניחוח של אפליית נשים לרעה –  משקפת את הבנתם [של גורמים מסורתיים אלה] שגורמי השינוי והקדמה החברתית אינם רלוונטיים עוד. דבר זה מהווה פעמון אזהרה המתריע על ההכרח להתעורר ולהתאחד במסגרת קואליציה לאומית חברתית מתקדמת [שתאמץ] תכנית נאורה, מקיפה, העולה בקנה אחד עם מקורות הסמכות הלאומיים והבינ"ל. תכנית שבסיסה ונקודת המוצא שלה הם אזרחות שבמסגרתה כל האזרחים שווים בזכויותיהם ובחובותיהם ללא ניסוח מתחמק."[14]

 

מחיקת זהות הנשים כמוה כמנהג קבורת בנות בעודן בחיים שהיה נהוג בתקופה הטרום-אסלאמית

וליד אל-קטטי, עיתונאי מרפיח וד"ר לחינוך, דימה את מחיקת זהותן של הנשים מרשימות הבחירות למנהג שהיה נהוג בתקופתה הג'אהליה לקבור בנות בעודן בחיים. הוא כתב: "עם ההסתערות הגוברת של הטרור האידיאולוגי, שמפעיל אחד הזרמים האסלאמיים המגיעים מעומק המדבר הצחיח בחברה הערבית והמוסלמית, מתגברת גם התפשטות תרבות האיסור והתכפיר ועמן מתפשטת התרבות הרואה את האישה כולה כערווה: דמותה, צורתה, פניה ושמה... החידוש האחרון של התרבות הזאת בפלסטין הוא הצגת מקצת רשימות המועמדים לבחירות המקומיות בגדמ"ע ובעזה בלי שמות הנשים, והחלפתם בכינוי 'האחות', 'אמו של פלוני' או בדרכים טכניות אחרות כדי להסתיר את השמות הנשיים. כאילו זהו סוג חדש של קבורת הבנות בעודן בחיים. בתקופת הג'אהליה קברו את הבנות מתחת לאדמה בעודן בחיים ואילו היום קוברים אותן בחיים אך מעל האדמה, על ידי קבירת זהותן, כבנות אדם וכנשים. לאישה יש ישות עצמאית ושם פרטי שהוא חלק מרכזי בזהותה הייחודית, שאין זה ראוי שהאישה תזלזל בו או תוותר עליו. כמו כן אין זה ראוי שגבר ישלול מהאישה את שמה ויהפכה לישות סתומה או לבעלת זהות עלומה, בייחוד שהדבר הזה סותר את מהות האסלאם ואת רוחו, המעניקים לכל אחד את זכותו, כולל זכות הנשים שיהיה להן שם שבאמצעותו יכירו אותן ושיקראו להן בו."[15]       

 

כותבת פלסטינית: סברתי שאישה נשיאה תוכל להביא לסיום הכיבוש

הכותבת מנאר פרג', סיפרה במאמרה כיצד ייחלה כילדה בשנת 1996 לניצחונה של הפוליטיקאית סמיחה ח'ליל שהתמודדה בבחירות לתפקיד יו"ר הרש"פ, רק בשל היותה אישה ומתוך תקווה שאישה תוכל להביא עימה אג'נדות חדשות ולסיים את הכיבוש. פרג' התייחסה בצער למצב כיום שבו נשים צריכות להסתיר את שמן ותמונתן. היא כתבה: "הרשו לי לשוב מעט בזמן לימי ילדותי בשנת 1996... השיח הרווח [אז] היה [בחירת] אישה לראשות פלסטין. חלקו נאמר מתוך לעג וחלקו דן בשאלה מה יהיו התוצאות... הפלגתי מעט בדמיוני והתחלתי להרהר בדמותה של האישה, שהציגה את מועמדותה בבחירות. שמחתי מאוד לא משום שאני בעד או נגד הנשיא המנוח יאסר ערפאת אלא רק משום שראיתי באישה ההיא שילוב של כוח ורוך וסברתי שהיא תביא לסיום הכיבוש, משום שהיא מזכירה לי את אמי שהצליחה לשים קץ לכל דבר רע...

 

בגרתי ועודני תוהה מה היה מצבה של פלסטין לו האישה ההיא הייתה זוכה בבחירות, ולא מתוך ביקורת או המעטה בערכו של איש, אלא מתוך הרהור במחשבה האם האישה ההיא הייתה מביאה איתה  אג'נדות אחרות..."

 

בהמשך המאמר התייחסה הכותבת להחלפת שמותיהן של המועמדות מרשימות הבחירות בכינויים "אחות" ו"אשתו של" ולהחלפת תמונותיהן בתמונה של פרחים וכתבה: "אני כותבת אלייך [מועמדת] אמיצה, הוי 'זר פרחים',  אחות או רעיה. אינני מכירה את זהותך, אך אציג בשבילך את כל התירוצים [האפשריים להצדקת מצבך]: אולי זו החברה הערבית המזרחית שלנו על מנהגיה והמסורת שלה; אולי הכריחו אותך כמו דברים אחרים שאת מוכרחה לעשות בכל יום; אולי את לא רוצה פומביות או פרסום ומסתפקת בפעילות שקטה ובהישגים שקטים; אולי אנו מציגים את האישה בחברה שלנו כדמות האידיאלית. תמיד היא צריכה להיות האישה האידיאלית, הבת האידיאלית והאם האידיאלית ומטילים עליה את כל הנטל שיש בכך, בשעה שאין בתוכנו אדם אידיאלי, חברה אידיאלית ואפילו אין מולדת אידיאלית. אני פונה אלייך: האם אינך כועסת [על מצבך?], שכן כולנו כנשים רוצות אותך בעלת נוכחות. אנו רוצות לעשות, להשתתף ולהיות. סמיחה ח'ליל היתה בעלת נוכחות במלוא מובן המילה אך היום נוכחותה חסרה עד מאד... הטעות איננה בהצגת שם [המתמודדת] או בהסתרתו ולא בהצגת תמונה או בהחלפתה, אלא, הטעות נמצאת כבר בשורשים, במה שהאישה לומדת ובמה שאנו לומדים על האישה עוד מילדות. רחמיי עליה ורחמיי עליך."[16]




[1] על פי החוקה הירדנית, העם בירדן בוחר את חברי הבית התחתון של הפרלמנט – בית הנבחרים, בעוד שחברי הבית העליון של הפרלמנט – הסנאט - ממונים על ידי המלך.

[2]  אל-ראי (ירדן), 25.9.16

[3] ו http://www.wafa.ps , 8.9.2016

[4] ו https://www.weforum.org , 19.11.2015

[5]  אל-ר'ד (ירדן), 28.7.2016

[6]  אל-ר'ד (ירדן), 2.9.2016נן

[7]  אל-ר'ד (ירדן), 3.9.2016

[8]  אל-ראי (ירדן), 14.8.2016

[10]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 23.8.2016

[11]  אל-קדס (מז' ירושלים), 30.8.2016

[12] ו http://www.alhadath.ps , 28.8.2016

[14]  אל-איאם (רש"פ), 4.9.2016

[15] ו www.paltoday.ps, 30.8.2016

[16]ו www.maannews.net, 2.9.2016