המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותב סעודי: ההלכה האסלאמית אוסרת פיגועי התאבדות, אך חכמי הדת חוששים לצאת נגדם
4/9/2016

כותב סעודי: ההלכה האסלאמית אוסרת פיגועי התאבדות, אך חכמי הדת חוששים לצאת נגדם

 

בעל הטור הסעודי, סטאם אל-מקרן, פרסם ב-2 לאוגוסט 2016 מאמר ביומון הסעודי אל-וטן, בו יצא נגד  אנשי הדת החוששים לגנות את פיגועי ההתאבדות, האסורים לטענתו על פי ההלכה המוסלמית.

 

לדבריו, ארגוני הטרור משתמשים בטקסטים מוסלמיים כדי לשטוף את מוחם של הצעירים ולגייסם לביצוע פיגועי התאבדות, תוך הבטחת גמול בעולם הבא, בעוד חכמי הדת, זולת גינוי רפה, לא פועלים נגד התופעה ואינם מנהלים עימות רעיוני עם ארגונים אלו.

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:[1]    

 

"ההתאבדות אסורה בהלכה האסלאמית ונחשבת לאחת העברות החמורות ביותר אחרי הפוליתאיזם, זאת בהתבסס על פסוק הקוראן 'אל תהרגו את עצמכם, אללה רחום עמכם  תמיד.'[2] כמה מאנשי ההלכה המוסלמים סבורים שהמתאבד מבצע חטא גדול יותר אף ממי שרצח את זולתו, והוא חוטא ותוקפן כלפי עצמו [ולכן] אין לרחוץ את גופתו ולא להתפלל עליו. יתרה מזו, כמה מחכמי ההלכה דורשים להטיל עונש על מי שניסה להתאבד...

    

על בסיס זה, רעיון ההתאבדות הפך בתודעת החברות המוסלמיות למילה נרדפת לכפירה ולכניסה לנצח לגיהינום. נשאלת אפוא השאלה: כיצד הצליחו המנהיגים והתיאורטיקנים של ארגוני הטרור לשכנע צעירים תמימים לפוצץ את עצמם ולהתאבד למרות ההתנגדות לרעיון זה בקרב החברות האסלאמיות? 

  

ארגוני הטרור משתמשים בשתי דרכים עיקריות כדי לשכנע את הטרוריסט לפוצץ את עצמו: ראשית, הם משכנעים אותו שהוא ייכנס לגן העדן לאחר מותו, גן העדן של הבתולות שחורות העין, ומכיוון שכך, הרי הוא שהיד למען אללה, וידוע שהשהיד לא מת אלא הוא חי ומתוגמל ע"י אללה, [ככתוב]: 'אללה קנה מן המאמינים את נפשותיהם וממונם ובתמורה הועיד להם את גן העדן, באשר הם נלחמים למען אללה.'[3] שנית, [ארגוני הטרור] משכנעים את הטרוריסט שהוא מתאבד כדי להוכיח את צדקת העניין [שלמענו עשה זאת]; למען ניצחון האסלאם והמוסלמים וההגנה על העשוקים והחלשים; וכדי לרומם את דבר אללה.  

  

לאחר מכן, מתחילות פעולות שטיפת המוח, באמצעות סיפור סיפורים ומסורות בשבחי הקרבת הנפש למען אללה הקיימים בהיסטוריה המוסלמית, וכן אזכור כמה פתוות קדומות ועכשוויות של אי אלו אנשי הדת, ואומרים למשל, כי כמה מאנשי ההלכה נוטים 'להתיר למוסלמי להרהיב עוז בנפשו ולצאת נגד כופרים רבים [ממנו], אם כוונתו לרומם את דבר אללה ויש לו חוסן ואמונה שהוא יכול להשפיע עליהם, [במקרה כזה] גם אם הוא יודע כי הוא הולך למות, לא ייחשב הדבר להתאבדות'. כמו כן  נאמר 'אם הוא ביקש מות קדושים וכוונתו נקייה, שיישא בכך, מכיוון שמטרתו היא לפגוע באחד מאויבי [האסלאם]!'.[4]    

 

אחד הסיפורים ההיסטוריים המפורסמים שארגוני הטרור משתמשים בהם כדי להצדיק ולהעצים את רעיון ההתאבדות, הוא סיפור חברו של הנביא, אל-בראא' בן מאלכ, אשר נאמר בו כי 'המוסלמים הגיעו לחומה אשר שערה נסגר בידי הפוליתאיסטים ביום הקרב נגד מוסילמה השקרן[5], ואל-בראא' בן מאלכ ישב על מגן ואמר [לאנשיו] הרימו אותי באמצעות הרומחים שלכם והשליכו אותי אל מעבר לחומה, וכך עשו, והוא הסתער עליהם ונלחם בהם עד אשר נפתח השער'. בגרסה אחרת מסופר שחברו של הנביא שוגר באמצעות בליסטרה כדי לבקע את ביצורי האויב, סיפור אשר משמש כראייה [להצדקת ההתאבדות], שכן שיגור [אדם] באמצעות בליסטרה גורם למוות ודאי ועם זאת עשה זאת חברו של הנביא מרוב כוחו ואומץ לבו ומרוב רצונו למות מות קדושים.  

       

מסורת נוספת שבה הם משתמשים כראיה היא [מתוך המסורות על חיי הנביא מחמד]: 'שליח האל עליו השלום הזכיר את גן העדן, אמר לו פלוני:  אם איהרג למען אללה, איפה אהיה [לאחר מותי]? אמר [לו הנביא]: בגן העדן. הוא [הנביא] נתן לו תמרים והלה  יצא להילחם עד אשר נהרג...'.[6]   

 

לאחר סיפור הסיפורים מתחיל תהליך דקלום פסקי ההלכה הקדומים, ביניהם למשל פסקי ההלכה המתירים התאבדות מארבעה טעמים: מתוך רצון למות מות הקדושים; כדי להכניע את האויב; כדי לעודד את המוסלמים אל מול הכופרים ולצורך החלשת רוחם של האויבים, כדי שיראו שאם זה מה שעשה אחד מהם [מהמוסלמים], אז מה [מסוגלים לעשות] כולם!. בנוגע לפסקי ההלכה של ימינו, אחד מאנשי הדת אמר בתגובה לשאלה הקשורה בפיגועי ההתאבדות, כי 'זה לא נחשב להתאבדות, מכיוון שהתאבדות היא כאשר מוסלמי הורג את עצמו כדי להיחלץ מחייו הקשים, אך[הפעולות] הללו, הן ג'יהאד למען אללה... אלא שיש הערה שחובה לשים לב אליה, והיא שלא ראוי שהפעולה הזאת תתבצע בידי אדם בודד ועל דעתו, אלא כהוראה ממפקד הצבא. ואם מפקד הצבא יכול לוותר על מקריב הנפש הזה [מבין לוחמיו], ואף סבור שבאובדנו יש רווח גדול, כמו למשל הריגת מספר רב של פוליתאיסטים וכופרים, אזי דעתו קובעת וחובה לציית לו, גם אם האדם [שצֻווה להקריב את עצמו] לא מרוצה מכך...'.

 

כמובן שהדוגמאות הנ"ל נועדו להצדיק את ההתאבדות למען אללה ולשבחה. אשר לקרבנות האזרחיים של פיגועי ההתאבדות, אם הם נמנים עם הכופרים, [אזי] זה הגורל שנגזר עליהם - שאללה יענישם בידי לוחמי הג'יהאד. כאשר מדובר בקרבנות מוסלמים, [טוענים הללו] כי הם נחשבים לשהידים אשר מובטח להם טוב מאת אללה, או שהריגתם הייתה הכרחית לביצוע הג'יהאד. כך מחוסל כל רגש אנושי שעלול להתעורר אצל הטרוריסט, ולגרום לו להסס בביצוע פעולתו הנפשעת.      

 

ייתכן שיהיה מי שיגיד שחכמי הדת המוסלמים כבר הגיבו על ההצדקות הללו שבהן משתמשים ארגוני הטרור בשטיפת מוחותיהם של תומכיהם כדי שיבצעו את פיגועי ההתאבדות, אך לדעתי אין בכך די, שכן התגובות הללו מדברות באופן כללי ולא היו מסוגלות למתוח ביקורת על המורשת ההיסטורית או אפילו להתקרב לכך, או לפחות לחדש את המונחים הישנים וחשוב מכך נעדר [מהן] מונח האנושיות.

 

למרבה הצער, חלק מאנשי הדת עדיין לא מסוגלים לבקר את סוגיית ההתאבדות ולבדוק אותה לעומק מחשש למתוח ביקורת על המורשת ההיסטורית, ומתוך התנגדות לחידושים. מתי הם יתעוררו[? האם] לפני שהדת תיחטף, אם היא לא נחטפה כבר בפועל בידי ארגוני הטרור?" 






[1] אל-וטן (סעודיה), 2.8.2016

[2] סורה 29:4

[3] סורה 111:9

[4] הציטוט מתוך הערך "התאבדות" מהאנציקלופדיה להלכה אסלאמית, שיצאה לאור ע"י משרד ההקדשים הכוויתי, כרך 6, עמ' 285.

[5] מוסילמה בן חביב אל-חנפי היה אחד האנשים שטענו לנבואה בזמן הנביא מוחמד ולאחר מכן, ולפיכך מכונה בפי המוסלמים "מוסילמה השקרן".

[6] מסורת זו מופיעה בקובץ המסורות של מוסלם אבן אל-חג'אג'