כללי

היומון הלונדוני ראי אל-יום: בחירתו של מוסלמי לראשות עירית לונדון היא בזכות השוויון, שלטון החוק וזכויות האדם, שחסרים במדינות ערב

 

ב-5.5.2016  לראשונה בבריטניה נבחר מוסלמי, סאדיק חאן ממפלגת הלייבור, לראשות עיריית לונדון. אירוע זה עורר גל של תגובות, רובן נלהבות, בעולם בכלל ובעולם הערבי בפרט. ואולם היומון המקוון 'ראי אל-יום' היו"ל בלונדון, צינן את ההתלהבות ואף רמז במאמר המערכת  שלו לצביעותן של מדינות ערב, בהן שוררת שמחה על הבחירה, בשעה שהן עצמן שוללות ערכים כמו שוויון, זכויות אדם ושלטון החוק שאפשרו לחאן להגיע למעמד זה. עוד נטען במאמר כי מדינות ערב נוהגות בגזענות, רדיפה ודיכוי כלפי  האזרחים והמיעוטים ושוללות ממהגרי עבודה כמו חאן זכויות רבות, ולכן מהגר כמוהו לא היה יכול להגיע למעמד כזה אצלן. יצוין כי בעיתונות הערבים התפרסמו מאמרים נוספים ברוח זאת.[1]

 

סאדיק חאן[2

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר[3]:

 

"החגיגות במדינות ערב על זכייתו של מר סאדיק חאן בראשות עיריית לונדון, שהחלו מאז ערב יום שישי, לא פסקו. חאן הוא מוסלמי, בנו של נהג אוטובוס ממוצא פקיסטני, שחי רוב תקופת ילדותו ונערותו בדיור ציבורי שמעניקה הממשלה כסיוע לנזקקים.

 

רבים לא עמדו על משמעות זכייתו של צעיר זה, שטיפס מעלה מן התחתית עד שהגיע לפסגה, במסע שהתאפיין בסבל ובמאמץ שקדני בחברה קפיטליסטית, בסביבה לא אסלאמית ורב תרבותית.

 

סוד [ההצלחה] טמון לדעתנו בשוויון, בשלטון החוק, בהיעדר גזענות – ויתרה מכך במאבק בה ובעקירתה מן השורש, בכיבוד זכויות אדם באופן מלא כשהבולטת שבהן היא צדק חברתי, וכן, בכיבוד החירויות על כל גווניהן, ובראשן חופש הביטוי וגם הזכות לנצח.

 

כל הערכים ועקרונות היסוד האלה אינם קיימים ברובן המכריע של מדינותינו הערביות והאסלאמיות, ובשל כך בניהן ממתינים להזדמנות הראשונה להגר, בחפשם אחר חיים נאותים הרחק מהרדיפה, הדיכוי והגזענות, במקום שבו ימצאו סביבה מחבקת שתעניק להם סיכויים להצלחה וליצירתיות.

 

הבה נשער בנפשנו – לו 'התמזל מזלו' של אביו של סאדיק חאן והיה מהגר לאחת ממדינות ערב או למפרץ בפרט, שכן במדינות המפרץ יש מיליוני מהגרים הודים ופקיסטנים – אזי מה היה מצבו של מהגר פקיסטני זה ואיזה עתיד היה לו? ראשית, הוא היה כפוף למרותו של אפוטרופוס שהיה מחרים את דרכונו מיד עם הגעתו [למדינה במפרץ] ונועל אותו בכספת. היה עליו לחפש בית ספר פרטי הודי או פקיסטני שבו ילמדו ילדיו, משום שנאסר עליהם ללמוד בבתי הספר הממשלתיים. אם אחד מילדיו היה חולה, היה עליו לקבל טיפול רפואי פרטי, משום שאסור להם גם לקבל טיפול ברוב בתי החולים הממשלתיים. אם הם בכל זאת היו פונים לבתי חולים אלה, הם היו סופגים עלבונות והשפלות, ומקבלים תרופה סוג ב', ולא את התרופה הטובה שמיועדת לילדי המדינה בלבד.

 

היה זה אך טבעי שאביו של סאדיק חאן היה מתגורר במדינות המפרץ ארבעים שנים ואולי אף יותר מבלי שהוא וילדיו יקבלו תושבות קבע, לא כל שכן אזרחות, וממילא גם לא זכויות פוליטיות וזכות להשתתף בבחירות. [גורל זה של] מר חאן הפקיסטני היה זהה לזה של מיליוני ערבים..., בין אם מוסלמים או נוצרים, שיעים או סונים, וכן לזה של מיליוני זרים מכל רחבי העולם.

 

החברות המערביות התפתחו והגיעו לעוצמה הכלכלית, המדינית והצבאית אליה הגיעו, משום שהן נאבקו בגזענות על כל גווניה והעניקו לאזרחיהם שוויון בפני החוק, והזדמנויות עבודה שוות בהתעלם מדתם, מוצאם או צבעם.

 

אלו החוגגים את זכייתו של מר חאן - שהוא ראוי לה בשל מאבקו, משום שהגיע להישגיו בזכות עצמו, בזכות כניסתו למוסדות הפוליטיים והחברתיים ובשל הצטיינותו בלימודים - ובפרט אלה בתקשורת הערבית, אל להם להתמקד בדברים התפלים ובתוך כך לנקוט את אותה גזענות בכך שיחגגו על עצם היותו מוסלמי, ולא על היותו בן למשפחה ענייה וענווה, שהשוויון והחיים בצוותא העניקו לו את ההזדמנות הזו.

 

סאדיק חאן ייכנס להיסטוריה מאותה הדלת שבה נכנס אליה נשיא ארה"ב ברק אובמה... ועלינו לזכור תמיד כי כל זה התרחש בזכות השוויון ושלטון החוק. בפנינו כערבים, אשר חווים כעת את הצורות הגרועות ביותר של הסתה על רקע עדתי ואתני בין בני הדת האסלאמית האחת, ניצבת דרך ארוכה מאוד להגיע לערכים ולעקרונות היסוד הללו כמתחייב מדתנו...".

קריקטורה המציגה את  עתידו של ראש העיר של לונדון סאדיק חאן לו אביו היה מהגר למדינה ערבית: השוטר: "שום מילה! [תן] את רישיון הנהיגה שלך, את דרכונך ואת אישור השהייה שלך!"[4]