כללי

 

רפסנג'אני ברמיזה לח'אמנאי: "מאז שהבנתי ששותפיי לדרך כפרו בה הסרתי תמיכתי בהם"; מוחה על דיכוי אזרחי איראן בידי המשטר; ח'אמנאי: יש לעמוד נגד הזרם שלא מסכים לחשיבה המהפכנית וללחימה בארה"ב (תומכי רפסנג'אני)

 

הקדמה

נוכח פעולות הדיכוי של המשטר האיראני לקראת הבחירות למג'לס ולמועצת המומחים שיתקיימו החודש, ונוכח הפסילה המסיבית של אלפי מועמדי הזרם הפרגמטי והרפורמיסטים, פרסם ראש המועצה לאבטחת האינטרס של המשטר, האשמי רפסנג'אני, העומד בראש הזרם הפרגמטי, ביקורת קשה על המשטר, המנסה למנוע בחירה דמוקרטית אמתית של העם.

 

דברי רפסנג'אני שנאמרו בפני פעילי מפלגות שפעילותן אסורה ע"י המשטר, בחודש נוב'-דצמ' 2015, פורסמו באתרו ב-23.1.2016 וכללו אזהרה מפני כוונת חוגי האידאולוגים במשטר לכפות את מועמדיהם על הציבור. רפסנג'אני מחה נגד מניעת חופש הביטוי מן הסטודנטים באוניברסיטאות, נגד מניעת פעילות של מפלגות פוליטיות, והזהיר את הממסד השולט כי מעשיו מרחיקים את העם מנאמנותו למהפכה.

 

בתגובה לביקורת הנוקבת ולאזהרות מצד רפסנג'אני, הורה המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי, בפגישה עם מזכיר המועצה לביטחון לאומי, עלי שמח'אני, ב-3.2.2016, למועצה ולגופי המשטר האחרים לעמוד נגד הזרם של רפסנג'אני: "מאז נצחון המהפכה, חלק לא הסכימו עם החשיבה המהפכנית, וחלק אחר, למרות שהיו בתוך המשטר [ברמיזה לרפסנג'אני ולאנשיו], לא האמינו בלחימה ביהירות [ארה"ב]. יש לעמוד נגד הזרם הזה[1]"

 

רפסנג'אני פרסם בתגובה ב-4.2.2016 את "המלצותיו לאנשי התקשורת" במפגש שערך עם נציגיהם ובו דרש מהם לשקף נאמנה את חובתם המקצועית ולעמוד איתן ,בעידן האינטרנט, לצד המדוכאים פוליטית ואזרחית בחברה האיראנית, ברוח ערכי המוסר והצדק. במפגש עם התקשורת סיפר רפסנג'אני על צמתים פוליטיים חשובים בהיסטוריה המהפכנית של איראן, כשעמד לצידו של מייסד משטר המהפכה איתאללה רוחאללה ח'ומיני, והציע לקבל על עצמו את האחריות להפסקת מלחמת איראן-עיראק ולהישפט על כך. הוא קבל על הרדיפה הפוליטית שמנהלים נגדו בכירים בזרם האידיאולוגי, ברמיזה למנהיג העליון ח'אמנאי עצמו ובכירים במשה"מ, למן אותו רגע בסיום המלחמה, במהומות הסטודנטים ב-1999, באירועי המחאה הירוקה ב-2009 ובמיוחד כעת. רפסנג'אני הסביר כי מאותו רגע בו הבין כי כמה משותפיו  לדרך – ברמיזה לעלי ח'אמנאי – סטו מממנה והפכו "לכופרים בה" הוא הסיר מהם את תמיכתו הרוחנית.

 

מתנגדי רפסנג'אני בזרם האידיאולוגי מחריפים את ההתבטאויות נגדו   

עוד קודם לדברי רפסנג'אני לאנשי התקשורת ב-4.2, ובתגובה לביקורתו הפומבית על המשטר, במיוחד על פסילת אלפי מועמדי הזרם הפרגמטי והרפורמיסטים,[2] התלהטה בימים האחרונים האווירה נגדו מצד מתנגדיו מן הזרם האידיאולוגי. ציר המג'לס, חמיד רסאא'י  כינה אותו ב-1.2.16 "סוטה מן הדרך [המהפכנית], מושחת ומפיץ שמועות שקר",[3] עבדאללה חאג'י צאדקי, סגן נציג ח'אמנאי במשה"מ,  אמר ב-2.2.16,  כי "התנהגותו דומה לזו של האויבים,"[4]  חסן ממדוחי, חבר מועצת המומחים, אמר ב-4.2.16 כי הוא מקווה שרפסנג'אני לא יצור "פתנה חדשה" בשל התבטאויותיו, תוך אזהרה כי העם יעמוד איתן נגד פתנות,[5] ומג'תבא זולנור, יועץ נציג ח'אמנאי במשה"מ, טען כי אפילו אויבי ח'ומיני לא התבטאו כפי שרפסנג'אני מדבר וציין כי הגיעה העת שיצטרף לבנו בכלא אווין.[6]

 

מסמך זה יביא את עיקרי דברי רפסנג'אני לפעילים הפוליטיים מה-23.1.2016 ועיקרי דבריו במפגש עם אנשי התקשורת ב-4.2.2016:

 

דברי רפסנג'אני ב-23.1.16: "על המשטר האסלאמי לאפשר לעם חופש ... ולא להגבילו"

רפסנג'אני הזהיר בפגישתו עם פעילים פוליטיים שפעילותם נאסרה ע"י המשטר מפני היווצרות אדישות בציבור, כתוצאה מפעולות אלה, שתוביל להחרמת הבחירות ע"י העם, ורמז שמצב זה יוביל לחוסר שקט חברתי. הוא הרים על נס את בחירת העם הדמוקרטית במערכת הבחירות ב-2013 שהובילה לבחירת ממשלת רוחאני ולהישגי הגרעין שקטפה מול ארה"ב, וקרא למוסדות המשטר לאפשר לעם לבחור בנציגיו גם הפעם.

להלן עיקרי דבריו של האשמי רפסנג'אני כפי שפורסמו באתרו ב-23.1.2016:

 

להלן קטעים מהסרטון שהעלה רפסנג'אני באתרו:

 

"אנו מצפים לנוכחות גבוהה של [אנשי] האוניברסיטאות שלנו בפוליטיקה, בבחירות, בניהול [המדינה] ובהתקדמות החברה. אבל, למעשה, [יש במשטר מי] שמדכאים [אותם] וזה מעשה רע מאוד. הצעירים המוסלמים לומדים ורובם רוכשים השכלה על חשבונם. לכן צריך לאפשר להם לכל הפחות את החופש להביע את דעותיהם. האם הם נחותים יותר מאותם אלה בתנועות הדתיות המביעים את דעתם? גם הם טובים, אינני  מגנה אותם. גם הם [הסטודנטים] אבלים [על מות חוסין] וגם הם דבקים ב'אהל אל-בית' [מונח המתייחס לצאצאי עלי ויורשי השיעה]... אבל למה הסטודנטים לא [זכאים לכך] ? הם צעירים משכילים שאפילו יודעים יותר [מאשר תלמידי הדת]. זה צעד שלא ניתן לתרצו.

 

ביטחון איראן שלנו נובע מן העם. העם עדיין נאמן למהפכה. [אבל] עלינו להבין, כלומר אותם מקבלי החלטות לא נכונות צריכים להבין שאם העם הזה, במיוחד הצעירים המשכילים, יהפוך לאפתי ולאדיש, ביטחון [החברה] לא יישאר כפי שהוא היום. אדישות העם היא סכנה גדולה מאוד.

 

איך העם נעשה אפתי? אחת [הסיבות] היא הבחירות. אם העם יראה שבבחירות, יש בחירה שנכפית [על הציבור], אזי הוא לא יחזור [להצביע בהמוניו]. למן הבחירות הראשונות שלנו, בכל משאלי העם, כלל הציבור היה חופשי ורובו המוחלט השתתף [בבחירות] [אחוזי ההשתתפות היו] מ-99% ועד 60-70%. אך לאחרונה, יש תנועות [פוליטיות] במדינה שלא ניתנת להן הרשות להיות פעילות בבחירות, למעט [הזכות] לבחור. לאט לאט זה יכול לייצר אדישות בציבור. מי הרשה לנו להתערב בגורל העם? ... כולנו נולדנו בני חורין ואף אחד לא יכול להגיד לנו איך לחשוב. הם יכולים [רק] להדריך. האם הנביא אילץ מישהו [לעשות משהו]? הקוראן אומר מפורשות 'אין כפייה בדת'...

 

הגענו עד הלום הודות לאחדות, כיצד נמשיך [הלאה] במחלוקת?! המעשים המכוערים ביותר שאני רואה הם האופנה של 'המודאגים' [הכוונה לזרם האידיאולוגי] שעומדים נגד העבודה הכבירה שממשלת [רוחאני] מבצעת בענווה, תחת לחצים והכפשות [הכוונה להסכם ה-JCPOA עם ארה"ב].  זה לא היה מעשה קטן. לעמוד מול המעצמות הגדולות בעולם, שש מדינות חזקות הנהנות מתמיכה חזקה, מודיעינית ודיפלומטית, הגיעו וישבו מול שר החוץ [זריף] ואנשיו. הצלחנו לקדם את דרכנו. תמיד ובכל יום אמרו שזה לא יצליח. למחרת אמרו [שוב] שזה לא יצליח. אתם רואים בעצמכם מה עושים עיתוני 'המודאגים'. [הם] עדיין כותבים שזה לא יצליח. בכל מקרה, זאת לא הייתה עבודה שממשלה הנמצאת תחת לחצים, תצליח לבצעה. אכן, ממשלה זו נכנסה לזירה באופן אינטנסיבי, התאזרה בסבלנות ופעלה במסירות נפש. [היא] מסרה את נפשה למרות הלעג והגיחוך [מצדם] וסיימה את העבודה.

 

מהיכן הגיחה ממשלה זו? מן הקולות והבחירות של העם. אם בבחירות 2013, [העם] היה הולך בדרכו הרגילה [של השמרנים האידאולוגים], זה לא היה מתנהל כך. בסופו של דבר, העם הגיע [לזירה]. אני רק נרשמתי [כמועמד לבחירות לנשיאות], לא עשיתי הסברה ולא דבר אחר. בעת הרישום, שאלו אותי מהי תכניתך? השבתי: אפרסם את תכניתי אחר כך, כעת אני לא נשיא. אם אבחר - אפרסם. תמיד אמרתי: תאפשרו שהמסלול הזה יתקדם כדי שאפרסם [את תכניתי]. לא אמרתי דבר ולא עשיתי שום הסברה.

 

אבל בא צונמי [מן הציבור] וכולם הבינו שהעם רוצה משהו אחר. הזרם הזה [של הפרגמטיים] לא היה מקובל עליהם [על השמרנים האידיאולוגים]. לדעתם הם פתרו את העניין [כשפסלו אותי מלהתמודד לנשיאות], אבל זה לא הסתדר [להם]. העם עמד איתן ובחר בד"ר רוחאני [מן הזרם הפרגמטי] וסיים את העבודה. כל זה שייך לעם [שאמר]: אנו מגיעים ברובנו [להצביע] ואומרים שאנו קיימים. זה העם שמחליט.

 

תראו למשל, אני מדבר על התקשורת. באותה [מערכת] בחירות [של 2013], המנהיג אמר שקולות העם הם זכות העם ולא ניתן לגזול את זכותו. כמה תכניות על זכות העם שרשות השידור [צריכה היתה] להכין [ולשדר] ראיתם? [או] קיום עימותים טלוויזיוניים וראיונות [של המתמודדים לנשיאות] ?

 

אבל כאשר המנהיג [ח'אמנאי] אמר רק מילה אחת: "חדירה" [כנגד חדירת האויב המערבי, ארה"ב, לאיראן], הם [כלי התקשורת של האידאולוגים] מילאו את כל העולם - החל במאמרים ודיבורים וכלה באיומים, הפחדות והאשמות. זה לא מרמה את העם. הם [רק] מרמים את עצמם ומחזקים את לב ידידיהם. אבל העם מבין.

 

העם משכיל ומנתח [את המצב] ... אני חושב שעל המשטר האסלאמי לאפשר לעם חופש, לא לאלצו, לא לאיים עליו ולא להגבילו. אקרא לכם חלק מציוויו של האמאם [ח'ומיני] כדי שתראו איך הוא הסביר שיש לאפשר לעם לעסוק בשלו. שלא יהיו האזנות [סתר] והכפשות שקריות. אל תשפילו את העם ואל תמעיטו בכבודו. היזהרו בזכות הציבור. האמאם [ח'ומיני] תמיד אמר את הדברים האלה בצורה נרחבת. לכן, אני חושב שהבחירות שלפנינו מאוד חשובות."[7]

 

רפסנג'אני לאנשי התקשורת מה-4.2.2016: דווחו נכונה לעם על המציאות ועל העריצות

בפגישתו עם אנשי תקשורת ב-4.2.16, אמר רפסנג'אני:

 

"Conveying information increases personal and collective knowledge in society. Online activists... must pay attention to the truth of the information conveyed and must publish actual information, because their news circulates rapidly in society... You should proceed with [reporting] reality according to the Islamic religion, human morality, and the Iranian character."

 

Explaining the political attacks on him, he said: "When we noticed that some of the young people [hinting at Khamenei] who were our partners in the revolutionary struggle became heretic... we withdrew our spiritual and financial support of them, and that is the point where the political destruction and inhuman insults against me began, which continue to this day. Of course, this takes different shapes and forms; the intensity and weakness and also the nature of those who are trying to destroy me changes according to the sense of threat that they sense [from me] in society...

 

"I am still bound to the same [revolutionary] beliefs, and my political opponents are making efforts in their own path [to ruin me]. It is my reliance on God and my hope for a good outcome that give me patience..."

 

Speaking about his experiences in prison prior to the Islamic Revolution, he noted that his faith in the Koran had sustained him. He stressed that the Koran had given him patience as he faced political attacks and character assassination, saying: "I learned from gentle Koran to greet the public despite insults and destruction, and I learned from the dear Imam [Khomeini], who experienced such insults and destruction also. I learned that we must be patient in the path to defend Islam and to adhere to path we believe in."

 

Referring to Iran's acceptance of UN Security Council Resolution 598 that ended the Iran-Iraq war, he said: "When we saw Saddam's crimes in Halabja in Iraq, and in Piranshahr and Sardasht in Iran, we were concerned lest this criminal repeat these crimes with the missiles that he obtained, [by attacking] one of Iran’s cities such as Tehran. For this reason, after a full-scale examination of the conditions in one of the meetings with Imam [Khomeini], at which the heads of the regime were also present, it was decided to end the war. Imam [Khomeini] talked about his own previous statements, i.e. 'war till we capture Qods [i.e. Jerusalem], 'war until our last breath,' 'war till the last drop of blood.' I told him, With your permission, as your successor in the armed forces and the war commander, I will announce the acceptance of Resolution [598], and when that is done you can prosecute me, so that more Iranians and Iraqis will not be killed...

 

"After I said that, [Khomeini] was quiet for few minutes, and then he said, This is not good either [i.e. that you shoulder the blame]... He wrote the famous letter [accepting the resolution] and from that day on the issue of ending the war was added to the issues cited by those who seek to destroy me... After the war, and at the start of the reconstruction era [I was president and worked to eliminate the black market], some other groups of those who seek to destroy me joined the aforementioned group [who blamed him for Resolution 598], and when the political issues of [the student protests in Tehran in] 1999, 2006, and [the civil unrest following the presidential elections in] 2009 took place, my critics and opponents said, and did, whatever they wanted with all their might, and you also see now that defending Khomeini's followers has become a pretext for those who zealously claim to be followers of the Imam's path. Over 60 years of [my] political activity, we have seen these types of issues and statements many times and we will see them again..."

 

Noting that the elections honor Islam and the Islamic Revolution, he said: "You, who are involved in the media and Internet, have, due to the increase in technology, better access to [technological] information sources and the knowhow to use them, and you must pay attention to support the people in any situation... God has given humans the wisdom and intelligence to make decisions and to accomplish tasks based on these, and it is apparent that wisdom is incompatible with extremism and profligacy. That is why the moderates are considered to be the wise men of society..."

 

He concluded by turning to the young activists in the media and online, saying: "Be sincere with the people and pledge to God that you will tell society what you understand. Be careful not to violate anyone's rights and do not be cruel to others. God commands you to fear the complaint of the defenseless oppressed who have no supporter but God. The greatest weapon of the oppressed is their complaint."

 

Noting the eternal presence of memory, of the Imam Hossein, and of the Ashura martyrs against the tyrants, he said: "The events of the Ashura took place in a remote desert before any media even existed. But people still greet the Imam Hossein and distance themselves from Yazid and the Yazidis, who are a symbol of cruelty and tyranny."[8]