כללי

מאת א. אזרחי*

ערוץ הטלוויזיה הערבי MBC משדר במהלך חודש הרמדאן השנה סדרה קומית-סאטירית בשם "סלפי", בכיכובו של הקומיקאי והשחקן הסעודי המפורסם נאצר אל-קצבי, וקומיקאים סעודים נוספים. התסריטאי הבולט של התכנית הוא העיתונאי הסעודי הליברל ח'לף אל-חרבי[1], מכותבי הסדרה הקומית-סאטירית הסעודית "הכל או לא כלום" [טאש מא טאש], אף היא בכיכובו של אל-קצבי.[2]

 

הסדרה "סלפי" עוסקת בסוגיות שונות בחברה הסעודית, כגון הקיצוניות, האלימות במשפחה, ארגון הטרור דאעש והצטרפות הצעירים הסעודים אליו. הסדרה עוררה סערה בכלי התקשורת וברשתות החברתיות בסעודיה. מתנגדיו של אל-קצבי, בהם בלוגרים סעודים, גולשים ברשתות החברתיות, אנשי דת ועיתונאים, טענו כי הסדרה שמה ללעג את הדת ואת חכמי האסלאם. חלקם אף קראו לרשויות בסעודיה להפסיק את שידורה ולהביא לדין את השחקנים והיוצרים שלה. אל-קצבי, אף 'זכה' לתגובות חריפות יותר, למשל מצד איש הדת הסעודי, סעיד בן פרוה, שהכריז על אל-קצבי כ"כופר" (ומאז חזר בו), או כשקיבל איומים על חייו מצד תומכי דאעש בטוויטר.[3]

 

סרטון ממרי (באנגלית): המטיף סעיד בן פרוה מכריז על אל-קצבי כ"כופר"

 

מנגד, אזרחים ועיתונאים סעודים רבים יצאו להגנתו של אל-קצבי. כך, גולשים ברשתות החברתיות טענו כלפי מתנגדי הסדרה כי ניסיונם להגן על אנשי הדת הקיצונים מביקורת מציג את האחרונים "כמי שחסינים מפני טעות או חטא". כמו כן, בעלי טורים ועיתונאים סעודים שיבחו את נחישותו של אל-קצבי לעסוק בסוגיות רגישות בסעודיה וציינו כי סדרה זו והאמנות בכלל הן אמצעי יעיל למלחמה בטרור. לדבריהם, תגובות הזעם של הקיצוניים בחברה נגד הסדרה, מלמדות על השפעתה החיובית של הסדרה, על חששם של הקיצונים לאבד את כוחם ועל מטרתם הלא-גלויה של אנשי דת למנוע כל ביקורת נגדם. היו גם מי שביקרו את אל-קצבי על שלעג לחברה הסעודית, אך התנגדו להאשמתו בכפירה.

 

בתגובה לאיומים על חייו, הדגיש אל-קצבי כי ימשיך להופיע וכי זכותו להביע את דעתו והוסיף כי משימתו כאמן היא לחשוף את האמת בכל מחיר על "סלפי" אמר כי היא ג'יהאד אמיתי "נגד מי שחושבים שהם מבצעים ג'יהאד".[4]

 

להלן תרגום קטעים מתוך המאמרים:

 

סגן העורך הראשי של היומון אל-ריאד: האמנות - כלי יעיל במלחמה בטרור

ד"ר אחמד אל-ג'ומייעה, סגן העורך הראשי של היומון הסעודי הממסדי אל-ריאד, טען בטורו כי האמנות הינה כלי יעיל בהעלאת המודעות לסכנת הטרור, ומהווה כלי משלים למאמץ הביטחוני להילחם בו. אל-ג'ומייעה שיבח את אל-קצבי, על כך שחרף האיומים נגדו, לא חשש לעסוק בניצול של דאעש את הצעירים והקטינים הסעודים למטרותיו. וכך כתב:

 

"... [יכולת] השפעתה של האמנות בהעברת המסר אינה קטנה מזה של המאמץ הביטחוני, כל עוד יש לכך מטרה ברורה שדרך השגתה מוגדרת. זאת מבלי לדון בשאלה האם מסכימים לתוכן המסר הזה או מתנגדים לו. לכן, המשמעות של אחוז הצפייה הגבוה, במיוחד בין הצעירים, בתכניות האמנותיות, בעלות מסר ענייני המרתיע מפני הטרור, רעיונותיו, אופן פעילותו וארגוניו, היא שהמסר נקלט...

 

האמן הגדול נאצר אל-קצבי הקדיש בסדרת הרמדאן שלו 'סלפי', פרק בן שני חלקים לסיפורו של אב המחפש את בנו [שהצטרף] לארגון הטרור דאעש ולהתפתחות האירועים החושפת את הסכנה שמהווה הארגון על מחשבתם והתנהגותם של הצעירים, במיוחד הקטינים [שבהם], ו[את] ניצולם לביצוע פעולות טרור נגד מדינותיהם. הטיפול האמיץ הזה בדרך סאטירית ועניינית... מהווה השתתפות בעלת-ערך של האמנות במלחמתנו נגד הטרור וחשיפת האג'נדה שלו ותפיסותיו, והשתתפות פעילה של אמן מוערך שיצא ועדיין יוצא נגד תופעות הקיצוניות והאלימות בחברה. בכל פעם הוא יוצא באופן חריף יותר וממשיך למרות האיומים החוזרים ונשנים עליו. וזה מה שחשוב".[5]  

 

 

אל-קצבי מצלם תמונת "סלפי" שלו עם "האמת על דאעש"[6]

 

בעל טור סעודי: אל-קצבי דן באומץ בסוגיות רגישות בחברה הסעודית

בטורו ביומון הסעודי הממסדי עוכאט', שיבח סעיד אל-סריחי את האומץ של אל-קצבי לעסוק בסוגיות רגישות המטרידות את החברה הסעודית, בניגוד לאמנים אחרים שחלקם חושש לטפל בסוגיות אלו מחשש שישלמו אח"כ מחיר כבד על כך. אל-סריחי כתב: "... בפרקים הראשונים של סלפי, הצליח אל-קצבי להחזיר לאמנות את ערכה בכך שיצר זיקה בינה לבין ענייני המולדת, ובינה לבין הדברים המטרידים את האנשים בחיי היומיום והאתגרים שהם מספקים להם. אל-קצבי הגיש [לנו] אמנות איכותית באמצעותה הוא מטפל בנושאים שנבצר מאמנים רבים לטפל בהם או שהם מפחדים לעשות זאת.

 

יתכן שהסימן הברור ביותר לניצחון שהשיג אל-קצבי היא התגובה הישירה [לתכנית] שהופיעה באתרים החברתיים ולאחר מכן התרחבה וכללה מאמרים של כותבים ו[אמירות של] דרשנים של יום שישי. הסדרה של אל-קצבי מצאה חן בעיני רבים אך רבים אחרים גינו אותה. לדעת אל-קצבי, כאשר הוא שנוי במחלוקת זהו ניצחון עבורו, שהרי אלמלא רגישות הנושאים אותם העלה, לא הייתה פורצת מהומה בקרב המתנגדים ולא הייתה נשמעת תרועתם של אלו שתמכו בו...

 

אל-קצבי היה מצוין בפרקים שראינו, פעם פרט על מיתר הקיצוניות ופעם רקד עם זאבי דאעש. בשני המקרים הוא השיב לנו את התקווה שיש עדיין מישהו הדואג להגיש אמנות מכובדת, ויתרה מכך יש מישהו שיש לו עדיין אומץ לסכן את ראשו במחיר טיפול בנושאים שרבים מפחדים לגעת בהם".[7]

 

כותב סעודי: הסדרה חשפה את מי שדוחפים את בחורינו למלחמות בשם הג'יהאד

אחד העיתונאים הבכירים שנחלצו להגנת אל-קצבי היה דאוד אל-שריאן, מנחה תכנית בערוץ MBC, העוסקת בסוגיות הקשורות לטרור ולקיצוניות. אל-שריאן, בדומה לאל-קצבי, היה בעבר מוקד לסערה בקרב אנשי דת סעודים, אותם האשים בתכניתו בעידוד צעירים סעודים לג'יהאד[8] ואף קיבל איום על חייו מעצור סעודי תומך ארגון הטרור אל-קאעדה, שהתארח בתכניתו.[9] אל-שריאן טען בטורו ביומון הסעודי אל-חיאת, כי הסיבה לסערה שחוללה הסדרה "סלפי", היא בכך שחשפה את אלו המסיתים ומעודדים צעירים סעודים להצטרף ל"ג'יהאד בסוריה ובעיראק" ואת הניצול של צעירים אלו על ידי ארגוני הטרור. אל-שריאן כתב:

 

"בכל שנה חוזרת המתקפה של דרשנים ומטיפים נגד הסאטירה, המתבססים על האיסור הקוראני ללעוג לאחרים, אלא שראיה זו אינה נכונה, כיוון שסאטירה באמנות אינה תוקפת אנשים כשלעצמם ולא את ערכי החברה כטענתם, אלא היא תוקפת את השיח המדבר בצורה מזויפת על ערכים אלה או הופך את האנשים לקדושים ומתייחס אליהם כאל ערכים. בנוסף לכך, הסאטירה בדרמה הפכה לאחת מדרכי הביקורת ומקורה באי שביעות רצון ממצב מסוים...

 

חלק מ'המפקחים על המוסר הציבורי' חזרו להעלות טענות אלה, הנוגעות לאיסור על סאטירה באמנות, עם התחלת שידור הסדרה 'סלפי' שנתקלה במתקפת גידופים חסרת תקדים. גיבור הסדרה נאצר אל-קצבי והתסריטאי ח'לף אל-חרבי, הואשמו בכפירה וקיבלו איומים ברצח. האשמה בכפירה אינה דבר חדש, [שכן], במהלך השנים שעברו יצאה פתוה דומה נגד [יוצרי] הסדרה 'טאש מא טאש'. אלא שהתגובות השנה שונות... המתקפה הייתה חריפה ונסערת. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהסדרה הכאיבה למקדמי [הרעיון של] מה שנקרא 'הג'יהאד בסוריה ועיראק', וחשפה את השקרים של ארגוני הטרור האלו ואת תפקידם בחטיפת צעירים סעודים והפיכתם לדלק במלחמות הכפירה האלה.

 

אלה שתקפו את הסדרה אינם עושים זאת מתוך רצון להגן על ה'ג'יהאד', כיוון שהם יודעים שמה שמתנהל [שם] אינו ג'יהאד. כעסם נבע מהרצון להגן על עצמם, שכן הסדרה חשפה את סכנת ההסתה שהם מנהלים על מנת לחטוף צעירים ולשלחם למות במלחמות אותן מנהלות כנופיות ומנגנוני מודיעין בשם הג'יהאד. אין ספק כי הסאטירה של 'סלפי' חשפה, באופן יצירתי, את שיח ההסתה שפיתה את הצעירים שלנו וגרר אותם למלחמות מפוקפקות...".[10]

 

פעיל דאעש: "אהרוג את השחקן הזה שעיוות את תדמיתי"[11]

 

בעל טור ביומון אל-יום: "סלפי" חושפת את סכנת דאעש טוב מהאחרים

דברים ברוח דומה כתב עבד אל-לטיף אל-מלחם, בעל טור ביומון הסעודי הממסדי אל-יום במאמרו "תמונה שווה אלף מילים - הסלפי של אל-קצבי... סדרה או תכנית מונאצחה?"[12]. לדבריו, הסיבה לתגובות הנזעמות נגד הסדרה, טמונה בהצלחתה להצביע על הסכנה של ארגון דאעש באופן יעיל הרבה יותר מכל המאמצים שנעשו עד כה בנושא, ובכלל זה גם תכניות הייעוץ לקיצונים של משרד הפנים וכי הביקורות על הסדרה חשפו כמה תומכי דאעש בסעודיה. אל-מלחם כתב:

 

 "... התכנית 'סלפי' או שחקנה הראשי, נאצר אל-קצבי, לא עשו שום דבר חדש. כל מה שהיה בתכנית שיקף את המציאות. אז מדוע כעסו מי שכעסו? התשובה היא שבתכנית פשוטה נאצר אל-קצבי הצליח להסב את תשומת הלב למציאות, בדרך שהיא הרבה יותר טובה מעשרות דוחות והרצאות שנכתבו על דאעש, על הסכנה שהוא מהווה ועל דרך המחשבה של חבריו. מה שיותר מיוחד ומקורי בתוכנית זו הוא הצלחתה לדובב כמה פיות סגורים שלמעשה אוהדים את דאעש...  

 

אנו רואים צעירים רבים שפותו. חלקם הבינו את ההטעיה בה נוקט ארגון זה, אך למי שנכנס לשטח דאעש אין יכולת לחזור. מי שחוזר [מהארגון] מכניסים אותו לתכניות המונאצחה. אבל למען ההגינות, רבים סבורים שהתכנית 'סלפי' תיזכר לשנים רבות אצל רבים ככזו שבכמה דקות הצליחה למלא תפקיד העולה פי כמה על זה שמילאו כמה תכניות מונאצחה".[13]

 

בעל טור סעודי: טענת אנשי דת שהסדרה לועגת לאסלאם - כיסוי לרצונם לאסור ביקורת בכלל

בטורו ביומון הסעודי הממסדי אל-וטן, יצא סטאם אל-מקרן נגד השיח הדתי בחברה הסעודית, המופץ ע"י אנשי דת, לפיו העברת ביקורת על אנשי הדת משולה לביקורת נגד הדת עצמה. לדבריו, האידיאולוגיה של אנשי דת אלו מתאפיינת בעריצות מחשבתית, האוסרת חשיבה ביקורתית ועצמאית והחזקה בדעה שונה משלהם וכי הסדרה הצליחה לחשוף את האידיאולוגיה הזו, וכך כתב:

 

"תגובתם של כמה מטיפים ואנשי דת על אחד מפרקי סדרת הטלוויזיה, שמתחה ביקורת על התנהגויותיהם של [המוסלמים] האדוקים בחברה, אינה מפתיעה. הללו רואים זאת כסוג של לעג ובוז לדת, המוציאים [את מותחי הביקורת] אל מחוץ לגדר האסלאם, ויתרה מזו, לשיטתם, כל מי שצופה בסדרה וצוחק מהסצנות הקומיות הסאטיריות הללו גם הוא מורתד [מי שחזר בו מהאסלאם] וכופר!.. השאלה שעולה כאן היא: האם הסדרה באמת לעגה לנביא ולחבריו?... התשובה היא: בוודאי שלא, אולם למרבה הצער, השיח הדתי מפיץ בקרב האנשים [את הדעה] שכל מתיחת ביקורת על המטיפים או על אנשי הדת, משמעה לעג ובוז לדת עצמה, ויתכן שלא אגזים אם אומר שמחלוקת [על דעתם] נחשבת גם היא לסוג של כפירה...".

 

בהמשך המאמר אל-מקרן ציטט פסוקים מהקוראן, עליהם מתבססים אנשי הדת והמטיפים כדי להוכיח שכל ביקורת נגדם היא אסורה ובבחינת כפירה באסלאם, והראה כיצד ההקשר של הפסוקים שולל את האפשרות לפרשנות זו. הוא תהה מדוע אותם מטיפים נתלים בפרשנות כזו, וענה כי:

 

"... ישנם פקטורים שונים בחברות המונעות ע"י אידיאולוגיות, המשמשים בבחינת מגפה או מחלה, ובהן העריצות והדרת המתנגדים [לאידיאולוגיה שלהן], שמלבים שנאה בחברה. חברה המונעת מאידיאולוגיה אינה סובלת פלורליזם ולכל שאלה הניצבת בפני האידיאולוגיה יש תשובה מוגדרת [אחת] ואין להעלות על הדעת [מתן] מגוון תשובות. כתוצאה מכך, מופיעה קבוצה מסוימת של פרשני הדת, האוסרת לקבל מרות של אחרים מלבדם, דעתה של קבוצת אנשים זו היא הדעה המכרעת בכל התחומים... כמובן שקבוצה זו היא קדושה ושולטת על פרשנות הדת באופן כזה שעמדותיה ההלכתיות והמעשיות מתוות את ההבנה הסופית של הוראות הדת, ועמדות אלו הן מחוץ לתחום הביקורת והפרשנות [האחרת], ואמירותיה מקבלות תוקף של ראיות עבור האנשים... בנוסף לכך, גם מדע שאינו עולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה אינו [נחשב] מדע, ואפילו ההיסטוריה נתונה למחיקה ולצנזורה [כדי שתתאים לאידיאולוגיה]. בכל פעם צץ דבר קדוש חדש, שהמוחות חייבים לציית לו, ואין מקום להפעלת השכל במסגרת של שאלות ודיון...

 

סדרת הטלוויזיה 'סלפי' הייתה דוגמה בולטת לחשיפתה של האידיאולוגיה הזו... האמירות של כמה מטיפים ואנשי דת על כך שהביקורת האמנותית נגדם היא לעג לדת, ושתמיט על בעליה [עונש של]  70 שנה בגיהינום, אינן אלא תירוץ המסתיר את [רצונם] למנוע ביקורת באמתלה של ציות לצווים האלוהיים...".[14]

 

בעלת טור ביומון אל-וטן: הקיצונים מתנגדים לשינוי חברתי מחשש שיאבדו את כוחם

דברים דומים כתבה היפאא' אל-חבאבי, בעלת טור ביומון הסעודי הממסדי אל-וטן. אל-חבאלי טענה כי העובדה ש"סלפי" היא סדרה שבכוחה להשפיע על מוחותיהם של האנשים הצופים בה, היא המסבירה את התגובות הקשות נגדה. לדבריה, התנגדות הקיצונים לקולנוע ולכל שינוי חברתי בסעודיה, נובעת מן החשש שיאבדו את כוחם. אל-חבאלי כתבה: "היינו עדים לסופה שהתחוללה בעקבות שידור שלושת הפרקים הראשונים בסדרה 'סלפי' בכיכובו של נאצר אל-קצבי... מה לדעתכם קרה, שגרם להתייחסות הכה קיצונית הזו לשלושת הפרקים הללו?

 

זוהי הדרמה, רבותיי, שההגדרה שלה היא – סוגה ספרותית, שמבצעים שחקנים בתיאטרון, בקולנוע או בטלוויזיה... הדרמה היא אחד הכלים המשפיעים על תהליך החיברות, היא הפעולה הקשורה להעברת המורשת ומסייעת לחזק את הקשרים [בין מרכיבי החברה] באמצעות הצגת המנהגים, המסורות, המוסכמות והחוקים השולטים בכל החברות. כמו כן, הדרמה נחשבת לכלי המשפיע על יצירת שינוי חברתי וקידום של החברות, בכך שהיא ממלאת תפקיד חשוב בהגברת המודעות של האנשים ביחס לשאיפותיהם ו[לרצונם] לשפר את מציאות חייהם באופן שיתאים לחידושי הזמן... הדרמה משפיעה על מוחותיהם של הצופים וממלאת תפקיד, שבית הספר או המשפחה אינם ממלאים. האם זהו הסוד [העומד מאחורי] התנגדותם של הקיצונים לקולנוע בסעודיה, ומאחורי חוסר רצונם בשינוי חברתי כלשהו, שייטול מהם את השליטה?...".[15] 

           

בעל טור סעודי: אל-קצבי ראוי לביקורת, אך לא להאשמה בכפירה

מוחמד אל-ברידי, הכותב ביומון הסעודי אל-שרק, טען כי אין להתיר כל מה ששם ללעג את הסעודים בשם האמנות, אך שלל את האשמת היוצר בכפירה ותקף דרשני מסגדים שעשו כן לאל-קצבי ולכל מי שחולק על דעתם.

 

לדבריו, "זו לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שבה דרשן של יום שישי [במסגד] מאשים בכפירה איש מסוים ונוקב בשמו. יש להם תענוג מוזר להאשים בכפירה אנשים שלא מוצאים חן בעיניהם או שחולקים עליהם. הצרה היא שיש אנשים המצדיקים את מעשיהם הטיפשים הללו בטענה שהם קנאים לדתם המחוללת. כלומר שהשאר הם כופרים...

 

טיפש אחד על בימת הדרשה של יום שישי אומר דברים חסרי שחר היכולים לגרום הרס שלא ניתן יהיה לתקנו במשך שנים. הם [הטיפשים הללו] מתרבים מבלי שמישהו ירתיע אותם למרבה הצער. לאחר כל דבר שטות שאומר אחד מהם העניין מסתיים ומוצאים אותו על אותה במה בשבוע הבא כאילו דבר לא קרה...

 

אנחנו חברה טובה ודתית מטבענו וכדי לשמור על טבענו הבריא עלינו להתנגד לטיפשים אלה המאשימים אחרים בכפירה ולכל הפחות לאסור עליהם לדרוש בימי שישי במסגד. כמו כן עלינו לאסור כל התלוצצות נגדנו [בתירוץ] של אמנות וביקורת הבונה, אולם [עלינו לעשות זאת] ברוגע, ללא התפרצות או האשמה בכפירה".[16]

* א. אזרחי חוקר את זירת סעודיה במכון ממרי

---

[16] אל-שרק (סעודיה), 21.6.2015