המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
המחנה האידיאולוגי באיראן מחריף לחציו לדחיית הסכם הגרעין המתגבש
3/7/2015

 

המחנה האידיאולוגי באיראן מחריף לחציו לדחיית הסכם הגרעין המתגבש;

יו"ר ועדת חו"ב במג'לס: "קרי מדבר שטויות מרוב כאבי רגלו השבורה, אין לצפות מחולה להרבה"


הקדמה

עם התקרב ה-30.6.2015, המועד בו סיכמו איראן וקב' ה-5+1 להגיע להסכם גרעין סופי, החריף המחנה האידיאולוגי בהנהגת מנהיג איראן עלי ח'אמנאי את התבטאויותיו נגד ההסכם:

 

יו"ר ועדת המג'לס לביטחון לאומי, עלא א-דין בורוג'רדי, שלל ב-18 ביוני 2015 את טענת המחנה הפרגמטי באיראן לפיה על איראן לקבל, כמדינות רבות אחרות, את 'הפרוטוקול הנוסף' כחלק מהסכם הגרעין כדי לפתור את סוגיית המימדים הצבאיים האפשריים (PMD) וכדי שסבא"א תוכל לאשר שתכניתה הגרעינית אכן אזרחית.[1] לדברי בורוג'רדי, הצעד לא ישים קץ ללחצי המערב על איראן ולכן עליה לדחות את הדרישה לפקח במתקניה הצבאיים ולתשאל את מדעני הגרעין שלה.

 

היומון כיהאן, שופר המחנה האידיאולוגי, טען ב-18 ביוני 2015, כי ציפיית המחנה הפרגמטי שארה"ב – "רוצחת ההסכמים הסדרתית", שכבר הפרה את הסכמיה עם ברה"מ וצפ' קוריאה – תכבד את הסכם הגרעין שיושג עם איראן, חסרת בסיס וקרא לצוות המו"מ להיערך להפרתו על ידה. כיהאן גם שלל את טענת שה"ח זריף שעיגון הסכם הגרעין במועצת הביטחון של האו"ם יבטיח שארה"ב תיישמו.

 

שבועון משה"מ, צבח-י צאדק טען ב-15 ביוני 2015 שאיראן תוכל להפוך למודל גרעיני בינ"ל ולשנות את הסדר הבינ"ל אם תצליח להדוף את דרישת המערב לפקח במתקניה, בציינו כי איראן הופכת להיות עצמאית בתחומי האנרגיה ולכן עליה לדחות את התמריצים הכלכליים והגרעיניים שמציע המערב בתמורה לצמצום הפעילות במתקני פורדו ואראכ ולדבוק ביעד של העשרה בקנה מידה תעשייתי.

להלן תקצירי ההתבטאויות בנושא זה:

 

בורוג'רדי: אף מדינה בעולם לא הנהיגה שקיפות כמו איראן בנושא הגרעין

בראיון ב-18 ביוני 2015 לאתר האיראני www.snn.ir, אמר יו"ר ועדת המג'לס לביטחון לאומי, עלא א-דין בורוג'רדי:

 

"לדעתי, ג'ון קרי מדבר שטויות מרוב כאבים ברגלו השבורה. הוא חולה ואי אפשר לצפות מחולה להרבה. תכנית הגרעין של איראן מתרכזת במתקני הגרעין ואיראן פתחה את דלתות מתקניה הגרעיניים בפני עיתונאים מקומיים וזרים ואפילו ל-CNN  במסגרת הגברת השקיפות. אף מדינה בעולם לא הנהיגה שקיפות כמו איראן בנושא הגרעין...

 

'הפרוטוקול הנוסף' צריך לקבל את אישור המג'לס. המשמעות היא שממשלת [רוחאני] אינה מוסמכת לקבלו. ההשוואה בין איראן לבין מדינות אחרות שקבלו את הפרוטוקול הנוסף אינה מקובלת. זאת כיוון שמעט הן המדינות במצבה של איראן שיסכימו לקבלו, מאחר שלגבי איראן יש רגישות פוליטית מרובה הנובעת מהיותה מדינה מיוחדת שהמערב תמיד שואף ללחוץ על אומתה ועל ממשלתה.

 

לכן, אין ספק שמדינות רבות קבלו את הפרוטוקול הנוסף  אבל השוואת איראן למדינות אחרות היא השוואה בלתי מקובלת. אם נוכל להיות יוצאי דופן בפרוטוקול הנוסף בכל הקשור לביקור במתקנים צבאיים, שיחות ופגישות עם מדעני גרעין  - זה יהיה ראוי מאוד. אנו גם שואפים לחבר פרוטוקול כזה."[2]

 

כיהאן: איזו ערובה יש שהאמריקאים לא יפרו את ההסכם שיושג?

במאמר מערכת ב-18 ביוני 2015 תחת הכותרת "רוצחת סדרתית של הסכמים" כתב כיהאן:

"נותרו שבועיים לתום האולטימטום שנקבע ל[סיום ה]מו"מ הגרעיני ולפי מקורות המקורבים למו"מ, נוסח ההסכם מלא בסוגריים ובלתי סביר שיצליחו לגשר עליהם בפרק הזמן שנותר. הספק הזה גובר והופך לידיעה ודאית מאחר שהאמריקאים חוזרים בהם מעמדותיהם... גם אם יושג הסכם... אסור לשכוח שהוא יתפרש על פני יותר מעשור שלם ולפי דיווחים שפורסמו בלתי סביר שלאחר תקופה זו ינורמל היחס כלפי פעילות הגרעין של איראן והוא יתקיים על בסיס ה-NPT.

 

אחד הנושאים העולים לדיון במו"מ בימים האלה הוא המאמץ האמריקאי לקבוע מכניזם להשבת הסנקציות נגד איראן, למקרה שתפר את ההסכם. בכירים אמריקאים אומרים במפורש שהם משמרים את השקפתם העוינת כלפי איראן... ושהם לא יכולים לבסס את ההסכם על אמון ולכן עליהם לקחת בחשבון את האפשרות הגרועה ביותר. האם גם צוות המו"מ האיראני מביט כך אל מסגרת ההסכם, מהותו ועתידו? איזו ערובה יש [לנו] שהאמריקאים יישארו מחויבים להסכם המושג ולא יפרו אותו? אם הם כן יפרו אותו – כיצד תגיב איראן? המתלהבים [הכוונה לפרגמטים] יגידו שהערובה להסכם הזה תהיה החלטה של מועבי"ט. ערובה כזו היא יותר מחווה משפטית מאשר גורם איתן וביצועי. בקרב משפטנים ומומחים ליחסים בינ"ל נפוץ פתגם לפיו החוקים הבינ"ל הם [חלשים] כמו קורי עכביש...

אין יותר טוב מההיסטוריה ומהניסיון כדי להבין נכון את ממדי הפרשה. שיחות הגרעין הפכו למעשה למו"מ בין איראן לאמריקה, במסגרת טענה של ניסיון למנוע תפוצת נשק גרעיני. מו"מ והסכמים כאלה הם מועטים בעולם ותוחלתם היא כמה עשרות שנים לכל היותר...  גורלם הסופי היה [הוכחה] למהותה הבלתי ניתנת לאמון של אמריקה.

 

בשיא במלחמה הקרה חתמו אמריקה וברה"מ על הסכם אמל"ח Anti-Ballistic Missile כדי למנוע התפשטות נשק השמדה המונית. ההסכם נחתם ב-1972 בין [הנשיא האמריקאי] ריצ'רד ניקסון ל[נשיא ברהמ"] לאוניד ברז'נייב. לפי ההסכם, כל אחת מהמדינות האלה צריכה שיהיו לה רק שני מתקנים נגד טילים בליסטיים ובכל אתר כזה יוצבו לכל היותר 100 טילים. ב-1973 סוכם שלשתי המדינות יהיו רק אתר אחד כזה... שלושה חודשים לאחר מתקפת ה-11.9 הודיע [נשיא ארה"ב] ג'ורג' בוש... שארצו מתמודדת מול איומים שאמנת 1972 היא מחסום לחימה אפקטיבית נגדם... [ולכן] אמריקה הודיעה על סיום הברית הזאת ופרשה ממנה...

 

ב-1979 חתמו [הנשיאים] ג'ימי קרטר וברז'נייב על [הסכם] Strategic Arms Limitation II במסגרתו היו אמורות שתי המדינות לצמצם את [ארסנל] טיליהן האסטרטגיים ל-1320.... ההסכם מעולם לא יושם בעקבות הפרעות מצד הבית הלבן והסנאט, ולאחר כמה שנים של ויכוחים, האמריקאים הודיעו רשמית על סיומו.

 

ב-1994 חתמו אמריקה וצפון קוריאה בז'נבה על הסכם בשם agreed framework... פיונג יאנג התחייבה להקפיא את כור המים הכבדים, להוציא את הדלק הגרעיני שלה למדינה שלישית ולהתיר לסבא"א [להפעיל] פיקוח מיוחד [על מתקני הגרעין שלה]. וושינגטון התחייבה כלפי צפון קוריאה לצמצם את המכשולים בפני סחר והשקעות, להסיר חלק מהסנקציות בתחומי התקשורת והשירותים הפיננסים, לבנות שני מתקני מים קלים [בעלי הספק של] אלף מגה-וואט, להעביר מדי שנה חצי מיליון טון נפט גולמי עד שתושלם בניית מתקני המים הקלים, ולנרמל את יחסי שתי המדינות. האמריקאים, שהיו אמורים לבנות בשיתוף עם יפן ודרום קוריאה את מתקני המים הקלים מעולם לא עשו זאת, וגם העברת משלוחי הנפט בוצעה לאחר שעוכבה בתירוצים שונים ולבסוף הופסקה. ב-2002 אמריקה הודיעה רשמית שהיא לא מכירה בברית הגרעינית עם צפון קוריאה, והחריפה את הלחצים עליה. תוצאת של ההתנהלות הזו היתה פריצה גרעינית של צפון קוריאה והתחמשותה בנשק גרעיני. גם תוצאת המו"מ וההסכם בין אמריקה ללוב ברורה היום מכדי שיהיה צורך להבהירה.

 

כן, זוהי האמת. היום איראן יושבת סביב שולחן המו"מ לצד מדינה כזאת – מדינה הרומסת בקלות הסכמים עליהם חתמה והיא נשארת מחויבת אליהם כל עוד הם מספקים את האינטרסים שלה. העיון במקרים לעיל הופך את השאלה הבאה להכרחית יותר ודורש תשובה עמוקה יותר: מהי הערובה שאמריקה תישאר נאמנה  להתחייבויותיה [לאיראן], ומה תהיה תגובת איראן להפרה חוזרת ונשנית של ההסכם מצדה [של ארה"ב]?"[3]

 

השבועון צבח-י צאדק: חשש מאובדן הישגי הגרעין של איראן והשתלטות המערב עליה

מאמר בשבועון משה"מ בצבח-י צאדק ב-15 ביוני 2015 טען כי "המו"מ הגרעיני בין איראן לקב' ה-5+1... הגיע לזמן רגיש בשל השפעתו על מערך הכוח בסדר הבינ"ל. אם איראן תצליח לשמר את זכותה הגרעינית, תסיג את התאוותנות המערבית – למשל בסוגיית הפיקוח במתקנים צבאיים ותשאול בכירים צבאיים וגרעיניים, ותסיר את הסנקציות – היא ללא ספק תזכה במעמד של מדינה שניצבה איתן נגד שש המעצמות העולמיות ותשיג מעמד בינ"ל מיוחד. איראן הופכת למודל בממד הגרעין עבור העולם, וללא ספק מדינות נוספות יצטרפו אליה כמדינה בעלת עצמאות, חופש ויכולות מדעיות וטכניות עצומות.

 

מצד שני, אם המערב יצליח לכפות על איראן את תאוותנותו ולפגוע בזכותה לגרעין, או יצליח להשיג מטרות כלליות יותר שלו – פיקוח על היכולת ההגנתית והטילית של איראן, יישום תכנית השפלת איראן בדמות תשאול בכירים צבאיים וגרעיניים – איראן תוצג לעולם כמודל מובס.  

 

המערב מציג מצג שווא לפיו אם איראן תיענה לדרישותיו במו"מ, היא תקבל ממנו תמיכה גרעינית-כלכלית מיוחדת... חוגים תקשורתיים ופוליטיים במערב מציגים את התוכנית להקמת קונסורציום בינ"ל לסיוע למחקרים פיזיקליים של איראן ובכלל זה את התכנון המחודש של כור המים הכבדים באראכ. הם [המערב] סבורים שאם איראן תוותר על המתכונת הנוכחית של מתקני פורדו ואראכ היא תוכל ליהנות ממחקרים משותפים עם מדינות אחרות כדי לתכנן מחודש את המתקנים האלה. 

 

המערב מציג את כניסתו לכלכלת איראן – במיוחד לתחומי הנפט והגז –  כמהלך פורץ דרך לקראת זינוקה הכלכלי ואפילו כמרכיב שיחזק את כוחה האזורי... ואולם,  מאחורי דבריהם קיימת נקודה משמעותית והיא עיקרון ההסתמכות העצמית והיותם של הישגיה הכלכליים והגרעיניים של איראן מקומיים. האמת היא שהמערב לא מקבל מדינה ואפילו אומה שמשיגה לבדה הישגים גדולים, כיוון שהוא רואה בה מודל שמערער על שאיפתו לעליונות ולאבסולוטיות, ועלול להקים תנועה עולמית נגד רדיפת ההשתלטות של המערב.

 

בתחום הגרעין, המדענים האיראנים הגיע להישגים רבים הודות לנחישות לאומית רבה דוגמת דלק [מועשר לרמה של] 20 אחוז, בניית כור המחקר באראכ, והפעלה סמלית של פורדו. קיים תרחיש לפיו המערב –באמצעות טענתו על הקמת קונסורציום לתכנון מחודש של אראכ ופורדו וכביכול שיתוף העולם בפיתוח הגרעיני של איראן – מונע למעשה הישגים גרעיניים חדשים ומכפיף אליו ההישגים [הגרעיניים] המקומיים.

 

בתחום הכלכלי, איראן עשתה צעדים רבים בתחומי הנפט והגז כדי להפוך לבעלת יכולת עצמאית. הסתלקות חברות ויכולות פנימיות בתחומים האלה – בתירוץ של הגעת חברות וענקי נפט וגז [מערביים] – היא איום על התעשיות של איראן המקשה על יכולת ההסתמכות העצמית של איראן בתחום הכלכלי, ובמיוחד על הישגי השנים האחרונות בתחומי הנפט והגז...

 

לכן יש לוודא שהסכמים גרעיניים וכלכליים לא ישפיעו על ההסתמכות העצמית של איראן בתחום העשרת הגרעין של 190 אלף סו, ועל יתר זכויות הגרעין. אסור שייגרם נזק להישגים מהשנים האחרונות בתחום ההסתמכות העצמית התעשייתית של איראן, בין היתר בתחום הנפט והגז."[4]

 

 



[1] לטענה זו של המחנה הפרגמטי ראו דוח ממרי בעברית;  ובאנגלית

[3] כיהאן (איראן), 18.6.2015 http://kayhan.ir/fa/print/47704

[4] צבח-י צאדק (איראן), 15.6.2015 http://ssweekly.ir/comp/703/703.htm