המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
נאום הקווים האדומים של ח'אמנאי
30/6/2015

 

נאום הקווים האדומים של ח'אמנאי

 

בפגישה עם בכירי המשטר לרגל חודש הרמדאן וכשבוע לפני תום המועד הרשמי להשגת הסכם גרעין כולל עם הקהילה הבינ"ל ב-23.6.2015, פרש מנהיג איראן, עלי ח'אמנאי, את הקווים האדומים של איראן ותנאיה להשגת הסכם כזה. ח'אמנאי שב והדגיש כי פיקוח על מתקני צבא ותשאול מדענים לא יתקיים, המו"פ יימשך לכל אורך תקופת ההסכם, הסרת הסנקציות תעשה בד בבד עם חתימה על הסכם ולא לאחר שסבא"א תאשר את ביצוע התחייבות איראן, תקופת ההסכם המוצע ע"י האמריקאים לא מקובלת על איראן. (ראו נספח בו פירוט הקווים האדומים להסכם, שצייצה לשכת ח'אמנאי ב-24.6).[1]

 

ח'אמנאי גם פרש את השתלשלות העניינים שהובילה למו"מ מול האמריקאים, שהחל, לדבריו, עם הצעת הנשיא אובמה אליו ב-2009 בעת כהונת הנשיא אחמדי-נז'אד (ולא עם היבחרו של הנשיא רוחאני ב-2013 כפי שטען הממשל האמריקאי). לדברי ח'אמנאי, אובמה התחייב להסיר את הסנקציות מעל איראן בתוך 6 חודשים ולהכיר בה ככוח גרעיני. ח'אמנאי הסביר כי ניהול המו"מ עם האמריקאים ביסס אלו את ההבנה כי הם אינם עומדים במילתם וכל כוונתם היא להשמיד את תעשיית הגרעין של איראן. ח'אמנאי הדגיש כי עמדותיו בעניין הקווים האדומים של איראן נשמעים הן בנאומיו לציבור והן אל צוות המו"מ בפרטיות, ככל הנראה בתגובה להצהרות בכירים אמריקאים שטענו כי הצהרותיו הפומביות נגד ארה"ב ונגד תנאי ההסכם הן לצורכי פנים. עוד הביע ח'אמנאי תמיכה ברורה בצוות המו"מ והציג את אמריקה כאויב המשותף של כל הסיעות באיראן –  אידאולוגיים ופרגמטיים גם יחד.

 

ח'אמנאי פתח את נאומו בפרוט השקפת עולמו הפוליטית-כלכלית וחזונו לגבי מעמד איראן האסלאמית בעולם. הוא שב והציג את מודל "כלכלת ההתנגדות" – שאותו העלה לדרגת תרבות – כיחיד שיכול להצעיד את איראן להישגים פוליטיים-תרבותיים-כלכליים מול המערב והסביר שעיקר המודל הוא ניצול התשתיות הלאומיות ע"י כוחות הפנים של החברה האיראנית - הצעירים המלומדים והמדענים האיראניים -  בהתבסס על אדיקות ואמונה דתית, נחישות ושמירה קפדנית על עקרונות משטר המהפכה (בניגוד למודל הכלכלי המעודד השקעות  זרות לצד הפרטה וחיזוק הסקטור הפרטי בו דוגלים האשמי רפסנג'אני והנשיא רוחאני). ח'אמנאי דחה את הפניה הכלכלית-תרבותית לאירופה ולמערב אותה כינה הדרך הקלה והפציר בראשי המשטר ובמנגנוניו להנחיל לציבור ובעיקר לצעירים את ערכיו שהם הדרך הקשה, אך הנכונה, להישגים.

 

להלן נאום ח'אמנאי מה-23.6.2015, ובנספח – מסמך רשמי שלשכת ח'אמנאי צייצה בטוויטר המציג את הקווים האדומים של איראן להסכם גרעין כולל עם הקהילה הבינ"ל:

 

"כלכלת ההתנגדות" – מודל שיצעיד את איראן להישגים כלכליים משמעותיים

"אדיקות דתית מצד החברה בסוגיות כלכליות היא אותה 'כלכלת התנגדות' המשמרת את המדינה מהזעזועים הנובעים מאירועים בינ"ל או מן החיצים הרעילים של המדיניות הבינ"ל המתנגדת [למשטר המהפכה האיראני]. בשנים האחרונות חזרתי על הצורך לחזק את המדינה נוכח הזינוק הכלכלי של הכוחות [המערביים]. בשנים אלה בכירי [המשטר] בצעו מאמצים טובים בהתאם ליכולותיהם, אך יש להסתייע בכל היכולת והפוטנציאל הקיימים במדינה כדי לקדם ולהגשים את כלכלת ההתנגדות.

 

המודל של כלכלת ההתנגדות בוצע והותיר השפעה חיובית במדינות אחרות. במוקד כלכלת ההתנגדות עומד המבט פנימה. ההתמקדות פנימה אין משמעה שאיפה לבידוד אלא הסתמכות על היכולות והפוטנציאל הפנימיים באמצעות מבט החוצה. חיבור כלכלת ההתנגדות הוא תוצר של תבונה קולקטיבית והתייעצויות ממושכות. כלכלנים רבים תמכו בה לאחר שהוצהר עליה וכעת כלכלת ההתנגדות כבר נכנסה לרטוריקה ולתרבות הכלכלית שוטפת במדינה.

 

המודל של כלכלת ההתנגדות עומד מול המודל הישן שהכתיבו המעצמות למדינות העולם השלישי. המודל הישן הזה מבוסס על מבט החוצה... ייתכן שיש שיגידו שכלכלת ההתנגדות היא מודל רצוי שאיננו ישים אך אני אומר במפורש שביצוע המודל הזה במצב הנוכחי במדינה ובשים לב לפוטנציאל הקיים הוא אפשרי לחלוטין. קיומם של כוחות צעירים מלומדים במדינה הוא אחת מברכות המהפכה, בתנאי שמדיניות שגויה לא תביא להזדקנות החברה ולצמצום הכוחות הצעירים.

 

היום ישנם 10 מיליון בוגרי אוניברסיטאות ולמעלה מ-4 מיליון סטודנטים, זהו סכום הגדול פי 25 מכפי שהיה בראשית המהפכה. כמות זו של כוחות צעירים מלומדים ומומחים היא גאוות המשטר האסלאמי ו[גלומה בה] הזדמנות גדולה מאוד.

 

לפי נתונים בינ"ל, כלכלת הרפובליקה האסלאמית של איראן מדורגת במקום ה-20 בעולם. אם יבוצע שימוש בפוטנציאל הבלתי משומש, אפשר להגיע למקום ה-12 בעולם. איראן נמצאת במקום הראשון בתחום עתודות הנפט והגז. מיקומה הגאוגרפי הייחודי [מהווה] נקודת קישור בין הצפון לדרום ובין המזרח למערב. השכנות עם 15 מדינות עם אוכלוסייה של 370 מיליון נפש כבאזאר חיצוני קרוב מאוד וכן אוכלוסייה של יותר מ-70 מיליון נפש באיראן כשוק פנימי גדול – זהו פוטנציאל נוסף ואם ישימו לב לאותו שוק פנימי, מצב הייצור ישתנה.

 

פוטנציאל נוסף הן התשתיות הבסיסיות במדינה ב[תחומי] האנרגיה, התעבורה, התקשורת, הכורים והסכרים וכן הניסיון הניהולי שנצבר במדינה. עלינו להשתמש בפוטנציאל הזה באופן ראוי ונכון כיוון שבעיית איראן אינה העדר תכניות או הצהרות נכונות ומומחיות, אלא הבעיה העיקרית שרווחת גם בסביבת האליטות היא שימוש לא ראוי בתוכניות ובהצהרות הנכונות.

 

חלק מהבעיות נובע מאתגרים פנימיים. האתגר הגדול של איראן הוא התרשלות בביצוע ומבט שטחי ורדוד בבעיות. דיונים פילוסופיים לא יקדמו את העניין, דרושים תנועה וצעד ארוך טווח כדי לפתור את הבעיות.

 

ייתכן שהצלחתן של עבודות גדולות מצריכה זמן ממושך בגודל של דור. באותה העת שבה דובר על תנועה מדעית באוניברסיטאות באיראן, אולי איש לא האמין שבחלוף 10-15 שנים התנועה המדעית במדינה תגיע למצבה הנוכחי בזכות מאמצי המרצים והצעירים המוכשרים. היום, בהשוואה לאותן שנים, אנו עדים להתקדמות משמעותית, ובכמה תחומים מדובר בהתקדמות מדהימה.

 

לפעמים, אפשר לספק חלק מהסחורות והצרכים דרך שני מסלולים: הראשון, הקל, דרך אירופה, והשני, הקשה, לא דרך אירופה [אלא דרך הסתמכות עצמית]. המסלול הראשון יגרום לאדם מצוקה, יחליש את חבריו ויחזק את אויביו.

 

אתגר פנימי נוסף נובע מהטעות החמורה והבסיסית ביותר. יש מי שחושב שכל הדרכים ייפתחו [בפני איראן] לאחר התרחקות מהיסודות האמונה ועקרונות המשטר האסלאמי. בכירי הממשלה הם אנשים שמאמינים ביסודות ועקרונות המהפכה, אין לי תלונות אליהם. ואולם, בקרב קבוצת מעורבים יש כאלו שמאמינים שהתקפלות מהעקרונות תפתח את השערים, אך ראינו כבר את התוצאה של הטעות החמורה הזאת בשנים האחרונות בכמה מדינות. הדרך היחידה להתקדם היא לעמוד איתן ולהתעקש על היסודות והעקרונות.

 

אתגר פנימי נוסף הוא אמונתם של כמה אנשים שהעם לא יוכל לסבול את הבעיות. אם האמת תוסבר לעם בכנות הדרושה ובצורה הנכונה – העם יעמוד איתן ויפגין התנגדות. אתגר נוסף הוא פקפוק ביכולות הפנימיות במדינה. יש לתת אמון במדענים הצעירים שלנו ובעם בנושא הכלכלי ולהסתייע ביכולותיהם.

 

נחישות, הימנעות מהתרשלות ומרדיפת נוחות, הסתמכות על ניהול ג'יהאדי הם התנאים העיקריים להגשמת כלכלת ההתנגדות. ניהול ג'יהאדי מושג באמצעות הסתמכות על האל, שימוש בתבונה ובהיגיון תוך קידום העניינים בנחישות וללא חשש מהזרים.  

 

חובה על כלי התקשורת, הבכירים, דרשני תפילות יום שישי וכל מי שיש להצהרותיו השפעה על העם, להפיץ את תרבות כלכלת ההתנגדות. כדי ליישם את מדיניות כלכלת ההתנגדות הכרחי להנהיג חסכנות, [להעדיף] צריכת תוצרת מקומית במיוחד בקרב מנגנוני הממשלה, להיאבק בנחישות בייבוא חסר היגיון ובהברחות, לתת תשומת לב מיוחדת לסדנאות הייצור הקטנות והבינוניות ולבצע עיון מחודש במדיניות המוניטרית ובפעילויות הסדר הבנקאי. אמפטיה, אחדות דעים וליכוד פנימי הם התנאי העיקרי ליישום כל זאת. כולם צריכים לסייע לממשלה ולבכירים. התעסקות בעניינים שוליים מכל צד שהוא היא בלתי מקובלת ויש להימנע מכך. אנו יכולים לבצע עבודות גדולות בתחום הכלכלי ולצלוח את המעבר הרגיש הזה


אובמה הציע לפתור את סוגית הגרעין תוך הכרה באיראן ככוח גרעיני

כל מה שאני אומר בישיבות פומביות זהו בדיוק מה שאני אומר בישיבות פרטיות עם הנשיא ועם בכירים אחרים רלוונטיים. לכן זהו שקר לומר ש[אני] מתעלם מכמה קווים אדומים רשמיים בישיבות פרטיות. 

צוות המו"מ מפעיל מאמצים מול מספר רב של נושאים ונתונים של הצד שמנגד תוך גאווה לאומית, דיוק מוחלט וכוונה לפתור את הבעיות ולקדם את המדינה, ומביע את עמדותיו בהוגנות ובאומץ. כל מי שיתעדכן בפרטי המו"מ יודה בכל מה שנאמר לגבי צוות המו"מ. אפשר, כמובן, שהם יטעו בזיהוי ובפעולה, אבל הם אנשים מאמינים וגאים.

 

איני מתנגד לביקורת, אני רואה בה דבר נחוץ ומסייע. האמת היא שיותר קל למתוח ביקורת מאשר לפעול, ... דבריי לא צריכים למנוע את המשך הביקורת [מצד חוגים אידיאולוגים על צוות המו"מ שלנו], אך עלינו לשים לב לכך שצוות המו"מ מודע לכמה סוגיות הנתונות לביקורת אך בחלק [מהן] הצרכים גוררים אותו [לבצע] כמה צעדים [מעבר למה שמצפים].

 

נושא המו"מ עם האמריקאים קשור לתקופת הממשלה הקודמת, ולשיגור מתווך לטהראן כדי לבקש מו"מ. באותו זמן, הגיע לבקר אותי אדם מכובד מהאזור כמתווך [סלטאן קאבוס שליט עומאן] ואמר במפורש שהנשיא האמריקאי [אובמה] ביקשו לבוא לטהראן ולהציג את בקשת האמריקאים למו"מ. האמריקאים אמרו למתווך הזה 'אנו רוצים לפתור את סוגית הגרעין ולהסיר הסנקציות תוך 6 חודשים, תוך הכרה באיראן ככוח גרעיני'. אמרתי למתווך ההוא שאינני סומך על האמריקאים ועל דבריהם, אך הסכמתי, בעקבות התעקשותו, לבחון שוב את הנושא הזה והמו"מ החל.

 

בכל התמודדות דיפלומטית יש שתי  זירות שראוי לשים לב אליהן. הזירה העיקרית היא זירת המציאות, הפעולה וייצור הנכסים. זירת הדיפלומטיה והמדיניות היא הזירה [השנייה] שבה הופכים את הנכסים האלה ליתרונות ולמה שמבטיח את האינטרסים הלאומיים. ידיים ריקות של כל מדינה בזירה הראשונה יגבילו את היקף הגמישות שלה בזירה השנייה. לפי ההיגיון הזה, איראן נכנסה לשיחות עם הישגים חשובים וחזקים, שאחד מהם היה כושר ייצור דלק גרעיני [מועשר לרמה של]  20%. כל הכוחות הגרעיניים סירבו למכור לאיראן דלק מועשר לרמה כזו לטובת ייצור תרופות גרעיניות בכור בטהראן ואף מנעו ממדינות אחרות למכור זאת לאיראן, אבל המדענים הצעירים ומסבי הגאווה של איראן  ייצרו אותו והפכו אותו למוטות דלק והצד השני ספג מט.

 

בנוסף לדלק גרעיני [מועשר לרמה של] 20%, היו לאיראן כמה הישגים ממשיים אחרים. למעשה, אסטרטגית העמידה האיתנה של איראן נגד הלחצים נתנה מענה והאמריקאים הסיקו שהסנקציות לא מסבות את התוצאה הרצויה מבחינתם ושעליהם למצוא דרך אחרת.

 

איראן מביטה אל האמריקאים בספקנות. למרות זאת הסכמתי לכך שאם האמריקאים יעמדו מאחורי דבריהם והתחייבויותיהם [שנתן] אותו מתווך אזורי, אנו גם נשלם מחיר כי במו"מ אפשר ללכת לאחור על בסיס תבונה וחישוב. ואולם מעט לאחר [תחילת] המו"מ הם התחילו להפגין תאוותנות והפרת התחייבויות.

 

הסכם טוב בעיני איראן הוא הסכם צודק והוגן. במהלך המו"מ, האמריקאים הפכו את הבטחתם להסיר את הסנקציות מ-6 חודשים תחילה לשנה ואח"כ, בגלל התאוותנות התכופה, הם משכו את המו"מ ואף איימו להחריף את סנקציות ודברו על מיליטריזציה ו[הפעלת האופציות ש]על השולחן ומתחת לשולחן.

 

עיון בתהליך הדרישות של האמריקאים מלמד שמטרתם היא לשרש את תעשיית הגרעין של איראן, להחריב את מהותה הגרעין של איראן, ולהפכה לקריקטורה ולשלט חסרת תוכן. לאיראן יש צורך אמתי ובדוק ב-20 אלף מגה-וואט חשמל גרעיני. הם מתכוונים להמשיך בצורה מסוימת את הלחצים ולשמר את הסנקציות תוך כדי ניסיון להשמיד את תעשיית הגרעין ולשלול מהאיראנים את התועלות הרבות של התעשייה הזאת. אם הם יצליחו להשיג את מטרותיהם במו"מ, הם ישיגו ניצחון גדול כיוון שבכך הם יכניעו את האומה האיראנית שוחרת העצמאות, ויביסו מדינה שיכולה להפוך למודל עבור מדינות אחרות. כל הפרות ההתחייבויות שלהם והתמקחויותיהם נועדו להגשים את המטרות האלה.

 

איראן העלתה דרישות הגיוניות מאז תחילת המו"מ ועד היום. מלכתחילה אמרנו שאנו רוצים להסיר את הסנקציות ובתמורה אנו מוכנים לתת כמה דברים בתנאי שתעשיית הגרעין לא תיעצר ולא תספוג מכה.


הקווים האדומים של איראן

בניגוד להתעקשות האמריקאים, איננו מקבלים הגבלות ארוכות טווח ל-10 עד 12 שנים. הודענו להם למשך כמה שנים אנו מוכנים לקבל [על עצמנו] מגבלות.

 

המחקר, הפיתוח והבנייה יימשכו אף בזמן המגבלות. הם אומרים 'אל תעשו כלום במשך 12 שנה' אבל זהו דיבור אלים במיוחד וטעות גסה.

 

יש להסיר את הסנקציות הכלכליות, הפיננסיות והבנקאיות – בין אלה הקשורות למועצת הביטחון ובין אלה הקשורות לקונגרס ולממשל האמריקאי – מיד עם חתימת ההסכם. יתר הסנקציות יוסרו גם הן בפרק זמן הגיוני. האמריקאים מציגים נוסחה מסובכת, מורכבת, מוזרה ומפליאה לגבי [הסרת] הסנקציות ולא ברור מה יוצא ממנה, אולם אנו אומרים במפורש את דרישותינו.

 

הסרת הסנקציות אינה צריכה להיות תלויה בביצוע ההתחייבויות מצד איראן. אל תגידו 'אתם [קרי איראן] תבצעו את התחייבויותיכם ואח"כ סבא"א תאשר את הסרת הסנקציות.' אנו דוחים זאת בתוקף. ביצוע הסרת הסנקציות צריך להיות מקביל לביצוע ההתחייבויות מצד איראן. אנו מתנגדים לדחיית ביצוע ההתחייבויות של הצד שמנגד עד לדו"ח סבא"א כיוון שסבא"א הוכיחה כמה וכמה פעמים שהיא אינה עצמאית והוגנת ולכן אנו פסימיים לגביה.

 

הם אומרים 'סבא"א צריכה לקבל ערבויות [בנוגע לצביון תכנית הגרעין של איראן]'. איזו אמירה בלתי הגיונית זאת. הלא הם ישיגו ביטחון רק אם יפקחו על כל ס"מ וס"מ באיראן. אנו דוחים בתוקף פיקוח בלתי שגרתי [שאינו נהוג כלפי מדינות אחרות], תשאול אישים איראניים ופיקוח במתקנים צבאיים.

 

באיראן כולם– כולל אותי, הממשלה, המג'לס, הרשות השופטת, מנגנוני הביטחון והצבא וכל מוסדות [המשטר] – רוצים הסכם גרעין טוב. הסכם מכובד והוגן שיחובר בהתאם לאינטרסים של איראן.

 

למרות שאנו מעוניינים שהסנקציות יוסרו, אנו רואים בהן מבחינה מסוימת סוג של הזדמנות כיוון שהן גרמו לנו להגביר את תשומת הלב לכוחות ולפוטנציאל הפנימי."[2]

 

נספח: ציוץ מסמך הקווים האדומים של ח'אמנאי להסכם גרעין כולל עם הקהילה הבינ"ל

 

ב-24.6.2015 צייצה לשכת ח'אמנאי את הקווים האדומים של איראן להסכם גרעין כולל עם הקהילה הבינ"ל.[3]