כללי

עיתונאי סעודי: לחיצות ידיים בין בכירים ערבים בתפקיד לבין בכירים ישראלים - דבר מקובל מאז הסכמי אוסלו

 

לחיצת הידיים בין הגנרל הסעודי לשעבר, אנואר עשקי, שכיהן במשך שנים כיועץ בכיר בממלכה הסעודית[1], לבין מנכ"ל משרד החוץ הישראלי הנכנס, דורי גולד, במהלך  כנס שנערך לאחרונה בוושינגטון, עוררה ביקורת על סעודיה באמצעי תקשורת ערבים וברשתות החברתיות, שטענו כי זהו צעד של נורמליזציה עם ישראל.[2]

 

בתגובה להאשמות אלה פרסם דאוד אל-שריאן, עיתונאי סעודי, בעל טור ביומון הסעודי אל-חיאת ולשעבר העורך של אתר www.alarabiya.net, מאמר בו האשים את הגורמים שתקפו את סעודיה בצביעות בציינו כי בכירים ערבים אחרים שלחצו גם הם יד לבכירים ישראלים לא קיבלו יחס דומה. לדבריו, הגורמים שתוקפים את סעודיה משתייכים לציר ההתנגדות והם "מנפחים" במכוון את האירוע על מנת להסיט את תשומת הלב התקשורתית מתבוסותיו וכישלונותיו של ציר ההתנגדות.

 

להלן תרגום עיקרי המאמר:[3]

 

לחיצת הידיים בין עשקי וגולד[4]

 

"פגישת אנואר עשקי, ראש מרכז המזרח התיכון למחקרים אסטרטגים ומדיניים [כך במקור] בג'דה, עם דורי גולד, מנכ"ל משרד החוץ הישראלי, במהלך כנס שארגנה 'המועצה האמריקאית לקשרי החוץ' בוושינגטון, הפכה לעניין בכמה כלי תקשורת ערביים. המתקפה נגד סעודיה, לאחר פגישה זו, הזכירה לנו מתקפה דומה שהיתה לאחר לחיצת היד בין הנסיך תורכי אל-פיצל וסגן שר החוץ הישראלי לשעבר דני איילון, במהלך אחת מישיבות ועידת מינכן לביטחון לפני חמש שנים.[5] זאת, למרות שהנסיך תורכי הכריח את איילון להתנצל. כאשר האחרון ביקש מתורכי אל-פיצל להיפגש עמו וללחוץ את ידו אמר לו הנסיך: 'אתה זה שצריך לבוא אלי', וכאשר הם נפגשו פנים אל פנים אמר איילון לנסיך: 'אני מתנצל על מה שאמרתי'. אז הנסיך קיבל את ההתנצלות ודבק בעמדתה [המדינית] של ארצו. באשר לישיבה הזו, חלק מאמצעי התקשורת שכחו שהנסיך סירב לשבת לצד דני איילון בשל יחסו הרע לשגריר תורכיה בישראל והם התרכזו [רק] באקט של לחיצת היד בין השניים. אנשי התקשורת והעיתונאים פירשו זאת כתכנית נורמליזציה עם ישראל, בדיוק כפי שקרה עם פגישתו של עשקי [עם דורי גולד].

 

עמדתה של סעודיה בנוגע לנורמליזציה מופיעה בטקסט של 'היוזמה הערבית' ולצורך הבנתה אין שום צורך בפרשנויות של עיתונאים ופרשנים פוליטיים. זאת, נוסף לעובדה שלחיצות הידיים של בכירים ערבים  בתפקיד עם בכירים ישראלים לא פסקו מאז [הסכם] אוסלו, ואף אחד בתקשורת הערבית לא מתייחס לכך כאל נורמליזציה. אולם, כאשר מתקיימת לחיצת יד בין [ישראלים] לסעודים, גם אם אינם נושאים תפקיד רשמי, הרי ש'חבריה' של סעודיה בתקשורת הערבית מתחילים לקונן על כך.

 

[כך למשל], לפני כמה שבועות נפגשו נציגי מדינות ערביות עם ישראלים במהלך כנס שנערך בירדן, בהשתתפות [נציגות] אירופאית ואמריקאית. מטרת הכנס היתה לקדם את התיאום הביטחוני בין ישראל ומדינות ערב. אותם 'גיבורים' בתקשורת הערבית לא דיברו על כינוס זה. כמו כן, הם גם לא תקפו את אדוארד סעיד המנוח, כאשר קרא לאינטלקטואלים ערבים במאמר שפרסם בעיתון אל-חיאת, ליזום התקשרות עם אינטלקטואלים ישראלים, ולהזמינם לנהל דיון באוניברסיטאות, במרכזי התרבות ומעל בימות ציבוריות בעולם הערבי, באומרו: 'איזו תועלת הפקנו מכל אותן שנים בהן סירבנו לנהל מגעים עם ישראל? שום דבר, למעט החלשתנו והחלשת תדמיתנו בעיני אלו העוינים אותנו'.

 

אין ספק כי חלק מאותם 'לוחמים' ערבים גילו [לאחרונה] את כישלון 'ההתנגדות' של מפלגותיהם וארגוניהם[6] והחליטו להסוות כישלון זה באמצעות הסיסמה 'התנגדות לנורמליזציה' והעצמתה, והפיכת סעודיה לשעירה לעזאזל של התעיה זו. ברור כי ההגזמה בהתנגדות לנורמליזציה היא כיסוי שנועד לפצות על חולשת מצבו של [ציר] 'ההתנגדות', אך כיסוי זה לא יוכל עוד להגן על הסיסמאות המזויפות [של ציר זה] שמובילות אותנו לאבדון."