המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותב ירדני: המוסלמים זקוקים לדמות רוחנית מאחדת, כמו האפיפיור
9/6/2014

 

בעל טור ירדני: המוסלמים זקוקים לדמות רוחנית מאחדת, כמו האפיפיור

 

במאמר שפרסם ביומון הירדני אל-דסתור לרגל ביקור האפיפיור פרנציסקוס הראשון ב-24-25.5.14 בירדן ובמיוחד על רקע ההערכה והאהדה להם זוכה מוסד האפיפיוריות בעולם הנוצרי, תהה הכותב חוסיין אל-רואשדה מדוע אין למוסלמים מקור סמכות רוחני דומה, ומדוע אין להם דמויות משפיעות, מקובלות וראויות לחיקוי, אשר יעלו את קרנם של המוסלמים בעולם

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:[1]

 

"האם יש למוסלמים מנהיגות המייצגת אותם, או מקור סמכות המדבר בשמם? השאלה אינה חדשה, וכל הקריאות שעלו לקירוב או לאחדות בין המוסלמים, תרו אחר תשובה מעשית ונחרצת לשאלה זו. למרות שהמוסלמים, לעומת אחרים, מסכימים על ספר אחד ועל נביא אחד ומסכימים על עיקרים קבועים, הגם שהם חלוקים בכמה סעיפים ופרטים, הרי שכל זה לא מסייע להם ביצירת מקור סמכות שיזכה להכרה ולכבוד מצד העולם, שישפיע על האירועים בו, או שידרוש ממנו [מהעולם] את זכויות מאמיניו.

 

אמנם יש לנו חכמי הלכה ודת, מועצות [של חכמי דת בכירים] ומוסדות דתיים, אבל הכוונה במונח 'מקור סמכות', בין אם מוסד או מנהיגות דתית... היא להסכמה על מקור סמכות רוחני חוצה אסכולות, שיטות וגישות אידיאולוגיות. [כזה] שחכמי דת, אנשי רוח ומדינאים ייקחו בו חלק, והוא יתעלה מעבר לחילוקי הדעות ולמחלוקות הפוליטיות, וישקוד על איחוד המוסלמים, המרצתם והגנה על ענייניהם, מבלי להפקיע את חירויותיהם או לחייבם בפסקי ההלכה שלו, או  להפוך לשלטון דתי כפי שקרה אצל זולתנו.[2] משימתו הראשונה תהיה הפצת תרבות של איחוד, הוא יעסוק בסוגיות הגדולות ביותר [שעל הפרק], ומטרתו תהיה לגבש תפישה מאוחדת ולהציב את האומה [המוסלמית] כשווה בין שווים ביחסיה עם האחרים.

 

האם אני יכול לומר שהמוסלמים זקוקים לאפיפיור או למנהיג רוחני הזוכה לכבוד מהעולם ולהערכתו? האם אני יכול לתהות על סוד היעדרו של מודל אנושי  אסלאמי בן זמננו? מה שמניע אותי לכך הוא שני דברים: האחד נוגע לסבר הפנים היפות בהן מתקבל האפיפיור של הוותיקן בקרב רוב הנוצרים, המערב בכלל והעולם כולו. לאפיפיור יש כוח מאגי שאין לאיש מלבדו, ולמרות דחיקתה של הכנסייה לשוליים מזה למעלה ממאתיים שנה, האיש עודנו חזק, לפחות מבחינה מוסרית. קולו נשמע ודברי ההגנה שלו על מחנה הנוצרים ועל דתם זוכים להערכה – דבר אשר אין למוסלמים.

 

הדבר השני נוגע למרירות שאני חש כאשר אני רואה שהמוסלמים הפכו ליתומים ... וכאשר אני קורא על אמא תרזה, [מהטמה] גנדי, [נלסון] מנדלה ודמויות אנושיות אחרות בנות זמננו, ונזכר בכך שהיו לנו כל כך הרבה דמויות שביטאו את אנושיותו של האסלאם, את צדקתו, חוסנו וסובלנותו, אך כיום נראה שהן נעדרות [מהתודעה]. אני חש מרירות, ביודעי שהאופי ההומני של האסלאם משתרע על פני שטח רחב מאוד, עד כדי כך שהשיח בקוראן מציב את מושג האדם מול מושג אללה, מתוך תפישת האדם כממלא מקומו, כנושא הפיקדון שלו וכמופקד על בניית עולמו, ומתוך התפישה שכל מה שנמצא ביקום מחויב לעבוד בשירותו [של האדם].

 

שני הדברים הנ"ל קשורים זה בזה, שכן אומה אשר נבצר ממנה לייצר שיח הומני, להגן על נוכחותה בעולם ולהפיץ את התחייה [המחודשת שלה] ואת תרבותה – אין ספק שלא יהיה בידה להציג מקור סמכות שיאחד אותה, מנהיגות שתדבר בשמה ורעיון שיבדלה מזולתה, שיניע אותה בחוזקה להשתלב במסלולו של העולם ולתבוע את מעמדה הראוי בו...

 

נא לא להבין את דבריי אלו כקריאה ל"אפיפיורות" אסלאמית. לאיש באסלאם אין זכות לטעון לקדושה או לייצוג של אללה, אלא שמראה ההוקרה לה זוכה האפיפיור הקתולי והסולידריות העולמית עמו בכל מקום בו הוא נמצא ואליו הוא הולך, כפי שבאו לידי ביטוי בכלי התקשורת, גורמים לי לתהות במרירות על סוד היעדרו של מודל דתי ואנושי שכזה בעולמנו, בו מספר המוסלמים עולה על מיליארד וחצי.

 

הגם שהעולם הנוצרי לא מאוחד כמו העולם המוסלמי, לא במישור הרעיוני והדתי ולא במישור הגיאוגרפי והפוליטי, הדבר אינו מונע ממנו להתקבץ סביב אדם בסדר הגודל של 'האפיפיור'. מנגד, בעולמנו האסלאמי אין מי שזוכה במעמד כזה, עד כדי כך שהמוסלמים מרגישים 'יתמות' אמיתית כאשר הם תרים אחר 'מנהיג' במעמד של אב רוחני, או 'אח גדול' או מקור סמכות אליו יפנו, עליו יסכימו ושיהווה 'שלטון מוסרי' עבורם ומופת מוסרי עבור האחרים...

 

מצער שאנו כמוסלמים, מכלל האסכולות, מסכימים על הצורך בביאת ה'משיח' או המושיע לפתיחת הדרך אל העולם הבא, אבל לא מייחסים חשיבות לצורך בהסכמה על קיומו של משיח כזה [כבר] עכשיו, או בקריאה לו לשקם את העולם הזה, הגדוש בחורבן ובקלון הגורמים לנו לסבל. למה אנחנו לא חשים לברוא אותו [את המשיח], אם הדבר נדרש, זאת בשעה שהאחרים – חרף כל המחלוקות וחילוקי הדעות ביניהם – מתמודדים עם העולם בעזרת סמכות מוסרית זו [קרי האפיפיור], בה אוחז אדם שמדינתו [קרי הוותיקן] לא מגיעה לכדי שטח שכונה אחת משכונות ערינו הקטנות ...

 

המוסלמים כה זקוקים ל"הנהגה" מוסרית מוערכת..., בזמן בו האחרים מחפשים כל מילה אפשרית כדי להכניסם לרשימת הטרור, ובזמן שבו לא נותר לעולם האסלאמי אלא לקרוא לסובלנות ולצדק כדי לשכנע את האחר בכך שאנו בני אנוש שווים ובכך שדתנו ביסודה לא מושתתת על החרב ולא מאמינה באלימות ובדם."

 

 


[1] אל-דסתור (ירדן), 22.5.2014

[2] נראה  שהכוונה היא לאיראן, שהציבה מנהיג רוחני בראש המדינה בשנת 1979, בד בבד עם כינון שלטון דתי.