המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
רפסנג'אני מול ח'אמנאי (ט'): רפסנג'אני: אני הדובר בשם העם
10/4/2014

 

רפסנג'אני מול ח'אמנאי (ט'):

רפסנג'אני חותר למעמד הדובר בשם העם; ח'אמנאי מגן על מעמדו כיורש איתאללה ח'ומיני

 

מאת: א.סביון וי. מנשרוף *

 

הקדמה

המאבק האישי והאידאולוגי בין שני בכירי ההנהגה האיראנית, יו"ר המועצה לקביעת האינטרס באיראן, עלי אכבר האשמי רפסנג'אני והמנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, על יוקרה אישית ועל הדרך שבה יש להוביל את איראן נמשך גם בימים אלה.

 

ב-20 במרץ 2014, העניק רפסנג'אני ראיון ליומון שרק, לרגל ראש השנה הפרסי (נו רוז), שהתמקד ביחסיו המורכבים עם ח'אמנאי ובהשתלשלות העניינים שהביאה לכניסתו למרוץ הנשיאות ערב הבחירות ביוני 2013, ולפסילתו.[1]

 

בריאיון דיבר רפסנג'אני כמי שנושא באחריות לשמירת האינטרס של הציבור, אשר נאלץ להטיל את כל כובד משקלו בזירה הפוליטית כדי לשפר את מצבה הרעוע של החברה, ורמז לתכנית מתואמת עם חסן רוחאני, מקורבו ואיש מחנהו, שנבחר לבסוף לנשיא. רפסנג'אני הבהיר כי הוא זה העומד מאחורי המהלכים הפוליטיים העיקריים במדינה ומנתבם, בכלל זה בקשתו מרוחאני שלא לסגת מהתמודדותו לאחר שהוא עצמו נפסל. זאת ועוד, בהמשך לביקורתו על נוקשותו האידיאולוגית של ח'אמנאי, טען רפסנג'אני שהוא דבק בערכי המשטר ונחוש להשיגם, אך זאת באמצעות מדיניות פרגמאטית המותאמת לצרכי השעה.[2]

 

בעוד האשמי רפסנג'אני טוען לחיזוק מעמדו בציבוריות האיראנית ומדגיש את היותו דוברו של העם, מנסה יריבו, המנהיג העליון ח'אמנאי, להתנער מן התדמית של העדר תפקוד והיותו שחקן זוטר בלבד בזמן מלחמת איראן-עיראק (תדמית שהדביק לו רפסנג'אני בהצהרותיו מן החודשים האחרונים). ח'אמנאי, הנאבק על דרכו הגורסת הקפדה יתרה על ערכים והעדר פרגמטיות, רמז לניסיונותיו של רפסנג'אני לקעקע את דמותו ודרכו, וגרס כי זהו ניסיון לעוות את מורשתו של איתאללה ח'ומיני שעיקריה, לדבריו, הם דבקות במטרה ועוינות לארה"ב. מורשת אשר קבעה את ח'אמנאי – ולא את רפסנג'אני – כמנהיגה של איראן.

 

עדות נוספת לעימות בין רפסנג'אני למנהיג ח'אמנאי היא התקפתם הבוטה של בכירי הזרם האידאולוגי המקורבים למנהיג ח'אמנאי – מפקד הבסיג' עלי רזא נקדי ואבו אל-קאסם עלי-זאדה, האחראי הפוליטי במועצה לקביעת מדיניות במטה תפילות יום שישי, על רפסנג'אני האיש ומדיניותו "הליברלית" העומדת, לטענתם, בסתירה להגות ח'ומיני ולמדיניות ח'אמנאי.

 

כחלק ממגמה זו, טענה קבוצה המזוהה עם המנהיג העליון ח'אמנאי כי נאומו של רפסנג'אני

(24.3.2014) בקיש, כמו בערים רבות נוספות, פוצץ עקב מחאה עממית נרחבת נגד מדיניותו השגויה אגב רמיזה לשחיתותו. מנגד, תומכי רפסנג'אני טענו, כי נאומו כלל לא התאפשר בשל התפרעות מצד תומכי הנשיא הקודם אחמדי-נז'אד.

 

להלן עיקרי דברי האשמי רפסנג'אני ויריביו במחנה ח'אמנאי:

 

רפסנג'אני: נפסלתי בשל חשש במועצת המפקחים מפני המראת הפופולריות שלי

להלן עיקרי הראיון של האשמי רפסנג'אני לרגל הנורוז מה-20.3.2014:[3]

 

שאלה: מר רפסנג'אני, נראה שבימים אלה מצבך הוטב לעומת ארבע ואף שמונה השנים הקודמות [שנות כהונת הנשיא אחמדי-נז'אד]. אתה מעניק יותר נאומים וגם מחייך יותר.

תשובה: ... אני מסכים שכעת האווירה טובה יותר. בעבר באמת הייתי מודאג. ראיתי לפני הבחירות ב-2005 [בהן עלה אחמדי-נז'אד] את האווירה [במדינה], במיוחד שנה קודם לכן, כשרשות השידור מתחה ביקורת על כל הישגי המהפכה [האסלאמית] בתואנה של תמיכה בחוג ההוא [הכוונה לחוג השמרני דאז בראשות אחמדי-נז'אד]... שיערתי מה יהיה המצב במדינה ובחלוף הזמן ... חשתי שדאגתי מוצדקת. דאגותיי הגיעו לשיא. כעת החלה דרך חדשה, ובעזרת האל, התקווה מחזיקה את החברה שלנו חיה.

 

שאלה: אם כך אתה מסכים שימיך כעת יותר טובים

תשובה: כפי שאתה רואה, קצת יותר טוב [אך] עדיין יש לפתור הרבה דברים עד שיהיה יותר טוב.

 

רפסנג'אני לצד מקורבו, חסן רוחאני, בעת מלחמת איראן-עיראק [4]

 

רפסנג'אני מספר: "הוא העיר את [ח'אמנאי] ואמר לו 'פלוני רוצה ללכת להירשם [כמועמד] ומחכה לשמוע את דעתך'. [ח'אמנאי] אמר 'אינני יכול לדבר בטלפון על הדברים האלה'"

שאלה: מדוע החלטת להתמודד בבחירות? היה לך ניסיון של שמונה שנים בממשלה [כנשיאה בשנים 1997-1989]. מדוע החלטתך להתמודד שוב בתחרות הקשה בבחירות לנשיאות?

תשובה: בשתי מערכות הבחירות בהן התמודדתי, בשלב הראשון היה זה בגלל התעקשותו של העם, ששב ודרש ממני [להתמודד] במשך ששה חודשים. בכל יום היו מגיעות למשרדי שתיים-שלוש קבוצות, גם לאחרונה וגם בזמנו. במצב כזה, אדם מתמודד עם שאלה אמיתית - האם יש סיכוי שתוכל להשפיע, מדוע שלא תתמודד? כל האנשים האלה אומרים זאת, לכן לא ייתכן שהם טועים. איננו יכולים להחשיב את עצמנו לכאלה שיודעים הכל. לבסוף, העם הבין כך את הדברים ואנו צריכים לפעול בהתאם.

 

לכן, נרשמתי ברגע האחרון. עד אז סירבתי וגם לא השתכנעתי, אך חשתי שהאווירה בבחירות קרה מאוד והשתתפותי, לכל הפחות, תועיל לבחירות. חשבתי שבמצב ההוא בו אנו נתונים לאיום חיצוני, השתתפותי כמגן פסיבי [על המשטר] תוכל להועיל והעם יהיה בזירה. לכן  החלטתי סופית [להתמודד] בשבת בלילה, שהיה היום האחרון של תהליך הרישום. אך זה היה תלוי בכך שאראה מה דעת ח'אמנאי ואקבל את הסכמתו להתמודדותי. ברגעים האחרונים הצלחתי ליצור עימו קשר טלפוני ולומר [לו] כמה משפטים.

 

שאלה: כלומר בדקה התשעים יצרו איתך קשר מהמשרד של המנהיג?

תשובה: לא, אני יצרתי קשר [איתו]. מאותו ערב שבו החלטתי להתמודד בבחירות רציתי ליצור קשר [עם ח'אמנאי] אך לא השגתי אותו. למחרת, כשבאתי למשרדי, בקשתי שישיגו לי אותו במשרדו כי רציתי לדבר איתו. הוא העביר שיעור [דתי] או היה בפגישה. בצהריים הוא הלך לנוח. אחרי הצהריים [אסר'ר] חג'אזי [בכיר בלשכת ח'אמנאי] טלפן ואמר 'הוא עדיין ישן, מה תרצה שאעשה?' אמרתי 'אני רוצה ללכת למשרד הפנים, [אחרת] לא תהיה לי יותר הזדמנות [להירשם]'. הוא אמר 'אתה רוצה שאעירו?' אמרתי כן. הוא העיר אותו ואמר לו 'פלוני רוצה ללכת להירשם ומחכה לשמוע את דעתך'. הוא [ח'אמנאי] אמר 'אני לא יכול לדבר בטלפון על הדברים האלה.'

 

שאלה: כלומר הוא הסכים במשתמע?

תשובה: במשפט הזה הוא הביע הסכמה, כי אלמלא רצה [שאתמודד] הוא היה אומר שהוא לא מוצא אינטרס בכך. אני גם לא רציתי להטיל את האחריות [להתמודדותי] עליו. רציתי לראות שהוא לא מתנגד.

 

שאלה: אז לא הצלחת לדבר עם המנהיג עד יום לפני שנרשמת?

תשובה: לפני כן שוחחתי [עמו] בנוגע לבחירות כמה פעמים ואמרתי שלא אתמודד. אבל אחרי ששמתי לב למצב, שיניתי את דעתי. רציתי קודם כל להודיע לו [לפני כולם] אבל איכשהו באותו יום זה לא התבצע. כנראה שכך האל רצה.

 

האשמי רפסנג'אני [5]

 

"הקולות של [רפסנג'אני] ממריאים ועד אמש הוא הגיע ל- 70%...ועוד יומיים ל-90%. אישורו יהרוס את תוכניותינו ...'. נוכח דברים אלה הם החליטו מה לעשות"

שאלה: האם חשבת שתיפסל?

תשובה: (צוחק) חשבתי שזה בלתי סביר. אבל לאט לאט הבנתי שזה רציני.

 

שאלה: טרם פרסום ההחלטה [על פסילתך] בפומבי, ללא ספק הודיעו לך שייתכן שתיפסל. האם לפני שהידיעה הרשמית על פסילתך פורסמה, מישהו ביקש או המליץ שתמשוך את התמודדותך?

תשובה: שני הדברים קרו. ביומיים-שלושה האחרונים, אנשים ממועצת המפקחים הודיעו לי שבכיר בטחוני וסגניו הגיעו [לישיבה] ולאחר שהתעקשו מאוד קיבלו אישור להיכנס אליה. אנשים אחרים [במועצה] הביעו התנגדות לכך ואמרו 'אנשים מבחוץ אינם אמורים להשתתף בישיבה כיוון שאנו מדברים בנושא הבחירות.' חלק אמרו שרק הבכיר [הביטחוני] יישאר והיתר יצאו. הוא נשאר ואמר 'ברצוני לומר לכם מהיום הראשון שרפסנג'אני התמודד, אנו מבצעים מדי בוקר וערב סקרי דעת קהל. הקולות שלו עולים במהירות ועד אמש הוא הגיע ל-70 אחוז ואם תחכו עוד יומיים, הם יגיעו ל-90 אחוז. אם הוא  [יאושר], כל התוכניות שלנו מן השנים האלה ייהרסו'. נוכח דברים אלה הם החליטו מה לעשות.

 

שאלה: נושא זה היה מאחורי הקלעים, אבל הסיעה המתנגדת [לך] אמרה בתקשורת שהודעת שלא תתמודד כיוון שאתה יודע שאומנם תאושר אך תקבל 'לא' מהעם, ו[מוחמד] ח'אתמי לא יתמודד, כיוון שהוא יודע שייפסל. [גם] מאמר מערכת ב[יומון] כיהאן טען שאתה לא מגיע [להתמודד] כיוון שאתה פוחד לקבל 'לא' מהעם. כיצד ראית את האווירה, בעקבות ההתססה שהיתה לקראת הבחירות?

תשובה: לא היה לי ספק שאם אבוא [להתמודד], אנצח. היה לי ספק האם הם ירשו בשלבים השונים שהכל יתקדם בטבעיות, אך עשיתי את מלאכתי ואם הייתי בא, היה די בכך. מילאתי כמובן את חובתי ולא השבתי בשלילה לדרישת העם, וזה היה מאוד חשוב. כשהתחילו לעסוק בכך ועלו דיבורים כאלה, אמרתי 'אנחנו נעשה את שלנו, והם יעשו את שלהם'. לא עשיתי דבר [שיביא] לפסילתי.

 

בערבו של אותו יום שבו הם רצו להודיע על פסילתי, מועצת המפקחים קראה ל[חסן] רוחאני ואמרה לו: 'החלטנו שפלוני לא ישתתף בבחירות, לך ודבר איתו כדי שהוא לא יתמודד וימשוך את התמודדותי כדי שלא ננהג עמו בחוסר כבוד. אמרנו גם לעלי לאריג'אני והוא אמור ללכת מחר לרפסנג'אני ולדבר איתו.'

רוחאני לא אמר לי לפרוש או לא לפרוש מההתמודדות, אלא רק מסר לי את דבריהם. הוא אמר: 'אני אמרתי להם, מה יהא על העם? אותו העם שהיה כה מעודד והקים סערה בכל הארץ. זה מסוכן.' הם אמרו: 'עלינו לפתור את הבעיה בצורה אחרת.' רוחאני שאל אותי: 'מה תעשה?' אמרתי 'לא אפרוש. למה שאפרוש? אם אפרוש, מה יגיד העם? איזה תשובה אתן לעם? אגיד להם שמועצת המפקחים עשתה זאת? זה יהיה כמו שאני נפסלתי. העם התעודד מהגעתי, מדוע שאשפוך מים על הלהבה שעולה מרגישות העם?' [רוחאני] לא רצה שאפרוש וגם לא התעקש שאעשה זאת, רק מסר לי את המסר.

 

למחרת בבוקר כשבאתי למשרד, הגיע עלי לאריג'אני. הלכנו ברגל בחדר ודיברנו. הוא הסביר את הנושא בהקדמה ארוכה יותר ושאל 'מה תעשה כעת? הציפייה ממך היא שתפרוש כדי שלא תצוץ בעיה למדינה.' אמרתי 'אם אפרוש, יצוצו יותר בעיות. ובנוסף, מה אגיד לעם? העם יהיה נגד כולנו. אנו הובלנו את העם עד כאן, כפי שהם הראו את עצמם [בבחירות]. עד כה, יש לנו הרבה דיווחים מהעיירות, לפיהם אנשים הקימו מטות [בחירות עבורי] והתחילו לפעול [בהם]. מה אגיד לאנשים האלה? אינני מסכים.' [לאריג'אני] אמר 'אם ח'אמנאי יורה לך [לפרוש] עדיין תסרב?' אמרתי 'אם הוא יורה עליי – אפרוש. זוהי זכותו להורות לי [כך] ואקבל זאת. אם הוא שבע רצון מהדרך הזאת אין לי מה לומר.' הוא אמר 'יש לכך פיצויים'. אמרתי 'אני מסכים איתך, אך איני ממליץ שח'אמנאי יעשה זאת. אולם אם הוא הגיע למסקנה לפיה אל לי להתמודד, ללא ספק יש בכך אינטרס שמחייב זאת.'...

 

שאלה: איזה מעמד היה להערכתך לפסילתך? האם מעמדך התחזק או נחלש? איזה תפקיד יהיה לפסילתך בעתיד הפוליטי שלך?

תשובה: כמובן ש[פסילתי] מחזקת את התפקיד של העם, אפשר שאנשים מרמות שונות בחברה יהיו ממורמרים. אני לא הגעתי בהסתמך על הרצון שלי. ההתעקשות של מגזרים שונים בעם היא שחייבה אותי להירשם אפילו שכבר החלטתי סופית לא לבוא. הפסילה שלי לא היתה אישית נגדי.

 

שאלה: על כל פנים, אלו רגשות עוררה בך חותם פסילתך?

תשובה: באותה העת שזה קרה, מדובר בחותמת היסטורית וחיובית.

 

שאלה: זה היה צעד משביע רצון עבורך?

תשובה: באופן כללי, זה חיובי. אבל בעיניי הלוואי שזה לא היה קורה... 

 

שאלה: לאחר פסילתך היתה אווירה מיוחדת בחברה. עלו שלוש אפשרויות לתגובה מצדך. האחת, שתעשה ברוגז, השנייה, שתהיה פאסיבי אם כי זה היה בלתי סביר, [והשלישית, שתמשיך] באותה פעילות שבצעת בבחירות. אחרי מה שקרה, במבט ראשון נראה שלא נותר מועמד שיוכל לזכות בקולות העם. כיצד החלטת להישאר פעיל, בלי לעשות ברוגז ובלא להיות פאסיבי אלא למלא תפקיד פעיל בבחירות ובהשתתפות העם?

תשובה: באותו זמן ש[חסן] רוחאני הגיע ואמר לי שהם ביקשו ממנו באותו ערב ואמרו לו את כל זאת, הוא הציע שהוא גם יפרוש בעצמו. אולם אמרתי [לו] 'דווקא עליך להישאר בדיוק מהסיבה הזאת, כדי שאם תהיה בעיה עם התמודדותי, אתה תתמודד.'

 

שאלה: כשנרשמת, קראנו בחדשות שרוחאני בא והתייעץ איתך בנוגע להחלטותיו בבחירות.

תשובה: כן, ידעתי את האפשרויות והמצב. לכן אמרתי לו 'אתה תישאר.' ורוחאני אמר 'אין עוד משמעות להישארותי [במירוץ].' [אך] אמרתי 'עליך להישאר, כדי שאם אני לא אהיה [מועמד], אתה תהיה.'

 

שאלה: אפשר להסיק שהיתה לך תוכנית?

תשובה: לא, זה קרה באותו הרגע. לא היו לנו תוכניות באותה העת. התעקשתי כמובן שנאטק [נורי, שמרני בכיר בלשכת ח'אמנאי] יתמודד אך הוא לא הסכים. אח"כ הלכתי לרוחאני והוא הסכים. בפרק הזמן הזה, לפני שנרשמתי [להתמודדות בבחירות] סייעתי לו...

 

שאלה: ... הבחירות האלה היו ניסיון טוב לעבודת צוות. האם אתה נחוש להמשיך בשיטה הזאת גם בעתיד, בין אם במערכות בחירות ובין אם ביתר האתגרים הפוליטיים?

תשובה: בכל מקרה, כל זמן שאדם רוצה לבצע עבודה גדולה כזאת, עליו לשתף פעולה עם אחרים...

 

שאלה: ...האם השתנית או השקפת החברה השתנתה? בעיקר כשרואים מצדך עמדות מאוד שונות?

תשובה: ... עבורי יש שני נושאים חשובים. הראשון, שאלת העקרונות והמטרות של המהפכה, שעבורם נאבקתי מאז היום הראשון [של המהפכה] ואף לפניו. זה היה האידיאל שלי למן ההתחלה, הצטרפתי [למהפכה] תוך כדי שמירתם וגם עכשיו אני מאמין באותם העקרונות ורוצה שכך יישאר. הדבקות בעקרונות  לא השתנתה עבורי. אולם המצב כעת הוא כזה שאיש אינו יכול לומר שבעוד עשר שנים [המצב] יהיה כמו היום. לכל זמן יש צרכים (necessities) שונים וצריך לשים לב לכך.

 

שאלה: האם אתה יכול להסביר את ההבדל ולומר מהו?

תשובה: למשל המצב שהיה לפני שמונה שנים [תקופת נשיאות אחמדי-נז'אד] שאותו לא קבלתי. ראיתי בכל שמונה השנים האלה מסלול סוטה..."

 

שאלה: נטען שרפסנג'אני נהג בעבר לדבר יותר בשם איש השלטון ולאחרונה הוא מדבר בשם העם.

תשובה: איני רואה שינוי בעמדותיי, זה תלוי בתנאי השעה. מי שאומר זאת, חשב בשמונה השנים האחרונות שהמשטר שייך לו... בכל השנים האלה דיברתי על סמך ההיכרות הותיקה שהיתה ביני לבין ח'אמנאי, [במסגרתה] נהגתי לשוחח [איתו] על הסוגיות. אנו יודעים כל אחד מה השני חושב. התנגדתי לממשלה שהיתה בשלטון [לממשלת אחמדי-נז'אד] ולא יכולתי לתמוך בפעולותיה. כיוון שלא תמכתי [בצעדי ממשלתו] הם אמרו שאני תופס את הצד של העם. נראה שהם ידעו שהם פועלים נגד העם. דעת העם היתה ותמיד תהיה עיקרון עבורי.

 

שאלה: מה ההבדל בין להיות נשיא לשעבר, בתקופת אחמדי-נז'אד, [לתקופת] רוחאני?

תשובה: בשתי הכהונות יש שלווה וגם דאגות... בממשלה שעברה, דאגתי שמא המהפכה, המדינה, האסלאם, האמאם הנעלם, המנהיג, וקודשי הדת ייפגעו. היתה לי דאגה עמוקה. אבל באותם תנאים לא יכולתי לעשות דבר. במצב הנוכחי הדאגה שלי היא שהטיפול בבעיות העם יתמשך [באמצעות ממשלת רוחאני] ..." 

 

ח'אמנאי ובכיריו משיבים להאשמות רפסנג'אני, ומחנהו מפוצץ את כנסיו

ח'אמנאי: "שוחרי הרוע רוצים להשכיח את... מי שמילאו ב[מלחמה עם עיראק] תפקיד מפתח"

בנאום ב-26 במרץ 2014, יצא המנהיג העליון ח'אמנאי נגד התבטאויות קודמות של רפסנג'אני שגימדו את תרומתו כמנהיג בתקופת מלחמת איראן-עיראק וטען כי בכך מעוות רפסנג'אני את הגותו של מייסד משטר הרפובליקה האסלאמית באיראן, איתאללה רוחאללה ח'ומיני, ואת מורשתו האידיאולוגית:

 

"שוחרי הרוע של האומה האיראנית ועוד כמה [גורמים] שואפים להשכיח את ההקרבה מתקופת המלחמה הזאת ואת האישים שמלאו בה תפקיד מפתח. לפיכך, הם מנסים לעוות את ההקרבות [שהיו] במלחמת איראן-עיראק ואת המגמה והמסלול שהאמאם [ח'ומיני] קבע. כל רגע ורגע מאירועי המלחמה הזאת הם בלתי ניתנים לשכחה עבור האומה האיראנית ולכל רגע כזה יש השפעה גדולה על מסלולה של האומה לעבר מטרותיה."[6]

 

גם בנאומו בפני מועצת המומחים ב-6 במרץ 2014, התייחס ח'אמנאי לקריאותיו של רפסנג'אני, שחזר על הצורך להידבר עם ארה"ב כדי לפתור את המשבר הכלכלי ואת סוגית הגרעין. ח'אמנאי התריס ברמיזה לרפסנג'אני, כי אין להתעלם מהעוינות השורשית של האויב, קרי ארה"ב, וקרא להמשיך ולהפגין עוינות אידאולוגית גם בשיח מולה. לדבריו, "אחת החובות החשובות של בכירי [המשטר] היא לא להתעלם מהעוינות של האויב [כלפינו]. כל זמן שהמשטר האסלאמי והאומה האיראנית ידבקו בעקרונות האסלאם, המהפכה והעצמאות, האויב לא ירפה מאיבתו, ולפיכך אסור להתעלם ממנו. לחזית היהירות [ארה"ב] יש שנאה עמוקה כלפי האומה האיראנית ועומק השנאה נראית היום בדבריהם... האיומים הצבאיים המילוליים של הבכירים האמריקאים מעידים על אי התועלת של הסנקציות...

 

אל לכמה [ברמיזה לרפסנג'אני] להאמין שאם ניכנע לאויב, בעיותינו ייפתרו. אני מודה לכל הבכירים במדינה שנוקטים עמדה ברורה מול האויב ומודיעים במפורש שהאומה האיראנית והמהפכה האסלאמית אינם פאסיביים. עמדות ברורות כאלה מול האויב צריכות להיות השיח [המנוהל מולם]..."[7]

 

מפקד הבסיג' נקדי: יש המסתמכים על שבחי ח'ומיני עליהם אך הם נטשו את עקרונותיו

גם מפקד הבסיג', מוחמד רזא נקדי, תקף את רפסנג'אני ברמיזה בכנס בסיג' ב-3 באפריל 2014 בעיר רשת (צפ'-מע' איראן) וטען כי ניצל את המהפכה להפקת תועלת אישית – עושר ומעמד בכיר. הוא תקף את קריאתו של רפסנג'אני לפרגמטיזם, להתאמת המהפכה לרוח הזמן והפסקת העוינות לארה"ב ואמר כי פרשנות שגויה זו נעשית תוך ניצול היותו קרוב לאמאם ח'ומיני:

"ישנם כאלו האומרים 'די למאבק, בואו נתפייס עם האויבים.' כמה מהאנשים האלה היו תאוותנים מאז ראשית [המהפכה האסלאמית] והם הדיחו את השאה כדי להשיג לעצמם חיים אריסטוקרטיים וכוח...  יש האומרים 'אילו האמאם [ח'ומיני] והשהידים היו חיים היום, הם היו קוראים לפיוס [עם ארה"ב] ולכן עלינו לפרש את דברי האמאם [ח'ומיני] בצורה עדכנית' [אך] כולם יודעים היטב שעקרונות [המהפכה] תקפים לנצח... למרבה הצער יש כמה המסתמכים על השבחים שהאמאם [ח'ומיני] חלק להם אולם הם נטשו את העקרונות הבלתי ניתנים לערעור, כגון המאבק בעושק וביהירות, החיים הפשוטים, הסגפנות, ההגינות מצד המנהלים והשרות לעם."[8]

 

אבו אל-קאסם עלי-זאדה, האחראי הפוליטי במועצה לקביעת מדיניות במטה תפילות יום שישי בראיון: "לרפסנג'אני יש למעשה מחלוקת עקרונית עם ההגות של האמאם [ח'ומיני]"

בראיון לאתר אתר נסים און ליין, המקורב למשה"מ, ב-30 במרץ 2014, האשים אבו אל-קאסם עלי-זאדה, האחראי הפוליטי במועצה לקביעת מדיניות במטה תפילות יום שישי, את רפסנג'אני בסטייה מהקו האידיאולוגי של מייסד משטר המהפכה האסלאמית, איתאללה רוחאללה ח'ומיני, ויורשו ח'אמנאי.

להלן עיקרי הראיון:

 

"לרפסנג'אני יש למעשה מחלוקת עקרונית עם ההגות של האמאם [ח'ומיני] בכמה נושאים וגם עם המנהיג [ח'אמנאי]. השקפתו לגבי סוגיות פוליטיות וחברתיות היא יותר השקפה ליברלית. לכן גם הוא מנתח אותן  מזווית זו. למרבה הצער, רפסנג'אני  לא מציית לאחדות ולליכוד הלאומי. הוא אינו מתחשב  באינטרס הלאומי [של איראן] למרות שהוא יו"ר המועצה לקביעת האינטרס של המשטר.

 

בעניינים הקשורים לפתנה של 2009 [המחאה הציבורית נגד זיוף הבחירות] והמצב [במדינה] אחריה,  למרות שח'אמנאי התבטא מפורשות באשר לעוול הזה שנעשה למהפכה ולאומה, רפסנג'אני אף פעם לא השתמש במילה פתנה ובשלבים  שונים [אף] תמך בראשי הפתנה. בחלק מהאמירות שלו הוא אפילו הביע שאיפה לשחרור ראשי הפתנה...

 

ראוי לעיין גם בהצהרותיו לגבי האינטרנט וסוגיות תרבותיות. נושא הצנזורה וחסימת [אתרים מתוך איראן] והאינטרנט הוא נושא רציני. איננו יכולים להתרשל [ולהסכין] לאווירת התוהו ובוהו הבלתי ניתנת לניהול הקיימת במרחב האינטרנט. בתקופת נשיאותו של רפסנג'אני [1989-1997], התפרסמו חמישה יומונים, שמתוכם שניים הוא התעקש לסגור מפני שהם לא חשבו כמוהו. [כעת] הוא קורא [להסרת] הצנזורה אף  שבעבר הוא התבטא ב[בזכות]ה. אנחנו בהחלט צריכים שיהיו לנו מערכות פיקוח ושליטה התואמות את הערכים ואת התרבות הלאומית והדתית שלנו, ושימוש בחסימת [אתרים]הוא הכרחי וחיוני. זה עוול להשאיר את כלי התקשורת של הרפובליקה האסלאמית בידי זרים...

 

יסודות החשיבה של רפסנג'אני שגויים, ולכן ברור שניתוחיו לגבי הבחירות הקודמות, במיוחד בבחירות בהן הוא גם היה מועמד, הם בלתי הגיוניים והשקפתו לגבי תופעות פוליטיות וחברתיות שגויה אף היא. מה שהכי מצער הוא שרפסנג'אני עדיין מדבר בצורה כזו שמאשרת את הסטיות של האחרים [הכוונה למחאה הציבורית של 2009], במיוחד [את] הטענה העושקת [בדבר] זיופים בבחירות, אף שהוכחשה כמה פעמים באופן מפורש ע"י אישים כמו מוחמד ח'אתמי. הצהרות רפסנג'אני לגבי הבחירות הקודמות באמת מפתיעות מאוד עבורנו ואין לצפות להן מצד אישיות כמוהו...

 

יש לראות מי מרוויח מההצהרות האלה ומי ניזוק מהן. האויב הוא בהחלט זה שמרוויח מהניתוחים וההצהרות האלה. האם בדברים האלה רפסנג'אני רוצה להשוויץ בפני האומה, המהפכה, האמאם ח'ומיני, השהידים וח'אמנאי? האם אישיות במעמדו [כראש] המועצה לקביעת האינטרס של המשטר, רואה כך את האינטרס של המשטר והאומה? במצב בו האויב חושף שיניו כלפי האומה האיראנית ומנסה לצוד הצהרות כאלה מפי אישים כאלה, האם רפסנג'אני צריך להתבטא בקלות [דעת] כזו מעל הבמות הרשמיות [של המשטר] ולספק תחמושת לאויב?

 

אויבי איראן ישתמשו, ללא ספק, בתחמושת הזו נגד איראן באמצעי התקשורת שלהם ... אבל אני מאמין שכבר פג תוקפה של הגות רפסנג'אני' ועמדותיו, [מאחר ש]העם מצא את דרכו. המהפכה שלנו מושרשת וחזקה עד כדי כך שבעזרת האל היא לא תינזק כלל למרות ההסתייגויות וההצהרות האלה והסיוע לאויב."[9]

 

מחנה ח'אמנאי: פיצוץ נאום רפסנג'אני באי קיש – אות למחאה העממית הגוברת נגדו

ב-24 במרץ 2014 היה אמור רפסנג'אני לשאת נאום באי קיש בדר' איראן. לטענת האתר השמרני מתון, עסר-י איראן, המזוהה עם מחנה רפסנג'אני, הנאום בוטל בשל התפרעות מצד תומכי הנשיא לשעבר, מחמוד אחמדי-נז'אד, שהיו במקום. האתר הסביר ש"הטענות לפיהן נאום [רפסנג'אני] הופסק אינן נכונות כיוון שהמפגינים מנעו ממנו להתחיל לנאום."[10]

 

לעומתו, טען האתר עמאריון, המקורב לקבוצה אנסאר-י חזבאללה, תומכת נלהבת של ח'אמנאי, כי המחאה שהפריעה לרפסנג'אני בנאומו היא עממית ורחבה זאת בשל דבקותו במדיניות שגויה, ואינה מצטמצמת לחוגי אחמדי-נז'אד. האתר גם רמז ששחיתותו הכלכלית של רפסנג'אני היא נדבך נוסף למחאה העממית נגדו. לפי האתר, נאום רפסנג'אני פוצץ וטענת תומכי רפסנג'אני שהוא בוטל עוד קודם לכן משקפת ניסיון למזער את ההתנגדות לו בעם. להלן עיקרי המאמר בעמאריון:

 

"מספר המפגינים היה כה רב עד שמלוויו של רפסנג'אני העדיפו שהוא לא ישלים את נאומו ויעזוב את המקום. בניסיון לנהל את האירוע ולרסן את סיקור המחאה העממית [נגדו] מיהרו כלי התקשורת תומכי רפסנג'אני לפרסם את גרסתם [לאירוע] וכמו ביתר המחאות העממיות בערים אחרות [נגדו] ניסו לייחסה ל[חוגי] הממשלה הקודמת. אולם, היקף המחאות האלה הוא נרחב בהרבה מכפי שטוענים כלי תקשורת אלה. המשך עמדותיו ומדיניותו המתמיהות של רפסנג'אני מביא לכך ומגביר את היקף [המחאה נגדו] וכך, כמעט כל ביקוריו נתקלים במחאה עממית... 

 

המדיניות והעמדות הפוליטיות של רפסנג'אני בשנים האחרונות גררו מחאה רבה מצד העם בערים שונות במדינה וכך למשל ארע בביקור רפסנג'אני בכרמאנשאה ובכרמאן. ברפסנג'אן, מקום הולדתו של רפסנג'אני, שינה הציבור בהפגנת מחאה שערך את השלט בכיכר [העיר] מאיתאללה האשמי רפסנג'אני לכיכר האמאם חוסין. האשמת משפחת רפסנג'אני באופי אריסטוקרטי היא אחת הסיבות החשובות של המחאות העממיות [נגדו]."[11] 

 

* א. סביון היא ראש זירת איראן במכון ממרי; י. מנשרוף חוקר את זירת איראן במכון



[2] ר' בעניין זה את קריאת רפסנג'אני לח'אמנאי לקדם ריאליזם אסלאמי בדו"ח ממרי בעברית

[3] שרק (איראן), 20.3.2014.

[5] שרק (איראן), 20.3.2014

[6] מהר (איראן), 26.3.2014.

[7] וwww.leader.ir , 6.3.2014

[8] וwww.basij.ir, 3.4.2014.

[9] נסים און ליין (איראן), 30.3.2014

[10] עסר-י איראן (איראן), 25.3.2014.

[11] ןwww.ammariyon.ir, 26.3.2014.