כללי

 

התקשורת הערבית: סוריה ואוקראינה –  זירות מאבק בין רוסיה לארה"ב והמערב

 

הקדמה

עד לאחרונה נחשבה סוריה לזירת מאבק מרכזית במלחמה הקרה המתחדשת בין ארה"ב לרוסיה. עתה נפתחה באוקראינה - שם מתנהלות זה כמה חודשים מחאות נגד הנשיא ויקטור ינוקוביץ', שהביאו להדחתו ובריחתו לרוסיה, זירת מאבק נוספת בין שתי המעצמות.

 

מיקומה הגיאוגרפי של אוקראינה, המחבר בין מזרח אירופה למערבה, מוצא ביטויו גם בפיצול בין חלקה המזרחי הידוע בנטייתו לרוסיה, לחלקה המערבי המבקש להתקרב למערב. פיצול זה הוא המניע למאבק פנימי מתמיד על זהותה של אוקראינה ועל האוריינטציה שלה. מאבק זה הגיע בימים האחרונים לשיאו, דבר שהגביר והסלים את המתיחות הקיימת בין רוסיה למערב בראשות ארה"ב.

 

הדיווחים בתקשורת העולמית ב-21.2.14 על "ניצחון המהפכה" נגד ינוקוביץ', שהתבטא בהסכמתו לוותר על רבות מסמכויותיו, עוררו תגובות רבות בעולם הערבי, שציין לאחרונה מלאת שלוש שנים לתחילת מהפכות האביב הערבי ולסילוקם של כמה משטרים עריצים. בין תגובות אלה, בלטו במיוחד גילויי הסולידאריות והתמיכה מצד האופוזיציה הסורית במהפכה האוקראינית. כך למשל, ב-22.2.14, בעקבות הדיווחים על בריחתו של  הנשיא ינוקוביץ' לרוסיה, פרסמה "הקואליציה הלאומית של כוחות האופוזיציה והמהפכה" (להלן, הקואליציה הלאומית), הודעת ברכה לעם האוקראיני "בשמה, בשם כל בני העם הסורי ובשם כל העמים השואפים לחירות... על הצלחת המהפכה שלו". בברכה נאמר כי "הניצחון האחרון של העם האוקראיני מייצג תקווה חדשה עבור המורדים בסוריה ומהווה עמוד תווך נוסף, עליו נשענים הלוחמים במאבקם למען החירות, הדמוקרטיה והצדק... רצון העמים החופשיים ינצח את כל העריצים וירעיד את כיסאות הרודנים בכל מקום. דגלי החופש יתנוססו גבוה מעל שמי סוריה, כפי שהתנוססו בשמי אוקראינה."[1]

 

יצוין כי גם המורדים האוקראינים עמדו על הדמיון בין מהפכתם למהפכה הסורית, וכצעד של הבעת סולידאריות הניפו את דגל המהפכה הסורית בלב הבירה קייב. לצד הדגל האוקראיני.[2]

 

דגל המהפכה הסורית מתנופף לצד הדגל האוקראיני בלב קייב [3]

 

גם במצרים, שמתמודדת עתה עם השלכות המהפכות שהביאה להדחתם של חוסני מובארכ, ולאחר מכן של מוחמד מורסי, נשמעו ביטויי סולידאריות ואהדה כלפי המהפכה של העם האוקראיני. מאמרים רבים בעיתונות המצרית השוו בין המהפכות במצרים ובאוקראינה  והדגישו את הלגיטימיות של רצון העם. על פי כמה דיווחים, המורדים באוקראינה אף כינו את הכיכר המרכזית בקייב בשם "ראבעה", על שם הכיכר בה התקיימה שביתת השבת של תומכי מורסי.[4]

 

 אירועי המהפכה האוקראינית זכו להתייחסות נרחבת בעיתונות הערבית תוך הדגשת היותן של סוריה ואוקראינה זירות שבהן נלחמות רוסיה וארה"ב זו בזו, ואשר מהוות כלים במשחק השחמט בין שתי המעצמות.

 

בעיתונות של סעודיה וקטר, הידועות כתומכות העיקריות במהפכה הסורית נגד בשאר אל-אסד, התפרסמו מאמרים ביקרות רבים נגד רוסיה אשר לדבריהם, מתייצבת תמיד לצד משטרי הדיקטטורה ונגד שאיפתם של העמים לחירות. ביקורת נוספת שנמתחה בעיתונות זו היתה נגד מדיניות האיפה ואיפה של המערב, אשר מפגין נחישות בזירה האוקראינית, בעוד שבזירה הסורית הוא איננו עושה די.

 

מנגד, בעיתונות הנמנית על המחנה הפרו סורי, כדוגמת עיתוני המשטרים בסוריה ובאיראן וכן העיתונים התומכים בארגון חזבאללה, חזרה הטענה כי המערב ובראשו ארה"ב עומדים מאחורי המהפכה בקייב נגד הנשיא ינוקוביץ', בשל רצונם לנקום ברוסיה על התבוסות שהנחילה למערב, במיוחד בסוריה. במאמרים אלה אף נטען כי המורדים האוקראינים מקבלים הוראות ומימון מהמערב, מארה"ב ואף מסעודיה.

 

דוח זה יסקור את התגובות בעיתונות הערבית למהפכה באוקראינה:

 

1. אוקראינה וסוריה - כלים במשחק השחמט בין ארה"ב לרוסיה

כאמור, רבים בתקשורת הערבית יצרו זיקה בין המשבר בסוריה והמשבר באוקראינה והתפקידים שממלאות רוסיה וארה"ב במשברים אלה. לטענת כותבים אלה, למאבק המתנהל מזה זמן רב בין רוסיה לארה"ב על גבי הזירה הסורית[5], הצטרפה כעת זירה חדשה - אוקראינה. שתי המדינות הללו הן לא יותר מאשר כלים במשחק השחמט בין אובמה לפוטין, ומהוות זירות בהן מתנהלת המלחמה הקרה בין שתי המעצמות. כך למשל כתב עבאס דאהר, בעל טור באתר הלבנוני www.topnews-nasserkandil.com: "[עתיד] ההתנהלות במשבר בסוריה אינו קשור בדיאלוג סורי בז'נבה או באירועים בשטח... המשוואה נעשתה ברורה יותר: אם אתה רוצה לדעת מה יקרה בסוריה עליך לדעת מה יקרה באוקראינה. המכנה המשותף בין שתי הסוגיות הוא המאבק בין רוסיה למערב". דאהר גורס כי בשתי הזירות מתנהל מאבק בין רוסיה למערב בראשות ארה"ב כאשר לכל אחד מהצדדים יש אינטרסים בזירות אלה.[6]

 

גם במאמר שפורסם ביומון האלקטרוני הלונדוני אל-ראי אל-יום שבבעלות עבד אל-בארי עטואן נכתב: "[בסוריה ואוקראינה] התסריט הוא אחד, הגורמים הפוליטיים שמתערבים [במשברים שם] מבחינה פוליטית וצבאית הם אותם גורמים -  רוסיה מצד אחד, וארה"ב ואירופה מצד שני..."[7]

 

חלק מבעלי הטורים הערבים שטענו לקשר בין האירועים בסוריה לאירועים באוקראינה התייחסו להצהרותיהם של הנשיאים אובמה ופוטין בהקשר של המשבר באוקראינה. כך, למשל, בעל טור הקטרי ביומון אל-שרק, סמיר אל-חג'אוי, התייחס לדבריו של אובמה שאמר: "איננו רואים באוקראינה וסוריה [כלים] על לוח השחמט של המלחמה הקרה"  וטען כי "עצם האזכור של סוריה [בדברי אובמה] בהקשר של המשבר האוקראיני משמעותה ששתי המדינות הללו אכן הפכו לכלים בלוח השחמט [הזה]."[8]

 

בעל הטור הסעודי סעוד אל-בלוי, התייחס במאמרו ביומון הסעודי הממסדי אל-וטן למאבק בין שתי המעצמות: "...אם נחזור להיסטוריה של אוקראינה, נגלה שהיא קשורה היסטורית לרוסיה ולמדינות מזרח אירופה בהיותה חברה מייסדת של בריה"מ. מבחינה גיאוגרפית, אוקראינה... היא שטח המפריד בין מערב אירופה למזרחה... פירוש הדבר כי אוקראינה הייתה ועודנה לוח שחמט בין רוסיה ואמריקה, ולפיכך כל אחד משני היריבים המסורתיים האלה יפעל כדי למשוך את הרפובליקה האוקראינית אליו.... רוסיה של פוטין כיום מנסה להחזיר את התהילה של רוסיה הצארית מצד אחד, ואת כוחה של בריה"מ מצד שני, בפרט לאחר שרוסיה החלימה יחסית מכל הפצעים שנגרמו לה מהתפרקות בריה"מ...במקביל, ארה"ב רוצה להגביל את השאיפה הרוסית להיות קוטב נוסף ברמה העולמית... אירופה [מצידה] מנסה למשוך את אוקראינה להיות חברה באיחוד האירופי..."[9]

 

אוקראינה וסוריה - זירת מאבק בין אובמה לפוטין [10]

 

חלק מהמאמרים בעיתונות הערבית ניסו להסביר את עמדתו של פוטין כלפי המשבר שפרץ לאחרונה באוקראינה וטענו כי לפוטין ברור שישנו קשר הדוק בין המתרחש בסוריה למתרחש באוקראינה והוא רואה בכך קנוניה של המערב נגדו. כך למשל, נכתב במאמר ביומון האלקטרוני הלונדוני אל-ראי אל-יום: "הנשיא פוטין, האיש החזק של רוסיה, מבין שארה"ב ובעלי בריתה במערב מציתים את המשבר באוקראינה בתגובה ל[מדיניותו] בסוריה ובגיאורגיה. אך, כשם שהוא הקשיח [עמדותיו]בסוריה ותמך בנשיא בשאר אל-אסד, כך הוא ינהג בקשיחות אף רבה יותר באוקראינה, שהוא רואה בה חלק עיקרי ממעגל ההשפעה הרוסי. מבחינתו האופוזיציה 'הכתומה' מיישמת 'קנוניה' אמריקאית שנועדה להוציא את אוקראינה [ממעגל ההשפעה הרוסי]."[11]

 

ברוח דומה כתב עורך היומון הלונדוני אל-חיאת, ר'סאן שרבל: "מקבלי ההחלטות במוסקבה לא חושבים שמה שקורה בקייב הוא רצף של תגובות תמימות למדיניות של בעל בריתם, הנשיא ויקטור ינוקוביץ'... הם סבורים שמדובר בקנוניה מערבית שנרקמה בדקדקנות על מנת לתת סטירה לתפקיד הרוסי שחזר בכוח לזירה הבינ"ל.... הנשיא [פוטין] שמגיע משורות הק.ג.ב אינו יכול שלא להריח את ריח הקנוניה... והוא לא יכול להתייחס לאירועים באוקראינה כרצון [עממי] גרידא להפיל את הדיקטטור כפי שמכנה אותו האופוזיציה... הוא התייחס תמיד לאוקראינה כאל זירה שהמערב מנסה להסתנן אליה במסגרת חתירתו לכתר את רוסיה..". שרבל סיכם את מאמרו בטענה כי המשותף למשברים הסורי והאוקראיני  הוא "הקושי למצוא פתרון לכל אחד מהם ללא הסכמתו של ולדימיר פוטין..."[12]

 

סמיר אל-חג'אוי בעל טור ביומון הקטרי אל-שרק, קרא לערבים לשים לב לאפשרות כי ייתכן שפתרון המשבר באוקראינה יהיה מותנה גם בהבנות עם איראן בנוגע לסוריה: "האם רוסיה וארה"ב ינהלו סחר  חליפין ביניהן באשר לאוקראינה וסוריה, כך שהמערב יתרחק משערי רוסיה ורוסיה תשאיר את סוריה לארה"ב ולמערב? הכל אפשרי. למרות שהמצב בסוריה מורכב מאוד ורוסיה אינה השחקן היחיד או החזק ביותר שם. איראן הוכיחה שבידיה הקלפים החזקים ביותר במשחק [הסורי] ויש לה למעלה מ-40 אלף לוחמים מחזבאללה- חאלש [כינוי גנאי לחזבאללה], המיליציות העיראקיות ומשה"מ. לכן העסקה תכלול [בהכרח] את אוקראינה, סוריה ואיראן ו[במסגרתה] תהיה חלוקה מחדש של אזורי ההשפעה, בה יינתן לאיראן חלק מהעוגה הרוסית-האמריקאית בסוריה ובאזור. הערבים צריכים לשים לב לכך היטב, שכן אוקראינה עשויה להפוך לסוגיה ערבית מובהקת."[13]

 

2. הציר האנטי-סורי: מדוע המערב אינו מכניע את רוסיה גם בזירה הסורית?

 

א.  ביקורת על רוסיה התומכת בדיקטטורות בעולם

רבים מהמאמרים שהתפרסמו בעיתונות המפרצית ובמיוחד של סעודיה וקטר הידועות בתמיכתן במהפכה הסורית, שעסקו במשבר בקייב תקפו את רוסיה שלטענתם, מתייצבת בכל משבר לצד המשטרים הדיקטטורים העושקים את עמיהם, יוצאת נגד המהפכות העממיות ואף דוחפת למיליטריזציה שלהן.

 

מאמר המערכת של היומון הלונדוני אל-קודס אל-ערבי שבבעלות קטרית, האשים את רוסיה בסיוע לדיכוי העמים באוקראינה ובסוריה: "האינתיפאדה האוקראינית הנוכחית היא השלמה של המהפכה [הכתומה] הראשונה [ב-2004 -2005] אשר נאבקה במהפכת נגד מצד אנשי משטר חזקים בכיסוי פוליטי- כלכלי רוסי. הפרטים והטקטיקות [של המחאה האוקראינית הנוכחית] דומים למהפכות הערביות, בעוד הטקטיקות והשיטות של השלטון האוקראיני דומים לאלה של משטרים ערביים רבים [ששואפים] לקבור מהפכות אלה בחיים [בדרכים שונות], החל מהצעת משרות לאופוזיציה, ירי והרג מפגינים וכלה בעובדה שהסנדק העולמי [שנותן חסות] למאבק במהפכות -  אחד הוא בשני המקרים [האוקראיני והערבי]: רוסיה.[14]  

 

פוטין מאבד את ינוקוביץ' ואת אסד  [15]

 

אליאס חרפוש, בעל טור ביומון הסעודי אל-חיאת היו"ל בלונדון, טען כי ההנהגה הרוסית מתייצבת תמיד לצד העושק והדיכוי ונגד רצון העמים בחירות. וכך כתב: "במדיניותו כלפי אוקראינה, פוטין לא חרג מהמדיניות המוטה שאימץ כלפי המשבר הסורי, מדיניות שעיקרה - התייצבות לצד העושק נגד הזכות, התייצבות לצד השחיתות נגד הרפורמה והתייצבות לצד הדיכוי שמפעיל השליט נגד העם הדורש חירות ודורש את זכותו לבחור את שליטיו. כשם שמנהיגי מוסקבה לא היססו לתאר את האופוזיציונרים באוקראינה כ'אנשים עם מסיכות שחורות ורובי קלצ'ניקוב' ו''קומץ של אספסוף ונאצים', כך היו גם התארים [שמנהיגי רוסיה] נתנו לאופוזיציונרים הסורים...".[16]

 

גם האתר www.elaph.com שבבעלות סעודית, מתח ביקורת על תמיכתם של רוסיה, ושל  הנשיא פוטין, שכונה "צאר", במשטרים האוקראיני והסורי: "נראה כי תלמידיו של הצאר הרוסי ולדימיר פוטין, החל מבשאר אל-אסד בסוריה וכלה בויקטור ינוקוביץ'' באוקראינה, סובלים מבעיות רבות. הבעיות והפתרונות דומים, אך הזמן שונה." לפי הכתבה, בשני המקרים, שולט ההיגיון הרוסי, הדוחף את המהפכות למיליטריזציה.[17]

 

ב.  ביקורת על אוזלת היד של המערב בהתמודדות מול רוסיה

מזה תקופה ארוכה נשמעת בתקשורת הערבית, ובמיוחד הסעודית והמפרצית, ביקורת נוקבת וחריפה על מדיניות המערב ובראשו ארה"ב כלפי המשבר הסורי. עיקר הביקורת מתמקד בהאשמת אובמה במדיניות הססנית ופחדנית כלפי סוריה והמזה"ת בכלל, בנטישת האופוזיציה הסורית ובכניעה לרצונה של רוסיה.[18] כעת עם ההתפתחויות במשבר באוקראינה, נשמעה ביקורת זו שוב במאמרים שהתפרסמו בעיתונות זו, כאשר בחלקם  נטען, כי כעת גם העם האוקראיני חווה על בשרו את הרפיון ואוזלת היד של המערב.

 

מאמר מערכת של היומון הלונדוני אל-קודס אל-ערבי מתח ביקורת על התרשלותן של אירופה וארה"ב בתמיכה בעמים הסורי והאוקראיני הנאבקים במשטרים עריצים הנתמכים על ידי רוסיה: "אל מול השאיפה האלימה של ההנהגה הרוסית תחת ולדימיר פוטין ואושיות שלטונו להשיב את מעמדה של רוסיה אשר נסוג לאחר נפילת בריה"מ, ולו במחיר של עמידה נגד העמים השואפים לחירות ודמוקרטיה... אנו מוצאים את העמדה האירופית המבישה המובלת על ידי פרגמטיות כלכלית ומעוניינת [בהמשך] אספקת הגז הרוסי כדי לחמם את הבתים עתירי המותרות [באירופה]. זאת, מבלי שתהיה מוכנה באמת לשלם את המחיר של ההגנה על רצונם של האוקראינים או הסורים להיפטר מעול [שלטון] העריצות הנתמך על ידי רוסיה...

 

[אשר לארה"ב], למרות ההצהרות הברורות של ממשל אובמה שהופנו לאוקראינים על ידי שה"ח האמריקאי, ג'ון קרי, שאמר כי 'ארה"ב והאיחוד האירופי ניצבים לצד העם האוקראיני' וכי אין 'לכפות' על האוקראינים את עתידם, ו[חרף] פגישותיו של קרי עם האופוזיציה האוקראינית בגרמניה והסנקציות שהוטלו נגד כמה בכירים אוקראינים, זכורה לנו מדיניות החוץ של אובמה שחוו הסורים, שהתאפיינה בנסיגה וברפיון... ייתכן שהסורים [יכולים] להתנחם בכך שהעם האוקראיני חולק איתם את רשלנותן של אירופה וארה"ב בתמיכה בבעייתם..."[19]    

הקהילה הבינ"ל הביאה להדחת ינוקוביץ', אך לא פועלת נגד אסד

מנגד, היו שדווקא סברו שאירופה והקהילה הבינ"ל כן התגייסו לסייע לעם האוקראיני והצליחו "להביס" את רוסיה בזירה זו, אך מתחו ביקורת על כך שאין פעולה דומה נגד רוסיה גם בסוריה. במאמר המערכת ביומון הסעודי הממסדי אל-שרק נכתב: "... הרוסים לא יכלו להכיל את המשבר האוקראיני, ופעילותם בניסיון להציל את בעלי בריתם [באוקראינה] נראו חסרות תועלת, זאת משום שהתעניינותו של האיחוד האירופי באוקראינה גדולה והוא הפעיל לחצים גדולים כדי לכפות רפורמות פוליטיות, לצמצם את סמכויות הנשיא ולשחרר עצורים מבכירי האופוזיציה. מול לחץ אירופי זה, בעלי הברית של מוסקבה באוקראינה נכשלו בניסיונם לכפות את שליטתם...

 

הדיבור על המפלה הרוסית באוקראינה, על אף שהוא עדיין מוקדם, מחייב בחינה של עמדות הרוסים לגבי [המשבר] בסוריה, שם הם מפגינים יכולת גדולה יותר של עקשנות דיפלומטית, וחותרים לכפות את עמדתם על העולם... [בניגוד לינוקוביץ'] אסד לא היה נתון ללחצים מצד הקהילה הבינ"ל שגרמו לו לאבד את השלטון. מה שיצר את ההבדל באוקראינה הוא רצינותה של הקהילה הבינ"ל."[20]   

 

התפקיד האירופי בעמידה נגד הרוסים באוקראינה היה יעיל יותר מהתפקיד האמריקאי בסוריה

נקודת מבט אחרת הציע העורך לשעבר של היומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היו"ל בלונדון, טארק אל-חומיד. חומיד טען במאמרו שאחת הסיבות לכישלונה של רוסיה באוקראינה לאחר שלושה חודשים בלבד, בניגוד לעמידתה האיתנה בתמיכה באסד במשך שלוש שנים, טמונה בעובדה שבאוקראינה היא התמודדה מול אירופה שהפגינה בזירה זו עמדה נחושה ובסוריה היא ניצבת מול ארה"ב, שעמדתה ביחס לסוריה הססנית. וכך כתב: "הדבר השני המסביר לנו את כישלון הרוסים עד כה, להציל את בעלי בריתם באוקראינה, כפי שהם עושים עם אסד, הוא שהאירופים הם אלו שמילאו את התפקיד הראשי במגעים להסכם שהתנהלו בבירת אוקראינה... התפקיד האירופי בעמידה נגד הרוסים באוקראינה היה יעיל יותר מהתפקיד האמריקאי בסוריה. זאת לא רק מפני שהאירופים חשים בסכנה של התרחשות משבר חדש במרחב הגיאוגרפי שלהם, אלא גם מפני שהם מודעים יותר ורציניים יותר מן הממשל האמריקאי הנוכחי בהתמודדות עם משברים ובדרכי הטיפול בהם. דבר זה התגלה בבירור [גם] בסוריה כאשר לאירופים היו עמדות מתקדמות יותר מאשר לאמריקאים.."[21]

 

ג. בצל המשבר באוקראינה: חשש מהסלמה רוסית בסוריה לצד צפי לוויתורים מצידה

חלק מהמאמרים שהתפרסמו בתקשורת הסעודית והקטרית ואשר קשרו בין המשברים בסוריה ובאוקראינה ניסו להעריך מה תהיינה ההשלכות של האירועים בקייב על המצב בסוריה ועל עמדתה של רוסיה במשבר הסורי.

 

מאמר המערכת של היומון הלונדוני אל-קודס אל-ערבי, הזהיר כי התבוסה באוקראינה תגרום לרוסיה להסלים את עמדותיה במשבר הסורי, גם ברמה הצבאית: "סוכנויות הידיעות דיווחו שעשרות קצינים ויועצים רוסים בכירים הגיעו לסוריה בשבועות האחרונים והצטרפו ללחימה לצד הצבא הסורי נגד האופוזיציה. כן דווח כי מוסקבה תגברה מאוד את הסיוע הלוגיסטי והמודיעיני והסיוע בנשק, והעניקה לצבא סוריה 'יכולות מודיעיניות של מעצמה' כדי לעקוב אחר לוחמי האופוזיציה הסורית ולתקוף אותם. כל זאת בהוראה אישית של פוטין... נוכחות [שה"ח הרוסי] לברוב בעיראק במהלך הקרבות בקייב והגידול המהיר בחימוש הצבאות העיראקי והסורי בצידוק אחד של 'מאבק בטרור'... חושפים את החשיבות שמייחסת רוסיה לסוריה באסטרטגיה העולמית שלה, ומצביעים על כך שבשל הפגיעה בהשפעתה באוקראינה תגבר תוקפנותה [של רוסיה] באזור הערבי..."[22]

 

גם המנחה בערוץ אל-ג'זירה, פיסל אל-קאסם, הידוע בביקורתו כלפי משטר אסד, העריך שזו תהיה תגובתה של רוסיה. בחשבון הטוויטר שלו כתב[23]: "טבעי שרוסיה תשתולל בסוריה לאחר ההפסד שלה באוקראינה. שכן, שתי מכות על הראש – הן קטלניות, ולכן היא לא תרשה לעצמה לקבל יותר ממכה אחת."

 

לעומת זאת, בעל הטור הסעודי סעוד אל-בלוי העריך כי רוסיה תיאלץ לבסוף להבין שעליה לעשות ויתורים באחת מהזירות- סוריה או אוקראינה, וצפה שהיא תעדיף את אוקראינה על פני סוריה:"נראה כי רוסיה כיום [נמצאת] בעמדה קשה בכל הנוגע לסוגיה האוקראינית. לוח השחמט האוקראיני הופך להיות אמריקאי, דבר העלול לגרום לרוסיה לאבד כמה מניצחונותיה בסוריה, כך שלא יהיה לה מנוס אלא לעשות ויתורים בעמדותיה הקיצוניות, בין אם בסוגיה הסורית ובין אם בסוגיה האוקראינית. אם הרוסים יבחנו זאת ביסודיות, הם יגלו שנוכחותם הגיאוגרפית במזה"ת באמצעות סוריה לא תשווה לעולם להשפעתם  ונוכחותם באוקראינה....".[24]

 

רוסיה לא מצליחה להשתלט על השריפות [25]

 

3. ציר סוריה-איראן: האירועים באוקראינה - נקמה של ארה"ב ברוסיה

הציר הפרו סורי ובכללו איראן, המשטר הסורי וחזבאללה התייחס לאירועים באוקראינה כמזימה מצד המערב השואף לנקום ברוסיה ובכל ציר ההתנגדות. בעיתונות המזוהה עם ציר זה נטען כי האופוזיציה האוקראינית היא טרוריסטית, מוסתת ומובלת ע"י ארה"ב ואירופה. העיתונות הסורית האשימה את ארה"ב בהצתת האירועים באוקראינה כנקמה ברורה על שסיכלה את התקיפה הצבאית האמריקאית בסוריה.

 

הרמטכ"ל האיראני,  חסן פירוזאבאדי הצהיר ב-24.2.14 כי בעקבות המהפכה, עברה אוקראינה ממצב של עצמאות לתלות באמריקה ואירופה, וכי הלקח שאמריקה והמערב לימדו את העם האוקראיני הוא "לקח היסטורי לכל האומות העצמאיות... שאל להן ליפול בפח של היהירות [ארה"ב והמערב] וסוכניה".[26]

 

ג'ומהורי-י אסלאמי: המערב שאף לנקום ברוסיה

מאמר המערכת של היומון האיראני ג'ומהורי-י אסלאמי, המקורב לסמינרים הדתיים בקום ולהאשמי רפסנג'אני, טען כי המהפכה באוקראינה היא נקמה של המערב ברוסיה על תבוסות קשות ומשפילות שספג ממנה בשנים האחרונות, בהן תבוסתו מולה בסוריה. עוד נטען כי המערב מעורב עד מאוד באירועים האחרונים באוקראינה וכי אירועים אלה מהווים לקח לעמי כל העולם שאל להם להפוך לכלי משחק בידי המעצמות. וכך נכתב: "...מבחינת המערב, שבשנים האחרונות הובס והושפל קשות  בעימות מול רוסיה בזירה הבינ"ל, התערבות [מערבית] כוללת באוקראינה הייתה חיונית, לאחר שכישלון המהפכה הכתומה באוקראינה [ב-2004-2005]... פגע קשות ביוקרתו. בנוסף, כישלון המערב בסוריה, שנבע בעיקר מתמיכתה הנחרצת של רוסיה בממשלת סוריה, היה מכה משפילה נוספת שהמערב ספג מול רוסיה. לכן, המערב תכנן לנקום על תבוסות אלה באוקראינה... ההתפתחויות באוקראינה הראו פעם נוספת לתושבי העולם שהמערב מתעקש ... להמשיך במדיניות הנוגדת את החוקים הבינ"ל ולקבוע את [זהות] השליטים באמצעות התערבות במדינות אחרות...

 

היקף מעורבות המערב במשבר האחרון באוקראינה בשלושת החודשים האחרונים, התבטא בתמיכה פוליטית וכלכלית נרחבת במתנגדים ועד נוכחות חצופה של פוליטיקאים מערביים, בהם הסנטור האמריקני מקיין והאחראית על מדיניות החוץ של אירופה, קתרין אשטון. המציאות היא שהזרמים התלויים [במערב], יותר משהם חושבים על האינטרסים של העם, הם חושבים כיצד לשמור על שביעות הרצון של תומכיהם הזרים... אירועי אוקראינה מלמדים את שאר המדינות לקח חשוב כי עליהן לפתור את הסוגיות שלהן בתוכן... ולא להפוך בעצמן לכלי משחק במאבק כוח בין ממשלות חזקות ואימפריאליסטיות".[27] 

 

קריקטורה בסו"י פארס:  ארה"ב מלבה את האש באוקראינה  [28]

 

מאמר ביומון סורי: ארה"ב נוקמת ברוסיה על סיכול התקיפה בסוריה

גם בעיתונות הסורית חזרה הטענה כי אירועי אוקראינה הם פרי יוזמתה של ארה"ב במטרה לנקום ברוסיה. בעל הטור תורכי סקר, טען ביומון הסורי הממסדי תשרין כי את האירועים באוקראינה חוללו ארה"ב ובעלות בריתה במערב כנקמה על הצלחותיה של רוסיה במישור הבינ"ל ובמיוחד בסוריה. במאמרו "כדור האש האוקראיני והנקמה במוסקבה", הוא כתב: "רוסיה רק נחלצה מהתמוטטות בריה"מ וכבר החלה בצמיחה גדולה בזירה הפנימית והעולמית עם [בחירת ולדימיר] פוטין לנשיאות. [בתגובה], ארה"ב ובעלי בריתה המערביים החלו מיד להציב לה מלכודות ולטמון מוקשים במטרה להפסיק את הצמיחה הרוסית הזו ולצמצמה. הם שלחו ידיהם כדי להצית את המשבר בקווקז, לתמוך בטרור הצ'צ'ני ולהמשיך בהצתת שריפות ברחבי הפדרציה הרוסית תחת הכינוי "המהפכות הכתומות", כפי שהיה בגיאורגיה ובאוקראינה. כמו כן נמשכו מסעות ההסתה [של המערב] במדינות אסיה התיכונה ומזרח אירופה נגד מוסקבה ...ככל שגברה הנוכחות של רוסיה בזירה הבינ"ל...

 

במהלך שלוש שנות המשבר בסוריה, רשמה המדיניות הרוסית הצלחות גדולות ומוטטה את משוואת הקוטב האחד [השלט בעולם] בה החזיקה וושינגטון לאורך עשורים רבים. [ארה"ב] לא יכלה עוד לשלוט בלעדית על החלטות מועה"ב או לספסר בהן, שכן הווטו הרוסי-סיני והתלכדות מדינות הבריקס וalba-[29] שינו את כיוון הרוחות העולמיות והכשילו את מדיניות ההתערבות הצבאית בענייני מדינות אחרות. הדיפלומטיה הרוסית רשמה לעצמה הישג מרשים בהסכם הכימי הסורי והסכם הגרעין האיראני...

 

נוכח ההצלחות הרבות של המדיניות הרוסית, חזרה ארה"ב לקלפיה הישנים כדי לנקום על מדיניות פוטין. היא הפעילה את זקני אירופה כדי להצית את האש באוקראינה ולהקים אופוזיציה טרוריסטית חמושה המוסתת ע"י מדינות אירופה ונתמכת בכסף סעודי ומפרצי תחת סיסמאות 'המהפכה, החירות והדמוקרטיה...' זוהי נקמה נבזית ועוינת על עמדותיה של רוסיה, ובמיוחד על הצלחתה למנוע את המתקפה האמריקאית על סוריה, לבסס את האופציה של הפתרון הפוליטי למשבר ולארגן את הזירה הבינ"ל בניגוד למדיניות ההגמוניה האמריקאית והמערבית, שהחלה להתמוטט נוכח ההצלחה הרוסית הגוברת בכלכלה העולמית, תפיסת קלפי המשחק הבינ"ל ותבוסת התוכנית האמריקאית המבוססת על שליטה בלעדית בגורל מדינות העולם ועמיהן.."[30]

 

מאמר באל-אח'באר הלבנוני: ציר ההתנגדות, הכולל את אוקראינה, נתון תחת מתקפה

נאהד ח'תר, בעל טור קבוע ביומון הלבנוני אל-אח'באר,  המקורב לחזבאללה, האשים גם הוא את המערב בהצתת האלימות בבירת אוקראינה נגד השלטון והלין על כך שציר ההתנגדות, החל מסוריה, עבור בחזבאללה וכלה באוקראינה וונצואלה, ניצב פאסיבי למול המתקפה נגדו מצד יריביו הכוללים את סעודיה, ירדן, ישראל והמערב בראשות ארה"ב. וכך כתב: "הכנופיות הברבריות של המליציות הפשיסטיות, רשתות הפשע והמרגלים של הארגונים הבלתי ממשלתיים [הפועלים] בכיכרות בירת אוקראינה ממומנים ומנוהלים על ידי קצינים של המודיעין האמריקאי והישראלי. התקשורת המערבית הליברלית מציגה אותם כתנועה דמוקרטית והם זוכים לגיבוי מדיני מתמיד מבירות המערב, בעודם מקבלים נשק והוראות לכבוש את מבני הממשלה [האוקראינית] ולירות על אנשי הביטחון...

 

מדובר בפשיסטים, פושעים ופעילים של ארגונים בלתי ממשלתיים שה-CIA  מממן ומארגן אותם. אנו יכולים למצוא אותם פועלים גם במדינה אחרת ממדינות הציר העולמי המתנגד לאימפריאליזם,  שהרי המערב תוקף גם את ונצואלה, המדינה העצמאית המתעקשת לבנות את הכלכלה, החברה והתרבות המיוחדים לה... [במצב זה] נשאלת השאלה: מה עושה ברית ההתנגדות מלבד לקבל מכות ולעמוד איתן?... אנו נתונים במצב של מגננה, ועדיין לא למדנו כיצד לתקוף! אך אנו עדיין תולים תקווה בתגובה הרוסית."[31]