המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מצרים: התערבותו הצפויה של הצבא במשבר
4/7/2013

 

התערבות הצבא המצרי במשבר הפוליטי במצרים: כרוניקה ידועה מראש

 

הקדמה

נוכח ההפגנות ההמוניות שפרצו ברחבי מצרים ב-30.6.13, במסגרת קמפיין "תמרד" להפלת הנשיא מוחמד מורסי במלאת שנה לעלייתו לשלטון[1], ואי נכונותו של מורסי להיענות לדרישות המפגינים הקוראים לו להתפטר ולערוך בחירות מחודשות לנשיאות, התערב צבא מצרים והדיח את מוחמד מורסי מהנשיאות.

 

התערבות הצבא במשבר החלה כאשר ב-1.7.13 יצא שר ההגנה, עבד אל-פתאח אל-סיסי, בהודעה טלוויזיונית בה הציב למורסי אולטימאטום של 48 שעות להיענות לדרישות העם. אל-סיסי אמר: "הכוחות המזוינים שבים וקוראים להיענות לדרישות העם ומקצים לכולם 48 שעות כהזדמנות אחרונה... אם לא יתממשו דרישות העם תוך פרק זמן זה, חובתנו, מתוקף אחריותנו הלאומית וההיסטורית ומתוך כבוד לדרישות העם המצרי האדיר, להכריז על מפה [דרכים] לעתיד ועל צעדים שנפקח על יישומם בשיתוף עם כל הקבוצות והזרמים הלאומיים הנאמנים, בכלל זה הצעירים..., מבלי להדיר איש." בהודעה הובהר כי הצבא רואה את עצמו כ"צד מרכזי במשוואה של העתיד", אך "לא יהא צד בפוליטיקה או בשלטון."

 

הודעה זו התפרשה כניסיון לבצע הפיכה צבאית, מה שהוביל את הצבא לפרסם הודעה נוספת כמה שעות לאחר מכן, בה נטען כי הצבא מתנגד להפיכות צבאיות, וכי הודעתו באה כדי "לדחוף את כל הכוחות הפוליטיים למצוא פתרונות למשבר הנוכחי ולהגיע לנוסחה של הסכמה לאומית העונה לדרישות העם המצרי."[2]

 

במקביל, נפגש שר ההגנה עם מורסי פעמיים ביומיים האחרונים.[3] האופוזיציה מצידה מינתה נציגים להידברות עם הצבא. חזית ההצלה הלאומית – ארגון הגג של כוחות ומפלגות האופוזיציה- מינתה את אחד מראשיה, ד"ר מוחמד אל-בראדעי, להידבר עם הצבא על מפת הדרכים. קמפיין "תמרד" מינה שלושה מפעיליו המובילים להתלוות לאל-בראדעי לשיחות עם הצבא, והעלו שמות של מועמדים לתפקיד ראש הממשלה הזמנית.[4]

 

כמו כן ב-3.7.13, טרם פקיעת האולטימטום של הצבא והודעת הדחתו של מורסי, דיווח היומון אל-אהראם על הצעדים שינקוט צבא  מצרים עם פקיעת האולטימטום ובכללם: הדחתו של מורסי והקמת מועצה נשיאותית בראשות נשיא בית הדין החוקתי העליון שתנהל את המדינה למשך 9-12 חודשים. כן תוקם ממשלה זמנית א-פוליטית בראשות אחד ממפקדי הצבא. החוקה תנוסח מחדש ותובא לאישור אל-אזהר ומשאל עם. בהתאם לחוקה החדשה, תיערכנה בחירות מחודשות לפרלמנט ולנשיאות, וכל זאת בפיקוח הצבא, האחראי גם לפעולות האבטחה בתיאום עם מנגנוני הביטחון. חלק מצעדים אלו אכן התממשו עם פקיעת האולטימטום.

אל-אהראם אף דיווח כי הצבא אסר על חלק מבכירי האחים המוסלמים לעזוב את המדינה, הטיל על חלקם מעצרי בית והטיל פיקוח על כספי התנועה.[5]

 

בהודעה מטעם הצבא עם פקיעת האולטימאטום, אל-סיסי דיווח על פרסום מפת הצעדים העתידיים במדינה זאת לאחר שזכתה להסכמתם של "חלק ממנהיגי הכוחות הלאומיים והפוליטיים והצעירים" במצרים. בין צעדים אלו: העברת סמכויות ניהול ענייני המדינה לעדלי מנסור, נשיא ביה"ד החוקתי העליון עד לקיום בחירות מוקדמות לנשיאות; השעיה זמנית של החוקה ומתן סמכות לעדלי מנסור לפרסם הכרזות חוקתיות במהלך תקופת המעבר; הקמת ממשלה לאומית; הקמת ועדה שתכלול את כל רובדי החברה לדיון בתיקונים לחוקה;  קריאה לפתוח בהכנות לקראת בחירות לפרלמנט; הקמת ועדה עליונה לפיוס לאומי; קריאה לניסוח קוד אתי לתקשורת המצרית; נקיטת צעדים לשיתוף צעירים בקבלת ההחלטות במדינה ושילובם בעמדות מפתח בניהולה.

אל-סיסי אמר בהודעה כי הצבא השקיע מאמץ רב להשיג פיוס לאומי אך הנשיאות דחתה את יוזמותיו. לדבריו, הצבא נענה לקריאות העם לאחר שחש כי הוא מבקש ממנו לעזור לו ולהגן על דרישות המהפכה, אבל לא קורא לצבא תפוס את השלטון. כמו כן הדגיש בהודעתו כי הצבא לא יהיה מעורב בפעילות הפוליטית[6].

 

אל-סיסי: "כבוד הוא לנו למות מאשר שהעם המצרי יהא תחת איום או הפחדה"

הצהרותיו של אל-סיסי ערב הדחת מורסי יכלו להעיד על המהלכים שנקט הצבא. ב-3.7.13 צוטט אל-סיסי באמצעי התקשורת כאומר דברים בשבח המחאה במצרים ובגנות תומכי מוחמד מורסי: "כבוד הוא לנו למות מאשר שהעם המצרי יהא תחת איום או הפחדה. אנו נשבעים באלוהים שנפדה את מצרים ואת עמה בדמנו נגד כל טרוריסט, קיצוני או אלמוני. תחי מצרים ועמה העומד כל שלו."[7]   

 

למעשה, שבוע קודם, בכנס של הצבא המצרי (23.6.13), התריע אל-סיסי על אפשרות שהצבא יתערב בהפגנות ב-30.6.13: "הדבר היחיד אותו אנו מכבדים ולו נציית הוא רצון העם המצרי. אנו עושים זאת עם הכוונות הטהורות, האובייקטיביות והכנות ביותר. תהיה זו טעות מצד מאן דהוא לחשוב שניתן להתעמת בכוח עם הרצון הזה. אנו נושאים באחריות מוחלטת לשמור על הרצון של העם הכביר הזה. אני שואל: כיצד יכולים אנו, קציני הצבא, להרגיש כמו גברים אמיתיים, כאשר אנו חשים שהעם המצרי כולו חי בפחד ואימה? היינו מעדיפים למות... במהלך החודשים האחרונים נמנע הצבא מלהתערב בעניינים הפוליטיים הציבוריים. ברור לכולם לאיזה כיוון הדברים הולכים. אבל אני רוצה לומר שכולנו נושאים באחריות מוסרית, פטריוטית והיסטורית. אנו נושאים גם באחריות גדולה יותר כלפי אלוהינו, וניאלץ לתת דין וחשבון על מעשינו כעת ובעתיד. לא נרשה למצרים להיכנס למנהרה חשוכה של סכסוך, לחימה פנימית, מלחמת אזרחים, סכסוך בין-עדתי, או קריסת מוסדות המדינה.[8]

 

תמיכה בצבא לצד ביקורת חריפה

הצבת האולטימטום למורסי התפרשה בעיני רבים כהבעת תמיכה של הצבא בפעולות המחאה נגד שלטון מורסי. לצד ביקורת חריפה שמתחו בכירי תנועת האח"ס שראו בהתערבות זו "מרד צבאי" ואף הפיכה צבאית, התפרסמו בעיתונות המצרית מאמרים בשבח צעד זה.

 

מאמרי תמיכה בצבא: צבא העם ולא צבא המשטר; תקוותה של האומה המצרית

בעיתונות המצרית התפרסמו מאמרים התומכים בהתערבותו של הצבא במשבר. במאמר שכותרתו "הצבא הפיל את מורסי והאח"ס" כתב עבד אל-פתאח עבר אל-מונעם, בעל טור ביומון אל-יום אל-סאבע: "בגילוי הדעת האחרון שפרסם שלשום לאחר הפגנות ה-30.6, נטה הצבא לטובת העם... ובכך נפל שלטון מורסי והאח"ס. זהו אותו תסריט שאירע ב-2011 כאשר גילוי הדעת שפרסמה המועצה הצבאית של הכוחות המזוינים נטה לצד הרחוב [המצרי] ומובארכ ומפלגתו נפלו... צבא מצרים הפך לתקוותה של האומה בשינוי פניה של מצרים כולה. שכן, הצבא הזה הוא לא בבעלותו של זרם מסוים, מפלגה או תנועה מסוימת... אלא הוא צבא לאומי התומך בעם. זה מה שקרה ב-2011, [זה מה שקורה כיום] ב-2013 ו[זה מה שקרה] עוד לפני כן במהפכה המכובדת והנצחית של הצבא מהפכת ה-23 ביולי 1952 [הכוונה למהפכת הקצינים] שהיא המהפכה היחידה שהביאה הישגים רבים עבור העם המצרי... צבא מצרים הפך למקלט היחיד עבור העם..."[9]

 

במאמר נוסף שהתפרסם באל-יום אל-סאבע, כתב בעל הטור עאדל אל-סנהורי: "...האם היה ספק שהמוסד הצבאי הלאומי המצרי ייטה לצד העם ויגן על מהפכתו שלו למען החיים, החירות והצדק החברתי וכדי להחזיר לידיו את המהפכה שנגזלה ממנו על ידי כוחות הבורות, האפלה, ההרס והאיום?... הצבא הוא תמיד החרב והמגן של העם נגד העריצות הכובש החיצוני והפנימי עוד מימי אחמד עוראבי[10], עבור ב[תקופת] גמאל עבד אל-נאצר ועד למהפכה ה-25 בינואר שתושלם עם מהפכה ה-30 ביוני נגד הבורות והכישלון של משטר העריצות האח'ואני... כעת כולם יודעים מיהם אלה שקשרו קשר נגד הצבא והעם גם יחד, עלינו ללמוד לקח מאירועי העבר הלא רחוק ולתת אמון בצבא המכובד שלנו [שהוא] צבא העם ולא צבא המשטר, לא משנה איזה משטר [שולט במצרים] ..."[11]

 

האח"ס: חלף עידן ההפיכות הצבאית

בקרב האח"ס ותומכיהם היתה מורת רוח מהתערבותו של הצבא שנתפסה כמהלך אנטי דמוקרטי ולא לגיטימי. 

סגן יו"ר מפלגת החירות והצדק ובכיר האח"ס, עיסאם אל-עריאן, התייחס בדף הפייסבוק שלו ב-3.7.13 למעורבות הצבא כאל "הפיכה צבאית" ואף כ"מרד צבאי". אל-עריאן כתב: "העם הוא האדון והוא זה שמחליט. תקופת המהפכות הצבאיות הלכה ולא תשוב עוד. שום שליט לא נבחר או מועצה לא נבחרת לא יוכלו לשלוט על מצרים." עוד כתב כי "אחדות הצבא, דבקותו הפנימית, התרחקותו מפוליטיקה והתפנות שלו למשימות הגנה המוטלות עליו – [כל אלה] חשובים יותר וראויים יותר מריצוי פלג פוליטי שנכשל בניסיון הדמוקרטי או מנטיה לטובת עריץ שמנסה להרוג את עמו מחשש לשינויים אסטרטגים [במדינה]." אל-עריאן הוסיף כי "ההרפתקה המסוכנת של מרד צבאי היא לא כמו מרד אזרחי מפני שתוצאותיה אינן ידועות וכל הימור על כך שהדבר יביא לרגיעה בעם תוביל לכך שהמהמרים יפסידו את כל הקופה."


  

יאסר חמזה, חבר במפלגת החירות והצדק אמר כי כולם מתנגדים להודעת הצבא וכי עידן המהפכות הצבאיות הסתיים, וכי אף כוח במצרים אינו יכול להכניס את עתידה של מצרים להרפתקה.[12]

 

דו"ח ממרי מלפני חודשיים: על הקריאות לחזרת הצבא לשלטון

הדיון הפומבי בשאלת הצורך בהתערבות מחודשת של הצבא לא נולד בשבוע האחרון, אלא הוא בלט בשיח הציבורי מזה כמה חודשים. בדוח ממרי שפורסם לפני חודשיים תחת הכותרת: "מצרים: מתיחות בין שלטון מורסי לצבא וקריאות לחזרת הצבא לשלטון" נידון תסריט זה בהרחבה[13]. הדוח סקר בין היתר התבטאויות בקרב בכירי הצבא והאופוזיציה שהעלו את האפשרות שהצבא יחזור לנהל את ענייני המדינה.

 

להלן קטעים מדוח זה:

 

הצהרות צמרת הצבא על אפשרות התערבותו מתפרשות כאיום על מורסי

בנוסף, הצהרות של ראשי הצבא על מצבה הביטחוני המידרדר של מצרים ועל אפשרות התערבותו כדי למנוע כאוס, עוררו טענות שהצבא מתערב במאבק הפוליטי הפנימי לטובת האופוזיציה. ב-28.1.13 הזהיר שר ההגנה, אל-סיסי, כי המשך הסכסוך בין הכוחות הפוליטיים על ניהול המדינה עלול להוביל להתמוטטותה,[14] אזהרה שהתפרשה בתקשורת המצרית כביקורת מצדו על דרך ניהולו של מורסי את המשבר במדינה. בעל הטור ביומון אל-וטן, עימאד אל-דין אדיב, כתב: "דברי שר ההגנה הם יריית אזהרה ברורה מצד הממסד הצבאי... ומשקפים את דאגתו של ממסד זה מהסיכונים שבניהול קלוקל של הדיאלוג הנוכחי בין השלטון והאופוזיציה... גם אם הצבא שב לבסיסיו לאחר בחירתו של הנשיא האזרחי הראשון במדינה, אין פירוש הדבר שהוא יצא מהמשוואה של הכוחות הפועלים במדינה..."[15]

 

הפובליציסט האסלאמי, פהמי הוידי, המקורב לאח"ס, כתב ביומון העצמאי אל-שורוק, כי "הממסד הצבאי אינו ניטראלי בין הניצים בזירה הפוליטית," ברמזו כי הצהרות אל-סיסי משרתות את מתנגדי משטרו של מורסי, במקום שהצבא "יעמוד לצד [השלטון] הלגיטימי שהעם מרוצה ממנו..." הוידי הוסיף: "יש להימנע מהתערבות של הצבא במשחקים הפוליטיים ותהפוכותיהם, אך יש בינינו מי שמתעלם מכך וחותר להפוך את הצבא לקלף לחץ כדי להטות את כף המאזניים של המשחק הפוליטי מול צד אחר..."[16]

 

בעקבות התפשטות הניסיונות למרי אזרחי, שבו ראשי הצבא והזהירו מפני הידרדרות שתיאלצו להתערב. ב-17.2.13 אמר הרמטכ"ל המצרי, סדקי סובחי, כי הצבא מצפה שהקבוצות הפוליטיות תפתורנה את המחלוקות ביניהן באמצעות דיאלוג, וכי הצבא לעולם לא יתמוך באף מפלגה פוליטית, משום שאנשיו אינם פוליטיקאים ואינם רוצים להשתתף במשחק הפוליטי. עם זאת, אמר, הצבא עשוי לעזור לעיתים כשיש בעיה וייתכן שימלא תפקיד אם המצב יסתבך.[17]

 

קריאות להתערבות הצבא למניעת מלחמת אזרחים ולחזרתו לשלטון

גל האלימות ברחבי מצרים, התפשטות ניסיונות המרי האזרחי, אזהרות בכירי הצבא מפני קריסת המדינה, והתגברות הדיווחים על הידרדרות המצב הכלכלי לכדי פשיטת רגל,[18] גרמו הן לשלטון והן לאופוזיציה לבקש את התערבות הצבא, ובלבד שמצרים לא תידרדר לכאוס ולמלחמת אזרחים. יחד עם זאת שני הצדדים שוללים חזרה מלאה של הצבא לאחוז ברסן השלטון, בטענה כי הדבר מהווה סכנה למהפכה ולדמוקרטיה. בניגוד לכך, דווקא ברמה העממית נשמעו קריאות מפורשות לחזרת הצבא לכס השלטון במקומו של מורסי.

 

עצומות להכתרת אל-סיסי לנשיא והפגנות תמיכה בצבא

במחוזות מצרים, החלו אזרחים לחתום על עצומות המייפות את כוחו של אל-סיסי לנהל את ענייני מצרים במקום מורסי. התופעה החלה בפורט סעיד והתפשטה למחוזות נוספים, כולל קהיר.[19]  "ברית צעירי המהפכה" קראה בגילוי דעת שהוציאה, להתערבות הצבא ולהדחת המשטר הנוכחי והכריזה על שביתת שבת פתוחה עד להפלת המשטר, תוך קריאה לציבור לחתום על עצומות אלה. ברחובות פורט סעיד נתלו שלטים הקוראים לצבא לחזור, תחת הסיסמה: "למדנו את הלקח."[20]

בחודשים האחרונים הפגינו מאות אזרחים וגמלאי הצבא לאות תמיכה בצבא, נגד הדיווחים על כוונתו של מורסי לפטר את אל-סיסי וניסיונותיו, לכאורה, לערוך אח'ואניזציה של הצבא, כשחלק מהמפגינים קרא לשיבת הצבא לראשות המדינה.[21]  תנועת הצעירים האופוזיציונית ה-6 באפריל בבני סויף הביעה התנגדות להפגנות התמיכה בצבא וטענה כי הצבא איננו אלטרנטיבה למורסי, וחזרתו לשלטון פירושה מות המהפכה.[22]

 

הפגנות בעד חזרת הצבא לשלטון: "קריאה לצבא המצרי להצילנו משלטון המדריך הכללי"[23]

 

 

במקביל, החלו להופיע ברשתות החברתיות קריאות לצבא לרדת לרחוב ולשוב לשלטון בראשותו של אל-סיסי:[24]

 

דף הפייסבוק: "הגנרל אל-סיסי נשיא מצרים"[25]                  הדף "כולנו נגד אח'ואניזציה של הצבא"[26]   

       

 

דף הפייסבוק "אוהבי הצבא המצרי": העם קורא לצבא להפיל את הנשיא ולנהל את המדינה[27]

 

מאמרים בעיתונות המצרית: התערבות הצבא עדיפה על מלחמת אזרחים

קריאות לחזרת הצבא בלטו גם במאמרי הדעה בעיתונות המצרית. סגן העורך של המוסף השבועי של עיתון אל-ופד, סאמי סברי, כתב: "ירידת הצבא [לרחוב] ויציאתו מבסיסיו פעם נוספת היא דבר לגיטימי עדיין ורצון עממי... התערבותו של צבאנו עדיפה על פני מלחמת אזרחים שתפורר אותנו, תעמיק את הפילוג בקרבנו ותהווה עילה להתערבות צבאית בינ"ל, שתשיב אותנו לכיבוש או לכל הפחות תהפכנו לעיראק נוספת..."[28]

במאמר ביומון האופוזיציוני אל-מצרי אל-יום שכותרתו "קריאה לכוחות המזוינים", קרא ד"ר סלאח אל-ר'זאלי חרב, לצבא "למהר ולהתערב לשם עצירת המשך האלימות ושפיכות הדמים..., עם התגברות הזעם העממי וגלי המרי האזרחי, העלולים להחיש את הקריסה הכלכלית והחברתית של המדינה, לצד הסיכויים למהפכת רעבים... אני דורש מכם [אנשי הצבא] להתערב וליטול את רסן השלטון לתקופה מוגבלת, במהלכה תיעשה רה-אורגניזציה של ענייני המדינה, תוחזר חוקת 1971 לאחר כמה תיקונים שנעשו בה ויוכרז על בחירות מוקדמות לנשיאות ולאחריהן למועצת העם, ועל הקמת ועדה חוקתית רמת דרג לכינון חוקה חדשה, עליה יסכימו כלל המצרים... הלגיטימיות של הנשיא מורסי הסתיימה בפועל מאז החל דם המצרים להישפך... אין זו קריאה לשיבת השלטון הצבאי..., אלא קריאה כנה לעצירת ההידרדרות והשבת מצרים לכל המצרים..."[29]

 

חזית ההצלה: חובת הצבא להתערב במקרה של אנרכיה; אך לא לחזרתו לפוליטיקה

בכירים בחזית ההצלה הלאומית - ארגון הגג של כוחות האופוזיציה במצרים – קראו להתערבות של הצבא במקרה של הידרדרות. חלקם הביעו התנגדות לחזרת הצבא לשלטון וציינו כי כוונתם להתערבות ביטחונית להשבת הסדר הציבורי בלבד. אחד ממנהיגי חזית ההצלה הלאומית, עזאזי עלי עזאזי, אמר לשבועון רוז אל-יוסף, כי "זכותו של הצבא להתערב אם הוא רואה לנגד עיניו את התמוטטות המדינה," בהבהירו כי אין הוא מתכוון ל"חזרה למיליטריזציה של המדינה."[30]  ד"ר מוחמד אל-בראדעי, מנהיג אחר של חזית ההצלה, אמר ל-BBC כי אם המדינה על סף פשיטת רגל ואין חוק וסדר, "חלה על הצבא חובה לאומית להתערב."[31] חבר חזית ההצלה, מוחמד אבו חאמד, אמר כי הוא שלל את חזרת הצבא בטענה שזהו איננו הפתרון, כאשר הנושא נדון בפגישת מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, עם פעילים פוליטיים מצריים, בביקורו בקהיר במרץ 2013.[32]

 

הצהרותיהם של ראשי חזית ההצלה בנוגע להתערבות הצבא משקפות את המצוקה בה היא נתונה. קריאתה להתערבות הצבא משמשת לה, מחד, ככלי לניגוחו הפוליטי של המשטר ולהצגתו כמי שאינו יכול להתמודד עם בעיותיה של המדינה, ואולי אף ככלי שיסייע להפלתו. מנגד, ניכר כי חזית ההצלה אינה מעוניינת במעורבות רחבה יותר של הצבא בפוליטיקה, לבל ישוב ויתפוס את השלטון. בקריאה כזו, יש משום הודאה בכישלונה של חזית ההצלה כארגון המאגד את כוחות האופוזיציה במדינה, לספק אלטרנטיבה ראויה לשלטון שהיא רוצה בהחלפתו. בעל הטור ביומון אל-אהראם, מוחמד סאברין, כתב בהקשר זה: "מנהיגי חזית ההצלה צריכים לבחון מחדש את אופן התנהלותם, שכן חיפושם של האזרחים, או של חלקם, אחר חלופה אצל המוסד הצבאי, פירושה שמצעם ואנשיהם [של ראשי חזית ההצלה] אינם החלופה המתאימה למגזרים אלה של האזרחים..."[33]

 

תומכי המשטר: נתנגד בחוזקה לחזרת הצבא לשלטון

הקריאות להתערבות הצבא בניהול המדינה עוררו התנגדות בקרב תומכי המשטר. במאמר ביומון אל-שורוק, כתב העיתונאי, פהמי הוידי, כי הקריאה לחזרת הצבא היא "נגד ההיסטוריה ונגד הדמוקרטיה". לדבריו, "אלו הקוראים להתערבות הצבא רק כדי להפיל את מה שהם מכנים שלטון האח"ס, לא רק שהם מערבים אותו בסכסוך הפוליטי, הם [גם] שולחים אותנו אל הלא נודע, בלא להציע תסריט אפשרי ליום שאחרי... גרוע מכך, הם חותרים לסבך את הצבא במערכה שולית וטקטית... הם מוכנים להפיל את שלטון האח"ס בכל מחיר, גם על חשבון הצבא ועתידו, מה שגורם לנו לתהות האם קריאה זו היא למען המהפכה או למען יריביה."[34]

 

חבר האח"ס, מוחמד עבד אל-קדוס, כתב: "אני אומר למי שחולם שהצבא ישתלט מחדש על השלטון כאמצעי האחרון לצאת מהמצב המידרדר של מדינתנו... שחלומו הוא סיוט ולא מהחלומות היפים שאדם מאחל למדינתו. אם אסון זה אכן יקרה, חס וחלילה, אהיה הראשון לרדת ל[כיכר] אל-תחריר להפגין... אדם נבון אינו נופל פעמיים באותו הפח, הרי הניסיון [של שלטון המועצה הצבאית] היה כושל לחלוטין... העולם השתנה עם הזמן, מחסום הפחד נשבר והשלטון הצבאי ייתקל באופוזיציה חזקה מאוד, גם אם טנקים ירדו לרחובות..."[35]

 

המועמד לנשיאות מצרים לשעבר, חאזם אבו אסמאעיל, גינה את הקריאות לחזרת הצבא לשלטון ואמר: "ניאבק באופן עממי בכל ניסיון לכפות ממשלה מתוך כוחות האופוזיציה או שיבה של שלטון הצבא." הוא הוסיף: "הדיבורים על שיבת הצבא כתוצאה של הוואקום הנוכחי, אינם רק קו אדום, אלא הם קו אש בוער, וניאבק בכך בכל כוחנו."[36]

 



[1] על ההכנות לקראת הפגנות ה-30.6.13, ראו דוח ממרי

[3] אל-אהראם (מצרים), 3.7.2013

[4] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 3.7.2013

[5] אל-אהראם (מצרים), 3.7.2013

[6] אל-וטן (מצרים), 3.7.2013.

[7] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 3.7.2013

 [8]ראו קליפ ממרי http://www.memritv.org/clip/en/3880.htm

[9] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 3.7.2013

[10] אחמד עוראבי היה קצין בצבא מצרים ולאומן שב--1879 הוביל מהפכה נגד הח'דיו של מצרים, תופיק פאשא והמעורבות האירופאית הגוברת בתוך מצרים. אולם מרד זה נכשל בסופו של דבר והוביל לפלישתה של בריטניה למצרים לבקשתו של תופיק פאשא.

[11] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 3.7.2013

[12]ו www.aljazeera.net , 2.7.2013

[13] ראו דוח ממרי על המתיחות בין שלטון מורסי לצבא

[14] אל-אהראם (מצרים), 29.1.2013

[15] אל-וטן (מצרים), 30.1.2013

[16] אל-שורוק (מצרים), 4.2.2013

[17] אל-מצרי אל-יום; אל-יום אל-סאבע (מצרים), 18.2.2013

[18] ראו דו"ח ממרי (13.1.13) "שלטון מורסי הודף טענות שמצרים על סף פשיטת רגל ומהפכת רעבים"

[19] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 3.3.2013

[20] אל-וטן (מצרים), 1.3.2013

[21] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 3.3.2013

[22] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 28.2.2013 

[23] eshahed.com; http://forums.way2allah.com, 1.3.2013

[24] אל-וטן (מצרים), 24.2.2013

[28] אל-ופד (מצרים), 28.2.2013

[29] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 1.3.2013

[30] רוז אל-יוסף (מצרים), 2.2.2013

[31] אל-וטן (מצרים), 25.2.2013

[32] אל-מצריון (מצרים), 3.3.2013 

[33] אל-אהראם (מצרים), 3.3.2013

[34] אל-שורוק (מצרים), 27.2.2013

[35] אל-ופד (מצרים), 10.2.2013

[36] אל-אהראם (מצרים), 9.3.2013