עיתונאי פלסטיני: היהודים - אומה שנואה של רמאים וערמומיים
במאמר בעיתון "פלסטין", המקורב לחמאס, טען העיתונאי הפלסטיני ר'סאן אל-שאמי כי היהודים הם אומה שנואה עוד מימי קדם בשל היותם רמאים וערמומיים ומשום שרצחו את הנביאים. לדבריו, היהודים הם מקור הפתנה [מלחמת האחים] בתוך האסלאם ולאורך ההיסטוריה הם זממו למוטט כל מדינה בה שהו, גם אם התקבלו בה יפה, ולכן גורשו ממדינות רבות.
להלן תרגום עיקרי המאמר:[1]
"היהודים הם אומה שנואה עוד מראשית הדורות, מאז הדיבורים על "בני ישראל", ו[מאז] שהם הרגו את הנביאים, הפרו את הבטחתם לנביא שלהם משה ולא עזרו לו... הקוראן הנעלה הוא העד הטוב ביותר לכך. כמו כן היהודים הם האומה שהרגה נביאים יותר מכל אומה אחרת. ברגע שנודע להם על בואו של שליחנו המכובד מוחמד לעולם הזה, הם החלו לחפש אחריו כדי להרגו ... בנוסף, היהודים נושאים טינה רבה כלפי האסלאם והמוסלמים. בשל תכונותיהם המגונות, רמאותם ועורמתם הנביא לא היה יכול לשאתם ולכן נלחם בהם וגירשם מהעיר אל-מדינה. לו סקרנו את אירועי ההיסטוריה, הרי שהיינו מוצאים שהסיבה לפתנה בעולם האסלאם היום היא היהודים. הם היו הסיבה לפתנה מאז תחילתה, בימי הח'ליפה עת'מאן בן עפאן... כל האירועים שבאו בעקבות האירוע החמור הזה [הפתנה] [הם חלק מ]אירועים שהיהודים ... עומדים מאחוריהם.
...במהלך ההיסטוריה המודרנית היהודים החלו בתחבולות כדי להשתלט על כל מדינה שהיו בה ולכן [הם] גורשו על ידי מלכי בריטניה וצרפת. מלך בריטניה אדוארד הראשון פרסם צו מלכותי ב-1290 שבו הורה לגרש את היהודים מאדמות בריטניה, בזמן שאנשי הדת הנוצרית 'חרשו' את הארץ והסיתו את האנשים נגד היהודים הכופרים. בעקבות זאת, כ-16 אלף יהודים עזבו את בריטניה לצרפת, שבה לא ניאותו לחיות בשלום. הם הפכו שם לסכנה גדולה בשל הבעיות הרבות שגרמו למלך פיליפ 'היפה', מה שאילץ אותו להוציא צו מלכותי ב-1306 שמורה לגרשם מאדמות צרפת. הם גורשו לספרד, שם מצאו היהודים יחס טוב מצד הערבים והמוסלמים והחלו לתכנן כיצד לנצל זאת כדי להשיג את מה שהם משתוקקים אליו.
עם תחילת המאה השש עשרה, היהודים החלו להגר לארצות הערביות שהיו תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, שפתחה בפניהם את שעריה לרווחה. הסולטאן העות'מאני באיזיד השני הוציא צו המורה להתייחס בצורה טובה ליהודים ולהתיר להם לעסוק במסחר ובכלכלה. אולם הסובלנות שהפגינו העות'מאנים כלפי היהודים הפכה לאסון בעל תוצאות הרסניות עבור האימפריה העות'מאנית שהתמוטטה בשל מזימותיהם. היהודים ניצלו את טוב ליבם של העות'מאנים על מנת להגר לארצם המובטחת, לפי האגדות שלהם, [כלומר] לאדמת פלסטין... במקביל האידיאולוגים היהודים הטיפו לבני עמם להשתלט על ההון, הזהב והתקשורת ו[במקביל] לשמור על מנהגי ומסורות היהודים. היהודים חיו חיי התבדלות בשכונות המיוחדות להם, שהיו ידועות בכל הערים כ"שכונות היהודים". שנאתם של האירופאים ליהודים היתה כה עזה עד כי היהודי היה מוצא עצמו, כאשר הלך למקומות רבים באירופה, מול שלט שעליו כתוב "אין כניסה ליהודים". דבר שהשפיע מאוד על נפשם.
הפעילות של היהודים [בתחום] ההון והזהב הגדילה את הונם, יצרה תחרות [עם] הכלכלה הקפיטליסטית באירופה והשפיעה על רבות מן ההחלטות במדינות אירופה שמטרתן הייתה להתנפל על נכסי האימפריה העות'מאנית, "האיש החולה", ולחלק אותם ביניהן. כאן הייתה ליהודים הזדמנות להגשים את תקוותיהם לחזור לאדמת פלסטין.
הרעיונות היהודיים הדורשים את חזרת היהודים [לפלסטין] החלו להופיע במאה השבע עשרה, כאשר עורך הדין הבריטי הנרי פנש פרסם בשנת 1621 ספר שכותרתו "התחיה העולמית הגדולה או הטפת היהודים".[2] בנוסף, הופיעו מטיפים יהודים כגון שבתאי בן צבי[3] (1626-1676), יהודה אלקלעי (1798-1878), מוריס הס[4] (1812-1875) ואחרים, שקראו ליהודים לבקר במקומות הקדושים ולגור לידם. מספר היהודים בשנת 1799 הגיע לחמשת אלפים ובשנת 1876 מספרם הגיע ל-13920. מסעו של נפוליאון בונפרטה למצרים בשנת 1798 וכיבושה בקלות, הפנה את תשומת הלב לחולשתה של האימפריה העות'מאנית ו"פתח את התיאבון" של מדינות אירופה לאימפריאליזם ולחלוקת ירושת האימפריה העות'מאנית [ביניהן].
במהלך מלחמתו של נפוליאון מול חומות עכו המבוצרות, באפריל שנת 1799 התפרסמו הצהרות של נפוליאון [הקוראות] ליהודים להגשים את תקוותיהם לחזור לארץ הקודש. היהודים החלו מאז סוף המאה השמונה עשרה ותחילת המאה התשע עשרה להגר לפלסטין, לרכוש את אדמותיה וללמוד חקלאות. [במסגרת זאת] הקים אחד היהודים העשירים בית ספר יהודי חקלאי בשנת 1870. גלי ההגירה היהודיים לפלסטין היו רצופים כשבמקביל הפעילו היהודים לחץ גדול על הסולטאנים העות'מאנים על מנת [שיאפשרו להם] לרכוש [נכסים] במדינה העות'מאנית. לחץ כבד במיוחד הופעל על הסולטאן עבד אל-חמיד השני (1876-1909) כדי שייתן להם את פלסטין כמולדת. [בתמורה הם הבטיחו] לשלם את חובותיה של הממלכה העות'מאנית ולהעניק לה את הסיוע הנחוץ. לאחר מכן היהודים החלו לרקום מזימות עד שהמדינה העות'מאנית התמוטטה.
היהודים התחילו, באמצעות אגודת האיחוד והקדמה[5] שנוסדה בשנת 1909 להגביר את ההגירה לפלסטין, לקנות אדמות ולהקים מושבות. ליהודים גם היו שלושה שרים בממשלת האיחוד והקדמה בשנת 1913, שהיו פעילים [בגיבוש] הסכם סייקס-פיקו בשנת 1916. היהודים הבריטים תמכו מאוד בהשתלטות על אדמת פלסטין והם השיגו את מבוקשם. כאשר בריטניה קיבלה את המנדט על פלסטין, החל האובדן האמיתי של פלסטין. המנדט הבריטי פתח בפני היהודים את שערי ההגירה והגיש להם סיוע רב בכיבוש פלסטין.
עד היום אנו סובלים מטינת היהודים ושנאתם כלפי כל ערבי, פלסטיני ומוסלמי; האם אחרי כל אלה יהיה שלום עם היהודים? השלום הוא בסך הכל רמאות גדולה ואשליה גדולה ששוגה בה [רק] קבוצה קטנה של פלסטינים וערבים בעלי אינטרסים חומריים ובעלי תכניות הרסניות [ביחס לפלסטינים].
[1] ו www.felesteen.ps , 17.1.2013
[2] הכוונה לספרו של הנרי פינץ' משנת 1621: The World's Great Restauration, or Calling of the Jews, and with them of all Nations and Kingdoms of the Earth to the Faith of Christ.
[3] הכוונה לשבתאי צבי.
[4] הכוונה למשה הס
[5] האגודה היתה ארגון המסגרת של מהפכת התורכים הצעירים בשנת 1908 ולאחר מכן הייתה לארגון הגג של הזרם הלאומני באימפריה העות'מאנית.
