המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
איראנית ששבה מסוריה: המצב שם חמור, אך הרוב תומך באסד
26/2/2013

 

איראנית ששבה מסוריה: המצב שם חמור, אך רוב הציבור תומך באסד

הקדמה

ב-10 בפברואר 2013 פרסמה סו"י האיראנית פארס, המקורבת למשמרות המהפכה, ראיון עם זינב חדאד, סטודנטית איראנית שהתגוררה בסוריה בשמונה השנים האחרונות ושבה לאיראן מאימת הקרבות שם. פארס הסירה את הראיון זמן קצר לאחר מכן, יתכן מפני שאיננו תואם את מדיניות המשטר האיראני באשר לחומרת המשבר בסוריה שלדבריו, ייפתר בקרוב ע"י אסד, או בשל הביקורת שיש בו על הטיפול של טהראן באיראנים הנמלטים מסוריה. עם זאת, הריאיון צוטט באתרים איראניים אחרים, בהם תאבנאק.

 

בראיון, חוזרת חדאד על טענת המשטר האיראני, ששורשי המרד נעוצים בחוגים סלפים שמממנות סעודיה, קטר תורכיה וישראל, כדי להתסיס את הציבור וגורסת שהנשיא אסד יכול היה למנוע את התפשטות המשבר לו הפגין איפוק בדרעא בתחילת המהומות. להערכתה, שישים אחוזים מהסורים רוצים בהמשך שלטונו של אסד, בשל חששם להידמות לאפגניסטן או לוב. חדאד תיארה את קשיי החיים בצל הקרבות, במיוחד בדמשק, וסיפרה על רדיפת המיעוטים, השיעים והעלווים, שנתפשים ע"י המורדים ככופרים. לדבריה, המשטר הסורי מקים מיליציות עממיות מקומיות ומצייד את אנשיהן בנשק, לאחר שהוא מטהר את המקום מן המורדים ולהערכתה -  זו הסיבה להתמשכות הקרבות.

 

חדאד השוותה בין היחס הטוב שקיבלו אזרחים עיראקים ששבו מסוריה למולדתם, לטיפול הכושל של המשטר האיראני באזרחיו שרוצים לחזור מסוריה לארצם, והאשימה את ממשלת אחמדי-נז'אד בהפקרת אזרחים אלה.

להלן עיקרי הראיון:

 

שאלה: הציגי את עצמך, מה עשית בסוריה?

תשובה: אני זינב חדאד, עזבתי [את איראן] לסוריה לצורך לימודים וחייתי בדמשק במשך שמונה שנים. אני לומדת רפואת שיניים והתחתנתי שם בחור איראני תושב סוריה.

 

שאלה: כיצד החלו ההפגנות?

תשובה: בהתחלה, היו מחאות עממיות ובלתי-אלימות והציבור העלה את דרישותיו. ההפגנות האלו היו בעיקר בחמס, חלב וחמה, אך בהדרגה הן התפשטו לדמשק ומזה כשנה גם דמשק רועשת. ההפגנות היו עממיות אך לא ספונטניות. היתה התססה, בעיקר במסגדים, לשנות את המשטר.

 

שאלה: מי התסיס?

תשובה: דרשני התפילות המתנגדים למשטר הסורי. הם קיבלו הוראות מקטר, סעודיה ותורכיה.

 

שאלה: הם היו סלפים?

תשובה: כן. בתחילה הציבור לא ידע שהם סלפים, אח"כ התברר שהם מקבלים הוראות מעדנאן ערעור, המופתי של הסלפים בסוריה שמתגורר בסעודיה. המפגינים התחמשו בהדרגה וירו לעבר ההמון כדי להראות שהמשטר מדכא את העם. התהליך הזה נמשך עד לפיצוץ הראשון שארע בדמשק לפני שנה. מתנגדי המשטר הסורי נטלו את האחריות לפיצוץ הזה שהתרחש בבסיס צבאי באזור כפר סוסה.

 

שאלה: האם גם ציבור רגיל השתתף במהומות האלימות?

תשובה: בהתחלה הציבור הרגיל השתתף בהפגנות, אך לאחר מכן הגיעו בריונים לפאתי העיר. בעצמי ראיתי כיצד הם מקבלים כסף כדי לבצע מהומות. כל אחד קיבל כ-500 לירות, אבל כיוון שהם היו בריונים מובטלים הם לא היו מרוצים גם מהסכום הזה. הכסף חולק בתוך המסגדים. חלק מהם נהג לעמוד מחוץ למסגדים ולהשמיע סיסמאות כשהתפילות הציבוריות היו מסתיימות. הם היו חמושים והציגו עצמם כמתפללים.

 

שאלה: האם היו אנשים זרים בקרב המפגינים?

תשובה: לא בדמשק. אבל בערים אחרות בסוריה היו אנשים מלוב, מאפגניסטן, מצ'צ'ניה, מסעודיה ומתוניס. אל-קאעידה שלח גם הוא [את אנשיו] מעיראק לסוריה.

 

שאלה: אילו פעולות [נגד סוריה] מתבצעות מ[שטח] תורכיה?

תשובה: מתורכיה באו אנשים רבים חמושים ומצוידים [בציוד מגוון] כיוון שכבר בתחילת [המשבר], גבול תורכיה-סוריה נפל בידי צבא סוריה החופשית - צס"ח, שעשה ככל העולה על רוחו. העם הסורי מחה בהתחלה [נגד המשטר] אך כשהמצב נהיה כזה הוא הפסיק ואמר: איננו רוצים שארצנו תחרב כמו אפגניסטן ועיראק.

 

שאלה: אומרים שצס"ח הוציא אנשים מבתיהם והפך את הבתים למעוזים.

תשובה: כן, כך קרה גם לביתי. הוציאו אותי מהבית, וכיוון שאני איראנית, נאלצתי לברוח, לאחר שאיימו להרוג אותי. לאחר זמן מה, קרובי משפחתי סיפרו שצס"ח לקח את הבית ואיני יכולה לשוב אליו. הם נכנסים בעיקר לבתים ריקים והופכים אותם למעוזים שלהם. במקום בפאתי דמשק בשם 'חוסיניה' צס"ח סילק את כולם מהבתים והודיע שזהו אזור אסטרטגי ועל האנשים לרוקן אותו.

 

שאלה: האם כל התושבים ברחו בזמן כיבוש הבתים?

תשובה: לא כולם, הסורים הסונים נשארו אבל השיעים ואנו, האיראנים, ברחנו.

 

שאלה: בדמשק יש בתים הנמצאים בידי צס"ח?

תשובה: הרוב בידי צס"ח, ורק מרכז העיר נמצא בידי המשטר.

 

שאלה: ספרי על ג'בהת אל-נוצרה.

תשובה: החזית הזו הוקמה בחלב. הם הודיעו שאין להם קשר למשטר או לצס"ח ושהם רוצים להקים שלטון אסלאמי. בחלב [הם] הודיעו על [הקמת] אמירות אסלאמית ומינוי אמיר. האנשים האלה טרם נכנסו לדמשק.

 

שאלה: מעת לעת מבוצע בסוריה פשע פראי וטבח נרחב, בו כל צד מאשים את השני. מה דעתך על כך?

תשובה: בזמן שהייתי שם המשטר לא הרג אף חף מפשע ואף אזרח ושם לו למטרה [רק] את אלה שהיו חמושים וירו, אך לא ראיתי שנכנסים לבתים וטובחים באנשים. ג'בהת אל-נוצרה וצס"ח ביצעו את הדברים האלה והטילו את האחריות על המשטר. רב הנטבחים היו תומכי המשטר ומרבית ההרוגים היו שיעים.

 

שאלה: האם גם העם הסורי חושב כך?

תשובה: העם הסורי מחולק לשתי קבוצות. מרביתם אמרו שהמשטר הסורי מבצע טבח אבל לאחר מכן הם שמו לב שהטרוריסטים מבחוץ הם שמבצעים את הפעולות האלה. בשום מדינה השלטונות לא היו מערערים את הביטחון [בארצם] ומרבית העם מבין זאת היום.

 

שאלה: העם לא נקט בפעולות כלשהן להגנתו?

תשובה: יש אזורים בפאתי חלב המיושבים [באוכלוסיה] שיעית. האזורים האלה מכותרים מזה זמן ע"י צס"ח והתושבים נאלצו להתחמש כדי להגן על עצמם. אולם בתוך דמשק, הציבור הרגיל אינו חמוש. זה כמה זמן כשהצבא מטהר שטחים, הוא מחמש חלק מאנשי אותו אזור כדי שיגנו על עצמם. קבוצה זו, שנקראת "ועדה עממית", מוקמת בכל אזור, היא חמושה ועורכת בידוק ברכבים ובאנשים.

 

שאלה: מה מצב המיעוטים?

תשובה: הם תומכים במשטר ולכן האזורים בהם הם מתיישבים מכותרים ע"י צס"ח. באזורי המיעוטים הוקמו ועדות עממיות שאינן מתירות לאיש להיכנס. כך למשל באזור באב תומא, האזור הגדול ביותר של הנוצרים [בסוריה] לא קרה דבר.

 

שאלה: במהלך הקרבות בסוריה נראה שמצבם של השיעים ושל העלווים גרוע יותר. האם זה נכון?

תשובה: כן, צס"ח רודף את השיעים ואת העלווים וטובח בהם. הם עוצרים אנשים אפילו על סמך שמותיהם ומקומות מגוריהם. העלווים שמשרתים בצבא, במשטרה וב[כוחות] הביטחון מצויים תחת לחץ כבד ומשפחותיהם תחת איום תמידי.

 

שאלה: מהו המצב הביטחוני בסוריה כעת?

תשובה: האנשים התרגלו למצב הזה אבל בדמשק המצב לא כ"כ טוב. נמל התעופה בעיר פתוח, אך הכבישים המובילים אליו אינם בטוחים. אין בנזין, אין נפט, אין חשמל ואין מזון. המחירים עלו ומרבית הציבור שעובד בחברות פרטיות הפך מובטל. מחיר הלחם עלה פי שלושה.

 

הציבור הבחין שטעה והיום למעלה משישים אחוזים ממנו מעוניין שאסד יישאר. כעת המדינה מחולקת לשתיים - [חלק] אחד בידי המשטר והשני בידי צס"ח. צבא סוריה [אומנם] מטהר מקום ואח"כ מרוקן אותו [ממורדים], אך לאחר זמן מה צס"ח שוב נכנס לשם. בזמן האחרון חשבו כיצד לשמר אזורים שטוהרו והקימו [בהם] ועדות עממיות. זוהי אולי אחת הסיבות להתמשכות המלחמה שם.

 

שאלה: סוריה היתה בין המדינות היציבות ביותר באזור. איך היא נקלעה לאי היציבות ולערעור הביטחון?

תשובה: מזה שנתיים שסוריה מסובכת בבעיה הזו, אבל שורשה נעוץ עשר שנים קודם לכן, כשמדינות שונות, ובהן סעודיה, קטר, לוב ואפילו ישראל הזרימו [אליה] כספים ואידיאולוגיה סלפית.

 

שאלה: מה תפקידה של ישראל בקרב אלו שבאים [לסוריה] מבחוץ במטרה לבצע ג'יהאד?

תשובה: ג'בהת אל-נוצרה נכנסה למלחמה עם המשטר הסורי בשם האסלאם. הם סבורים שבאסלאם קיים רק זרם סוני ושהשיעים והעלווים הם כופרים שיש להילחם בהם, וזוהי מלחמת ג'יהאד... אפשר לומר שהמשטר הישראלי עומד מאחורי כל המהומות האלה. ישראל מנסה להשיג ראש שקט משני הצדדים [קרי מהמשטר הסורי ומן הסלפים] באמצעות שיגור הסלפים לסוריה וע"י מלחמתם נגד המשטר [הסורי]. גם משטרו של אסד ביצע טעויות, שהחלו בדרעא. לו נהג במתינות באזור זה עם ראשי השבטים, המצב היה אחר, אבל זה לא נעשה. נהגו עם האליטות שם בחוסר כבוד והדבר פגע בכבודם של תושבי האזור זה.

 

שאלה: מתי יצאת מסוריה?

תשובה: לאחר הפיצוץ במשרד בבניין הביטחוני בדמשק שבו נהרג [סגן הרמטכ"ל הסורי] אאצף שוכת [ביולי 2012] הפך המצב הביטחוני בסוריה לקריטי. למחרת הפיצוץ, ניגשתי לשגרירות האיראנית כדי לשוב [לאיראן] ובמקום היו איראנים רבים. השגרירות הודיעה שהיא אינה יכולה לעשות כלום. אחר כך שמתי לב שביום שישי השגרירות מסרה לעובדים שמגיע מטוס פרטי ועליהם לעלות עליו. ניגשתי אל השגריר [האיראני] ואמרתי לו שייקח גם אותי. הוא אמר שאין מקום, אבל ביום שישי הלכתי אל שדה התעופה כדי שאם יתאפשר, אשוב.

 

ממשלת עיראק הביאה באותו יום שישה מטוסים והטיסה חינם כל עיראקי שהיה בשדה התעופה, אך הבכירים האיראנים מסרו לנו שכל מי שרוצה לשוב לאיראן צריך לשלם 150 דולר. מי שהיה לו כסף שילם ושב [לאיראן].

 

מוג'תבא חוסייני, נציג המנהיג [ח'אמנאי בסוריה] עזר מאוד בנושא. הוא שלח את נציגו  לשדה התעופה ואסף את מחוסרי הדיור לסמינר דתי.

 

שאלה: ומה עלה בגורלם?

תשובה: רבים מהם נשארו [בסוריה] והם חיים בסמינר הדתי, כיוון שאין להם איש באיראן ...

 

שאלה: ומה קרה לאלו שחזרו לאיראן?

תשובה: אלו שלמדו בסוריה חויבו לעשות ממוצע [של ציוניהם מהלימודים בסוריה] ואלו שלא התגייסו לצבא, גויסו לשרות. משפחות רבות אולצו ללכת לקום שם נערכה קבלת פנים ע"י הסמינרים הדתיים אבל הממשלה לא העניקה להם שום שרות.

 

שאלה: כלומר עד כה הממשלה לא ביצעה שום צעד ממשי עבור הפליטים האיראנים?

תשובה: לא בוצע שום צעד מוחשי.

 

שאלה: מה עשו הפליטים שמתגוררים בטהראן?

תשובה: מרביתם חיים ב[שכונת] דולתאבאד [בדרום-מזרח איראן]. אלו שלמדו [בסוריה] ביקשו להיבחן לאחר שהיו מנותקים במשך כמה שנים מסביבת הלימודים. אמרו להם שהם צריכים להירשם לכיתות הלימוד, ואם יתקבלו הם יוכלו לעשות ממוצע [עם הציונים שהשיגו בסוריה]. בסוריה, שהיא לא המדינה שלנו, יכולנו לעבוד, אבל באיראן לא מתירים לנו לעבוד.

 

שאלה: מה עשית בנושא?

תשובה: כתבתי מכתב למוסד הנשיאות וליתר מוסדות הממשלה, אבל ללא הועיל. אם לא היתה לנו תעודת זהות איראנית מצבנו היה טוב יותר. גם מצבם של אלו שהלכו לקום אינו כ"כ טוב. בסביבות קום יש עיירה שבה אין דלתות וחלונות והפליטים האיראנים נאלצו לחיות בה למרות מזג האוויר הקר.

 

שאלה: הוקמו מחנות פליטים בתורכיה, בירדן ובלבנון. האם יש שם גם איראנים?

תשובה: בעת שהיו קרבות באזור סיידה זינב, חזבאללה לבנון העביר שיעים סורים לדרום לבנון שיכנם בדירות ומעניק להם סיוע כספי חודשי. ייתכן שיש מביניהם גם איראנים אבל במקומות המקלט של הפליטים בתורכיה ובירדן אין שום איראני.

 

פארס: האם יש לך מסר עבור בכירי [המשטר באיראן]?

תשובה: למרבה הצער, בכירי [המשטר] חושבים שהפליטים האיראנים ששבו מסוריה זקוקים לכסף ומכיוון שאין כסף הם לא מטפלים בעניינם. אבל האיראנים ששבו [מסוריה] לא מעוניינים בכסף אלא בביטחון. בסוריה היה להם כסף, מצב הולם, בית, רכב ולימודים גבוהים. אבל הבכירים לא עושים כלום כדי להקל על הפליטים.

 

תגיות