המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מחמוד עבאס: לא ויתרתי על זכות השיבה
14/11/2012

 

עבאס לערוץ 2: "זכותי לבקר בצפת אך לא לחיות בה";

עבאס לטלוויזיה המצרית: לא ויתרתי על זכות השיבה לעם הפלסטיני, הבעתי עמדה אישית לגבי אי חזרתי לצפת

מאת כ. יעקב*

 

הקדמה

ב-2 בנובמבר 2012 העניק יו"ר הרש"פ ריאיון  לערוץ 2 בטלוויזיה הישראלית שבו אמר בין השאר, כי זכותו לבקר בצפת, אך לא לחיות בה וכי פלסטין מבחינתו היא הגדמ"ע, עזה ומזרח ירושלים. דבריו עוררו סערה משום שהתפרשו כויתור על זכות השיבה. תנועת החמאס האשימה את עבאס בבגידה ודרשה ממנו להתנצל.

 

בניסיון להיחלץ מהמבוכה הבהיר עבאס כי הביע עמדה אישית בדבר אי שיבתו לצפת, אך לא ויתר על זכות השיבה של העם הפלסטיני. גם עבאס וגם מקורביו ניסו להסביר כי דבריו הוצאו מהקשרם והובאו באופן חלקי. דוברו של עבאס אף אמר כי ריאיון טלוויזיוני איננו מו"מ וכי הוא נועד להשפיע על דעת הקהל הישראלית.

 

עם זאת, דבריו של עבאס והכחשתו עוררו דיון ציבורי בתוך הרש"פ בנושא זכות השיבה, שבמסגרתו

התייחסו אנשי פת"ח ובעלי טורים באתרים המקורבים לרש"פ לדברי עבאס כ"ריאליזם פוליטי".

להלן סקירה של הצהרות עבאס והתגובות להן:

 

הריאיון של עבאס בערוץ 2

להלן קטעים מן הריאיון:

 

ש: "האם יש סיכוי שתפרוץ אינתיפאדה שלישית?"

עבאס: "לא. כל עוד אני פה במשרה הזאת לא תהיה אינתיפאדה חמושה שלישית. לעולם לא. איננו רוצים להשתמש בטרור, איננו רוצים להשתמש בכוח, איננו רוצים להשתמש בנשק..."

ש: "לעתים הטלוויזיה הרשמית שלכם מדברת על עכו, על רמלה, על יפו כחלק מפלסטין. אתה נולדת בצפת?"

עבאס: "כן, בצפת."

ש: "אתה רוצה לבקר שם?"

עבאס: "כמובן, אני רוצה לראות את צפת."

ש: "לבקר שם או לחיות שם?"

עבאס: "לא, לא, אני רוצה לבקר שם עם מישהו שיושב איתנו פה עכשיו. כבר ביקרתי בצפת פעם אחת, אבל אני רוצה לראות אותה. זאת זכותי לראות אותה, אך לא לחיות בה."

ש: "זאת פלסטין מבחינתך?"

עבאס: "מבחינתי עכשיו פלסטין היא בגבולות 67 ובירתה היא מזרח ירושלים. זה עכשיו ולתמיד, זה עכשיו ולתמיד. זאת פלסטין בשבילי. אני פליט אבל אני גר ברמאללה. אני מאמין שהגדה המערבית ועזה הן פלסטין. האזורים האחרים הם ישראל."[1]

 

תגובות לדברי עבאס

א. חמאס: מי שמוותר על טפח מפלסטין בוגד

בעקבות הריאיון, מתחה תנועת החמאס ביקורת חריפה ביותר על עבאס. בעזה התקיימו תהלוכות בהשתתפות חברי מועצה מחוקקת ובמהלכן הועלו באש תמונות של עבאס. ראש ממשל החמאס, אסמאעיל הניה, טען כי "הצהרות עבאס טומנות בחובן סכנות רבות והן פוגעות בזכות השיבה ובגורלם של 6 מיליון פלסטינים. לנשיא עבאס אין זכות לוותר על עיר פלסטינית ערבית ואסלאמית כל עוד היא נמצאת בגבולות פלסטין. לאיש אין זכות לוותר על טפח אחד מן האדמות הפלסטיניות או על זכות השיבה לבתינו הפלסטיניים."

 

בכיר חמאס, צלאח אל-ברדויל אמר: "פלסטין היא כל פלסטין מהנהר עד הים והיא שייכת לכל פלסטיני. אסור לוותר עליה או להפקירה ומי שעושה כן הוא בוגד שיש להעמידו למשפט עמו." הוא הבהיר כי החמאס לא תכיר בהסכם שעבאס יחתום בשם העם הפלסטיני וקרא לו להתנצל פומבית בפני העם הפלסטיני בשל ויתורו על זכות השיבה.[2]

 

שריפת תמונת עבאס בעזה[3]

 

 

ב. עיתונאי ערבי ישראלי: עבאס צריך להתפטר

במאמר שפרסם זוהיר אנדראוס ביומון הארץ ב- 8.11.12, הוא טען כי שיבת הפליטים חשובה יותר מהקמת המדינה הפלסטינית והדגיש כי "דבריו האחרונים [של עבאס] לתקשורת העברית היו מתוכננים, ונועדו להשפיע על הבחירות הקרובות לכנסת ה- 19... הצהרותיו של עבאס, שהן חצייה של כל הקווים האדומים, מחייבות את בני העם הערבי הפלסטיני לקום ולעשות מעשה." לדברי אנדראוס, עבאס אינו מייצג את הלכי הרוח בשטחי הרש"פ ובקרב ערביי ישראל וגם לא את ששת מיליון הפליטים ו"לכן מיסטר עבאס, אנא אל תדבר בשמנו. אנחנו מתביישים בך ובעמדותיך. אם יש בך עדיין זיקה כלשהי לעם הפלסטיני, אזור עוז, התפטר והודע על פירוק הרשות, קבלן המשנה של הכיבוש הישראלי. תן לעם להיאבק בדרכים שהוא יבחר כדי להשיג את זכויותיו המעוגנות בהחלטות האו"ם. גם אם לך נמאס, העם מאס בך. קום ולך, די לבושות."[4]

 

ג. ארגוני חזית עממית וחזית דמוקרטית: הצהרות עבאס אינן משקפות את עמדת אש"פ

סגן מזכ"ל החז"ע, עבד אל-רחים מלוח, טען כי אסור לאיש לנצל את מעמדו או משרתו, לביטול זכות השיבה. לדבריו: "יו"ר הרש"פ, אבו מאזן, מתוקף תפקידו כראש אש"פ ויו"ר הוועד הפועל של הארגון, נושא באחריות גדולה למה שהוא מצהיר בנושא זכות השיבה."[5] חברת מועצה מחוקקת מטעם חז"ע ,ח'אלדה ג'ראר גינתה את הצהרות עבאס וטענה כי "עמדה זו אינה מבטאת את שאיפות עמנו הפלסטיני ואת עקרונותיו. זכות השיבה שעבאס רוצה לוותר עליה היא זכות קדושה וקבועה וקו אדום שאיש אינו יכול לוותר יהיה אשר יהיה [מעמדו]. זו אינה עמדה אישית של מישהו."[6]

 

בכיר בחז"ד: "הצהרת עבאס מבטאת את דעתו האישית בלבד לא את עמדת אש"פ הדבק בתוכנית המוסכמת:  הגדרה עצמית, מדינה עצמאית שבירתה ירושלים ושיבת הפליטים לבתיהם לפי החלטת האו"ם 194."[7]

 

ד. הבהרת עבאס: לא ויתרתי על זכות השיבה

בעקבות ההתקפות עליו התראיין עבאס לערוץ המצרי אל-חיאת ב-3 בנובמבר[8] וטען כי אלה שמתחו עליו ביקורת לא שמעו את כל הריאיון, אלא קטעים ממנו, וזו שיטה לא אובייקטיבית שנוקטים בה אמצעי תקשורת ובייחוד אל-ג'זירה וגם מקצת הפלגים האחרים המנסים "לדוג במים עכורים". אשר לתוכן הריאיון הבהיר עבאס את הדברים הבאים:

 

זכות השיבה – "דבריי על צפת הם עמדה אישית ואין פירוש הדבר ויתור על זכות השיבה. איש אינו יכול לוותר על זכות השיבה. בכל הטקסטים הבין-לאומיים ובהחלטות של המדינות הערביות והמוסלמיות נקבע כי יש לפתור את בעיית הפליטים פיתרון צודק ומוסכם לפי החלטה 194. הביטוי 'מוסכם' פירושו הסכמה עם הצד הישראלי. ששת נושאי היסוד וביניהם נושא הפליטים יונחו על שולחן המו"מ בהסדר הקבע על בסיס החלטות האו"ם ונושא הפליטים על בסיס החלטה 194 והפיתרון יובא למשאל עם שם הוא יתקבל או יידחה. החלטה 194 קובעת זכות שיבה או פיצויים למי שאינו רוצה לשוב, כלומר השיבה היא העיקר. כמו כן יוזמת השלום הערבית [היוזמה הסעודית] קבעה כי [בנושא השיבה] יש להגיע לפתרון צודק ומוסכם... נושא הפליטים הוא קדוש."[9]

 

מדינה בגבולות 67 – "חמאס היא שהציעה מדינה בגבולות זמניים והיא מנהלת מו"מ עם ישראל ועם גורמים אחרים על מדינה כזאת, תוכנית שאותה הציע שרון, ובחוגים ישראליים עדיין מדברים על נושא זה. לפי הצעה זו מדובר במדינה על 45% - 50% משטחי הגדמ"ע והודנה ל-10 – 15 שנים. זה דבר מסוכן מאוד ואי אפשר להסכים לו... כל הפלסטינים מסכימים לפתרון שתי המדינות ולמדינה פלסטינית בגבולות 67, ועל כך הסכימו החמאס והג'יהאד האסלאמי בהסכם הפיוס האחרון בקהיר. הוסכם על גבולות 67, על התנגדות לא אלימה ועממית ועל בחירות."

 

התנגדות עממית ומאבק אלים – "מתחילת האינתיפאדה השנייה סברתי שהיא טעות וצריך לא להמשיך בה היות שהיא חמושה. עמדתי הייתה אז מנוגדת לזרם [המקובל] וכאשר הצגתי את מועמדותי לבחירות אמרתי שאני מתנגד לאינתיפאדה חמושה ותומך באינתיפאדה לא אלימה ובמו"מ ועד היום הזה אני משוכנע שלא צריכה להיות אינתיפאדה חמושה. כל הפלגים הסכימו על התנגדות עממית ואפילו בעזה מי שמשגר טיל [אנשי חמאס] יורים בו. השימוש בנשק הוא מעשה אלים ואינני רוצה להשתמש באלימות כי אינני מאמין בה היות שזו מערכה אבודה מול ישראל, יתר על כן, ההתנגדות העממית מועילה [במאמצינו] לזכות בהזדהות בין-לאומית [עם ענייננו]. חזרתי על דבריי פעמים רבות, הוא שאמרתי: בתקופת כהונתי לא תהיה אינתיפאדה חמושה. עמנו, כולל נציגי פלגי ההתנגדות, כגון החמאס והג'יהאד האסלאמי, החליט באמצעות נציגיו על התנגדות עממית. כולם הטעימו בתוקף את [תמיכתם] בהתנגדות העממית."[10]

 

ה. דוברו של עבאס: מטרת הריאיון הייתה להשפיע על דעת הקהל הישראלית

מקורבי עבאס ובעלי טורים המקורבים לפת"ח, הגנו על עבאס ותקפו את החמאס. דוברו של עבאס, נביל אבו רדינה אמר כי "ריאיון טלוויזיוני איננו מו"מ ומטרת הריאיון הייתה להשפיע על דעת הקהל הישראלית."[11]

 

דוברים אחרים נאחזו בטענות טכניות שלפיהם דברי עבאס הוצאו מהקשרם, ודבריו על זכות השיבה לא שודרו במלואם. תנועת הפת"ח רמזה על סילוף דברי עבאס  וטענה כי הריאיון נערך בשפה האנגלית דבר המאפשר הונאה ובייחוד מצד אמצעי התקשורת בישראל.[12]

 

ו. בכירים בפת"ח: דברי עבאס אין משמעותם ויתור על זכות השיבה

בכירים בפת"ח טענו כי דבריו של עבאס ביחס למקרה הפרטי שלו אין משמעותם ויתור על זכות השיבה של העם הפלסטיני . דובר תנועת הפת"ח, אחמד עסאף, טען כי "עבאס דבק בעקרונות הלאומיים ובהם זכות שיבת הפלסטינים לבתים שמהם גורשו." הוא האשים את חמאס בהוצאת דברי עבאס מהקשרם.[13]

 

חבר המועצה המהפכנית של פת"ח, ד"ר ג'מאל נזאל, טען כי העדות לאי ויתורם של הפלסטינים על זכות השיבה היא אי ההסכמה של עבאס עם אולמרט בנושא הפליטים, בניגוד להסכמה בנושא הגבולות והביטחון, משום שהצד הפלסטיני לא ירשה לעצמו בשום אופן לוותר על הזכות הזאת [השיבה].

 

ז. אנשי רש"פ ופת"ח אחרים: דברי עבאס תואמים הבחירה בפתרון שתי המדינות

עקב הסערה סביב התבטאויות אלו של עבאס, נדרשו בכירים ובעלי טורים  ברש"פ ובפת"ח  לנושא יכולת המימוש של זכות השיבה לצד ההכרה בפתרון שתי המדינות. לדידם, דבריו של עבאס אינם אלא ריאליזם פוליטי. עם זאת, הם טרחו לציין כי לא ויתרו על זכות השיבה.  

יועצו של עבאס, נמר חמאד טען כי "התבטאות עבאס על כך שכאשר תוקם מדינה פלסטינית עצמאית, צפת תהיה חלק ממדינת ישראל, משקפת עובדה הנובעת מהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל." לדבריו, בריאיון לא הוזכרו המלים "ויתור על זכות השיבה."[14]

 

חבר המועצה המהפכנית של פת"ח, בכר אבו בכר, כתב: "הנשיא, אשר הביע את אי רצונו לחיות בצפת עיר הולדתו, אינו יכול לחיות בה משום ישראל נמצאת שם ושוללת ממנו את הזכות הזאת. הוא גם יודע שאופציית השיבה וההשתקעות לפי החלטת האו"ם בנושא הפליטים היא זכות אישית לכל אדם יהא אשר יהא מעמדו, כולם שווים בפני החוק הלאומי והבין-לאומי ואיש אינו יכול לקחת זכות זאת. לו הייתי במקום הנשיא הייתי מביע את רצוני לחיות בעיר הולדת אבי בחיפה, משום שכל פלסטין שלנו אבל [קיים]] גם ריאליזם פוליטי (שעליו מסכימים רוב הפלגים ובכללם חמאס, לפחות [אנשי] חמאס 'חוץ')."[15]

 

בעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, עאדל עבד אל-רחמן, כתב: "עבאס הוא ראש אש"פ והרש"פ ונשיא המדינה הפלסטינית העתידית בגבולות 67. דבריו על אי חזרה לצפת ריאליסטים, הם הגיוניים ועולים בקנה אחד עם הבחירה [בפתרון] שתי המדינות לשני העמים בגבולות 67. הנשיא לא ביטל את זכות [השיבה] של איש מבני העם הפלסטיני גם לא של רעייתו אום מאזן , בניו, נכדיו או כל בן משפחה אחר שלו."[16]

 

בעל טור באתר www.alaahd.ps המקורב לפת"ח, נביל אל-בטראוי,  טען כי דברי עבאס אינם משקפים ויתור על זכות השיבה וכי כל המקומות שהפליטים היו בהם, דוגמת צפת, נשארים במצפונם של הפלסטינים, אלא שלא ידוע מועד השיבה אליהם. עם זאת בטראוי גילה גם ריאליזם: "אנו צריכים לגלות כנות וריאליזם – ב-15 בנובמבר 1988 הייתה הצהרת העצמאות של המדינה הפלסטינית בשטחים שנכבשו בשנת 1967 והם כפי שידוע לכולם הגדמ"ע, עזה ומזרח ירושלים [והוחלט גם] על פתרון צודק של בעיית הפליטים לפי היוזמה הערבית והחלטות האו"ם ובראשן 194.

 

כאן נשאלת השאלה שרבים אינם רוצים להשיב עליה משום שהם מסתמכים על אמירות שחוקות ועל חלומות ורודים -  מה פירושה של הכרזת העצמאות שעמנו קידם בברכה? האין פירושה הכרה ברורה בקבלת פתרון שלום עם ישראל? האם ישראל היא מדינה הנמצאת בחלל ריק או שהיא מציאות קיימת בשטח ומוכרת ע"י כל מדינות ערב, שרבות מהן מקיימות קשרים דיפלומטיים איתה, ודגלה מתנוסס בחלק מבירות ערב..? האם רוצים שנאבד את השארית שנותרה מפלסטין באמצעות הסירוב השקרי הזה כלפי המציאות? האם לא די בכך שדחינו בעבר חלק מהחלטות האו"ם שאם היינו מקבלים אותן לא היינו מגיעים למצבנו כפי שהוא היום?... היום מנסים חלק מהאנשים לסלף ביטויים ולתעתע בשכלם של בני עמנו הפלסטיניים באמצעות חזרה לסיסמאות שאבד עליהן הכלח.  הן אינן קיימות עוד במילון הלאומי הפלסטיני, היות שהן מתרחקות מהמציאות. סיסמאות אלה גם מתרחקות מהאפשרות לאחד את עמי ערב, שאישרו את היוזמה הערבית על בסיס הכרה קיבוצית של מדינות ערב בישראל, תמורת נסיגה מהשטחים הערביים שנכבשו בשנת 67 ופתרון בעיית הפליטים לפי החלטות האו"ם."[17]

 

דברים דומים אמר גם  בעל הטור הלבנוני חאזם צאר'יה. במאמר ביומון הלונדוני אל-חיאת טען כי מי שמאמין בפתרון שתי המדינות יודע כי עבאס לא חרג בהרבה מהקו של אש"פ. אם נכונה המסקנה מדבריו  שהוא ויתר על זכות השיבה, הוא עשה רק טעות טקטית משום שהיה צריך להציג עמדה כזאת במו"מ ולא כמתנה "זכות השיבה אינה מתיישבת עם [רעיון] שתי המדינות... יהיה נאיבי להאמין שיהודי ישראל יסכימו לשיבת 5 – 6 מיליוני פלסטינים ערבים ומוסלמים שיחיו בארצם." צאר'יה הטיל ספק ברצונם של הפלסטינים שעזבו בשנת  1948 ושל צאצאיהם לחזור למקום שאין להם קשר אליו היות שהם הפכו לסורים, ללבנונים ולירדנים הרבה יותר מפלסטינים.[18]

 

לעומת זאת הייתה גם ביקורת על עבאס אף שהבהיר את דבריו.  עורך האתר www.amad.ps המקורב לאש"פ, חסן עצפור, טען כי עבאס במעמדו כיו"ר הרש"פ אינו יכול לדבר על בחירה אישית בנוגע לנושא השיבה או על עמדה אישית, לפיכך הוא צריך לצאת ולהשמיע בקולו כי דבריו היו "פליטת פה".[19]

 

משמעויות

להערכתנו, דברי עבאס לערוץ 2 בטלוויזיה הישראלית היו ניסיון להשפיע על הבחירות הקרבות בישראל, אולם הוא לא היה מסוגל לעמוד בביקורת נגדו וחזר בו מדבריו.

 

יש לציין כי בעבר עבאס הביע רצון לחזור לצפת, [20] לכן הערותיו לערוץ 2 שכיום אין לו זכות לחיות שם מהוות שינוי בעמדתו, אולם הערותיו לאחר מכן לערוץ המצרי, שהוא רק הביע את עמדתו האישית ושהוא לא ויתר ולא יוותר על זכות השיבה, הופכות את השינוי בעמדתו לפחות משמעותי ומהוות נסיגה ברורה מאמירותיו לערוץ 2, שם היה ניתן להתרשם שהוא מדבר כראש אש"פ ולא כאדם פרטי.

 

עם זאת, ראוי לראות את הריאיון בערוץ המצרי בקונטקסט רחב יותר שכן הוא כלל הבהרות נוספות בנוגע לדברים שמהם לא חזר בו: פלסטין מבחינת עבאס היא הגדה המערבית, עזה ומזרח ירושלים; כל עוד הוא מכהן כיו"ר הרש"פ לא תפרוץ אינתיפאדה חמושה, וביחד הן הופכות את הריאיון בערוץ 2 למשמעותי יותר.

 

הראיה לחשיבות הריאיון – מלבד העובדה שעבאס לא היה מסוגל מבחינה פוליטית לעמוד על דבריו וחזר בו מהם – היא הדיון הציבורי שחוללו דבריו, ואשר במסגרתם כמה בעלי טורים ביומוני הרש"פ ובאתרים המקורבים לפת"ח וכן בעלי תפקידים ברש"פ ובפת"ח הגדירו אותם כ"ריאליזם פוליטי".    

 

 

* כ. יעקב חוקר את הזירה הפלסטינית במכון ממרי 



[1]  ערוץ 2 (ישראל), 2.11.2012

[2] וwww.alaahd.ps  , 3.11.2012

  [3]ו www.paltoday.ps, 2.11.2012

[4]  הארץ (ישראל), 8ץ11ץ2012

[5] ו www.paltoday.ps , 3.11.2012

[6] ו www.maannews.net , 3.11.2012

[7] www. arabi.ahram.org , 3.11.2012

[8]  ראה קליפ ממרי http://www.memritv.org/clip/en/3634.htm 

 [9]ו www.maannews.net, 4.11.2012 

 [10]ו www.maannews.net, 4.11.2012

 [11]ו www.alaahd.ps, 3.11.2012

 [12]ו www.alaahd.ps, 3.11.2012

 [13]ו www.amad.ps, 3.11.2012

 [14]ו www.alaahd.ps, 3.11.2012

[15] ו www.amad.ps , 3.11.2012

  [16]אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 3.11.2012

 [17]ו www.alaahd.ps, 3.11.2012

  [18]אל-חיאת (לונדון), 6.11.2012

[19]ו www.amad.ps, 3.11.2012

[20]  כל אל-ערב (ישראל), 23.5.1996

תגיות