המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
פובליציסט לבנוני: היהודים מביאים על עצמם שואה שנייה
7/6/2012

 

פובליציסט לבנוני: היהודים מביאים על עצמם שואה שנייה

 

בטורו ביומון הקטרי אל-ראיה, טען הסופר והפובליציסט הלבנוני, ג'יהאד פאדל, כי ביחסם כלפי הפלסטינים ובחיסול תקוותם להקמת מדינה שבירתה ירושלים, כמו גם חתירתם לייהוד ירושלים והגדה המערבית, מביאים היהודים על עצמם שואה שנייה שתדמה לשואה הנאצית. הוא גרס כי האנטישמיות הישנה והחדשה היא תוצר יהירותם ואי מוסריותם של היהודים, המוצצים את דמם של העמים השונים, בלא שיוכלו להיטמע בתוכם וכי מעשיו של היטלר נבעו מתכונות אלה של היהודים ולא מסטייה נפשית שלו. לדבריו, היהודים שטפו את מוחם של האמריקאים ושל כל המדינות החשובות ולכן ביכולתם להשיג כל דבר, זולת מניעת השנאה כלפיהם מצד הפלסטינים ויתר אויביהם אשר עתידים לרדוף אותם עד להשבת ירושלים וכל אדמת פלסטין.

 

יצוין, כי מאמר זה הוא ביטוי נוסף למאפיין חדש באנטישמיות הערבית: לא הכחשת השואה, כי אם הכרה בה, הבנה למניעיה וייחול להישנותה. דוגמה קודמת לכך היא דברי השיח' יוסף אל-קרדאוי, ראש איחוד חכמי הדת המוסלמים: "במהלך ההיסטוריה, אללה כפה על [היהודים] אנשים שיענישו אותם בשל שחיתותם. העונש האחרון בוצע על-ידי היטלר. באמצעות כל הדברים שהוא עשה להם – אף על פי שהם הגזימו בנושא הזה – הוא הצליח לשים אותם במקומם. היה זה עונש אלוהי. אם ירצה האל, הפעם הבאה תהיה על-ידי המאמינים."[1] דוגמה נוספת היא תוכנית טלוויזיה בערוץ המצרי אל-רחמה, שבה מוצגים צילומים ממחנות ההשמדה ואף גופות הנספים, ובהמשך אומר המגיש: "זה מה שאנו מקווים שיקרה, אך, אם ירצה האל, על-ידי המוסלמים."[2]

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר.[3]

 

ההתנהגות היהודית היא הסיבה לאנטישמיות

"האם היהודים הם האחראים, לפני זולתם, להתפשטותה הישנה והחדשה של שנאת העמים כלפיהם, כאשר האחרונים בעמים אלה בעידן הנוכחי הם הפלסטינים והערבים? קרוב לוודאי שכן. כלומר, את מה שמכונה אנטישמיות – שנאת היהודים עד כדי איבה חזקה כלפיהם – עוררו היהודים לפני זולתם. התנהגותם בחוסר מוסריות מופרז כלפי העמים האלה מולידה מיד תגובה שעלולה להגיע עד כדי [מעשה] טיפשי, פשע, דבר מגונה ודברים מסוג זה שהנאציזם עשה להם, כאשר דחף אלפים מהם לתוך תנורי השמדה המונית. היטלר לא עשה מה שעשה בשל סטייה נפשית, אלא ביסודו של דבר בשל תכונה השולטת באישיות היהודית, אשר הופכת את היטמעותה בחברות שבהן היא מתגוררת לעניין קשה מאוד, והופכת את מציצת הדם מן העמים האלה לעניין פשוט מאוד שאינו כרוך בייסורי מצפון. העיקר הוא היהודי והאינטרסים שלו, ואילו האחרים, או 'הגויים' בשפתם, קרוב לוודאי שהם אינם מגיעים לדרגת האדם והאנושות, ומותר להתייחס אליהם על בסיס [הנחה] הזו.

 

יש מי שחושב ששנאת הגרמנים כלפיהם הייתה רגע חולף בשנאת העמים כלפיהם, אך הופתעתי פעם מדבריו של חבר רוסי שנטמע בקרב הערבים, שאמר שהמוניטין הם של הגרמנים, אך המעשה הוא של הרוסים. הרי הרוסים שונאים את היהודים יותר מהגרמנים, אך הבעיה היא שהעמים נזהרים מלהתעמת איתם בשל השפעתם והפגיעה החמורה שהם יכולים לגרום. האמריקאים בעצמם [היו יכולים] לעמוד בראשם של אלו המצרים [את צעדיהם של היהודים], [אלמלא] הצליחו היהודים לאלפם ולהכניעם לשטיפת מוח שאותה הם בנו על יסוד [ההנחה] שתורתם היא הספר הקדוש שעליו נסמכת הברית החדשה, ושהקמת מדינת ישראל אינה אלא הקדמה לבואו המצופה של המשיח, ובלי מדינת ישראל המשיח לא ישוב!

 

אלוהי היהודים נמנע מלהתנגש עימם מחשש לעונש שיקבל

בהיסטוריה הערבית היהודים לא היוו בעיה חמורה למוסלמים. לאחר החיסול המוקדם של השפעתם הפוליטית באזור החג'אז, הם הפכו למיעוטים מדוכאים בערים ערביות רבות במזרח ובמערב בזמן הממלכות הערביות, אך מצאו ביטחון, הגנה וחירות לבצע את פולחנם [הדתי]. אבא אבן, שר חוץ ישראלי לשעבר, אמר שהיהודים מעולם לא נהנו מחיי נועם כמו בתקופת המדינות האסלאמיות, באנדלוס. לכן היו פרשנים שבמחצית הראשונה של המאה העשרים ציפו שהיהודים ימצאו פתרון קסם לחיפושם המתיש אחר מקום – בפלסטין, שם הם יחיו בדו-קיום עם הפלסטינים ולשני העמים תהיינה מדינה אחת או שתיים שיחיו בדו-קיום ובאהבה או מעין-אהבה. אך הימים סתרו לגמרי את הציפייה הזאת, שהרי היהודי שבא לנמל חיפה בתקופת המנדט הבריטי התנהג כלפי הפלסטיני כפי שהאירופי שירד לחופי ניו-יורק התנהג כלפיה השחורים, תושביה המקוריים של אמריקה. [מבחינתם,] הפלסטיני הוא אדם שחור בעל טבע אנושי שפל לגמרי, כמו האמריקאי השחור, ומותר לקולוניאליסט, הבא מעולם הציוויליזציה, לעשות לו מה שהוא רוצה כדי להופכו לבן תרבות, ואם הוא מסרב להפוך לבן תרבות, אז אין כל רע בעקירתו מן השורש.

 

היהודים עשו לערביי פלסטין... דברים שיגרמו לדורות הבאים לא להאמין להם. ואם כל זה ידוע דיו, אז מה שהם עושים היום – ייהוד ירושלים והגדה המערבית, ומניעת חדירת ניצוץ אחד של תקווה לפלסטינים [שהם יוכלו] להקים אפילו מדינונת מתקבלת על הדעת – הוא מסוג [הדברים] שקשה להאמין שהם [מתרחשים]. היהודים מתעקשים לקבור בחיים כל תקווה אצל הפלסטינים לכך שירושלים תהיה בירה של המדינונת שלהם, מאז שכבשו את ירושלים הערבית בנכבה של 1967, כשהם מתכננים לספחה לישראל במלואה. הם עשו [בעבר] מה שאיש אינו מדמיין, והיום הם עושים מה שלא יכול לצאת אלא ממוח שטני שאינו רגיל אצל בני אדם. הם מבצעים עכשיו תוכנית לבניית 2,600 יחידות [דיור] התנחלותיות בירושלים ו-1,200 חדרי מלון חדשים בה. כך הם משלימים רצועה התנחלותית המנתקת את ירושלים מבית לחם הערבית, ואשר מונעת כניסה של [אפילו] ציפור אחת אליה מכיוון הגדה המערבית. הם שינו ומשנים את הדמוגרפיה של העיר, וכך חיסלו ומחסלים כל תקווה להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים.

 

כל זה הסעיר את היהודים השפויים עצמם, או המטיפים לשלום, אשר מחו – לשווא, כמובן. וגם אם כל העולם היה מוחה מולם – ואציליו מוחים לעיתים קרובות – הרי שאיש אינו מסוגל לשנות אות אחת ממה שהם התכוונו לבצע. אפילו אלוהיהם עצמו... פעמים רבות נמנע מלהתנגש איתם לפי מה שמופיע בתלמוד שלהם, מכיוון שהוא יודע היטב איזה עונש הוא יכול לקבל!

 

הפלסטינים ירדפו אחר היהודים עד קץ הימים

לפיכך, באמצעות מה שהם עושים לפלסטינים ולערבים המוסלמים באופן כללי, מכשירים היהודים את הקרקע לשואה חדשה שתפגע בהם בעתיד הקרוב או הרחוק, הדומה לשואה שפגעה בהם בתחילת שנות הארבעים של המאה שעברה, באושוויץ ובמקומות אחרים. על כל פשע חייב לבוא ביום מן הימים עונש, קל וחומר על אינספור הפשעים שביצעו בפלסטין מאז המנדט הבריטי ועד לימינו אלה בירושלים. כיצד אתה יכול לשמור על בינתך כשאתה רואה את ביתך נגזל ממך על-ידי גנב או רוצח או מרצח זר, בעודך נמצא בבקתה עלובה שאונר"א עזרה לך להקים במחנה [פליטים] הצופה על הבית הזה? 500 כפרים ערביים ששוכנים בתוך ישראל הרסו היהודים עד האחרון שבהם ובנו במקומם מה שהם רצו ופיזרו את תושביהם אל האופק, בדיוק כפי שהם [עצמם] היו עקורים לפני שהביאום לפלסטין כדי לעשות לתושביה הערבים את מה שעשו. היהודים חושבים שהכול תם ונשלם, ושהפלסטינים שעזבו את ארצם יכולים להמשיך בחייהם בארצות שאליהן ברחו, ואין בעיה לפצותם במה שאפשר ביום מן הימים, ויש סיוע נוסף שמדינות המערב יכולות להגיש להם.

 

היהודים יכולים לעשות בתקופה הנוכחית מה שהם רוצים. כל המדינות המשפיעות בעולם המודרני נמצאות לרשותם, כולל רוסיה וסין. הם יכולים, למשל, לבקש להוציא חוקים שאוסרים לפקפק בהתרחשות השואה ומענישים את המפקפקים, אף על פי שהשואה היא מעניינם של ההיסטוריון וההיסטוריה. אך דבר אחד הם לא יכולים לעשות, וזה למנוע מאויביהם, ובראשם ערביי פלסטין, לשנוא אותם ולרדוף אותם עד קץ הימים ועד להגעה לירושלים ואל כל טפח מאדמת פלסטין כדי לשחררו מטומאתם ולהשיבו משוחרר, פורח ומושלם מבחינת הערביות, הפלסטיניות והטוהר שלו."



[3] אל-ראיה (קטר), 7.5.2012

תגיות