המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
המאבק על עיצוב תכנית לימודי ההיסטוריה בלבנון
17/5/2012

 

לבנון: המאבק בין כוחות ה-14 במרץ לכוחות ה-8 במרץ על תכנית לימודי ההיסטוריה

 

מאת א.ב. פיקאלי*

 

לבנון, כמדינה אזרחית מודרנית, מתקשה לגבש לעצמה זהות לאומית שבה רב המאחד על המפריד. הסיבות  לכך הן: פיצולים עדתיים, דתיים ופוליטיים שחלקם מעוגנים בחוקה; נאמנויות פוליטיות אקס טריטוריאליות; מעורבות גדולה של גורמים זרים וערביים ובעיקר של סוריה במדינה; היסטוריה של מלחמות אזרחים ועוד.

 

קושי זה קיבל  לאחרונה עוד ביטוי במאבק הציבורי המתחולל בלבנון סביב תוכנם של לימודי ההיסטוריה.

 

בעת כהונתו של סעד אל-חרירי כראש ממשלה ושל חסן מנימנה כשר החינוך, הוקמה ועדה של היסטוריונים ופוליטיקאים מכל הזרמים בלבנון, בפיקוחו של המרכז החינוכי למחקרים ולפיתוח, שגיבשה תוכנית לימודים מאוחדת ומקובלת על כל הצדדים ללימודי היסטוריה בבתי הספר הממשלתיים והפרטיים. הכנת התוכנית לאישורה הסופי התמשכה עד לאחר כינון הממשלה החדשה בראשותו של נג'יב מיקאתי, המורכבת בעיקר מכוחות ה-8 במרץ (המחנה הפרו-סורי בראשות חזבאללה). ממשלה זו הקימה ועדת שרים לבחינת התוכנית של הממשלה הקודמת בראשותו של השר לענייני הפרלמנט נקולא פתוש ובין חבריה שר החינוך חסאן דיאב, שר התרבות גאבי ליון, השר לענייני פיתוח ומינהל מחמד פניש, השר ללא תיק עלי  קאנצו, שר הבריאות עלי חסן ח'ליל ושר המשפטים שכיב קרטבאוי.

 

ועדת השרים החליטה להכניס שינויים בתוכנית המוסכמת שהעיקריים שבהם:  הסרת כל התקופה מאז רצח ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי בשנת 2005, כולל אירועי ה-7 במאי 2008, שבמהלכם השתלטו חמושי חזבאללה על חלקים נרחבים של בירות ושל עוד ערים במדינה; השמטת המונח "מהפכת הארזים", שדבק לפעילותם של כוחות ה-14 במרץ, שהביאה ליציאת צבא סוריה מלבנון כחודש וחצי לאחר רצח אל-חרירי; הוספת שמותיהם של אנשי דת שיעים ופעילים שיעים שלחמו במנדט הצרפתי; קביעת שנת 1982, שבה החל חזבאללה לפעול כמליציה שיעית בדרום המדינה, כתחילתה של תקופת ההתנגדות; ועוד.[1]

 

כוחות ה-8 במרץ: בלעדיות להתנגדות על תכני הלימוד בהיסטוריה

הסבר לתפיסה שמאחורי שינויים אלה נתן נציג חזבאללה בבוקאע, חבר הפרלמנט לשעבר מחמד יאר'י, שקרא למשרד החינוך "להרחיק את כתיבת ההיסטוריה החדשה של לבנון מאדוניס ומאשתרות[2] ... כיוון שאת ההיסטוריה של המולדת [ראוי] שיכתבו בעלי הכבוד ולא הסוכנים, הרוצים בציוניזציה ובאמריקניזציה של לבנון ... מי ששחרר את לבנון, [קרי: חזבאללה] הוא שיכתוב את ההיסטוריה שלה, ולא מי שמקבל הוראות [מהמערב, קרי: כוחות ה-14 במרץ]".[3] שר התרבות גאבי ליון, ממפלגתו של מישל עון - בת הברית של כוחות ה-8 במרץ – אמר כי אין להזכיר את מהפכת הארזים בספרי ההיסטוריה של בתי הספר, כיוון שהיא נתמכה על ידי גורם חיצוני ובפרט על ידי ארה"ב.[4]

 

כוחות ה-14 במרץ: חזבאללה מזייף את ההיסטוריה של לבנון

צעדים אלה עוררו את זעמם של גופים שונים בלבנון ובעיקר של כוחות ה-14 במרץ נגד חזבאללה ונגד מישל עון, יו"ר הזרם הלאומי החופשי.

היומון אל-מסתקבל, שבבעלותו של סעד אל-חרירי והמזוהה עם כוחות ה-14 במרץ, טען כי זהו ניסיון לזייף את ההיסטוריה המודרנית של לבנון, וכי חזבאללה מנסה לחולל הפיכה תרבותית, בהמשך להפיכה הפוליטית שביצע נגד ממשלתו של סעד אל-חרירי (בינואר 2011).[5] חבר הפרלמנט מטעם הפלנגות, נדים אל-ג'מיל אמר שלא מקובל שההיסטוריה של לבנון תיכתב על ידי גורם [חזבאללה] שאינו מאמין בקיומה כמדינה ריבונית, ושעל חזבאללה להבין שההיסטוריה של לבנון וההתנגדות היו קיימים עוד לפני הקמתו. [6]  

 

היומון אל-מסתקבל אף האשים את חזבאללה בניסיון למחוק תקופה מפוארת המגוללת את סיפורם של הנופלים למען עצמאותה של לבנון במלחמתם נגד השליטה הצבאית הסורית בה (1990-2005).[7] מתאם הוועדה המרכזית של הפלנגות וחבר הפרלמנט מטעם מפלגה זו, סאמי אל-ג'מייל, טען כי בקרב אנשי ההתנגדות היו נוצרים רבים שפעלו למען לבנון כולה נגד הפלסטינים ונגד הכיבוש הסורי, ואלמלא הם היתה לבנון הופכת למדינה חלופית לעם הפלסטיני או מסופחת לסוריה. לדבריו, פרשה זו "היא עניין גורלי" עבור הפלנגות העלול להוביל "למרי תרבותי" ולדחיית תכנית הלימודים המתוקנת בבתי הספר הנמצאים ברשותם.[8]

 

ביקורת דומה השמיע וליד ג'ונבלאט, מנהיג הדרוזים בלבנון, שעד לפני כשנה נימנה על כוחות ה-14 במרץ וביוני 2011 הצטרף לממשלת נג'יב מיקאתי. במאמרו השבועי ביומון המפלגתי שלו אל-אנבאא', טען ג'ונבלאט ששום חילוקי דעות פוליטיים לא מכשירים ניסיון להעלים את חלקם של השהידים הלבנונים הנמנים על כוחות ה-14 במרץ, והוסיף ברמיזה למישל עון, כי דמם של שהידים אלה הוא שסלל את הדרך לחזרתו מפריס.[9]

 

מישל עון ספג ביקורת גם מצד כוחות ה-14 במרץ, שתקפו את התנהלותו הפוליטית, כמי שבעבר התנגד בחריפות  לשליטה הצבאית הסורית בלבנון והיה אחד מקורבנותיה, וחבר בהמשך לכוחות ה-8 במרץ - בעלי בריתה. כך למשל, קרא סאמי אל-ג'ומייל לעון, לא למחוק את ההיסטוריה שלו בשל בריתות פוליטיות נוכחיות [עם סוריה וחזבאללה].[10] מאמר מערכת של היומון אל-מתסקבל, מה-30 בינואר 2012, תקף את שר התרבות גאבי ליון, חבר מפלגתו של עון, שקרא להימנע מאזכור מהפכת הארזים בספרי ההיסטוריה. המאמר טען כי עון ואנשיו סובלים מתסביך שגרם להם לכרות ברית עם יריבי העצמאות, שלמענה נלחמו.[11]

 

על ביקורות אלה הגיב השר פתוש במכתב ליומון אל-מסתקבל, בו טען, כי הדברים שפורסמו בו מופרכים וגובלים בהוצאת דיבה נגד ראש הוועדה וחבריה. (יצוין כי הדברים שפורסמו באל-מסקתבל נחשפו לראשונה ביומון אל-ספיר, המקורב לכוחות ה-8 במרץ). פתוש כתב, כי מדובר בהחלטה עניינית ולא פוליטית, וכי כתיבת היסטוריה של השנים האחרונות מחייבת פרספקטיבה של זמן. לדבריו, לא נעשה שינוי בתוכנית הלימודים ובמטרותיה, זולת  הוספת פרטים קטנים כמו אזכור שמם של אישים שונים.[12] היומון טען בתגובה, כי, אכן, מדובר בהחלטה פוליטית.[13]

 

ב-1 בפברואר 2012 החליטה מזכירות כוחות ה-14 במרץ להקים ועדה שתעקוב אחר התפתחויות הפרשה ותיידע את הציבור.[14] הפלנגות ומפלגת הלאומיים החופשיים, החברה גם היא בכוחות ה-14 במרץ, הלכו צעד נוסף, כאשר ב-10 במרץ 2012 ערכו הפגנה מול מבנה הממשלה בבירות, הפגנה שנתקלה באלימות מצד כוחות הביטחון ולפציעה של כמה מפגינים.[15] גורמים שונים גינו אלימות זו של כוחות הביטחון ומיקאתי אף הכריז כי הוא לא ייתן יד לשום תוכנית לימודים בהיסטוריה, שלא תהיה מקובלת על כל הצדדים.[16]

 

ניסיונות נוספים של חזבאללה להשפיע על תכני הלימוד

התפישה לפיה רק ההתנגדות ראויה לקבוע את תכני הלימוד, קיבלה בלבנון ביטויים נוספים: ב- 13 בפברואר 2012, לרגל "שבוע ההתנגדות", הורה שר החינוך דיאב, לקבוע שעת לימוד על ההתנגדות במערכת החינוך, כולל במוסדות להשכלה גבוהה;[17] נשיא אוניברסיטת לבנון עדנאן אל-סייד חסין, המקורב לחזבאללה, מסר על כוונתו לערוך שינויים במינויים האקדמיים באוניברסיטה שלא על פי החלוקה הבין עדתית הקיימת במדינה;[18] ב-3 בדצמבר 2011 דיווח אתר הפלנגות מפי תושבים באזור בעלבכ שבמזרח המדינה, כי חזבאללה כופה על כל בתי הספר באזור, כולל הנוצריים, לימודים על העדה השיעית במסגרת לימודי הדת וכי התושבים מתנגדים, אך חוששים להביע דעתם.[19]

 

בדומה למאבק נגד השינויים בתוכנית הלימודים בהיסטוריה, גם ההוראה של משרד החינוך להקצות שעת לימודים על ההתנגדות לא עברה בשתיקה. סטודנטים באוניברסיטת לבנון, תומכי מפלגת הכוחות הלבנונים, שבראשותו של סמיר ג'עג'ע, פרסמו גילוי דעת בו נאמר, כי מדובר בניסיון של חזבאללה ובעלי בריתו לשווק את רעיון ההתנגדות בקרב העם הלבנוני תוך ניצול שלטונם. גילוי הדעת גם לועג לרעיון ההתנגדות של חזבאללה, באומרו שהתנגדות זו הכניסה את לבנון למלחמות שווא, הוציאה אותה מהן בניצחונות דמיוניים והרס טוטאלי ופגעה בריבונותה של המדינה.[20]

 

מנגד, שני חברי פרלמנט של חזבאללה, נואר אל-סאחלי ועלי פיאד, שיבחו החלטה זו של משרד החינוך וגינו את מתנגדיה.[21] המשרד עצמו הבהיר כי לימודי ההתנגדות הם הליבה של תוכניות הלימודים והוראה זו היא בבחינת המלצה להנהלות המוסדות השונים הרוצות לאמצה.[22]  נשיא אוניברסיטת לבנון, עדנאן אל-סייד חסין, שהודיע כי יאמץ  את התכנית ויקדם מינויים פוליטיים באוניברסיטה, נתקל בתגובה חריפה של היומון אל-מסתקבל שטען כי הוא ושר התרבות ליון פוגעים בהיסטוריה הקדומה והנוכחית של לבנון.[23]

 

אל-ספיר: אין לשעבד את ההיסטוריה לצרכים פוליטיים

בפרשה זו מעניינת במיוחד התייחסותו של היומון אל-ספיר, הידוע בתמיכתו בכוחות ה-8 במרץ. יומון זה הפתיע כאשר פרסם כמה מאמרי ביקורת נגד ניסיון זה של חזבאללה ובעלי בריתו להשתלט על תכני הלימוד בהיסטוריה. החריף שבמאמרים היה של בעל הטור סלימאן תקי אל-דין שכתב: "ההשתלטות על [כתיבת] ההיסטוריה הוא אחד מסמלי ההשתלטות על השלטון. כאשר לשלטון אין לגיטימיות מספיקה, המבטיחה לו נאמנות נרחבת מרצון, הוא מנסה לנשל את האנשים מהזיכרון שלהם ולשלוט במחשבותיהם. ואם השלטון אינו יכול לבטל את העבר ולמחוק אותו אזי הוא משנה אותו כך שישרת את מטרותיו ... בבואנו לכתוב היסטוריה לבנונית או ערבית מאוחדת, עלינו לקבל את גווניה השונים, ולא לנשל אותה ולהשתלט עליה בהרף עין ובתוקף מאזני הכוח והעקרונות של הטוטליטריזם...כיוון שאיננו לומדים מההיסטוריה, איננו ראויים לכותבה כעת".[24]

 

בעל טור אחר ביומון זה, ואצף עואד'ה, כתב: "את רוב ההיסטוריה הקדומה שלנו כתבו מזרחנים, שהיו יותר מציאותיים וניטראליים מההיסטוריונים שלנו... או שנשאיר למזרחנים לכתוב את ההיסטוריה, או שנהיה עם ללא היסטוריה. זה עדיף על שיעבוד ההיסטוריה שלנו להסדרים פוליטיים".[25]

 

העורך הראשי של היומון, סאטע נור אל-דין, היטיב לתאר את הפרשה בכותבו כי ההיסטוריה של לבנון היא מעין מטען נפץ המוכן להתפוצץ בכל זמן. לדבריו, הניסיון האחרון של שר התרבות לשעבר חסן מנימנה, יחד עם נציגים של העדות והמפלגות השונות, יצר טקסט מאוזן, אולם התברר שהוא קדם את זמנו, והוא נתקל בהתנגדויות ודרישות לשינויים שגרמו לכישלון התוכנית כולה. ההפגנה נגד השינויים בתוכניות הלימודים והאלימות הבלתי מוצדקת שהפעילו כוחות הביטחון נגד המפגינים מוכיחות שההיסטוריה הלבנונית עדיין נפיצה ושהחברה הלבנונית אינה בשלה עדיין לפירוק פצצה זו. לכן, על מנת לכתוב תוכנית לימודים מאוחדת בהיסטוריה, יש קודם להביא לפיוס ולתרבות פלורליסטית.[26]

 

 

*א.ב. פיקאלי חוקרת את זירת לבנון במכון ממרי



[1] אל-ספיר (לבנון), 5.1.2012; אל-מסתקבל (לבנון), 27.1.2012

[2] דמויות ואלים מהמיתולוגיה הכנענית והיוונית.

[3] אל-מסתקבל (לבנון), 6.11.2011

[4] אל-ג'ומהוריה (לבנון), 29.1.2012

[5] אל-מסתקבל (לבנון), 27.1.2012

[6] אל-מסתקבל (לבנון), 7.3.2012

[7] אל-מסתקבל (לבנון), 27.1.2012

[8] אל-מסתקבל (לבנון), 29.2.2012

[9] www.psp.org, 31.1.2012. עון גלה לפריס עם כניסת צבא סוריה ללבנון ב-1990 ושב עם נסיגתו, ב-2005.

[10] אל-מסתקבל (לבנון) 30.1.2012

[11] אל-מסתקבל (לבנון), 30.1.2012.

[12] אל-מסתקבל (לבנון), 9.2.2012

[13] אל-מסתקבל (לבנון), 9.2.2012

[14] אל-מסתקבל (לבונן), 2.2.2012

[15] אל-מסתקבל (לבנון), 11.3.2012

[16] אל-מסתקבל (לבנון), 13.3.2012

[17] אל-מסתקבל (לבונן), 28.2.2012

[18] אל-מסתקבל (לבנון), 12.4.2012

[19] www.kataeb.org, 3.12.2011

[20] אל-מסתקבל (לבנון), 28.2.2012

[21] אל-מסתקבל (לבנון), 3.3.2012

[22] אל-מסתקבל (לבנון), 28.2.2012

[23] אל-מסתקבל (לבנון), 30.1.2012

[24] אל-ספיר (לבנון), 13.3.2012

[25] אל-ספיר (לבנון), 12.3.2012

[26] אל-ספיר (לבנון), 12.03.2012