המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
רפסנג'אני קורא להידברות עם ארה"ב
5/4/2012

רפסנג'אני קורא להידברות עם ארה"ב

 מאת א. סביון וי. מנשרוף*

 

הקדמה

ב-2 באפריל 2012, ציטט אתר האינטרנט ח'בר און ליין, הנחשב מקורב לחוגי יו"ר המג'לס, עלי לאריג'אני, קטעים מראיון שהעניק יו"ר המועצה לקביעת האינטרס של המשטר, האשמי רפסנג'אני, לגיליון אביב 2012 של כתב העת האיראני International Studies Journal.[1] האשמי רפסנג'אני נחשב ליד ימינו של האיתאללה רוחאללה ח'ומיני, ומאז קום המשטר האסלאמי ב-1979 כיהן בתפקידים בכירים לצידו של המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי. ואולם מעמדו התערער בשל ביקורת שמתח על התנהלותו של ח'אמנאי במשבר הבחירות ב-2009.

 

בראיון טען רפסנג'אני שאיראן צריכה להידבר עם ארה"ב, לקיים קשרים טובים עם סעודיה ולהימנע מ"מדיניות הרפתקנית" באמצעות חזבאללה וחמאס שתסכן את האינטרסים הלאומיים שלה. הוא גילה כי ניסה לשכנע את ח'ומיני לחדש את היחסים עם ארה"ב, ובתקופת ח'אמנאי גם עם מצרים. בנוסף לביקורתו על מדיניות אחמדי-נז'אד ועל  אופן ההתנהלות של בכירים במשטר, המובילה לעימותים חזיתיים מול סעודיה ומדינות אחרות, ניכר כי ביקורתו של רפסנג'אני מתייחסת למדיניות המנהיג ח'אמנאי בסוגיות אלה.

 

בתחום הגרעין סבור רפסנג'אני כי איראן אינה נתונה במבוי סתום משום שאין לה תוכנית צבאית גרעינית. הוא חזר על טענתו מ-2001 לפיה די בפצצה גרעין אחת כדי להשמיד את ישראל ואת יכולותיה אולם טען כי דבריו אינם בגדר איום וקרא לפירוז המזה"ת מנשק גרעיני.[2]

 

מיד לאחר פרסום דברי רפסנג'אני יצאו מקורבי ח'אמנאי, חוסין שריעתמדארי, עורך כיהאן, וסו"י פארס, המקורבת למשמרות המהפכה, נגד קריאתו לפרגמטיזם ולחידוש היחסים עם ארה"ב. הם טענו כי אין מקום לסטות מהקו האידיאולוגי שהתווה ח'ומיני עצמו ולא שינה בחייו. כמה צירי מג'לס גם התייחסו להשפעה של דברי רפסנג'אני על שיחות הגרעין הקרובות.

 

להלן עיקרי ראיונו של רפסנג'אני כפי שצוטטו בח'בר און ליין[3] ולאחריהם תגובת מבקריו:

 

לשאלה כיצד מתבטאת התפיסה לפיה 'במדיניות חוץ אין ידיד תמידי ואין אויב תמידי ורק האינטרסים הלאומיים הם הקבועים' על שאלת היחסים עם ארה"ב בכלל ובפרט בתקופת נשיאותו (1997-1989), השיב רפסנג'אני:

"בשנותיו האחרונות של האמאם [ח'ומיני] כתבתי לו מכתב בכתב ידי. מסרתי לו אותו בעצמי כי לא רציתי שמישהו אחר יקרא אותו. העליתי במכתב שבע סוגיות וכתבתי לו 'עדיף שאתה תפתור אותן עוד בהיותך בחיים, אחרת הן עלולות להפוך לאבני נגף בדרכה העתידית של המדינה'. אמרתי לו שישנן [סוגיות] מורכבות ובעייתיות שאם לא תפתור אותן, תהיה בעיה לפותרן אחריך... אחת מן הסוגיות האלו היתה היחסים עם אמריקה. כתבתי לו שהשיטה לפיה אנו פועלים כעת, [קרי] שאנו לא מדברים עם אמריקה ואין לנו יחסים איתה אינה יכולה להימשך לעד. אמריקה היא המעצמה היותר חזקה בעולם. מהו ההבדל בהשקפתנו בין אירופה לאמריקה, [או] בין סין לאמריקה, [או] בין רוסיה לאמריקה? [הרי] אם אנו מנהלים איתן מו"מ מדוע איננו מנהלים מו"מ [גם] עם אמריקה? משמעות המו"מ אין פרושה שאנו נכנעים להם [אלא] שאנו מנהלים מו"מ ואם הם מקבלים את עמדותינו ו/או אנו מקבלים את עמדתם, הרי שזה בסדר."

 

לשאלה האם מאמציו לקרב בין איראן לסעודיה וליתר מדינות ערב נקלעו למבוי סתום וכיצד ניתן לצאת מן המצב הזה, השיב רפסנג'אני כי היחסים לא נקלעו למבוי סתום. הוא מתח ביקורת על המדיניות של איראן כלפי סעודיה, ובמיוחד על הצהרות לא שקולות, כדבריו, שפוגעות ביחסים בין שתי המדינות והסביר כי הם (הערבים ובעיקר סעודיה) רוצים שדרכם לאיראן, שהיא מעצמה אזורית, תהיה פתוחה. הוא אמר: "הם יכולים ונוטים לשת"פ עם איראן אם היחסים יהיו מאוזנים... ניסיתי להחיות את המורשת התרבותית של השיעה בסעודיה. כל האמאמים [השיעים] חיו שם ורציתי להחיות את המורשת האדירה שלהם. כשהייתי בסעודיה כתב לי איתאללה סאפי [ככה"נ גולפיגאני] מכתב, בו קרא לי לעשות כך... פתרנו סוגיות רבות בדיאלוג [בינינו] אבל כשחזרתי לאיראן הם [ככל הנראה ממשלת אחמדי-נז'אד או יריבי רפסנג'אני לצד ח'אמנאי] חשבו שהסיכומים [ייזקפו] לזכותי ולכן חזרו בהם מהכל..."

 

רפסנג'אני הסביר כי יחסי שתי המדינות אינם סוגיה שולית בשל חשיבותה הדתית והכלכלית של סעודיה. לדבריו, "חשובה מכל היא סוגית הנפט. אילו לסעודיה היו יחסים טובים איתנו, מדינות המערב לא היו יכולות להפעיל עלינו סנקציות. רק סעודיה יכולה למלא את מקומה של איראן [בהפקת הנפט]. די בכך שסעודיה... תייצר נפט לפי מכסת אופ"ק כדי שאיש לא יוכל לנהוג בתוקפנות כלפינו, מכיוון שכלכלת העולם אינה יכולה להתקיים ללא הנפט שלנו. אני סבור שעדיין אפשר לקיים [עם סעודיה] יחסים טובים, אבל יש כאן אנשים שלא רוצים [זאת]. [בפנייה למראייניו אמר] אתם מומחים ליחסים בינ"ל ולמדיניות חוץ, ואתם יודעים שמספיקה הצהרה לא שקולה אחת שתזכה מהר מאוד להדים. כמה הצהרות חריפות משני הצדדים הן בלתי נסבלות וצריך לתקן זאת."

 

בנוגע ליחסי איראן עם מצרים, אסיה התיכונה והקווקאז אמר רפסנג'אני:

"לאחר מות ח'ומיני [ב-1989] הצבענו במועצה העליונה לביטחון לאומי בעד חידוש היחסים עם מצרים. כמה אנשים הלכו למנהיג [העליון ח'אמנאי] ואמרו לו שזה מנוגד להוראת האמאם [האיתאללה ח'ומיני] לנתק את היחסים איתה בעקבות הסכם קמפ דיוויד. בביקור שערכתי בתורכיה נכח גם ר"מ מצרים [שמו לא צוין] ששאל אותי 'מדוע אינכם מקיימים איתנו קשרים'. השבתי לו שזה בגלל הסכם קמפ דיוויד [הסכם השלום עם ישראל] והוא אמר לי שההסכם מת ולא נותר ממנו כלום..."

 

רפסנג'אני מתח ביקורת מרומזת על המתיחות הקיימת ביחסי איראן-אזרביג'אן ואיראן-מדינות המפרץ, וטען כי בתקופת נשיאותו הוא הצליח לשמר יחסים אינטימיים עם אזרביג'אן ולחמם את היחסים עם מדינות המפרץ.  

 

לשאלה האם ביצעת טעויות אסטרטגיות בשמונה השנים בהן היית נשיא, השיב רפסנג'אני:

"רציתי שנחדש את היחסים עם מצרים אבל לא הצלחתי. רציתי שנתחיל מו"מ עם האמריקאים בתנאים שאני הצבתי אבל לא הצלחתי. לא הצלחתי, אבל אין זה אומר שלא רציתי."

 

לשאלה האם תמיכת טהראן בחמאס ובחזבאללה אינה מנוגדת לאינטרסים הלאומיים של איראן, השיב רפסנג'אני, כי אם איראן תנהל "מדיניות נכונה, לא תהיה סתירה בין השתיים. הפלסטינים זכאים למולדת והם נאבקים על כך. אין לקרוא לכך טרור, אלא התנגדות. הם מגנים על זכותם המוכרת רשמית בעולם.... העזרה שאנו מגישים להם לא יצרה ואינה יוצרת בעיה. אם נתקן את יחסינו עם העולם, יהא עלינו להפריד בין שתי הסוגיות [האינטרסים הלאומיים של איראן והסיוע לחמאס]. כנ"ל לגבי חזבאללה, שהוא שיעי וחלק עיקרי באומה הלבנונית... הם זכאים להגן [על עצמם], בתנאי שאנו [איראן] לא נשתמש בהם כדי להפריע לאחרים. הם יעשו את העבודה שלהם. כאשר המשטר [האיראני] לא ירצה לנהוג באופן הרפתקני בעולם, סוגיות כאלו [כגון תמיכת טהראן בחמאס ובחזבאללה] יהיו נסבלות [בזירה הבינ"ל]."

 

לשאלה כיצד אפשר לצלוח את המבוי הסתום במשבר הגרעין, השיב רפסנג'אני: "אנחנו לא מתכוונים לייצר נשק גרעיני ואין לנו תוכנית גרעין צבאית. אני עצמי המלצתי פעם למשטר הישראלי הכובש, בדרשת יום שישי [14 בדצמבר 2001], שפצצת אטום גם אינה מועילה ישראל [כיוון ש]אם ביום מן הימים יפרוץ עימות גרעיני, ישראל היא מדינה קטנה ואין לה את היכולת לסבול [ולו] פצצת אטום [אחת]. זוהי מדינה קטנה וקל מאוד להשמיד את כל יכולותיה. למרות זאת הם פירשו את עצתי כאיום. אנחנו מאמינים באמת ובתמים שלא צריך להיות נשק גרעיני באזור, זה היה ועודנו אחד מעקרונות המדיניות שלנו. לא נטלתי חלק בהחלטות ובמו"מ שנוהל בשנים אחרונות [אבל] לדעתי אין כאן מבוי סתום."

 

לשאלה בדבר המצב הכלכלי הקשה באיראן, במיוחד האבטלה, בעיות הצעירים והעלייה בשער הדולר, טען רפסנג'אני שהמקור לכל החוליים הכלכליים הוא ניהול לקוי של ממשלת אחמדי-נז'אד, החסרה כל כשירות מקצועית ואידיאולוגית. לדבריו, מצב זה היה נמנע לו היתה ממשלת איראן מנהלת יחסים טובים עם העולם ועם העם. "בהתחשב בהכנסות הנפט העצומות של איראן... לא היינו צריכים להתמודד כעת עם אבטלה יוצאת דופן כזו. זו רק שאלה של ניהול (לקוי), ניתן לפתור זאת במהירות רבה..."

 

רפסנג'אני סיכם כי המשטר יוכל לשגשג אם יפעל ביחד עם העם ולא נגדו.

 

 עורך כיהאן, המקורב לח'אמנאי: ח'ומיני שלל כל מו"מ ויחסים עם ארה"ב

עורך כיהאן, חוסין שריעתמדארי, המקורב לח'אמנאי הדגיש כי "מו"מ ויחסים עם ארה"ב היו אחד מן הקווים האדומים של האמאם [ח'ומיני]", וכי נאומיו אינם מותירים שום ספק באשר להתנגדותו הנחרצת לכך. שריעתמדארי טען שהעובדה שרפסנג'אני מצנזר את תגובתו דאז של ח'ומיני להצעתו, שקרוב לוודאי היתה שלילית, היא מניפולציה מצד רפסנג'אני.

 

שריעתמדארי הדגיש כי המנהיג ח'אמנאי מתנגד למו"מ עם ארה"ב והוסיף כי אין תוחלת בהידברות עם האמריקאים כיוון ש"שורש העימות בין איראן לארה"ב נובע מהמהות [המנוגדת]" של שתי הישויות. הוא ביטל את דברי רפסנג'אני כי "אמריקה היא המעצמה היותר חזקה בעולם", והבהיר כי ארה"ב זוממת לפגוע במעמדה של איראן כמובילת  ההתנגדות באזור באמצעות דיוני סרק איתה. לדבריו, בניגוד לטענת רפסנג'אני, מו"מ עם ארה"ב שונה ממו"מ עם סין, רוסיה ובריטניה כיוון ש"העימות העיקרי של איראן היה ועודנו עם אמריקה", ולכן ניתן להידבר עם מדינות אלו ובה בעת לשמר את האינטרס האיראני אך לא עם ארה"ב.[4]

 

סו"י פארס, המקורבת למשמרות המהפכה, הביעה צער על דברי רפסנג'אני וטענה כי הם "מנוגדים לדברי בכירי המשטר והעם לפיהם יחסים עם ארה"ב לא יניבו דבר לאיראן." פארס הוסיפה ש"דבריו הנפחדים [נאמרים] בעת שהתעוררות האסלאמית והרגשות האנטי-אמריקאיים באזור גואים", ובזמן שארה"ב נערכת להחרפת הסנקציות נגד איראן. פארס גם שללה את טענתו של רפסנג'אני שהמשטר מתרחק מהעם, וקבעה כי הוא עצמו מתרחק מהעם, מהאידיאולוגיה האסלאמית המהפכנית ומהתנועות המהפכניות באזור, ושהצהרתו "מראה שהוא לא מסוגל לנתח [נכונה] את סוגיות הפנים [באיראן] ואת ההתפתחויות הבינ"ל."[5]

 

צירי מג'לס אחדים ובראשם יו"ר הוועדה לביטחון לאומי, עלא אל-דין בורוג'רדי, התייחסו להשפעה שתהיה לדברי רפסנג'אני על מהלך שיחות הגרעין הקרובות בין איראן ל-5+1, וציינו שקריאתו למו"מ עם ארה"ב לא תפגע במעמדה של איראן בשיחות. הצירים הדגישו שח'אמנאי, ולא רפסנג'אני, הוא קובע את המדיניות, ומכיוון שח'אמנאי מתנגד לחידוש היחסים עם ארה"ב לא תהיה לדברי רפסנג'אני השפעה כלשהי על עמדת איראן בשיחות.[6]

 

*א. סביון היא ראש זירת איראן במכון ממרי;  י. מנשרוף חוקר את זירת ממרי במכון



[1] אתר כתב העת (http://isj.ir) אינו מפרסם את מאמריו ברשת.

[2] להצהרת רפסנג'אני מ-2001 ר' דו"ח ממרי   

[3] ח'בר און ליין (איראן), 2.4.2012. www.khabaronline.com

[4] כיהאן (איראן), 4.4.2012.

[5] פארס (איראן), 3.4.2012.

[6] מהר (איראן), 4.4.2012.