כללי

 

סעודיה: הוסר חלק מן התוכן האנטישמי במהדורה חדשה של ספר לימוד

 

דוח ממרי שכותרתו "ספר לימוד סעודי: האיבה בין המוסלמים ליהודים היא נצחית" דיווח על תוכן אנטישמי בספר הלימוד הסעודי לתלמידי כיתות י"ב העוסק בעולם האסלאמי (מהדורה משנת 2006-2007). הפרק שטיפל בסוגיית פלסטין בספר זה כלל תת פרק שכותרתו "היהודים" וכלל התבטאויות אנטישמיות כלפיהם. היהודים הוצגו כרוצחי הנביאים, שקרנים, נוכלים, מפיצי מזימות ומפרי בריתות. טענות אלה נשענו על פסוקי קוראן[1]. מחקר אחרון של המכון מצא כי במהדורתו החדשה של ספר לימוד זה (משנת 2009-2010) הושמט לחלוטין תת פרק זה והושמט תת פרק נוסף שעסק באופי המאבק בין המוסלמים והיהודים.[2]

 

עם זאת יצוין, כי למרות השמטת תת הפרק העוסק בתכונות היהודים, נותרו בפרק העוסק בפלסטין מספר קטעים אנטישמיים הכוללים את הטענה כי היהודים חותרים למעשי מרמה, שקר ומזימות; נותרה גם הטענה לפיה מהות המאבק עם היהודים הוא דתי ולא לאומי וכי יש לנקוט בג'יהאד כדי להוציא את היהודים מפלסטין.

 

הקטעים שהושמטו מפרק זה בספר הלימוד העדכני:

"מי שמעיין בטבעו של המאבק בין המוסלמים לבין היהודים, מבין עובדה חשובה – המאבק הוא מאבק דתי, הוא איננו מחלוקת כיתתית, פוליטית או לאומית, וגם לא מחלוקת בין שני גזעים או שני שבטים.  [זה איננו מאבק] על אדמה כפי שיש סבורים, זו איבה מושרשת, מאבק בין האמת לבין השקר, בין המונותיאיזם לבין הפוליתיאיזם, בין הכפירה לבין האמונה...

 

האיבה בינינו לבין היהודים לעולם לא תחלוף אלא [בדרך] אחת מן השתיים: או שהם יצטרפו לדתנו ויהיו מוסלמים, או שאנו נחזור בנו מדתנו ומחסותו של אללה. [אללה] יתעלה אמר [בקוראן]: 'הם לא יחדלו להילחם בכם עד אשר יחזירוכם מדתכם, אם יעלה בידם' [סורה 2 פסוק 217]. 'לא תנוח דעתם של היהודים, וגם לא של הנוצרים, עד אם תלך בדתם' [סורה 2 פסוק 120].

 

הם מקנאים בנו על כך שאחרון הנביאים השתייך לערבים ולא היה מבני ישראל, ו[משום] שהם יודעים היטב שאדוננו מוחמד, תפילת אללה עליו, הוא נביא אללה... 'אלה אשר הענקנו להם את הספר מכירים אותו כהכירם את בניהם ואולם חבורה אחת בהם מסתירה את האמת ביודעין' [סורה 2 פסוק 146].

אם נהיה מודעים למהות המאבק הזה ולחוסר האפשרות לשים קץ לאיבה, אזי נבין כמה מוליכים אותנו שולל אלו שמדברים על כך שניתן ליישב מאבק זה.  

 

מאבקנו עם היהודים החל בבירור לאחר ההג'רה של אדוננו מוחמד לאל-מדינה, תפילת אללה עליו. אז החלו המזימות והתחבולות כנגד המוסלמים הראשונים. [המאבק] היה ג'יהאד ממושך נגד [היהודים]. הם גורשו מאל-מדינה בשלבים. [שבט] בנו-קינקאע גורש ראשון בעקבות המקרה של האישה המוסלמית[1]. בהמשך גורשו בני שבט בנו-אל-נד'יר, אשר ניסו להרוג את הנביא [מוחמד], תפילת אללה עליו, ולאחר מכן שבט בנו קריט'ה, שאנשיו הפרו את בריתם עם המוסלמים והצטרפו למחנות [של אויבי מוחמד ממכה] בקרב אל-ח'נדק [שנת 627]. לאורך ההיסטוריה האסלאמית היהודים פעלו כדי להרוס את הדת הזאת ולהפיץ פתנות בין המוסלמים. ידועה לכל הפתנה לה גרם של היהודי עבדאללה בן סבא בתקופתו של עת'מאן בן עפאן, רצון אללה עליו.[3]

 

בעידן המודרני ההשפעה היהודית העמיקה חדור לתוך כמה מדינות מערביות [והיהודים] השתלטו על הכלכלה ועל אמצעי התקשורת שלהן. המדינות האלה נוצלו לטובתם של היהודים והאינטרסים של שני הצדדים התערבבו והשתלבו, במטרה לחסל את האסלאם. לאחר שהסולטאן עבד אל-חמיד, רחמי אללה עליו, עמד בפני היהודים ודחה את הצעותיהם המפתות בתמורה למסירת פלסטין לידיהם. הצלבנים והיהודים החליטו לחסל את החליפות האסלאמית העות'מאנית, כדי שפלסטין תינתן ליהודים והמדינות האימפריאליסטיות יחלקו ביניהן את העולם האסלאמי.

 

כאשר היהודים סטו מן הדת הנכונה אותה הביא מוסא, עליו השלום, הם לא השתקעו בשום ארץ ולא היו בעלים חוקיים של שום ארץ. הם נדדו בחבלי הארץ [השונים], שהרי הנדודים ממקום למקום הם טבעם, והפירוד הוא תכונתם. היהודים חיו כמיעוטים נדכאים ברחבי העולם, וגרמו לשחיתות בכל ארץ אליה נכנסו. בכל מדינה בה התיישבו הם היו מקור לדאגות ולפתנות. הם שואבים את ביטחונם מהפחדה של אחרים ולכן העמים שנאו אותם והם התפרסמו ברמאותם ובמזימותיהם".

 

הקוראן הוא המקור הטוב ביותר להכיר לנו את אישיותם ואת המבנה הנפשי שלהם . הביטויים 'יהודים' ו-'בני ישראל' הופיעו יותר מ- 63 פעם בספרו של אללה יתעלה והם היו האומה [הראשונה] שקיבלה את השלטון עלי אדמות, אך אללה לקח מהם את השלטון בשל שחיתותם, השחתתם והריגתם את הנביאים [שנשלחו אליהם]. להלן סיכומים קצרים של כמה ממאפייני אישיותם כפי שהופיעו בקוראן הנכבד:

 

1.      פגיעה במהותו של אללה יתעלה: אף אחד לא ניצל מהנזק שלהם, אפילו המהות של אללה יתעלה. [אללה] יתרומם ויתעלה אמר [בקוראן]: 'היהודים אמרו, ידו של אללה כבולה – ידיהם תיכבלנה ויקוללו על אשר אמרו' [סורה 5 פסוק 64] ואמר [אללה] יתעלה: 'אללה שמע את דברי האומרים [הכוונה ליהודים], אללה עני ואנו עשירים' [סורה 3 פסוק 181].

2.      ההשחתה בארץ: [היהודים] הם אנשי השחיתות וההשחתה, הם הטילו ספק בדעווה [הקריאה של הנביא להצטרף לאסלאם] והפיצו שמועות על נשותיו של הנביא [מוחמד], תפילת אללה עליו , ודברים רעים בין המוסלמים. [אללה] יתעלה אמר: 'הם מבקשים למלא את הארץ שחיתות, ואולם אללה אינו אוהב את המשחיתים' [סורה 6 פסוק 64].

3.      הריגת הנביאים [שנשלחו אליהם]: [אללה] יתעלה אמר: 'הם כפרו באותות של אללה והרגו את הנביאים בלא צדק. זה גמולם על כי המרו ועברו את גבול המותר' [סורה 2 פסוק 61].

4.      השקרים, הפצת השמועות, הזיוף והסילוף: הם אנשי השקר ולו הם נשמעים, והם אדוני זיוף העובדות וסילופן. אפילו הנבואה של אללה לא [פטורה מן] מוכרת במסגרת הסילוף שלהם ובתורה שבידיהם. מעידים על כך דברי [אללה] יתעלה: 'היהודים מטים אוזן לכזב ומטים אוזן לאנשים אחרים אשר לא באו אליך. הם מטים את המילים ומוציאים אותן מהקשרן' [סורה 5 פסוק 41].

5.      הרמאות והולכת השולל: [אללה] יתעלה אמר עליהם: 'הם אמרו, אין דרך להאשימנו, אם לא נכבד את הגויים' [סורה 3 פסוק 75].

6.      המהירות לפשוע: [אללה] יתעלה אמר: 'הן רואה אתה כי רבים בהם מזדרזים לפשוע ולהתנכל' [סורה 5 פסוק 62].

7.      הצתת מלחמות ופתנות: [אללה] יתעלה אמר: 'כל אימת שילבו את אש המלחמה, יכבנה אללה' [סורה 5 פסוק 64].

8.      הפרת בריתות והסכמים: הם האומה הידועה ביותר בתכונה זו: [אללה] יתעלה אמר: 'כיוון שהפרו את בריתם, קיללנו אותם' [סורה 5 פסוק 13]. הם הפרו את בריתותיהם עם נביאיהם ועם הנביא מוחמד, תפילת אללה עליו, יותר מפעם אחת, כשהידועה [בפעמים אלו] הייתה כאשר הם הפרו את בריתם עם המוסלמים והצטרפו אל הפוליתיאיסטים ביום פלישת המחנות.[3]

9.      הנטיות הגזעניות והזלזול באחרים: הם חושבים שהם עמו הנבחר של האל. [אללה] יתעלה אמר: 'היהודים והנוצרים אמרו, אנו בני האל ואהוביו' [סורה 5 פסוק 18].

10.  חרדתם לחיים - לכל חיים גם אם חיים בזויים. [אללה] יתעלה אמר: 'אין ספק כי תמצאם להוטים יותר לחיות מכל האנשים' [סורה 2 פסוק 96].

11.  אהבתם לכסף אסור: הם אוספים כסף בכל אמצעי. [אללה] יתעלה אמר לגביהם: 'הם מטים אוזן לכסף ומפיקים רווח אסור' [סורה 5 פסוק 42].

12.  הרמאות: הדבר התגלה בסיפור ציד דג גדול ביום השבת שבו אסורה עליהם העבודה. הם רימו כאשר הציבו את הרשת [לדיג] לפני יום השבת כדי לאוספה אחרי [השבת]. [אללה] יתעלה אמר: 'שאל אותם על אודות העיר אשר שכנה אל מול הים [הם חיללו את השבת, כי דגי הים עלו על פני הים ביום השבת, ואילו בימים אשר לא שבתו ממלאכה לא עלו. כך ניסינו אותם, כי היו מופקרים. סורה 7 פסוק 163].

13.  הוויכוח: אופן הוויכוח הנתעב שלהם מתגלה בסיפור הפרה ותחבולתם בעניין שחיטתה. [אללה] יתעלה אמר: 'משה אמר לבני עמו, אללה מצווה כי תזבחו פרה. אמרו, האם לועג אתה לנו? אמר, ישמרני אללה פן אנהג כאחד הנבערים. אמרו, קרא אל ריבונך...' [סורה 2 פסוקים 67-71 בהם מסופר כי היהודים כמעט ולא זבחו את הפרה והתעסקו בוויכוח ארוך עם משה].

14.  שנאתם העזה כלפי המוסלמים: [אללה] יתעלה אמר: 'מצוא תמצא כי היהודים, איבתם למאמינים גדולה מכל' [סורה 5 פסוק 82].

15.  הפחדנות: בנפשותיהם יש פחד וחרדה, בייחוד מפני המוסלמים. [אללה] יתעלה אמר: 'אין הם פורצים כאיש אחד להילחם בכם, אלא רק בתוככי קריות בצורות או מעבר לחומות' [סורה 59 פסוק 14].

16.  הקנאה: [אללה] יתעלה אמר לגביהם: 'רבים מבין בעלי הספר היו רוצים להחזירכם להיות כופרים לאחר שכבר האמנתם, מתוך קנאה המקננת בנפשם' [סורה 2 פסוק 109].

17.  העקשנות: לגבי כך אמר אללה יתעלה לגביהם: 'אמרו: נשמע ונַמֲרה'." [סורה 2 פסוק 93].[4]

 

הקטעים שנותרו בספר הלימוד העדכני:

בחלק המונה את הסיבות לתבוסות הערבים במלחמותיהם עם היהודים נכתב בעמוד 117: "התרחקותו של האסלאם מתחום המאבק [הדתי] עם היהודים והופעתן של קריאות וסיסמאות שקריות כמו לאומיות ערבית וסוציאליזם; התעלמותם של רבים מבני האומה ממהות מאבקנו עם היהודים, שהוא מאבק אמונתי טהור, בעוד היהודים שואבים את עקרונותיהם מספריהם המסולפים. אללה ישתבח ויתעלה ציוונו להשליך עליו את יהבנו. [אללה] יתעלה אמר: 'בקשו כולכם מעוז בחבל אשר הושיט אללה ואל תתפלגו' [סורה 3 פסוק 103]".

 

בחלק העוסק בשלום עם היהודים נכתב בעמוד 119: "הציונות אינה שואפת ליחסי ידידות עם אחרים משום שאין היא רוצה בהצטרפותם אליה. משום כך יחסיהם של היהודים עם האומות שבקרבן חיו אופיינו במתיחות וחוסר יציבות, מה שגרם לעמים לתמוך זה בזה נגדם, להתעלל בהם, לתת להם לטעום מנחת זרועם ולגרשם.

 

מאז היות היהודים בפזורה, הם לא ידעו שלום עם אף אומה, בשל חתירתם למעשי מרמה, שקר ומזימות. אין ראיות טובות יותר לכך מניסיונם של המוסלמים איתם באל-מדינה, ממנה הגלה אותם הנביא [מוחמד], תפילת אללה עליו, וציווה להוציאם מחצי האי ערב, וממה שקרה להם במדינות כמו גרמניה, פולין, ספרד ואחרות.

 

לאורך ההיסטוריה שלהם לא ייחסו היהודים לשלום כל חשיבות ... בסברם כי כינון שלום עם אומות אחרות הוא דבר בלתי אפשרי. הם אף מאמינים בכך שהאומות השכנות להם צריכות לחיות במאבק פנימי שיפגע ביציבותן, כדי שלא תוכלנה להיאבק בהם. ייתכן וזה מסביר את שאיפתם של היהודים להפיץ הרס ושחיתות באמצעים שונים, אפילו במדינות לדבריהם יש להם עימן מה שהם מכנים הסכם שלום".

 

בין חובותיו של המוסלמי אשר נמנות בספר נכתב בעמוד 125: "יש להיפטר מהתבוסה הנפשית שפגעה ברבים מאיתנו. אנו, כפי שתיאר אותנו האל יתברך ויתעלה, האומה הטובה ביותר שקמה לאנושות, והיהודים, כפי שתיארם הקוראן הנכבד, הם האנשים הפחדנים ביותר והחומדים ביותר את החיים כפי שכבר העידו על כך המאבקים עם היהודים לאורך ההיסטוריה.

הג'יהאד למען אללה הוא הדרך היחידה לשחרור פלסטין - המוסלמים כבשו את בית המקדש רק באמצעות ג'יהאד, והצלבנים יצאו מפלסטין רק באמצעות ג'יהאד. כך גם היהודים עתידים לצאת מפלסטין רק באמצעות ג'יהאד.

[יש להאמין] באמונה שלמה כי האסלאם הוא נקודת המוצא היחידה להתמודדותנו עם סוגיית פלסטין וממנו נפיק את כל הפסיקות הקשורות בסוגיה הזו". 

עמוד השער של ספר הלימוד: "עיונים בעולם האסלאם"

 

מהדורת 2006-2007                                       מהדורת 2009-2010