יומון ירדני: רוצחי הנביאים והנאצים החדשים מטמאים את ירושלים

מאמר מערכת של היומון הירדני אל-דוסתור טען כי "רוצחי הנביאים, הנאצים החדשים" תוקפים ומטמאים את ירושלים וכי מדינות ערב והאסלאם מתעלמות מכך בשל האביב הערבי ושאר האירועים באזור. היומון הוסיף כי "האויב הציוני" מייהד את ירושלים ומתכנן להרוס את מסגד אל-אקצא כדי להקים את "בית המקדש השקרי" וכי בכוונתו לרוקן את ירושלים מתושביה הערבים עד 2020 כדי להכריז עליה כעל בירת ישראל היהודית. המאמר קרא לאומה הערבית והאסלאמית לבחון מחדש את העניין הפלסטיני ולהקפיא את כל ההסכמים עם ישראל עד שזו תחזור לדרך הישר ותשיב את ירושלים.

להלן תרגום קטעים מן המאמר.[1]

"מי שעוקב אחר הצהרותיהם של מנהיגי האויב הציוני ותוכניות ההתפשטות התוקפניות שלו, רואה שהאויב הזה, החמוש מכף רגל ועד ראש באגדות, מעשיות ואשליות, מתעקש לייהד את ירושלים ואל-אקצא ולהוכיח את הגרסה התלמודית באמצעות שינוי מאפייניה הערביים והאסלאמיים של העיר. [הוא עושה] זאת באמצעות הרס מבני הווקף המקיפים את אל-אקצא, הקפתו בגנים תנ"כיים ובתי כנסת יהודיים ושינוי מאפייניו של כותל אל-בוראק [הכותל המערבי], באמצעות הקמת מבנים תנ"כיים בחצרו, לצד המשך חפירת המנהרות, דבר המאיץ את התמוטטות המסגד והקמת בית המקדש השקרי.

האויב הציוני, בעודו פועל מסביב לשעון כדי להוכיח את הגרסה התלמודית שלו לגבי ירושלים ו'האגן הקדוש' שעליו ניצב מסגד אל-אקצא, כפי שהוא טוען, פועל כדי להגשים את אמירתו של מייסד הישות הציונית דוד בן גוריון: 'אין מקום לישראל בלי ירושלים, ואין מקום לירושלים בלי הקמת בית המקדש.' לכן מנהיגי הישות הציונית מסרבים להפסיק את ההתנחלות בירושלים וחושבים אותה לבירתה המאוחדת של ישראל. גאוותם, חוצפתם ויהירותם הגיעו למידה בלתי הגיונית, עד כדי כך שקבעו כי בשנת 2020 ירושלים תוכרז כבירת ישראל היהודית, לאחר שתרוקן מתושביה הערבים.

הפרדוקס המכאיב הוא שהאויב הציוני אינו מסתיר את מטרותיו, והמדינות הערביות והאסלאמיות והעולם כולו יודעים מהן המטרות האלה אך לא עשו דבר כדי לרסן את התוקפנות הזאת, המהווה הפרה של החוק הבין-לאומי ואמנת זכויות האדם. הם רק הסתפקו בהוצאת גילויי דעת המגנים ומוקיעים, שעודדו את האויב להגביר את תנופת ההתנחלות והייהוד... בהבינו כי [הגינויים האלה] לא ייצאו אל הפועל.

התעקשותו של האויב לייהד את ירושלים ולטמא את אל-אקצא היא גינוי לאומה כולה וסימן לחוסר האונים שלה, לאחר שהפנתה עורף למקומותיה הקדושים ונפוצה לכל רוח בעוד המאבקים הארציים, העדתיים והכיתתיים מכרסמים בה. בעוד המתפללים המוראבטון מתנגדים בחזה חשוף לצבא האויב ולאספסוף של המתנחלים משולחי הרסן כדי להגן על המסגד, אנו מוצאים את קהיר שקועה בבעיותיה; התותחים כותשים את חומס; בגדאד מזדעזעת מהפיצוצים הטרוריסטיים והפלסטינים הם אסירים של הסכסוכים בין פת"ח לחמאס ומחכים לפיוס. ערי הבירה נדמו בשל פחד מהאביב [הערבי], ושכחו או התעלמו [מירושלים] ומהתקיפות והחילול שרוצחי הנביאים, הנאצים החדשים, מבצעים נגדה.

לסיכום: התוקפנות הציונית המתמשכת על ירושלים ואל-אקצא דורשת מן האומה כולה עיון אמיתי שישיב את הסכסוך הערבי-ישראלי אל נקודת ההתחלה שלו, לאחר שהוכח כי האויב אינו מעוניין בשלום, בהסכמים או במשא ומתן, אלא בקיבוע הסטאטוס קוו, בגניבת האדמה ובייהוד ירושלים ואל-אקצא. הדבר מחייב עמדה נחרצת ותקיפה שתבחן מחדש את העניין הפלסטיני ותכריז על הקפאת כל ההסכמים והחוזים עם האויב, עד שישוב לדרך הישר וירושלים תחזור לאומתה חופשית וערבית."