המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הבחירות במצרים: האח"ס והסלפים כבשו את הפרלמנט
5/2/2012

 

הבחירות למועצת העם המצרית:

ניצחון האח"ס והסלפים ומפלת הליברלים, השמאל וצעירי המהפכה

 

מאת ל. לביא*

 

הקדמה

בבחירות למועצת העם, הבחירות הראשונות שנערכו במצרים בעקבות מהפכת ה-25 בינואר 2011, זכו הזרמים האסלאמיים - האחים המוסלמים והמפלגות הסלפיות - להצלחה רבתי. מנגד, ספגו הזרמים החילוניים-ליברליים, השמאל, מפלגות הצעירים החדשות, הנשים והקופטים מפלה קשה.[1]

 

קואליציית הברית הדמוקרטית למען מצרים בראשות מפלגת החירות והצדק של האחים המוסלמים ב-47.2% מתוך 498 מושבי מועצת העם, כלומר 235 מושבים; ברית המפלגות הסלפיות בראשות מפלגת אל-נור זכתה ב-123 מושבים (24.7%); מפלגת הופד זכתה ב-38 מושבים (7.6%); ברית הגוש המצרי זכתה ב-34 מושבים (6.8%); ברית המהפכה נמשכת ומפלגת אל-וסט זכו כל אחת ב-10 מושבים (2%); מפלגות שהקימו אנשי מפל"ד לשעבר זכו ביחד בכ-5%.[2] 21 מפלגות לא עברו את אחוז החסימה. במועצת העם 10 נשים, 2 מהן מונו על ידי המועצה הצבאית (כ-2%). 6 צירים קופטים נבחרו ו-5 נוספים מונו על ידי המועצה הצבאית במסגרת עשרת המושבים שבסמכותה לאייש (סה"כ כ-2%).[3]

 

  יחסי הכוחות ב"פרלמנט המהפכה"[4]

 

רשימות מפלגתיות

עצמאים

סה"כ מושבים

%

 

הברית הדמוקרטית למען מצרים בראשות מפלגת החירות והצדק של האח"ס

127

108

235

47.2

ברית הכוחות האסלאמיים בראשות מפלגת אל-נור הסלפית

96

27

123

24.7

מפלגת הופד

36

2

38

7.6

ברית הגוש המצרי

33

1

34

6.8

מפלגת אל-וסט

10

0

10

2

הרפורמה והפיתוח

8

1

9

1.8

ברית המהפכה נמשכת

7

0

7

1.4

מפלגת מצרים הלאומית

4

1

5

1

מפלגת החירות

4

0

4

0.8

מפלגת האזרח המצרי

3

1

4

0.8

מפלגת האיחוד

2

0

2

0.4

מפלגת האיחוד המצרי הערבי

1

0

1

0.2

מפלגת השלום הדמוקרטי

1

0

1

0.2

מפלגת השמרנים

0

1

1

0.2

מפלגת אל-עדל

0

1

1

0.2

צירים עצמאיים

0

23

23

4.6

סה"כ

 

 

498

100%

 

 

 

 

 

 

 

 

                       

 

על הלגיטימיות של הבחירות בכללותן רובצת עננה כבדה של חשד לזיוף מסיבי של מיליוני קולות, אשר החל להתברר במערכת המשפטית. יודגש כי אין מדובר בערעורים וטענות לזיופים לוקאליים במקומות שונים, למרות שגם טענות כאלה קיימות והן מתבררות בבתי המשפט. המדובר הוא בערעור שהגישו כמה מועמדים ממחוזות שונים התובעים לבטל את הבחירות, בטענה כי מספר המצביעים בפועל היה גבוה ב-12 מיליון בהשוואה למספר בעלי זכות הבחירה, על פי נתונים רשמיים שפרסמו ועדת הבחירות העליונה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לטענת העותרים, זיוף בקנה מידה זה נעשה על ידי שכפולם של עשרות אלפי שמות בבסיס הנתונים האלקטרוני של רשימות הבוחרים, דבר שאפשר לאותם אנשים להצביע בקלפיות שונים עד 32 פעם.[5] בית הדין טרם הכריע בסוגיה, שתטופל על ידינו בנפרד.

 

להלן ניתוח של הסיבות לתוצאות הבחירות:

 

האח"ס – סיפור הצלחה

ניצחונה הסוחף של מפלגת האח"ס לא היה מפתיע. תנועת האח"ס היא תנועה חברתית ותיקה העוסקת כבר עשרות שנים במתן שירותים קהילתיים לשכבות החלשות ולבני מעמד הביניים. היא היטיבה לנצל את התחומים שבהם משטרו של מובארכ לא נתן מענה מניח את הדעת לצרכי הציבור והצליחה להשתלט בהדרגה על החברה האזרחית. תנועת האח"ס לקחה חלק במערכת הפוליטית המצרית כבר מסוף שנות ה-70 באופן בלתי רשמי, והיא נהנית מאחיזה איתנה בחלק גדול מהאיגודים המקצועיים.

 

למעשה, במסגרת מאבקו בגורמים הג'יהאדיים הקיצוניים במצרים, אפשר מובארכ, לפרקים, את פעילות האח"ס ואת הפצת רעיונותיהם המתונים יותר, למרות היות התנועה בלתי חוקית. במקביל הוא מנע את צמיחתה של אופוזיציה ממשית בתוך הפרלמנט, מה שאפשר לאח"ס להתבסס, מחוץ לפרלמנט, ככוח האופוזיציוני המאורגן והחזק ביותר במדינה. הפובליציסט המצרי עבד אל-מונעם מוניב כתב כי כאשר הבין מובארכ את השלכות הדבר, "כוחם הארגוני והפוליטי של האח"ס והימנעותם משימוש באלימות, מנעו מן המשטר את האפשרות להפעיל נגדם את אותה אלימות שהפעיל נגד הג'יהאדיסטים... משטר מובארכ הבין כי לא ניתן כבר למחוק את תנועת האח"ס ממפת העשייה הפוליטית במצרים, גם אם הוא המשיך ללחוץ עליה מעת לעת באמצעות מעצרים ומשפטים. מכאן נמשכה התחזקות יכולותיהם של האח"ס בתחומי הארגון, הדעוה והפוליטיקה, כשהם מקפידים שלא להיכנס לעימות מכריע עם המשטר..."[6]

דימויה של מפלגת האח"ס בציבור המצרי הוא חיובי. היא נתפסת כמייצגת זרם אמצעי, לא אלים ומתון יחסית, בהשוואה לסלפים השמרנים.[7] יכולתם לשדר מסר המשלב אותנטיות עם ההתפתחויות המודרניות, ולמצוא צידוקים במקורות האסלאמיים לנורמות מערביות, כמו דמוקרטיה, זכויות אדם ויחס למיעוטים – מזכה אותם באהדה. בתקופה של סלידה מכל מה שקשור למשטרו המודח של מובארכ, נתפסים האח"ס כאנטיתזה וכאופוזיציה בלתי מתפשרת למשטר זה, והדבר המעניק להם יתרון מול כוחות פוליטיים אחרים שנקראו אופוזיציוניים אך היו, למעשה, "אופוזיציה מטעם".

 

את הצלחת האח"ס יש לייחס במיוחד לכושר האופורטוניזם שלהם ולהתנהלותם הסתגלנית והפרגמאטית לאורך השנים, ובמיוחד בעקבות מהפכת ינואר 2011. מסריהם, המופצים ביעילות בכלי התקשורת השונים ובאינטרנט, קליטים ומעוררי סולידאריות מחד, ויחד עם זאת הם מעורפלים וקשה להבין מהם כיצד תיראה המדינה בשליטתם. מסריהם גמישים וניתנים לשינוי בהתאם לנסיבות ולאינטרסים. למשל, ממצע מפלגת האח"ס הושמטו חלקים שהופיעו בטיוטת המצע ב-2007, שנתקלו בביקורת ציבורית, כגון ההתנגדות לזכות נשים וקופטים לרוץ לנשיאות, הקמת גוף של חכמי דת שיעסוק בתחיקה וחיוב תיירים לכבד את מנהגי המוסלמים במצרים.[8]

 

גם הטקטיקה של מנהיגי האח"ס לשדר מסרי הרגעה ערב הבחירות לפרלמנט, בציינם כי אין הם מעוניינים במונופול על השלטון, ברוב הפרלמנט או בכס הנשיאות, אלא בקידום שלטון קואליציוני המייצג את כל הקבוצות בחברה סייעה למפלגת האח"ס לזכות באמון. האח"ס אף התמודדו בבחירות במסגרת ברית עם מפלגות אחרות מכל קצוות המפה הפוליטית, כולל השמאל והליברלים.[9]

 

לאח"ס מנגנון ארגוני ותעמולתי מפותח בכפרים ובמחוזות שאפשר למפלגתם להציב מועמדים מטעם מרבית אזורי הבחירה ברחבי המדינה. זאת ועוד, תנועת האח"ס נהנית ממקורות מימון שונים, כגון תשלום חודשי שמפרישים לה חבריה, סכומי עתק הניתנים לה מאנשי עסקים ובעלי הון התומכים בה, ויש הטוענים כי התנועה מקבלת גם מימון ממדינות ערביות, ובראשן קטר,[10] אם כי מנהיגי התנועה וקטר הכחישו זאת. 

 

 מצרים: new look /  רוז אל-יוסף (מצרים), 4.12.11                   אמנם תהליך הבחירות נחשב הוגן בהשוואה לשנים קודמות, אך ארגוני זכויות אדם שפיקחו על ההצבעה הגישו מאות תלונות לבתי דין מצריים בדבר תעמולה דתית ושימוש בסיסמאות דתיות בידי אנשי אח"ס, מתן אפשרות לנשים רעולות להצביע מבלי לחייב אותן להזדהות, שירות הסעות למצביעים, העדר פיקוח משפטי על חלק מהקלפיות, מתן שוחד בחירות וכד'.[11] אנשי האח"ס, בתגובה, הפנו את אותן ההאשמות ליריביהם הפוליטיים, במיוחד אנשי ברית הגוש המצרי והסלפים, בטענה כי השתמשו בתעמולה דתית.

 

אין להתעלם, כמובן, מהפעילות הנלהבת של האח"ס בתחום הדתי כגורם המסביר את הפופולאריות שלהם. במאמר באתר האח"ס תחת הכותרת "מדוע הצליחו האסלאמיסטים והליברלים הפסידו?", ציטט הכותב, תאמר בכר, את אחד מחברי התנועה בפייסבוק: "כוחו של ארגון האח"ס נובע מכך שיש להם מטרה שלשמה הם פועלים, והיא לא אחרת מאשר להשביע את רצונו של אללה [ולזכות] בגן עדן. על כן אתה רואה אותם משקיעים ועובדים יומם ולילה ככל יכולתם... אני חושב שהם יצליחו הצלחה מזהרת משום שמי שמטרתו היא אללה, אין מנוס מכך שהוא יצליח את דרכו ויעזור לו..."[12]

 

 הסלפים – תגלית השנה

זכיית ברית המפלגות הסלפיות בלמעלה מ-20% מהמושבים בפרלמנט בבחירות הפוליטיות הראשונות בהן השתתפו, הפתיעה רבים, גם את הסלפים עצמם, שכן הם לא לקחו חלק בהפגנות שהובילו להפלת מובארכ ואף תמכו בהמשך הציות לו. ייתכן כי סוד הצלחתם הוא דווקא הימנעותם עד כה מלקיחת חלק בפוליטיקה המצרית, דבר שגרם לרבים לתת הזדמנות לזרם שעוד לא הוכח כישלונו, והוא נחשב לנקי משחיתות. במערכת היחסים המורכבת של איזונים ובלמים שניהל מובארכ לאורך שלטונו מול האח"ס, ויריביהם הכוחות הסלפים והגורמים הג'יהאדיים במצרים, הוא אפשר לסלפים חופש פעולה בתחומי הדעוה והשירותים בכפרים תמורת ציות לו, במיוחד בתקופות שבהן איים כוחם של האח"ס לעלות יתר על המידה.

 

עיקר פעילותן של התנועות הסלפיות הייתה בתחום הדעוה במסגדים, וזו מסבירה את כושר הגיוס שלהן בזכותו הצליחו להפוך במהרה, לאחר המהפכה, לשחקן פוליטי ממשי. הצלחה זו מקורה, בדומה להצלחת האח"ס, בקשר של התנועות הסלפיות לרחוב המצרי ובהיענותן, מאז שנות ה-20, וביתר שאת משנות ה-70, לצרכים הקיומיים של האוכלוסייה בתחומי דת, רווחה וסעד, חינוך, בריאות ומתן סיוע לעניים, לקשישים וליתומים. המפלגות הסלפיות גם השכילו להתלכד לברית אחת, דבר שהקל על כניסתן המרשימה לזירה הפוליטית.

 

יש המייחסים את הצלחת האח"ס והסלפים לירידה במעמדו של מוסד אל-אזהר בשל תלותו הממושכת במשטר המצרי.[13] על אף שאל-אזהר משמש מאז המהפכה כמכנה משותף המלכד בין הקבוצות הפוליטיות היריבות במדינה, אין להתעלם מהתחרות שבין העולמאא של אל-אזהר לבין הדרשנים הכריזמטיים של הזרם הסלפי. אלו נהנים מפופולאריות רבה בהופעותיהם בכמה ערוצי טלוויזיה לווייניים סלפיים, כמו אל-נאס, אל-רחמה ואל-חכמה, שפעילותם הותרה על ידי משטר מובארכ מ-2006 והביאה לתפוצה רחבה של הדעוה הסלפית. משטר מובארכ הבין את הסכנה שבדבר והפסיק את שידוריהם סמוך לנפילתו, והם חודשו זמן קצר לאחר מכן. לעומת זאת המשטר לא התיר לאח"ס להפעיל ערוץ טלוויזיה.[14]

 

הפרלמנט המצרי /  אל-מסתקבל (לבנון), 24.1.12                                             אין ספק כי להצלחת המפלגות הסלפיות תרמה התעמולה הדתית בה השתמשו. דרשנים טענו כי ניצחון הסלפים נזכר בקוראן וחלקם אף האשימו את יריביהם הפוליטיים של הסלפים בכפירה.[15] כמו כן, פורסמו כמה פתוות המחייבות את המצביעים לבחור במפלגות הסלפיות ולא להצביע למועמדים חילונים, ליברלים או קופטים,[16] מתוך החובה הדתית לתמוך בהקמת מדינה דתית וביישום השריעה.[17] מאות תלונות הוגשו לבתי הדין המצריים מצד ארגוני זכויות אדם שפיקחו על תהליך הבחירות בדבר שימוש בתעמולה ובסיסמאות דתיות בקלפיות ובסביבתן, במיוחד מצד אנשי מפלגת האח"ס ומפלגת אל-נור, למרות האיסור על כך.[18]

 

כמו כן הוגשו תלונות על מתן שוחד בחירות למצביעים עבור מפלגת אל-נור: כסף, מתנות, מוצרי מזון וטלפונים סלולאריים, ועל סילוק הפתקים של היריבים הפוליטיים שלהם מחלק מהקלפיות.[19] גם ביחס לסלפים, נשמעת הטענה בדבר קבלת מימון ממדינות ערביות, ובמיוחד מהמפרץ, אך הסלפים מכחישים זאת.

 

תבוסת הליברלים והשמאל

עורך השבועון המצרי אל-קאהרה, סלאח עיסא, הסביר כי לליברלים לא היה סיכוי גדול מלכתחילה להגיע להישגים בבחירות לפרלמנט, בשל חוסר היכולת להתמודד מול התעמולה הדתית והעדתית של יריביהם האסלאמיסטים: "הסיבה העיקרית לכישלון הליברלים היא שהבחירות האלה כלל אינן פוליטיות, אלא הן בחירות דתיות ועדתיות. המפלגות הליברליות בעלות היכולת הפוליטית, אינן מסוגלות לשחק את המשחק העדתי והדתי הזה. האנשים נתנו את קולם לאחים ולסלפים על בסיס השתייכותם הדתית ולא נתנו דעתם לסיעות הפוליטיות הקיימות..."[20]

 

החילונים מול האסלאמיסטים במצרים / watanomaymen.maktoobblog.com            זרמי הליברלים, השמאל והקופטים סובלים מדימוי שלילי בציבור. הם נחשבים מורמים מעם, אליטיסטים ומתמערבים, הנראים יותר על גבי מסכי הטלוויזיה מאשר ברחוב. לרוב, לשון השיח שלהם אינה מובנת לפשוטי העם, והוא אינו יכול להתחרות בכוח המשיכה של השיח הדתי. מייסד מפלגת החזית הדמוקרטית הנמנית עם מחנה זה, ד"ר אוסאמה ר'זאלי חרב, הסביר כי שיעורי העוני והבערות הגבוהים במצרים אינם מאפשרים לסיסמאות שאינן דתיות לקנות אחיזה בלבבות המצביעים.[21]

 

בנוסף, המפלגות הוותיקות, כמו אל-ופד ותגמוע, נחשבות לנגועות בשחיתות שאפיינה את משטרו של מובארכ. בחלק מרשימותיהן נכללו מועמדים מאנשי משטר מובארכ לשעבר, שפגעו במוניטין שלהן. מפלגות אלה סבלו ממריבות פנימיות, מדימוי של אופוזיציה מטעם, ולא הצליחו להתחדש ברוח המהפכה ולרכוש את לב העם.[22]  

 

נראה כי חולשתן של מפלגות השמאל משקפת מגמה עולמית המתרחשת מאז התמוטטות בריה"מ ועליית האידיאולוגיה הקפיטליסטית הניאו-ליברלית, שהגבירה את הקיטוב הכלכלי חברתי, וחיזקה את הזרמים הדתיים, שהיוו מפלט לשכבות החלשות, שבמצרים הן רבות. חבר מפלגת השמאל תגמוע, ד"ר מוחמד

אל-סעיד דויר, הסביר כי הסיבות להיחלשות המתמשכת של השמאל במצרים הן "התמוטטות הגוש הסוציאליסטי העולמי והתגברות הלחץ החברתי-תרבותי שהפעילו כוחות האסלאם הפוליטי על תודעתה של האומה. ללחץ זה התווספה הנהייה לפתיחות כלכלית, שהיא חלק אורגני מהאימפריאליזם העולמי. לכך הצטרף ניהול פנימי כושל של הארגונים והמפלגות הסוציאליסטיים והפרוגרסיביים במצרים. כל אלה פגעו בשמאל המצרי וערערו את שיווי המשקל שלו בתחומי התיאוריה, הארגון והפופולאריות..."

 

לדעתו, חולשת השמאל נבעה מהיותו "זרם שפעל בתגובה לרעיונות ותכניות שהעלתה הפאן-ערביות, כאשר  כוחותיה הפוליטיים שלטו בחלק ממדינות ערב... השמאל המצרי לא הצליח להציע תכנית בנייה מעשית או להפיצה כראוי. אמנם הסוציאליסטים התאפיינו בהקרבה ובנכונות להיאבק למען רעיונותיהם, אך לא היו להם די יכולות ... להירתם לעשייה ציבורית או להציע שירותים המתאימים לגישה הסוציאליסטית. זהו קאדר מרוחק המסתכל על העולם מאחורי ספר, ורוקם את יחסיו האישיים בעיקר עם אלו השייכים לאסכולה הפרטית שלו. יצרנו לעצמנו עולם מנותק מן העולם הנורמאלי. רבים מאיתנו הסתפקו בכוח הרעיון ובתכנית הכוללנית. גדענו את הידיים שצריכות היו להיות מושטות להמונים..."[23]

 

לדעת וחיד עבד אל-מגיד, בעל טור ביומון הממסדי אל-אהראם ומתאם הברית הדמוקרטית למען מצרים שבראשות האח"ס, הסיבה העיקרית לנסיגת השמאל הייתה החלטתו להיכנס למאבק על זהותה של מצרים לצד הליברלים, תוך שהוא מוותר על המסר העיקרי שלו – שמירה על צדק חברתי. לדבריו, השמאל טעה כאשר בחר לנהל את המערכה על הזהות תחת הסיסמה של שמירה על המדינה האזרחית, דבר שפורש על ידי מרבית המצרים כדבקות במשטרו של מובארכ.[24]

 

חולשתם של הזרמים החילוניים נבעה גם מחוסר יכולתם להתלכד לכדי חזית אחידה שתהווה אלטרנטיבה חזקה למפלגות האסלאמיסטיות, גם לאחר שתוצאות הסבב הראשון של הבחירות למועצת העם סימנו את ניצחונן הסוחף. "ברית הגוש המצרי" זכתה להצלחת מה בזכות היותה ארגון גג שליכד תחתיו את מפלגת השמאל הותיקה תגמוע, את המפלגה המצרית הדמוקרטית החברתית ואת מפלגת המצרים החופשיים המזוהה בעיקר עם המיעוט הקופטי. אלא שכוחה של "ברית הגוש המצרי" נפגע עקב התפלגות "ברית המהפכה נמשכת" ממנה, והתמודדותן של מפלגות לא-אסלאמיות אחרות באופן עצמאי. בנוסף לכך, העובדה שברית הגוש המצרי הייתה מזוהה עם הקופטים הקלה על יריבותיה האסלאמיות להציגה כנוצרית.

 

כישלון צעירי המהפכה

האכזבה הגדולה של הבחירות הראשונות לאחר המהפכה המצרית היא של מפלגות הצעירים, שלא הצליחו לנצל את המומנטום של המחאה ולהפוך לכוח פוליטי משפיע. כישלון זה נבע מחוסר הניסיון הפוליטי של הצעירים, לעומת המכונה הארגונית המשומנת של האח"ס, ובמיוחד מסיבות טכניות, ובהן: העדר מספיק זמן להתארגן ולזכות לפופולאריות ברחוב; חוסר יכולת כלכלית לממן את הקמפיין, וקיומם של אזורי בחירה רבים, באופן שהקשה על תעמולת הצעירים להגיע לכל המקומות. ניכר כי תנועות אלה בזבזו חלק גדול מהאנרגיות והמשאבים שלהן על המאבק לדחיית הבחירות והקדמת ניסוח החוקה, במקום על היערכות לבחירות.

 

 חרב האסלאמיסטים צמחה בקלפי / 25janaer.blogspot.com                           הצעירים לא התלכדו סביב הנהגה כריזמטית אחת ולא השכילו להתאגד לגוף מייצג אחד. ריבוי הגופים שהתיימרו לייצג את קול כיכר אל-תחריר, גרם לפיזור ולפיצול הכוח ולהופעת גופי סרק, דבר שפגע בגופים הממשיים. המפלגות הגדולות כמעט לא פרשו חסותן על תנועות המחאה הצעירות, וגם אם עשו זאת, הן הציבו את הצעירים בתחתית הרשימות המפלגתיות. מפלגות צעירות תלו את כישלונן במנטאליות של הבוחר המצרי, שלדבריהן, מבוססת עדיין על ההיגיון של הצבעה על פי אינטרס משפחתי וראייה צרה, ובתקשורת הרשמית שניהלה, לטענתן, תעמולה נגד המפגינים והציגה אותם כסיבת המשבר הכלכלי במצרים.

 

מבחינה אידיאולוגית, הקמפיינים של מפלגות הצעירים נשענו בעיקר על סיסמאות המהפכה, אך בלא הצגת דרך של ממש לפיתוח וקדמה במדיניות החוץ והפנים.[25] בשטח, המשיכו צעירי הכיכר להפגין נגד המועצה הצבאית לאורך תהליך הבחירות הממושך, אך לא הצליחו לגרום לה להעביר את השלטון לידיים אזרחיות או לחולל שינויים מהותיים בהתאם לדרישותיהם.

 

בעל הטור ביומון אל-מצרי אל-יום, עלי אל-סיד, כתב: "המהפכה התחוללה, אך המהפכנים הפסידו. מי שהרוויח הם זרמים וקבוצות שהמהפכה הייתה עבורם רעיון בלתי אפשרי או אסור. הצעירים הפסידו משום שהתקשורת הטילה עליהם משא שלא יכלו לשאת והעמידה אותם במצבים שאינם מתאימים להם. 'הגדולים' הותירו אותם בכיכר כדי שהם עצמם יהיו פנויים לאסוף את השלל הפוליטי. [הצעירים] הפסידו משום שזקני הפוליטיקה הוליכו אותם שולל..."[26]

 

עסקה בין הצבא לאסלאמיסטים ע"ח צעירי המהפכה

אל-מצרי אל-יום (מצרים), 29.12.11

 

אכזבת הכוח  הנשי

על פי נתונים שפרסם המרכז המצרי לזכויות האישה, לבחירות למועצת העם הגישו 984 נשים את מועמדותן, המספר הגדול ביותר בהיסטוריה של מצרים. עם זאת, רק עשר נשים נכנסו למועצת העם, 2 מהם מונו על ידי המועצה הצבאית (2%), למרות התפקיד הבולט שנטלו נשים בהפגנות להדחת מובארכ ולמרות אחוזי ההצבעה הגבוהים בקרב נשים. ארגון זה ייחס את התוצאות לכמה סיבות: חלק גדול מהמועמדות חזרו בהן מכוונתן לרוץ למועצת העם בשל השתלטות אנשי מפל"ד לשעבר על הרשימות ומחשש מהזרמים הדתיים, וכן מאחר שחלק מהמפלגות דרשו מהן תשלום על מנת להיכלל ברשימותיהן.[27]

 

במאמר ביומון אל-אהראם, כתב סעיד אבו שעבאן: "[תוצאות הבחירות למועצת העם] מהוות מכה לדרך של האישה המצרית ומחזיר אותה אחורנית לאחר מאבק של למעלה מתשעה עשורים שהחל ב-1925..." יש לציין כי בתקופת הנשיא סאדאת יוחדו לנשים 30 מושבים בפרלמנט. ב-2009 תחת שלטון מובארכ נערך תיקון נוסף לחוק ששריין 64 מושבים לנשים בפרלמנט, אולם חוק זה לא היה תקף בבחירות האחרונות תחת שלטון המועצה הצבאית בשל השעיית החוקה. הפעם חייב החוק כל רשימה מפלגתית לכלול אישה אחת בלבד, וזו הופיעה, לרוב, בתחתית הרשימה.

 

רשימת מפלגת אל-נור ללא תמונת מועמדת (משמאל למטה)

http://adenalghad.net

 

שעבאן הסביר: "המפלגות ויתר הכוחות הפוליטיים עדיין שמים את האישה מאחורי הקלעים... מצב זה אינו נובע מעליית זרמים שמרניים, אלא מטבע החברה ואופייה השמרני השלט בקרב מרבית הקבוצות, המגזרים והאזורים הגיאוגרפיים, הנשלטים עדיין על ידי מסגרות שבטיות ומשפחתיות גבריות ביסודן..."[28] 

 

נספח: המפלגות הגדולות במועצת העם

להלן פירוט אודות המפלגות העיקריות שזכו בבחירות למועצת העם:

 

1.      הברית הדמוקרטית למען מצרים 

הברית הדמוקרטית למען מצרים היא קואליציה של מפלגות. העיקרית והדומיננטית שבהן היא מפלגת החירות והצדק – הזרוע הפוליטית של תנועת האח"ס.[29] הברית החלה כקואליציה של למעלה מ-30 מפלגות בראשות האח"ס ומפלגת הופד הוותיקה בניסיון להציג חזות של שותפות בין זרמים פוליטיים שונים. בשלב מסוים חברו אליה גם המפלגות הסלפיות, אך גם הופד וגם המפלגות הסלפיות פרשו ממנה בשל העדיפות שניתנה לאנשי האח"ס בין מועמדי הקואליציה. מלבד מפלגת האח"ס, נותרו בברית לבסוף 10 מפלגות, מרביתן חדשות ואלמוניות. המפלגות המוכרות יותר החברות בברית הן: מפלגת אל-ר'ד – חזית אימן נור; מפלגת אל-כראמה הנאצריסטית בראשות חבר מועצת העם לשעבר, חמדין צובאחי; ומפלגת אל-עמל אל-מסרי – מפלגה סוציאליסטית ותיקה בעלת אוריינטציה אסלאמית בראשות מגדי אחמד חוסין.

 

     2. ברית הכוחות האסלאמיים 

 ברית זו הריצה קרוב ל-700 מועמדים למועצת העם שהתמודדו על כ-90% מהמושבים. זוהי קואליציה של מפלגות סלפיות כדלקמן:

א. מפלגת אל-נור שהיא הדומיננטית בברית, בראשות עימאד עבד אל-ר'פור. אל-נור הוקמה בידי אל-דעוה אל-סלפיה, אחד הזרמים הסלפיים הפופולאריים כיום במצרים, שהוקם בשנות השבעים באלכסנדריה בהשפעת חוגים סלפיים מסעודיה. בעבר היו חיכוכים בין אנשי הזרם למשטרו של  מובארכ.

 

אל-נור רואה בסעיף השני של החוקה, המגדיר את האסלאם כדת המדינה ואת עקרונות השריעה כמקור החקיקה הראשי, מקור סמכות עליון של המשטר, ומסגרת כללית בכל התחומים – הפוליטי, התחיקתי, החברתי והכלכלי. זאת תוך הבטחת חירות דתית לקופטים וזכותם להישפט על פי דתם בענייני המעמד האישי. ביתר העניינים יישפטו על פי חוקי המדינה.

מצעה עוסק ברפורמה בחינוך והשמטת כל מה שסותר את האסלאם הנכון מתכניות הלימוד, וכן בשחרור אל-אזהר מתלות במשטר והפיכתו לעמוד תווך בגיבוש התודעה הציבורית של האומה. במסגרת החייאת הכלכלה המצרית, אל-נור מציעה במקום שיטת הריבית, שיטה אסלאמית המבוססת על השתתפות ברווחים ובייצור, והקמת גוש כלכלי עם מדינות ערביות ואסלאמיות.[30]

ב. מפלגת אל-אסאלה הוקמה על ידי ד"ר עאדל עבד אל-מקצוד עפיפי, שייסד קודם את המפלגה הסלפית אל-פדילה. מפלגת אל-נהדה מיסודו של ממדוח אסמאעיל השתלבה בתוך אל-אסאלה, המגדירה את עצמה כמפלגה פוליטית בעלת מקור סמכות אסלאמי, השואפת לצדק ושוויון באופן העולה בקנה אחד עם עקרונות השריעה האסלאמית. היא שואפת לכונן במצרים מדינה מודרנית ללא שלטון תיאוקרטי, במובן של שלטון אסלאמי בזכות אלוהית, ולקדם את ערכי המסורות והמנהגים מהשריעה. לשיטתה, הסעיף השני של החוקה יגדיר את הוראות השריעה כמקור החקיקה הראשי. המפלגה דוגלת בזכותם של לא מוסלמים להישפט לפי ההלכות שלהם בענייני המעמד האישי.

 

מפלגת אל-אסאלה מגדירה שלבים מוקדמים לפני רפורמה פוליטית. לפי מצעה, היא נותנת עדיפות לרפורמה של המחשבה והנפש ולאחריה רפורמה במדע ובחינוך, ורק לאחר מכן רפורמה פוליטית שתוביל לשחרור מהעריצות, ליישום השורא ולהעברת השלטון בדרכי שלום. במצעה, מתחייבת אל-אסאלה לקדם חופש דעה וכיבוד זכויות אדם. היא דוגלת בזכות העם לבחור את נציגיו במועצה המחוקקת ובמנגנוני הרשות המבצעת, ותומכת בשלטון פרלמנטארי, ובבחירות לנשיאות ולראשות הממשלה, תוך צמצום הסמכויות האבסולוטיות של הנשיא. לדידה, זכותו של העם להגדיר את החוקים באופן שאינו סותר את השריעה, באמצעות הפרלמנט הנבחר, ולשנות את החוקים ואת החוקה במידת הצורך.

 

מפלגת אל-אסאלה תומכת בכינון יחסי שלום עם מדינות אחרות על בסיס של כבוד הדדי ולא על בסיס יחסים בין חזק לחלש, ומתנגדת לחתימת הסכמים בינ"ל הנוגעים לביטחון מצרים ולמקורותיה הכלכליים ללא הסכמת העם, כלומר ללא אישור הפרלמנט. היא גם דורשת עיון מחדש ברבים מההסכמים הבינ"ל הכלכליים והמדיניים המקפחים את העם המצרי [בניסוח זה הכוונה בדרך כלל להסכם השלום עם ישראל]. מצע המפלגה מביע תמיכה בזכות העם הפלסטיני למדינה חופשית שבירתה ירושלים, וקורא לביטול זכות הווטו של המעצמות באו"ם.[31]

 

ג. מפלגת אל-בנאא ואל-תנמיה היא הזרוע הפוליטית של ארגון אל-גמאעה אל-אסלאמיה, מיסודו של טארק אל-זומר, ששוחרר מהכלא בסוף שלטונו של מובארכ, לאחר שריצה עונש מאסר ממושך בגין מעורבותו ברצח סאדאת. המפלגה נפסלה בתחילה על ידי ועדת המפלגות בטענה כי מצע המפלגה מבוסס על יסוד דתי, דבר האסור ע"פ חוק במצרים. בית הדין המנהלי העליון קיבל את הערעור של אל-זומר ואישר את הקמת המפלגה, לאחר השמטת החלק במצע שעסק בקודיפיקציה של עונשי השריעה.[32]

 

      3. מפלגת הופד

 מפלגת הופד הותיקה ובעלת המוניטין משנות ה-20 של המאה שעברה מדגישה במצעה את תמיכתה בדרישות המהפכה כגון ביטול חוק החירום. היא תומכת בדמוקרטיה המבוססת על פלורליזם מפלגתי ומחשבתי, כיבוד זכויות אדם וחירויות כלליות וחילופי השלטון בבחירות חופשיות והוגנות, תחת פיקוח משפטי מלא. היא דוגלת בדמוקרטיה המעוגנת בריבונות החוק, במערכת משפטית בלתי תלויה, בעיתונות חופשית ובתקשורת עצמאית. כמו כן, מאמינה אל-ופד בצדק חברתי המבוסס על חלוקה הוגנת של ההכנסה וצמצום הפערים בין השכבות, תוך הבטחת שכר מינימום לכל אזרח.

 

במצעה, היא מגדירה את האסלאם כדת המדינה ואת עקרונות השריעה האסלאמית כמקור החקיקה הראשי, תוך שמירה על זכות בני דתות מונותיאיסטיות אחרות להישפט על פי הלכותיהם בענייני המעמד האישי ובענייני הדת שלהם. אל-ופד מתנגדת לחילוניות במובן של הפרדה בין דת למדינה, ולתיאוקרטיה במובן של שלטון אנשי הדת.

 

היא מעוניינת בהשבת תפקידה המוביל האזורי של מצרים במעגל הערבי, האסלאמי והאפריקאי ובכינון יחסים אזוריים ובינ"ל של ידידות, שת"פ והדדיות, מבלי לפגוע בסדר העדיפויות של מצרים ובהשתייכותה לסביבתה הערבית. היא רואה בבעיה הפלסטינית את אחד מעמודי התווך של מדיניות החוץ המצרית, ומעוניינת לקדם את שיקום היחסים עם רוסיה וסין ועיון מחדש באופי היחסים עם ארה"ב, במטרה להרחיק את מצרים מתלות והגמוניה זרה.[33]

  

      4.   ברית הגוש המצרי

    

 הברית הוקמה על ידי מפלגת השמאל תגמוע, לאחר פרישתה מהברית הדמוקרטית למען מצרים בראשות מפלגת האח"ס, בעקבות הצטרפות המפלגות הסלפיות לברית, כשהיא חורטת על דגלה את ההגנה על המדינה האזרחית הלא דתית במצרים. היא הריצה 412 מועמדים למועצת העם. הברית מזוהה עם הקופטים במצרים והיו שמועות שהכנסייה קראה לנוצרים לתת לה את קולם. ברית זו מורכבת מ-3 המפלגות הבאות:

 

א.      המפלגה המצרית הדמוקרטית החברתית – מפלגה ליבראלית חדשה בעלת מגמה סוציאליסטית הדוגלת באימוץ מלא של הדמוקרטיה בפוליטיקה, בכלכלה ובענייני החברה, למען חלוקה מחדש של העושר לטובת העובדים, במסגרת כלכלת שוק.

 

ב.      מפלגת השמאל הוותיקה תגמע שהוקמה ב-1976. המפלגה דוגלת במתן חסות מדינה לאזרחים על מנת להגן עליהם מפני ניצול כלכלי; בסולידריות בין העמים הערביים; באי תלות באימפריאליזם המערבי ובדמוקרטיה כערובה ליציבות ולהעברת השלטון בדרכי שלום. כיום חברים בה כ-22 אלף איש ועומד בראשה רפעת סעיד.

 

ג.       מפלגת המצרים החופשיים - מפלגה חדשה מיסודו של המיליונר הקופטי נגיב סאויריס, העומד בימים אלה לדין במצרים באשמת פגיעה באסלאם, לאחר שפרסם באינטרנט תמונות הנחשבות לפוגעות ברגשות המוסלמים וקרא לביטול הסעיף השני של החוקה המגדיר את האסלאם כדת המדינה ואת השריעה כמקור החקיקה הראשי. מפלגתו של סאויריס מגדירה עצמה מפלגה אזרחית הדוגלת בהפרדת ענייני הדת מענייני ניהול המדינה, ולא בהפרדת הדת מחייו של האזרח. המפלגה רואה בדת חלק מהזהות המצרית ותומכת בכיבוד ההלכות הדתיות, המסורות והערכים המצריים, תוך שמירה על ריבונות החוק, על החירויות הדתיות ועל שוויון מלא בין אזרחי המדינה, ללא הבדלי דת, מין, ממון, מוצא, גזע או תרבות.[34]

 

      5.   מפלגת אל-וסט

 מפלגת אל-וסט הוקמה לראשונה בראשית 1996, אך לא אושרה רשמית על ידי ועדת המפלגות. ב-1998 הקימו מייסדיה את מפלגת אל-וסט אל-מסרי עם מצע שונה, המגדיר את המפלגה כמפלגה אזרחית עם מקור סמכות אסלאמי, עצמאית מהאח"ס, אך גם היא לא אושרה על ידי ועדת המפלגות. ב-2004 ב-2009 שוב נדחו בקשותיה של אל-וסט אל-מסרי על ידי ועדת המפלגות.

 

על פי מצעה האחרון מ-2009, מפלגת אל-וסט רואה בוסטיה (דרך האמצע) השקפה לאומית תרבותית, שלפיה תקומתה של מצרים תושג באמצעות צדק וחירות, בנייה עצמית ואמון עצמי לאומי, תוך שאיבה מערכי התרבות הערבית והאסלאמית בעלת האופי המצרי, שמאפייניה יעוגנו בחוקת המדינה.

 

לשיטתה של אל-וסט, רפורמה פוליטית וחוקתית היא אחת הדרכים לתקומה ותנאי הכרחי למימוש האינטרס הציבורי ולמניעת התערבות זרה. היא דוגלת בשמירה על כבוד האדם, זכויותיו וחירויותיו, כולל חופש עיתונות, דעה ומידע, ורואה בעם את מקור השלטון. היא תומכת בהפרדת רשויות ואיזון ביניהן, ובזכות האזרח לחוקק את חוקיו בהתאם לאינטרסים שלו. היא דוגלת בשוויון מלא בין נשים לגברים מבחינת כשירות פוליטית וחוקית למלא משרות ציבוריות; בריבונות החוק, וכן בחופש להקים מפלגות פוליטיות, איגודים וארגוני חברה אזרחית, בזכות להפגין ולשבות בדרכי שלום. לפי אל-וסט, האזרחות היא יסוד הקשר בין בני העם המצרי ללא אפליה על בסיס דת, צבע, מוצא, ממון, כולל בנוגע למשרת הנשיא. אל-וסט דוגלת בכיבוד זכויות האדם ע"פ ההלכות המונותיאיסטיות והאמנות הבינ"ל, בחופש אמונה דתית ובזכות לקיים טקסים דתיים בחירות מלאה לכולם.

 

אל-וסט תומכת בדרישות המהפכה, לביטול מצב החירום, הפסקת המעצרים הפוליטיים, מתן חופש פעולה לאיגודים מקצועיים וסטודנטיאליים, עצמאות המערכת המשפטית, צמצום סמכויות הנשיא ע"פ החוקה והגבלת משך כהונתו לשתי קדנציות של 4 שנים. היא מעוניינת בתקומה כלכלית באמצעות השקעה בהון האנושי המצרי, תוך תמיכה בחופש כלכלי, אך לא בכלכלת שוק חופשי. אל-וסט שמה דגש על רפורמה בחינוך.

 

אל-וסט רואה בבעיה הפלסטינית בעיה מרכזית מבחינת הביטחון הלאומי המצרי, ותומכת בזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית, בזכות שיבת הפליטים ובזכות להתנגדות לכיבוש בכל דרך לגיטימית, כולל כוח מזוין. היא רואה בפיתוח סיני גורם מרכזי נוסף בביטחון הלאומי.[35]

 

6.  ברית המהפכה נמשכת

"ברית המהפכה נמשכת" התפלגה מ"ברית הגוש המצרי" וממוקמת בחלק השמאלי יותר של המחנה הליברלי. סיסמתה היא שמירה על הישגי המהפכה והגשמת יעדיה – ביטחון, חירות וצדק חברתי. היא מורכבת מקואליציית צעירי המהפכה ומ-5 המפלגות: הזרם המצרי – מפלגת צעירים אסלאמית שהתפלגה מהאח"ס; מפלגות המרכז השוויון והפיתוח ומצרים החופשית; ומפלגות השמאל הקואליציה העממית הסוציאליסטית והסוציאליסט המצרי. הברית שואפת לכינון מדינה דמוקרטית המבוססת על שוויון אזרחי ואי אפליה ועל כיבוד זכויות וחירויות פוליטיות ואזרחיות, ובמיוחד חופש הביטוי, ההתארגנות וההפגנה. הברית תפעל לקידום חינוך וטיפול רפואי חינם ולמתן עדיפות תקציבית למאבק בעוני ובשכבות החלשות, תוך הדגשת זהותה הערבית של מצרים והשבת תפקיד הבכורה האזורי שלה.[36]

 

 

7.      מפלגות שרידי המפל"ד לשעבר

כ-10 מפלגות חדשות קמו על חורבותיה של המפלגה הלאומית הדמוקרטית – מפלגת השלטון בימי מובארכ שהתפרקה עם המהפכה. כל אחת מהן רצה בנפרד והן לא התאגדו למסגרת רחבה יותר, ואף הופיעו ברשימות שחורות שהפיצו מפלגות יריבות שקראו להימנע מהצבעה עבורן. מתוך גופים אלה נכנסו למועצת העם פחות מ-20 צירים, שחלקם רצו באופן עצמאי ולא ברשימות מפלגתיות. בין המפלגות:

 

מפלגת הרפורמה והפיתוח  

הוקמה על ידי אנור עצמת סאדאת ב-2009. היא לא עברה את ועדת המפלגות של מובארכ, ואושרה רק לאחר נפילתו, כשהיא מריצה למעלה מ-200 מועמדים למועצת העם. היא דוגלת בכינון מדינה אזרחית, בהשתתפות של האזרח בחיים הפוליטיים, במאבק בשחיתות באמצעות רפורמה בחקיקה, בהעברת השלטון בבחירות הוגנות ובביסוס אמות מוסר של אחריות לאומית והבטחת חיי כבוד לכולם ע"י רפורמה כלכלית, תמיכה בכלכלת שוק חופשי ועידוד פרויקטים קטנים. המפלגה תומכת בהמשך היחסים עם ישראל וארה"ב על בסיס של שוויון בין המדינות.[37] 

 

מפלגת מצרים הלאומית

נוסדה לאחר המהפכה ע"י חבר המפל"ד לשעבר, טלעת סאדאת, שכיהן כיו"ר הפרלמנט לזמן קצר, לפני פיזורו על ידי המועצה הצבאית. סאדאת נפטר לפני הבחירות.[38]

 

 

 

 

מפלגת החירות

הוקמה ביולי 2011 בראשות האחים ממדוח ומועתז חסן. אביהם עמד בראש ועדה במועצת העם בעבר. במפלגה חברים כ-15 אלף איש, בעיקר ממצרים עילית – קינא ואל-אקסור, והיא הריצה למעלה מ-500 מועמדים למועצת העם.

 

 

 

מפלגת האזרח המצרי

המפלגה בראשות הקבלן עלאא חסבאללה הוקמה ביולי 2011. חברים בה

כ-15 אלף איש, ביניהם כמה אנשי מפל"ד לשעבר ושרים לשעבר, והיא הריצה למעלה מ-450 מועמדים למועצת העם.[39]

 

 

 

 

 

מפלגת האיחוד

נוסדה לאחר המהפכה על ידי חוסאם בדראוי, שהיה מזכ"ל המפל"ד בימיה האחרונים והתפטר מתפקידו יום לפני פרישתו של מובארכ. המפלגה דוגלת במאבק בשחיתות ובאבטלה ושואפת לדמוקרטיה, צדק, שוויון, רווחה ותקומה לאומית וכן להפרחת סיני ופרויקטים של צעירים. מפלגה זו הריצה כ-500 מועמדים למועצת העם.[40]

 

 

 

 

מפלגת השמרנים

הוקמה על ידי אכמל קורטאם, בעליה של חברה לחיפוש נפט, שרץ לבחירות לפרלמנט 2010 מטעם המפל"ד.[41]

 

 

 

 

 

8.      מפלגת אל-עדל

 מפלגה ליברלית אזרחית שהריצה 167 מועמדים למועצת העם. היא מגדירה את עצמה כמפלגת אמצע אלטרנטיבית לאח"ס וכנציגת כל הקבוצות בחברה. היא דוגלת בכינון מדינה מודרנית אזרחית וחופשית. היא הוקמה על ידי מוצטפא אל-נגאר, החבר בקואליציית צעירי המהפכה, שהיה בעבר חבר בעמותה הלאומית לשינוי מיסודו של ד"ר מוחמד אל-בראדעי, וגם חבר באח"ס. אל-עדל רצה בבחירות באופן עצמאי, לאחר שפרשה מהברית הדמוקרטית למען מצרים בראשות האח"ס.

 

 אל-עדל תומכת בכיבוד ההסכמים הבינ"ל של מצרים, אך לא בנורמליזציה עם ישראל עד להשבת     השטחים הפלסטיניים והפסקת העוינות כלפיהם; ובזכות הפלסטינים להקים מדינה עצמאית שבירתה ירושלים. אחד מחברי אל-עדל הוא הפרשן הפוליטי עמר אל-שובכי.[42]

 

9.      מפלגת השלום הדמוקרטי

המפלגה נוסדה מתוך ממשלת צללים שהקימו כמה מפלגות מצריות ב-2005, בראשות אחמד אל-פדאלי. היא מצדדת בביטול הסעיפים בהסכם השלום עם ישראל הנוגעים לריבונות מצרים בסיני ולשמירה על הביטחון והיציבות בסיני, בהידוק היחסים עם לבנון וסוריה ובחידוש פרויקט הגרעין המצרי למטרות שלום. המפלגה רצה עם 27 רשימות מפלגתיות למועצת העם ו-16 רשימות למועצת השורא, בנוסף ל-50 מועמדים עצמאיים מטעם 12 מחוזות.[43]

 

 

           10.  מפלגת האיחוד המצרי הערבי

הוקמה באפריל 2011 בראשות עמר אל-מוח'תאר סמידה. המפלגה מגדירה עצמה כמפלגה אזרחית ודמוקרטית הדוגלת בהשבת האופי הערבי למצרים ובהשבת תפקידה המוביל בעולם הערבי תוך הקמת גוש כלכלי ערבי ופיתוח הליע"ר.[44]

 

 

 

  

 

* ל. לביא חוקרת את זירת מצרים במכון ממרי



[1] על הרכב מועצת העם בבחירות האחרונות תחת שלטון מובארכ ב-2010, ראו דו"ח ממרי

[2] פירוט על המפלגות העיקריות שנבחרו, ראו בנספח להלן.

[3] אל-תחריר (מצרים), 24.1.2012

[4] אל-אהראם (מצרים), 22.1.2012

[5] אל-תחריר (מצרים), 10.1.2012; אל-בדיל (מצרים), 10.1.2012; http://www.alkahera-alyoum.net, 8.1.2012

[6] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 8.1.2012

[7] למשל, בוויכוח שבין הזרמים הליברליים המקדמים כינון מדינה אזרחית במצרים, תוך התנגדות ליישום השריעה, לבין הזרמים הסלפיים הדוחים רעיון זה, פיתחו האח"ס נוסחה התומכת בכינון "מדינה אזרחית בעלת מקור סמכות אסלאמי", נוסחה המעניקה פרשנות מתונה יותר מזו של הסלפים ליישום השריעה.

[8] על כך, ראה דו"ח ממרי

[9] על היערכות האח"ס לבחירות, ראו דו"ח ממרי

[10] רוז אל-יוסף (מצרים), 17.12.2011

[11] רוז אל-יוסף (מצרים), 17.12.2011

[12] www.ikhwanonline.com, 17.12.2011 

[13] אל-חיאת (לונדון), 12.1.2012

[14] על כך ראו דו"ח ממרי

[15] www.elaph.com, 10.12.2011

[16] אל-שורוק (מצרים), 22.12.2011

[17] אל-גומהוריה (מצרים), 24.6.2011

[18] רוז אל-יוסף (מצרים), 17.12.2011

[19] רוז אל-יוסף (מצרים), 17.12.2011

[20] רוז אל-יוסף (מצרים), 3.12.2011

[21] אל-אהראם (מצרים), 27.12.2011

[22] אל-דוסתור (מצרים), 24.12.2011

[23] אל-אהאלי (מצרים), 21.12.2011

[24] אל-אהראם (מצרים), 26.12.2011

[25] אל-אהראם (מצרים), 25.12.2011

[26] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 8.1.2012

[27] אל-אהראם (מצרים), 18.1.2012

[28] אל-אהראם (מצרים), 18.1.2012

[29] על מצע מפלגת האח"ס, ראה דו"ח ממרי

[30] http://www.alnourparty.org/  על מפלגת אל-נור, השתלבותה בפוליטיקה ורעיונותיה המרכזיים ביחס לדמוקרטיה ולזכויות נשים וקופטים, ראה דו"ח ממרי