המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
תווכול כרמאן – זוכת פרס נובל לשלום – פרופיל
25/10/2011


תווכול כרמאן – זוכת פרס נובל לשלום – פרופיל

              

תווכול כרמאן, ממנהיגי המחאה בתימן, הדוגלת במאבק לא אלים להחלפת המשטר, היא אחת משלוש הנשים שזכו בשנת 2011 בפרס נובל לשלום.[1]   

תווכול כרמאן נולדה בשנת 1979 למשפחה כפרית במחוז תעז בתימן. היא בתו של הפוליטיקאי והמשפטן עבד אל-סלאם ח'אלד כרמאן ואם לשלושה בנים. אחותה, צפא כרמאן, עורכת חדשות ברשת אל-ג'זירה.[2]

בצנעא, לשם נדדה המשפחה בעקבות אביה, היא סיימה בשנת  1999 לימודי תואר ראשון במסחר באוניברסיטה למדעים ולטכנולוגיה, לאחר מכן למדה לתואר שני במדע המדינה ולימודי תעודה בחינוך כללי באוניברסיטת צנעא. כמו כן קיבלה תעודה בלימודי עיתונות חוקרת בארה"ב.

                         

כרמאן חברה פעילה באיגודים מקצועיים, בארגונים לזכויות אדם ובמוסדות תקשורת בתימן ומחוצה לה. היא חברת פרלמנט מטעם מפלגת האח"ס "אל-אצלאח", חברה במועצת צעירי המהפכה בתימן ומשמשת יו"ר ארגון עיתונאיות ללא גבולות בתימן. היא בולטת בפעילותה למען חופש העיתונות, זכויות האישה וזכויות אדם בתימן מראשוני תנועת המחאה שדרשו להפיל את משטרו של נשיא תימן צאלח. היא הובילה יותר מ-80 הפגנות לא אלימות בשנים 2009-2010 וממשיכה לארגן הפגנות שבועיות למען שחרור אסירים פוליטיים.[3]

כרמאן זכתה להוקרה מצד מוסדות וארגונים של החברה האזרחית המקומית והבין-לאומית ומצד משרד התרבות התימני, בהיותה אחת הנשים החלוצות בתחומי פעילותה.[4]

  

כרמאן כתבה מאמרים רבים בעיתונים תימניים, ערביים ובין-לאומיים כשהבולטים ביניהם פורסמו בשנים 2006 ו-2007 וכללו לראשונה את הקריאה להפיל את משטרו של צאלח. היא גם השתתפה בוועידות חשובות מחוץ לתימן שעסקו בשיח הדתות, רפורמות פוליטיות בעולם הערבי, חופש הביטוי והמאבק בשחיתות.

כרמאן הפיקה סרטי תעודה בנושא זכויות האדם בתימן והשתתפה בהכנת דוחות אחדים בנושא השחיתות בתימן ובהכנת אסטרטגיה לאומית לזכויות האדם ולמאבק בשחיתות. [5] 

כרמאן גם יצאה נגד מנהיגי שבטים שניצלו את כוחם וגזלו אדמות של כפריים, בראותה בכך סמל לעוול ממנו סובלים רבים מתושבי תימן. [6] 

בחודש ינואר 2011 נעצרה כרמאן בעוון ארגון התקהלויות ותהלוכות ללא אישור ו"הסתה למעשי תוהו ובוהו, חרחור ריב ושיבוש הסדר החברתי הציבורי", אך שוחררה בתוך יום עקב גל מחאות שמעצרה עורר בצנעא.[7] 

 

אסלאמיסטית או רפורמיסטית?

מפלגת האח"ס במצרים, אל-חוריה ואל-עדאלה, חשפה כי תווכול כרמאן חברה באחים המוסלמים והיא שייכת לתנועת האח"ס מבחינה אידיאולוגית. אביה היה ממנהיגי האח"ס בתימן, והיא עצמה חברה בוועדה המרכזית של מפלגת האופוזיציה בתימן, אל-אצלאח, השייכת לאחים המוסלמים.[8]

אף שהיא משתייכת למפלגת האח"ס, היא מקפידה לציין שנאמנותה למהפכה קודמת לכל וכי היא עצמאית בעמדותיה. באוקטובר 2010 לא היססה לתקוף את השמרנים במפלגתה שהתנגדו להצעת חוק האוסרת נישואי בנות מתחת לגיל 17.[9]

כמו רבות מנשות תימן, היא עטתה בעבר נקאב, אך לפני כמה שנים החלה לעטות חג'אב בלבד. היא הסבירה זאת בכך ש"לא יאה לפעילת ציבור [לעטות נקאב], כיוון שאנשים רוצים לראותך. הדת האסלאמית אינה מצווה לעטות נקאב שהוא רק מסורת חברתית, ולכן הסרתי אותו".[10] לדבריה, הפונדמנטליסטים שונאים אותה, מתבטאים נגדה במסגדים ומפיצים כרוזים הטוענים כי היא איננה מוסלמית ושהיא מסיתה נשים לצאת מבתיהן. [11]

במהלך האינתיפאדה נגד הנשיא צאלח בלטה כרמאן כמנהיגה עצמאית שאינה מחויבת לכל עמדה מפלגתית. כך, למשל, היא סירבה לנהל מו"מ עם המשטר בשעה שמפלגת אל-אצלאח ניהלה מו"מ עימו. היא אמרה: "המאחד אותנו במועצת צעירי המהפכה הוא הרצון להפיל את המשטר… איננו שואלים על מקור הסמכות של חברי המועצה או של הוועדה המכינה ולא על הרקע הפוליטי, הגיאוגרפי או העדתי שלהם... במהפכה זאת שכחתי את שיוכי המפלגתי והגיאוגרפי... אני שייכת לאנשי המהפכה בלבד. המהפכה היא אירוע מפואר העומד מעל כל שיקול."[12] בהמשך שבה ואמרה: "אינני מייצגת את מפלגת אל-אצלאח ולא קשורה לעמדותיה. עמדתי נקבעת עפ"י אמונתי, בלא אישור מאיש. [13]

העדפתה את הצד הרפורמיסטי על האסלאמיסטי באה לביטוי גם בקריאתה, בראיון שהעניקה, לשוויון בין התושבים התימנים למיעוטים הדתיים ובהם היהודים, כולל  מתן זכות להתמודד בבחירות לנשיאות.[14]

יחד עם זאת, כשבוע לאחר זכייתה בפרס, נפגשה כרמאן בדוחה עם ראש האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים, יוסף אל-קרדאוי, וסיפרה שמאז צעירותה היא אוהבת לקרוא את ספריו. אל-קרדאוי העניק לה את כמה מחיבוריו, כולל ספרו "פקה אל-ג'יהאד".[15]

 

כרמאן עפ"י ראיונותיה בתקשורת הערבית

א. מטרת המאבק: העמדת הנשיא צאלח לדין כטרוריסט

בכמה ראיונות לערוץ אל-ג'זירה הדגישה תווכול כרמאן שנשיא תימן צאלח איבד את הלגיטימיות שלו, ושיש להעמידו למשפט צדק היות שהוא רוצח וראש כנופיה. לדבריה, אנשי המהפכות אינם מאמינים במו"מ אלא בהפלת המנהיג והחלפתו בהנהגה חדשה.[16]

כבר בספטמבר 2007 פרסמה תווכול כרמאן מאמר ביקורת על נשיא תימן ושאלה אותו: "מדוע אתה אוטם את אוזניך מול הקריאה לרפורמה ולו הצנועה ביותר", בהדגישה כי גם בצבא פשתה השחיתות, דבר הפוגע במוכנותו, וכי בקרב אנשי הצבא שוררים רעב ועוני.[17]

בעקבות זכייתה בפרס נובל לשלום  אמרה כרמאן כי זהו השלב הראשון בהבאתו לדין של צאלח וכי הקהילה הבין-לאומית תרדוף את "הטרוריסט הראשון". לדבריה, המשטר התימני נופל עקב אחדות התימנים ודרישתם לחירות ולדמוקרטיה והעם דרש להפיל את המשטר משום שהנשיא עלי עבדאללה צאלח הזין את שלטונו במשך 33 שנים בשחיתות, בהפחדה בטרור, במלחמות ובמלחמות אחים.[18]

בראיון לאל-ג'זירה האשימה את המשטר בתימן בהפרות בוטות של זכויות האדם, רצח מפגינים וחדירת מנגנוני הביטחון לכל תחום, אף שהמפגינים הפגינו ללא אלימות. עוד טענה כי המשטר רודף את העיתון אל-איאם באמתלה שנמצאו בו כלי נשק, במסגרת מלחמתו בחופש הביטוי [עיתון ליברלי תימני שתווכל כרמאן הזדהתה אתו היות שהמשטר בתימן סגר אותו ואף תקף אותו בשנת 2009]. היא תהתה כיצד אחד השיח'ים הגלה תושבי חמישה כפרים והפך חמישים משפחות לפליטים באיומי נשק, בלא שהשלטונות חיפשו אצלו נשק, בעת  שרק בעיתון אל-איאם הם מחפשים. לטענתה, נכונותו של הנשיא צאלח להידבר עם אל-קאעדה, מלמדת על הקשר בין משטרו לבין הארגון.[19]

ב. אופי המאבק: בלתי אלים

כרמאן שבה וקראה לשמור על אופייה הלא אלים של המהפכה והביעה הערכה על כך שהמהפכה אינה אלימה אף שבמדינה יש כמויות גדולות של נשק כולל נשק כבד. היא הבטיחה שכך תישאר המהפכה עד סיומה והביעה אמון ביכולתו של העם התימני לנהל דיאלוג לאומי ולהקים מדינה אזרחית פלורליסטית. 

בהתייחסה לטענות על אירועים אלימים בהפגנות, אמרה כרמאן: "יש חריגות בכיכרות ההפגנות ובייחוד בצנעא. זה דבר טבעי כאשר מדובר במאות אלפי אנשים [המפגינים] במשך תקופה ממושכת, אולם הליקויים הללו קטנים ואינם פוגמים ביופייה של המהפכה. באוהלים אנו רואים כיצד השבטים הנצים נפגשים ודנים ובכיכר אנו מוצאים נשים וגברים נאבקים למען הפלת המשטר."[20]

ג. השלב הבא במהפכה: בניית מוסדות המדינה

כרמאן מטיפה להמשך בניית מוסדות המדינה כדי שהמהפכה תצליח וכדי שלא יגיע לשלטון עריץ אחר. כאשר שהה הנשיא צאלח בסעודיה בעקבות ההתנקשות בחייו, אמרה כרמאן: "נותרו רק שרידי משטר שיפלו כאשר יוקמו המוסדות הזמניים של המדינה"[21] וכי' "מועצת נשיאות זמנית תיקח את השלטון מ'הנשיא המודח' וממשטרו ומועצה לאומית זמנית תפעל לקיום דיאלוג בין כל הגורמים הפוליטיים והחברתיים כדי לפתור את בעיות המדינה ולהציג אג'נדה לאומית ברורה."[22]

אשר לחשש שגורמים קיצוניים יתפסו את השלטון לאחר נפילת צאלח, אמרה  כרמאן: "אנו מביאים בחשבון אפשרות זו ולכן דרשנו שבמועצת הנשיאות הזמנית ייוצגו כל הגורמים הלאומיים לשביעות רצון הנוער והעם. דרשנו מהגורמים הפוליטיים להציע שמות כדי להציגם לנוער, משום שאנו מתנגדים שמישהו יתפוס את השלטון לאחר צאלח, יהיה מי שיהיה. חששות אלה קיימים בכל מהפכה. ולכן, על הצעירים להיות נכונים לצאת לרחובות בכל מחוז, כל אימת שתהיה סטייה מדרך הישר מצד הבכירים ולצעוק: העם רוצה להפיל את המנהל, לבוא חשבון עם השר, לשפוט את הגנרל." [23]

 

האיומים על חייה של תווכול כרמאן

פעילותה של תווכול כרמאן והתבטאויותיה הקימו לה אויבים רבים, בייחוד מקרב המשטר בתימן. אשתקד ניסתה אישה להתנקש בהן ע"י דקירת סכין במהלך הפגנה, אך תומכיה סייעו לה להינצל.[24] לדבריה, היא ספגה איומים, כולל על ילדיה, אך טענה כי זה קורה לרבים וכי היא נכונה להקריב למען חופש הביטוי. היא הדגישה כי איומים הם עניין פחות חמור ממצב בו אנשי המהפכה [הקריבו] שהידים ואסירים.[25]

עוד אמרה כי קיבלה איומים טלפוניים ברצח מנשיא הרפובליקה עלי עבדאללה צאלח באמצעות אחיה, המשורר טארק כרמאן, שנדרש לרסנה ולשימה במעצר בית כי "מי שסורר ומורד בשלטון צריך להרגו".[26] טארק הכחיש שהיו איומים וטען כי אחותו תווכול שוחררה ממעצרה לאחר שהוא התערב אצל נשיא תימן.[27]

ביקורת על כרמאן

כרמאן ספגה גם ביקורת מכמה כיוונים תוך התמקדות בזכייתה בפרס נובל, שכביכול מעידה על שיתוף פעולה עם המערב. באחד מראיונותיה נשאלה על שיתוף הפעולה שלה עם ארה"ב כפי שהאשים אותה אחיה טארק והיא הגיבה כך: "אינני סבורה שאחי טארק האשים אותי בכך ולא תגררו אותי לדבר על טארק או להגיב...[אכן] יש לי קשרים אמיצים אסטרטגיים עם ארגונים אמריקניים העוסקים בהגנה על זכויות אדם ועם השגרירים האמריקניים ואנשי משרד החוץ האמריקני. כך גם עם פעילים ברוב מדינות האיחוד האירופי ומדינות ערב. זה קשר בין שווים ולא של יחסי כפיפות."[28]

מוחמד בן עבד אל-מג'יד אל-זנדאני, בנו של איש הדת התימני עבד אל-מג'יד אל-זנדאני  מתח ביקורת על החגיגות שקיימו האח"ס בתימן לרגל זכייתה של תווכול כרמאן בפרס נובל וטען שהפרס אינו מכבד אף מוסלמי שעיניו בראשו: "זוכי פרס נובל לשלום, מראשיתו, נתנו שירותים יקרים למערב ולכופרים הרוצים לפגוע בארצות האסלאם. בדרך כלל  ניתן הפרס ליהודים או למשתפי הפעולה עימם ולאלה המשרתים את האינטרסים שלהם בארצות האסלאם... האחראים על הוועדה הקובעת מי ראוי לפרס הם יהודים, או מי שנוטה אליהם. לכן רבים מן הפרסים הוענקו ליהודים או לערבים המנרמלים את יחסיהם עם הציונים."[29]


[1] לאחר זכייתה בפרס נובל אמרה כרמאן כי הפרס הוא מעין הכרה של הקהילה הבין-לאומית במהפכה בתימן וכי היא לא ציפתה לקבלו מאחר ולא ידעה שהיא מועמדת. לדבריה, הפרס הוא אות כבוד לעם ולמהפכה בתימן ולאישה התימנית, שנאבקה למען הבטחת ביטחונה וזכויותיה הלגיטימיות www.alarabiya.net 7.10.2011 ; כרמאן הודיעה כי היא מקדישה את הפרס לאסראא' עבד אל-פתאח, לואיל ר'נים [מראשי המהפכה במצרים] ולכיכר אל-תחריר אל-איום אל-סאבע (מצרים), 8.10.2011; עוד הודיעה כי תתרום את הכסף לאוצר המדינה בתימן, לאחר נפילת הנשיא עלי עבדאללה צאלח אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 10.10.2011

[2]  www.cyemen.com, 5.8.2011

[3] אל-אמאראת אל-יום (מאע"מ), 29.3.2011, אל-ג'זירה (קטר), 7.10.2011

[4] כתב העת האמריקני Time הציב אותה במקום ה-11 ברשימת מאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם לשנת 2011 במשאל שערך בין קוראיו. היא נכללה ברשימת 500 האישים החזקים ביותר בעולם כמו כן היא קיבלה מהשגרירות האמריקנית את פרס האומץ. בשנת 2009 נבחרה ע"י ארגון עיתונאים ללא גבולות לאחת משבע הנשים שחוללו תמורות בעולם. אל-ג'זירה (קטר), 7.10.2011

[5] www.aljazeera.net, 7.10.2011

[6] אל-אמאראת אל-יום (מאע"מ), 29.3.2011

[7] www.aljazeera.net, 7.10.2011

[8] www.youm7.com8.10.2011 

[9] אל-אמאראת אל-יום (מאע"מ), 29.3.2011

[10] אל-אמאראת אל-יום (מאע"מ), 29.3.2011

[11] אל-אמאראת אל-יום (מאע"מ), 29.3.2011

[12] www.rnw.nl, 7.10.2011

[13] www.cyemen.com, 5.8.2011

[15] אל-ראיה (קטר), 16.10.2011

[20] www.alarabiya.net, 8.10.20111

[22] www.alarabiya.net , 8.10.2011

[24] אל-אמאראת אל-יום (מאע"מ), 29.3.2011

8.10.2011 www.egyptwindow.net [26]  

[28]  www.cyemen.com, 5.8.2011 

[29] www.barakish.net, 12.10.2011