המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ירדן: גילויי תמיכה נרחבים בפריצה לשגרירות ישראל בקהיר
15/9/2011


ירדן: גילויי תמיכה נרחבים בפריצה לשגרירות ישראל בקהיר

 

 מאת ח ורולקר*

 

הקדמה

הפריצה לשגרירות ישראל בקהיר העניקה רוח גבית לאחים המוסלמים בירדן שהחלו לדרוש לסגור גם את השגרירות הישראלית בעמאן. בכיר האח"ס בירדן אף איים על השליטים לבל יפעלו נגד רצון העמים הערביים המתנגדים לקשרים עם ישראל .

 

השלטונות הירדנים, שנמנעו מכל התייחסות רשמית לאירוע בקהיר, חוששים מפני תסריט דומה בארצם וכבר בליל הפריצה לשגרירות ישראל במצרים, הם תגברו סידורי האבטחה סביב שגרירות ישראל בעמאן מחשש לניסיונות פריצה אליה.[1] בימים האחרונים פתחו פעילים ירדנים בהכנות להפגנה של מיליון איש שתתקיים ביום חמישי (15.9.2011), בדרישה לסגור את שגרירות ישראל בעמאן, דבר שמגביר את המתח הפנימי במדינה.

 

הפריצה לשגרירות ישראל בקהיר תגובות רבות גם בעיתונות הירדנית והעלתה לדיון ציבורי את נושא היחסים של מדינות ערב עם ישראל במיוחד בעקבות מהפכות "האביב הערבי". רובן המוחלט של התגובות בעיתונות הירדנית הביעו תמיכה בפריצה לשגרירות ישראל בקהיר, תוך הצדקת ההמון המצרי הזועם והטלת האחריות לאירועים על ישראל. היו אף שעודדו את מצרים להמשיך בהסלמה מול ישראל ולבטל את הסכם השלום עימה.  מאמרים רבים עסקו בהשפעת האביב הערבי על היחס לישראל וטענו כי במציאות החדשה העמים הערביים, לא השליטים, יקבעו את היחס לישראל והם לא יסכימו יותר להסכמי שלום שלא יתבססו על שוויון וכבוד הדדי.

 

היומון הירדני העצמאי אל-ערב אל-יום העריך כי האירועים ישפיעו גם על יחסי ירדן וישראל וטען אף כי הסכם השלום ביניהן בסכנה. יצוין כי למעט מאמר בודד זה ניכר היה שהכותבים הירדנים נמנעו מלהתייחס באופן ספציפי להסכם השלום בין ירדן וישראל ולהשלכות האירועים על יחסי שתי המדינות.

 

"חזית הפעולה האסלאמית": לסגור את שגרירות ישראל בעמאן

מפלגתם של האח"ס בירדן, "חזית הפעולה האסלאמית", בירכה את העם המצרי על "בריחתו" של צוות השגרירות הציונית מקהיר בעקבות פריצת השגרירות  על ידי צעירי המהפכה. האחראי על התיק הפלסטיני בלשכה המבצעת, מוראד אל-עד'אילה, קרא לממשלה הירדנית למהר ו"לטאטא את המאורה של הריגול הציוני בעמאן" והוסיף: "זוהי חרפה שהשגרירות הישראלית תישאר בעמאן לנוכח המשך ההתקפות הציוניות על הריבונות והאינטרסים של ירדן". לדבריו, "העמים הערבים מתנגדים באופן גורף ליחסים עם הישות הציונית ואל לשליטים להגיע להתנגשות עם העובדה הזו. העמים יודעים מהי הדרך שלהם וללא ספק הם ינצחו את התליינים הגרורים, הדוגלים בתרבות הכניעה [לישראל]".

 

אל-עד'אילה אמר עוד כי אירוע הפריצה לשגרירות ישראל במצרים מהווה "מסר בעל משמעות רבה, שמוכיח כי ההתנגדות היא אופציה של העמים". לדבריו, "הכיבוש שואב את הכוח שלו מהישארותם של משטרי עריצות שמנסים להגן עליו ולמנוע מהעמים לשחרר את האדמה שנגזלה ולהחזיר את הזכויות שהופקעו". הוא אף הזהיר את השליטים הערביים מפני התעלמות מרצון העמים הערביים שלדבריו "הכריעו [בבחירה] בין האופציות שלהם לטובת החזרת הכבוד האבוד".[2]

 

קריאה להפגנת מיליון, בדרישה לסגירת שגרירות ישראל בעמאן

ב-11.9.2011, יומיים לאחר הפריצה לשגרירות בקהיר, דווח בירדן כי פעילים המתנגדים לנורמליזציה עם ישראל פתחו עמוד בפייסבוק בו קראו להפגנת מיליון שתתקיים ביום חמישי הקרוב, ה-15.9.11, בדרישה לסגור את שגרירות ישראל בעמאן.[3]  לאחר מספר ימים התברר כי מאחורי הקריאה עומד ארגון "ג'מאעת אל-כאלותי" המכונה ג'כ, המקיים בכל יום חמישי הפגנה מול שגרירות ישראל בעמאן בדרישה לבטל את הסכם השלום עם ישראל ולגרש את השגריר הישראלי. עד ל-14.9.11 אישרו את השתתפותם בעמוד הפייסבוק 2860 אנשים , 471 איש אמרו שייתכן ויגיעו  ו-18,691 איש שהוזמנו טרם אישרו את השתתפותם.

 

בעלי טורים: ישראל מובילה לפיצוץ; תמיכה בפריצה לשגרירותה בקהיר

מאמר המערכת של היומון הירדני אל-דוסתור הטיל על ישראל את האחריות לפריצת השגרירות הישראלית בקהיר וטען שמעשי ישראל מזכירים את מעשי הנאצים: "מי שעוקב אחר הצעדים של ישראל ואחר התנהגותה התוקפנית כלפי העם הפלסטיני [בפרט, וכלפי] מדינות האזור בכלל, מגיע למסקנה שהישות הציונית הזו דוחפת את האזור לפיצוץ ולמלחמה שתוליד מלחמות [נוספות] שאיש לא יודע מתי הן יסתיימו. הידרדרות היחסים עם תורכיה וסירובו של האויב [הציוני] להתנצל על תקיפת הספינה התורכית מרמרה בלב הים... מאשרים את מה שאמרנו ומוכיחים שאנו ניצבים מול טרור מדינה שאין כדוגמתו, המזכיר לנו את המעשים של הנאצים והפאשיסטים בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת.

 

ההתקפות של צבא האויב הציוני על כוחות הביטחון המצרים, חיסול חמישה מאנשיהם והסירוב של ממשלת נתניהו להתנצל בפני הממשלה המצרית... חושפים את הכוונות של הכנופיות הציוניות האלה שנהנות להפר את החוק הבינ"ל ואמנת זכויות האדם... ורוצות רק דבר אחד - לכפות את התכניות הנפשעות, התוקפניות ותכניות ההתרחבות שלהן...  מתוך זה נבע אירוע הפריצה לשגרירות הישראלית בקהיר ע"י ההמון הזועם שחש שממשלת האויב השפילה אותו ופגעה בכבודו לאחר שסירבה להתנצל על פשעיה החוזרים ונשנים...

 

המלך עבדאללה השני חזה את האירועים [הללו] במדויק כאשר הזהיר [בזמנו] מפני המשך המצב הנוכחי, המשך [הבנייה] בהתנחלויות... ומפני הפניה של ישראל אך ורק לשימוש בכוח. המלך הזהיר את וושינגטון ומדינות אירופה באמרו שחובה לפעול מהר כדי לנטרל את פתיל הפיצוץ מעורר האימה הבא. נראה שהרכבת כבר יצאה לדרכה והנה האויב הולם בתופי המלחמה תוך שהוא מתעלם מכל החוקים והמסמכים הבינ"ל.

 

היהירות של האויב הציוני היא שדחפה את העם המצרי לפרוץ לשגרירות... והיא האחראית גם להידרדרות היחסים עם תורכיה ועם מדינות האזור... האויב דוחף את האזור לכדי פיצוץ, וזה מחייב את המדינות האחיות לנקוט עמדה נחרצת כדי לרסן את התוקפנות העושקת הזו."[4]

 

קריאות למצרים: לבטל את הסכם החרפה עם הציונים

כאמור רוב המאמרים בעיתונות  הירדנית הביעו תמיכה מפורשת בהמון המצרי שפרץ לשגרירות ישראל וחלקם אף עודד את מצרים לבטל את הסכם קמפ דיוויד ולהמשיך בהסלמה מול ישראל.

 

אבראהים עבד אל-מג'יד אל-קיסי כתב ביומון אל-דוסתור: "ב'יום שישי של תיקון הדרך [של המהפכה]'... נהרסה גדר ההפרדה השניה שהקימו הממשלות שקמו לאחר המהפכה המצרית, כדי להגן על שגרירות האויב הנפשע במצרים... בעצם הריסת הגדר הזו באמצעות פטישים של המצרים נחשפה ערווה ערבית ששמה 'השלום עם הפשע'. באמצעות פטישים ותוך פחות משעה חנכה היד המצרית הנפלאה פירמידה חדשה - הפרימידה של הכבוד האמיתי אשר תושלם כאשר תוחרב השגרירות הציונית המסמלת שלום של השפלה ותבוסה.  הדרך האמיתית [הנכונה] היא זו שהמצפן שלה מכוון לירושלים... לא יהיו כבוד, גאווה, יציבות או המשכיות לאומה הזו כל עוד ירושלים והמקומות הקדושים בה והעם [למוד הסבל] שבה הם שבויים של כנופיות הפשע הציוניות. הוי השד המצרי, התקומם ונפץ את הפסל האחרון של העבדות הערבית..."[5]

 

בעל הטור רשיד חסן כתב ביומון אל-דוסתור: "תיקון הדרך - [הסיסמה] שהניפו המורדים החופשיים של מצרים והדגישו אותה בעודם פורצים למאורה של המרגלים - לא יתבצע אלא על ידי ביטול הסכם החרפה עם האויב אשר הזיק למצרים, למעמדה, לתפקידה, לביטחונה הלאומי, לתולדות מאבקה הארוך, לקורבנות הרבים שהקריבה, ולדם השהידים ישרי הדרך שלה שעדיין לא יבש על אדמת סיני...  המהפכה המצרית מעוניינת... להחזיר את מצרים לשוחת ההתנגדות של האומה לאויב הציוני ולכל אויבי האומה... לתמוך בעם הפלסטיני האח במאבקו הצודק לשחרור האדמה והמקומות הקדושים ולחזרת הפליטים ולהתנגד לכיבוש האמריקאי..." [6]

 

אירוע השגרירות מסכן את הסכמי השלום עם ישראל

טאהר אל-עדואן יו"ר מועצת המנהלים של היומון הירדני העצמאי אל-ערב אל-יום ושר ההסברה הירדני לשעבר, העריך במאמר שפרסם כי האירועים במצרים ישפיעו על יחסי ירדן וישראל ויסכנו את הסכמי השלום של מצרים וירדן עם ישראל: "האירוע בקהיר והידרדרות יחסי מצרים-ישראל [עקב האירועים] בסיני לאחרונה..  יביאו ללא ספק את העננים הקודרים הללו גם אל שמי היחסים בין ירדן לישראל. בסופו של דבר, המצב במזה"ת יביא לדיון בגורל השלום בין הערבים והמוסלמים מצד אחד, לישראל מצד שני. ישנה גם התפתחות באנקרה שהיא לא פחות חשובה מהמתרחש בקהיר... אנו נמצאים בפתחו של שלב חדש ביחס הערבי והאסלאמי כלפי ישראל, וזה דומה מאוד לאינתיפאדה של הרחוב הערבי נגד העריצות והשלטון המוחלט.

 

תהליך השלום בין הערבים לישראל מאז קמפ דיוויד ועד היום התקיים על בסיס מעוות שהניח כי ניתן לכונן שלום בר קיימא וצודק [כאשר] מאזן הכוחות באזור לטובת ישראל ועליונותה הרבה על כל הערבים.  בסיס [מעוות] זה... הוא האחראי לגורל האומלל של תהליך השלום במזה"ת וייתכן שהוא יוביל לכך שנגיע לשלב בו העמים ידרשו לבחון מחדש את הסכמי קמפ דיוויד והסכם ואדי ערבה [הסכם השלום בין ישראל לירדן].

 

היסטוריונים רבים סבורים שמלחמות פורצות כאשר יש פגיעה במאזן הכוחות.. ישראל בתמיכת ארה"ב כפתה על מצרים וירדן תנאים משפילים בהסכמי השלום איתן שהראשון בהם הוא הנורמליזיציה. [תנאי משפיל] נוסף הוא המצב בסיני שמחייב את קהיר לבקש רשות מתל אביב כדי לשלוח חייל אחד דרך תעלת סואץ לסיני...

 

גורלם של הסכמי השלום עם ישראל ושל תהליך השלום מאוים על ידי רוחות הסערה. הכללים [הקובעים את] העמדה הערבית והאסלאמית כלפי תנאי השלום ותוכנו ישתנו בהדרגה, ובמיוחד [הדרישה] שהשלום יתבסס על צדק ועל הזכות למאזן כוחות לפחות..."[7]

 

מציאות חדשה ביחסים עם ישראל בעקבות האביב הערבי

כמה מן המאמרים טענו כי האביב הערבי יצר מציאות חדשה בה העמים הערביים הם שיקבעו את היחס לישראל ולא המנהיגים, וכי עמים אלה לא יסכימו עוד ליחסים עם ישראל שלא יתבססו על כבוד הדדי.

 

חלמי אל-אסמר, בעל טור קבוע ביומון אל-דוסתור כתב: "לפריצה של אלפי ההמונים המצרים לשגרירות יש השלכות חשובות ביותר על כל תמונת המצב הערבית ובמיוחד בכל הנוגע ליחסים בין  ישראל לערבים. בעבר. לפני הפריחה של האביב הערבי, ישראל היתה משתוללת באזור, מתנפלת, הורגת וטובחת והקול הערבי הממסדי היה משמיע מילה פה או הצהרה שם  כדי להשתיק את האנשים. העמים היו בתרדמת עמוקה ולא היתה תגובה רצינית... ישראל עשתה מה שרצתה...  

מקבלי ההחלטות הערבים והאחרים צריכים להבין את המסר שהעביר אתמול העם המצרי לממשלתו ולכל הממשלות על כדור הארץ והוא שהם [המנהיגים] יכולים לקבל איזה החלטות שהם רוצים, אך עליהם לדעת שהעמים הערבים שלפני האביב [הערבי] הם לא אותם עמים שלאחריו. מה שהיה נכון בעבר לא יועיל יותר [היום] ולא רק בנוגע ליחסים עם ישראל! מצרים הרשמית סירבה לגרש את השגריר [הישראלי] אולם מצרים העממית קיבלה את החלטתה והוציאה אותה לפועל - והשגריר ברח בחשכת הלילה..."[8]

 

ברוח דומה כתב ד"ר חסן אל-ברארי, בעל טור קבוע ביומון הירדני הממסדי אל-ראי: "האירוע בשגרירות חושף כי השתחררות הערבים מאש הדיכוי והדיקטטורה תשנה את אופי היחסים עם ישראל. אמנם מצרים מתעקשת לדבוק בהסכמים הבינ"ל עליהם חתם המשטר הקודם עם ישראל, אך לא ניתן עוד לתרץ יחסים אלה בעוד  ישראל ממשיכה להתפשט. הסביבה הערבית החדשה שנוצרה כתוצאה מהאביב הערבי לא תרשה עוד לקיים קשרים טבעיים עם תל אביב כשזו ממשיכה להשלים את פרויקט ההתפשטות הציוני על חשבון הפלסטינים.."[9]

העיתונאי הירדני האני אל-בדרי טען במאמר שפרסם ביומון אל-ר'ד על ישראל להבין שבעקבות האביב הערבי ישנה מציאות חדשה, שבה המנהיגים הערביים שפעם הגנו עליה נעלמו ועתה העם הערבי הוא שקובע: "..על ישראל להפנים [היום] יותר מאי פעם כי השיח הישן שלה והמדיניות העקומה שלה ביחס לסוגיות הערביות ויחסה לעמים הערבים הם חסרי תועלת לאחר שכללי המשחק השתנו. יתרה מכך, לאחר השינוי באיכותם של ההמונים ולאחר שנעלמו המנהיגים הערביים שהיו שומריה המדומים... על ישראל לדעת שאירוע השגרירות חשף שכל השמירה בעולם לא תוכל [להגן עליה] אם ראש סדר העדיפויות שלה הוא להמשיך להיות אויב...

 

העולם השתנה במהירות וישראל צריכה להבין מציאות חדשה שנכפית עליה כעת על ידי רצון ערבי עממי שנכנס בכוח למשוואת היחסים בין ישראל לערבים. מעתה ואילך לא יהיה עתיד ליחסים עם ישראל אלא אם הם [יתבססו] על כבוד הדדי... שכן אביב המהפכות הערביות הביא ככל הנראה לסתיו של ההשפעה [והשליטה] הבלעדית של ישראל באזור..."[10]

 

יו"ר רשות השידור הירדנית: לא ניתן לבטל את הסכמי השלום תחת לחץ הרחוב

היחיד שיצא נגד אירוע הפריצה לשגרירות ישראל במצרים וניסה לשכך במקצת את ההתלהבות שהוא עורר בירדן היה צאלח אל-קלאב, יו"ר רשות השידור הירדנית ושר ההסברה לשעבר, שבטורו ביומון הממסדי אל-ראי טען כי לא ניתן לבטל את הסכמי השלום במצרים ובירדן תחת לחץ הרחוב. 

 

במאמרו תקף אל-קלאב את דובר האח"ס בירדן שאמר בראיון ל BBC שירדן כפתה על העם הירדני את הסכם השלום עם ישראל מבלי להתייעץ עימו. אל-קלאב ציין כי הסכם השלום בין ירדן לישראל אושר בפרלמנט הירדני שכלל גם צירים מטעם האח"ס והוסיף: "אמרנו יותר מפעם אחת כי ההתנערות מההסכם הזה ונסיגה ממנו לא יכולים להתבצע על ידי הפגנות, המולה וצעקות מהדהדות, אלא [רק] על ידי רוב פרלמנטארי [שיאשר זאת]. יצירת רוב פרלמנטארי שכזה מחייבת [את האח"ס] להשתתף בבחירות לפרלמנט [הבאות]. עליהם להיכנס למערכה פוליטית ממשית על בסיס החוקה והחוקים ולהשקיע מאמצים אמיתיים ליצירת גוש פרלמנטארי בעל יכולת להשגת הרוב הדרוש, כדי לבחון מחדש את ההסכמים הבינ"ל, ובהם גם ההסכם הזה.

 

לא מצרים ולא ירדן יכולות להתנער מהסכם בינ"ל תחת לחץ של הרחוב הקולני. במדינת מוסדות ישנן דרכים ידועות לבחון מחדש הסכמים כאלה והדרך החשובה בהן היא הפרלמנט, המייצג של העם. לכן אם האח"ס רוצים להיפטר מהסכם ואדי ערבה, שגם אם יש בו צדדים שליליים הרי שיש בו [גם] אלפי צדדים חיוביים, אין להם [דרך אחרת] אלא לשים קץ לעמדות הבדלניות [שלהם] ולחזור להשתתף בבחירות הפרלמנטריות...

 

כעת לאחר שרג'ב טיב ארדואן החריף את דרך הטיפול במחלוקות של המדינה שלו עם ישראל, יש כאלה שדורשים שמצרים תיפטר מהסכמי קמפ דיוויד ותחזור למצב של עימות צבאי עם ישראל. האנשים האלה צריכים למצוא מקום [גם] לשכל ולהגיון בתוך כל האווירה הרגשית הסוערת הזו ולהבין שאין שום דימיון בין המצב במצרים למצב בתורכיה. שכן, לכל אחת משתי המדינות הללו יש את שיקולים ייחודיים, בעיקר בכל הנוגע ליחסים עם הישראלים. השיקול הראשון של המועצה העליונה של הכוחות המזוינים... כעת הוא שהמעבר ממצב של שלום שנמשך  כבר יותר מ-30 שנה, למצב של מלחמה מחייב  הכנה צבאית, כלכלית דיפלומטית וחברתית שלא תושלם תוך שנה או שנתיים..."[11]

 
* ח. ורולקר חוקרת את זירת ירדן במכון ממרי

 

[1] עדי ראיה מסרו כי לאזור השגרירות הגיעו שתי שיריוניות נוספות וחיילים רבים ממנגנון הביטחון הכללי. www.albosala.com , 10.9.2011

[2] וwww.albosala.com , 10.9.2011

[3] ן www.allofjo.net, 11.9.2011

[4] אל-דוסתור (ירדן), 11.9.2011

[5] אל-דוסתור (ירדן),11.9.2011

[6] אל-דוסתור (ירדן), 11.9.2011

[7] אל-ערב אל-יום (ירדן), 11.9.2011

[8] אל-דוסתור (ירדן), 11.9.2011

[9] אל-ראי (ירדן), 12.9.2011

[10] אל-ר'ד (ירדן), 12.9.2011

[11] אל-ראי (ירדן), 11.9.2011