בעל טור בחמאס: להקים חזית פלסטינית מאוחדת נגד ההכרה בישראל

במאמר בעיתון "פלסטין", המזוהה עם החמאס, טען בעל הטור מצטפא אל-צואף, כי הכרתו של אש"ף בישראל (במכתב ששלח יאסר ערפאת ליצחק רבין ב-1993) היא חסרת משמעות מאחר שהפלגים המרכיבים אותו, כולל הפת"ח, אינם מכירים בישראל. אל-צואף קרא להקים חזית פלסטינית נגד ההכרה בישראל ונגד זכותם של היהודים על אדמת פלסטין, וטען כי עמדה זו עשויה לאחד סביבה את כלל הפלסטינים.

להלן תרגום קטעים מן המאמר.

ישראל שואפת להיות מדינה יהודית טהורה

"הממשל האמריקאי ממשיך להוכיח כי הוא מאמץ את העמדה הישראלית. יוזמותיו המדיניות מאמצות את נקודת המבט הישראלית, כאילו הממשל הזה הפך לסוכן בלעדי של ישראל, עמדותיה ומדיניותה. עמדה זו נכללת בתוכנית החדשה של הממשל האמריקאי, שאותה חשף אחד העיתונים המצריים.[1] זוהי תוכנית של סחר חליפין, שאותה מנסה הממשל האמריקאי לשווק למדינות ערב והאסלאם. היא כוללת הכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67' לפי הגישה האמריקאית-ישראלית, וכל הנלווה לכך – חילופי שטחים, שמירה על ההתנחלויות, שליטה ביטחונית [ישראלית] על בקעת הירדן והישארותה של ירושלים מאוחדת בתור בירת הישות [הציונית]. בתמורה נדרשים הפלסטינים והערבים להכיר ביהדותה של המדינה.

זוהי תוכנית מדינית אמריקאית, שארה"ב סבורה שאפשר [שהערבים והפלסטינים] יסכימו לה. האדם שייטה [לקבלה] יותר מכולם יהיה [יו"ר הרש"פ] מחמוד עבאס ביחד עם הרשות של רמאללה. איננו אומרים זאת בעלמא. מוכיחים זאת דבריו של עבאס על הקמת שתי מדינות, פלסטינית וישראלית, ועל כך ש'ישראל' [תוכל] לקרוא למדינתה איך שתרצה – יהודית, חילונית, שמאלנית – שהרי זהו עניין ישראלי שאין לפלסטינים קשר אליו...

התוכנית הזאת היא יישום של ההשקפה האמריקאית שאותה הציג אובמה [בהזדמנויות] רבות, כאשר דיבר על המדינה הפלסטינית לפלסטינים ו'ישראל' ליהודים... זוהי תמיכה אמריקאית ברורה בעמדה הישראלית שאותה הציג נתניהו, [שדיבר על] ההכרח שהפלסטינים והערבים יכירו ביהדותה של המדינה. כלומר, אם הישות הגוזלת תכיר במדינה פלסטינית, אז כולם יכירו בכך שישראל היא מדינה יהודית טהורה השייכת ליהודים, והלא-יהודים יצטרכו לעזוב בלית ברירה או מרצון.

פלגי אש"ף אינם מכירים בישראל

מה שאנו, הפלסטינים, צריכים לדון עליו, הוא [האם] אנו רוצים להכיר ב'ישראל'? זה יותר חשוב [מהשאלה האם] נכיר ביהדותה של 'ישראל' או בדברים אחרים. אם נכיר ב'ישראל', זה [כבר לא ישנה] אם לאחר מכן נכיר בכך שהיא יהודית טהורה ושייכת ליהודים. חשוב שנגדיר את עמדתנו בבהירות מרבית: האם אנו למעשה מכירים בזכותם של היהודים על אדמת פלסטין? והאם זוהי הכרה טקטית, כפי שטוענים הפלסטינים המכירים ב'ישראל', והכרה מטעם אש"ף ולא מטעם פת"ח? ואם פת"ח, חמאס והג'יהאד [האסלאמי] אינן מכירות ב'ישראל', האם נותרה משמעות לאמירה שמי שהכיר ב'ישראל' הוא אש"ף? הרי עמוד השדרה של אש"ף הוא פת"ח וכל פלגי השמאל... האם ארגון בלא רכיביו הוא [בכלל] ארגון?

ואם זהו שינוי בעמדת [הפלגים באש"ף], אז מדוע אין מקימים חזית נגד ההכרה ב'ישראל' מן היסוד – [חזית המאמינה] שאין לישות הזאת לגיטימיות ושליהודים אין מדינה או ישות על אדמת פלסטין? אם זוהי עמדת החמאס, הג'יהאד וחלק מהכוחות [הפלסטיניים], מדוע שאר הכוחות (פת"ח והכוחות של אש"ף) אינם מכריזים בפומבי שהם אינם מכירים ב'ישראל' ואינם פועלים להקמת החזית הזאת, שאליה יצטרפו לפחות תשעים ותשעה אחוזים מן העם הפלסטיני?

אנו זקוקים לחזית עממית לאומית של הפלגים, שתאחד את כלל הפלסטינים לעימות עם כל תוכנית שהיא להכרה במדינה הפלסטינית [תמורת הכרה במדינת ישראל], להתנגדות לכל סוגי חיסול העניין הפלסטיני, וליציאה נגד כל מי שמנהל תעמולה וחותר להכרה ב'ישראל' תחת כל הגדרה שהיא – יהודית או לא-יהודית. מי שמכיר ב'ישראל' ייחשב כמי שנמצא מחוץ לשורה הלאומית והערבית ומחוץ לדת האסלאם.

המצב מסוכן ודורש התאחדות מהירה לחזית, גם אם היא תוקם רק נגד ההכרה ב'ישראל' בעודנו חלוקים לגבי שאר הנושאים. זהו נושא שעשוי לאחד אותנו, אז מדוע לא נמהר להקימה כדי לשים סוף לכל תוכניות החיסול ולכל הנופלים בדרך, הנוהרים אל ההכרה בכיבוש?"[2]