המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותבים סעודים: סוד הצלחתה של ישראל מול כשלון הערבים
1/8/2011

 

כותבים סעודים: סוד הצלחתה של ישראל מול כשלון הערבים

 

שני הכותבים הסעודים - הליברל ח'לף אל-חרבי, בעל הטור ביומון הסעודי עוכאט', ופואז אל-עילמי, בעל הטור ביומון הסעודי אל-וטן – פרסמו ב-7 ביוני 2011 שני מאמרים המשווים בין מצבה של ישראל למצבן של מדינות ערב. אל-חרבי סבור שסוד הצלחתה של ישראל טמון במשטר הדמוקרטי שלה ובכיבוד זכויות אדם בה, בעוד אל-עילמי סבור שהדבר קשור להשקעה שלה בחינוך ובמדע. יצוין כי מאמרים כאלה הם תופעה חריגה בעיתונות הסעודית הממסדית. להלן תרגום קטעים משניהם:

 

אל-חרבי: שטות לטעון כי ישראל היא ישות מלאכותית שתיעלם

אל-חרבי כתב: "כאשר היינו קטנים התישו המורים את כוחנו בחזרה [מתמדת] על ההשקפה שישראל היא ללא ספק מדינה זמנית וחולפת. כאשר גדלנו קצת ויכולנו לקרוא עיתונים וספרים מילאו את מוחותינו בסיבות לאי יכולתה של ישראל להתקיים בסביבתה הערבית. עברו שנים ואנחנו ממתינים לרגע בו תעלם ישראל, והנה אנחנו מגיעים [דווקא] לרגע בו מדינות ערב מתחילות ליפול זו אחר זו.

 

לפני כמה ימים היה יום הזיכרון הארבעים וארבע לתבוסה [במלחמת ששת הימים] שבמהלכה בלעה ישראל אדמות ערביות ... לפני שבוע או יותר נשא נתניהו נאום מזהיר בקונגרס האמריקאי, בו הדגיש שישראל לא תשוב לגבולות 1967. התבטאות זו פירושה שישראל הגיעה לדרגה כזו של נחת רוח ושלווה שאין לה יותר נכונות לשאת ולתת אפילו על אדמות שהיא הודתה שכבשה אותן, ועל אחת כמה וכמה ... על האדמות שכבשה בשנת 1948. האם אנחנו באמת עדיין מאמינים שישראל היא ישות מלאכותית שנידונה להעלם?

 

יתכן וישראל תעלם בעוד מאה או מאתיים שנה, שהרי איש לא יכול לנבא מה יכול לקרות בעתיד. אולם, כאשר אני מסתכל על מצבן הנוכחי של שכנותיה הערביות, אני מגלה מדינות נבוכות, ישויות פוליטיות שאין ביכולתן לשמור על אחדותן הלאומית וצבאות שאינם מנסים לחסל את ישראל, כפי שהם מנסים לחסל את עמיהם...

 

סוד הישרדותה של ישראל, למרות כל האתגרים הגדולים שעמדה בפניהם, טמון בדמוקרטיה ובכיבוד ערכו של הפרט בה, [וזאת] מבלי להתייחס לגזענות ולאכזריות שלה כלפי יריביה הערבים. סוד נפילתן של מדינות ערב, זו אחר זו טמון, בדיקטטורה בדיכוי זהותו של הפרט ...

 

בלתי אפשרי שמדינה ערבית, שכנה לישראל, תצליח לשחרר את פלסטין כל עוד היא שוללת את כבודו של הפרט. ישראל ניצחה במלחמות רצופות וכבשה במחי יד אדמות של מדינות ערביות גדולות ממנה בשטח ובתושבים. לאחר מכן היא [פיתחה] את הייצור והתעשייה והמציאה [המצאות]. ההכנסה לנפש אצלה כפולה מזו שיש אצל שכנותיה הערביות. היא הפכה עצמה לעובדה שאין מנוס ממנה. בכל השלבים האלה היא שאבה את כוחה מהכבוד שנתנה לאזרחיה בעוד שכנותיה הערביות רמסו את היצור הקרוי אזרח בנעליים צבאיות.

 

הלוואי ויכולנו ליצור קשר עם המורים שלנו כדי לומר להם שישראל עדיין קיימת, ואילו הערבים עומדים ללכת לאבדון. כדי לדעת מי יישאר ומי יאבד יש תמיד לחפש אחר דמוקרטיה, זכויות אדם וצדק חברתי."[1]

 

אל-עילמי: ישראל בצמרת המחקר המדעי, הערבים בתחתית

אל-עילמי כתב: "...'תואצל'[2] הוא האתר הרשמי של משרד החוץ הישראלי, אשר בניגוד לאתרים הערביים,  מחדש את הידיעות שלו סביב השעון בכל 12 דקות, ומתרגמן לערבית, עברית, פרסית, אנגלית, צרפתית ורוסית. ב-20 בינואר פרסם האתר דו"ח ממנו עולה, כי המאגר היחיד בעולם כולו לתורמים ערבים של מח עצם נמצא במרכז הרפואי הדסה, השייך לאוניברסיטה העברית בירושלים. יש לציין, כי מספרם של הערבים הגרים בישראל אינו עולה על 1.2 מליון מכלל ערביי העולם, שמספרם מגיע ליותר מ-400 מליון איש.

 

הדו"ח, שהוכן על ידי אביגיל קדש, מציין כי ד"ר אמאל בשארה, המפקחת על תרומת איברים במרכז הרפואי של הדסה, ערביה בעלת תואר דוקטור במדעי החיים  ובתורת החיסונים, ביקרה בדבקות ביותר משישים כפרים וערים ערביים מאז הקמת מאגר מח העצם בשנת 2008. [וזאת] לצורך מחקריה וכדי להעשיר את המאגר היהודי הקיים בבית החולים מזה 22 שנים.

 

דרך הרצאות ושימוש באמצעי קשר חברתיים, גייסה הרופאה הערבייה 9,000 תורמים [ערבים] הרשומים במרכז הרפואי. דבר שהניב ששה ניתוחים של מח העצם שניתן בתרומה ... יצוין כי 60 אחוז מהחולים הערבים מוצאים תורמים מתאימים בתוך משפחותיהם וכי 90 אחוז מהבקשות להשתלת מח העצם הם עבור ילדים ערבים הסובלים ממחלות תורשתיות הנובעות מנישואים של קרובי משפחה.

 

לפני גיוסם [של תורמי] מח העצם הערבים, כמעט ונכשל המרכז הרפואי הדסה בהעשרת מאגר התורמים, ובתרומה מיהודי לערבי או להיפך. אולם הודות לרופאה הערבייה השתנתה תפישה זו, והערבים והיהודים מוכנים לתרום [זה לזה] מח עצם, כדי להציל חיים של אדם שאינם מכירים.

 

השנה פרסמה ישראל בעולם מספר מחקרים מדעיים, המציבים אותה במקום הראשון בעולם ביחס בין מספר התושבים למספר המחקרים - 12 מחקרים לכל עשרת אלפים איש; באמריקה, הנמצאת במקום השני, יש 10 מחקרים, אחריה ניצבת בריטניה עם 9 מחקרים. אשר למדינות ערב, כולן בתחתית הסטטיסטיקות האלו.

 

מן הדו"חות על הפער המדעי והטכנולוגי בין הערבים לישראל  עולה, כי חלקו של האזרח הערבי בהוצאות על חינוך ירד ל-340 דולר לשנה, בעוד שבישראל הוא עלה ל-2,500 דולר. במדדים ... הבודקים את רמת ההכנסה, החינוך והבריאות, נמצאת ישראל במקום ה-23 בעולם בעוד שמצרים ירדה למקום ה-199, סוריה ל-111, ירדן ל-92 ולבנון ל-82.

 

באשר למספר המדענים העוסקים במחקר למיליון תושבים, בישראל יש 1,395 חוקרים, בעוד שבעולם הערבי יש 136 חוקרים על כל מליון אזרחים ... הסטטיסטיקות של אונסק"ו מצביעים על כך שממוצע ההוצאות של מדינות ערב על מחקר מדעי אינו עולה על 0.2 אחוז מתקציבן השנתי בעוד שבישראל הוא מגיע ל-4.7 אחוז ובתחום זה היא נמצאת במקום ראשון בעולם ...

 

מזה עשר שנים יצרה ישראל קשרים אסטרטגיים עם מדינות מתקדמות בתחום המדע, במטרה להתמזג עם מרכזי המחקר שלהן, וכדי לדרבן את המדענים שלה להשתתף בתוכניות פיתוח עולמיות. כיום יש בישראל 21 חברות בינלאומיות למדע, ודרך מדעניה היא משתפת עמן פעולה בכל התחומים. היא יודעת לפני האחרים על תוצאות מחקריהן, קוטפת את פירותיהם ומשתמשת בניסיונה המדעי כדי לקדם את ההמצאות הישראליות.

 

האסטרטגיה הישראלית במדעים ובטכנולוגיה מתבססת על מציאת גישות חדשות במחקר המדעי ובהמצאות הטכנולוגיות, באמצעות הכשרת דורות חדשים של מדענים, ובפרט במדעי הפיזיקה, הכימיה, הטבע והחברה, בהיותה משוכנעת שמדעים אלה יאפשרו לה לשלוט בעולם ולשנות את מהלכו. מאז שנת 1949 הקימה ישראל מכוני גיאולוגיה ימית ופיזיקה גרעינית  [ומכונים] לחקר האזורים המדבריים והטכנולוגיה של המידע.

 

ישראל עושה שימוש במחקר המדעי ובהתפתחות הטכנולוגית כדי לשמור על הביטחון הימי, כדי להבטיח את הצרכים האסטרטגיים להגנה ובטחון, כדי לשמור על הסביבה, כדי לגלות אוצרות טבע, לפתחן ולהשתמש בהן לפני אחרים, כדי לייצר חשמל, קומוניקציה וטכנולוגית מידע, וכדי לחקור אנרגיה חדשה ומתקדמת.."[3]

 



[1] עוכאט' (סעודיה), 7.6.2011

[3] אל-וטן (סעודיה), 7.6.2011