המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
את מי משרת כנס משכילים ואנשי אופוזיציה בדמשק?
20/7/2011

 

את מי משרת כנס משכילים ואנשי אופוזיציה בדמשק?

 

מאת נ. מוזס*

הקדמה  

ב-27.6.2011 התכנסו במלון סמיראמיס במרכז דמשק כ-200 משכילים ואנשי אופוזיציה עצמאיים סוריים, כדי לדון במשבר במדינה וקראו לשינוי המשטר בסוריה, אך לא להפלתו. נראה כי עמדתם מבטאת הערכה שהנשיא בשאר אל-אסד לא ילך בדרכם של נשיא מצרים חוסני מובארכ ונשיא תוניסיה זין אל-עאבדין בן עלי ולא יוותר על השלטון ללא שפיכות דמים נוספת; וחשש מפני אנרכיה אם משטרו של אסד אכן יופל. חשיבותו של הכנס לא רק בתוכנו, אלא גם ובעיקר במיקומו ובעיתויו, כיוון שזו פעם ראשונה, מזה שנים רבות, שכנס כזה מתקיים בסוריה, בידיעה ובאישור לא רשמי של המשטר, בשיאן של ההפגנות הפוגעות בלגיטימיות של המשטר, מבית ומחוץ. ביקורת חריפה הוטחה במשתתפי הכנס מצד גורמי אופוזיציה בסוריה ומחוצה לה, בטענה שהוא משרת את האינטרסים של המשטר ונועץ סכין בגב המפגינים. למרות זאת, ניתן להעריך כי כנס זה הוא כנס אופוזיציה אותנטי, בדומה לכנסי האופוזיציה שהיו באנטליה (2.6.2011) ובבריסל (4-5.6.2011).

 

כנס זה היה הראשון בשורת כנסים שנערכו בדמשק תוך פרק זמן קצר, בניסיון למצוא פיתרון למשבר. סדרת כנסים זו משקפת מאמץ של המשטר הסורי ליצור את הרושם שהוא פתוח לשמוע ביקורת של האופוזיציה לשלטון. ב-3.7.2011 נערך כנס "היוזמה הלאומית למען סוריה". יוזם הכנס ח"פ מוחמד חבש, שהגן בעבר על המשטר הסורי, אמר כי מטרת הכנס היא לגבש "דרך שלישית" בין האופוזיציה לבין המשטר, תוך שהוא מדגיש כי תהליך השינוי בסוריה לא יכול להתקיים ללא הנשיא אסד.[1] לדבריו, לכנס הוזמנו אנשי אופוזיציה עצמאיים כמו מישל כילו ועארף דלילה, אך הם נמנעו מלהשתתף בכנס.

 

ב-5.7.2011 נערך "כנס ההתייעצות של חברי הפרלמנט הסורים העצמאיים" בהשתתפות כ-70 חברי פרלמנט בעבר ובהווה כדי "לדון בעניין הדיאלוג הלאומי ובתוכנית הרפורמה".[2] בין המשתתפים בכנס זה היה מוחמד חבש. שני הכנסים לא הניבו הודעת סיכום.

 

למרות שגורמי אופוזיציה מובהקים הדירו רגליהם משני הכנסים, התגלעו במהלכם ויכוחים וחילוקי דעות בנוגע לפתרונות והוטחה ביקורת על תפקוד המשטר. בכנס "היוזמה הלאומית למען סוריה" היו אף חילופי מהלומות לאחר שאחד המשתתפים קרא להפלת המשטר והותקף ע"י שאר הנוכחים.[3] אולם, נראה כי רוב המשתתפים בשני הכנסים האלה נמנו במידה רבה על תומכי המשטר ומאמינים בכוונתו לבצע רפורמות מהותיות.   

 

ב-10-11.7.2011 קיים המשטר "כנס התייעצות" כהכנה לקראת עריכת דיאלוג לאומי, בהשתתפות כ-200 פוליטיקאים ואנשי רוח, ובראשות סגן הנשיא פארוק אל-שרע. האופוזיציה החרימה גם כנס זה בטענה שאין כל תועלת בדיאלוג עם המשטר, שממשיך לדכא באלימות את ההפגנות. בכנס נשמעו מחלוקות וויכוחים בעיקר בנוגע לביטול סעיף 8 בחוקה, המעניק מונופול שלטוני למפלגת הבעת' ובנוגע להוצאת כוחות הצבא והביטחון מריכוזי אוכלוסין. מחלוקת התגלעה גם בנוגע להודעת הסיכום שנוסחה ע"י הוועדה המארגנת של הכנס בטענה שאינה משקפת את עומק המשבר במדינה. לאחר יממה פורסמה הודעת סיכום מתוקנת בה הודגש כי הדיאלוג הוא הדרך היחידה להיחלץ מהמשבר, קרי קריאה להפסקת המחאה העממית הנוכחית נגד המשטר. הכנס המליץ לשחרר את העצורים הפוליטיים ועצורי ההפגנות, בתנאי שלא עברו על חוק העונשין, וכן המליץ להקים וועדה שתבחן גיבושה של חוקה חדשה לסוריה.[4]  

 

כנסים מעין אלה, הנערכים בהסכמת המשטר, גם אם אינה רשמית, וחלקם אף נערכים ביוזמתו, מאפשרים למשטר לשחרר מעט מהרסן ולאפשר השמעת ביקורת ואופוזיציה, אך תחת שליטתו. יחד עם זאת, ייתכן שמדובר בצעד קטן מדי מאוחר מדי ולמשטר יהיה קשה לסתום את הפרצה שאפשר בלית ברירה.

 

מסמך זה יתמקד בכנס אנשי האופוזיציה שהתקיים בדמשק ב-27.6.2011 משום שנראה כי הוא היה היחיד מבין ארבעת הכנסים שהיה אותנטי ולא התקיים בחסות המשטר: 

 

לתת הזדמנות לאסד לחולל דמוקרטיה

לאחר שלושה חודשים של הפגנות מחאה ברחבי סוריה במהלכן נהרגו, נפצעו, נעצרו והיגרו אלפי אזרחים סורים, התכנסו משכילים ואנשי אופוזיציה עצמאיים במלון סמיראמיס במרכז דמשק, כדי לדון בדרכים לפתרון המשבר בסוריה. בין המשתתפים פעילי אופוזיציה בולטים שאף נעצרו במהלך המהומות בשל תמיכתם במפגינים, כמו הסופר ופעיל זכויות האדם לוּאַי חסין, יוזם הכנס והסופר פאיז סארה, שנעצר בעבר בעקבות פעילותו ב'הצהרת דמשק'.[5] בכנס השתתף גם מישל כילו, סופר סורי-נוצרי ופעיל זכויות אדם שנעצר לאחר שחתם על 'הצהרת בירות-דמשק'.[6] המשתתפים הדגישו כי אין מדובר בדיאלוג עם המשטר, אלא בהתייעצות פנימית שנועדה "לאפיין את המשבר ולראות כיצד ניתן להשתתף בפתרונו"[7] וכי מדובר ב"צעד לעבר הדמוקרטיה בסוריה."[8]

 

נראה כי אחד המניעים העיקריים לעריכת הכנס היה רצון להציב חלופה לכנסי האופוזיציה שהתקיימו באנטליה (2.6.2011) ובבריסל (4-5.6.2011). לדברי גורמי אופוזיציה ריבוי וועידות האופוזיציה בחו"ל יצר את הרושם שהאופוזיציה בתוך סוריה קפואה ונעדרת ועתה היא מנסה להדגיש את עמדותיה, כמי שרואה עצמה גורם עיקרי בכל פתרון אפשרי של המשבר.[9]   

 

הודעת הסיכום של הכנס לקונית למדי וכללה תמיכה ב"אינתיפאדה העממית הלא אלימה... למען מעבר למדינה דמוקרטית אזרחית פלורליסטית...". הכנס העלה דרישות שונות, שנשמעו כבר לאורך חודשי המחאה, כמו הפסקת "הפתרון הביטחוני" במשבר [הכוונה לדיכוי המחאה באמצעים צבאיים], שחרור העצורים הפוליטיים, הקמת ועדת חקירה עצמאית, והיתר לקיום הפגנות וסיקור תקשורתי חופשי ומאוזן.[10] בניגוד לכנסי האופוזיציה באנטליה (1.6.2011) ובבריסל (4-5.6.2011), ובניגוד לדרישות הנשמעות במהלך הפגנות המחאה, הודעת הסיכום של כנס זה לא כללה קריאה להפלת המשטר, העברת התיק סורי לביה"ד הפלילי הבינ"ל וביטול סעיף 8 בחוקה המעניק מונופול שלטוני למפלגת הבעת' וההערכה היא שהודעה זו נועדה להכשיר את הקרקע לדיאלוג לאומי כולל עם המשטר, כדי להביא לשינויים במדינה, באמצעות מוסדות השלטון ולא על-ידי הפלתם.

 

התפיסה כי יש לפעול להכלת המשבר מול המשטר לפני שהעניינים ייצאו מכלל שליטה, החלה להתגבש כמה שבועות קודם לכן ובאה לידי ביטוי במפגשים שקיימו אנשי אופוזיציה עצמאיים כמו מישל כילו, עארף דלילה ולואי חסין, עם בת'ינה שעבאן, יועצתו הפוליטית של הנשיא אסד, שהנחה אותה לפתוח בדו-שיח עם מתנגדי המשטר. ביקורת רבה נמתחה על מפגשים אלה ומישל כילו מיהר להבהיר ש"לא מדובר בדיאלוג אלא בחילופי דעות, במהלכם אמרתי לה שהפתרון הביטחוני לא יכול להניב תוצאה חיובית והפתרון האמיתי הוא בקריאה לועידת דיאלוג לאומי שתכלול את כל כוחות החברה, הפעילים הפוליטיים, הכלכליים, והחברתיים... "[11]

  

סולימאן יוסף, סופר נוצרי אשורי ואיש אופוזיציה, כתב כמה שבועות לפני הכנס: "... למרות המצב המסובך בסוריה והמשבר המחריף... יש הזדמנות להיחלץ מהמשבר ולהפחית את מחיר השינוי, אם להנהגה הסורית יש כוונה ורצון פוליטיים להיענות לדרישות העם ולהסכים לעיקרון 'חילופי שלטון'. לנשיא בשאר אל-אסד יש הזדמנות להישאר נשיא אם הוא יצטרף לכוחות השינוי הדמוקרטי וישא באחריותו ההיסטורית, להעביר את סוריה משלב העריצות לדמוקרטיה ולמדינה אזרחית... הסיכוי להציל את סוריה ולמנוע ממנה להידרדר למצב מסוכן יותר, טמונה [ביכולתם] של המשטר ושל האופוזיציה להציב את האינטרס הלאומי העליון מעל כל האינטרסים והשיקולים המפלגתיים, האישיים והקבוצתיים ולראות בוועידת הדיאלוג הלאומי 'מעבר הכרחי ובטוח' להיחלצות מהמשבר..."[12]

 

איש האופוזיציה מנד'ר ח'דאם, שעמד בראש הכנס, הסביר בנאום הפתיחה את עיתויו של הכנס: "כנס התייעצות זה מתקיים בנסיבות מסובכות מאוד, שמתוות שתי דרכים [אפשריות] – מסלול ברור, שלא ניתן לסגת ממנו, של הפיכת המשטר הפוליטי שלנו למשטר דמוקרטי בדרכים לא אלימות ובטוחות. זה יציל את ארצנו ועמנו ויציבם על דרך להתפתחות דינאמית ותרבותית, דרך של חסינות, שגשוג והתקדמות. הדרך השנייה היא אל הלא נודע, שם ממתינים ההרס והחורבן. אנו נחושים ללכת עם עמנו בדרך הראשונה, ומי שאינו רוצה בה, שילך לגיהינום..."[13] 

 

למרות שלא קראו להפלת המשטר באופן מיידי, המשתתפים לא הסתירו דעתם כי היעד הסופי הוא שינוי המשטר. לואי חסין אמר "אין מנוס מסילוקו של המשטר העריץ ששולט במדינה וכינון משטר דמוקרטי אזרחי על בסיס אזרחות וזכויות אדם, שיבטיח צדק ושוויון לכל הסורים... אנו מתכנסים בניסיון לדעת מהן הסיבות לכישלוננו להפוך למדינה דמוקרטית ובניסיון לקרוא את המציאות ואת הסכנות ההרסניות הטמונות בה. כמו כן [אנו מתכנסים] כדי לגבש תפיסה כיצד ניתן להפוך בצורה לא אלימה ובטוחה למדינה שכזו..."[14]

 

מאמר ביומון מקורב למשטר: הכנס הוכיח שהמשבר הסתיים

מארגני הכנס הדגישו כי המשטר לא התבקש לאשר את הכנס ולא העניק את אישורו לכך, אך נראה בלתי סביר שכנס כזה היה מתאפשר ללא הסכמת המשטר. העובדה שהיומון הסורי אל-וטן, המקורב למשטר, סיקר את ההכנות לקראת הכנס ואת תוכנו, ושסוכנות הידיעות הרשמית דיווחה על קיומו, מצביעה על רצונו של המשטר להבליט את קיומו, כדי לשרת את מטרותיו וליצור רושם שהוא אכן נוקט בצעדים לשינוי.יצוין, עם זאת, כי סיקור תוכנו של הכנס היה אובייקטיבי למדי וכלל ביקורת שהטיחו משתתפי הכנס במשטר.[15]

 

יחד עם זאת, מאמרו של עיסא אל-איובי ביומון אל-וטן, מלמד על השימוש שביקש המשטר לעשות בכנס: "יום שני ה-27.6 היה מעורר התפעלות. זה היה יום סורי ויום תרבותי. המתכנסים במלון סמיראמיס, במרכז דמשק, השלימו את התמונה ואת הניצחון. הם סירבו להיות כלי שרת [בידי גורמים חיצוניים ורצו להיות] אנשי אופוזיציה למען המולדת ולא מתנגדים לה... אתמול בדמשק הסורים ניצחו וסרבו להיות כלי שרת או קורבן...   בהדגישם שמי שמשחק ב[גורל] המולדת והאומה הם מיעוט טועה. אמש התעמתו הסורים עם האתגר וחשפו את כל הטענות השקריות ואת כל 'חוליות התקשורת'. אנשי האופוזיציה והמתנגדים הצהירו שמצבה של סוריה טוב ושהמשבר הסתיים, שסדנת הרפורמה, הדיאלוג, ההסכמה וההבנה החלה ושהשיירה מתקדמת..."[16]            

 

תמיכה בינ"ל מסויגת

הכנס זכה לתמיכה מסויגת מצד גורמים בינ"ל  וערביים, שראו בכינוסו בדמשק ניצנים לשינוי חיובי אצל המשטר, אך קראו למשטר להפסיק את האלימות. דובר משה"ח הצרפתי, ברנרד וולרו, אמר שזהו צעד חיובי של המשטר לקראת דיאלוג לאומי פוליטי אמיתי, שיאפשר למצוא את הדרך להיחלץ מהמשבר.[17] דברים דומים אמר שר החוץ הבריטי, ויליאם הייג, שראה בכנס צעד חיובי אך הדגיש כי ללא הפסקת האלימות, שחרור כל העצורים הפוליטיים, והבטחת קיומן של הפגנות לא אלימות, הקריאה לדיאלוג הלאומי תהיה חסרת אמינות וכנס האופוזיציה יהיה בבחינת החמצה.[18]  גם ארה"ב בירכה על המהלך ותיארה אותו כצעד בכיוון הנכון, אך קראה להפסיק את האלימות.[19]

 

גם בסעודיה הובעה תמיכה במהלך. ג'אסר עבד אל-עזיז אל-ג'אסר, מנהל מערכת עיתון אל-ג'זירה, כתב: "..זו התפתחות חיובית או יותר נכון הדבר הטוב ביותר מבין הצעדים החיוביים הננקטים כעת בסוריה. המתכנסים בדמשק, בארצם, הם פוליטיקאים לאומיים שאיש אינו יכול לטעון שהם פועלים למען [גורמי] חוץ ונגד האינטרס של סוריה. אם הנשיאות והממשלה בסוריה יצליחו לבנות גשר אליהם, ייתכן שיהיה מוצא לא אלים למשבר במדינה, שירחיק את ההתערבויות, יהיו אשר יהיו - אירופאיות או מערביות, איראניות או תורכיות ואפילו ערביות. ועידה זו היא ראשיתו של מהלך פוליטי מעשי ויעיל. כך הסורים יפתרו בעצמם את בעיותיהם ללא כניעה לתכתיבים או לחצים, אלא מתוך הענות לרצון העם לחירות, כבוד ודמוקרטיה לא מיובאת."[20]  

    

גורמי אופוזיציה בסוריה: כינוס בצל כידוני השלטון

עיקר הביקורת על משתתפי הכנס נשמעה מצד גורמי אופוזיציה מחוץ לסוריה, שחששו שהכנס סיפק רוח גבית למשטר ושמט את הקרקע מתחת לדרישה להפלתו. כך, נואל  אל-סבאעי, שהשתתפה בכנס האופוזיציה בבריסל: "... ועידה של האופוזיציה הנערכת במלון שרתון, ליד כל מנגנוני השלטון והמשטר בסוריה, איננה ועידה של האופוזיציה אלא ועידה לתמיכה במשטר המעניקה לו בלוני חמצן שיגבירו את יכולתו לגנוב, לשקר ולזייף, מול עולם מהסס, הנוהג בכפפות של משי בתקווה שהמשטר לא ייפול... איננו מפקפקים בכוונות של מי שמציגים עצמם בוועידה הזו כאופוזיציה, אך אנו מטילים ספק בדרך, במקום, בזמן ובנסיבות... קיום ועידה זו, בצורה כזו, בדמשק, הוא צעד גדול מצד גורמי אופוזיציה אלה... הוא מחזיר למשטר מעט מהלגיטימיות שאיבד ומציגו כמשטר שמאפשר לאופוזיציה להתכנס בלב הבירה דמשק. זאת בשעה שמנגנוניו של משטר זה וזרועות המוות התמנוניות שלו ממשיכים לזרוע הרג והרס לרוחבה ולאורכה של סוריה... רק בידי העם הסורי המפתח לפתרון... הוא אשר יחליט מה יש לעשות בשלב הבא... הוא היחיד שיכול לדבר על הפתרון, הוא היחיד שיכול להחליט על המשך המהפכה או להעניק לה צורה אחרת באמצעות דיאלוג ומו"מ..."[21]  

 

דברים דומים כתב עלי אל-אחמד, איש אופוזיציה המתגורר בלונדון: "... איך מישל כילו, פאיז סארה, לואי חסין ואחרים מסכימים להתכנס בצל כידונים ורובים של אנשי הבעת' שהיטיבו להרוג, לשפוך דם ולגרש אזרחים? איך הם נעתרו ללחצי המשטר והסכימו לתפקיד הנציג השקרי של האופוזיציה? אני מעריך את הפחד והאימה בהם הם חיים ואת ההתעללות והכפייה שהם חווים, כולם הרי שהו בבתי הכלא של המשטר, אבל האם הם אינם יודעים שהם מעניקים גיבוי שקרי ולא אמיתי לפושעים האלה, שמסרבים אפילו לאשר את האמת בנוגע לאירועים ושמדובר במהפכה סוחפת נוכח העושק והעוול. זו טעות ובושה לכל פוליטיקאי סורי להסכים ששמו יטונף בקלון של הסכמה לתנאי המשטר..."[22]

 

באתר האופוזיציה www.sooryoon.net עליו מפקח עלי אל-אחמד נכתב: " זוהי קריאה לכל המשכילים, הפוליטיקאים ואנשי האופוזיציה הסורים האמיתיים ... העם רוצה בהפלת המשטר... העם הסורי לא יסכים לפתרון אחר זולת הפלתו המהדהדת של משטר בשאר אל-אסד וכנופייתו, כפי שקרה במצרים ובתוניסיה..."[23]  

 

כמה ימים לאחר מכן, קרא האתר לדחות את "כל הוועידות המספקת גיבוי למשטר הסורי הרוצח ובכך מונעות מהקהילה הבינ"ל לפעול... מאחר שמתקיים דיאלוג בסוריה שיסלול את הדרך לדיאלוג עם המשטר הרוצח... על כולם להתנגד לוועידות אלה המעניקות [למשטר] רישיון לרצוח את העם הסורי... מספיק לחשוב שניתן להגיע להסכם עם המשטר בנוגע להעברת השלטון באמצעות כלים דמוקרטיים..."[24]

 

גם בתוך סוריה נשמעה ביקורת על הכנס. 'התאחדות [גופי] התיאום של המהפכה הסורית' טענה כי "לאיש אין [סמכות] להעניק למשטר גרגר של לגיטימיות על חשבון דמם של החללים וכאב העצורים."[25]

 

חסן עבד אל-עט'ים, מזכ"ל מפלגת האיחוד הערבי הסוציאליסטי והמתאם הכללי של 'גוף התיאום הלאומי' הכולל ארגוני ופעילי אופוזיציה בסוריה ומחוצה לה, אמר כי לא האופוזיציה ארגנה את הכנס, אלא משכילים והוגי דעות "שהתערבבו אצלם היוצרות. בין מאתיים המשתתפים יש כמה מהאופוזיציה, היתר הם מהחזית [הלאומית הפרוגרסיבית, שמפלגת הבעת' חברה בה] והמשטר. יש מי שרוצה לפגוע בתדמית של האופוזיציה. אנו סבורים כי מטרת הוועידות והפגישות האלו היא לפצל את האופוזיציה ולגבות את הפעילות הביטחונית."[26]

 

גם המזכירות הכללית של 'הצהרת דמשק' טענה כי הכנס אינו מייצג את העם ודרישותיו. בהודעתה נכתב: "המאבק הפוליטי הוא בין משטר שרוצה להמשיך בעריצותו ושלטונו לבין חברה שרוצה להפוך למדינה אזרחית ודמוקרטית, בה העם הוא מקור הלגיטימיות היחיד. עם זה, שעומד מול כדורים ומקריב דם טהור למען החירות אותה איבד לפני זמן רב והוא מנסה להשיבה, בוחן את כל אלה שהשתבשה תפיסתם, מתוך היסוס או חשש מאלימות המשטר או אלה החותרים להסדרים שאינם עונים על דרישותיו הלגיטימיות."[27]

 

ביקורת זו הרתיעה כמה אנשי אופוזיציה בולטים שהיו אמורים להשתתף בכנס, והחליטו ברגע האחרון לבטל את השתתפותם ואף לצאת נגד הכנס. אחד מהם הוא ד"ר עארף דלילה, פעיל אופוזיציה בכיר ששהה שנים רבות בכלא בשל פעילותו. דלילה נימק את היעדרותו בכך שאיננו רוצה להשתתף בוועידה אותה מנצל המשטר ככיסוי להמשך ההרג והמעצרים הקולקטיביים אותם הוא מבצע. פעילים בולטים אחרים, כמו ד"ר עבד אל-כרים עמר והסופר חסין עיסו.[28]

 

יוזם הכנס: הוכחנו שיש מציאות חדשה    

משתתפי הכנס היו מודעים לביקורת כלפיהם והקפידו לציין כי מדובר במפגש התייעצות פנימי ולא בדיאלוג עם המשטר, וכי הם שוללים כל דיאלוג כזה כל עוד נמשכת האלימות כלפי המפגינים. יתר כל כן, הם הדגישו כי עריכת הכנס לא תואמה עם המשטר. חאזם נהאר, בכיר בליכוד הלאומי הדמוקרטי, אמר יום לפני הכינוס, שקיומו איננו ודאי כי הוועדה המכינה לא ביקשה אישור מהמשטר. הוא ציין כי התקרבות אנשי המשטר לכינוס או כניסת אנשי המשטר למקום הכינוס יוביל לביטולו.[29] הודעת הסיכום אף הדגישה כי הכנס אינו "חלופה לאף גורם או ארגון אופוזיציה והוא איננו מעמיד עצמו מול כוחות האופוזיציה הדמוקרטית", וקראה לתיאום בין גורמי האופוזיציה השונים.[30]

 

בפתיחת הכנס אמר יוזמו לואי חסין: "... הנוכחים כאן אינם חמושים או טרוריסטים ואין להם אג'נדה שהותוותה מראש, זולת מה שאמרו תמיד – שהמשטר העריץ ששולט במדינה חייב להעלם ויש לכונן משטר דמוקרטי אזרחי... איננו מתכנסים כאן כדי להגן על עצמנו מול משטר שמאשים אותנו בהאשמות הנתעבות ביותר, ולא כדי להגן על עצמנו מול אלה המאשימים אותנו ... שאנו בוגדים בשאיפות של עמנו או נושאים ונותנים על דם חללי החירות, ולא כדי להציג תעודת יושר בפני כל ספקן שאינו יודע שחלק גדול מהנוכחים  באולם זה, הם שהמציאו את סיסמאות המאבק הנישאות היום בפי אלפי אנשים נאבקים..."[31]

 

מישל כילו הגיב בכעס על הביקורת ואמר במהלך הכנס: "אנו משתייכים למיעוט קטן שנאבק פעמים רבות לבדו למען רעיון החירות. כעת יש מי שאומר לנו 'אתם רוצים לשאת ולתת על חירות עמכם ולהיכנס לעסקאות מאחורי גבו של  עמכם..' כשהיינו בודדים לא נשאנו ונתנו... והיום, כשהמיליונים ברחוב, אנו נהיה רק איתם."[32]

 

כמה ימים לאחר הכנס, הודה לואי חסין, כי המשטר ניצל את הכנס לשיפור תדמיתו בחו"ל, ושהביקורת של כמה אנשי אופוזיציה על הכנס פגעה בו ברחוב הסורי, אך הדגיש כי "הכנס הוכיח שיש מציאות חדשה שבה עשרות אנשים יכולים לומר את מה שהם רוצים. הודות לכנס התקשורת הרשמית והחברה הסורית דנות במושגים שהיו אסורים בעבר..."[33]

 

דברים דומים אמר פעיל זכויות האדם, אנור אל-בוני, שדחה את הביקורת על עריכת הכנס בתוך סוריה וטען כי כך הושגו שתי מטרות – ביסוס זכותם של כל הסורים להתכנס במולדת בצורה חוקית ופומבית וזכותם להביע את דעתם בצורה ברורה, גם אם הדבר מנוגד לשלטון, מבלי שיעצרו או יאוימו. אחרים ראו בכך סימן לנסיגת המשטר ממדיניותו לחנוק כל קול של אופוזיציה.[34]

 

* נ. מוזס חוקרת את זירת סוריה במכון ממרי



[1]  אל-וטן (סוריה), 4.7.2011

[2]  אל-וטן (סוריה), 6.7.2011

[3]  אל-וטן (סוריה), 4.7.2011

[4]  סו"י סאנא (סוריה), 12.7.2011

[5]  הצהרת דמשק – ארגון גג של כוחות האופוזיציה הסורים שחתמו באוקטובר 2005 על מסמך הנקרא "הצהרת דמשק לשינוי לאומי דמוקרטי". המסמך מדגיש את הצורך לערוך שינוי דמוקרטי בסוריה ולהביא לסיום המשטר הביטחוני ששולט על העם הסורי במשך יותר משלושים שנה. בין היתר קורא המסמך לכונן משטר דמוקרטי בסוריה, לבטל את חוק החירום, לשחרר את כל האסירים הפוליטיים ולמצוא פתרון לבעיית הכורדים

[6]  הצהרת בירות-דמשק – מסמך שגובש לאחר רצח ר"מ לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי בו קראו מאות אינטלקטואלים סורים ולבנון לסוריה לבצע 'תיקון שורשי' ביחסי המדינות ולהכיר בעצמאותה המלאה של לבנון.

[7] אל-חיאת (לונדון), 26.6.2011

[8] אל-חיאת (לונדון), 26.6.2011

[11] http://all4syria.info, 13.5.2011. גם המשורר והוגה הדעות הליברלי ממוצא סורי, אדוניס, שותף לדעה שאין להפיל את הנשיא בהפיכה, אלא לבצע שינוי כולל במשטר. באיגרתו לנשיא אסד הוא קרא לו להתנהג כנשיא מדינה ולא כיו"ר מפלגה "ולסלול את הדרך לחילופי שלטון באמצעות בחירות חופשיות וללא תנאים מוקדמים, מאחר שחילופי שלטון חופשיים הם שמבטיחים את הלגיטימיות של המשטר...", אל-ספיר (לבנון), 14.6.2011 

[12] www.elaph.com, 6.6.2011

[14] אל-וטן (סוריה), 28.6.2011

[15] אל-וטן (סוריה), 28.6.2011

[16] אל-וטן (סוריה), 29.6.2011

[18] www.fco.gov.uk, 29.6.2011

[19] www.reuters.com, 28.6.2011

[20] אל-ג'זירה (סעודיה), 29.6.2011

[21] www.sooryoon.net, 28.6.2011

[22] www.sooryoon.net, 28.6.2011

[23] www.sooryoon.net, 28.6.2011

[25] אל-ראי (כווית), 29.6.2011

[26] www.dp-news.com, 5.7.2011

[29] אל-וטן (סוריה), 27.6.2011

[32] אל-וטן (סוריה), 28.6.2011

[33] אל-אח'באר (לבנון), 7.7.2011

[34] אל-ראי (כווית), 29.6.2011