המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הפיוס הפנים פלסטיני - האם יש בכלל הסכם?
27/6/2011

 

הפיוס הפנים פלסטיני - האם יש בכלל הסכם?

 

מאת י. יהושע*

 

הקדמה

סיפור הפיוס בין הפלגים הפלסטינים הוא רשומון של גרסאות סותרות ופרשנויות מנוגדות. חודש לאחר טקס החתימה על ההסכם, פרטיו עדיין מעורפלים. הדבר היחיד הידוע לאשורו הוא נוסח מסמך ההבנות שנלווה להסכם, ופורסם בעיתונות הערבית והפלסטינית בליווי חתימות הצדדים בראשי תיבות. אולם מהו המסמך העיקרי אליו נסמכות ההבנות? מהו הסכם הפיוס עצמו? ניכר כי ישנה הסכמה שבשתיקה שלא לפרסם את הסכם הפיוס באופן רשמי. על רקע מגמה זו מתפרסמות גרסאות שונות לגבי ההסכם ופרטיו ואפשר גם הטעיות מכוונות.

 

נראה כי המטרה העיקרית של הפיוס הפנים פלסטיני היתה להגיע בכל מחיר למצג של אחדות פלסטינית למרות המחלוקות בין הצדדים, על מנת לקדם תהליכים דיפלומטיים פלסטינים לקראת ספטמבר 2011. זאת למרות שהן בקרב הפת"ח והן בקרב החמאס יש המטילים ספק ביעילות הפניה לאו"ם.

 

בחינת הסיכומים וההבנות בין הצדדים מעלה כי בטווח הקצר ידה של תנועת הפת"ח על העליונה. הפיוס הפלסטיני, שגובש על רקע המהפכות העממיות בעולם הערבי, נתן מענה ללחץ הכבד שהופעל ברחוב הפלסטיני בעיקר על מנהיגי הרש"פ, להביא לאחדות שורה. פת"ח הסכימה אמנם לשתף את תנועת החמאס בשלטון, אולם נקבע כי עד לבחירות תוקם ממשלת טכנוקרטים (ולא ממשלת אחדות) אשר כלל לא תעסוק בעניינים מדיניים, זאת בניגוד לדרישתה של תנועת החמאס. יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, ימשיך לנהל במהלך השנה הנוכחית את המו"מ עם ישראל – אם יחודש - מתוקף היותו יו"ר אש"פ. עוד סוכם כי תוקם מסגרת הנהגה זמנית בהשתתפות כל נציגי הפלגים הפלסטינים, שתהיה אחראית לנושא המדיני במהלך השנה הנוכחית וכי מסגרת זו לא תוכל לפעול באופן הסותר את סמכויות אש"פ.

 

יתרה מכך, הצדדים הסכימו כי במהלך השנה הנוכחית, עד לקיום הבחירות לנשיאות למועצה המחוקקת ולמל"פ, יישאר המצב הביטחוני והמדיני כפי שהוא. על  פי דיווחים שונים, העניקה תנועת החמאס ארכה של שנה למו"מ בין אש"פ לישראל והתחייבה לשמור על התהדיאה ולהימנע מירי טילים מרצועת עזה לעבר ישראל בתקופה זו.

 

לטענת בכירי הפת"ח, ויתורים אלו של תנועת החמאס נועדו להסיר מכשול עיקרי – הפיצול הפנים פלסטיני - בדרך להכרה במדינה פלסטינית באו"ם בספטמבר 2011. למטרה זו, תנועת החמאס אף הביעה נכונות להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967, דברים שהוסברו על ידי חבריה כשלב בתהליך חיסולה של ישראל - שלב שעליו כבר דיבר בעבר מנהיג התנועה, השיח' אחמד יאסין. במקביל, נשמעו הצהרות מצד בכירי חמאס לפיהן מדינה פלסטינית לא תקום על ידי האו"ם אלא על ידי ג'יהאד בלבד.

 

נראה כי תנועת חמאס מאמינה שההסכמה עם תנועת הפת"ח תשרת אותה לטווח הארוך. שכן, ישום ההסכם ותוצאות הבחירות לכשיתקיימו, ישנו לחלוטין את פני הנהגת העם הפלסטיני והאסטרטגיה שלה. תנועת החמאס עתידה להפוך לחלק בלתי נפרד מהשלטון הפלסטיני כאשר אנשיה ישולבו במועצה המחוקקת, בממשלה ובאש"פ. כפועל יוצא, תזכה התנועה ללגיטימציה בינלאומית לה חתרה מאז השתלטותה על רצועת עזה. תנועת החמאס אף מפחיתה בערכם של ויתוריה במסגרת הסכם הפיוס. לשיטתה, מו"מ בין אש"פ לישראל ממילא נידון לכישלון אשר יחייב גיבוש אסטרטגיה חלופית מול ישראל. כמו כן, לטענת חמאס דבקותה בתהדיאה מול ישראל, אין משמעותה בחירה בשלום וזניחת ההתנגדות.

 

לצד מעורבותה הפעילה של ממשלת מצרים בגיבוש ההסכם, ראוי לציון תפקיד המפתח שמילאה תנועת האחים המוסלמים. המדריך הכללי של התנועה, מחמד בדיע, כתב באגרת מטעמו, כי הפלגים הפלסטינים נפגשו במטה החדש של התנועה במוקטם שבמצרים והגיעו להסכמה תוך ארבעה ימים בלבד.[1] מעורבות זו יכולה להתפרש כאחד מגילויי שיתוף הפעולה שנרקם בין תנועת האחים המוסלמים לבין הממשל המצרי החדש. מאידך, מעורבות זו יכולה גם להצביע גם על אינטרס של תנועת האחים המוסלמים במיתון עמדות החמאס, תנועת הבת שלה, במטרה לשפר את תדמיתה שלה לקראת הבחירות העתידיות במצרים. החשש מהתמוטטות המשטר הסורי עקב ההתקוממות העממית בסוריה, תרם אף הוא להישענות המוגברת של תנועת החמאס על המשטר המצרי החדש ותנועת האחים המוסלמים במצרים.

 

ההסכם בין שתי התנועות נחתם בצל מחלוקות קשות בין הצדדים. רובן לא נפתרו בהסכם וטיפולן נדחה למועד מאוחר יותר, או לאחר הבחירות בעוד כשנה. לאור מחלוקות אלו ועל רקע העובדה שנוסח ההסכם לא פורסם - מוטלים יישום ההסכם והצלחתו בספק.

מאמר זה דן בשאלה מהו המסמך עליו חתמו הצדדים? מהי מטרת הפיוס? ומהם הסיכומים העיקריים שגובשו בין הצדדים במישור המדיני והביטחוני על אף המחלוקות העקרוניות ביניהם בנושאים אלה.

 

על מה חתמו הצדדים?

עד כה, כחודש וחצי לאחר ההודעה על חתימת הצדדים על הסכם הפיוס, לא ידוע על מה חתמו הצדדים[2]. כדי לנסות להשיב לשאלה זו יש להתייחס לשני מסמכים עיקריים, מסמך ההבנות והסכם הפיוס: 

 

1. מסמך ההבנות

ב-27 באפריל 2011 חתמו נציגי הפת"ח והחמאס בראשי תיבות על "מסמך הבנות", שפורסם בהרחבה בכלי התקשורת הפלסטינים והערביים. המסמך עונה בעיקר על הסתייגויותיה של תנועת החמאס מנוסח הסכם הפיוס, עליו לא הסכימה התנועה לחתום באוקטובר 2009. אין מחלוקת לגבי מסמך הבנות זה אם כי ישנן פרשנויות סותרות לכמה מסעיפיו.

 

עיקרי ההבנות שהושגו: הקמת ועדת בחירות בהסכמה; הקמת בית משפט לבחירות; קיום בחירות לנשיאות,למועצה המחוקקת ולמל"פ בתוך שנה; הקמת ועדה ביטחונית עליונה בהסכמה; הקמת "מסגרת הנהגה זמנית" שהחלטותיה לא יסתרו את סמכויות אש"פ; הקמת ממשלה בהסכמה שמשימותיה: הכנת הבחירות, טיפול בענייני הפיוס, שיקום עזה, סיום המצור, איחוד מוסדות הרש"פ ברצועה, בגדה ובירושלים וטיפול בענייני אגודות הצדקה והארגונים האזרחיים; הפעלת המועצה המחוקקת.[3]

 

2. לאיזה הסכם פיוס צורפו ההבנות?

באשר למסמך העיקרי שאליו מתייחסות ההבנות – הסכם הפיוס שנחתם במאי 2011 - הפרטים אינם ידועים לאשורם. בשונה מ"מסמך ההבנות", המסמך העיקרי אליו אמורות להתייחס ההבנות – הסכם הפיוס עצמו –  הרי שזה לא פורסם רשמית. בעוד אמצעי התקשורת המצריים ושל תנועת החמאס נמנעו לחלוטין מלפרסם את ההסכם, אמצעי התקשורת של הפת"ח והרש"פ פרסמו נוסחים שונים שלו. למעשה, קיימים שני נוסחים להסכם הפיוס הפנים פלסטיני שנחתם במאי 2011. לאף אחד מהנוסחים לא לווה פרסום חתימות הצדדים, כפי שנעשה במקרה של מסמך ההבנות. שני הנוסחים שפורסמו הם:

 

א. מסמך מצרי אשר הוצג לצדדים כבר בספטמבר 2009 תחת הכותרת "התפיסה המצרית לסיום מצב הפילוג הפלסטיני". לאחר טקס הפיוס שנערך בקהיר בתחילת מאי 2011 פרסמה סוכנות הידיעות הפלסטינית ופא מסמך זה וטענה כי זהו נוסח ההסכם שנחתם לצד מסמך ההבנות (ופא 6.5.2011). מסמך "התפיסה המצרית" סוקר את נקודות ההסכמה בין הצדדים, את המחלוקות ואת ההצעות המצריות דאז לפתרונן. המסמך פורסם כבר בתקשורת הפלסטינית כבר ב-12.9.2009 (ראו למשל: אל-איאם 12.9.2009)

 

ב. "הסכם ההסכמה הלאומית" אשר פורסם בעיתונים פלסטיניים ערב החתימה של תנועת הפת"ח על הסכם הפיוס ב-15.10.2009 (למשל: אל-איאם ב-14.10.2009)[4]. הסכם זה פורסם באתר www.fatehwatan.ps, אתר ועדת הפת"ח האחראית על הקשרים הפנים פלסטינים בראשותו של עזאם אל-אחמד, ראש משלחת הפת"ח לשיחות הפיוס. אתר זה, שהושק בחודש מאי האחרון, לאחר גיבוש הסכם הפיוס הפנים פלסטיני, התייחס למסמך זה בתור "המסמך אשר נחתם בקהיר במאי 2011".

העדר מסמך אחיד ורשמי של ההסכם המלווה בחתימות הצדדים (לצד הגרסאות הסותרות בתקשורת הפת"ח והרש"פ לגבי השאלה איזה מסמך נחתם) מצביע על מאמץ פלסטיני ומצרי להסתיר את נוסח ההסכם עליו חתמו הצדדים, אם אמנם חתמו. זאת, להבדיל ממסמך ההבנות שנחתם והתפרסם בכל כלי התקשורת, לצד חתימות בראשי תיבות של בכירי שתי התנועות.

 

מהשוואת המסמכים וניתוחם עולה כי הגרסה שפרסמה סוכנות הידיעות הפלסטינית ופא כמסמך הפיוס היא גרסה מוטעית, ואפשר שמדובר בהטעיה מכוונת שנועדה לחפות על הסתרת מסמך אחר שנחתם[5].

 

סביר יותר שהמסמך שלכאורה נחתם (אם בכלל) ושעליו נשענות ההבנות הוא המסמך שפורסם ערב החתימה על ההסכם בתקשורת הפלסטינית, בערב חתימת הפת"ח על המסמך המצרי, תחת הכותרת "הסכם ההסכמה הלאומית" או גרסה קרובה לו. הנחה זו מבוססת בין היתר על העובדות הבאות: 

 

1. המסמך שכותרתו "התפיסה המצרית לסיום מצב הפילוג הפלסטיני" אינו מנוסח כהסכם כלל אלא כמסמך גישור ראשוני שהוצג לפלגים הפלסטינים כבר באמצע ספטמבר 2009. המסמך פורסם בתקשורת הפלסטינית (ביומון אל-איאם למשל) עוד ב-12.9.2009 במהלך ניסיונות התיווך המצריים בין הצדדים.

 

2. כחודש לאחר מכן, ערב חתימת הפת"ח על הסכם שהוצע על ידי המצרים, פורסם בתקשורת הפלסטינית (www.palestine-info.info, אל-איאם, 14.10.2009) נוסח הסכם אחר שהציעו המצרים, (יש להניח שמעודכן יותר), תחת הכותרת "הסכם ההסכמה הלאומית". מסמך זה מפורט יותר והוא מנוסח בצורת הסכם ולא כהצעת גישור ונחשב למסמך עליו חתמה פת"ח באוקטובר 2009.

 

3. לאחר שנכשלו מאמצי הפיוס המצריים באוקטובר 2009, ולאחר חתימת הפת"ח לבדה על המסמך שהוצע על ידי מצרים, הגישה תנועת החמאס מזכר לליגה הערבית ובו פרסה את הסתייגויותיה מנוסח ההסכם שנחתם על ידי פת"ח. בהסתייגויותיה מצטטת החמאס סעיפים מ"הסכם ההסכמה הלאומית" שפורסם ב-14.10.2009 ולא ממסמך הגישור המצרי. מה שמלמד כי המסמך שנחתם על ידי הפת"ח הוא "הסכם ההסכמה הלאומית" ולא מסמך הגישור המצרי אשר פרסם על ידי ופא כאילו הוא "הסכם הפיוס"[6].

 

4. בהודעה מצרית רשמית, ב-27 באפריל, נטען כי תנועת החמאס חתמה ב-27 באפריל 2011 על "הסכם ההסכמה הלאומית" עליו חתמה תנועת הפת"ח כבר באוקטובר 2009.[7]

 

האם צורפה אמנת הכבוד להסכם?

לא ברור האם להסכם הפיוס צורפה אמנת כבוד. על פי הדיווחים, באוקטובר 2009, ערב חתימת הפת"ח על הסכם הפיוס, לוותה להסכם הפיוס אמנת כבוד. נוסח שלה פורסם באתר המזוהה עם החמאס www.palestine-info.info  ובעיתון הקטרי אל-שרק ב- 14.10.2009.[8]  על פי דיווח של אתר הפת"ח www.fatehwatan.ps, אמנת הכבוד צורפה גם לנוסח ההסכם שנחתם בקהיר במאי 2011. 

 

מי שותף להסכם?

עניין לא ברור נוסף הוא מידת השתתפותם של הפלגים הפלסטינים האחרים בהסכם. גם בנושא זה קיימות הצהרות סותרות. לצד הפרסומים כי כל הפלגים הפלסטינים חתמו על ההסכם,[9]  נשמעו טענות, בעיקר מצד בכירים בתנועת הג'יהאד האסלאמי, כי הסכם הפיוס הוא בילטראלי, בין חמאס ופת"ח בלבד, וכי הפלגים האחרים שהוזמנו להיות שותפים בו הסכימו להשתתף באופן חלקי בלבד.[10] מזכ"ל תנועת הג'האד האסלאמי, רמדאן עבדאללה שלח, אמר ליומון לאל-חיאת כי הוא הבהיר למצרים "שהג'יהאד האסלאמי נחוש לא להיות שותף בהסכם הפיוס אלא להיות במעמד של צופה בלבד." לדבריו, "עקב כך הוסיפו המצרים למסמך ההבנות הפלסטיני סעיף שלם, שלפיו הפלגים יהיו מחויבים להסכם עפ"י מידת הצטרפותם והשתתפותם בסעיפיו."[11]

 

ההסכם: מצג של הסכמה; קריאת תיגר על ישראל וארה"ב 

הסכם הפיוס נחתם בצל מחלוקות קשות בין שתי התנועות. על פי דיווחים, הפגישה בין יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, וראש הלשכה המדינית של החמאס, ח'אלד משעל, לפני טקס הפיוס, הייתה עוינת ועבאס אף סירב לשבת ליד משעל וכן סירב שמשעל ישא נאום בטקס[12].

 

עם זאת, לשתי התנועות היה חשוב לחתום על הסכם הפיוס כדי להציג מצג של אחדות לאומית, הן כלפי הרחוב הפלסטיני שדרש זאת, והן כלפי הזירה הבינלאומית. ברמה הפנים פלסטינית, ענה ההסכם על הדרישות לאחדות; ברמה המדינית עשוי ההסכם להסיר את מכשול הפיצול הפנים פלסטיני מן הדרך להכרזה על מדינה פלסטינית בספטמבר 2011.

 

בנאומיהם בטקס הפיוס בקהיר הביעו מנהיגי שתי התנועות, הפת"ח והחמאס, את דבקותם באחדות פלסטינית. ח'אלד משעל אמר: "על אנשי החמאס ואנשי הפת"ח להיות מאוחדים תמיד, כדי שהדם לא יישפך כמים. פרק הפילוג מאחורינו ותחת רגלינו. אני מודיע בשם חמאס כי אנו מוכנים, ואף החלטנו, לשלם כל מחיר להשגת הפיוס ולהפוך את ההסכם למציאות. אנו רוצים לצאת מהר מן השלב הקשה הזה, לאסוף את השברים במסגרת הרשות הלאומית [הפלסטינית] ובמסגרת אש"פ ולהיות רשות אחת וארגון אחד עם מקור סמכות אחד."[13] מחמוד עבאס אמר באותו מעמד: "[אנשי] החמאס הם אחינו, תושבינו וחלק מעמנו".[14] עבאס דחה את דרישתו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לבחור בין פיוס עם חמאס לבין מו"מ עם ישראל והוסיף: "לא ביקשנו ולא נבקש לעולם רשות לבצע כל עניין פלסטיני פנימי. [העם הפלסטיני] הוא קורבן של טרור של מדינה שמבצע הכיבוש הישראלי ושל טרור המתנחלים."[15]

 

כמה מבכירי הפת"ח ראו בפיוס עם החמאס הכרעה המעדיפה קשרים עם תנועת החמאס על פני קשרים עם ישראל וארה"ב. במסיבת עיתונאים בקהיר טען עזאם אל-אחמד, חבר הוועד המרכזי של פת"ח וראש משלחת הפת"ח לשיחות הפיוס, כי ישראל הזהירה את עבאס מהסכם עם חמאס, אך עבאס אמר "כן, אנו רוצים את חמאס, שהיא חלק מהמארג הלאומי הפלסטיני, כמו פת"ח, [החזית] העממית, [החזית] הדמוקרטית... ושאר הפלגים... ברשותנו הנשק החד ביותר שאיתו אנו מתעמתים עם הכיבוש: אחדותנו הלאומית."[16] חבר הוועד המרכזי של הפת"ח, עבאס זכי, אמר: "אנו אומרים [כי עדיף] הגיהינום של החמאס ולא הבור [האפל] של ישראל משום שחמאס... היא חלק מהמארג הפלסטיני. המאבק שלנו עם החמאס היה זמני ורגעי, בעוד המאבק שלנו עם ישראל הוא אסטרטגי... נטינו לעבר השלום כדי להקל על הצרות באזור, אבל הוכח בבירור כי אנו וחמאס נמצאים באותה השוחה בעימות עם ישראל."[17]

 

 נראה כי הסכם פיוס זה הוא בבחינת נקודת שפל נוספת בין הרש"פ וארה"ב, אשר לא היתה שותפה בסוד ההסכם. בכירים בתנועת הפת"ח וברש"פ דחו את התגובות האמריקאיות הצוננות לפיוס והדגישו את בחירתם באחדות הפלסטינית. ביקורת קשה נשמעה מפי חבר הוועד המרכזי של הפת"ח, עבאס זכי, שאמר: "אמריקה וישראל הפיצו במשך תקופה מסוימת פירוד ופילוג. אמריקה וישראל הן אויבות של העם הפלסטיני ומעולם לא נתנו לנו דבר שהוא לטובתנו ואשר נצטער עליו אם יילקח מאיתנו. אמריקה נוקטת סטנדרטים כפולים, מתירה את הפשעים של ישראל וגוזלת את זכויותינו, ולכן אין לנו מה לאבד. האחדות הפלסטינית היא זו שתאלץ את אמריקה וישראל לסגת...לאחר שנתארגן הן יבואו אלינו קטנות ושפלות."[18]

 

דובר הפת"ח, אחמד עסאף, גינה אף הוא את עמדת ארה"ב כלפי הפיוס, אך בצורה רכה יותר: "העמדה האמריקאית הרשמית קראה תמיד לסיום הפילוג, וכשהדבר קרה, הממשל האמריקאי מסתכל עליו במבט המצדד באופן עיוור בישראל.".[19] עזאם אל-אחמד תקף אף הוא, בראיון ל"אל-איאם", את איומי הקונגרס האמריקאי להפסיק את הסיוע לפלסטינים. הוא אמר: "הגיע הזמן שמי שמאיים עלינו בהספקת הסיוע, שיתייחס אלינו כבני אדם. לדעתי, על העם הפלסטיני לבחור בין הכבוד הלאומי לבין הכסף."[20]

 

תנועת החמאס ראתה בהסכם הפיוס הוכחה להתרחקות הרש"פ מארה"ב. בראיון שפורסם בסוכנות ידיעות המקורבת לחמאס, ערב החתימה על ההסכם, אמר ראש ממשלת החמאס, אסמאעיל הניה, כי "הפיוס יתגשם כאשר קבלת ההחלטות של הפת"ח תשתחרר מן הלחצים הבינלאומיים והאמריקאיים, וכאשר [פת"ח] תאמין בכך שדרך המו"מ כשלה ושהעם הפלסטיני זקוק להסכמה לאומית על אסטרטגיה חדשה, שתבטיח לו את הזכויות [שלו] ותשמור על עקרונותיו האיתנים."[21]

 

לאחר החתימה על ההסכם אמר בכיר החמאס, מחמוד אל-זהאר: "הצלחנו לרשום הישג לא לפי התנאים של אמריקה, אלא בתנאים פלסטיניים טהורים."[22] סגן יו"ר המועצה המחוקקת מטעם החמאס, אחמד בחר, אמר כי החתימה על הפיוס היא ניצחון גדול לעניין הפלסטיני והפסד למפעל האמריקאי באזור[23].

 

הפיוס יסלול את הדרך להכרה במדינה פלסטינית בספטמבר 2011

דוברים, הן מהפת"ח והן מהחמאס, הצביעו על שורה של גורמים אשר הביאו לחתימה על ההסכם בעת הזו, ובהם: לחץ הרחוב הפלסטיני לאיחוד שורות, השינויים הפוליטיים בעולם הערבי בכלל והחלפת המשטר המצרי בפרט וכן הקיפאון בתהליך המדיני והמהלכים המדיניים הפלסטיניים לקראת ספטמבר 2011.[24] 

 

הדוברים ברש"פ הדגישו כי הפיוס הפנים פלסטיני יסלול את הדרך לקראת ההכרה במדינה פלסטינית בספטמבר 2011, שכן העדר אחדות משרת את ישראל ומסכל את התמיכה הבינלאומית במהלכים אלה. ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד, שבירך על ההסכם, אמר כי האחדות היא "צעד הכרחי" שיאפשר לעם הפלסטיני "הגדרה עצמית והקמת מדינתו העצמאית על כל אדמתנו הכבושה מאז 1967, שבירתה ירושלים."[25] עזאם אל-אחמד אמר כי עבאס והפת"ח עומדים בתוקף על הצורך להתאחד בהתנגדות לכיבוש, כהכנה לדרישה להכרה בפלסטין כמדינה חברה מלאה באו"ם בספטמבר.[26] במהלך מסיבת עיתונאים אמר: "הכיבוש ניצל את הפילוג [הפנים פלסטיני] כדי לייהד את ירושלים, להשלים את בניית גדר [ההפרדה] ולבלוע שטחים רחבים של הגדה המערבית... ישראל השתמשה בקלף הזה כדי להתחמק מהתחייבויותיה הנגזרות מההחלטות הלגיטימיות הבינלאומית. ארה"ב, וגורמים רבים בקהילה הבינלאומית, התחמקו מלבצע את חובתם כלפי העם הפלסטיני והאומה הערבית כדי לסיים את הכיבוש האחרון שידעה ההיסטוריה. לכן אנו חשים גאווה שהגשמנו יחד את הרצון ואת ההחלטה הלאומית הפלסטינית, והגשמנו את הצורך הפלסטיני בסיום הפילוג, כדי שנוכל לסיים את הכיבוש."[27]

 

הצדדים החליטו להסכים על מטרה זמנית משותפת: הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67 עם יישום של זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים[28]. ח'אלד משעל אמר בטקס הפיוס כי "המטרה הפלסטינית הלאומית" היא "הקמת מדינה פלסטינית עצמאית ריבונית בגדה וברצועה שבירתה ירושלים, ללא ויתור על שום טפח או על זכות השיבה."[29] בראיון ליומון אל-שרק אל-אוסט, אמר משעל: "אסור לנו לצמצם את זכויות העם הפלסטיני להכרה במדינה הפלסטינית בלבד. הדבר החשוב הוא שכוחות הכיבוש ייסוגו לגבולות ה-4 ביוני 1967 ושתתקיים מדינה פלסטינית על האדמה הזאת - מדינה שתיהנה מריבונות על שמיה, אדמתה, משאביה ומימיה, ותהיה ריקה ממתנחלים והתנחלויות."[30] 

 

בעוד תנועת הפת"ח הציגה את הקמת המדינה הפלסטינית בגבולות 1967 וזכות השיבה כמטרה סופית, עבור החמאס זהו שלב ביניים. ד"ר עצאם שאור, המקורב לתנועת החמאס, כתב ביומון העזתי פלסטין: "הוסכם על תוכנית מדינית משותפת של הפלגים הפלסטינים... המינימום [שהם רוצים להשיג] הוא הקמת מדינה פלסטינית על חלק מפלסטין, שפת"ח ואש"פ עשויים להחשיבה כמטרה הסופית, וחמאס רואה בה רק שלב בדרך לשחרור המלא, אולם הם חייבים ללכת יחד כדי להגשים מטרה [משותפת] זו."[31] 

 

חברים בתנועת החמאס ציינו כי הכרה במדינה פלסטינית בגבולות 1967 אין פירושה ויתור על כל פלסטין, אלא שלב בדרך לשחרורה. צלאח אל-דין אבו שרח', מפקד המנגנונים בעזה וחבר הלשכה המדינית של החמאס, אמר כי הסכמת התנועה למדינה בגבולות 1967 היא למעשה "צעד שיזם השיח' אחמד יאסין של שחרור [בכמה שלבים]". לדבריו, "זה מותר ואין בכך ויתור על שאר אדמתנו האהובה."[32] 

 

גם בכיר החמאס, מוסא אבו מרזוק, התייחס להקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית כשלב בתוכניתה של התנועה: "האסטרטגיה של חמאס לא השתנתה, אך יש לנו מטרה קרובה לאחר זכייתנו בבחירות למועצה המחוקקת והיא מטרה לאומית חשובה שאנו חותרים [אליה] ומשתתפים בה. המדובר [בהקמת] מדינה פלסטינית בגדה המערבית, רצועת עזה וירושלים הכבושה בלי להכיר בישראל, ובנייה מחדש של אש"פ מבחינת התוכניות, המבנים והמוסדות שלו. זוהי מטרה שאנו חותרים להשלימה בשלב הבא."[33]

 

דברים דומים כתב אבראהים דחבור, חבר המועצה המחוקקת מג'נין מטעם החמאס, שטען במאמר בעיתון החמאס אל-רסאלה, כי הודעתו של משעל על תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 איננה חדשה וכי התנועה הציגה זאת כבר ב-1988. לדבריו, "הקמת המדינה... היא תוצאה של פעולת ג'יהאד מתמשכת, מצטברת ומחריפה בדרך להגשמת המטרה: שחרור כל פלסטין ושיבה מעשית של כל הפליטים."[34]  בעקבות דברי נשיא ארה"ב אובמה בנוגע לנסיגה ישראלית לגבולות 1967, אמר בכיר החמאס, מחמוד אל-זהאר: "[אובמה] מדבר על גבולות 1967 כאילו הם גבולות מקודשים, אך מי אמר שאנו מסכימים לגבולות 1967 בלבד ולא מדברים על גבולות 1948? מדוע הוא אינו מדבר על החלטת החלוקה, שהיא החלטה בינ"ל?"[35]

 

החמאס: לא מכירים בישראל; הקוורטט ותנאיו נמחקו

הסכם הפיוס נחתם מבלי שחמאס תכיר בתנאי הקוורטט: הכרה בישראל,  הכרה בהסכמים קודמים עמה וזניחת האלימות. תנועת הפת"ח ציינה כי כלל לא דרשה מחמאס להכיר בישראל. מחמוד עבאס אמר בעניין זה: "חמאס אינה נדרשת להכיר בישראל. נקים ממשלת טכנוקרטים ולא נדרוש מחמאס להכיר בישראל.[36]  ההחלטה להקים ממשלת אחדות המורכבת מטכנוקרטים עצמאיים ולא מנציגי התנועות - ממשלה בעלת סמכויות המוגבלות בעיקר לשיקום עזה והכנת הבחירות – פוטרת למעשה את הרשות הפלסטינית מלחץ בינלאומי וסנקציות כלכליות, במקרה וחמאס היתה מצטרפת לממשלת הרש"פ מבלי להכיר בתנאי הקוורטט[37]. 

 

בראיונות תקשורתיים רבים חזרו בכירי החמאס על סירובם להכיר בישראל. מוסא אבו מרזוק אמר במסיבת העיתונאים בקהיר לאחר ההודעה על גיבוש ההבנות: "לא הזכרנו את המילה 'קוורטט' ואת תנאיה בהבנות האלה אפילו פעם אחת."[38]  בראיון ליומון אל-חיאת, הסביר אבו מרזוק: "לחמאס עמדה עקרונית והיא שאנו לא נכיר בישות הציונית. הזכויות שלנו עדיין גזולות ולא הגיוני שתהיה הכרה בישות הציונית, מפני שהדבר יהיה על חשבון ארצנו הגזולה ועמנו במחנות הפליטים." הוא טען כי אין קשר בין ההכרה בישראל לבין הקמת המדינה הפלסטינית, שכן מדינות ערב רבות לא מכירות בישראל ומנהלות מגעים עם הקהילייה הבינלאומית.[39] אבו מרזוק סיפר כי בשיחות הקודמות בין הפת"ח לחמאס, "היו ויכוחים בנושא התוכנית המדינית של ממשלת האחדות הלאומית, ונקודת המחלוקת היתה תנאי הקוורטט. עתה הקוורטט נמחק, הוא ותנאיו. [ואפילו] לא הזכרנו, לא אותו ולא את תנאיו, בהסכמה שאליה הגענו."[40]  ראש ממשלת החמאס, אסמאעיל הניה, אף קרא לאש"פ למשוך את ההכרה בישראל ש"קיומה על אדמתנו אינו חוקי, ולא ניתן להכיר בה."[41]

 

בכיר החמאס, מחמוד אל-זהאר, אף צפה כי למרות התעקשותה של התנועה שלא לקבל את תנאי הקוורטט בכלל ולא להכיר בישראל בפרט, מעמדה הבינלאומי דווקא ישתפר בעקבות הפיוס הפנים פלסטיני. בראיון לאל-ג'זירה אמר: "לאחר הקמת הממשלה הפלסטינית, צפוי שהיחסים של תנועת החמאס עם חלקים גדולים מאירופה ישתפרו." הוא הסביר: "האיחוד האירופי הוא חלק מהקוורטט. הקול של הקוורטט הלך ופחת בתקופה האחרונה, בעיקר אחרי דו"ח גולדסטון, העמידה האיתנה של העם הפלסטיני, והדם הטהור והזך שנשפך בקרבת חופי עזה, במשט החופש... אנו נתקל בבעיות מצד ארה"ב וישראל, הכיבוש, אבל מנגד, יפתחו דלתות, באופן הדרגתי, בקהילייה הבינ"ל, ובכלל זה גורמים בקוורטט. לכן התמונה איננה שחורה... "[42]

 

דחיית הטיפול בנושאים שנויים במחלוקת לשלב יישום ההסכם

כדי להגשים את הפיוס המיוחל, הוחלט לדחות את הטיפול בסוגיות השנויות במחלוקת המופיעות בהסכם למועד מאוחר יותר. בין נושאים אלה: הרכבת הממשלה, הנושא המדיני ובכלל זה המו"מ עם ישראל, הנושא הביטחוני והרפורמות באש"פ. הוסכם כי הטיפול בנושאים אלה ייעשה על ידי ועדות וגופים משותפים העתידים לקום בשנה הנוכחית, כפי שהודגש במסמך ההבנות. חלק מהנושאים, כמו הנושא הביטחוני, יטופלו רק לאחר הבחירות שייערכו בעוד כשנה.

 

בראיון לערוץ אל-ג'זירה סיפר מחמוד אל-זהאר על חילוקי הדעות בין הצדדים: "היו כמה הבנות בכמה עניינים דוגמת נושא הממשלה... לא סיכמנו מי יעמוד בראש – השארנו את כל הדברים למו"מ שיהיה במועד מאוחר יותר. כשתהיה חתימה על מסמך הפיוס ביום רביעי, תתכנס הוועדה הכללית לניהול העם הפלסטיני שתורכב ממזכ"לי כל התנועות והפלגים וכן אבו מאזן ויו"ר המל"פ. אחר כך נציע מנגנון ליישום ההסכם [הכוונה למסגרת ההנהגה הזמנית]... נשקיע כל מאמץ למצוא מנגנון [לדיון] בכל הפרטים... תוך שנה תקבע ועדה כיצד יאוחדו מנגנוני המשטרה הפלסטינית. במשך השנה יתכנסו כל הוועדות כדי להחליט על עיצוב העתיד בנושאים הבאים: הממשלה, הביטחון והבחירות ובמהלך השנה הזאת תתפקד ממשלת הסכמה לאומית [הכוונה לממשלת הטכנוקרטים]."[43]

 

גם אסמאעיל הניה מנה שורה ארוכה של נושאים שטרם סוכמו וטיפולם נדחה למועד ביצוע ההסכם: "שלב ביצוע הסכם הפיוס יתמקד בצעדים מעשיים: הסכם בנוגע להקמת ממשלה פלסטינית שיכבדו אותה כל הגורמים והעם הפלסטיני והסכם בנוגע לשמות העצמאים שיצטרפו למסגרת ההנהגה הפלסטינית. יש להפסיק את ההתקפות [ההדדיות] באמצעי התקשורת, להסכים על הקמת הוועדה הביטחונית העליונה לפי נוסח המסמך ולהתוות את המדיניות הביטחונית, יש להסכים על הקמת ועדת הבחירות העליונה ובית המשפט לנושא הבחירות, [וכן להסכים] על תוכנית מדינית משותפת ותוכנית ביטחונית משותפת ולהפעיל את המועצה המחוקקת כך שתמלא את משימותיה."[44]

 

הסגן השני של יו"ר המועצה המחוקקת, חסן ח'רישה, אמר שהמועצה המחוקקת, שצפויה לחדש את פעילותה, תימנע בשנה הקרובה מלדון בנושאים השנויים במחלוקת בין הפת"ח לחמאס, על מנת לחזק את הפיוס.[45]

 

חמאס והפלגים הפלסטינים האחרים עתידים להשתלב באש"פ

בהסכם הנוכחי חזרו הצדדים על הסכמות שגובשו בעבר בדבר רה-ארגון באש"פ, במסגרתו ישולבו הפלגים הפלסטינים ובכללם תנועת החמאס במסגרת אש"פ (הסכם קהיר 2005, מסמך האסירים 2006 והסכם מכה 2007). סוכם כי "יש להפעיל את אש"פ ולפתחו ע"פ עקרונות שישביעו את רצון הצדדים, כך שיכלול את כל הכוחות והפלגים הפלסטיניים." כמו כן, סוכם על "ביסוס מעמדו של אש"פ כנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני" ועל בחירת מועצה לאומית פלסטינית חדשה בבחירות יחסיות. במסגרת ההבנות אף נקבע כי הבחירות למל"פ, כמו גם למועצה המחוקקת ולנשיאות, ייערכו לכל היותר תוך שנה. צפוי כי הפלגים הפלסטינים ישתתפו בבחירות אלה. תנועת הג'יהאד האסלאמי כבר הודיעה על השתתפותה.[46]

 

יצוין כי מהלך עתידי זה של שילוב גורמים שאינם מכירים בישראל במסגרת אש"פ, עלול לגרום לדה לגיטימציה בינלאומית של מו"מ עם אש"פ. בכיר החמאס צלאח אל-דין אבו שרח' רמז לכך כשאמר כשבוע לאחר החתימה על ההסכם, כי בכניסתה לאש"פ תפעל החמאס לשינוי מדיניותו: "חמאס תיכנס לאש"פ לא כדי להכיר בישראל, או בהחלטות הקוורטט, או בהסכמים שעלולים להשפיל את עמנו, אלא כדי לחולל רפורמה בארגון ולהחיותו." [47]

 

מסגרת ההנהגה הזמנית

מחלוקת מרכזית בין פת"ח וחמאס טרם חתימת ההסכם היתה סביב מקור הסמכות הפלסטיני בתקופה שבין מועד החתימה על ההסכם לבין מועד הבחירות למל"פ. חמאס דרשה בזמנו כי תוקם "מסגרת הנהגה זמנית" שתהיה מקור סמכות פלסטיני עד לרפורמה באש"פ וכי החלטותיה יהיו מחייבות[48]. פת"ח ראתה בדרישה זו ניסיון ליצור חלופה לאש"פ והתנגדה, בטענה כי אש"פ הוא מקור הסמכות הפלסטיני [היחיד].[49]

 

לבסוף הסכימו הצדדים על הקמת "מסגרת הנהגה זמנית" מבלי להגדיר מפורשות מהו מקור הסמכות בתקופת הביניים. התייחסות למסגרת זו הופיעה הן בהסכם הפיוס (קרי "הסכם ההסכמה הלאומית" שפורסם באל-איאם ב-14.10.2009) והן בסעיף מיוחד במסמך ההבנות.

 

ב"הסכם ההסכמה הלאומית" נקבע כי תוקם ועדה משותפת שתורכב מיו"ר אש"פ, יו"ר המל"פ, חברי הועד הפועל של אש"פ, מזכ"לים של כל הפלגים הפלסטינים, ואישים לאומיים עצמאיים. ועדה זו תפקח על פיתוח אש"פ ותגדיר את הקשר בין אש"פ והרשות הפלסטינית, ובין המל"פ והמועצה המחוקקת הפלסטינית. זאת תוך שמירה על אש"פ כמקור הסמכות ותוך הבטחה כי לא יהיו סמכויות חופפות. עוד קבע ההסכם כי ועדה זו תשמש גם "מסגרת ההנהגה הזמנית" עד לבחירות למל"פ החדשה, "תוך הדגשת סמכויות של הועד הפועל ושאר מוסדות אש"פ". סמכויות מסגרת הנהגה זו יהיו בין היתר טיפול "בעניינים הגורליים בנושא המדיני והלאומי" וקבלת החלטות בעניינים אלו בהסכמה, לצד גיבוש העקרונות והמכניזמים של המל"פ ומעקב אחר יישום הסיכומים המשותפים של התנועות.[50]   

בשל הסתייגות החמאס מניסוח סעיף זה בהסכם הפיוס ודרישתה כי החלטות מסגרת ההנהגה יהיו מחייבות, התפשרו הצדדים על הוספת סעיף במסמך ההבנות תחת כותרת המשנה אש"פ, שבו נאמר: "תנועות הפת"ח והחמאס הסכימו שמשימותיה והחלטותיה של מסגרת ההנהגה הזמנית אינן ניתנות לביטול, בתנאי שהן אינן סותרות את סמכויותיו של הוועד הפועל של אש"פ."[51]

 

ניסוח עמום מכוון זה, מעיד בהכרח כי נושא זה נותר במחלוקת. אין הגדרה ברורה מהו מקור הסמכות הפלסטיני בתקופת הביניים עד לבחירות – ההנהגה הזמנית או אש"פ, ומה חלוקת הסמכויות בין שני גופים אלה. ניסוח זה אפשר לשני הצדדים לדבוק בעמדותיהם הסותרות ביחס למקור הסמכות הפלסטיני, ולפרש סעיף זה כרצונם. עובדה זו באה לידי ביטוי בהצהרות הסותרות של בכירי הפת"ח והחמאס ביחס לעניין זה. בעוד עזאם אל-אחמד אמר בראיון לאל-ביאן כי ההנהגה הזמנית היא של אש"פ [קרי תחת סמכותה] וכי סמכויותיה לא יעמדו בסתירה לסמכויות הוועד הפועל של אש"פ[52], ראש מחלקת ההסברה של החמאס בעזה, צלאח אל-ברדוויל, הסביר כי תפקידה של מסגרת ההנהגה הזמנית יהיה "לרסן את התהליך המדיני הקיים" [קרי המו"מ עם ישראל] אשר מנוהל על ידי אש"פ,  "כדי למנוע ויתורים".[53]

 

על עמימות הסעיף ופרשנויותיו השונות עמד גם הפרשן הפוליטי האני אל-מסרי, שהיה מעורב בגיבוש ההסכם. במאמר ביומון אל-איאם כתב: "הסכם קהיר כולל קריאה להנהגה הזמנית של אש"פ להתכנס בהקדם וזה עניין חשוב מאוד שציפינו לו זמן רב. אולם, צריך ליישב את הסתירה בהסכם בין המשפט [הראשון האומר כי] 'משימות והחלטות ההנהגה הזאת אינן ניתנות לביטול', שלגביו טוענת החמאס כי ההנהגה הזמנית היא מקור הסמכות העליון והיא מעל אש"פ, שאם לא כן, אין לה שום ערך; לבין המשפט [השני הקובע כי] 'בתנאי שאין הם סותרים את סמכויות אש"פ', שלגביו אומרת הפת"ח כי ההנהגה הזמנית כפופה לוועד הפועל של אש"פ, שאם לא כן, היא פוגעת בלגיטימיות שלו ובהישגיו. אם כל צד ידבק בפרשנותו… ההסכם עלול להיכשל…"[54]

 

המישור המדיני: המשך המחלוקות והעדר תוכנית משותפת עד לבחירות

הצדדים חתמו על הסכם הפיוס מבלי לגבש תוכנית מדינית משותפת. בעניין זה אמר בכיר החמאס מחמוד אל-זהאר, בראיון לערוץ אל-ג'זירה: "עליי להבהיר שהתוכניות המדיניות [של פת"ח וחמאס] יישארו שונות. השאלה היא איך לסדרן כך שהן לא יסתרו זו את זו... נקודת המבט שלנו שונה לגמרי מזו של הפת"ח. פת"ח מאמינה במו"מ, בעוד אנו מאמינים שהמו"מ עם האויב הישראלי חסר תועלת."[55]  לדברי ח'אלד משעל, תכנית מדינית משותפת תגובש רק לאחר הבחירות בעוד כשנה. בראיון ליומון אל-חיאת, אמר משעל: "כאשר ייערכו בחירות נבחר את ההנהגה שלנו ונסכים על תוכנית מדינית." עם זאת, ציין, כי "לאחר הפיוס לאף אחד אין זכות לקבל החלטות פוליטיות לבדו".[56] כמו כן, סיכמו הצדדים כי הטיפול בנושאים מדיניים בוערים יהיה בסמכותה של מסגרת ההנהגה הזמנית ולא בסמכות ממשלת הטכנוקרטים שתקום.

 

בכירי הרש"פ טענו מצדם כי הסכם הפיוס אינו משנה דבר במישור המדיני מכיוון שמו"מ עם ישראל יהיה בסמכות אש"פ ולא בסמכותה של הממשלה שתקום, זאת מבלי להתייחס לשאלת מעמדו של אש"פ במסגרת ההנהגה הזמנית שתקום. סוכנות הידיעות הפלסטינית ופא, המייצגת את הרש"פ, אף דיווחה כי חמאס חזרה בה מדרישתה כי ממשלת הטכנוקרטים העתידית תעסוק בעניינים מדיניים והסכימה כי נושא המו"מ עם ישראל ותהליך השלום יהיה בסמכותו של אש"פ.[57]

 

בכירי הרש"פ הביעו נכונות לחדש את המו"מ עם ישראל במידה ותקפיא את הבניה בהתנחלויות. לטענתם, הפיוס עם תנועת החמאס אינו עומד בסתירה למו"מ עם ישראל אלא מחזק אותו, שכן אש"פ הוא הנושא ונותן מול ישראל ולא הרשות הפלסטינית. יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, אמר בפגישה עם קונסולים זרים ברמאללה, כי הפיוס יחזק את ההזדמנויות לשלום באמצעות איחוד המאמצים [בתחום] תהליך השלום.[58] בפגישה עם משלחת של יוזמת השלום הישראלית  אמר עבאס כי הנושא הפוליטי הוא מסמכותו של אש"פ ושל נשיאו ולא של הממשלה, שתפקידה יצטמצם להכנת הבחירות ולשיקום עזה."[59]

 

במהלך טקס הפיוס בקהיר (4 במאי 2011) ולאחריו, השמיע ח'אלד משעל הצהרות שהתפרשו כמתן ארכה של שנה למו"מ בין אש"פ לישראל,, תוך הבעת פסימיות מוחלטת בנוגע לתוצאותיו וקריאה לגיבוש אסטרטגיה חלופית מול ישראל. משעל אמר: "אני פונה להנהגה המצרית החדשה בעידן המהפכני החדש הזה [ואומר] נתנו [הזדמנות] לשלום, מאז [ועידת] מדריד ועד היום, 20 שנה. אנו מוכנים להגיע להסכמה במישור הפלסטיני, במסגרת ובתמיכה הערבית, כדי לתת הזדמנות נוספת [למו"מ], שנסכים על דרך ניהולה. אבל, אחינו, מכיוון שישראל לא מכבדת אותנו, מכיוון שהיא סירבה לכל יוזמותינו, מכיוון שהיא מתעקשת לסרב לזכויות הפלסטיניות, מתכחשת לאיש הפת"ח ולאיש החמאס גם יחד, ומתכחשת לכל בני העם הפלסטיני, ומפני שהיא רוצה את האדמה ואת הביטחון וטוענת בשקריות שהיא רוצה בשלום - הרי שהדבר מחייב את מצרים [כמדינה] מובילה, את הליגה הערבית, ואת ארגון הוועידה האסלאמית לפתוח דף חדש ולחפש אסטרטגיה חדשה. איננו רוצים להכריז מלחמה על אף אחד, אנו רוצים לקחת את זכותנו ולרשום לעצמנו אסטרטגיה חדשה עם כל הכלים ואמצעי הכוח שייכפו על נתניהו לסגת מאדמתנו, ולהכיר בזכויותינו ואנו נקרא לקהילייה הבינלאומית לעמוד לצדנו."[60] 

 

על פי דיווח ביומון אל-חיאת, אמר משעל במסיבת עיתונאים: "במשך עשרים שנות מו"מ לא הצלחנו להגיע לשום דבר. [כך] מאז אוסלו, הסכם השלום בין ישראל וירדן ואנאפוליס. עד מתי נלך סחור סחור? אם לא נשנה את נקודות הפתיחה, התוצאות לא ישתנו. אנו מוכנים לתת הזדמנות נוספת של עד שנה, למען מצרים והפיוס והעם הפלסטיני. לאחר מכן נגבש אסטרטגיה חדשה."[61] 

 

בראיון ליומון אל-שרק אל-אוסט, הסביר משעל את עמדתו: "בדקנו את הכוונות הישראליות במשך עשרים שנה, והיום, למען מצרים והסכם הפיוס, אנו נותנים הזדמנות נוספת לישראל. אך אנו חייבים [כבר] מהיום להכין אסטרטגיה חדשה, לא כדי להכריז מלחמה על ישראל – שהרי בין המלחמה לכניעה יש מרחק רב – אלא כדי להוסיף קלפי לחץ חזקים בתקופה הזמנית. זאת במטרה לסייע לזכות הפלסטינית באמצעים מגוונים, ביניהם התנגדות, פעילות עממית, פעילות נגד גדר ההפרדה, פעילות מדינית, רדיפה אחר ישראל בכל מקום והפעלת המימד הכלכלי באמצעות נשק החרם. יש לנו הזדמנות פז לרדוף את ישראל העוינת את השלום. לכך התכוונתי [כשאמרתי] שיש להציע אסטרטגיית פעולה, שאותה יכינו במטבח הפוליטי הערבי והפלסטיני, ואשר על חלק ממנה נודיע וחלק ממנה נסתיר, במסגרת מה שמשרת את תהליך השלום." [62]

 

דברים אלו של משעל בעניין מתן הזדמנות של שנה לפעילות דיפלומטית מול ישראל, הובילו למתיחות בתנועת החמאס. בכיר החמאס מחמוד אל-זהאר תקף דברים אלו וטען כי התנועה לא שינתה את עמדתה השוללת מו"מ עם ישראל ותומכת בהתנגדות כאופציה יחידה. בראיון ליומון הפלסטיני אל-קדס, אמר אל-זהאר: "יש מי שאומר שאנו נותנים לאבו מאזן הזדמנות לעוד מו"מ [עם ישראל]. לא נתנו לו הזדמנות למו"מ ולא הסכמנו על מו"מ ולא עודדנו אותו למו"מ. ההפך הוא הנכון, הבכנו אותו יומם וליל בעניין המו"מ. מה שקרה ביום החגיגות על הפיוס [קרי, דברי משעל], לא היה מוסכם עלינו ולא ידענו עליו. אני חושב שהדברים אינם מייצגים את עמדת החמאס שתוכניתה נשענת על התנגדות ולא על מו"מ... העולם חייב לדעת שלא היה שינוי בעמדת התנועה בנוגע להתנגדות כאופציה יחידה."[63]  דברים דומים אמר אל-זהאר גם ליומון לאל-אח'באר הלבנוני.[64]

 

 התנגדות למו"מ עם ישראל גם לאחר החתימה על ההסכם השמיע גם בכיר החמאס, מוסא אבו מרזוק: "מן ההתחלה היינו נגד הדיאלוג והמו"מ שבו אש"פ פתח עם ישראל. האם אעשה משהו שגיניתי אחרים בגללו? העניין כשלעצמו אינו התנצחות פוליטית אלא אינטרס פלסטיני מהותי, שכן לא ניתן לנהל מו"מ בין כובש לעם שנמצא תחת כיבוש אם מאזני הכוח הם כאלה, ואם ל'אויב' יש כמות כזאת [גדולה] של קלפים. לא ניתן לנהל דיאלוג כל עוד אויבך אינו מכיר בך ואינו משיב לך את הזכויות שגזל ממך... כל עוד זה אינו קורה, הדבר נחשב לסוג של כניעה והודאה בתבוסה עוד לפני שהיא קרתה בפועל."[65]

 

דבריו אלה של אל-זהאר עוררו תגובות בקרב תנועת החמאס. חבר הלשכה המדינית של החמאס, עזת אל-רשק ואחראי קשרי החוץ של התנועה, אוסאמה חמדאן, טענו כי הצהרותיו של אל-זהאר אינן מביעות את עמדת התנועה וחורגות מנהליה וממדיניותה, מכיוון שמשעל וחבריו ללשכה המדינית הם היחידים שמביעים את עמדות התנועה[66]. לעומתם ניסה בכיר החמאס, צלאח אל-ברדוויל, להפחית בערכה של המחלקות בהסבירו כי כלל אין סתירה בין דבריו של אל-זהאר לאלה של משעל, שכן האחרון הצהיר שהתנועה לא תפריע בחודשים הקרובים לניסיונות הרש"פ להגשים את המטרות הפלסטיניות, אך דברי משעל הם היפותטיים, שהרי החמאס אינה מאמינה בתועלת המו"מ.[67]

 

המישור הביטחוני: הכרה בהתנגדות לצד שימור התהדיאה והתיאום הביטחוני

במישור הביטחוני, החליטו הצדדים כי עד לבחירות, בעוד כשנה, יישמר המצב  הקיים, קרי המשך התהדיאה מצד החמאס והשארת מנגנוני הביטחון הקיימים בגדה וברצועה[68], כאשר רק לאחר הבחירות יאוחדו מנגנוני הביטחון ויוסכם על מדיניות ביטחונית משותפת. יש להניח כי החלטה זו נועדה להבטיח יציבות ביטחונית שתקל על המהלכים הדיפלומטיים לקראת ספטמבר 2011. ראש ממשלת החמאס, אסמאעיל הניה, אמר בהקשר זה בנאום בעזה, כי "הוחלט להשאיר את המצב הביטחוני בכל אזור [קרי בגדה ובעזה] כפי שהוא וכי [בעתיד] יהיה דיון לגבי עניינים משותפים."[69]  מחמוד אל-זהאר אמר בראיון ליומון אל-אח'באר, כי "מנגנוני הביטחון בגדה וברצועה יישארו כפי שהם למשך שנה."[70]  עזאם אל-אחמד אמר ליומון אל-ביאן, כי "עניין השליטה הביטחונית ייפתר רק לאחר הבחירות."[71] להלן כמה פרטים על הסיכומים שגיבשו הצדדים במישור הביטחוני:

 

ההתנגדות

במסמך ההסכמה הלאומית, אשר יש להניח שהוא שנחתם על ידי הצדדים, מכירים שני הצדדים בזכות העם הפלסטיני להתנגדות. במסמך המצרי מאוקטובר 2009 נכתב: "מנגנוני הביטחון יכבדו את זכותו של העם הפלסטיני להתנגדות ולהגנה על המולדת ועל התושבים."[72]

 

עם זאת, מיד לאחר ההודעה על ההסכם, שלחו בכירי הרש"פ מסרי הרגעה לישראל ולמערב בנוגע לעניין הביטחוני, בהדגישם כי הושגו הבנות בנוגע להגבלה מסוימת של ההתנגדות, קרי המשך התהדיאה (יצוין כי מזה שנים טוענת תנועת הפת"ח כי החמאס זנחה את דרך ההתנגדות כשהחליטה לדבוק בתהדיאה). בכיר הפת"ח, עזאם אל-אחמד, טען כי הצדדים סיכמו על ניהול "התנגדות חיובית".[73] בטקס הפיוס אמר מחמוד עבאס: "אנו מתנגדים לאלימות ומגנים בנחרצות את הטרור מכל סוג. לא נסכים לקיומם של מנגנוני ביטחון מטעם כמה גורמים. יהיה נשק אחד, רשות אחת, חוק אחד ומקור סמכות אחד..." [74]  יועצו הפוליטי, נמר חמאד, אמר כי הרש"פ תמנע קיומן של מליציות חמושות וארגונים שיציבו [משגרי] רקטות בבתים.[75]

 

איש העסקים מוניב אל-מצרי, שהוצג כאחד מאדריכלי הפיוס, אמר כי חמאס התחייבה בהחלטה "ראשונה מסוגה" שלא לירות טילים על ישראל ולשמור על התהדיאה. בראיון ליומון אל-חיאת, אמר: "הוסכם עם חמאס להדגיש את זכותו של העם הפלסטיני להתנגד לכיבוש בכל האמצעים המוכרים על ידי החוק הבינלאומי ההומאני. כמו כן, [בעתיד] יוסכם על דרכי היישום של זכות זו בהתאם לאינטרס הפלסטיני ובמסגרת מקור סמכות עליון להתנגדות... בכל מה שקשור לנשק ולרקטות – אנו נמצא נוסחה מתאימה לנושא זה, שכן אי אפשר לשגר רקטות ונשק [מסוג] אחר במסגרת ההתנגדות כל עוד יש הסכם ברור שהממשלה [שתוקם] תפעל לפי החוק ואמנת האו"ם." עוד אמר: "המחויבות שלא לירות טילים והמחויבות לתהדיאה מחייבת גם את ישראל בתהדיאה. לא יתכן שאנו נסכים לא לירות טילים ולהפסיק את פעולות [נגד ישראל] ובמקביל ישראל תפלוש לעזה ותירה טילים נגד [חברי] הארגונים הפלסטינים."[76]

 

ח'לאד משעל הודה אמנם כי הצדדים הסכימו עקרונית "לנהל את ההתנגדות בדרך שתשמור על הפיוס",[77] אולם במקביל ציינו בכירי התנועה כי במהלך השיחות הצדדים כלל לא דנו בנושא ההתנגדות וכי ההסכמה על דרך ניהולה נדחתה למועד אחר, במסגרת ההנהגה הזמנית שתעסוק בעניינים המדיניים ובהם ניהול המאבק בכיבוש.[78] בראיון ליומון אל-שרק אל-אוסט, אמר ח'אלד משעל: "אנו מאמצים את ההתנגדות על כל צורותיה. אנו מוכנים למען הפיוס ולמען חיזוק אחדותנו הלאומית להגיע להסכמה על דרך קבלת ההחלטות בנוגע להתנגדות, כשם שיש להסכים על דרך ניהול קבלת ההחלטות במישור הפוליטי והביטחוני."[79]

 

תנועת החמאס הסבירה בנימה אפולוגטית כי השמירה על התהדיאה, לא סותרת את דבקותה בזכות ההתנגדות. מחמוד אל-זהאר אמר לסוכנות הידיעות הפלסטינית מען, כי הרגיעה עם ישראל היא במסגרת תוכנית ההתנגדות ולא מבטלת אותה. לדבריו, "ההודנה [נראה שהתכוון לתהדיאה] איננה בחירה בשלום."[80] 

 

התיאום הביטחוני

נושא התיאום הביטחוני נותר שנוי במחלוקת בין הצדדים. מנגנוני הביטחון של הרש"פ ממשיכים בתיאום הביטחוני ללא שום שינוי במדיניותם מאז חתימת ההסכם[81]. חברי פת"ח, הסבירו לאתר של יומון החמאס אל-רסאלה, כי המשך התיאום הביטחוני עם ישראל הכרחי בעיקר בשל ההיבט האזרחי שלו, כמו תנועת אזרחים והעברת סחורות בין השטחים הפלסטיניים לישראל.[82]

 

בכירי תנועת החמאס לעומתם, הודיעו כי הם מתנגדים לתיאום הביטחוני וכי נושא זה (כמו נושא ההתנגדות), כלל לא נידון לעומקו בסבב הדיונים האחרון ויידון בעתיד במסגרת "הוועדה הביטחונית העליונה" שתוקם. מחמוד אל-זהאר אמר לערוץ אל-ג'זירה: "נושא [התיאום הביטחוני] לא עלה לדיון במו"מ... זהו נושא חשוב. הנושא יידון גם בתוך הממשלה וגם בין הפת"ח לחמאס ולפלגים הפלסטינים: מה הטעם בתיאום ביטחוני בין מנגנוני הביטחון [הפלסטינים] והאויב הישראלי? מאיזה מרכיבים בנוי התיאום הביטחוני? האם התיאום הביטחוני הזה הוא דו-סטרי או חד-סטרי? אם הוא חד-סטרי מדובר בפשע. האמת היא שהתיאום הוא חד-סטרי. מעולם לא שמענו שהצד הישראלי דיווח לצד הפלסטיני על כוונתו לפתוח במלחמה נגד עזה, או על כוונה לפלוש ולבצע התנקשות בתוך הגדה המערבית... הממשלה הבאה תהייה חייבת לקבוע את עמדתה בנושא והממשלה הזו תקום בהסכמת חמאס והפלגים הפלסטינים. האם [יתכן] שנבקש מהממשלה הזו לקיים תיאום ביטחוני עם ישראל?!..."[83] בהזדמנות אחרת אמר אל-זהאר: "לא ניתן לשלב בין תוכנית ההתנגדות ושתה"פ עם ישראל. לא נרשה שאנשי הביטחון המסכל ומנהיגיו יחזרו [לעבודתם]. אני מייעץ להם בפומבי שלא ייכנסו לעזה או לגדה. עדיף להם כך."[84] ראש ממשל החמאס בעזה, אסמאעיל הניה, ציין כי "בממשלת ההסכמה הלאומית הבאה [מנגנוני ] הביטחון הפלסטיניים אינם צריכים לקיים שיתוף פעולה ביטחוני עם הכיבוש"[85]

 

עם זאת, נראה כי ישנה הסכמה שבשתיקה מצד תנועת החמאס להמשך התיאום הביטחוני עד לבחירות בעוד כשנה. מוסא אבו מרזוק הסביר ליומון אל-חיאת: "לסוגית [התיאום הביטחוני] צדדים רבים, אנחנו עדיין עם תחת כיבוש וישנם כבלים ועניינים שלא ניתן להתעלם מהם או להימנע מהם."[86] 

 

איחוד מנגנוני הביטחון

במסגרת ההסכם הסכימו הצדדים על הקמת ועדה ביטחונית עליונה שתורכב מקצינים מומחים ותפעל בפיקוח ובסיוע מצרי וערבי, למען איחוד ובניה של מנגנוני הביטחון בגדה וברצועת עזה לאחר הבחירות[87]. לטענת בכירי החמאס, פת"ח הסכימה להשארת מנגנוני הביטחון בעזה עד לאיחוד המנגנונים.[88]  מחמוד אל-זהאר אמר בעניין זה: "מנגנוני הביטחון בגדה ובעזה יישארו כפי שהם למשך שנה. שר פנים [החדש] יבוא ויתאם ביניהם. תורכב ועדה ביטחונית עליונה כדי לתאם עניינים אלו."[89]

 

שחרור עצורים פוליטיים

ההסכם המצרי קבע כי בתום החתימה על ההסכם ישוחררו עצורים פוליטיים משני הצדדים, עניין שטרם יושם ועלול להוות מכשול במימוש ההסכם. העצורים טרם שוחררו והרש"פ עדיין עוצרת אנשי חמאס וג'יהאד אסלאמי. בכיר החמאס, ראפת נאציף, אף קרא להשעות את הקשרים עם הפת"ח עד שתפסיק את המעצרים והזימונים.[90] מחמוד עבאס אמר כי הרש"פ תמשיך לעצור אנשים המואשמים בהברחת נשק, הברחת חומרי נפץ והלבנת הון, אולם לא ייעצרו אנשים על רקע פוליטי או הבעת דעה[91].

 

ספקנות לגבי הצלחת ההסכם לנוכח הפערים בין שתי התנועות

לנוכח המחלוקות האידיאולוגיות העמוקות בין שתי התנועות ומשקעי העבר, ולנוכח העובדה כי הטיפול בנושאים רבים נדחה לשלב מאוחר יותר, סיכויי הצלחת ההסכם בטווח הארוך מוטלים בספק, כשם שההסכמים הקודמים בין התנועות כדוגמת הסכם קהיר 2005 והסכם מכה 2007 לא יושמו.

 

גם בקרב הפלסטינים ישנה הכרה במכשולים הניצבים בפני יישום ההסכם. סאיב עריקאת, ראש צוות המו"מ באש"פ אמר: "הדרך ארוכה וקשה. צריך שהכישלון לא יהיה אחת האופציות שלנו."[92] חבר המועצה המהפכנית של הפת"ח, סופיאן אבו זאידה, אמר: "המשימה אינה קלה ויהיו קשיים. יש משפחות שבניהן נהרגו [במאבקים בין החמאס והפת"ח] והמארג החברתי נפגע מאוד... הפיצוי היחיד לכל ההקרבות, הקורבנות והכאבים האלה הוא האחדות הפלסטינית, השבת המארג הלאומי [לקדמותו] והשלמת הפיוס."[93]

 

במאמר המערכת של היומון הפלסטיני אל-קדס נכתב תחת הכותרת "הסכם הפיוס דורש יישום ולא רק חתימה": "כולם זוכרים את הסכם מכה שהעם הפלסטיני והאומה הערבית שיבחו. על בסיסו הוקמה ממשלת אחדות פלסטינית בשנת 2007 ואת החסות עליו העניק המלך [הסעודי] עבדאללה בן עבד אל-עזיז. ההסכם נחתם סמוך לכעבה הקדושה ומשכנו הקדוש של אללה, אך ההסכם וגם ממשלת האחדות הפלסטינית החזיקו מעמד כמה חודשים. לאחר מכן קרסה הממשלה הלאומית וגם ההסכם, תחת הנטל של שליטת תנועת החמאס על רצועת עזה ביוני באותה שנה... ישנם מכשולים פנימיים שהחשוב בהם הוא השוני בתפישה הביטחונית בין עזה [קרי החמאס] לגדמ"ע [קרי הרש"פ], המקשה על איחוד מחדש של מנגנוני הביטחון בשני חלקי המולדת.[94]

 

האני אל-מצרי התייחס אף הוא למכשולים הניצבים בפני יישום ההסכם וציין כי "נקודת התורפה של הפיוס היא היעדרו של היבט מדיני ...יש כמה פגמים חשובים בהסכם שצריך לתקנם כדי להבטיח את יישומו... הפגם הקטלני ביותר הוא היעדר היבט מדיני... אין בחיים הפוליטיים דבר שנקרא ממשלה ללא תוכנית מדינית. מהותה של כל ממשלה היא פעילותה המדינית, גם אם זו ממשלה של עצמאים או מומחים."[95]

 

ספקנות דומה עלתה גם מאתר של תנועת החמאס, אל-רסאלה: "ישנן ציפיות למוקשים ולמכשולים רבים שעדיין חוסמים את הדרך לפיוס. החשוב מביניהם הוא הפרטים המדויקים של ההסכם הכללי, והדבר השני הוא היישום בשטח בבוא העת. על אף שההסכם המאושר כולל כמה תיקים הקשורים לממשלה, לביטחון, לאש"פ ולבחירות, הדברים עדיין מצריכים ויכוחים רבים."[96]

 

* י. יהושע היא מנהלת המחקר במכון ממרי

 



[1] ראו www.ikhwanonline.com ,26.5.2011.

[2] את הטענה כי פרטי ההסכם לא ידועים השמיע גם בכיר ב'יהאד האסלאמי בלבנון, אבו סאמר מוסא, שדרש לחשוף את כל הסיכומים, כולל "המסמכים המוסתרים מכולם", כדבריו. ראה: www.paltoday.ps 14.5.2011

[3] אל-איאם (רש"פ), 30.4.2011; אל-אח'באר (מצרים), www.palestine-info.info, 29.4.2011. עיקרי מסמך ההבנות התגבשו בשיחות שנערכו בדמשק (סוף ספטמבר 2009) ובעזה (אפריל 2010) וכן על בסיס יוזמת יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס (16 במרץ 2011) להקמת ממשלה של טכנוקרטים עצמאיים שתפעל לעריכת בחירות לנשיאות, למועצה המחוקקת ולמל"פ בתוך כחצי שנה. 

[4] לדו"ח ממרי מ-2009 בעניין הסכם ההסכמה הלאומית ראה: "המסמך המצרי לפיוס פלסטיני"

[5] כך למשל, מסמך התיווך המצרי אינו כולל נקודות שאולי הרש"פ רוצה להסתיר כמו הכרה בזכות העם הפלסטיני להתנגדות כפי שמופיע ב"הסכם ההסכמה הלאומית".

[6] www.fajer.ps 27.3.2010. אל-חיאת (לונדון) 26.10.2010.

[7] ראה: אל-חיאת (לונדון), 28.4.2011.

[8] היומון אל-איאם ציין כי נספח כזה קיים אך לא פרסם אותו.

[9] ראה דברי עזאם אל-אחמד אל-קדס (ירושלים), 4.5.2011.

[10] חבר בהנהגת הג'יהאד האסלאמי בלבנון, אבו סאמר מוסא, אמר כי "הפיוס הוא בין שני פלגים ואינו פיוס לאומי" ראה: www.paltoday.ps  14.5.2011. גם היומון אל-קדס אל-ערבי מסר כי מדובר רק בהסכם דו צדדי בין פת"ח וחמאס וכי הפלגים כלל לא חתמו על מסמך המדבר על תהדיאה עם ישראל בגדה וברצועה. אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 3.5.2011.  

[11] אל-חיאת (לונדון), 4.5.2011.  

[12] כל אל-ערב (ישראל), 6.5.2011. בראיון לערוץ אל-ג'זירה אמר ח'אלד משעל: "ויתרתי על הישיבה ליד עבאס כדי לא לקלקל את הפיוס, על אף שעבאס לא נהג בהיגיון כשלא הסכים שאשב לידו. אנו מוכנים לשלם מחיר למען העם". ראה: www.felesteen.ps 8.5.2011

[13] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 5.5.2011

[14] אל-איאם (רש"פ), 5.5.2011.

 [15]אל-איאם (רש"פ), 5.5.2011.

ראש צוות המו"מ סאיב עריקאת אמר כי דרישתה של  ישראל לבחור בינה לבין חמאס היא "חוצפה מדינית" והוסיף: "חמאס היא תנועה פלסטינית ואין להשוותה לכיבוש". ראה: אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 2.5.2011. ברוח דומה כתב בעל הטור עדלי צאדק ביומון אל-חיאת אל-ג'דידה: "חמאס אינה טרוריסטית, הכיבוש הוא טרוריסט; למרות כל מה שחמאס עושה בזירה הפנימית, התגובה [הראויה] לעמדה [הישראלית] הגזענית נגד הרש"פ... צריכה להיות משיכה מיידית ונחרצת של ההכרה בישראל." אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 1.5.2011.

[16] אל-איאם (רש"פ), 28.4.2011  

[17] כל אל-ערב (ישראל), 29.4.2011.  

[18] כל אל-ערב (ישראל), 29.4.2011

[19] www.wafa.ps, 28.4.2011

[20] אל-איאם (רש"פ), 29.4.2011.

[22] כל אל-ערב (ישראל), 29.4.2011.

[24] ראה דברי מוסא אבו מרזוק אל-חיאת (לונדון), 1.5.2011. 

[25] www.wafa.ps, 27.4.2011    

[26] ראה: www.wafa.ps, 28.4.2011  

[27] אל-איאם (רש"פ), 28.4.2011  

[28] בטקס הפיוס התייחס מחמוד עבאס לנושא שיבת הפליטים כאשר קרא "לפתור את בעיית הפליטים הפלסטיניים לפי החלטות האו"ם ובפרט החלטה 194 ולפי יוזמת השלום הערבית [היוזמה הסעודית] ..." במהלך דבריו נשמעה קריאת ביניים שבה התבקש עבאס להתייחס לנושא הפליטים. עבאס השיב כי דיבר על כך והוסיף "גם אני פליט". ראה: אל-איאם (רש"פ), 5.5.2011.

[29]  www.felesteen.ps 4.5.2011.

[30] אל-שרק אל-אוסט, (לונדון), 9.5.2011.

[31]  www.felesteen.ps 4.5.2011

[32] www.paltoday.ps 11.5.2011 

[33] אל-ראי (כווית), 20.6.2011.

[34] www.alresalah.ps  9.5.2011. 

[35] אל-אמאראת אל-יום (איחוד האמירויות), 23.5.11

[36] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 4.5.2011

[37] ראה דברי עזאם אל-אחמד אל-ביאן (איחוד האמירויות), 15.5.2011.

[38] אל-איאם (רש"פ), 28.4.2011. גם מוניב אל-מצרי, מאדריכלי הסכם הפיוס אמר כי ההסכם פסח על תנאי הקוורטט הבינ"ל. אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 29.4.2011.

[39] אל-חיאת (לונדון), 1.5.2011.

[40] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 28.4.2011.

[42] אל-ג'זירה מבאשר TV,  (קטר), 28.4.2011

[43] אל-איאם (רש"פ), 4.5.2011

[44]  אל-איאם (רש"פ), 6.5.2011.

[46] אל-חיאת (לונדון), 12.5.2011. 

[47] www.paltoday.ps 11.5.2011

[48] בזמנו הסביר בכיר בחמאס, צלאח אל-ברדוויל, כי "אש"פ לא מייצג כיום מקור סמכות פלסטיני משום שפלגים רבים לא מיוצגים בו ולכן חמאס מציעה גוף שאינו חלופה אלא מקור סמכות זמני שיקבל החלטות עד שתסתיים הרפורמה באש"פ."אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 28.3.2009. דברים דומים אמר מוסא אבו מרזוק לערוץ

אל-אקצא. ראה: www.paltimes.net22.10.2009 , .

[49] אל-איאם (רש"פ), 23.3.2009

[50] אל-איאם (רש"פ), 14.10.2009.

[51] אל-איאם (רש"פ), 30.4.2011.

[52] אל-ביאן (איחוד האמירויות), 15.5.2011.

[54] אל-איאם (רש"פ), 10.5.2011

[55] אל-ג'זירה TV, (קטר), 27.4.2011.

[56] אל-חיאת (לונדון), 9.5.2011.   

[57] www.wafa.ps, 28.4.2011

[58] www.wafa.ps, 28.4.2011, 29.4.2011  

[59] אל-איאם (רש"פ), 29.4.2011; www.wafa.ps, 28.4.2011.

[60] אל-ג'זירה TV (קטר), 4.5.2011.

[61] אל-חיאת (לונדון), 9.5.2011.

[62] אל-שרק אל-אוסט, (לונדון), 9.5.2011.

[63] אל-קדס (ירושלים), 17.5.2011. חודש קודם לכן דיבר אל-זהאר בפחות תקיפות: "החמאס מייצגת את עמדתו של כל העם הפלסטיני, שלא רואה תועלת במו"מ שהחל בשנת 1991.. הכיבוש לא יצא מעזה דרך המו"מ אלא ע"י ההתנגדות. אם פת"ח רוצה להמשיך במו"מ – זו עמדתה." אל-ח'בר (אלג'יריה), 29.4.2011.

[64] בראיון לאל-אח'באר הלבנוני אמר אל-זהאר: "לא ידענו על עמדת ח'אלד משעל [בטקס הפיוס]. הוא לא התייעץ עם איש בעניין זה. עמדה זו אינה נכונה. מעולם לא נתנו לפת"ח הזדמנות או ייפוי כוח לנהל מו"מ בשמנו או בשם העם הפלסטיני. תוכניתנו מתנגדת למו"מ בצורה כזו מפני שהוא בזבוז זמן. ההוכחה לכך היא הניסיון המעשי מאז ועידת מדריד [שנערכה] לפני עשרים שנה ועד היום. אנו שומעים על מו"מ ומו"מ ומו"מ... החרפות של משלחת המו"מ והעומד בראשה סאיב עריקאת  ברורות לכל. מי שאומר שאנו נתנו להם [קרי לאש"פ] ייפוי כוח או שניתן להם ייפוי כוח, איננו מייצג את התנועה." ראה: אל-אח'באר (לבנון), 24.5.2011.

[65] אל-ראי (כווית), 20.6.2011

[66] אל-אח'באר (לבנון), 25.5.2011 www.palestine-info.info 24.5.2011.

[67] www.paltoday.ps  19.5.2011.

[68] אל-אהראם, (מצריים), 3.5.2011; www.felesteen.ps  3.5.2011. כן ראה דברי בכיר החמאס, עזת אל-רשק, לאל-  www.alresalah.ps 4.5.2011 .

[69] www.felesteen.ps  5.5.2011. 

[70] אל-אח'באר (לבנון), 24.5.2011.  

[71] אל-ביאן (איחוד האמירויות), 15.5.2011.  

 [72]ראה: אל-איאם (רש"פ), 14.10.2009. הכרה בזכות ההתנגדות הופיעה גם בהסכמים קודמים בין פת"ח לחמאס כדוגמת הסכם קהיר 2005 ראה: אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 18.3.2011. ומסמך האסירים מ-2006 שקרא למקד את פעולות ההתנגדות בכל האמצעים לשטחי 1967 ראה: אל-איאם (רש"פ), 11.5.2006.

יצוין כי התוכנית המדינית שאושרה ע"י הוועידה השישית של הפת"ח באוגוסט 2009, אימצה את השלום כאופציה אסטרטגית, ובמקביל קבעה שהמאבק המזוין נגד הכיבוש הוא זכות לגיטימית. ראו דו"ח ממרי בנושא  

[73] אל-ביאן (איחוד האמירויות), 15.5.2011. איש העסקים העצמאי מוניב אל-מצרי שהיה אחד מאדריכלי ההסכם הגדיר זאת "התנגדות מוסרית" ראה: אל-חיאת (לונדון), 13.5.2011.

 [74]אל-איאם (רש"פ), 5.5.2011

[76] אל-חיאת (לונדון), 13.5.2011.

[77] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 9.5.2011.  

[78] נציג חמאס בלבנון, עלי ברכה, טען כי בסבב השיחות הנוכחי כלל לא דיברו על ההתנגדות וכי נושא זה יהיה בטיפולה של ההנהגה הזמנית שתנהל את הסכסוך עם ישראל ואת התהליך המדיני עד לבנייה מחדש של אש"פ והפעלתו. אל-ע'ד (ירדן), 28.4.2011.

[79] www.paltimes.net  10.5.2010. גם ראש ממשל החמאס בעזה, אסמאעיל הניה דיבר על הצורך להגיע להסכמה בין הצדדים לגבי דרך ניהול ההתנגדות. ראה: אל-איאם (רש"פ),6.5.2011. 

[81] ניתן לפרש את אחד הסעיפים בהסכם ההסכמה הלאומית מ-2009, עליו כנראה חתמו שתי התנועות, כהכרה במשתמע בצורך בתיאום בטחוני עם ישראל. המסמך קובע כי אחד מתפקידי "המודיעין הכללי" יהיה "שיתוף פעולה עם המנגנונים הדומים של המדינות הידידות, לשם מאבק בכל פעולה המאיימת על השלום וביטחון המשותפים, או בכל תחום מתחומי ביטחון הפנים, בתנאי שהיחס יהיה הדדי". בעבר הסתייגה תנועת החמאס מסעיף זה בטענה כי הוא מכיר בתיאום בטחוני עם ישראל. ראה: אל-קדס (ירושלים), 19.10.2009

[82] חבר הוועד המרכזי של הפת"ח, עבאס זכי, אמר כי המשך התיאום הכרחי כדי להיענות לצרכי היום יום של האזרחים, אם כי ניתן להוריד את דרגת האנשים המבצעים אותו. חבר המועצה המחוקקת, מוחמד חג'אזי, טען כי אין מדובר בתיאום ביטחוני המספק הגנה לישראל, אלא בתיאום אזרחי, המועיל לתנועת אזרחים ולהעברת סחורות בין השטחים הפלסטיניים לישראל, www.alresalah.ps 1.5.2011 .  

[83] אל-ג'זירה מבאשר TV, 28 באפריל 2011

[84] אל-אח'באר (לבנון), 24.5.2011.

[85] אל-איאם (רש"פ), 6.5.2011

[86] אל-חיאת (לונדון), 1.5.2011.

[87] היומון אל-אהראם דיווח כי מצרים עתידה לשגר צוות של אנשי צבא לעזה לסיוע במיזוג כוחות הביטחון משני הצדדים ובהקמת מנגנון ביטחון מקצועי הכפוף למועצה המחוקקת: אל-אהראם באנגלית (מצרים), 28.4.2011. 

[88] אל-חיאת (לונדון), 4.5.2011.

[89] אל-אח'באר (לבנון), 24.5.2011.

[90] www.palestine-info.info 21.5.2011.  גם חבר הפת"ח חוסאם ח'דר תקף את המשך המעצרים וטען כי מדובר בהפרה של הסכם הפיוס והטיל את האחריות לכך על מחמוד עבאס. www.paltoday.ps 18.5.2011

[91] ופא (רש"פ), 20.6.2011

[92] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 6.5.2011.

[93]  www.alresalah.ps 30.4.2011.

[94] אל-קדס (ירושלים), 4.5.2011. בעל הטור, מוהנד עבד אל-חמיד, תהה במאמר ביומון אל-איאם האם חמאס הפיקה לקחים מטעויות שלטונה הקודם לקראת הממשלה החדשה. הוא מונה את כל הטעויות שעשתה: שעלתה לשלטון אך המשיכה להתנהג כאופוזיציה והביאה את המצור על עזה; הנהיגה שלטון לא-דמוקרטי וביצעה הפיכה צבאית; יחסה לאש"פ מעלה ספקות בנוגע לקבלתה את עקרון הפלורליזם הפוליטי, התרבותי והדתי; היותה כפופה לכוחות אזוריים שפעלו לטובת עצמם, כמו סוריה ואיראן. אל-איאם (רש"פ), 3.5.2011. 

תגיות