כללי

 

צירוף ירדן ומרוקו למועצת שיתוף הפעולה של המפרץ –

היערכות בינערבית סונית חדשה כנגד איראן

 

מאת ח. ורולקר*

 

הקדמה

בחודשים האחרונים חלה הסלמה בעימות בין מדינות המפרץ לאיראן, שהגיעה לשיאה בחודשים פברואר-מרץ 2011, כאשר מדינות המפרץ טענו כי איראן עומדת מאחורי הפגנות של השיעים בבחריין שדרשו להפיל את השלטון הבחריני וכי היא מעודדת את הפגנות השיעים בסעודיה. בכירים ממדינות המפרץ, ובראשם בכירים סעודיים, האשימו את איראן בהתערבות בענייניהן של מדינות המפרץ, במטרה להפיל את המשטרים הסונים שם ולהבעיר את אזור המפרץ כולו. השיא היה כאשר ב-14 במרץ 2011 החליטו מדינות המפרץ לשגר אלפי חיילים מ"כוח המגן של חצי האי ערב" לבחריין כדי לסייע לשליטיה לדכא את המפגינים השיעים.[1] 

 

ב-10 במאי 2011, בצעד שבא בעקבות הסלמה זו, הודיעו ראשי מדינות מועצת שתה"פ של המפרץ [משפ"מ], בתום פסגת התייעצות שקיימו בריאד, כי הם מברכים על בקשתה של ירדן להצטרף למועצה והזמינו גם את מרוקו להצטרף אליה.[2]  ההודעה הפתיעה את העולם הערבי והאסלאמי. מדיווחים שונים עולה כי חלק מהמשלחות שהשתתפו בישיבה הופתעו בעצמן מההחלטה המהירה שהתקבלה בעניין זה.

נראה כי שילוב של כמה מניעים - פוליטיים, מדיניים, עדתיים, חברתיים וכלכליים - הוא שהביא לקבלת ההחלטה בתזמון הספציפי הזה, אשר מטרותיה העיקריות הן:

 

א. יצירת מערך ערבי סוני חדש שיתמודד נגד איראן והשיעה – עיתוני סעודיה וירדן לא הסתירו את העובדה שצירוף ירדן ומרוקו למשפ"מ נועד לחזק את היכולות הצבאיות של מדינות המפרץ לקראת אפשרות של עימות צבאי עתידי עם איראן. היו גם שטענו כי מדובר בניסיון לחזק את ציר המדינות הערביות המתונות הסוניות, שספג לאחרונה מכה קשה עם נפילת משטרו של מובארכ במצרים, שהיה אחד מעמודי התווך של ציר זה. הרצון לחזק את מדינות הסוניות כנגד האויב השיעי הוא גם הסיבה לכך שהמשפ"מ החליטה לצרף דווקא את ירדן ומרוקו המרוחקות, אך הסוניות, ולא את עיראק השכנה בעלת הרוב השיעי אשר גם נשלטת על-ידו.

 

 ב. חיזוק כוחן ויציבותן הפנימית של המונרכיות הערביות. זאת, לאור גלי המחאות ומהפכות העמים בעולם הערבי שהביאו לנפילתן של רפובליקות ערביות, ואשר התקרבו גם לחלק מהמונרכיות הערביות, ובראשן בחריין, ואיימו להפיל את בתי המלוכה שם.

 

ג. יצירת גוף בינערבי פוליטי חדש נוכח מעמדה המתערער והולך של הליגה הערבית - גלי המחאה בעולם הערבי, ובעיקר המהפכה המצרית שהפילה את משטרו של מובארכ והמחאות העממיות המאיימות עתה על משטרו של בשאר אל-אסד בסוריה, יצרו ואקום בהנהגת העולם הערבי. הליגה הערבית, שהיתה הגוף שאיחד את מדינות ערב והוביל מהלכים ערביים משותפים, כמעט ואינה מתפקדת כיום. כך, למשל, בוטל כינוסה של הפסגה הערבית, הנערך מידי שנה בחודש מרץ ואשר תוכנן להתקיים בבגדאד.

 

לכן נראה כי אחת המטרות בצירוף ירדן ומרוקו היא להפוך את המשפ"מ לגוף פוליטי בינערבי חדש שיוביל את המהלכים באזור ויחליף את הליע"ר, ובכך גם להעביר את מרכז הכובד וקבלת ההחלטות של העולם הערבי לאזור המפרץ.[3]  זו הסיבה שהעיתונות הסעודית כינתה צעד זה כ"מהלך מדיני גאוני" ו"שלב מכריע וחשוב מאוד בהיסטוריה הפוליטית של האזור הערבי והמזה"ת".[4]  

 

להחלטה לצרף את ירדן ומרוקו למשפ"מ היו גם מתנגדים ובהם ארגון האחים המוסלמים בירדן, חברי פרלמנט ובעל טורים כוויתים שהם שיעים או אסלאמיים וכן בעלי טורים בעיתונות הקטרית.

 

א. חיזוק המדינות המתונות הסוניות כנגד איראן השיעית

כאמור, המטרה העיקרית הראשונה העומדת מאחורי צירוף ירדן ומרוקו למשפ"מ היא לחזק את הציר המתון הסוני שנפגע לאחרונה עם נפילת משטרו של מובארכ, וליצור גוש ערבי סוני חזק נגד איראן השיעית וניסיונותיה להתערב בענייניהן של מדינות המפרץ, במיוחד לאחר ההסלמה שחלה לאחרונה בעימות בין מדינות המפרץ לבין איראן, שתמכה במחאות השיעים בבחריין ובסעודיה.[5] 

 

ואכן ב-13.5.2011, דיווח היומון הכוויתי אל-קבס, כי הצעד נועד "לשגר מסר פוליטי ברור לגדה השניה של המפרץ [קרי, לאיראן] שפירושו הוא שביטחונן של ירדן ומרוקו איננו נפרד מביטחונן של מדינות המפרץ". היומון דיווח עוד כי ההחלטה התקבלה לאחר שנחשפה פעילותו של המודיעין האיראני גם נגד המשטרים בירדן ובמרוקו, כדי לפגוע בלגיטימיות שלהם.[6]

 

עדות נוספת לכך שמדובר בחיזוק המערך הסוני נגד האויב השיעי, היא העובדה שהמשפ"מ החליטה לצרף למועצה דווקא את ירדן ומרוקו, המרוחקות יותר מהמפרץ, ולא את עיראק. שכן, ירדן ומרוקו הן שתי מדינות סוניות מובהקות ללא נוכחות שיעית, ואילו עיראק היא מדינה עם רוב שיעי ושליטה שיעית, ואף נתונה להשפעה איראנית גוברת. אשר לתימן, נראה כי ההחלטה לא לצרפה למשפ"מ כרגע נובעת מאי היציבות השורר שם, בשל המאבק הגובר בין הנשיא צאלח למתנגדיו.

 

אל-קדס אל-ערבי: המטרה – יצירת עומק ביטחוני סוני מול איראן

עבד אל-בארי עטואן, עורך היומון הלונדוני אל-קדס אל-ערבי, המזוהה עם מחנה ההתנגדות האנטי-סעודי, טען שהמלך הסעודי, עבדאללה בן עבד אל-עזיז, קידם את היוזמה הזו, כשם שקידם את יוזמת השלום הערבית וכי זו דרכו להתמודד עם סכנה המאיימת על מדינתו, במיוחד כשהוא רוצה לבצר את הבית מול סכנה זו. כך, למשל, הוא השיק את יוזמת השלום הערבית כדי לחמוק מן הזעם האמריקאי על כך ש-15 מתוך 19 [המעורבים בפיגוע] ה-11.9 היו סעודים: "עתה יש לשאול מהי הסכנה החדשה העומדת מאחורי [החלטתו] לפוצץ את המודל הנוכחי של המשפ"מ שנמשך כך כבר קרוב ל-30 שנה... ולצרף שתי חברות חדשות שלא עומדות ברבים מתנאי הקבלה הנוקשים...

 

יש מי שאומר שהסכנה האיראנית היא שאפשרה את החריגות האלה בתנאי הקבלה; יש גם מי שטען שיציאתה של מצרים ממה שמכונה 'המחנה המתון' היתה סיבה רצינית לכך. אחרים חושבים שהכיתתיות העדתית השועטת בכוח אל האזור, ואשר מתחילה בעיקר בבחריין, מחייבת ליצור ... עומק ביטחוני סוני, שיחזק את מדינות המפרץ שחדרו אליהן חוליות איראניות רדומות וערות, העלולות לערער את יציבות האזור ברגע שינתנו להן הוראות פעולה מטהראן. הבחירה בירדן ובמרוקו לא היתה מקרית.  שתי המדינות האלה מחזיקות במנגנוני המודיעין החזקים ביותר במזה"ת ויש להן ברית אסטרטגית עם וושינגטון. הדבר החשוב ביותר הוא שמדובר בשתי מדינות סוניות לחלוטין, שלא קיימת בהן אף עדה אחרת. זהו עניין בעל חשיבות רבה מאוד עבור אלה העובדים במטבח המדיניות הסעודית..."[7]

 

אל-שרק אל-אוסט: המשפ"מ – מעוז ההתנגדות לסכנה האיראנית

טארק אל-חומיד, עורך היומון הסעודי היוצא לאור בלונדון אל-שרק אל-אוסט כתב: "הצטרפותה של ירדן [למשפ"מ] ובמידה שמרוקו תצטרף גם היא, משמעותה שהמועצה תשמש מעוז להתנגדות [צבאית] וערובה לישויות [באזור] שמדיניותן שקולה ותתמודד מול הסכנה שמהווים הכוחות האזוריים הלא ערביים ובראשם איראן וסוכניה ... ואשר כל מדינות המפרץ וכן ירדן ומרוקו סבלו ממנה..."[8]

 

יומונים סעודיים וירדניים: העצמת הכוח הצבאי מול איראן

היומון הסעודי אל-ג'זירה טען, כי צירוף ירדן ומרוקו למשפ"מ נועד לחזק את יכולותיה הצבאיות של סעודיה מול איראן והוסיף: "... מדינות המפרץ החלו ... לאמץ דרך של הגנה עצמית והרחבת מגוון מקורות התמיכה [שלהן], על ידי הגדלת מגוון הכוח האנושי או מגוון מקורות החימוש, הפניה לרוסיה ולסין והפחתת ההשענות על ארה"ב, צרפת ובריטניה, שגילו אדישות למול האיומים על מדינות המפרץ הערבי..."[9]

ג'אסר אל-ג'אסר, פרשן היומון אל-ג'זירה, טען אף הוא שצירוף ירדן ומרוקו יהפוך את המשפ"מ ל"כוח אסטרטגי שאין לזלזל בו וכי העמים של המדינות האלה יהוו גוש אוכלוסין של מעל מאה מיליון נפש, שברשותו כוח צבאי יעיל. דבר זה יחזק את כוחו של האזור הערבי, את ביטחונו ואת ביטחון המפרץ הערבי בפרט".[10]

 

ראש רשות השידור הירדנית ושר ההסברה הירדני לשעבר, צאלח אל-קלאב, כתב בטורו ביומון הירדני אל-ראי: "...היהירים בעלי השאיפות האימפריאליסטיות הפרסיות ממשיכים להפריח את האיומים העושקים שלהם. בנוסף יש גם התערבות איראנית בוטה בעניינים הפנימיים של כל מדינות המפרץ. לכן הצטרפותה של ירדן למשפ"מ תביא לחיזוק היכולות הביטחוניות והצבאיות של האחים האלה..."[11]

 

סעודיה מגייסת את פקיסטן ומלזיה לגוש הסוני האנטי-איראני

יצוין כי במקביל לצירופן של ירדן ומרוקו למשפ"מ פעלה סעודיה בחודשים האחרונים לגיוס תמיכה וסיוע גם ממדינות סוניות נוספות - פקיסטן ומלזיה - במטרה ליצור גוש סוני דומיננטי נגד איראן. הדבר נעשה באמצעות ביקורים שקיים במדינות אלה האמיר בנדר בן סולטאן, יו"ר המועצה לביטחון לאומי הסעודית, שם נפגש עם ראשי המדינות. נראה כי פגישות אלה אכן הניבו פירות: שתי מדינות אלה הסכימו לשגר כוחות צבאיים שיסייעו למשטר הבחרייני לדכא את ההתקוממות השיעית נגדו, צעד שמבטא את חבירתן למחנה הסוני האנטי-איראני.

 

 ב-28.3.11 ביקר בנדר בן סולטאן בפקיסטן שם נפגש עם רה"מ הפקיסטני,יוסף רזא ג'ילאני. בתום הפגישה אמר בן סולטאן, כי פקיסטן היא "שותפה אסטרטגית" של סעודיה ואילו ר"מ פקיסטן הבטיח שארצו תמשיך לעמוד לצד סעודיה בכל הבימות הבינ"ל, מתוך רצון "להדק את השותפות האסטרטגית שלה עם סעודיה".[12]

 

ואכן, התמיכה הפקיסטנית בסעודיה ובמדיניותה נגד איראן, לא נשארה רק ברמה ההצהרתית. במהלך האירועים שהיו בבחריין בחודש מרץ האחרון, התברר כי ארגונים פקיסטניים הפועלים בדומה לחברת בלאקווטר, גייסו אלפי חיילים פקיסטניים, הן משוחררים והן כאלה שעדיין בשירות פעיל, ושלחו אותם לבחריין במטרה לסייע למשטר הסוני שם בדיכוי המתנגדים השיעים.[13]  ירחון האופוזיציה הסעודי אל-חג'אז היוצא לאור בלונדון, דיווח כי פקיסטן נענתה לבקשת הסיוע של סעודיה והסכימה לשמש מבצר עבור משפחות המלוכה של מדינות המפרץ. עפ"י הדיווח, שתי יחידות של הצבא הפקיסטני כבר נמצאות בכוננות להיכנס לסעודיה ולהתפרס בה במקרה וגל המחאות של השיעים יגיע גם אליה. סעודיה מצידה הבטיחה בתמורה לסייע לאושש את הכלכלה הפקיסטנית ולענות על צרכיה של פקיסטן בתחום האנרגיה.[14]

 

כאמור, מדינה נוספת שבנדר בן סולטאן הצליח לגייס למחנה הסוני האנטי-איראני, היא מלזיה. 

ב-23.3.2011 ביקר בנדר בן סולטאן במלזיה שם נפגש עם רה"מ, מחמד נג'יב עבד אל-רזאק ודן עימו באירועים במפרץ ובמיוחד בבחריין. בהודעה שפורסמה מטעם לשכתו של ר"מ מלזיה נאמר כי "מלזיה תומכת בצעדים שנקטו מדינות המשפ"מ בכל הנוגע לאירועים בבחריין" והיא מגנה את "פעולות הטרור שמטרתן לערער את הביטחון והיציבות של מדינות אלה".[15] התמיכה המלזית בסעודיה ובמדיניותה האנטי-איראנית עלתה מדרגה כאשר ב-13.5.2011 הודיע ר"מ מלזיה לאחר שנפגש עם המלך עבדאללה בן עבד אל-עזיז בריאד, כי מלזיה תהיה מוכנה לשלוח כוחות לבחריין שילחמו שם לצד כוח המגן של חצי האי ערב.[16]

 

ב. המשטרים המלוכנים מתאחדים כדי להתגונן מפני מהפכות העמים

מטרה נוספת העומדת מאחורי ההחלטה לצרף את ירדן ומרוקו למשפ"מ היא חיזוק יציבותן של הממלכות הערביות המנסות להתאחד כדי להגן על עצמן ועל בתי המלוכה, מפני גל המהפכות העממיות שמרעיד את המזה"ת. החשש של הממלכות הערביות הוא שהמחאות שהפילו עד עתה רק רפובליקות לא יפסחו עליהן.[17] 

 

יצוין כי הגורמים המתנגדים למהלך של צירוף ירדן ומרוקו למשפ"מ הם שהצביעו על מטרה זו וטענו בלעג, כי המשפ"מ תהפוך ל"מועדון המונרכיות".[18]

 

חשש שנפילת בית מלוכה אחד תוביל לתגובת שרשרת

במאמר בירחון האופוזיציה הסעודי אל-חג'אז, נכתב כי "יש כמעט קונצנזוס על כך שההחלטה של מדינות המפרץ, (ולמעשה של סעודיה)... מבטאת ייאוש פוליטי וחרדה מפני התפשטותן של המהפכות הערביות אל ההרמון הפרטי של מדינות המפרץ... יש גם הסכמה על כך שצעד זה ננקט במהירות, ויתרה מכך בחיפזון ומבלי שנלמד. משפחת אאל סעוד [פעלה] תחת לחץ הרגע ההיסטורי המהפכני, בחפשה אחר גדרות שיבלמו את המהפכות הללו העוברות ממדינה ערבית [אחת] לאחרת...[מחשש] שאחת המהפכות תנחת במקום מסוים ו[תפיל] את המשטר המלוכני שם, דבר שיעורר את התיאבון של העמים להפיל עוד משטרים מלוכניים..." [19]

ג'אבר מחמד אל-האג'רי, בעל טור ביומון הכוויתי אל-קבס טען גם הוא כי "לצירוף זה אין כל הצדקה למעט [הרצון] להגן על המשטרים העוברים בירושה..."[20]

 

כותבים סעודיים: בניגוד לרפובליקות, הממלכות הערביות, לא הורגות את עמיהם

בעלי הטורים הסעודיים שתומכים בהחלטה לצרף את ירדן ומרוקו למשפ"מ, לא הסתירו את העובדה שמדובר בשילוב כוחות של המשטרים המלוכנים הערביים ועמדו על ההבדל בין הממלכות הערביות, שלדבריהם מאופיינות במתינות ופתיחות, לעומת הרפובליקות הערביות התועות.

טארק אל-חומיד, עורך היומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט, היוצא לאור בלונדון, כתב: "התגובה הראשונה להחלטה של פסגת המשפ"מ בריאד.... היתה השאלה: האם זהו איחוד של כל הממלכות? והתשובה לכך היא 'למה לא?' שיהיה כך, אין בכך שום טעות. כפי שאמר לי בכיר ערבי לשעבר: 'המשטרים הערביים המלוכניים נהנים מלגיטימציה וכשרות, והדרישות העממיות שם לבצע רפורמות אינן נוגעות לשליט או למשטר', אלא לחקיקות ולחוקים וכיוצא באלה. השאלה הדוחקת היא: האם הרפובליקות הערביות שלנו הן [אכן] רפובליקות בבסיסן? שהרי ברפובליקות הערביות הנשיאים שורדים יותר מן המלכים והאמירים [הערביים], ו[התפקידים עוברים] שם בירושה אפילו במוסדות המדינה ולא רק בראש הפירמידה. מספיק לבחון את המצב בלוב ואת התפקיד שממלאים בניו של אל-קד'אפי. מה שהוכח היום, לאור רעידת האדמה הפוליטית המכה באזור כולו, הוא שהמשטרים המלוכניים לא הורגים את עמיהם. אדרבא, הם מקבלים את דרישותיהם במתינות רבה יותר, יש להם גם יותר קשר [עם העמים] והם יותר קרובים אליהם..."[21]

ג'אסר אל-ג'אסר, הפרשן של היומון הסעודי אל-ג'זירה, כתב ברוח דומה: "כל שמונה המדינות [6 מדינות המשפ"מ יחד עם ירדן ומרוקו] הן מדינות מלוכניות בהן שולטים מלכים ואמירים, וכולן בעלות דרך פוליטית מתונה המתאימה לצרכים העכשוויים. [בכולן] יש התעוררות של פיתוח, רפורמות ושלטון ההולך בדרך הישר ומתחשב בכבוד האזרחים לפי העקרונות והדרישות של השריעה האסלאמית... לכן אין ריחוק בין משפחות המלוכה או המשפחות השולטות לבין העמים שעליהם הן שולטות. תושבי המדינות האלה מעדיפים לראות עצמם משפחה אחת הכוללת את השליט והנשלט... האירועים וההיסטוריה המודרנית של הערבים הוכיחו שהמדינות האלה הן המדינות שניצלו מהגלים של סופות השינוי, מההרפתקאות המהפכניות ומהניסיון של שלטון לא ישר. לכן ההתקבצות של מדינות אלה תחת מערך אחד תהפוך אותן למגדלור ערבי אסלאמי ש[מדינות ערב האחרות], שתועות ועודן מפעילות צורות שלטון הזרות לאופי האסאלמי והערבי, ילכו לאורו.."[22]

 

ג. יצירת חלופה לליגה הערבית המתערערת

כאמור, עד לפרוץ המהפכה העממית במצרים [ינואר 2011] וגלי המחאות בסוריה [מרץ 2011], מילאו שתי מדינות אלה תפקיד מכריע בהנהגת העולם הערבי והאסלאמי. ואולם, נפילת משטרו של מובארכ והאיום משמעותי על משטרו של אסד יצרו ואקום בהנהגת העולם הערבי ונראה כי סעודיה החליטה לנצל נסיבות אלה כדי להקים הנהגה חדשה לעולם הערבי שבסיסה במפרץ ולהעביר לשם את מרכז הכובד וקבלת ההחלטות. כותבים סעודים רבים רמזו כי בצירוף ירדן ומרוקו תהווה המשפ"מ חלופה לליגה הערבית הנמצאת במשבר, וכשלה בניסיונה לאחד את מדינות ערב. הכותבים טענו כי בשלב הבא המשפ"מ תוביל את האומה הערבית.

 

סעודיה שואפת להעביר את הנהגת העולם הערבי לאזור המפרץ

במאמר מערכת שפורסם ביומון הסעודי הממסדי אל-וטן ב-12.4.2011, כחודש לפני ההודעה על צירוף ירדן ומרוקו למשפ"מ, ניתן כבר היה להבחין בשאיפה הסעודית להעביר את הנהגת העולם הערבי למפרץ: "לסוריה כמדינת ציר באזור יש תפקיד ידוע ובעל השפעה על מהלכן של סוגיות ערביות רבות, ותפקיד עיקרי בכל הנוגע למאזני הכוח באזור, בין אם בשל יחסיה עם איראן או בשל המגמה הפוליטית שלה המתבטאת בעמדותיה...  המהומות בסוריה ישפיעו ישירות על מאזני הכוח באזור וללא ספק [מצב] זה יוביל להרכבה מחדש של מפת האזור, ובמיוחד אם מוסיפים לכך את השינוי המתחולל במצרים. אנו נהיה עדים להולדתו של תפקיד חדש וחזק של מדינות המרכז באזור [הכוונה למדינות המפרץ] על חשבון מדינות השוליים [סוריה ומצרים]..."[23]

 

בעל טור סעודי: המשפ"מ תעמוד בראש האומה הערבית

בעל טור ביומון אל-ריאד, ד"ר האשם עבדה האשם צפה כי המשפ"מ תהיה כוח התמיכה של העמים הערבים, לאור העובדה שהליע"ר נמצאת היום במשבר: "מדינות המשפ"מ הוכיחו במשך שלושים שנה שהן מדינות ערביות שורשיות וכי איחודן הועיל לא רק להן אלא גם לאומה [כולה]. הן גם הוכיחו כי בזכות פעילותן המשותפת ושתה"פ הבונה ביניהן, הן היוו את הגב התומך ביותר לסוגיות האומה ובהגנה על הישגיה.. [ממול], הליגה הערבית, מאז היווסדה ועד היום, לא הצליחה לאחד את [העמדה] של הערבים לא כל שכן לאחדם לגוש שלם, חזק ומלוכד. נהפוך הוא, במקום שהליע"ר תמלא את התפקיד החיוני הזה, לאחרונה היא היתה נלהבת מאוד לקדם ברית אזורית עם המדינות השכנות ובמיוחד עם הרפובליקה האסלאמית של איראן...

 

מועצת שתה"פ של המפרץ נותרה הארגון הערבי והאזורי היחיד שהצליח להמשיך [להתקיים] ולהתמודד עם הסכנות והסופות העזות שפגעו באזור שוב ושוב... בהצטרפותן של ירדן ומרוקו היום ושל מדינות ערביות נוספות בהמשך, מדינות המפרץ כמעט ומגשימות את החלום של האומה הזו להגיע לאחדות אמיתית... שמונה המדינות האלה יהוו כוח תמיכה אמיתי ברמה המדינית, הכלכלית, החברתית והביטחונית עבור כל העמים הערביים שנכנסו לשלב השינוי, כמו תוניסיה ומצרים... ובמיוחד לאור היעדרה של הליע"ר והעשייה החלשה שלה בכל הרמות... כמה נהיה מאושרים כאשר הברית הערבית תקום מחדש והמשפ"מ תהפוך בקרוב להיות מועצת שתה"פ הערבי הראשונה והגדולה ביותר שתעמוד בראש החלוצים של האומה הזו..."[24]

 

בעל טור סעודי: המשפ"מ היא הניסיון הערבי היחיד שהצלחתו הוכחה

ברוח דומה כתב פהד אל-סלמאן, בעל הטור ביומון הסעודי אל-ריאד:  "לו חלק מהמשטרים הערביים היו מבינים שהכלכלה היא שמובילה את הפוליטיקה ולא להיפך, במיוחד בעידן של הגושים הכלכליים הגדולים... הליגה הערבית היתה יכולה להיות אחד הגושים הכלכליים והפוליטיים החזקים והגדולים בעולם.. [משטרים אלה גם] לא הבינו שקידום הסוגיה המרכזית שלהם וסוגיות אחרות של האומה ייעשה רק באמצעות כוחו של הגוף הערבי ודבקותו באינטרסים שלו... המשפ"מ היא [האיחוד] הערבי היחיד שהצלחתו הוכחה. גם אם היא לא הגשימה את כל השאיפות של אזרחיה, היא הצליחה לגבור על רב הקשיים שעמדו בדרכה. היא הפכה לישות המדינית והכלכלית ההרמונית ביותר במזה"ת, השומרת על יציבותה באזור הרגיש והמסוכן ביותר בעולם. זאת בזכות העדפתה את המכנים המשותפים, במקום את ההתנצחות על סיסמאות [בין המדינות החברות כפי שקורה בליע"ר]... מדובר בצעד חכם של מנהיגי המשפ"מ, ואולי הוא יעביר את המסר החשוב ביותר לאומה הערבית שהדרך לאחדות אמיתית מתחילה מפה [מהמפרץ]".[25]

 

יומון סעודי: המשפ"מ – בשורה חדשה לאומה הערבית

גם היומון הסעודי הממסדי אל-ג'זירה קבע במאמר המערכת שלו כי המשפ"מ היא "האופציה הבאה והמיוחלת של בני האומה הערבית..." לדברי היומון, "שש מדינות המשפ"מ יחד עם ירדן ומרוקו נותרו היחידות שמייצגות את הדרך הערבית האסאלמית המקורית... והן יצרו בסיס לאופן בו צריך להיראות העתיד של הערבים..."[26]

 

האם מדובר במהלך נגד מצרים וסוריה?

היו שפירשו את צירוף את ירדן ומרוקו למשפ"מ כמהלך המכוון נגד מצרים, בניסיון לבודדה, לאור ההצהרות של שה"ח המצרי נביל אל-ערבי, בדבר פתיחת דף חדש ביחסים עם איראן, שמצרים אינה רואה בה אויב.[27]

 

עורך היומון המצרי אל-ופד, סולימאן גודה, כתב במאמר שפרסם ביומון אל-שרק אל-אוסט: "...מה שגרם לשש מדינות המפרץ לחשוב על צעד זה הוא תחושת הסכנה לנוכח פרובוקציות מתמשכות מצד איראן כלפי המפרץ ולאור העמדה המצרית [ביחס לאיראן]... הצהרותיו של ד"ר נביל אל-ערבי על עתיד יחסי מצרים ואיראן היו נלהבות מדי... ועוררו דאגה ברורה בקרב מדינות המפרץ. נכון שהוא עידן אחר כך [את דבריו] ואמר שיחסי מצרים ואיראן לא יהיו על חשבון ביטחון המפרץ ונכון גם שר"מ מצרים, ד"ר עצאם שרף, הגדיר בביקורו האחרון בסעודיה, בכווית ובקטר את ביטחון מדינות המפרץ קו אדום... אך נראה שזה לא הרגיע את מדינות המפרץ כפי שנדרש. אחרת החשש שקיים עד היום ברחבי המפרץ מפני ההתקרבות המצרית-איראנית המפתיעה היה נעלם, ומדינות המפרץ לא היו חושבות באופן הזה בפסגת ההתייעצות האחרונה שלהן שבה הן הפליגו בדמיונן המדיני עד כדי קריאה למרוקו להצטרף כחברה במועצה בצעד תקדימי שאין דומה לו!."[28]

 

עם זאת, בראיון ליומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט, הכחיש שה"ח העומאני, יוסוף בן עלוי, כי המטרה היא לבודד את מצרים.[29]  היו גם שטענו כי המהלך מכוון גם נגד סוריה, אולם היומון  אל-קדס אל-ערבי מסר כי שה"ח הירדני, נאצר ג'ודה, שולל כל קשר בין צירופה של ארצו למשפ"מ לבין המתרחש בסוריה.[30]

 

ד. תגובות ירדן ומרוקו להזמנה להצטרף למשפ"מ

בירדן, השרויה במשבר כלכלי חמור, המתבטא בגירעון בתקציב המדינה, חובות גדולים, אבטלה גואה ורמת הכנסה נמוכה, התקבלה הבשורה על צירופה למשפ"מ בשמחה. מאמרים רבים ביומונים הממסדיים בירכו על המהלך וראו בו חבל הצלה כלכלי למדינה וישועה לאזרח הפשוט הנושא בנטל החובות. יומונים אלה צפו שיפור ניכר ברמת החיים ובמחירי האנרגיה, עניין המתסיס את המחאות העממיות.[31]

 

במאמר המערכת של היומון הירדני אל-דוסתור, נכתב: "הצטרפות ירדן למדינות המשפ"מ תמריץ את כלכלתה על ידי משיכת השקעות מהמפרץ ותעניק לה הזדמנות היסטורית לייצא את כישוריה וניסיונה המצוינים למדינות המפרץ... זאת בנוסף לאפשרות שירדן תקבל יחס מועדף [שיתבטא] בהוזלת מחירי האנרגיה, דבר אשר יקל על הנטל התקציבי של המדינה ושל אזרחיה... הדבר יסייע לכלכלה הירדנית לבצע קפיצה איכותית, ולעבור ממצב של דשדוש ל[מצב] של עשייה, בנייה, יצירתיות ופיתוח..."[32]

 

ההזמנה ששיגרו מדינות המפרץ למרוקו להצטרף למועצה שלהן הפתיעה את העולם הערבי והאסלאמי כולו ואף את מרוקו עצמה. שכן, בניגוד לירדן שביקשה כבר לפני 15 שנה להצטרף למועצה, מרוקו מעולם לא הגישה בקשה שכזו ונושא צירופה למועצה מעולם לא עלה לדיון.[33]  כמו כן, קולות רבים בעולם הערבי טענו כי בין מרוקו למדינות המפרץ אין קרבה גיאוגרפית או מנטאלית ואין שום מכנה משותף. היומון הלונדוני אל-קדס אל-ערבי אף טען כי "מרוקו קיבלה את ההזמנה בפליאה ובתדהמה".[34]

ואכן, תגובתה הראשונית של מרוקו להזמנה להצטרף למשפ"מ, היתה מסויגת במעט. בהודעה שפרסם משרד החוץ המרוקאי נאמר כי מרוקו "קיבלה בהתעניינות גדולה את ההזמנה" וצוינו "יחסי אחווה החשובים והמיוחדים בין מרוקו למדינות המפרץ... והסולידאריות המאחדת בינה ובין מדינות אלה". יחד עם זאת ההודעה ציינה כי "מרוקו דבקה באופן טבעי בשאיפה המגרבית לבנות את איחוד המגרב הערבי שמהווה אופציה אסטרטגית עיקרית של האומה המגרבית". משיקולים אלה, כך נכתב, "מרוקו נכונה לקיים דיונים מעמיקים עם המשפ"מ כדי לגבש הסדר לשתה"פ הטוב ביותר עם אזור חשוב זה בעולם הערבי והאסאלמי".[35]

היו שפירשו תגובה זו של מרוקו כדחיית ההזמנה להצטרף למשפ"מ ואולם בתוך כמה ימים עמדתה הובהרה, כאשר  שה"ח המרוקאי, אל-טיב אל-פאסי פהרי, שנפגש עם מלך סעודיה, עבדאללה בן עבד אל-עזיז, הודה לו על ההזמנה להצטרף למשפ"מ. בתום הפגישה הוא אמר ליומון הלונדוני אל-חיאת כי מרוקו "נחושה מאוד" להצטרף למועצה וכי הדבר צריך להתבצע בהדרגה. לדבריו, "למרוקו ולמדינות המפרץ יש ראיה משותפת וזהה לגבי האתגרים העומדים בפני העולם הערבי וזהו ... צעד אסטרטגי מוצלח... שישרת את האינטרסים של האומה הערבית כולה". שה"ח המרוקאי הבדיל גם הוא בין המדינות הערביות בהן פרצו המחאות העממיות משום שההנהגות אינן נענות לדרישות העם, לבין המונרכיות הערביות במפרץ ובמרוקו שם יש קשר הדוק בין ההנהגה לעם. הוא תקף את איראן על התערבותה בענייניהן של מדינות המפרץ ושל מרוקו וטען שארצו, שניתקה את יחסיה עם איראן כבר לפני שנתיים, מאחר וזו התערבה בענייניה, לא תחדש את יחסיה עימה.[36]

 

ה. התנגדות בכווית, קטר ובירדן להחלטה לצרף את ירדן ומרוקו

לצד תגובות השמחה להחלטה לצרף את ירדן ומרוקו למשפ"מ, היו בירדן ובמדינות המפרץ מי שמתחו ביקורת על המהלך. ב-11.5.2011, למחרת ההכרזה על הסכמתן של מדינות המשפ"מ לצרף את ירדן ומרוקו, דיווח היומון הכוויתי אל-קבס, כי ההחלטה לא התקבלה בהסכמה של כל חברות המועצה וכי כווית, קטר ועומאן ביקשו ללמוד עוד את ההצעה.[37] הביקורת הקשה ביותר הופיעה בעיתונות הכוויתית שפרסמה כמעט מדי יום מאמרים חריפים נגד ההחלטה. המתנגדים לצירוף ירדן ומרוקו למשפ"מ הצביעו על פער התרבויות; על  השוני במנהגים בין מדינות המשפ"מ לירדן ומרוקו; על ההבדלים במצב הכלכלי, במבנה השלטון ועל הריחוק הגיאוגרפי. הובע גם חששו שירדן ומרוקו יהפכו לנטל כלכלי על מדינות המפרץ ויפגע במאפייני הזהות המפרצית. עוד נטען כי יש להעדיף צירוף מדינות קרובות כתימן ועיראק, בטרם מצרפים מדינות רחוקות יותר.

 

כווית: חברי פרלמנט דורשים משאל עם; ביקורת חריפה בעיתונות

היומון הכוויתי אל-קבס דיווח ב-12.5.2011 כי החוגים הפוליטיים והעממיים בכווית הופתעו מהכוונה לצרף את ירדן ומרוקו למשפ"מ וטענו שהדבר עלול לסכן את הזהות המפרצית. דווח גם שגורמים מכל גווני הקשת הפוליטית בכווית התנגדו לרעיון וחברי פרלמנט כוויתים דרשו שההחלטה בעניין תתקבל במועצת האומה [הפרלמנט].[38] היומון אל-ראי דיווח על חברי פרלמנט שדרשו שההחלטה תתקבל במשאל בין עמי המפרץ.[39]

 

כאמור בעיתונות הכוויתית התפרסמו מידי יום מאמרים חריפים נגד צירוף  ירדן ומרוקו למשפ"מ. ג'אסם בודי מו"ל היומון הכוויתי אל-ראי כתב במאמר מערכת שכותרתו "תחילת הסוף של מועצת שתה"פ של המפרץ": "אינני מבין, ואני טוען שרבים אחרים מלבדי אינם מבינים, את ההודעה המפתיעה של המשפ"מ על האפשרות שהיא תתרחב ותכלול את ירדן ומרוקו... לא הבנו ואנו עדיין לא מבינים את הסיבה לצעד המפתיע ואנו קובעים שלא ניתן יהיה להגשימו, אלא אם זה יהיה במסגרת אחרת ולא במסגרת המשפ"מ... במיוחד אם ההכרזה הזו היא למעשה מסר פוליטי [המיועד] למדינות האזור ולא מסר של שת"פ אמיתי המבוסס על נתונים וגורמים משותפים. אם מדינות [המשפ"מ] הקרובות זו לזו במנהגים, במסורות, בצורת המשטרים שלהן, באופי של העמים, במזג האוויר ובדאגות... לא הצליחו במשך שלושים  שנה של שת"פ הדוק –  להשלים [רעיונות] של מטבע אחיד, איחוד המכס, שוק משותף או פרויקטים אחרים שהושגה לגביהם הסכמה ... כיצד יכולות המדינות האלה לפתוח את [דלתות המועצה] בפני חברות חדשות...?

 

...האם נקלחה בחשבון דעת הקהל המפרצית? האם היו התייעצויות עם הגופים המייצגים את העמים במפרץ? האם מועצת האומה הכוויתית, מועצת השורא הסעודית, מועצת השורא הבחריינית או האליטות ... בכל המדינות החברות במועצה דנו בצירופן של ירדן ומרוקו למשפ"מ? האם האזרחים של שש המדינות האלה ידעו על ההחלטה, או שהם הופתעו ממנה לחלוטין כשם שהופתעו חלק מהמשלחות שהשתתפו בפסגת ההתייעצות? אנו מקווים שלא יובן מדברים אלה כאילו יש עמדה עוינת מוקדמת נגד הממלכות ההאשמית והמרוקאית. אלה שתי מדינות שאנו מכבדים מאוד את ניסיונן המדיני... אולם שתה"פ שאנו רוצים [איתן] צריך להתבסס על מכנים משותפים כלכליים, חברתיים, הומאניים ומדעיים שיועילו לכל הצדדים ולא [שת"פ] הנשען על צרכים של מצב פוליטי מסוים ואשר באמצעות שת"פ זה עונות מדינות האזור על איומים מסוימים...

 

כיצד יפתרו חלק ממדינות המפרץ את היעדר המכנים המשותפים עם מרוקו למשל, שהיא עצמה לא מצאה עד היום פתרון לנושא הזה עם שכנותיה?... [רק] כאשר מדינות המשפ"מ יצליחו להביא הישגים ניכרים לעין לאחר שלושים שנה של עבודה משותפת, נוכל לחשוב (ולחשוב בלבד) על פתיחת הדלתות בפני מדינות אחרות וזאת תוך התחשבות במטרות, ביכולות ובעובדות המציאותיות... מן הראוי שנסדיר [קודם] את ענייני הבית שלנו לפני שנקבל אורחים או שותפים ושנתחיל לעשות זאת בהתייעצות עם אנשי הבית... כלומר עם תושבי [המפרץ]. נותרה אנקדוטה. איחוד המגרב שכלל מדינות קרובות זו לזו ובהן מרוקו התמוטט והתאדה. מועצת שתה"פ הערבי שכללה את מצרים, ירדן, תימן ועיראק התמוטטה והתאדתה גם היא. נקווה שהחיפזון שאפיין את הצעד האחרון [לצרף את ירדן ומרוקו למשפ"מ] לא יוביל להתמוטטות ולהתאיידות של המשפ"מ."[40]

 

חבר הפרלמנט הכוויתי, ד"ר חסן עבדאללה ג'והר, כתב בטורו ביומון אל-ג'רידה: "ההחלטות המפתיעות והלא שקולות שקיבלה המשפ"מ ...עלולות לגרום לכך שהחלום על האינטגרציה וההתמזגות בין המדינות המפרציות ייגוז, במיוחד לאור העובדה שהחברות החדשות כבר חוו ניסיונות [דומים] באזור שלהן ועם מדינות הדומות להן בדברים רבים – ניסיונות שלא שרדו יותר מכמה חודשים ו[הסתיימו] בכישלון חרוץ..."[41]

 

בעלי טורים קטרים: פערי התרבויות ורמת החיים יזיקו למדינות המפרץ

גם בעיתונות הקטרית התפרסמו כמה מאמרים בגנות ההחלטה, אולם במידה פחותה בהרבה מהעיתונות הכוויתית. אחמד עלי, עורך היומון הקטרי אל-וטן כתב: "אין מחלוקת על כך שהשוני בתרבויות ובמנהגים החברתיים והפער ברמת החיים בין המדינות המייסדות [של המועצה] לבין השתיים שזומנו להצטרף כחברות בה, עלול להשפיע לרעה על החברות המפרציות. לכן הצטרפותן... צריכה להיעשות תוך... התחשבות באינטרסים הנוכחיים והעתידיים של עמי האזור ולא על חשבונם... איננו רוצים לחזור על המודל של 'הצהרת דמשק' שנולדה מתה [בהשפעת] אווירת הפלישה העיראקית לאחות כווית, ואשר כללה את מצרים וסוריה לצד מדינות המשפ"מ, ונקברה מאוחר יותר באפלה בלא שדובר עליה יותר!... כדי שצירוף ירדן ומרוקו ל[משפ"מ] יצליח... יש לקבל עליו הסכמה או ברכה עממית [כלומר מעמי מדינות המפרץ] ולא [להנחיתו] מלמעלה..."[42]

 

ד"ר אחמד עבד אל-מלכ, עיתונאי קטרי הצביע גם הוא על פערי התרבות, ההבדלים באופי ובמנהגים של החברות, ההבדלים במוסדות השלטון וכן על הריחוק הגיאוגרפי וטען כי קבלתן של תימן ועיראק למועצה קודמת לקבלתן של מקורו וירדן: "...הבית המפרצי צריך להשתלט קודם על עצמו. יש לו נושאים רבים שמצריכים דיון ארוך... אם במשך שנים ארוכות עוד לא הושלמה קבלתה של תימן שהיא מדינה שכנה ואסטרטגית עבור מדינות המועצה כחברה מלאה במועצה, ואם עיראק אשר משקיפה על המפרץ ומהווה עומק אסטרטגי עבור מדינות המפרץ אינה עומדת בתנאי הקבלה למועצה, אז כיצד אנו יכולים להקל את תהליך קבלתן של מרוקו וירדן [למועצה]?!"[43]

 

האח"ס וגורמים נוספים בירדן נגד צירוף ירדן למועצה

ארגון האחים המוסלמים, שסעודיה רואה בו גורם עוין, הוא שעמד בראש המתנגדים לצירוף ירדן למשפ"מ. מפלגת חזית הפעולה האסלאמית, הזרוע הפוליטית של תנועת האחים המוסלמים בירדן, טענה כי הצטרפות ירדן למשפ"מ תהיה "חזרה למדיניות הצירים שהאומה [הערבית] חוותה בשנות הששים ואשר תרמה לפילוג באומה, לבזבוז האנרגיות שלה, להטיית המצפן שלה ולעיסוק במאבקים צדדיים שרק האויב הרוויח מהם". המפלגה הזהירה כי הצטרפות ירדן למועצה נעשית בהתאם ל"שיקולים ביטחוניים [מתוך] התנגדות לפעילות העממית הקוראת [לבצע] רפורמה, או שמטרתה להיכנס לסכסוכים אזוריים לטובת כוחות גדולים השואפים להגן על האינטרסים שלהם באזור [קרי סעודיה]." עוד נאמר כי המפלגה מתנגדת לכך שההקלה בבעיות הכלכליות של המדינה תושג במחיר "הקרבת העקרונות שלנו והחיים של האזרחים"...[44]

 

לצד האחים המוסלמים, גם כוחות פוליטיים וחברתיים נוספים בירדן הודיעו על התנגדותם להצטרפותה של ירדן למשפ"מ מחשש שירדן תשמש "זרוע ביטחונית בידי השליטים [במפרץ] נגד העמים שלהם".[45]