המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
יועצו של ערפאת על הציפיות הפלסטיניות מבוש
25/1/2001


יועצו של ערפאת על הציפיות הפלסטיניות מהנשיא בוש

 

יועצו של ערפאת ועורכו הראשי של היומון הפלסטיני "אל-איאם", אכרם הניה, פרסם מאמר מערכת לרגל השבעתו של הנשיא בוש[1]. להלן קטעים מן המאמר:

 

"החל מהיום, תהיה וושינגטון עיר חדשה לגמרי מבחינתם של הבכירים הפלסטינים...

עם כניסתו של הנשיא הרפובליקאי, ג'ורג' בוש, כדייר חדש לבית הלבן, הבכירים הפלסטינים יעסקו עם קבוצה חדשה של פרצופים במשה"ח, במועצה לביטחון לאומי, ובבית הלבן.

 

אין ספק שתחושת הקלה מציפה את נפשם של הפלסטינים, בשעה שהם רואים את חברי צוות השלום האמריקאי עוזבים את משרותיהם; אין ספק גם שאיש לא יזיל דמעה על עזיבתם שהוכתרה בכישלון מוחץ. גם אם המומנטום של תהליך השלום יאבד מבחינה פרוצדורלית את חיוניותו של הנשיא קלינטון, התהליך רק ירוויח מהסתלקותם של חברי צוות זה, השותפים בנאמנותם המוחלטת למדיניות ממשלות ישראל. אחדים מהם מצטיינים, בנוסף לנאמנות זו, ברדידות רבה ובריקנות אידיאולוגית.

 

יתכן שהפרשנויות הערביות הרבות שקידמו בברכה את ממשל בוש עוררו תקוות בלתי ריאליות בנוגע למה שניתן לצפות מהדייר החדש בבית הלבן; יתכן שציפיות אלה התחזקו נוכח המחלוקת שפרצה בעקבות הבחירות בארה"ב, מחלוקת שבה עמד הלובי היהודי בעוצמה לצדו של אל גור שזכה לשמונים אחוזים מקולות יהודי ארה"ב; יתכן גם שציפיות אלה התחזקו נוכח העובדה שבוש לא מינה יהודים כלשהם לממשלתו. אלא שכל הצפיות האלה מתעלמות מאופי פעולתו של המשטר האמריקאי ומן המגבלות המוטלות עליו ואינן נותנות משקל ראוי לאופי המורכב של קבלת ההחלטות המדיניות בארה"ב.

 

אלא שלגיטימי ואף הכרחי לגרום לממשל בוש להבין כי ישנן צפיות פלסטיניות וערביות שיש להתייחס אליהן, בעיקר מאחר שהנשיא קלינטון נקט ביומו האחרון בצעדים מעשיים [המעידים על] העדפתו את ישראל, כאשר החליט להגדיל את היקף הסיוע האמריקאי הצבאי לישראל ולהתיר לה לרכוש את החדישים שבמטוסי הקרב האמריקאים.

 

כפלסטינים, עלינו לשאוף ולתבוע מן המדיניות האמריקאית שלושה מאפיינים חדשים ביחס לבעיה הפלסטינית:

 

ראשית, בעידן הנשיא ג'ורג' בוש האב, הרבה שר החוץ המבריק, ג'יימס בייקר, להשתמש בביטוי "האינטרסים הלאומיים האמריקאים העליונים". הפלסטינים אינם מבקשים מממשל בוש הבן יותר מאשר נאמנות לאותם אינטרסים. כל ניתוח אובייקטיבי מוביל לאמת אחת והיא ששלום המבוסס על צדק ועל ביצוע החלטות הלגיטימיות הבינלאומית הוא ערובה עיקרית למה שוושינגטון רואה כאינטרסים האסטרטגיים שלה במזה"ת.

 

אנו סבורים שאחד הלקחים העיקריים שהאינתיפאדה העלתה על פני השטח בחודשים האחרונים הוא שמי שתכננו תוכניות ומסגרות לעתיד האזור בשני העשורים הקודמים, תוך הזנחת הגורם הפלסטיני, בנו, למעשה, ארמונות של חול.

 

האינתיפדה הוכיחה, למי שאינו חירש או עיוור, שלבעיה הפלסטינית יש יכולת אדירה להשפיע על העמים הערביים. האינתיפדה הצליחה ליצור מחדש תודעה של דור שלם שבשנים האחרונות היה ניסיון לגרום לו להתבגר ללא כל זיכרון לאומי. אנו סבורים שמוחות אובייקטיבים בוושינגטון צריכים להפיק את הלקח הזה, לאחר שראו בחודשים האחרונים את השגרירויות האמריקאיות נסגרות ברבות מן הבירות הערביות והאסלאמיות; לאחר שהיו עדים להפגנות הזעם נגד המדיניות והסחורות האמריקאיות; או לאחר שחזו במשחתת קול כשהיא מתפוצצת בנמל עדן.

 

האבן של האינתיפדה חשפה את שבריריותו של מה שארה"ב ראתה כמודל מוצלח למערכת אזורית במזה"ת, והיא שבה והעלתה את השאלה המובנת מאליה שוושינגטון ניסתה לגרום להיעלמותה.

 

מדיניות אמריקאית רציונלית "שתציל את ישראל מעצמה", כפי שאמר [תת שה"ח] האמריקאי ג'ורג' בול לפני כמה עשורים, היא עניין המשרת את האינטרסים האמריקאים העליונים; מדיניות אמריקאית המרסנת את הקיצוניות וההתפשטות הישראלית, משרתת את יציבות המערכת הערבית, שלמרבית המדינות הנכללות בה יש קשרים טובים עם וושינגטון.

 

הניסיון מוכיח שנקיטת עמדות שאינן זוכות לאהדתה של ישראל איננה רק הכרחית, אלא גם אפשרית. כאשר החליט רונלד רייגן בדצמבר 1988, לקראת עזיבתו את הבית הלבן, לקיים דיאלוג עם אש"ף, לא היינו עדים למחאות רציניות מצד חברי הלובי הישראלי בקונגרס; כאשר איים ג'יימס בייקר על ישראל של יצחק שמיר וחייב אותה להכיר בנוסחה "שטחים תמורת שלום", וכאשר ממשל בוש האב הקפיא את הערבויות על הלוואותיה של ישראל במחאה על הבנייה בהתנחלויות, לא התרחשה רעידת אדמה בגבעת הקפיטול. ממשל בוש הניף את הסיסמה "האינטרסים הלאומיים האמריקאים העליונים" שהפוליטיקאים האמריקאים הנוכחיים יתקשו לצאת נגדה כאשר הממשל רציני לגביה.

 

שנית, צוות השלום בעידן הנשיא קלינטון ביצע את השגיאות והטעויות הגדולות ביותר כאשר ניסה לבטל את מקור הסמכות שאושר הן על ידי האמריקאים והן על ידי הקהילייה הבינלאומית, להסדר הסכסוך הערבי-ישראלי. לפיכך, הפלסטינים מצפים מממשל בוש הבן לדבוק במקור סמכות זה, שממשל בוש האב קבע אותו כבסיס לזימון לועידת מדריד שהחלה את תהליך השלום הנוכחי.

 

מה שהתרחש במהלך פסגת קמפ-דיוויד ולאחריה היה ניסיון לנפץ את מקור הסמכות המתבטא בהחלטות הלגיטימיות הבינלאומית והעיקרון "שטחים תמורת שלום". הדבר היווה נוק-אאוט לאמינות האמריקאית באזור והגביל את היכולת האמריקאית למלא תפקיד של מתווך. ההתעקשות על ביטול מקור הסמכות משמעותה ביטול תנאי השלום הצודק ובר הקיימא באזור.

 

שלישית, הפלסטינים מצפים שממשל בוש ישקיע מאמצים נוספים כדי להבין את הרגישויות הפלסטיניות ולהתייחס אליהן. כוונתנו כאן היא בעיקר שיש להיפטר מכל היסודות "המזרחניים בסגנון לורנס [איש ערב]" שמציתים, כנראה, את דמיונם של הפוליטיקאים האמריקאים ביחסם למזה"ת. השקפה זו מתעלמת מן העובדות והתמורות במציאות ובנוסף יש בה יסודות של התנשאות וגזענות המרעילות את האווירה ומנטרלות את ההזדמנות לפתח יחסים בריאים ונכונים. כוונתנו בעיקר היא שאנו מצפים לראות שהאנשים המרכזיים בממשל בוש מבינים שחייו של הפלסטיני גם כן יקרים ובעלי ערך ושיש לו את הזכות ליהנות מביטחון  בדיוק כמו הישראלי.

 

 אנו מצפים שתהיה לממשל את הרגישות להבין את משמעותה של ה"נכבה" הפלסטינית [תבוסת 1948] ואת הטרגדיה והסבל של הפלסטיני הן בפזורה והן על האדמה הפלסטינית; אנו מצפים שהם יעריכו את מידת הויתורים ההיסטוריים שהפלסטינים יזמו באומץ למען השלום באזור. אנו מצפים לראותם מכבדים את העובדה כי קיימת דעת קהל פלסטינית המבטאת חברה אזרחית בעלת ניסיון פוליטי עשיר ושהחברה הזו האצילה על הנהגתה הנבחרת את [הסמכות] בהתאם לתוכנית מוגדרת המקפידה על הזכויות הלאומיות היסודיות.

 

מקומם של שלושת המאפיינים האלו נפקד ממדיניות ממשל קלינטון... הגם שאינני משתייך לאלו המודאגים מן האפשרות שממשל בוש לא יתעניין בסכסוך הישראלי-פלסטיני, מתוך אמונה כי להט הסכסוך יכפה את עצמו על סדר היום של בוש, אינני צופה גם שוושינגטון, זו עם הפרצופים החדשים, תהיה בעלת מדיניות חדשה לחלוטין. אלא שאנו אומרים שמאמץ ערבי אינטנסיבי מסוגל לסייע לגיבוש פנים חדשות למדיניות חדשה של וושינגטון.



[1] אל-איאם (רש"פ), 20.1.2001