בכירים ובעלי טורים ברש"פ ובפת"ח: שיגור הטילים מעזה – מעשה פזיז ומסוכן
בכירים ובעלי טורים ברשות הפלסטינית מתחו ביקורת חריפה על החמאס בשל השתתפותה בירי הטילים על ישראל. לדבריהם, לירי הזה יש כמה סיבות: היריבות הפנימית בתנועה, שהציבור משלם את מחירה; אבדן שליטה של ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל על עזה ועל מפקד גדודי עז אל-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של החמאס, אחמד אל-ג'עברי, בשל היותו טרוד בנעשה בסוריה; רצונה של החמאס לטרפד את יוזמתו של ראש הרש"פ, מחמוד עבאס, לבקר בעזה. המבקרים את ירי הטילים טוענים כי הדבר עלול לגרור את האזור לסבב אלימות נוסף דוגמת עופרת יצוקה.
להלן תרגום לקט מאמרים בנושא:
"איננו רוצים התנגדות כזאת שמזיקה לנו"
בכיר במשרד החוץ ברש"פ וכן בעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, עדלי צאדק, כתב: "שאללה ישפיע מחסדיו על החפים מפשע שנהרגו בהפצצה הנפשעת על עזה. שירחפו בשמים נשמות השהידים הילדים, אהובי אללה, שמטוסי הקרב חיסלו. שכל טיפה מדמם הטהור תהיה קללה על הכובשים. מלבד זאת, חובתנו לנרצחים השהידים גדולה יותר מכתיבת שירי קינה או הטחת גידופים באויב. כל עוד עשינו זאת ונמנענו לקרוא לדברים בשמם התוצאה היא שטילי 'אבי פאשוש' [כינוי לדבר כושל] לא השיגו איזון אסטרטגי ולא הכאיבו לכובשים, ורשימת ההפסדים שלנו נשארה פתוחה...
אלא שחובתנו כלפי הדם הטהור והשפוך אינה לטפל בהוצאות האבל או לשלם עבור הסעודות, לא להביך את משפחות הקורבנות שנרצחו ולא לעשות פוטו מונטאז' בחנות הצילום כדי להדפיס פוסטר של ילד חגור נשק אוטומטי ארוך ממנו, כפי שעושים הרמאים, אלה הסוחרים בירי, כדי לשרוד בשלטון מבלי לחזור אל העם.
חובתנו לשהידים שלנו שנרצחו היא להתריע מפני אלה המצווים לירות טילי 'פאשוש' ולהתמקד במטרותיהם הארציות, שאינן מטרות ג'יהאד, ולומר בגילוי לב את האמת: איננו רוצים 'התנגדות' כזאת. היא מזיקה לנו ואנו משלמים מחיר יקר בגללה, בעוד שהיא אינה מכאיבה לכובשים ולא נהרגים בכבשנה אלה הנוהגים אלימות וגסות בבני אדם...
הפלסטינים שבטווח האש יודעים היטב שקבוצת 'הרעשנים' אינה עוסקת בג'יהאד. לו עסקו בו היו שמים את נפשם בכפם ומתקרבים באמצעיהם המופלאים ... אל נקודות ריכוזי [הצבא] של הכובשים, כדי להכאיב להם [ובכך למנוע תגובה] נגד ילדינו ונשותינו."[1]
הציבור משלם את מחיר המאבקים בחמאס
בעל טור ביומון הרש"פ, מופק מטר, כתב: "עד מתי מיליוני אנשים מהעם הפלסטיני ישלמו את המחיר של הסיכון הפזיז של ההנהגה הצבאית של החמאס, ושל צרות האופקים והעקשנות של הנהגתה הפוליטית? האם יעלה על הדעת שהפלסטינים ייכתשו בין אבני הרחיים של שתי ההנהגות, המתחרות זו בזו על ההשפעה והשליטה בעזה, כשהתושבים החפים מפשע נופלים [קורבן]?...
מנהיגי החמאס קוראים לעולם ללחוץ על ישראל להסכים לתהדיאה [רגיעה] ולהפסקת אש, בעוד שצבאה [של החמאס] מפוצץ את התהדיאה, שהיא עצמה כפתה על הפלגים, כדי לחמוק מיוזמתו של אבו מאזן [לבקר בעזה]. [ראש ממשל החמאס] אסמאעיל הניה דורש מאמצעי התקשורת הערביים והעולמיים להתמקד במתרחש בעזה ולהזניח אירועים אזוריים סוערים. ואולם האם הוא יעז להצהיר כי אל-ג'עברי – המפקד הצבאי האוחז בגרונם של השיח'ים והפוליטיקאים 'האחים' שלו – אינו מיטיב לראות את המצב?; וכי יצר הגאווה של אנשי הצבא והפוליטיקאים כאחד, הפך, לאחר ההשתלטות בהפיכה מזוינת על עזה... למחלה חשוכת מרפא? [האם הניה יודה] שכולם, ללא יוצא מן הכלל, חוטאים בדחיפת מיליונים מן העם הפלסטיני לכבשן של גיהינום חדש, רק כדי שאל-ג'עברי וצבאו יוכלו לספק את רצונם לשלוט ולכפות עצמם על צווארם של תושבי רצועת עזה המסכנים? ההתקפות הישראליות הן הזדמנות בשבילם לברוח מהתמודדות עם יוזמתו של הנשיא אבו מאזן, וההפצצות חסרת התועלת שלהם [אל עבר ישראל] הן הזדמנות בשביל ישראל לחסל את אותה היוזמה בעודה באיבה...
ישראל ניצלה את יהירותו של המפקד הצבאי של חמאס, אחמד אל-ג'עברי, ואת אובדן השליטה עליו ועל המצב בעזה מצד הממונים עליו בדמשק – הלשכה המדינית בראשות [ח'אלד] משעל – העסוקים בחיפוש מקלט בטוח מפני ההתפתחויות והתמורות בסוריה... אל-ג'עברי שורף את עזה בעוד ח'אלד משעל, המנהיג הפוליטי של חמאס, מגן על הדיכוי שמפעיל הנשיא בשאר אל-אסד נגד תושבי סוריה."[2]
הירי נובע מאינטרסים פוליטיים צרים של החמאס
בעל טור ביומון הרש"פ אל-איאם, חמאדה פראענה, כתב: "חמאס פועלת כדי לצנן את האווירה לאחר שחיממה את חזית העימות עם ישראל באמצעות ירי טילים ומרגמות לשטחה, תוך הקפדה יתרה שלא לפגוע באיש מתושבי [ישראל]. חמישים פצצות המרגמה, ששיגרה חמאס והודיעה שלא כהרגלה על אחריותם של [גדודי עז אל-דין] אל-קסאם לשיגורם, היו מסר בעל מטרות פלסטיניות שאינן קשורות להתנגדות לכיבוש או להתגרות בפרא הישראלי הרובץ." לדברי פראענה, הירי נועד לעצור את מחאת הנוער נגד הפילוג באמצעות יצירת חשש מפני ההתקפות הישראליות, ולטרפד יוזמת עבאס לבקר בעזה כדי להשיג פיוס. הוא הוסיף: "חמאס מדברת על התנגדות בעודה מתחננת לתהדיאה, משום שהאינטרס העיקרי שלה היא לשמור על הישגיה המפלגתיים מן הבחירות הקודמות ולשמר את תוצאות ההפיכה."[3]
עורך יומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, חאפט' אל-ברגות'י, ממשיל את העם הפלסטיני לילד שגדולים ממנו גונבים את כספו: "הילד כאן הוא עמנו שהכיבוש גוזל ממנו הכול. תנועת החמאס חברה אל [הכיבוש] מתוך אינטרס משותף: לגזול ממנו את החופש שלו, את כספו ואת דמו ואפילו [את זכותו] לקונן על מר גורלו. [תנועת החמאס] סבורה... שיש לה ייפוי כוח אלוהי לנהוג עם בני האדם על פי צרכיה.
ההפגזה הפתאומית של 49 טילים לעבר ישראל, לאחר שתיקה של יותר משלוש שנים, לא הייתה אלא הפגזה של יוזמת הנשיא לבקר בעזה ולסיים את הפילוג וכן הפגזה של הזרם המתון בחמאס. היא באה להגן על שאיפותיהם של אלה המרוויחים מהמצור ומהפיצול [הפלסטיני] ושל אוהבי היורו והתומאן האיראני."[4]
ירי הטילים עלול להוביל לעוד "עופרת יצוקה"
השגריר לשעבר של אש"פ בתימן ובעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, יחיא רבאח, כתב: "טילי הגראד היכולים להגיע למטרות צבאיות ואזרחיות בנגב ובמישור החוף הדרומי כמו אשדוד, אשקלון ועוד, מדויקים יותר מהטילים 'הביתיים', הנקראים, למשל, אל-קסאם ואל-קדס... כיוון שכך, [טילים אלה] מועמדים לגרור את רצועת עזה לסבב חדש של אלימות המזכיר את מבצע עופרת יצוקה של ישראל בימים האחרונים של שנת 2008 ובימים הראשונים של שנת 2009, שגרם להרס נרחב לבתים ולתשתיות, לאבדות רבות בנפש, להמשך המצור ולהמשך הפילוג, על השלכותיו המסוכנות.
מטרתם של המעורבים במעגל האלימות שבו נעשה שימוש בטילי גראד, הייתה להגיב באש חיה נגד יוזמת הפיוס של הנשיא אבו מאזן ולהגיב גם נגד תנועת הצעירים שהקדימה את האופוזיציה המסורתית, בהתייצבה בראש השורות באופן משכנע ותוך תמיכה רחבה... ככל שימשיכו לשגר טילי גראד מהרצועה - בהסכמת [החמאס] או שלא בהסכמתה - כך גם תעלה רמת האלימות."[5]
בכירי החמאס רוצים תהדיאה רק כשהסכנה קרבה אליהם
בטור אחר שפרסם ביומון אל-חיאת אל-ג'דידה כתב עדלי צאדק: "אנו מחכים לביקורת עצמית של אנשי החמאס... אלה שגרמו [להפצצה הישראלית] החלו לבקש תהדיאה לאחר שהכובש הבזוי החל לנפנף מולם במקל הפגיעה האישית נגד הוד מעלתם... כשהם קלטו את המסר והרגישו שהסכנה מתקרבת עליהם, הם הפכו [פתאום] לחכמי תהדיאה ובקיאים באינטרס העליון החבוי במניעת שפיכות הדמים. כרגיל, הכובשים אויבי עמנו, יודעים שטילי 'אבי פאשוש' לא פצעו [אפילו] פועל [אחד] אצלם, ושהשיגור הזה... לא היה ראוי להפצצה הקטלנית שלהם שפגעה בחפים משפע...
הדבר המוזר בשפה של החמאס הוא שלאחר שהיא מבקשת תהדיאה והתערבות [להפסקת אש], היא אינה מפסיקה להשתמש במליצות חסרות משמעות... כגון שהכדור עכשיו במגרש הישראלי ושהתהדיאה תהיה על בסיס של הדדיות... כאילו קבוצת החמאס, במשחק המר והשקול, הכניעה את היהודים והכאיבה להם. היה ראוי שאנשי החמאס יודו בטעות ואז איש לא ירדוף אחריהם, תוך האשמתם בכוונת [זדון] והתעלמות מהעובדות. עמנו טוב ולא יתבע מהם דין וחשבון על כך שהם ידעו את ההקשרים והתוצאות, אך הם השתמשו בדם של אנשים לצורך תמרונים פנימיים ביניהם או תמרונים אותם דימו לבעלי ערך בוויכוח הפנים-פלסטיני.
עכשיו אנשי החמאס מדברים על התחייבותם לתהדיאה כל עוד האויב מתחייב [לה]. זה האחרון, מצידו, שואג ומאיים, ומציג עצמו כסובל, פצוע ומתלונן, לאחר שהרג כעשרים פלסטינים... איזו משוואה היא זו, שאליה הכניס אותנו כוח עריץ ומושחת השולט בעזה, שהאכילנו מרור ולא נראה שהוא מוכן לסגת אלא מול האויב."[6]
