כללי

תגובות בעולם הערבי ובאיראן למהפך בתוניסיה

האירועים בתוניסיה והשלכותיהם על מדינות ערב האחרות היו במוקד השיח הציבורי בתקשורת הערבית בתקופה האחרונה. בכל המדינות, למעט בלוב, נשמעה תמיכה בהפיכה בתוניסיה הן מצד הדרגים הפוליטיים והן מצד החוגים הדתיים.

השאלה שהעסיקה חלק מן הכותבים בכמה מן המדינות היתה: האם ייתכנו אירועים דומים גם מדינות אחרות. בסוריה ובאיראן למשל, המתנגדות למדיניות המשטרים הערבים הפרו מערביים, בחרו להתעלם מן הסיבות הכלכליות והדיכוי הפנימי שהובילו להפיכה זו. בעיתוניהם הממסדיים הצביעו בעיקר על מדיניותו הפרו מערבית של הנשיא בן עלי כעל הסיבה המרכזית להדחתו וצפו הפיכות דומות במדינות ערביות פרו מערביות אחרות כגון מצרים, סעודיה וירדן. מנגד דוברים במצרים למשל טענו כי אירועים אלו לא יכולים להישנות בשטחה משום שהמשטר המצרי מגן על האוכלוסייה מפני עליית המחירים העולמית.  

 

סוריה וירדן מיהרו לנקוט בצעדים שהביא להקלת מצבה הכלכלי של אוכלוסייתן מחשש להישנות אירועים דומים בשטחן ואילו דוברי המשטר הסעודי עסקו בניסיונות להסביר את קבלתו של בן עלי לתחומה.

 

תמיכה גורפת ברצון העם התוניסאי בחוגים הפוליטיים והדתיים

אירועי המחאה בתוניסיה זכו לתמיכה וגיבוי בעולם הערבי. למעט שליט לוב, מועמר אל-קד'אפי, אשר תקף את מחוללי המהפך בתוניסיה, וטען כי עדיף היה לו המשיך הנשיא בן עלי ימשיך לשלוט עד תום כהונתו ואפילו למשך כל חייו, בהיותו המנהיג הטוב ביותר עבור התוניסאים[1] - כלל התגובות בארצות ערב ובאיראן תמכו  ברצון העם התוניסאי תוך ניסיון לפענח את ההתרחשות ההיסטורית ולהסבירה באופן המשרת את הצרכים הייחודיים של המדינות השונות, או של כוחות פוליטיים בתוכן.

 

כך למשל, בהודעה של משרד החוץ המצרי הובעה תמיכה בצרכי העם התוניסאי ובתבונתו תוך קריאה למניעת אנרכיה במדינה.[2]  דובר משה"ח האיראני ראמין מהמאנפרסת אמר כי לאיראן חשוב שדרישת העם בתוניסיה תיושם והביע את נכונותה של טהראן לסייע בכך.[3]

 

גם סעודיה, המארחת עתה את הנשיא המודח בן עלי, הודיעה שהיא תומכת בכל צעד שיועיל לעם התוניסאי.[4]

 

מעניין לציין את התגובה המבולבלת ברש"פ לאירועים. מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף, יאסר עבד רבה, פרסם גילוי דעת שבו שיבח, בשם ההנהגה הפלסטינית, את התקוממותו של העם בתוניסיה המוכיחה לדבריו "את יכולתם היצירתית של העמים לממש הגדרה עצמית." ואולם, ההנהגה הפלסטינית מיהרה להתנער מגילוי דעת זה. יועצו לענייני אש"ף של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס, אחמד עבד אל-רחמן, הבהיר כי "הוועד הפועל כלל לא התכנס" ו"לא פורסם כל גילוי דעת בנוגע למצב בתוניסיה" וכי הרש"פ מאחלת "[רק] טוב לתוניסיה".[5]

 

התמיכה ברצון העם התונסאי זכתה גם לגיבוי דתי. כמה מחכמי אל-אזהר הבהירו כי הדחתו של בן עלי היא לגיטימית על פי השריעה. חבר האקדמיה למחקרים אסלאמיים, ד"ר עבד אל-מועטי ביומי, הסביר כי חובת הציות לשליט על פי ההלכה המוסלמית איננה מוחלטת, ואינה חלה במקרה שהשליט אינו עומד בהתחייבותו לספק את צרכי הנתינים ולדאוג להם לחיים בכבוד, כי אז רשאים הם לצאת נגדו.[6]

 

איש הדת הסוני הבכיר, שיח' יוסוף אל-קרדאוי, הביע תמיכה בהדחתו של בן עלי, כאשר דן בתוכניתו השבועית בערוץ אל-גז'ירה "השריעה והחיים" בשאלת היחס ל"שליט עושק" על פי האסלאם:

 

 We salute the [Tunisian] people, which has taught the Arab and Islamic peoples, as well as the oppressed peoples in general, the following lesson: Do not despair, and do not fear the tyrants, for the tyrants are weaker than a fly, and more feeble than a spider-web. They quickly collapse in the face of the power of steadfast and resolute peoples…

The tyrants never listen and never heed advice, until they are toppled. Once they are toppled... After four weeks, Ben Ali said: I get it. You idiot! It took four weeks and hundreds of casualties for you to get it?! Why didn't you get it during all this time? This is the case with all the tyrants…

as far as I am concerned, freedom takes precedence over the implementation of the shari'a. There must be no restrictions on liberties.[7]

צעדי מנע במשטרים הערבים מחשש לפעולות מחאה

למרות ההתבטאויות התומכות ברצון של העם התוניסאי, בכמה מדינות הועלה החשש מהתפשטות המחאה העממית.[8] מדינות כדוגמת סוריה וירדן החלו לנקוט בצעדים כלכליים על מנת להקל על האוכלוסייה, ככל הנראה,כלקח מאירועי תוניסיה שהחלו על רקע מציאות כלכלית קשה:

 

סוכנות הידיעות הסורית סאנא דיווחה כי הנשיא בשאר אל-אסד הודיע על הקמת "הקרן הלאומית לסיוע חברתי", שתטפל בשלב הראשון ב-420 אלף משפחות עניות, בעלות של 10-12 מיליארד לירות סוריות בשנה (כ-230 מיליון דולר).[9] באתר חדשות סורי דווח כי הוחלט לשלם את משכורות עובדי נמל טרטוס ששבתו במחאה על תנאי העסקתם, לבטל את החלטת שר ההסברה לפטר עובדים ברשות השידור ולהעלות את שיעור סבסוד החשמל לעובדי המדינה.[10]

 

בעקבות האירועים בתוניסיה שנמשכו כחודש, (ועוד לפני הדחת בן עלי), פעלה גם ממשלת ירדן כדי להקל על המצב הכלכלי הקשה בקרב האוכלוסייה והפחיתה את המיסים על הגז, הסולר והנפט, וכן הקצתה 20 מיליון דינר לסבסוד מצרכי יסוד וסכום דומה לטובת פרויקטים חדשים באזורים חלשים.[11] 

 

העיתון אל-מצריון דיווח כי בעקבות האירועים בתוניסיה, הכריזו מנגנוני השלטון המצרי על מצב חירום, וזימנו פגישה דחופה של מועצת ההגנה הלאומית בהשתתפות הנשיא מובארכ וראשי הממשלה, הפרלמנט ומנגנוני הביטחון, על מנת לבחון את ההשלכות האפשריות. העיתון העריך כי בעקבות זאת יוחלט לצמצם את האזכור של ירושת השלטון בכלי התקשורת הרשמיים, להימנע מהעלאת מחירים ולאסור הפגנות ועצרות מחאה.[12]  ואולם , דובר הנשיאות, סלימאן עואד, הכחיש שמובארכ נכח בכינוס חירום כלשהו והוסיף כי אין כל כוונה להעלות את מחירי הסחורות או להטיל מיסים חדשים.^[13]  

 

כמו כן, המשבר בתוניסיה היה במוקד הפסגה הכלכלית הערבית בשרם אל-שיח' (19 בינואר 2010). מזכ"ל הליגה הערבית, עמרו מוסא קרא במהלכה  לשליטים הערבים לעסוק במצב הכלכלי בתוניסיה ובבעיות האחרות שם מאחר והן עתידות להשפיע על כל מדינות ערב[14].  

 

עיתונות מצרית: אין חשש מהישנות המקרה התונסאי

הכותבים בעיתונות המצרית הדגישו את זכותו של העם התוניסאי "לממש את רצונו בשינוי" או "להגשים את חלומותיו" וקראו לעם התונסאי להתמודד עם המצב החדש באמצעות "דיאלוג ואמצעים דמוקרטיים".[15].

 

עיתוני האופוזיציה במצרים הביעו תקווה כי המחאה בתוניסיה תתפשט למצרים, בעוד העיתונות הממסדית דחתה תסריט זה בטענה שאירועי תוניסיה קשורים לנסיבות פנימיות מיוחדות הקיימות בה וכי אין הדבר יכול להישנות במצרים. שה"ח המצרי, אחמד אבו אל-ר'יט אמר כי החששות שמא אירועי תוניסיה יחלחלו למדינות ערביות אחרות הם "דיבורים בטלים", כיון שלכל חברה יש את "הנסיבות שלה." הוא הוסיף כי מצרים סבורה  "שרצון העם התוניסאי הוא החשוב ביותר," אך הזהיר מפני "ניסיונות להוסיף אש למדורה," של חלק מערוצי הלוויין במערב או הממומנים על ידו "המנסים להלהיט את היצרים בחברות הערביות" שר המסחר והתעשייה המצרי, רשיד מוחמד רשיד, הסביר כי האירועים בתוניסיה לא יישנו במצרים מאחר ורוב אזרחי מצרים מוגנים מפני עליית המחירים העולמית, כולל מחירי הדלק, אשר "לא עלו מאז 2008"[16]

 

עורך היומון רוז אל-יוסוף, עבדאללה כמאל, החבר במפלגת השלטון וידוע בקרבתו לגמאל מובארכ, דחה גם הוא את האפשרות של התפשטות המהפך בתוניסיה למדינות ערב: "יש הצופים שאירועי תוניסיה יגרמו למגפה שתניע את העמים נגד מדינותיהם באזור הערבי, ותפיל את המשטרים בזה אחר זה כקוביות דומינו... אמת, לאירועי תוניסיה יש השלכות, לפחות במגרב הערבי, אך יש לקחת בחשבון שלכל מדינה נסיבות משלה ומאפיינים ייחודיים לה. אי אפשר לומר שאותו תרחיש בהכרח יחזור על עצמו במדינות אחרות."[17]

 

סעודיה: לא הענקנו מקלט מדיני לבן עלי

סעודיה היתה עסוקה בניסיונות להצדיק את קבלת בן עלי לתחומם ובהכחשה כי נתנה לו מקלט מדיני. 

 

שגרירות סעודיה בתוניסיה הכחישה את הדיווחים לפיהם סעודיה ניהלה מגעים לשכתו של נשיא תוניסיה לשעבר בענין נסיעתו של בן עלי לסעודיה ולתת לו מקלט מדיני. השגרירות טענה כי היא לא סיפקה שום מקלט לבן עלי ולא ניהלה מגעים להעברתו, יחד עם בני משפחתו, לסעודיה.

 

בהצהרה ליומון הסעודי אל-חיאת אמר שגריר סעודיה בתוניסיה, עבדאללה בן עבד אל-עזיז בן מעמר: "אנו מגנים טענות כוזבות אלה, מאחר שאנו, בשגרירות, לא ידענו על הגעתו של הנשיא לשעבר לממלכה, אלא רק למחרת יציאתו מתוניסיה. עזיבתו את תוניסיה הייתה בארגונם של גורמים רשמיים תוניסאיים השייכים לנשיא לשעבר זין אל-עאבדין בן עלי. השגרירות [הסעודית] לא נתנה מקלט לשום תוניסאי במהלך המשבר הנוכחי בתוניסיה לאחר הפלתו של הנשיא לשעבר ואיש לא ביקש זאת ממנה".[18]

 

בראיון לערוץ אל-ערביה, ניסה ג'מאל ח'אשוקג'י, עיתונאי סעודי בכיר (לשעבר עורך היומון אל-וטן ודובר שגרירות סעודיה בארה"ב), להסביר ולהצדיק את קבלתו של בן עלי בארצו בכך שבעת נחיתתו בג'דה הוא עדיין היה נשיא ועתה הוא נמצא בה "כפליט פוליטי ולא כראש מדינה" והשלטונות בסעודיה מונעים ממנו להתבטא מבחינה פוליטית ולעמוד בקשר עם תוניסיה.[19]

 

יומונים איראנים: מהפך דומה צפוי במדינות ערביות רבות

עבור מדינות מסוימות ההפיכה בתוניסיה היוותה הזדמנות להפניית ביקורת נגד המשטרים הערבים הפרו מערביים. מאמרי מערכת באיראן ובסוריה לדוגמא הצביעו על מדיניותה הפרו פרו מערבית של תוניסיה כסיבה המרכזית להפלתו של בן עלי והעריכו כי למשטרים הערביים שמדיניותם היא פרו מערבית צפוי גורל דומה משום שמדיניותם זו באה על חשבון צרכי העם. דעות דומות הביעו חוגי אופוזיציה לבנונים וכן עבד אל-בארי עטואן, העורך הראשי של היומון הלונדוני אל-קדס אל-ערבי הידוע בביקורתו נגד המשטרים הערבים.

 

בישיבת החרום של ראשי המג'לס האסלאמיים באבו ט'בי, קרא יו"ר המג'לס האיראני, עלי לאריג'אני, לשליטי ערב להפנים את הלקח מהמהפכה בתוניסיה ולא להציב את אדמותיהם בשרות המערב, כיוון שהסתמכות על אויבי האסלאם תסב להם השפלה[20]. 

 

היומון כיהאן, המקורב למנהיג איראן, עלי ח'אמנאי, צפה שהפיכה בתוניסיה תביא בעתיד הקרוב להתקוממויות נוספות נגד הדיקטטורות המושחתות במדינות האזור ובהן סעודיה. היומון הסביר שמשטרים אלו, הפועלים להדחקת האסלאם בחברותיהם ובחוגי שלטונם, חסרי בסיס עממי ולכן פגיעותם רבה. היומון המליץ לעמים אלו לחקות את שלטון המהפכה האסלאמית כמחסום מפני האימפריאליזם והעריצות[21].

היומון השמרני אבתכאר, הנוהג לבקר את הנשיא אחמדי נז'אד, טען במאמר שכותרתו "הניצוץ [בתוניסיה שישים] קץ לדיקטטורות הערביות", כי ההתקוממות העממית בתוניסיה נגד הנשיא העריץ שהביאה להדחתו, תצית אירועים דומים במצרים, בסעודיה, בבחריין ובלוב בשל השסע המעמיק בין השלטון לבין העם. לדברי היומון, "זעם העם המצרי כלפי משטרו של מובארכ - ששחיתותו והדיכוי שהוא מפעיל דומים מאוד לשלטון העריץ בתוניסיה - מצפה לגץ שיצית [משבר] שיהפוך את שלטונו של מובארכ לבלתי אפשרי." המאמר הוסיף כי גם בסעודיה גובר תעובו וזעמו של העם כלפי שלטונה של משפחת אל-סעוד, נוכח הדיכוי ופער המעמדות המתרחב בין העם לבין משפחת המלוכה, דבר העשוי להוביל למרד עממי. גם בבחריין, טען המאמר, יש נתק בין השלטון הסוני לעם: השלטון פועל בכל דרך להגדלת מספר הסונים על חשבון הרוב השיעי, כדי להשיג לגיטימיות, מה כבר שהוביל למחאה שיעית, שתהווה פתיח להתקוממות הצפויה במדינה זאת.[22]

 

במאמר אחר ביומון אבתכאר נכתב כי גם בסוריה עלול להתרחש מהפך דומה לזה שקרה בתוניסיה בשל משטרה הדיקטטורי: "מבט למצבם של המלכים והנשיאים הערביים מסעודיה, כווית, ירדן ומרוקו ועד לסוריה, לוב ומצרים... מראה שכולם שולטים באותו אופן... במצרים, סוריה, ואלג'יר עורכים צאצאי וקרובי הנשיאים תוכניות ל[היבחר] בקלפיות [בבחירות] ללא נוכחות העם." היומון הזהיר כי בקרוב עתידים העמים במדינות אלה להתקומם נגד שליטיהם.[23]

 

גם היומון הרפורמיסטי מרדום-סאלארי העריך שהמהפכה בתוניסיה תביא לגל של מהפכות שייסחף בקרוב  מדינות ערביות נוספות, בראשן מצרים ותימן. היומון קבע שהלקח של המהפכה בתוניסיה הוא שכל ממשלה השוכחת כי מקור סמכותה הוא העם, מאבדת את הגיבוי העממי, ותיאלץ להישען על מדינות זרות, מה שיזרז את קריסתה ונפילתה. היומון הצביע על קריאתם של  פעילים אזרחיים ורפורמיסטים להרחבת הדמוקרטיזציה גם בסעודיה, בכווית ובאמירויות, וטען כי אפשר וההפיכה בתוניסיה תגרום לשליטי ערב להתעורר ולהנהיג משטרים דמוקרטיים בארצותיהם.[24] 

 

כמה יומונים איראנים המתנגדים לאחמדי-נז'אד ניצלו את ארועי תוניסיה כדי למתוח ביקורת מרומזת על שלטונו. היומון האיראני ג'ומהורי-י אסלאמי, המקורב לסמינרים הדתיים בקום ולהאשמי רפסנג'אני, יריבו של אחמדי-נז'אד, טען כי שליטים באזור, במיוחד מצרים, ירדן, סודאן, תימן, אלג'יריה, שחלקם נוהגים בעריצות ומונעים בחירות חופשיות מזה כמה עשורים, מודאגים מהאירועים בתוניסיה משום שהמצב במדינותיהם דומה למצבה של תוניסיה ערב ההפיכה. היומון טען שלמרות שבחירות נערכו בתוניסיה לפני שנה ובהם נבחר הנשיא הדיקטטור ברוב של כ-90%, המחאה העממית כיום מעידה על שקריותן וזיופן. לדבריו, ההתקוממות בתוניסיה פרצה לא רק בשל מצב כלכלי עגום אלא גם בשל דרישת העם לחופש והתנגדותו לדיקטטורה.

 

היומון העריך שאירועי תוניסיה יזלגו וישפיעו על הזירה הפוליטית בכל מדינות ערב באמצעות אירועים בלתי צפויים שיתחוללו בהן בעתיד. לדבריו, המערב וישראל מודאגים שאחר יתפוס את מקומו של הדיקטאטור בתוניסיה שהיה בן בריתם באזור, במיוחד של ישראל.[25]

 

האתר כלמה, המזוהה עם מיר חוסין מוסוי, מראשי תנועת המחאה, ציין שבן עלי היה מראשוני המברכים את אחמדי-נז'אד לאחר הבחירות לנשיאות באיראן בשנה שעברה, וכי הוא האזין מאוחר מידי לקולו של העם.[26]

 

עיתונות סורית: הלקח מתוניסיה - לנטוש את הקשר עם המערב

למרות צעדי המנע הכלכליים שננקטו בסוריה בעקבות אירועי תוניסיה, הבליטה העיתונות הסורית את קשריו הטובים של בן עלי עם המערב כסיבה להדחתו. העיתון אל-וטן המקורב לשלטון, פירש את האירועים כמחאה על קשרי הנשיא המודח עם המערב ועל שירותים שהעניק למערב על חשבון בני עמו. העיתון קרא למשטרים הערביים הנוקטים במדיניות דומה, לזנוח את המערב שינטוש אותם ברגע האמת ונהוג כסוריה הפועלת כרצון עמה. ודאח עבד רבה, עורך היומון אל-וטן, כתב: "הנשיא זין אל-עאבדין בן עלי, היה אולי הנשיא הערבי המקורב ביותר למערב, במיוחד למדינות האיחוד האירופי ולארה"ב. עד שלשום הוא כינה אותן 'ידידי תוניסיה'. מדינות אלו היו התמיכה העיקרית של המשטר התוניסאי...

 

אף משטר ערבי אינו יכול להתעלם [מהלקח של תוניסיה], במיוחד לא המשטרים להם מדיניות זהה לשלה  ומסתמכים על 'הידידים' שיגנו עליהם ועל כיסאותיהם... על המנהיגים הערבים הסומכים על המערב ללמוד את הלקח התוניסאי בבחירותיהם ...ההחלטה צריכה להיות ערבית ולנבוע מהאינטרס של העמים הערביים ולא מהאינטרס של מדינות רחוקות. היא צריכה לשרת את בטחון ויציבות האזור הערבי ולא ליצור באופן מלאכותי מלחמות אזרחים ומשברים פנימיים שרק אויבי הערבים נהנים מהם. עליהם לסמוך על העמים ולא על 'ידידים' מזויפים שהיו הראשונים להיפטר משלטונו של הנשיא בן עלי...

 

זהו לקח קשה, אך הוא מלמד אותנו שהתלכדות העם סביב מנהיגיו היא הדבר הנכון והערבות לביטחונם ויציבותם של העמים והמולדת. זהו ניסיונה של סוריה שהנהגתה תמיד עמדה לצד הבחירות והשאיפות של העם. היא שילמה מחיר כבד בסנקציות ואיבדה 'ידידים' במערב, אבל היא הרוויחה את עמה ואת כל העמים הערבים שמסתכלים על סוריה בהערצה ובהערכה, מאחר שהיא מייצגת את שאיפותיו של כל ערבי לוחם..."[27]

 

רעיון דומה הציג במאמרו עלי ג'מאלו, עורך אתר החדשות שאמפרס המקורב לשלטון, אשר טען כי ארה"ב מעודדת סכסוכים בין נוצרים למוסלמים בלבנון ובסודאן: "... תוניסיה היא לקח לכל מי שסבור שעוצמתו של המשטר – כל משטר -  נובעת מרצונן של וושינגטון ות"א. מסר זה דומה בצורה מסוימת לגורלו של השאה האיראני שעשה מעל ומעבר למען ארה"ב וישראל וביצע את כל מה שדרשו ממנו על חשבון זכויות אומתו וכבודה... וכשהגיעה שעת האמת וושינגטון מנעה מבעדו להיכנס לשטחה... זה מצבו של כל מי שמאמין ששתיקתה של וושינגטון על פשעיו נגד עמו ועל חשבון כבודו, מעניק לו תעודת ביטוח לכל החיים...

 

זלזול באנשים והתעלמות מדרישותיהם וזכויותיהם לחיי חופש וכבוד הם הצד האחר של ההסתמכות על [גורמים] חיצוניים... היום אנו רואים כיצד ארה"ב תומכת במלחמת האזרחים בלבנון בין מוסלמים למוסלמים בשם ביה"ד הבינ"ל וכיצד היא תומכת בפילוג סודאן בשם הבחירות 'הדמוקרטיות מאוד' כדי להצית אש על קו חיכוך מלאכותי בין נוצרים ומוסלמים במזרח [התיכון], קו שמתפרס מעיראק, למצרים ולמרכז אפריקה..."[28]   

 

נאסרללה ברמיזה ליריביו בלבנון: זהו גורלו של מי שנשען על המערב

מזכ"ל חזבאללה, חסן נאסרללה, התייחס לאירועים בתוניסיה בנאום שנשא ב- 16.1.11. נאסרללה בירך את העם התוניסאי על הפיכתו והפנה אזהרה עקיפה ליריביו בלבנון באומרו כי זהו גורלו של מי שכל ימיו נסמך על הקשר עם צרפת, ארה"ב ואפילו עם ישראל[29]. 

 

גם היומון אל-אח'באר המזוהה עם חזבאללה הדגיש כי משטרים המקורבים לארה"ב כמו מצרים וסעודיה סובלים מחוסר לגיטימציה, ולעומתן, איראן, סוריה, המדינונת בעזה וזו בדאחיה הדרומית של בירות נהנות מביטחון[30].

 

סאטע נור אל-דין, עורך היומון אל-ספיר, המזוהה עם האופוזיציה ניצל את המהפך בתוניסיה כדי לטעון שלמובארכ יש תחליף שלטוני: "התחליף המצרי נמצא. הוא לא צריך יותר מאשר לתת בעיטה קטנה בעורפו של הנשיא חוסני מובארכ כדי לסלקו מהשלטון ולאלץ את הסובבים אותו לוותר על רעיון הורשת השלטון."[31]

 

עורך יומון לונדוני: לשלוח את הדיקטטורים הערבים לאי באוקינוס ההודי

עורך היומון אל-קדס אל-ערבי, עבד אל-בארי עטואן המוכר בתמיכתו במשטרים ובאישים מהפכניים בעולם הערבי והאסלאמי ובביקורתו הקשה כלפי המשטרים הערבים הפרו מערביים, הודה לעם התוניסאי על שסילק את הדיקטטורה התוניסאית, והבטיח כי גורל דומה צפוי לדיקטטורים ערביים אחרים:

 

"תודה לעם התוניסאי! תודה לדמם הטהור של השהידים, שהיווה בסיס לניצחון הגדול הזה! תודה לצבא שנטה לטובת העם, שהפנה גבו לדיקטטורה ולמשחיתים והציב את תוניס, ביטחונה ויציבותה מעל לכל השיקולים!...

 

אקדמיית העוז והכבוד שייסד העם התוניסאי תהא למקור סמכות ותעניק שיעורים חשובים ומועילים לעמים המדוכאים בעולם כולו ובעולם המוסלמי בפרט. הצבא התוניסאי...לימד לקח את צבאות ערב האחרים שסטו מתפקידם הלאומי והפכו לאמצעי דיכוי של העם ביד השליט הדיקטטור ומשענת לשחיתותו...הוא הלך לבלי שוב.. כמו צ'אושסקו, [פרדיננד] מרקוס [שליט הפיליפינים שהודח לאחר עשרים שנות שלטון] והשאה האיראני.

 

העם התוניסאי ראוי לתודה פעמיים... [פעם אחת] על שהוכיח כי הרחוב הערבי אינו מת כפי שהעריכו אחרים, ואני ביניהם, ושהוא מסוגל להתקומם ולהקריב למען השינוי; ופעם שנייה על שהמיט חרפה על המשטרים המערביים אשר התרברבו תמיד בתמיכתם בחירויות, בזכויות אדם, ובערכי הצדק והדמוקרטיה...

הימים הבאים עלולים להיות קשים למשטרים הערביים הדיקטטוריים, אם לא לכל [המשטרים הערביים], שכן רמת המחייה בתוניסיה גבוהה בהרבה מזו שברוב מדינות ערב, והדיקטטורה התוניסאית פחות מדכאת משלהן.

 

ארה"ב החליפה משטרים עוינים לה באמצעות פלישות וכיבושים והרג של מאות חפים מפשע כפי שעשתה בעיראק ובאפגניסטן. והנה העם התוניסאי הפך את המשוואה ושינה משטר ידידותי לארה"ב באמצעות מחאות מתורבתות ולגיטימיות...

 

אני מציע לגברת קלינטון, לאחר הניסיון התוניסאי המכובד הזה, להכין אי באוקינוס ההודי שיקבל בכבוד את פניהם של רבים מקרב הדיקטאטורים הערביים, ידידיה ובעלי בריתה, כפי ש[ארה"ב] הקצתה את מחנה המעצר בגואנטנאמו לאויביה, אנשי אל-קאעדה. לא אגזים אם אומר כי המנהיגים הערביים מסוכנים לארה"ב יותר מה[קבוצה] השנייה [קרי, אנשי אל-קאעדה].[32]   

 

אתרי הג'יהאד: להפיל את המשטרים הערביים

כצפוי, אתרי הג'יהאד התמקדו באפיון המאבק בתוניסיה כג'יהאד וקראו להסלמתו בכל דרך אפשרית מעבר לתוניסיה למדינות ערביות ומוסלמיות אחרות:

 

בקלטת שפרסם ארגון אל-קאעדה במגרב ב-13.1.2011, בתגובה לאירועים בתוניסיה, טרם בריחתו של הנשיא בן עלי, שיבח מנהיג אל-קאעדה במגרב האסלאמי, אבו מצעב עבד אל-ודוד, את ההתקוממות של תושבי תוניסיה ועודדם להסלים את מאבקם. עבד אל-ודוד אמר שמערכה זו היא חלק מהמערכה הגדולה שהאומה האסלאמית מנהלת כנגד אויביה מבית ומחוץ, והוסיף שצדק וחירות יושגו רק דרך הקמת ממשלה אסלאמית, והאמצעי היחיד לכך הוא הג'יהאד. לדבריו, על התוניסאים לשלוח את בניהם לג'יהאד, כדי שיוכלו להתאמן בנשק ולרכוש מומחיות צבאית, ולהשתתף במלחמה המכרעת מול הצלבנים והיהודים ומי שאינו מסוגל להצטרף לג'יהאד, שיתקוף באופן עצמאי מטרות מערביות הפזורות בכל רחבי המדינה.[33]

 

מכון המחקר הג'יהאדיסטי "דעות אל-חק ללדראסאת ואל-בוחות'" פרסם מסמך בו קרא לעמים במדינות הערביות ובמדינות המוסלמיות לחקות את העם התוניסאי ולהפיל את משטרי העריצות והכפירה בארצותיהם, שאינם פחות גרועים מהמשטר התוניסאי שהופל. המסמך נדרש באופן פרטני למצרים, סוריה, ירדן, תימן וסעודיה אך ציין גם את לוב, מאוריטניה, אלג'יריה, עיראק ו"יתר משטרי המפרץ."[34] 

 

חברי פורומים ג'יהאדיסטים הגיבו בשמחה על בריחת נשיא תוניסיה. באיגרת ברכה לתוניסאים שפרסם בפורומים אלה אבו מעאד' אל-קיראוני, מוג'אהד תוניסאי השוהה באפגניסטן, הוא קרא להם להמשיך במלחמתם בעריצים ולהגביר את מאמצי ההתקוממות שלהם, שכן המשטר הכופר טרם הוכרע. הוא האיץ בהם: ":אל תחדלו מלהילחם בהם, ואל תאפשרו להם להתאושש ולחזק את יסודות משטרם מחדש... הילחמו בהם כאיש אחד, תקפו את מרכזיהם ובתיהם, הרגו את מנהיגיהם ובכיריהם, התירו את כבלי אחיכם הכלואים, הציתו אש מתחת רגליהם...". אל-קירואני אף האיץ בתוניסאים להיערך לג'יהאד וללחימה על-ידי לימוד המקצועות הרלוונטיים, כגון מלחמת גרילה, ייצור פצצות, וכד', ולהצטרף ללוחמי הג'יהאד בזירות השונות.[35]

 

אתר "אל-סאחה אל-ערביה" האסלאמיסטי פרסם איגרת מאת השיח' הסעודי  עבד אל-רחמן בן נאצר אל-בראכּ, איש דת קיצוני ומרצה לשעבר באוניברסיטה האסלאמית הסעודית ע"ש האמאם מוחמד בן סעוד, אל המוסלמים בתוניס, מתאריך 15.10.11: הוא קרא להם להימנע ממלחמת אזרחים ועם זאת לפעול בנחישות למען החלת השריעה בארצם ולהצביע בבחירות, שיהיו אצלם ככל הנראה בקרוב, רק עבור נאמני האסלאם.[36] 

 

נספח - קריקטורות

בן עלי אטום לקריאות:  "אני רעב",  "שחיתות", "אבטלה"...             הלחם מעיף את בן עלי מכיסאו

      

מתוך בלוג אופוזיציוני לנשיא                                                                           אל-חיאת (לונדון), 16.1.2011

 

 

הלחם חובט בבן עלי ומפילו                                                      עגלת הירקות מפילה את כס הנשיא

            

אל-צבאח (עראק), 16.1.2011                                                                       אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 18.1.2011

 

הנשיא, על תמיכתו מהמערב מושלכים לאשפה                         מי הבא בתור" מקרב המשטרים הערביים

                  

אל-דסתור (מצרים)16.1.11                                                                            אל-ג'רידה (כווית), 16.1.11 

 

 

הילד שואל: "אדון עלי [ח'אמנאי] מתי אתה הולך לבן עלי?"           החשש בעולם הערבי מן "השינוי בתוניסיה"

             

www.roozonline.com, 16.1.2011                                                           אל דוסתור (ירדן), 16.1.2011

 

 

---