התקרבות בין מצרים לקטר

הקדמה

לאחרונה חלה התקרבות מחודשת ביחסי מצרים-קטר הבאה לידי ביטוי בחילופי ביקורים של מנהיגי מצרים וקטר, בהידוק שתה"פ הכלכלי-מסחרי ובמאמרים אוהדים בעיתונות. קודם לכן ניכרה מתיחות ביחסי שתי המדינות על רקע הבדלי השקפות ביחס לבעיה הפלסטינית, למדיניות הישראלית בעזה ולמצב בדארפור; נטייתה של קטר לצידה של איראן והיותה שותפה למזימה של חוליית חזבאללה שנלכדה במצרים; והביקורת במצרים על האופן בו סיקר ערוץ אל-ג'זירה את הנעשה בה.[1]

בסוף נובמבר 2010 ביקר נשיא מצרים, חוסני מובארכ, בקטר, בראש משלחת שכללה את שרי החוץ, התקשורת, המסחר והתעשייה המצריים ואת ראש המודיעין המצרי, עמר סלימאן. דיוניו עם אמיר קטר, שיח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני, עסקו בשת"פ בילטראלי בתחומי הכלכלה, המסחר, התיירות, האנרגיה, הפיתוח וההשקעות; במצב העובדים המצריים בקטר; וכן בבעיות המזה"ת, בכללן הבעיה הפלסטינית, המצב בעיראק, בלבנון, בתימן, בסומליה ובסודאן ועניינים הנוגעים לביטחון המפרץ. השניים אף סיכמו להפעיל מחדש את הוועדה העליונה המצרית-קטרית המשותפת בראשות ראשי הממשלות. בנוסף, תמך מובארכ בכך שקטר תארח את המונדיאל ב-2022, ומצרים אכן הצביעה עבור קטר, ולכן היא חשה שותפה במה שנחשב להישג עבור קטר והעולם הערבי כולו.[2]  בהמשך בא אמיר קטר לביקור פרטי במצרים לשם ניחום אבלים,[3] ולאחריו נפגש מובארכ בקהיר עם ראש ממשלת קטר, שיח' חמד בן ג'אסם אאל ת'אני.[4]

במצרים ובקטר ייחסו חשיבות רבה לביקור מובארכ בקטר, דבר המלמד על מגמת שינוי ביחסים. בעוד שבעבר שייכה מצרים את קטר למחנה "מדינות הסירוב" וראתה בה בעלת ברית של איראן, סוריה, חזבאללה וחמאס, הרי עתה היא שואפת להשיבה למחנה הערבי המתון, כצעד לבלימת השאיפות האיראניות באזור. בנוסף, בעיתונות הקטרית נרמז כי ההתקרבות בין המדינות קשורה לפיוס הפלסטיני ולמצב בלבנון, אם כי הובהר שאין בכוונת קטר לגזול את התפקיד המצרי בתיק הפלסטיני או את התפקיד הסעודי-סורי בלבנון. להלן תרגום חלקים מהתבטאויות מנהיגי מצרים וקטר וממאמרים בעיתונות המצרית והקטרית על ההתפתחות ביחסים בין שתי המדינות:

מובארכ: היחסים עם קטר מעולם לא נפסקו

בהצהרות לערוץ אל-ג'זירה בעת ביקורו בקטר אמר חוסני מובארכ: "הדף החדש [ביחסי מצרים-קטר] קיים מזמן. אני פוגש את כבוד האמיר, נפגשנו בסרת פעמיים והמגעים הטלפוניים ביני לבין כבוד האמיר לא נפסקו כלל ..." בתשובה לשאלה האם מתגבש מהלך מצרי-קטרי לקידום הפיוס הבין-פלסטיני, השיב מובארכ: "אנחנו פועלים, אחינו הקטרים פועלים, וכרגיל, יש קשר מתמשך בינינו לבין קטר, ותיאום של המאמצים בעניין הפלסטיני..." אמיר קטר, שיח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני, מצידו, הביע נכונות לשת"פ עם מצרים בכל התחומים ואמר כי מצרים היא השריון של האזור הערבי וכי מצרים וקטר דואגות מאוד למצב ברצועת עזה. הוא הוסיף: "מצרים היא המדינה הערבית הגדולה ביותר, הנושאת, כרגיל, בנטל הגדול יותר. אנו תמיד בתיאום מתמשך עם מצרים ועם מדינות ערב אחרות." כן אמר כי סוריה וסעודיה הן הנושאות את התיק הלבנוני ואיחל להן בהצלחה בתחום זה.[5]

עורך אל-גומהוריה: קטר למדה שאיראן ניצלה אותה

עורך היומון המצרי הממסדי אל-גומהוריה, מוחמד עלי אבראהים, כתב: "אין זה סוד שהיחסים בין מצרים לקטר היו מתוחים בתקופה שעברה. ערוץ אל-ג'זירה לא היה הסיבה היחידה לכך, כי אם השקפותיהן השונות ואף המנוגדת של שתי המדינות ביחס לבעיות הערביות: הבעיה הפלסטינית, העניין הלבנוני, המצב בסודאן, עמדות איראן ביחס לחלק ממדינות המפרץ ותיק הפיוס הלאומי הפלסטיני, סביבו היו חילוקי דעות בין דוחה לקהיר. אך לאחרונה חלה פריצת דרך ביחסים בכמה סוגיות. חילוקי הדעות עם האחים בקטר אינם חילוקי דעות אסטרטגיים או אזוריים, אלא הם מתמצים בעמדתה של כל אחת מהן ביחס לדרכים לפתרון. בעוד הדיפלומטיה המצרית עשתה מאמצים לגייס מאמץ בינ"ל וערבי ולהביא לפריצת דרך בבעיות אלה, חתרו כוחות אזוריים להכשיל את המאמצים הללו, בניסיון לקשור בין פתרון הבעיות הערביות לבין כמה בעיות אחרות. התערבות זו השליכה על הפעילות הערבית המשותפת באופן כללי.

אך לזכותה של דוחה ייאמר, כי היא לא ניצלה את חילוקי הדעות הפוליטיים נגד הפועלים המצריים המרוכזים בקטר, דבר המשקף הכרה בהבחנה בין חילוקי הדעות הפוליטיים לבין היחסים בין שני העמים... לאחרונה זרמו מים רבים תחת הגשרים והדבר הגיע לשיא בפגישת הפסגה המחומשת בלוב בקיץ שעבר כהכנה לפסגה הערבית שנערכה בסרת באוקטובר שעבר... בפסגה הערבית בסרת בחודש שעבר [אוקטובר 2010] עשו הצדדים עוד כברת דרך בהתקרבות בעמדות המדינות בסוגיות רבות... מובארכ רואה בביטחון המפרץ את השער הראשי לביטחון הלאומי המצרי..."[6]   

במאמר נוסף כתב אבראהים: "ערביות המפרץ היא מגמה בסיסית של מדיניות החוץ המצרית... המצב בעיראק עתה גרם למדינות המפרץ הערבי להבין את סכנת הכניסה בבריתות עם איראן או נכונות להודנה עימה על חשבון הבעיות הערביות. האחים בקטר חשבו זמן מה כי הטלת יהבם על חמאס הנתמכת על ידי איראן עשוי להוביל לפריצת דרך בבעיה הפלסטינית. קטר ביקשה להשיג תהילה פוליטית המשרתת, מנקודת מבטה, את הבעיה הערבית, אך הברית הזמנית שאיראן כרתה עימה נועדה למצוא מקור אחר למימון כספי חמאס וחזבאללה. הנשיא מובארכ כבר אמר למנהיגי המפרץ לא אחת בעבר כי איראן מנצלת את כספם כדי להגשים את מטרותיה, ועתה זה ברור... השקפתו הפוליטית של הנשיא מובארכ, בה דן עם מנהיגי המפרץ, היא שאין להשאיר לאיראן פרצות באזורנו שיאפרו לה לחדור לבעיותינו, שכן איראן בעלת תכנית שמטרתה להשיב את התהילה הפרסית על חשבון הערבים והמוסלמים..."[7]

עורך רוז אל-יוסף: אל-ג'זירה אינו מאפיין את יחסי המדינות

עורך היומון רוז אל-יוסף, עבדאללה כמאל, שהתלווה למובארכ בביקורו במפרץ, כתב: "אני יכול לומר כי נושא ערוץ אל-ג'זירה ופגיעותיו [במצרים] לא הועלה כלל בשיחות אלה [בין ראשי מצרים וקטר]. ככל הנראה, מצרים החליטה להפריד בין כל תכני יחסיה עם קטר לבין התנהגותו של ערוץ אל-ג'זירה, גם אם יש קשר הדוק בין הערוץ המוטה והבלתי אובייקטיבי לבין גורמים קטריים ספציפיים. שכן אי אפשר לתלות את האינטרסים השונים של שתי המדינות בנקודת מחלוקת [אחת] המעיבה על העניינים במשך שנים ארוכות, לא כל שכן אם יש תועלת הדדית שלא ניתן להתעלם ממנה וטריפה מחדש של הקלפים האזוריים. הריחוק [בין המדינות] הוא מטרתם של כמה צדדים הניזונים מהפעולות הנמשכות נגד מצרים באל-ג'זירה... הנשיא עורך את הביקור הזה למען האינטרסים הפוליטיים והכלכליים של מצרים.."[8]

יומון קטרי: ביקור מובארכ בקטר – צעד בדרך לפיוס הערבי

במאמר המערכת של היומון הקטרי אל-שרק נכתב: "הפסגה הקטרית-מצרית מניחה לבנה חדשה בדרך להשגת הפיוס הערבי ולחיזוק הפעילות הערבית לאחר הפגישה האחרונה בין אמיר קטר, כבוד השיח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני, לבין נשיא מצרים, חוסני מובארכ, בפסגת סרת. השיחות הבילטראליות שערכו השניים אתמול [24.11.10] הן חשובות מבחינת עיתוין.הן נערכו בשעה שניכרת מתיחות בלבנון במקביל למאמץ ערבי לבלום אותה, בנוסף לצעדים הכושלים להביא לפיוס הפלסטיני. הצהרות האמיר הדגישו כי קטר איננה [קוראת תיגר] על המאמצים הערביים, לא על מאמציהן של סעודיה וסוריה להביא לביטחון בלבנון ולמנוע הצתה מחודשת של מעגל הפתנה...; כמו כן, בעוד קטר עוקבת אחר מאמצי מצרים לפייס בין הצדדים הפלסטיניים, היא ממשיכה במגעיה עם מדינות ערב על מנת לשים קץ לטרגדיה בעזה.

לפסגה חשיבות גם מבחינת האחדת העמדה הערבית למול העקשנות הישראלית והתכסיסנות של ממשלת נתניהו סביב המו"מ והמשך ההתנחלויות, דבר ההופך את תיאום העמדות בין דוחה לקהיר לדבר המסייע להידוק שתה"פ הערבי וביטוי לתמיכה בעמדה הפלסטינית. יש חשיבות לביקור הנשיא מובארכ בדוחה, ארבע שנים לאחר ביקורו בה

ב-2006, ברמת היחסים הבילטראליים, שכן הוא נותן דחיפה ליחסים אלה, במיוחד מבחינת השלמת פרויקטים של קטר  הכוללים השקעות במצרים ופתיחת פרויקטים חדשים, לאחר שהנשיא מובארכ הבטיח לכבוד האמיר לסלק את כל המכשולים העומדים בפני ההשקעות הקטריות שם. גם אם הנשיא מובארכ אמר שביקורו אינו פותח דף חדש ביחסים בין המדינות שלא נפסקו, הביקור נותן דחיפה חדשה ליחסים אלה ברמה הבילטראלית וברמת הגברת הפעילות הערבית להתמודדות עם המציאות הקשה הניצבת בפני האומה הערבית."[9]