המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
התגברות המתח בין נוצרים למוסלמים במצרים
17/11/2010

 

התגברות המתח בין נוצרים למוסלמים במצרים

 

הקדמה

בחודשים האחרונים גואה המתיחות בין הנוצרים למוסלמים במצרים כתוצאה ממספר אירועים, בהם הפגנות קופטים כתגובה להיעלמה של קמיליה שחאתה זאח'ר, אשת כומר קופטי המוחזקת בידי הכנסייה, ככל הנראה, על רקע התאסלמותה; תפיסתה של ספינה שהוגדרה כ"ספינת נשק" בבעלות בנו של בכיר בכנסייה, שהגיעה מישראל למצרים באוגוסט 2010; התבטאות של אנבא בישוי, מזכיר הכס הקדוש ומי שנחשב ליורשו של הפטריארך הקופטי באבא שנודה, לפיה המוסלמים הם אורחיהם של הקופטים במצרים, ואיומו למות מות קדושים במקרה שכוחות הביטחון יחפשו אחר נשק במנזרים ובכנסיות; תגובת חזית חכמי הדת של אל-אזהר ומזכ"ל איחוד העולמאא העולמי לשעבר, ד"ר מוחמד סלים אל-עוא, שרמזו להיערכות נוצרית למלחמה במוסלמים ולהיותה של הכנסייה הקופטית ישות עצמאית מעל החוק והחוקה במצרים. כל אלה ליבו את הזעם כלפי בני המיעוט הקופטי שיצאו להפגנות ואף למאבק משפטי ותקשורתי להגנתם.

 

למרות הניסיונות מצד ראשי הממסד הדתי, המוסלמי והנוצרי, להפיג את המתח ולמנוע גלישה לאלימות, ניכר כי הצהרותיהם של אנשי הדת משני הצדדים אך ליבו את היצרים. הודעת התגובה של האקדמיה למחקרים אסלאמיים של אל-אזהר אמנם קראה לאחדות השורה המצרית, אך יחד עם זאת קבעה, למורת רוחם של הנוצרים, כי מצרים היא מדינה אסלאמית וכי שוויון הזכויות והחובות של הנוצרים בה מותנה בכיבודם את זהותה האסלאמית; הפטריארך שנודה אמנם הכחיש הימצאות נשק במנזרים ובכנסיות והביע צער על הכאב שנגרם למוסלמים כתוצאה מהצהרות בישוי, אך דבריו פורשו כגיבוי חלקי לבישוי ולא כהתנצלות. ככאלה, הם לא ריככו את דרישת הציבור המוסלמי להעמיד את בישוי לדין ולהשעותו מתפקידו. כוחות הביטחון המצריים אף הביעו חשש כי בישוי יותקף בידי קיצונים מוסלמים, אך הוא סירב לקבל שמירה אישית.

 

הנשיא מובארכ עצמו התערב במאמץ לכבות את האש. בנאום ליום ציון ניצחון מלחמת אוקטובר 1973, הדגיש מובארכ את חשיבותה של השמירה על האחדות הלאומית והזהיר כי פגיעה באמונות הדתיות של המצרים – מוסלמים וקופטים – היא חציית קו אדום וכי נגד המסיתים למלחמת אחים תופעל יד קשה. בנוסף, הפעיל המשטר המצרי לחצים על אנשי הדת לא להתראיין בנושא, ולחץ גם על אמצעי התקשורת המצרית והערבית – הכתובה והאלקטרונית -  לחדול לפרסם חומרים שיש בהם כדי להלהיט את הרוחות. שורה של ערוצי לוויין נסגרו באופן זמני עד שיחזרו למדיניות שידורים שאינה מלבה את המתח הבין-דתי. ניכר כי הרגיעה הגיעה רק לאחר הפיגוע בכנסייה בעיראק בסוף אוקטובר 2010 ואיומי ארגון אל-קאעדה, שנטל אחריות לפיגוע, כי יפגע בכנסיות ובנוצרים במצרים באם לא תשוחרר קמיליה שחאתה, או-אז נחלצו מוסלמים במצרים להגנתם של הקופטים.

 

בעיתונות המצרית הממסדית כתבו בעלי טורים, מוסלמים וקופטים כאחד, על הצורך להישמר מפתיחת מאורת השרצים העדתית, לבל תביא על מצרים חורבן. מספר כותבים תקפו את בישוי, ואף תיארו אותו כנושא דגל המלחמה במוסלמים וכמייצג זרם קיצוני חזק בכנסייה. אחרים הדגישו כי מדובר בזרם שולי בכנסייה שאינו מייצג את מרבית הקופטים, שאך ניזוקו מהשלכות דבריהם של בישוי ותומכיו.

 

התלהטות הרוחות בין מוסלמים לקופטים במצרים

א. היעלמותה של קמיליה שחאתה

קמיליה שחאתה זאח'ר, אשת כומר קופטי, נעלמה מביתה ביולי 2010 לכמה ימים. פעילים קופטיים העריכו כי היא נחטפה ואוסלמה בכוח או התאסלמה מרצון, ופתחו בהפגנות רחבות בדרישה לחשוף מה עלה בגורלה. זאת על רקע פרשה דומה שהסעירה את מצרים בדצמבר 2004 סביב התאסלמותה של ופאא קוסטנטין, אגרונומית קופטית ואשתו של סגן הבישוף הקופטי במחוז אל-בוחיירה, המוחזקת עד היום בידי הכנסייה. רשויות מצרים טענו כי קמיליה נעלמה בשל סכסוך עם בן זוגה,[1] וראשי הכנסייה דיווחו כי היא שוהה בכנסייה כנוצרייה ומצבה טוב.[2]

 

הפרשה הסעירה גם חוגים אסלאמיים. כותב בפורום הגי'האדי שמוח' אל-אסלאם המכונה "עאסם אל-ג'דאוי" קרא לבדווים בסיני לחטוף ולהרוג תיירים ונוצרים כתגובה על חטיפתן ושבייתן של נשים נוצריות שהתאסלמו; איש הדת המאוריטני אבו אל-מונט'יר אל-שינקיטי הוציא פתוא ב-1.9.2010 המתירה את דמם של הקופטים במצרים.[3] הדברים הגיעו עד כדי כך שבנטילת האחריות לתקיפת כנסיה בעיראק ב-31.10.2010 בידי ארגון אל-קאעדה בעיראק נאמר כי הפעולה כוונה נגד הכנסייה הקופטית במצרים והוכרז אולטימאטום של 48 שעות לשחרר את "המוסלמיות הכלואות במנזרים במצרים."[4] שר ההקדשים המצרי, מוחמד חמדי זקזוק, אף רמז כי ההפגנות לשחרורה של קמיליה היו אחת הסיבות לתקיפת הכנסייה בעיראק שגבתה קורבנות רבים ולאיומים לתקוף את הכנסיות במצרים.[5]

 

ב. תפיסת הספינה בבעלות קופטית שהגיעה מישראל למצרים

ב-16.8.2010 נחשף בתקשורת המצרית כי כוחות הביטחון המצריים עצרו ספינה שהוגדרה כ"ספינת נשק" שהגיעה מישראל בדרכה למצרים ושבעליה הוא ג'וזף בוטרוס אל-ג'בלאוי, בנו של מנהל הפטריארכיה של פורט סעיד.[6] החלטת שר הפנים המצרי לעצור את אל-ג'בלאוי לחקירה התקבלה עקב תלונה שהגיש עוה"ד נביה אל-וחש, שדרש לערוך חיפוש בפטריארכיה של פורט סעיד ובכנסיות השייכות לה, בחשד כי מוחבאים בהן חומרי נפץ. אל-וחש הצביע על אפשרות שכנסיות ומנזרים רבים הפכו בשנים האחרונות למחסני נשק וחומרי נפץ ולמקומות להחזקת מאות קופטים שהתאסלמו, והודיע כי בכוונתו להגיש תביעה משפטית במטרה לחייב את משרד הפנים להכפיף את כל הכנסיות והמנזרים לביקורת, כשם שמסגדים אינם נהנים מחסינות.[7]

 

ג. חזית עולמאא אל-אזהר: הנצרות מעודדת המרת דת בכפייה

בתגובה, חזית עולמאא אל-אזהר - גוף של חכמי אל-אזהר שפורק בצו משפטי ב-1999 בשל ביקורתו על מתינותו של שיח' אל-אזהר דאז, שיח' מוחמד סיד טנטאוי, ושב לפעול מכווית כעבור שנה ולהעביר ביקורת על עמדת אל-אזהר בסוגיות דתיות, חברתיות ופוליטיות – פרסמה הודעה, לפיה תפיסת הספינה מעידה על תכנית למחות את כל סימני האסלאם ולנצר מה שאפשר. בהודעה נכתב: "הנצרות נלאית מן הדתות האחרות ואף משרטטת בעקביות את מדיניותה הגלויה והנסתרת לכלות את יריביה או לבזותם, ולשלול מהם את הסיבות לחיים כדי לאלץ אותם להתנצר בכפייה..." ההודעה תמכה בקריאה להכפיף את הכנסיות והמנזרים לפיקוח, להתיר חיפושים בהם ולהשיב למוסדות המדינה את הדרת הכבוד שלהם.[8]

 

ד. מזכיר הכס הקדוש: הקופטים שורש הארץ, המוסלמים אורחינו

כחודש לאחר מכן יצא אנבא בישוי, מזכיר הכס הקדוש של הכנסייה האורתודוכסית במצרים ומי שנחשב ליורשו הפוטנציאלי של הפטריארך הקופטי שנודה השלישי, בהצהרה ששלהבה את הרוחות בין המוסלמים לקופטים. בראיון ליומון המצרי העצמאי אל-מצרי אל-יום, אמר בישוי: "הקופטים הם שורש הארץ. אנו מתייחסים באהבה לאורחים שבאו אלינו והשתקעו בארצנו. ראינו בהם אחים, אך הם גם רוצים לשלוט בכנסיות שלנו? אינני מסכים לשום דבר שיש בו כדי לפגוע במוסלמים, אך אנו כנוצרים נגיע עד כדי אסתשהאד [מות קדושים] אם מישהו ירצה לפגוע בבשורתנו הנוצרית..."[9]

 

מה שהחריף עוד יותר את המתח הבין-דתי ברחוב היה פרסום תוכן ההרצאה שבישוי עמד לשאת בוועידה על עיקרי האמונה האורתודוכסית באל-פיום ב-22.9.2010, שם נכתב כי אפשר ואחד מפסוקי הקוראן - המתאר את הנוצרים, על פי חלק מהפרשנויות, ככופרים - הוּסף לו לאחר מות הנביא מוחמד.[10] בהרצאה עצמה הבהיר בישוי כי לא הובן כהלכה וכי התכוון להעלות תהייה לגיטימית ולא לקבוע עובדה.[11] מאוחר יותר, בהבהרה רשמית, אמר בישוי כי דבריו סולפו וכי לא התכוונן לפקפק בקוראן או באסלאם, משום ש"אחינו המוסלמים הם שותפים במולדת."[12] עם זאת, בעיתונות המצרית דווח כי בוועידה חולקו למשתתפים עלונים ובהם בקשה להיענות לקריאתו של בישוי למות מות קדושים במקרה של חיפושים אחר נשק בכנסיות ובמנזרים.[13]

 

מאות מצרים יצאו לרחובות במחאה על הצהרות בישוי ובדרישה לפטרו.[14] הפגנות נערכו גם מול שגרירויות מצרים בחו"ל. מספר תביעות משפטיות הוגשו ע"י גורמים שונים נגד בישוי.[15]

 

ה. אל-עוא: בישוי נערך למלחמה במוסלמים

מזכ"ל איחוד העולמאא העולמי לשעבר, ד"ר מוחמד סלים אל-עוא, הוביל את מתקפת הנגד כלפי בישוי. בראיון לערוץ אל-ג'זירה, גינה אל-עוא את דבריו ואמר כי משמעותם היא שבישוי "נערך למלחמה נגד המוסלמים" וכי הוא והפטריארך שנודה הם הסיבה למשברים ביחסים בין מוסלמים לנוצרים במצרים.[16] לדבריו, הכנסייה צריכה להיות כפופה לחוקה המצרית ולא להפר אותה כאילו הייתה ישות עצמאית. "הנשק שהקופטי מביא כדי לאחסן בכנסייה, אין פירושו אלא היערכות להשתמש בו נגד המוסלמי," אמר אל-עוא. כעבור כמה ימים הבהיר כי התכוון ספציפית ל"ספינת הנשק" של אל-ג'בלאוי ולא לקופטים ככלל, והביע נכונות להתנצל.[17]

 

אל-עוא אף ניסח תשובה מלומדת לטענותיו של בישוי נגד הקוראן והאסלאם שפורסמה בשני מאמרים: הראשון ביומון העצמאי, אל-מצרי אל-יום, והשני ביומון העצמאי, אל-מצריון, לאחר שבאל-מצרי אל-יום, שאחד מבעליו הוא איש העסקים הקופטי, נג'יב סאויריס, הוחלט לא לפרסם את החלק השני. במאמר זה נכתב כי בישוי אינו רשאי לדון בקוראן או בפרשנותו או לנסות ליישב בין האמור בו לבין עיקרי האמונה הנוצרית, מה גם שבישוי בחר בפרשנות קוראן הפחות מקובלת לאורך ההיסטוריה האסלאמית. אל-עוא הוסיף: "שורש הבעיה הוא שהכנסייה מנצלת את החולשה שהמדינה מפגינה כלפיה... ושהיא כולאת אנשים שאינם לרוחה מבלי להישען על החוק ובניגוד לחוקה, תוך שהגורמים הרלוונטיים במדינה אדישים למול התנהגות תמוהה זו..."[18]

דבריו של אל-עוא נתפסו בקהילה הקופטית כניסיון הסתה נגד הנוצרים והנצרות. הפטריארך שנודה אמר כי אלו דיבורים "לא טובים" וכי הוא מתפלל שייסלח למי שפוגע בכנסייה ושהאל ינחהו לדרך הישר. היועץ המשפטי של הפטריארך שנודה, נגיב גבראאיל, הגיש תלונה נגד אל-עוא ונגד מראיינו בערוץ אל-ג'זירה.[19] מזכיר בית הדין הקופטי באלכסנדריה ביקש מן הנשיא מובארכ לפעול לאבטחת מקומות התפילה והפולחן ולדאוג שהמוסדות הרלוונטיים יוציאו הודעה רשמית, המתקנת את הטעויות שבדברי אל-עוא.[20]

 

ו. אל-אזהר: מצרים מדינה אסלאמית

בתגובה להצהרות בישוי, הוציאה האקדמיה למחקרים אסלאמיים הודעה המגנה את ההתבטאות הבלתי אחראית אודות זיוף הקוראן, לכאורה, המאיימת על האחדות הלאומית. בהודעה נאמר כי "מצרים היא מדינה אסלאמית על פי לשון חוקתה המהווה אמנה חברתית בין בניה", וכי שוויון הזכויות והחובות שהעניק הנביא מוחמד לנוצרים בנג'ראן מותנה ב"כיבוד הזהות האסלאמית וזכויות האזרחות המעוגנות בחוקה."[21] הודעת האקדמיה, שנתמכה גם ע"י המופתי של מצרים, ד"ר עלי גומעה,[22] עוררה זעם בקרב חוגים קופטיים רבים.  "הקבוצה הקופטית החילונית" קראה לאל-אזהר לחזור בו מההכרזה כי מצרים היא מדינה אסלאמית ולשאת באחריות להשלכות העלולות להיות לה.[23

 

ניסיונות לבלימת המשבר הבין-דתי

א. מובארכ: ענייני דת ואמונה הם קו אדום

במאמץ להרגיע את הרוחות, קרא הנשיא מובארכ בנאומו לכבוד חגיגות ניצחון מצרים במלחמת אוקטובר 1973, לשמור על אחדותה הלאומית המצרית ולהימנע מפגיעה בה: "אנו פועלים למען מדינה אזרחית מודרנית... שאינה מערבת בין דת לפוליטיקה, שמדגישה את תפיסת האזרחות להלכה ולמעשה וששומרת על האחדות הלאומית בין בניה המוסלמים והקופטים." מובארכ הוסיף כי אין איש מעל החוק והחוקה במצרים, ואיים לטפל בנחישות במי שינסה לחרחר ריב, ללבות מלחמת אחים ולאיים על ביטחון מצרים ויציבותה.[24]

 

ב. שנודה: הנוצרים הם אורחי הרוב המוסלמי

גם ראשי הממסד הדתי הנוצרי והמוסלמי גויסו להשכין שלום בין הניצים. פטריארך הכנסייה האורתודוכסית, שנודה השלישי, שהרבה להופיע בכלי התקשורת, אמר לטלוויזיה המצרית כי הוא מצר על הכאב שנגרם למוסלמים בעקבות ההתבטאויות שיוחסו לבישוי, והכחיש קיומו של נשק בכנסיות ובמנזרים. לטענתו, ייתכן כי דברי בישוי על היות המוסלמים אורחים בארצם הוצאו מהקשרם, שכן "אנו נמצאים על אדמה השייכת לאללה. אנו אורחים של אללה באדמתו, ואיננו יכולים לומר שהמוסלמים היו אורחיהם של הקופטים. אני מוכן לומר שאנו הנוצרים אורחיהם של המוסלמים, שכן הם הרוב..." עוד אמר: "עלינו להרגיע את המתח הקיים הזה... במתיחות אין לטפל באמצעות מתיחות [נוספת], כי אם באמצעות שלום, אהבה, שקט והבנה הדדית..."[25]

 

בהודעה משותפת לשנודה ולשיח' אל-אזהר, ד"ר אחמד אל-טייב, נאמר כי ענייני דת ואמונה הם בבחינת קו אדום שאסור לאיש לחצות. השניים הצטרפו לקריאת הנשיא מובארכ לשמור על הרקמה החברתית הלאומית ולהתנגד לקיצונים, והביעו את התנגדותם לכל התבטאות הפוגעת באמונותיהם של המצרים כולם, מוסלמים ונוצרים. בהודעה נאמר עוד כי אין כל הבדל בין בני המולדת האחת, החיים יחד תחת דגל אחד, וכי יש צורך בחקיקה נגד פגיעה באמונותיו הדתיות של העם המצרי.[26]

 

ג. הגבלת הסיקור התקשורתי

במסגרת הצעדים למניעת הסלמה, הזהירה תנועת אל-גמאעה אל-אסלאמיה מפני הוצאת פתוות המסיתות לאלימות נגד קופטים במצרים כתגובה להצהרות בישוי, וקראה לנהוג באיפוק ולהסתפק במחאות בדרכי שלום.[27] במקביל, הופעלו לחצים על כלי התקשורת המצריים לסייע בהשבת השקט. שר התקשורת המצרי, אנס אל-פקי, קרא לערוצי הלוויין המצריים והערביים להימנע מלעורר סוגיות של אמונה שבמחלוקת והבטיח לקיים מעקב אחר תכנים המשודרים בערוצים המצריים ובערוצים המשדרים דרך הלוויין המצרי נייל סאט שיש בהם הסתה.[28] במזכר הבנות שנחתם בין החברות המשדרות בלוויין ביוזמת שר התקשורת, הוסכם על כללי שידור המגנים על הצופה המצרי מכל מה שיש בו כדי לפגוע בחברות הערביות, להפיץ שיח של שנאה ואלימות או לרמוז לפילוג על רקע דתי, עדתי או אתני.[29] בהמשך הופסקו השידורים של כמה ערוצי טלוויזיה המשדרים בלוויין המצרי נייל סאט, בהם הערוצים אל-נאס ואל-רחמה.[30]

 

גם המועצה העליונה לעיתונות קראה לדבוק בכללי האתיקה ובאמנת העיתונות ולטפל בהצהרות שעלולות לעורר מחלוקת בדייקנות מרבית, תוך שמירה על האחדות הלאומית.[31] בהמשך דווח כי ביוזמת היומון העצמאי אל-מצרי אל-יום ובתמיכת אל-אזהר ושלוש הכנסיות הנוצריות במצרים, הוחלט להפסיק לפרסם בעיתונות חומרים העלולים ליצור משברים בין מוסלמים לקופטים מתוך אחריות לשמירה על האחדות הלאומית.[32] ואילו איגוד העיתונאים הקים ועדה שתנסח חוקים שיסדירו את הסיקור העיתונאי אודות יחסים בין-דתיים במצרים.[33]

 

ד. השפעת איומי אל-קאעדה על הנוצרים במצרים

רק מאז איומי אל-קאעדה על הנוצרים במצרים, ניכר שינוי ביחס המוסלמים כלפי הקופטים. שיח' אל-אזהר, ד"ר אחמד אל-טייב, גינה את האיומים, והבהיר כי איום על ביטחונם של הקופטים כמוהו כאיום על ביטחונם של המוסלמים במצרים העשויים רקמה אחת.[34] הדרשן הסלפי המצרי, שיח' מוחמד חסאן, אמר כי הנוצרים במצרים נהנים ממעמד של בני חסות (אהל אל-ד'מה) באסלאם, ועל כן אַל למוסלמי להתיר את דמם או להרוג אותם, אלא עליו לכבד את כל מי שאינו פוגע בדתו, בהתבסס על פסוק הקוראן: "אין אלוהים אוסר עליכם לכבד ולעשות צדק עם אלה אשר לא יילחמו בכם בשל הדת ולא יגרשוכם ממושבותיכם. אלוהים אוהב את העושים צדק [8:60].[35]

 

הפטריארך הקופטי, באבא שנודה, אמר בתגובה לאיומי אל-קאעדה כי מעז יצא מתוק, שכן "האזהרה שהגיעה אלינו [מאל-קאעדה] הייתה סיבה להזדהות של אנשי רבים מאוד איתנו, בהם אנשי דת מוסלמים, סופרים, עיתונאים ואנשי ביטחון." הוא הוסיף: "אחת התוצאות של האיום שקיבלנו הייתה סולידריות רבה מצד רבים מהמוסדות האסלאמיים ומהכותבים בעיתונים שהביעו תמיכה בכנסיה."[36]

 

תגובות של פובליציסטים מצריים

הקו בו נקטו כותבים מוסלמים וקופטים בעיתונות המצרית הממסדית בהתייחסם למתיחות בין מוסלמים לנוצרים במצרים לאחרונה, התאפיין בעיקר בחיפוש אחר עמק השווה ובניסיונות קירוב, תוך הימנעות מדיון במעמד הכנסייה למול המדינה, או בוויכוח הבין-דתי, שבו אף צד לא ישנה את דתו או אמונתו של האחר. על בישוי נמתחה ביקורת הן מצד כותבים מוסלמים שטענו כי הוא מייצג זרם קיצוני בכנסיה והן מצד כותבים קופטים אשר הדגישו כי הוא ותומכיו מסבים נזק לכנסייה ואינם מייצגים את מרבית בני העדה. להלן תרגום חלקים מן המאמרים הללו:

 

א. עורך אל-גומהוריה: בישוי נושא דגל המלחמה במוסלמים

עורך היומון המצרי הממסדי אל-גומהוריה, מוחמד עלי אבראהים, כתב: "מזה זמן רב, מהווה בישוי את סמל הקיצוניות בכנסייה ונושא את דגל המלחמה, לא רק נגד המוסלמים, אלא נגד כל מה שאינו אורתודוכסי. בישוי החליט להיות החנית החזקה של הנצרות. כמה ממנהיגי הכנסייה בחרו עבורו את התפקיד הזה כדי להוכיח שהנוצרים אינם מיעוט מדוכא ושהם מסוגלים להביך את המוסלמים...

 

לכן לא יעלה על הדעת כי דבריו היו פליטת פה או תגובה לדעה אסלאמית קיצונית. בישוי מייצג זרם חזק בכנסייה והוא הראשון שהעז לפגוע בקוראן, בטקסט הקוראני ובעיתוי שבו הורדו פסוקיו. ד"ר אל-עוא, למרות קיצוניות הצהרותיו, לא דן בעיקרי האמונה הנוצרית. חלק מהמוסלמים נוהגים אמנם בקיצוניות כלפי הקופטים, אך הם לא מפקפקים בברית החדשה... בישוי לוקח אותנו לנקודה מסוכנת ביותר, בה בני כל דת מנסים לפרש את הדתות האחרות ככל העולה על רוחם. הוא מפרש את האסלאם ומוסלמים יוצאים כנגדו בפרשם את הנצרות. זוהי פצצה שבישוי מטיל בפנינו...

 

אילו הצהרותיו היו פרטיות, לא הייתי חושש מהן, אך הבעיה היא שמספר רב של כמרים נחלצו להגן עליו, דבר המעיד על קיומו של מוסד חזק התומך בו. כאן טמונה סכנה, שכן אלו התומכים בו הם אנשי דת, בעוד איש מבין התומכים בהצהרותיו של אל-עוא, לא שייך לאל-אזהר. זהו ההבדל בין שני המוסדות הדתיים במצרים. אל-אזהר [עוסק רק] בעיקרי האמונה, ואילו הכנסייה היא מוסד פוליטי, דתי, חברתי ומשפטי..."[37]

 

ב. כותב מצרי: הצהרותיו של בישוי מנוגדות לאמונה הנוצרית

העיתונאי המצרי אחמד באשא תיאר את בישוי כמקבילו הנוצרי של מנהיג האח"ס. באשא כתב: "אנבא בישוי פגם בדרישתם של הקופטים למדינה אזרחית ושׂם במבוכה את מגלי ההבנה וההזדהות [עימה]... אין הבדל בין מחשבותיו של בישוי - המקורב רשמית לכנסיה הקופטית ולבאבא שנודה ומהווה אחד מניציה - לבין מחשבותיו של [מייסד תנועת האח"ס] חסן אל-בנא ותנועתו שהפכה לרחם ממנו נולדו דורות של ארגונים דתיים קיצוניים ומזוינים...

 

[המושג]  אסתשהאד אצל הנוצרים מתייחס למי שמצהיר על אמונתו, ולא למי ששופך דם. בנצרות, אין לכך משמעות של ג'יהאד או של  הקרבת הנפש. האמונה הנוצרית המבוססת על סובלנות, אינה דוחפת את בניה להרוג, והם אינם נשלחים לבצע טבח או למות מות קדושים, אלא אם הם נדרשים לסגוד לפסל אלילי או להתכחש לאמונה [הנוצרית], כפי שקרה בתקופות קדומות, ולא באופן וולונטארי או מתוך ציות מרצון...

 

לפיכך, מטרתו של הפטריארך הקיצוני בהתבטאותו [כי ימוּת מות קדושים במקרה של חיפוש ביטחוני במנזרים ובכנסיות] הייתה פוליטית ביסודה ולא דתית, וכוונתה שלא יפגעו בהישגי הכנסייה בשלושים השנה שעברו ויכניסו אותה למשחק הפוליטי... דבריו של בישוי נוטפים קיצוניות והם נישאו על גבי הגל השולט כעת גם בכנסיה של קריאות להחיות או להקים תנועה של האחים הנוצריים כדוגמת האחים המוסלמים..."[38]

 

ג. כותב קופטי: כיצד הפכנו פתאום מעשוקים לעושקים?

קופטים רבים ניסו להדוף את ההאשמות כנגדם ולהסביר כי למרות הצהרות בישוי, אין הם התוקפים, כי אם המותקפים. הפעיל הקופטי מוניר בישאי כתב: "מצרים עברה לאחרונה הוריקן מוסרי חזק שרוב האנשים הסכימו לכנותו 'פתנה'... כמו כל הסופות הטבעיות, הותירה 'פתנה' זו את טביעותיה ההרסניות על החברה המצרית, ובמיוחד על היחסים בין הנוצרים במדינה למוסלמים בה. החמור ביותר אולי בעקבות שהותירה [הסופה] 'פתנה' הוא ניסיונה לשנות חלק מהתפיסות המוכרות. אלה התהפכו בן לילה. לפני [הסופה] 'פתנה', חשנו כקופטים שאנו מיעוט שזכויותיו נגזלו, והנה באה ה'פתנה' והאשימה אותנו בהיפך המוחלט מזה - שאנו שואבים את כוחנו מחו"ל ועושקים את הרוב המוסלמי.

 

פתאום עברנו מתלונה להגנה עצמית, מדרישת הזכויות, לניסיון לשכנע את הציבור שאיננו גוזלים זכויות של איש... לפני 'פתנה' היינו ידועים כחלשים ומותקפים, ואילו 'פתנה' האשימה אותנו שאנו אוגרים נשק. עברנו לניסיונות לשכנע את האחרים שאנו עם שוחר שלום, שלא מאיים על אחרים ולא תוקף אותם... כיצד הפכנו פתאום מעשוקים לעושקים, מחלשים לחזקים ועריצים, ממותקפים למתקיפים מושמצים ומעניים לעשירים נצלנים? איך זה קרה תוך הפצת שקרים, מבלי שהתקדמנו במאום ומבלי ששיפרנו את מצבנו ולו בטיפה?..."[39]



[1]  אל-אהראם (מצרים), 25.7.2010

[2]  אל-אהראם אל-מסאאי (מצרים), 27.9.2010

[3] פורום שומוח' אל-אסלאם, 29.8.10; ראה גם http://www.memrijttm.org/content/en/blog_person...

[4] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 2.11.2010; ראה http://www.memrijttm.org/content/en/blog_person...

[5] אל-שורוק (מצרים), 4.11.2010

 [6]מקור משפטי טען כי הספינה הגיעה מסין והכילה טילי צעצוע לילדים לרגל הרמדאן, שיובאו ללא רישיון וכי לא היה בה חומר נפץ. אל-אח'באר (מצרים), 16.8.2010; אל-מצריון (מצרים), 23.9.2010

[7] אל-שורוק (מצרים), 16.8.2010; אל-מצריון (מצרים), 17.8.2010

[8] www.islamway.com, 19.8.2010

[9] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 15.9.2010

[10] הכוונה לפסוק 17 בסורה 5: "האומרים כי אלוהים הוא המשיח בן מרים, כופרים הם. אמור, למי תעמוד זכות אצל אלוהים, אם ירצה להכחיד את המשיח בן מרים  ואת אימו ואת כל אשר בארץ גם יחד? לאלוהים מלכות השמים והארץ ואשר ביניהם. הוא בורא את אשר יחפוץ ואלוהים הוא כל יכול."

[11] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 24.9.2010

[12] אל-גומהוריה (מצרים), 24.9.2010; אל-מצרי אל-יום (מצרים), 27.9.2010

[13] אל-מצריון (מצרים), 26.9.2010

[14] כאלף איש השתתפו בהפגנה מול מסגד באלכסנדריה ב-24.9.2010; אלפי מפגינים בקהיר דרשו (30.9.2010) להעמיד את בישוי לדין ולהשעות את הפטריארך שנודה מתפקידו. אל-מצריון (מצרים), 1.10.2010

[15] יותר ממאה עורכי דין הגישו תלונות נגד בישוי לתובע הכללי וקראו לזמנו לחקירה בגין קריאת תיגר על השלטון, הסתה לפתנה ופגיעה באחדות הלאומית. אל-מצריון, (מצרים), 20.9.2010, אל-מצרי אל-יום (מצרים), 26.9.2010

[16] אל-מצריון (מצרים), 16.9.2010

[17] אל-שורוק (מצרים), 20.9.2010; 16.9.2010

[18] אל-מצריון (מצרים), 3.10.2010

[19] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 21.9.2010

[20] אל-שורוק (מצרים), 19.9.2010

[21] אל-אהראם (מצרים), 26.9.2010

[22] אל-מצריון (מצרים), 27.9.2010

[24] אל-אהראם (מצרים), 6.10.2010

[25] אל-אהראם אל-מסאאי (מצרים), 27.9.2010

[26] אל-אהראם (מצרים), 7.10.2010

[27] אל-מצריון (מצרים), 21.9.2010

[28] אל-אהראם (מצרים), 28.9.2010

[29] אל-קודס אל-ערבי (מצרים), 14.10.2010

[30] אל-אהראם (מצרים), 14.10.2010, 20.10.2010

[31] אל-אהראם (מצרים), 28.9.2010

[32] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 3.10.2010

[33] אל-אהראם אל-מסאאי (מצרים), 13.10.2010

[34] אל-אהראם (מצרים), 3.11.2010; במאמרים בעיתונות הממסדית בתגובה לאיומי אל-קאעדה לתקוף כנסיות במצרים בלט הקו כי בעוד מצרים לא רואה בדברים סכנה ממשית לביטחונה, הנוצרים הם חלק מהמולדת ומצרים מסוגלת להגן על אדמתה ולא תרשה לפגוע באחדותה הלאומית. יו"ר איגוד העיתונאים, מכרם מוחמד אחמד, למשל, כתב כי ארגוני הטרור סטו מהאסלאם לשם הפצת פתנה והרס, ועל כן המצרים אינם מזדהים עימם ויגיבו בתקיפות במידה שארגון אל-קאעדה יחליט לעשות את "טעות חייו" ולתקוף במצרים. אל-אהראם (מצרים), 4.11.2010

[35] www.alarabiya.net, 10.11.2010

[36] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 5.11.2010

[37] אל-גומהוריה (מצרים), 27.9.2010

[38] רוז אל-יוסף (מצרים), 18.9.2010