המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
זעם במצרים על איראן וחמאס בעקבות ירי הטילים מסיני
5/9/2010


זעם במצרים על איראן וחמאס בעקבות ירי הטילים מסיני לעבר אילת ועקבה

 

הקדמה

ירי הטילים מסיני אל אילת ועקבה ב-2.8.2010 עורר מחדש את זעמה של מצרים על איראן ועל  תנועת חמאס. בעיתונות המצרית נטען כי ירי הטילים משטח מצרים, ע"י חמאס או ארגונים אחרים הפועלים בשיתוף עימה,[1] מהווה פגיעה בריבונותה של מצרים וחציית קו אדום. חלק מהעיתונים הממסדיים אף קראו להכות בחמאס ולנתק את היחסים עימה. העמדה המצרית היא כי איראן מפעילה סוכנים מקומיים כגון חמאס בכל אחד ממוקדי המתיחות במזה"ת ומלבה את הסכסוכים בהם, במיוחד עם התגברות הלחץ הבינ"ל עליה, והיא עושה זאת כדי להשתמש בבעיות הערבים כקלף מול המערב בתיק הגרעין שלה.[2] לטענתם, איראן משתמשת בחמאס ופוגעת בעם הפלסטיני, במאמצי הפיוס הבין-פלסטיני ובניסיונות  לחידוש המו"מ עם ישראל.

 

יומיים לאחר ירי הטילים נערך בקהיר כנס ביוזמת המרכז הבינ"ל למחקרי אסטרטגיה עתידית, שדן בנושא ההשפעה של איראן גרעינית על האזור. בכנס זה בלטה ההשקפה כי איראן מהווה סכנה לאזור יותר מישראל. האחראי לעניינים פוליטיים במשלחת האו"מ לעיראק לשעבר, אבראהים נואר, העריך כי טעות היסטורית ואסטרטגית היא לראות בגרעין האיראני דרך לפתרון הבעיה הפלסטינית, שכן משמעותו של נשק גרעיני בידי טהראן היא שמיליוני חפים מפשע במזה"ת יהיו הקורבן.[3] ד"ר מחמוד ברכאת, ראש הסוכנות הערבית לאנרגיה אטומית לשעבר, אמר בכנס כי איראן רכשה שלוש פצצות גרעיניות מקזחסטאן תמורת 50 מיליון דולר לכל פצצה בשנת 1991 בהסכמת נשיא קזחסטאן. מנהל המרכז, עאדל סלימאן, העריך כי איראן מסוגלת לייצר פצצה במהלך 2011, אך טען כי היא תעשה בה רק שימוש הרתעתי, לצורך הגברת מעורבותה בענייני האזור הערבי ובניית יכולות הלחימה הבלתי מאורגנת של חמאס וחזבאללה, ולא תעשה בה שימוש צבאי.[4]

 

גם מן הצד האיראני נשמעו לאחרונה התקפות כנגד מצרים. היומון האיראני ג'ומהורי-י אסלאמי, למשל, כינה את נשיא מצרים מובראכ "ערבי ציוני" וקבע כי אם יירש אותו בנו, בשל מחלתו, יהא הדבר משול למעשה פרעוני.[5]  יחד עם זאת, ראש משרד האינטרסים האיראני בקהיר, מוג'תבא אמאני, אמר לאחרונה בראיון לעיתון מצרי כי מתנהלים מגעים בין המדינות בעניינים בינ"ל וכי שתה"פ הכלכלי והמסחרי ביניהן נמשך. הוא הוסיף כי איראן ומצרים חלוקות לגבי השלום, לכאורה, עם ישראל וכי שיפור ביחסים ביניהן צפוי כשמצרים תבין שאין תועלת בשלום זה. אמאני אמר כי טהראן תהיה מוכנה לסייע בפתרון בעיית המחסור בחיטה במצרים, אם זו תפנה אליה ושלל מעורבות של איראן בתעמולה שיעית במצרים.[6]

להלן תרגום חלקים מן המאמרים שהופיעו בעיתונים המצריים אל-אהראם, אל-גומהוריה ורוז אל-יוסף, התוקפים את חמאס ואיראן על רקע ירי הטילים:

 

עורך אל-גומהוריה: זכותנו להכות בחמאס ביד ברזל

חבר מועצת השורא ועורך היומון המצרי הממסדי אל-גומהוריה, מוחמד עלי אבראהים, כתב בטורו היומי בהתייחס לחמאס: "לכנופיה האיראנית השולטת בעזה על פי הוראותיה של טהראן, אין כל אג'נדה ערבית. המטרה, האסטרטגיה והכספים שלהם באים מהפרסים. לכן מצרים לא מעניינת אותם במאום. פגיעה באינטרסים ובכלכלה שלנו ואיום על ביטחוננו הלאומי הפכו למטרה בסיסית של [ראש הלשכה המדינית של חמאס בדמשק], ח'אלד משעל; של [ראש ממשל חמאס בעזה], אסמאעיל הניה וחבריהם...

 

הגשנו מסמך פיוס [בין פת"ח לחמאס] לשביעות רצונם של כל הפלגים [שרצו] לשים קץ לפירוד ולפילוג בשורה הפלסטינית. אך החמאסניקים סירבו לחתום תוך שימשו בתירוצים ובאמתלות ועיכבו [את החתימה], במפורש משום שהם לא קיבלו הוראה מפטרונם באיראן. הפלסטינים גוועים ברעב, ישנים באוהלים, מחוסרי עבודה, אך דבר לא מעניין את החמאסניקים, כל עוד כיסיהם מלאים. הם ישנים על מיטה נוחה וחשבונותיהם בבנקים בחו"ל תופחים...

 

אולם אנו כמצרים, לעולם לא נסכים שהחמאסניקים יחדרו לאדמותינו כדי לירות טילים על ישראל, בהתאם להוראות אדוניהם באיראן... מי שמכה אותנו במים, נכה אותו בדם. מספיק לזלזל באינטרסים שלנו ובביטחוננו הלאומי. ניסיון ההסתננות לסיני כדי לירות ממנה טיל על ישראל הוא תוקפנות מפורשת נגד הריבונות המצרית... זכותנו להכות ביד ברזל את השפלים הללו שהתחנכו לבגוד ולנעוץ סכין בגב..."[7]

 

איראן כובשת את עזה מ-2005

בטור נוסף כתב אבראהים: "ישראל כובשת את עזה מ-1967, אך איראן כובשת אותה מ-2005... חשבנו שמטרת [ירי הטילים] הייתה להביך את הנשיא מובארכ בעת פגישתו עם נשיא ישראל, אך המטרה הייתה זדונית יותר. איראן רוצה להקל על חזבאללה במידה שבית הדין הבינ"ל יוציא את 'ההחלטה המשוערת' ויאשים חלק מאנשיו. איראן רוצה שמדינות ערב תיכנסנה לסכסוכים ומריבות עם ישראל ושהאזור ימשיך לבעור, לא משנה אם אחת המדינות [הכוונה למצרים] תאבד חלק מריבונותה. המיליציות האסלאמיות הפועלות במולדת הערבית החכירו את המולדת למולות של איראן... תכניתה של איראן, שכל ילד ערבי מבין, היא שהעולם הערבי יהיה עסוק בבעיה הפלסטינית לנצח...

 

יש גבול לסבלנותנו. לא נשב בחיבוק ידיים למול החדירות לגבולותינו והברית עם ארגוני טרור כמו אל-קאעדה ואחרים על מנת לאיים על ביטחוננו. לדעתי, מצרים תנתק את יחסיה עם חמאס באופן סופי ולא תדבר [עוד] על פיוס או על הקלת המצור או הסרתו..."[8]

 

במאמר נוסף, שב אבראהים ותקף את חמאס: "סוכני איראן בעזה ובלבנון נושאים את סיסמאות ההתנגדות מבלי שהם מיישמים אותן. זוהי התנגדות באמצעות השפעה מרחוק, התנגדות המביאה חורבן על עמיה, התנגדות שאינה יודעת חישובי רווח והפסד, התנגדות שמטרתה להרוג את האזרחים ולא את האויבים... חמאס בעזה, חזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן וצבא המהדי בעיראק, הם בעלי תפיסות קיצוניות השואבות את כוחן מהשיעה באיראן או מהאחים המוסלמים במצרים... ההרג הוא המחשבה הבסיסית העוברת בראשו של אדם קיצוני. רצונו להפוך את בני האדם כולם לגופות נטולות רוח חיים הוא רצון חזק ובוער, שהוא חושב שיש להסתירו תחת סיסמאות דתיות הקשורות להתנגדות...[9]

 

עורך אל-אהראם: ירי הטילים יסמן מפנה ביחסה של מצרים לחמאס

עורך היומון המצרי הממסדי אל-אהראם, אוסאמה סראיא, תקף במאמרו השבועי את מדיניות ההתפשטות של איראן בעולם הערבי: "מה שקורה בעזה הוא תבוסה לשמה. חמאס השתלטה על הפלסטינים, דיכאה את חירותם, הטילה עליהם מצור ... לא אפשרה ולא תאפשר להם לעלות לרגל או לבקר בכעבה. חמאס אינה מנהלת התנגדות, אינה מנהלת מו"מ ואינה פועלת. היא הותירה קבוצות מיוחדות לבזוז את העיר ולהשתלט על כספי התרומות לפלסטינים בעזה. חמאס ניצבת נגד שיקומה של עזה, ואף ניצבת בפועל לצד המצור הישראלי משום שהוא עולה בקנה אחד עם האינטרסים של תנועתה המחזיקה בשלטון.

 

חמאס ניצבת גם נגד האחדות הלאומית הפלסטינית, משום שהיא יודעת שהרחוב הפלסטיני גילה את תרמיתה הגדולה. מה שחמאס לא יודעת ומה שעליה לדעת הוא שעד כה אין מדינה בפלסטין ושכל מה שיש שם הוא רשות פלסטינית תחת כיבוש. זה מחייב אותה לשפה שונה ולשיטות פוליטיות שונות, שהבולטת בהן היא לערוך טיהור פוליטי ולפעול במלוא הרציונאליות למאבק בכובש. האלמנט החשוב ביותר לשם כך הוא מניעת התערבותו של האחר בעניין הפלסטיני... ההתערבויות האיראניות כולן מגונות ומגמתן לקחת את הבעיה הפלסטינית כבת ערובה עד לסגירת תיקה הגרעיני עם המערב וארה"ב. דחיית הפיוס והאחדות הפלסטיניים עומדת בניגוד לאינטרסים הפלסטיניים כולם, ואף משפיעה על עתיד מדינתם.

 

אך המשחק החדש, לאפשר לקבוצות חיצוניות לירות טילים משטח מצרים על אילת ועקבה, אינו עובד על אף אחד ומהווה פשע גדול שיגרום למצרים בהכרח לשנות את אופן התנהלותה מול חמאס ברצועת עזה. עד כה, מצרים מתנהגת אל חמאס כאל פלג פלסטיני המייצג את תנועת שחרור העם הפלסטיני כולו, שזכותו לגייס באמצעות הדת את הפלסטינים להקמת מדינה. אך אין זו זכותה [של החמאס] לסבך את מצרים בסכסוך צבאי עם ישראל, לבגוד בעקרונות או לחצות את הקווים האדומים המוסכמים והידועים מראש... חמאס פנתה לדרך ... מסוכנת, שהשלכותיה על עתיד היחסים העממיים בין מצרים לפלסטינים עוד יותר מסוכנות. על חמאס ובני בריתה לדעת כי הם הפרו את כל כללי היסוד והחוקים המקובלים, וכי הגיע מועד החשבון, והוא יהיה קשה.

 

המצב האזורי מצער בשעה שאיראן מאבדת את העשתונות, המצב הפנימי בה לוחץ ואי אפשר להתכחש להשפעת הסנקציות הבינ"ל עליה. מה שקורה באיראן משתקף במדינות ערב הנתונות במשברים, שכן איראן רואה בפלסטין, לבנון ועיראק את קו ההגנה הראשון במערכתה מול המערב וארה"ב...  

[בירי הטילים], חמאס רצתה לומר: אנחנו עוד כאן ואנו צריכים להשתתף במו"מ המתנהל, ויש להתייחס אלינו... לכן פנתה חמאס למשחק הזול הזה, משחק עבודת קבלן המשנה בשת"פ עם הארגונים [הסלפיים בעזה] ג'יש אל-אסלאם, ג'יש אל-אומה או ג'נדאללה...

 

לא ניתן לסווג פעולות אלה כפעולות התנגדות. אלה פעולות פוליטיות שמטרתן ליצור מתיחות בין מצרים לישראל ולגרור אותן לעימות, וכן להמשיך לשלוח מסר פוליטי של סירוב למסלול המו"מ, להראות שאני, חמאס, [קיים] ולחתור להכרה או להשתתפות, במיוחד מאחר שלאחרונה הקהילה הבינ"ל מתעלמת ממנה...[10]

 

עם התגברות הלחץ הבינ"ל עליה, איראן לוחצת על סוכניה הערבים

במאמר אחר כתב סראיא: "כאשר האיראנים ממהרים להיכנע לאמריקאים ולמערב ולחצי הקהילה הבינ"ל עליהם גוברים וניכרת השפעת הסנקציות הבינ"ל על תיק הגרעין שלהם, גוברים [גם] המתח ולחציהם [של האיראנים] על סוכניהם הערבים, והם משתלטים על הבעיה הפלסטינית... על כל הכוחות הפוליטיים הפעילים בחברה הערבית שלנו להתעורר ולפעול במרץ להפסקת התוקפנות האיראנית על האינטרסים שלנו, להפסקת גיוס הדת האסלאמית לבעיות הפוליטיות ולהפיכת המצב הפנימי... לכל אורך ההיסטוריה שלהם, הערבים לא מסרו את בעיותיהם לאחרים... אני אומר בכנות לכל הקולות ששוחחו איתנו מתוך פחד לעתידם ולעתיד הערביות, הזהות והדת, מעזה, הגדמ"ע, לבנון, עיראק ותימן: אנו איתכם ולא נפקיר אתכם לתמנון האיראני בבגד אסלאמי..."[11]

 

עורך רוז אל-יוסף: חמאס – סכנה לאינטרסים של מצרים

עורך היומון המצרי רוז אל-יוסף, עבדאללה כמאל, כתב: "חמאס היא אחת הסיבות לבעיית פלסטין. היא עומדת במקום השני אחרי הכיבוש מבחינת הסכנה שהיא מהווה לאינטרסים הפלסטיניים. גם אם אנו נאלצים לנהל יחסים עם חמאס בהיותה הקבוצה הבלתי לגיטימית השולטת בעזה והאוחזת בנשימת אפם של האנשים שם, עלינו להכיר בכך שחמאס מהווה סכנה אסטרטגית לאינטרסים המצריים, וכי הימצאותה על הגבול [המצרי] מנוגדת ליציבות במצרים ומהווה איום ממשי ומתמשך על הביטחון הלאומי המצרי.

 

מסקנה זו וניתוח זה אינם קשורים רק לפשע ירי הטילים על ישראל וירדן משטח מצרים, יש סיבות רבות המובילות לפסיקה זו. מבחינה אידיאולוגית, חמאס דוגלת בתיאורית המדינה הדתית הסותרת את מאפייני המדינה האזרחית המצרית...; תנועת חמאס קשורה ברשת של אינטרסים וצדדים העוינים את מצרים בגלוי, במישור הערבי והאזורי. בראש הבריתות הללו, יחסיה ההדוקים עם איראן מבחינת מימון, אימונים, קשרים פוליטיים ותיאום מטרות ומהלכים. למרות היותה סונית, היא בעלת נכונות מלאה להוציא לפועל את המגמות השיעיות מבחינה דתית והפרסיות מבחינה לאומית, במיוחד אם זה פועל נגד האינטרסים המצריים, הורס אותם ופוגע בהם, גם אם ברמה הפשוטה של פגיעה בתדמיתה [של מצרים] תקשורתית ופוליטית...

תנועת חמאס אינה מחליטה עבור עצמה, אלא היא כלי בידי אחרים, אמצעי שאחרים עושים בו שימוש וסוכן הממלא משימות מטעם מי שמשלם לו. תכונות אלה, לצד גורמים נוספים, מעוררות ספק באשר למידת הלגיטימיות של חמאס וייצוגה את המאבק הפלסטיני הכן..."[12]



[1] מקור ביטחוני מצרי טען כי פלגים פלסטיניים מרצועת עזה אחראים לירי הטילים, בעוד שהיומון המצרי העצמאי אל-יום אל-סאבע  דיווח כי חמאס מעורבת במעשה. אל-אהראם (מצרים), אל-יום אל-סאבע (מצרים), 4.8.2010

[3] רוז אל-יוסף (מצרים), 5.8.2010; ד"ר מחמוד ברכאת, ראש הסוכנות הערבית לאנרגיה אטומית לשעבר, אמר בכנס כי איראן רכשה שלוש פצצות גרעיניות מקזחסטאן תמורת 50 מיליון דולר לכל פצצה בשנת1991בהסכמת נשיא קזחסטאן. אל-מצרי אל-יום (מצרים), 6.8.2010

[4] אל-ערב (קטר), 5.8.2010

[5] ג'ומהורי-י אסלאמי (איראן), 10.8.10

[6] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 17.8.2010; יועץ שר המסחר והתעשייה המצרי לענייני סחר חוץ, אבו אל-קמצאן, הגיב ואמר כי אין מניעה לכך שמצרים תייבא חיטה מאיראן או מכל מדינה אחרת, וכי משרדו בוחן את השווקים האפשריים. אל-יום אל-סאבע (מצרים), 18.8.2010

[7] אל-גומהוריה (מצרים), 5.8.2010

[8] אל-גומהוריה (מצרים), 7.8.2010

[9] אל-גומהוריה (מצרים), 8.8.2010

[10] אל-אהראם (מצרים), 6.8.2010

[11] אל-אהראם (מצרים), 30.7.2010

[12] רוז אל-יוסף (מצרים), 8.8.2010