איראן מבקשת לחדש את ההידברות עם ארה"ב

בנאום ב-18 באוגוסט 2010 לרגל חודש הרמדאן בפני בכירי המשטר, גילה מנהיג איראן עלי ח'אמנאי, כי לפני עליית ממשלת אחמדי-נז'אד, קיימה איראן שיחות עם ארה"ב בנושא עיראק ובסוגיה נוספת שהוגדרה ע"י ארה"ב כ"נושא ביטחוני חשוב", אך אלו היו חסרי תוחלת. הוא הוסיף כי למרות זאת ארצו מוכנה לחדש את השיחות בתנאי שלא יוגבלו לנושא ספציפי (כנראה גרעין) ואם יבוטלו הסנקציות והאיומים נגדה.[1] בנאומו במעמד זה, הצהיר נשיא איראן אחמדי-נז'אד, כי "איראן מקבלת בברכה שיחות צודקות [עם ארה"ב] אך לא תיסוג כהוא זה מזכויותיה."[2]

קודם לכן, ב-12 באוגוסט 2010, הציג היומון האיראני השמרני המתון אבתכאר, הנוהג לבקר את מדיניות ממשלת אחמדי-נז'אד, עמדה מקורית ונועזת הקוראת למשטר האסלאמי של איראן ולארה"ב לפתוח בשיחות אסטרטגיות ישירות. היומון טען כי לשני הצדדים, המנהיגים גושים אזוריים, יש אינטרס וצורך אסטרטגי בקיום שיחות ישירות, והעריך כי כיום יש פוטנציאל מתאים לקיומן. היומון גם הבהיר כי איראן תמשיך, בכל מקרה, בהעשרת אורניום על אדמתה.[3]

להלן עיקרי המאמר:

היומון טוען כי לארה"ב  אינטרס ביטחוני  ובינ"ל לשיחות ישירות עם איראן וכי תהיה להן "השפעות חיוביות" על תהליך שיוביל לפתרון המשברים בעיראק, באפגניסטן, הסכסוך הערבי-ישראלי.

לאיראן, לעומת זאת, יש לדברי היומון, אינטרס כלכלי  וגרעיני בדיאלוג הזה, והוא הפניית משאביה לפיתוח כלכלתה. איראן, קובע היומון, תוכל להמשיך ולהעשיר אורניום על אדמתה.

למרות הסנקציות של ממשל אובמה, טוען היומון, עדיין קיים פוטנציאל לשיחות ישירות והעדות לכך היא ירידה ברמת ההצהרות העוינות בין הצדדים. אחמדי-נז'אד, "בסגנונו הוא", אמר שאיראן מוכנה לשיחות וגם אובמה הצהיר על הסכמה לכך.

היומון טוען כי לשני הצדדים יש צורך אסטרטגי זה בזה מתוך הכרה משותפת בחוסר יכולתם לסלק זה את זה בכל מה שנוגע לסוגיות האזוריות החשובות באפגניסטן, לבנון, פלסטין ועיראק.

לדבריו, ניתן לראות סימטריה במעמדן של איראן וארה"ב. שתי המדינות מנהיגות גושים אזוריים:

איראן מנהיגה את ציר ההתנגדות (חמאס, חזבאללה, סוריה, וקבוצות שיעיות בעיראק). ארה"ב  מנהיגה את הגוש הערבי המסורתי וישראל. בנוסף "[תוכנית] הגרעין של איראן יוצרת שוויון מדיני בין שתי המדינות."

למרות חוסר האמון בין שני הצדדים, שניהם מכירים בסכנות ההידרדרות אם לא תהיה הידברות ביניהן.

היומון מדגיש כי שיחות אסטרטגיות ישירות אין משמעותן בהכרח יחסי ידידות, (בדומה לשיחות שנערכו בין ארה"ב לסין ב-1972 בתקופת ניקסון).  אולם הן עשויות להביא להתקרבות ולמצב שבו שני הצדדים יכירו האחד בתפקידו של השני, ויתרגלו לחיים באזור שבו לכל צד יש את האינטרסים החיוניים שלו. שני הצדדים מסכימים כי הימצאות תנאים מאיימים על שניהם באזור מסבים לשניהם נזק.

לסיכום, טוען היומון כי השיחות הצפויות בין איראן ל-5+1 בספטמבר 2010 יכולות להיות התחלה טובה לשיחות ישירות. במוקד השיחות בין איראן לארה"ב יעמוד נושא הגרעין אך הוא יכלול מגוון נושאים. אל לשתי המדינות לחשוש מהסיכון הכרוך בפתיחה בשיחות האלו, שכן איראן תמיד תוכל להמשיך בהעשרת האורניום.