המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
אקדמאי סורי: במערב, הומואים וחיות חשובים מערבים
16/7/2010

 

אקדמאי סורי החי בצרפת: במערב, זכויות החיות וההומואים קודמות לזכויות הערבים

 

עָוּד סולימאן, איש תקשורת סורי המתגורר בצרפת, תקף במאמר ביומון אל-קדס אל-ערבי את אדישותו של המערב למשט לעזה ולמצבם של המוסלמים בכלל וטען כי תרבות המערב היא "תרבות ההומוסקסואליות" המגנה על הומוסקסואלים ובעלי החיים, אך מתעלמת מפגיעה בערבים. להלן תרגום המאמר:

 

 "אין זה מפתיע שהעמדה המערבית כלפי ההתקפה על משט החרות הייתה כה רכה וכה חלשה. בכל מקרה, לא ציפינו ממועצת הביטחון הנשלטת בידי הציונות והמערב לגנות במוצהר ובצורה ברורה את ההתקפה הברברית של הישות הציונית על קבוצת אזרחים חסרי נשק וחסרי מגן בלב ים.

 

המערב הזה אחראי להרעבת פלסטין כולה, לא רק לטבח במשט החרות. אין לצפות שהוא יגנה את התקפת הציונים על המזדהים עם עזה שעה שהוא זה שמסר את פלסטין לציונים ופעל במשך שבעים שנה לקבע את רגלי הסוטים בארץ ערבית-אסלאמית. כלום לא היו אלה הבריטים שהעניקו את פלסטין, שהם לא היו הבעלים שלה, לציונים שלא היו ראויים לה? כלום לא הייתה זו צרפת שפיתחה את יכולות הגרעין של הציונים וציידה אותם במטוסי קרב כדי שתוכל לתקוף את העמים הערביים בכל מקום? האם לא הייתה זו גרמניה שחלבה את עמה ונתנה את החלב לציונים - בניגוד לסיפורים [אודות השואה] שאיננו יודעים מה מקורם? שלא לדבר על אמריקה שהכשילה בטרור שלה עשרות החלטות נגד הישות הציונית הפושעת. לא ציפינו לשום גינוי למעשי לפיראטים הציונים מן המדינות הערביות עצמן ולא מ[מזכ"ל הליגה הערבית] עמר מוסא עצמו, קל וחומר שלא ציפינו לכך ממדינות המערב ומארה"ב, נותנת החסות לטרור ולהומוסקסואלים ברחבי העולם.

 

המדינות האירופאיות, המתיימרות להיות מתורבתות, וטוענות שהן מגנות על זכויות בעלי החיים בנוסף לזכויות האדם, לא זועזעו ולא הוציאו הגה כדי לגנות את ההתקפה על משט החרות, כשם שהן לא גינו בזמנו את ההתקפות הציוניות-האמריקאיות על ג'נין, עזה, סברה ושתילה, מלג'א אל-עאמריה והרשימה עוד ארוכה.

 

אם אירופה ואמריקה נמנות על המדינות המתורבתות המתיימרות להגן על זכויות האדם, מדוע הן לא פועלות בנחישות במועה"ב כדי לגנות את מעשי הציונים? מדוע אותן מדינות לא הסיגו את שגריריהן מתל-אביב? וממול, אם הומוסקסואל במדינה אסלאמית כלשהי סובל מהתעמרות, העולם כולו סוער וראשי ההומוסקסואלים באירופה כולה יוצאים כדי להגן על הנטייה המולדת של האיש לבני מינו, או לילדים, או אפילו לבהמות. כיוון שהישות הציונית היא אחד ממוקדי ההומוסקסואליות בעולם, אנשי תרבות ההומוסקסואליות [חשים] חובה לעמוד לצדה ואף לתמוך עקרונית בנטילת נפשותיהם של ילדים שהיא מבצעת מדי יום, זה שבעים שנה. אם ההרוג במשט החרות היה בעל-חיים, בריג'יט ברדו הייתה מגישה תלונה למועה"ב, למועצות זכויות בעלי החיים ולמועצות ההומוסקסואלים בעולם כדי להגן על בעל חיים זה. אך כאשר אלו שמתו הם המזדהים עם עזה או תושביה עצמם, אזי להם אין זכויות. בעיני אנשי תרבות ההומוסקסואליות הם חשובים פחות מחיות...

 

[זהו] פשע ציוני ברברי בלב ים ובמים הבינלאומיים, שקורבנותיו הם אנשים שלא נשאו נשק אלא לחם ותרופות לילדים חפים מפשע הנתונים למצור מזה שנים. גמולם הוא שהכוחות הציוניים הרגו אותם לעיני העולם כולו.

 

מה הייתה התגובה של בריטניה? היא התקשרה לממשלה הציונית כדי לדרוש בשלומם של אזרחיה

שהיו על הספינה, בעוד האו"ם הביע את תדהמתו, ואילו ספרד דרשה הבהרות בנוגע להתקפה; שבדיה הכריזה שההתקפה בלתי מקובלת לחלוטין; הבית הלבן הביע את צערו על נפילת קרבנות בהתקפה. [האמריקאים] תמכו בהתקפה אך לא רצו קרבנות; הייתכן שהם קיוו [שהעניין יסתכם ב]אסירים פצועים? צרפת גינתה את השימוש הבלתי סביר בכוח, אך היא לא התנגדה לעצם ההתקפה...

 

שוו בנפשכם שמדינה ערבית הייתה תוקפת [אזרח] בריטי או צרפתי או אמריקאי. האם העולם לא היה עומד על ראשו? אין ספק, מועה"ב הייתה מתכנסת ומגנה פה אחד את האירוע, ופונה לסעיף שבע כדי לפתוח במלחמות ולהרוג אלפי אנשים. אולם אם המותקף הוא ערבי או מוסלמי – שילך לעזאזל, הוא לא נחשב לכלום עבור אירופה, הוא לא הומוסקסואל ולא מתורבת.

 

מה נפלאו דרכי תרבות זו שנוסדה על שעבוד של הלבנים לזולתם, על גזילת משאבי העניים והשפלת עמים בכוח צבאי.

אירופה יצא מגדרה כדי להגן על הדני הטיפש פלמינג רוסה [עורך העיתון הדני שהזמין את הקריקטורות של מוחמד] והפכה את הקריקטורות הפוגעות שלו סמל לחרות בארץ ההומוסקסואלים, בדיוק כפי שאירופה כולה יצאה להגנת סלמאן רושדי על שהכפיש את האסלאם, וכפי היא מגנה על כל הומוסקסואל שפוגע בערביות כלאום וכשפה, ועל כל איש עוין הפוגע באסלאם, דת אללה.

 

העולם לא עומד אף פעם לצד זכויותינו, לא בפלסטין, לא בעיראק ולא באף נקודה על פני כדור הארץ. גם רבים מקרב המנהיגים הערבים אינם פועלים למען זכויות העמים הערביים בהחזרת פלסטין, ארצם של כל הערבים. רבים ממנהיגי המדינות האסלאמיות אינם עומדים לצד זכות המוסלמים להשיג את ירושלים. אין לנו תקווה מתרבות ההומוסקסואלים, תגיד מה שתגיד על כך שהיא מגנה על זכויות האדם. תקוותנו היחידה היא שהעמים הערביים והאסלאמיים יזעזעו את כיסאותיהם של העריצים ויבהירו לידיד, לפני האויב, את המשמעות של שמירה על הזכויות ואת המשמעות של מוות למען השגתן. רק אז האומה הזו תשיב לעצמה את כבודה, ואני מתפלל לאללה שהדבר יקרה במהרה. זהו עניין של מה בכך עבורו."[1]

 

 

 



[1] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 22.6.2010