המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
העיתונות הסעודית: הדיפלומטיה האיראנית נכשלה
4/7/2010


העיתונות הסעודית: הדיפלומטיה האיראנית נכשלה


ערב ההחלטה להטיל סנקציות חדשות על איראן במועצת הביטחון של האו"ם, החריפה סעודיה את עמדתה כלפי האיראנים. את ההחלטה עצמה קיבלו בסעודיה בשביעות רצון מסוימת ופרשנים סעודים טענו כי קבלתה מהווה כישלון של הדיפלומטיה האיראנית ואולי אף צעד שיוביל לקיצו של המשטר הנוכחי באיראן. הסעודים מבהירים כי הם מתנגדים למדיניות ממשלת איראן, אך לא לעם האיראני ומדגישים כי הטיפול בגרעין האיראני מחייב פירוז של המזרח התיכון כולו מנשק גרעיני. לצד שביעות הרצון, ניכר בסעודיה חשש ממה שיקרה לאחר נסיגת ארה"ב מן האזור ומכך שאיראן תתגבר על הסנקציות ותצליח לפתח נשק גרעיני.


בכירים סעודים מביעים חשש מהאיום האיראני

במסיבת עיתונאים לאחר פגישתו עם עמיתתו האמריקאית הילרי קלינטון, חזר שר החוץ הסעודי, הנסיך סעוד אל-פיצל, על עמדתה המסורתית של ארצו התומכת במאמצים הדיפלומטיים של קבוצת ה-5+1 ובפיתרון משבר הגרעין האיראני בדרכי שלום. אל-פיצל הדגיש, כפי שמקפידים המדינאים הסעודים להדגיש, כי פיתרון משבר זה צריך להוות חלק ממהלך לפירוז המזרח התיכון מנשק להשמדה המונית ומנשק גרעיני, במיוחד זה של ישראל.[1] עם זאת, באותה מסיבת עיתונאים, הציג שר החוץ הסעודי קו תקיף מול איראן, באומרו שהתעלמותה מההצעות שהגישו לה המעצמות מגבירה את האיומים [על האזור].


אל-פיצל טען כי ההיסטוריה מלמדת כי בכל סוג נשק שהוכנס לאזור נעשה לבסוף שימוש ולכן על החברות הקבועות במועה"ב להבין את האיום שיש בהפצתו של נשק גרעיני במזה"ת. לדבריו, סנקציות הדרגתיות וארוכות טווח לא תהיינה מועילות, ויש הכרח בפיתרון מהיר ומיידי והדגיש במיוחד את תפקידה ואחריותה של סין בהקשר זה. בין הדיווחים על דברי אל-פיצל בלט דיווחו של היומון אל-וטן שהזכיר לסין – האגוז הקשה לפיצוח בנושא הסנקציות – את תלותה בנפט הסעודי.[2]


לקראת ההכרעה במועה"ב חזר הנסיך תורכי אל-פיצל, לשעבר ראש המודיעין הסעודי ושגריר סעודיה בארה"ב, על הקו התקיף בקראו למעצמות להקים מטריית ביטחון גרעינית עבור מדינות המפרץ, ולהציג אופציה צבאית להתמודדות עם האיום האיראני. הוא הציג שלושה עקרונות שצריכים להנחות מעתה את הקהילה הבינלאומית:


 "א. איש לא יכול לדרוש מאיראן שתשחק ברמה מסוימת בזמן שבו לישראל, הודו, פקיסטן וצפון קוריאה מותר לשחק ברמות אחרות ומן הראוי [שכולם] ישחקו באותו מגרש.

ב. [יש] לייצר מטריית ביטחון גרעינית עולמית לאותן מדינות באזור [קרי, מדינות המפרץ] החשות ובצדק שהן חשופות לאיום מצד שכנותיהן החמושות בנשק גרעיני [ישראל], או שכנות שתהפוכנה לחמושות גרעינית בעתיד [איראן].

ג. נחוצה אופציה צבאית איכותית כדי להרתיע כל גורם שיסרב לשתף פעולה בסילוק סכנת כלי הנשק הגרעיניים מן האזור וכדי שהמאמץ [לפירוז המזה"ת מנשק גרעיני] יישא פרי. חובה שיוסכם על האופציה הצבאית ועל המטריה הגרעינית במשותף מצד חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון".[3]


 יצוין כי מרבית עיתוני סעודיה לא ציטטו את דברי תורכי אל-פיצל שנאמרו באירוע לכבוד היומון הסעודי בשפה האנגלית Arab News, בנוכחות דיפלומטים זרים רבים, אליהם כוונו הדברים.

בהתבטאות נוספת שלו התריע תורכי אל-פיצל, כי אם תשיג איראן נשק גרעיני לא תהיה חזרה מכך, ואיומיה על הערבים יגברו, מה שמחייב את הערבים לפעול במידת האפשר כדי למנוע מאיראן נשק כזה. הוא שב ומתח ביקורת על ארה"ב, על שאינה עושה די לפירוז המזה"ת מנשק גרעיני וקרא למדינות ערב ללחוץ על חברות מועה"ב, כדי לקדם מטרה זו.[4]

 

היומון אל-מדינה: אין מנוס מהטלת סנקציות על איראן

מבין העיתונים הממסדיים, מוביל היומון אל-מדינה את הקו התקיף והנחרץ ביותר נגד איראן. לאחר ההכרזה על "הצהרת טהראן" - הסכם חילופי האוראניום שחתמה איראן עם תורכיה וברזיל - פרסם היומון שורת מאמרי מערכת המציגים את ההסכם כתכסיס איראני וטען כי על איראן להתיישר על-פי דרישות הקהילה הבינלאומית, ולא - אין ספק שיוטלו עליה סנקציות, והאופציה הצבאית תישאר על השולחן: "ברור לאור ההתפתחויות סביב תכנית הגרעין האיראנית, שהחלופה הצבאית נגד איראן עודנה קיימת, בזמן הנוכחי לכל הפחות. לדעת הפרשנים, למרות דחיית החלטת מועצת הביטחון להטיל עיצומים קשים על איראן בשל חזרת רוסיה וסין [מהסכמתן לכך] וברכת האו"ם על 'הצהרת טהראן', אין מנוס מהטלת אותן סנקציות בסופו של דבר. הסנקציות יחייבו את האיראנים לפעול בהתאם לעקרונות הלגיטימיות הבינלאומית ולהבטיח שתכניתם הגרעינית תהיה למטרות שלום. כמו כן, על איראן ליישם את הסכם חילופי האורניום עליו חתמה לאחרונה, להדק את קשריה עם שכנותיה, מבלי להתערב בענייניהן הפנימיים ולכבד את יסודות החוק הבינלאומי."[5]


במאמר אחר באל-מדינה נכתב: "האמת היא שאיש איננו מאמין לאיראנים. דובר [משרד החוץ] האיראני אמר שמן ההסכם לא עולה שאיראן תחדל להעשיר אורניום על אדמתה ואין בו ערובות מוצקות המונעות מאיראן את פעילות ההעשרה, ומחייבות פתיחה של מתקניה לפיקוח סבא"א כדי לוודא שהיא ממלאה אחר ההסכם.


האיראנים מצדם אמרו שהם אינם נותנים אמון באיש, ושאין להם ערובות חותכות לכך שצרפת, ארה"ב ורוסיה... ימלאו את חלקן בפעולת המסירה והקבלה של האורניום, שההסכם קובע שהיא תבוצע על אדמת תורכיה ...דמגוגיה לא תועיל לאיראן ולא תגן עליה מפני סנקציות בינלאומיות שהטלתן קרבה ובאה."[6]


אל-חיאת: איראן החמיצה את ההזדמנות שאובמה העניק לה

במאמר מערכת ביומון הלונדוני אל-חיאת נטען כי איראן החמיצה את ההזדמנות שנתן לה אובמה ונכשלה במדיניות החוץ שלה: "המשטר האיראני החמיץ את ההזדמנות שנתנה לו ידו המושטת של ברק אובמה. לנשיא האמריקאי היה אינטרס ממשי להגיע להישגים בתחום הגרעין וצורך להראות שהמגמות שלו נבדלות [משל קודמו], אולם איראן לא ניצלה את ההזדמנות והתנהגה כמי שרוצה הכול או כלום.

איראן נכשלה בהסרת הספקות של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית [לגביה] והפריזה בתמרונים ובדחיות – והימים האחרונים הוכיחו כי כישלון זה היה בלתי נמנע; [איראן] נכשלה בשכנוע הרוסים שאין הצדקה [להטיל עליה] חבילה חדשה של סנקציות בינלאומיות; נראה כי היא נכשלה גם בהבנת השיפור ביחסי ארה"ב ורוסיה, עקב הגמישות האמריקאית בנושא פריסת מערכות הגנה מפני טילים במזרח אירופה; הדיפלומטיה האיראנית נחלה כישלון נוסף וחמור אף יותר: היא לא הצליחה לשכנע את סין להימנע מתמיכה בהחלטה [להטיל עליה] סנקציות, למרות הדיבור האין סופי על חשיבות השוק האיראני לסין הכמהה לנפט ולהזדמנויות השקעה. הנחישות הבינלאומית רוקנה מתוכן חלק לא מבוטל מההצלחה שנחלה איראן באמצעות ההסכם שחתמה עם תורכיה וברזיל.


... בשנים האחרונות נכתב רבות על המיומנות של צוות המו"מ האיראני וזה היה נכון. אולם, השנה שחלפה הסתיימה [גם] בכישלון מיומנות זו. מדיניות המתיחות המתמדת הביאה לתחילתו של בידוד. לא יהיה זה מפליא אם הסנקציות יכפילו את הקשיים הכלכליים ואת רמת המתיחות. השנה הראשונה בכהונתו השנייה של אחמדי-נז'אד הייתה עדה להרפתקאות שספק אם ישרתו את יציבותה של איראן או של האזור".[7]


מנכ"ל אל-ערביה: הטלת הסנקציות מועילה לאיראן

עבד אל-רחמן אל-ראשד, מנכ"ל ערוץ אל-ערביה, טען שארה"ב העבירה את תיק הגרעין האיראני למועה"ב, ובכך הסירה את האופציה הצבאית מהשולחן וסייעה למשטר האיראני לקדם את פרויקט הגרעין שלו: "לא זו בלבד שהשפעתן של הסנקציות מוגבלת, הן גם מועילות מאוד למשטר האיראני... האיראנים יכולים לחסות בבתיהם כשהם סמוכים ובטוחים שמטוסי החמקן וטילי הטומאהוק לא יפציצו את טהראן. בהחלטתה החזירה לעצמה מועה"ב את הסמכות לקבוע [האם] לבוא חשבון עם טהראן בגין תכניתה הגרעינית, [ונטלה סמכות זו] מארה"ב, שהצהירה בעבר כי האופציה הצבאית לבלימת הפרויקט האיראני מונחת על השולחן. היום הפיתרון הצבאי אינו על השולחן האמריקאי, אלא בידי מועה"ב. בפנייתה של ארה"ב למועה"ב, היא דוחה כל אפשרות לפעולה עצמאית [צבאית]  לפרק זמן ארוך יחסית. החלטת מועה"ב להטיל עיצומים כלכליים העניקה לאיראנים הפוגה והגנה מפני עונש צבאי אפשרי מצד האמריקאים ואפילו מצד הישראלים... איראן לא נאלצת להיכנע לדרישה הבינ"ל, להיפך, היא חשה כעת שההחלטה הבינ"ל העניקה לה עוד זמן להשלים את הבנייה הגרעינית, בכך שהיא מגנה עליה מפני עונש צבאי אפשרי."[8]


יומונים סעודים: לפרז גם את נשקה של ישראל

כמה יומונים סעודיים שהתייחסו למשבר הגרעין האיראני, כרכו את פתרונו בפירוזה של ישראל מנשקה הגרעיני ומתחו ביקורת על אדישותה של הקהילה הבינלאומית לנושא זה. במאמר מערכת של היומון הסעודי אל-וטן נכתב: "אין לגיטימציה לתכנית הגרעינית האיראנית הצבאית, כשם שיש לשלול גם את [הנשק] הגרעיני הצבאי הישראלי. אם עיתוי הסנקציות יצר רושם כללי בציבור כי [תכנית הגרעין האיראנית] חוקית לעומת זו של ישראל – אזי [יובהר] ששתי התכניות מהוות [עילה] לחשש אזורי ומן הראוי שהמזרח התיכון כולו יפורז מנשק גרעיני... הנושא האיראני הגיע לשלב עדין. אין יותר מקום לעוד יוזמות, [כמו "הצהרת טהראן"] המשקפת שאיפות של מדינות [תורכיה וברזיל] לשחק תפקיד גדול יותר באזור, תוך ניצול האנרכיה שמובילה איראן. על איראן מוטלת האחריות לדאוג לביטחון האזור ויציבותו, ואל לה לעסוק בתמרונים".[9]


במאמר מערכת ביומון אל-מדינה נכתב שהסנקציות הן בגדר הישג חלקי בלבד, כל עוד הקהילה הבינ"ל מתעלמת מן  הנשק הגרעיני של ישראל: "ההחלטה [של מועה"ב] היא הישג לממשל אובמה ולקהילה הבינלאומית. אולם זהו הישג חלקי בלבד, כיוון שלהחלטה לא נלווית פעולה משותפת למען פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני ושבירת מחסום השתיקה סביב הגרעין של ישראל. ניתן לשאוב אופטימיות בעניין זה מהצהרותיו של  הנשיא ברק אובמה, לפיהן הסנקציות משגרות מסר ברור בנוגע לנחישות הקהילה הבינ"ל למנוע את הפצתו של נשק גרעיני".[10]


היומון ערב ניוז ביטא עמדה שונה, השוללת את הסנקציות הנוכחיות לחלוטין ומתנה את קיומן רק כחלק ממהלך לפירוז המזה"ת מנשק גרעיני, כולל הגרעין הישראלי. היומון כתב כי רוסיה וסין עוד יתחרטו על תמיכתן במדיניותה הלוחמנית של וושינגטון:  

 

"The Russians and the Chinese will come to regret their albeit reluctant backing of Washington’s confrontational policy

What they have done is sign up to the long-standing US hypocrisy which decries Iran’s suspected push to acquire nuclear weapons while totally ignoring that Israel is already a nuclear power… The existence of Israel’s nuclear arsenal and Washington’s determination to ignore it, completely undermines any drive to persuade the Iranians to eschew any atomic weapons program themselves.Yet the Obama administration cannot, or will not, recognize how fatally this damages its arguments against Iran

And the Russians and Chinese have allowed themselves to be suckered into a flawed confrontation with the regime of President Mahmoud Ahmadinejad

What is worse is that the UN Security Council’s imposition of a new round of sanctions cuts across the efforts of Brazil and Turkey to provide Teheran with an honorable way out of the impasse… perhaps because the solution was not invented in Washington, the Americans chose to ignore it and press on with their new sanctions call.

Then there is the extreme likelihood that these latest sanctions will not work but, as with Iraq, will actually damage ordinary Iranians. Ahmadinejad and his people have long expected these latest restrictions and will have made provisions to circumvent them where necessary. They will divert whatever national resources they need away from ordinary people to their own purposes. However, more sinisterly, they will almost certainly use the heightened tension to beef up their security clampdown on opposition leaders and supporters. Dissenting voices within the country will seem ever more like treason and will be dealt with harshly."[11


אל-ריאד: אנו נתונים למצור מכיוונים רבים

מאמר מערכת ביומון אל-ריאד, ביטא את החשש הסעודי מן ההשלכות של התחמשות איראן בנשק גרעיני ואת חששן של מדינות המפרץ מכך שמעצמות המערב לא יוכלו לערוב לביטחונן, ולכן עליהן להיערך במשותף להגנתן העצמית: "[מימוש] העיקרון של הגנת המעצמות על [המדינות] הקטנות תלוי באינטרסים עליונים, כגון היותה של המדינה הקטנה חולשת על עמדות אסטרטגיות המשפיעות על הסחר העולמי, או היותה שולטת על אוצרות טבע רבים, או [קיומם] של בסיסי צבא [שמכוונים] נגד בסיסים של צד אחר על אדמתה.  אינטרסים אלה ולא העקרונות, הם החשובים למדינות הגדולות, בעלות הציים, הלוויינים והטכנולוגיות המתקדמות...


אנו [מדינות ערב] ישויות פגיעות. תעיד על כך התחרות בין הקטבים החותרים להכניס אותנו למעגל השפעתם, או להכריח אותנו להיכנע לרצונם. את הקטבים האלה מייצגות תורכיה, איראן וישראל. המשותף להן הן שאיפותיהן באזור, והמפריד ביניהן הוא [השאלה] מי יזכה בחלק הגדול ביותר מן העוגה הערבית...

אנו ניצבים כעת בפני אתגרים ביטחוניים, וסכנות הנוגעות לחיינו בתחום הכלכלה והזהות הלאומית. אנחנו עדיין איננו מכירים בכך שאנו נתונים למצור מכיוונים רבים והתחרות בינינו ... מכשילה כל זיק של תקווה לתיאום ביטחוני, או הסכמים כלכליים. נראה כי מדינות המפרץ, הן אלו שצריכות לחוש בסכנה ולפעול במסגרת תכנית מדינית וביטחונית רציונאלית, מבלי להיכנע למי שיגן עליהן במצב חרום שיתפתח."[12]


חבר מועצת השורא, זוהיר אל-חארת'י, הביע בטור שפרסם ביומון אל-ריאד חשש מפני עסקה בין ארה"ב לאיראן בנושא הגרעין: "האבסורד שבביקורתו של אחמדי-נז'אד על ארה"ב טמון בברית האמריקאית-איראנית סביב הנשק הגרעיני. על-אף החלטה 1929 [סבב סנקציות רביעי על איראן]... מן ההדלפות לתקשורת עולה כי מתקיימות שיחות אמריקאיות איראניות ישירות בוושינגטון במסגרת ועדה משותפת, שעשויות לדחות או לבטל את העימות הצבאי [בין איראן לארה"ב]. ראיה לכך היא קריאתם של חברי קונגרס לשאת ולתת עם איראן, או לקיים את מה שמכונה 'העסקה הגדולה', בה תתחייב וושינגטון לא לתקוף את איראן בתמורה לפרויקטים וחוזים שיימסרו לחברות אמריקאיות. [עסקה זו] נידונה כעת, ויתכן שהיא תבוא על חשבון אנשי המפרץ."[13]


דרשן סעודי: איראן תתגרען ואנו נהיה במלתעות האריה

הדרשן הסעודי הפופולארי, עאיד אל-קרני, ביטא בצורה בוטה את חרדתם של הסעודים מפני התחמשותה של איראן בנשק גרעיני. במאמר שכותרתו "איראן עלינו, הו ערבים!" הוא התריע שהמערב לא יעשה דבר כדי למנוע את התגרענותה של איראן, והבהיר שזו לא תפנה את נשקה כלפי ישראל, אלא כלפי הערבים:


"אני אומר בביטחון שאיראן תהיה מעצמה גרעינית. כשזה יקרה המערב יכיר בה [ככזאת], ויגיעו אליה משלחות בהתאם לכלל 'אם אינך יכול לגבור עליו – הצטרף אליו'. איראן לא תתקוף את ישראל, ולא תיכנס איתה למלחמה לעולם. זהו סוד שאני מגלה אותו לערבים לראשונה... שליטי טהראן הם פקחים. כשעמר בן אל-ח'טאב שמע אדם מקלל [את הפרסים] הוא אמר: 'אל תאמר כך, לפרסים יש את השכל המשובח ביותר מבין בני האדם'. אני אומר: עורו הערבים! ... השאלה היא: מה אנו הערבים נעשה כאשר מצפון לנו יהיה נשק גרעיני איראני ומדרום לנו יהיה נשק גרעיני ישראלי ונהיה נתונים במלתעות האריה? איראן מכירה את המשחק, ויודעת שהחזק הוא השורד והוא העדיף. העולם יפרוש בפניה ברכת כבוד והערצה כשהיא תכפה את עצמה בכוח. באשר לנזיפות ולגינויים של מועה"ב  - אלו הן מלים ריקות שאינן שוות את הנייר שהן כתובות עליו. מועה"ב גינתה את ישראל 72 פעמים ואף ישראלי לא נהרג מהגינויים האלה..."[14]


בעל טור סעודי: להשלים עם איראן גרעינית

קול אחר השמיע בסעודיה עבדאללה חמיד אל-דין, בעל טור ביומון אל-חיאת, שטען כי סעודיה יכולה למצוא דרך לדו-קיום עם איראן גרעינית: "למרות המצב המסובך, איראן ואנחנו יכולים לחיות על יסוד אינטרס משותף, כיוון שלטווח ארוך מה שפוגע בנו פוגע בהם ולהיפך. בעוד בזמן המלחמה הקרה ניתן היה למיין בקלות מדינות לבעלות ברית או לאויבות, ולגלם את האיום הלאומי במדינה או בקבוצת מדינות, כיום אין מדינה שהיא אויבת גמורה, ואין מדינה שהיא בת ברית גמורה. לא ניתן עוד לחפש אחר אויב בדמות מדינה. כל מדינה מייצגת תערובת של איום ותועלת [למדינות האחרות]. ככל ש[מדינה מסוימת] מהווה איום מהיבטים רבים, כך היא מייצגת הזדמנויות עצומות. מדיניות החוץ שלנו צריכה ליצור משוואה שתצמצם את האיום ותפיק תועלת מן ההזדמנויות".[15]



[1] אל-ריאד (סעודיה), 16.2.2010.

[2] אל-וטן (סעודיה), 16.2.2010.

[3] אל-אקתצאדיה (סעודיה), 16.5.2010.

[4] אל-וטן (סעודיה), 21.5.2010.

[5] אל-מדינה (סעודיה), 24.5.2010.

[6] אל-מדינה (סעודיה), 27.5.2010.

[7] אל-חיאת (לונדון), 14.6.2010.

[8] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 10.6.2010.

[9] אל-וטן (סעודיה), 13.6.2010

[10] אל-מדינה (סעודיה), 11.6.2010

[11] ערב ניוז (סעודיה), 10.6.2010.

[12] אל-ריאד (סעודיה), 16.6.2010.

[13] אל-ריאד (סעודיה), 22.6.2010.

[14] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 15.6.2010

[15] אל-חיאת (סעודיה), 30.5.2010.