עיתונאית פלסטינית: העם הסורי זקוק יותר למשטי חירות מהעם הפלסטיני

במאמר שפורסם באתר הליברלי 'אפאק' כתבה העיתונאית הפלסטינית זינב רשיד כי ההסברה הסורית ביקשה לנצל את אירועי המשט כדי להסיט את תשומת הלב מהנעשה בסוריה וכי העם הסורי זקוק יותר מהעם הפלסטיני למשטי סולידאריות בשל משטר הדיכוי של משפחת אסד, שכן המצב הכלכלי ומצב זכויות האדם בסוריה חמורים יותר מהמצב בעזה. להלן תרגום עיקרי המאמר:   

"כאשר שומעים שאנשים מסוריה השתתפו במה שמכונה 'משט החירות' [לעזה], חושבים שהסורים התגברו על כל בעיות הפנים והחוץ שלהם ולא נותר להם אלא לקחת חלק בהקלת בעיותיהם של אחרים ובהסרת המצור מעליהם. כאשר שומעים ששגריר סוריה בירדן ליווה לגבול ירדן-סוריה את הסורים 'שהביעו סולידאריות' [עם עזה] ושישראל שחררה אותם, אך טבעי הוא לחשוב שהמדינה הסורית מגלה עניין מיוחד מאוד בנתיניה, בביטחונם ובשלומם בכל מקום בו הם נמצאים וזקוקים לסיוע ממנה. כאשר שומעים ששרי החוץ וההסברה הסורים היו בקשר קבוע עם המשתתפים הסורים במשט לאחר שחרורם, כבר כמעט לגמרי משתכנעים בנוגע למידת הכבוד לה זוכה האזרח הסורי מצד ממשלתו.

אבל כשהעניין מגיע לשיאו ונשיא סוריה נפגש בארמונו עם המשתתפים הסורים במשט כדי לשמוע מהם לפרטי פרטים על האלימות והעינויים מהם סבלו במעצר בישראל לאחר ההשתלטות הישראלית על אוניות המשט והובלתן לנמל אשדוד, אז כולם ולא רק חלק מן האנשים, מקנאים באזרח הסורי על רמת הטיפול והעניין לו הוא זוכה מצד נשיא המדינה.

אני יודעת וכולם יודעים שהיחס הזה של הגורמים הסורים הרשמיים למשתתפים הסורים במשט והעמדה ההסברתית הרשמית הסורית ביחס למשט, אינו אלא ניסיון לרכב על הגל התורכי של הגאות הארדוגאנית, אבל אני משוכנעת שהמשטר ... מקווה שבאמצעות התעניינותו המיוחדת במשתתפים הסורים [במשט] תוסט תשומת הלב [הציבורית] מהמצב בסוריה,  מההידרדרות המוחלטת בכל התחומים ומהצרחות והאנקות של אסירי החירות בבסטיליות השונות [של המשטר הסורי], אלו שמעל האדמה ואלו שמתחתיה, שהן רבות מאוד.

המצב בעזה בתחום הכלכלה, תנאי החיים, החינוך והחירויות – עד השתלטות החמאס – היה הרבה יותר טוב מהמצב בסוריה שתחת שלטון משפחת אסד ומנגנוני הביטחון המדכאים שלה שהחזירו את סוריה עשרות שנים אחורה והפכו את עמה המכובד לאחד העמים העניים ביותר באזור ובעולם. הם חנקו את החירויות ו'לקחו בשבי' את כל מי שהרים קולו וביקש מינימום [של חירויות]. 

אני מתעקשת להשתמש במונח 'שבויים' בנוגע לכל אזרח ואזרחית סוריים הכלואים בחדרי הצינוק של המשטר של אסד, מאחר שהתקווה שיהיה פיוס לאחר מותו של הדיקטאטור הגדול והורשת השלטון לבנו, אבדה. המשטר הנוכחי נמצא במצב של 'עוינות' עם כל העם הסורי לאחר שניצל את כל ההזדמנויות שהעניק לו עם אצילי זה לעשות פיוס היסטורי. הסורים שנמצאים בחדרי הצינוק הם שבויים בידי גורם עוין לעם, למולדת ולכל מה שהוא אנושי, מוסרי ויפה.

בעזה אין בתי ספר מטיט כמו אלה הנמצאים במחוזות רבים בסוריה. בעזה אין 60 תלמידים בכיתה. אפילו אחרי הטלת המצור על עזה לא נדירים שם מוצרי המזון, כפי שקורה בסוריה שם לא קיימים בשווקים מוצרי מזון רבים, פרט לאלה המוברחים דרך גבול סוריה-לבנון. שירותי האינטרנט בעזה טובים לאין שיעור ממצבו העגום של האינטרנט בסוריה. בעזה ובגדה אין רשימות של מאות אתרי אינטרנט אסורים. מצב המים והחשמל היה הרבה יותר טוב בעזה מאשר בסוריה עד שחמאס תפסה את השלטון. רמת ההכנסה לאדם ברצועה גבוהה יותר מזו שבסוריה. עשרות אלפי הפקידים שהפכו למובטלים לאחר הפיכת חמאס עדיין מקבלים משכורות בצורה מסודרת. אז מי זקוק יותר למשטי חופש? תושבי הרצועה או העם הסורי?

עד השתלטות החמאס על הרצועה, היו שם אמצעי תקשורת שונים שהביעו דעות שונות ואף סותרות ושביצעו את עבודתם בחירות מתקבלת על הדעת. הביקורת שנמתחה בתקשורת על הרשות באותה תקופה לא צונזרה. היו תחנות טלוויזיה בלווין, תחנות רדיו, כתבי עת ועיתונים לכל הפלגים, כולל לעצמאים. זאת בעוד [בסוריה] נשפט עלי אל-עבדאללה[1] על מאמר שכתב מבית כלא של משטר אסד שבו נכלא בשל הבעת דעתו. אז מי זקוק יותר למשטי החירות? העם הסורי השבוי או תושבי עזה שלא היו מכירים את רמת הדיכוי ממנה הם סובלים היום לולא חמאס שהמשטרים הסורי והאיראני תומכים בה?

תושבי עזה לא סבלו מטבח בבתי הכלא כמו הטבח בבית הכלא צידנאיא [2008][2] ובתדמור [1980] וכמו הטבח בעיר חמאה [1982]. ראש הממשלה ושר הפנים שלהם לא נשחטו כפי שקרה למחמוד אל-זעבי [2000] ולר'אזי כנעאן[3]. בעזה אין חוקים נפשעים לשעת חירום שנמצאים בתוקף בסוריה כבר 40 שנה. אז מי ראוי למשטי חירות כדי שהעולם ישים לב לעושק, לדיכוי ולכפייה מהם הוא סובל?

העם הסורי, בהנהגת קבוצה מבניו ובנותיו בני החורין, נחוש היום להיפטר מהמשטר הדיקטטורי של [משפחת] אסד, כדי לבנות את מולדתו ואת עתיד בניו ולהצטרף לעולם המודרני לאחר שהכנופיה הזו כילתה את משאבי המולדת, סרסה את האזרח ורמסה את כבודו. המינימום שהעם הסורי זקוק לו הוא משטי חירות שישוטו לעבר חופי סוריה כדי שתשומת הלב של העולם ומצפונו יופנו לסבל הרב ממנו הוא סובל תחת שוטי הדיכוי של [משטרו של] אסד. האם יש מי שייקח את היוזמה או שלאיש אין אינטרס בכך...?"[4]