כללי

 

תגובות בעולם הערבי לניסיון הפיגוע בניו יורק

 

ניסיון הפיגוע בניו יורק זכה להתייחסות מעטה בעולם הערבי. לא נשמעו גינויים רשמיים לניסיון הפיגוע  ובתקשורת הערבית התפרסמו מאמרי דעה בודדים בנושא. מאמר בעיתון אל-מסאא, יומון הערב של היומון אל-גומהוריה לא רק שלא גינה את ניסיון הפיגוע אלא אף מתח ביקורת על "ההמולה" שארה"ב יוצרת סביב הפרשה ואף טען כי בפועל ארה"ב מבצעת פשעים חמורים עוד יותר.

מנגד קרא מאמר המערכת של היומון הסעודי אל-ריאד לעולם הערבי לגנות את ניסיון הפיגוע בניו יורק, משום שהאסלאם מתנגד לפעולות כאלה, ובשל השלכותיהן המזיקות על המוסלמים, בעיקר באירופה ובאמריקה. כמו כן, האתר הליבראלי www.elaph.com פרסם מאמר חריף במיוחד של בעל הטור העיראקי, ח'ודיר טאהר, שקרא לארה"ב ולמדינות אירופה לנקוט בפעולות חריפות יותר כנגד תושביהן המוסלמים, הנוגדות לעתים את עקרונות הדמוקרטיה, כדי לשמור על ביטחונן.

להלן קטעים מן המאמרים:  

 

מאמר ביומון מצרי ממסדי: ארה"ב - הטרוריסטית מספר 1 בעולם

העיתון אל-מסאא, יומון הערב של העיתון הממסדי אל-גומהוריה, פרסם מאמר של בעל הטור המכונה בשם העט "ערבי אסיל" [ערבי טהור] בו נכתב: "הדבר שבאמת מעורר תרעומת הוא ההמולה שארה"ב מעוררת סביב הניסיון לבצע פיגוע טרור כנגדה, מאז שהודיעה כי חשפה מכונית תופת בטיימס סקוור בניו יורק וכי עצרה את בעל המכונית המהגר הפקיסטאני. ארה"ב הפנתה כנגד האיש הזה האשמות רבות בהן [ביצוע] טרור בינ"ל ושימוש בנשק להשמדה המונית. נראה כי ארה"ב שכחה שהיא הטרוריסטית מספר 1 בעולם. אם מיכלי גז, קצת דשן וכמה זיקוקים הם נשק להשמדה המונית אז כיצד נכנה את הנשק הנפשע בו משתמשת ארה"ב בהתקפותיה על עמי העולם?

 

...תופעת ההפלות של ילדים מעוותים התפשטה בקרב תושבי העיר פלוג'ה שבעיראק שכוחות הכיבוש האמריקאים [התקשו לכבוש אותה] ולכן הכניעו אותה ב-2004 תוך שימוש בזרחן ופצצות של אורניום מדולל... וכמובן שהיתה זו מדינה אחרת [בציניות] שהשתמשה בנשק להשמדה המונית נגד העם הווייטנאמי במהלך שנות הכיבוש [האמריקאי שם] ועדיין יש יותר מ-3 מליון וייטנאמים הסובלים מההשלכות של הנשק הזה. עד היום נולדים שם ילדים מעוותים כתוצאה מה[שימוש] בנשק הזה..."[1]

 

מאמר מערכת סעודי: על המשטרים הערביים לגנות את האירוע

במאמר המערכת של היומון הסעודי אל-ריאד כתב יוסוף אל-כוילית: "המקרה של ניו-יורק, אף שהחקירות טרם חשפו לאיזה גורם משתייך שאה זאדה, שניסה לפוצץ מכונית [תופת] בטיימס סקוור – הוא גילוי אחד של שיכרון מטורף. אפילו אם לא ייחשף קצה החוט של הפיגוע הרי שהשלכותיו הן קטלניות על העולם המוסלמי כולו. זאת משום שאיננו מסוגלים לשלוט על רגשות העמים כאשר הם עדים למראות הפוגעים בהם, גם אם הממשל האמריקאי בראשותו של אובמה מגלה פתיחות וקרבה יותר לעולם המוסלמי. יתרה מכך, [ניסיון] הפיגוע הפך מניע למתיחת ביקורת על אובמה, בשל מאמצי ההתקרבות [שלו] למוסלמים. בעיה אחרת היא שתוצאותיו של עניין זה יציתו עוינות כלפי המוסלמים והאסלאם גם יחד בכל רחבי העולם...

 

הטרור ימשיך להתקיים כל עוד יש לו מאגרים של אספקה אנושית וחומרית, וכל עוד יש כוחות ואולי אף מדינות וארגונים התומכים במגמה זו. [על גורמי הטרור לדעת] שגם אם יריבם ייפגע [כתוצאה מהטרור] הרי הוא חזק יותר [מהם] ובעל יכולות רבות יותר לרדוף [אותם] ולפתוח במלחמה [נגדם]. זה קורה כאשר מדינה גדולה [הנפגעת מהטרור] צריכה להגן על ביטחונה הלאומי.

 

העולם האסאלמי - על הממשלות, המוסדות והמשטרים שלו - נדרש לגנות את האירוע לא מתוך התחנפות לארה"ב, אלא משום שהדת המונותיאיסטית שלנו דוחה בשאט נפש התנהגות מסוג זה. יתרה מכך, אם נתמודד עם האירועים בצורה שכלתנית ובהתאם לאינטרסים שלנו כדי להגן על המוניטין של הדת שלנו והמוסר הציבורי שלנו, אזי זה יוכיח לאחרים שאנו חברות המקיאות מתוכן את הטרור מכל סוג שהוא. אין די בהנמקת [ההתנגדות לטרור] בכך ש[מספר] הקורבנות המוסלמים של הטרוריסטים עולה על [מספר] הקורבנות האחרים [שאינם מוסלמים]. העיקרון [של התנגדות לטרור] הוא אחד בין אם [הטרור] פוגע במדינה זרה, במדינה אסלאמית או בבעלי דתות אחרות.

 

בנוסף, [לא זו בלבד] שאנו לא רואים שת"פ אסלאמי רציני ברדיפה של תאי הטרוריסטים ובחשיפתם אלא שיש מי שמאשים ממשלות וארגונים חשאיים אסלאמיים בסיוע לאותם תאים, וזאת למטרת חיסול חשבונות עם מדינה כזו או אחרת או נקמה...  עלינו להבין כי אנו שותפים עם כל מדינות העולם וכי המצב הנוכחי הופך את המוסלמים לנרדפים כאשר הם מנסים להשיג אישור כניסה למדינה אירופאית או אמריקאית. אפילו כאשר ה[מוסלמים] נמצאים באותן מדינות הם נתונים למעקב חשאי אחר כל תנועה שהם עושים...

 

מה שכואב הוא שהמצבים ההרסניים [שפגעו בתדמיתנו כמוסלמים] הגיעו מחלציהם של המוסלמים והם ניסו [באמצעותם] להפיץ את האיבה בין האומות, וזה דבר מסוכן [שפוגע] לא רק ביחסינו עם ממשלות בעולם, אלא גם ב[יחסינו] עם עמיהן. זוהי בעיה שלא תטופל באמצעות משאלות לב כל עוד הטרור קשור [בתודעתם של האנשים] באסלאם ובמוסלמים.

 

[כדי לשכנע את העמים האחרים] בדימוי ש[ל האסלאם] שהוא שונה מדרך ההתנהגות של הטרוריסטים, עלינו מחייב שנוכיח שאנו שותפים באחריות [למאבק בטרור] יחד עם כל מדינות העולם ועמיהן."[2]    

 

מאמר באתר אילאף: רוב התושבים המוסלמים בארה"ב שונאים אותה

מאמר חריף במיוחד פרסם ח'ודיר טאהר, עיראקי במוצאו החי בארה"ב באתר הליבראלי www.elaph.com:

 

"במדינות הדמוקרטיות המכבדות את החוקים ואת זכויות האדם מהוות המעלות הנפלאות הללו סיכון עבורן ונקודת תורפה שדרכה חודרים הטרוריסטים לביצוע פשעיהם. הניסיון לפוצץ מכונית בניו-יורק חשף בעיה של היעדר מעקב מדוקדק אחר הפזורה המוסלמית בארה"ב בשל החוקים המכבדים את זכויות האדם. הטרוריסט הפקיסטני פעל בחופשיות בהתקשרויותיו בתוך המדינה ומחוצה לה ובתכנון תוכניותיו הנפשעות. אף שמוצאו ממדינה הנחשבת למאחד ממעוזי הטרור, [השלטונות האמריקאים] לא עקבו אחריו.

 

לפניו לא היה מעקב אחר רבים וגם בעניינם חזרו על אותה טעות, למשל הטרוריסט התימני אל-עולקי ששימש אימאם באחד ממסגדי ארה"ב, היה אחד מפעילי אל-קאעדה וביקרו אצלו פעילי [אל-קאעדה] הפושעים שביצעו את פשע ה-11 בספטמבר. אחר כך הוא נחקר קלות, הניחו לו והוא נסע בחופשיות לתימן. אחר כך הוא התגלה כאחד משטני אל-קאעדה והחל לפעול בגלוי. בגלל החוקים בארה"ב המונעים מעצר או עינויים ללא ראיה הוא נמלט מעונש, בשעה שהיה אפשר לחשוף אותו בקלות ולהוציא ממנו הודאה.

 

באמריקה חיים בערך שבעה מיליון מוסלמים. מרביתם - גם אם הם אינם טרוריסטים, הרי שהם נושאים בחובם שנאה לארה"ב ואין להם שום נאמנות לה. מתוקף ניסיוני כערבי מוסלמי [אומר כי] נדיר למצוא מוסלמי שאוהב את אמריקה, יהיה זה מיעוט קטן מאוד מבין אותם המיליונים.

 

ההיגיון וההכרח שבהגנה על בטחון אמריקה וכן השמירה על חיי התושבים מחייבים להקריב [את הדמוקרטיה], לחרוג מהחוקים ומאמנות זכויות האדם ולהתייחס למוסלמים בהתאם לעקרון של 'הכללת החשד על הכלל'. יש לעקוב, לרדוף ולבצע מעצרים כאמצעי זהירות שאינם מוגבלים בזמן וללא צורך בהוכחה. יש לשלול אזרחות ולגרש את מי שנוכחותו [בארה"ב] מעוררת דאגה או שישנה אפשרות שהוא יעורר בעיות.

 

עונש של גירוש קולקטיבי של מוסלמים בעלי עברות קלות ושל אלו המעוררים חשד הוא אמצעי הלחץ הטוב ביותר על עליהם. [ביכולתו] להרתיע אותם, לפגוע באינטרסים האישיים שלהם, ולגרום להם לדבוק בחוקים ולהודיע על הטרוריסטים מביניהם. ארה"ב ומדינות אירופה צריכות לחשוב כיצד להגן על עצמן מפני סכנת הטרור קודם כל ולהקריב את הדמוקרטיה, החוקים והאמנות זכויות האדם [למען מטרה זו]. זאת מפני שהם נתונות בפני חיים או מוות."[3]