כללי

 

טיהור תכניות הלימוד הדתיות במצרים מתכנים קיצוניים

 

משרד החינוך המצרי בשיתוף עם לשכת המופתי של מצרים ומוסד אל-אזהר יערוך רוויזיה של תכניות הלימודים הדתיות – האסלאמיות והנוצריות – במערכת החינוך הקדם אוניברסיטאית (מביה"ס היסודי ועד התיכון) במדינה, שתכלול השמטה של חומר שגוי ושל תכנים המסיתים לאלימות ולקיצוניות. במקום זאת יושם דגש על חינוך לערכים של סובלנות כלפי בני הדתות המונותיאיסטיות.

 

כמה גורמי אופוזיציה ואנשי דת הביעו התנגדות לכוונה לרענן את תכניות הלימוד האסלאמיות, בטענה כי זהו ביטוי של כניעה ללחצים אמריקאיים וישראליים, והביעו חשש מפגיעה בחינוך לערכי האסלאם. אולם שר החינוך והמופתי דחו טענות אלה והבהירו כי אל-אזהר הוא המוסד היחיד האמון על השינויים. בעיתונות הממסדית היו התגובות מעורבות. מחד, נמתחה ביקורת על התכנית, בטענה כי לא ניתן להפריד בין חינוך לערכים לבין החינוך הדתי. מנגד, הובעה תמיכה במגמה לרענן את תכניות הלימוד כך שיחנכו לפלורליזם דתי.

 

משרד החינוך והמופתי מרעננים את תכניות הלימוד הדתיות

במסיבת עיתונאים שנערכה ב-26.4.2010 הודיע שר החינוך המצרי, ד"ר אחמד זכי בדר, על כוונתו לערוך שינויים בתכניות הלימודים האסלאמיים בבתי הספר במצרים מכיתות א' ועד לסיום ביה"ס התיכון, כבר משנת הלימודים הקרובה 2010/2011, בהתאם להמלצותיו של המופתי של מצרים, ד"ר עלי גומעה. מטרת השינויים היא לטהר את תכניות הלימוד מפרשנויות שגויות ותכנים שיש בהם כדי להסית לקיצוניות ואלימות. גם תכניות הלימודים הנוצריות יעברו רוויזיה על פי המלצות שיגיש הפטריארך הקופטי, שנודה השלישי.

 

בדר הוסיף כי מטרת התכנית היא להדגיש את החינוך לערכים ומוסר ללא קשר לחינוך הדתי, ליצור מערכת חינוך המעודדת חשיבה ביקורתית, לפתח את יכולותיו של התלמיד להתמודד עם בעיות ולהכיר לתלמידים את התמורות בחברה המקומית, האזורית והבינ"ל. השר הסביר כי זהו צעד ראשון שבעקבותיו יינקטו צעדים נוספים, בהם התייעצות עם מומחים באשר לעדכון תכניות הלימוד בנוסף להמלצות המופתי, הכשרות מורים ללימוד תכניות הלימודים המחודשות והכנת מדריך למורה כיצד ללמד את החומר בצורה הטובה ביותר. לשם כך הוקמה ועדה משותפת של משרד החינוך ושל דאר אל-אפתאא – הגוף הרשמי להוצאת פתוות במצרים בראשות המופתי – שתהיה אחראית לגיבוש תכניות הלימודים החדשות.

 

המופתי גומעה אמר במסיבת העיתונאים כי השינויים עליהם המליץ אין פירושם כי יש פגם בתכניות הלימוד הקיימות, אלא שהן זקוקות לרענון ולהתאמה לרוח התקופה. לדבריו, צעד זה הוא תולדה של עבודה בת למעלה מעשר שנים של עיון בתכניות לימוד המקובלות במצרים, במדינות ערביות ואסלאמיות ובעולם בכלל. עוד אמר כי על פי הקריטריונים החדשים שינחו את תכניות הלימוד, לא יהיה פער בין הדת לבין ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות, שכן הדת מאפשרת גמישות וסובלנות ועולה בקנה אחד עם החידושים הללו. לדבריו, סוכם על עריכת ספר בשם "המוסר" שיילמד כבר מכתה א' ויחנך לערכים ועקרונות של סובלנות שכל שלוש הדתות המונותיאיסטיות דוגלות בהם.[1]

 

מקורות במשרד החינוך מסרו כי אחד השינויים המרכזיים הצפויים בתכניות הלימוד המצריות הוא השמטתם של כל פסוקי הקוראן הקוראים לג'יהאד או לרצח פוליתיאיסטים. לדבריהם, גומעה המליץ להתרכז בנושאים ספציפיים, בהם חופש נשים, זכויות אדם, עירוב בין המינים ועמדת האסלאם ביחס לאחר.[2]

 

ביקורת על התכנית:

הרוויזיה - כניעה ללחץ אמריקאי-ישראלי

ההכרזה על כוונת משרד החינוך ודאר אל-אפתאא לשנות את תכניות הלימוד הדתיות עוררה התנגדות בקרב כמה אנשי אופוזיציה ואנשי דת מצריים. אחמד גבילי, ראש מפלגת האופוזיציה אל-שעב אל-דימוקראטי, המתכוון להתמודד מטעמה לנשיאות, הגיש שאילתא דחופה לרה"מ וליו"ר מועצת השורא בדרישה לקבל הבהרות באשר למטרות השינויים בתכניות הלימוד בעיתוי זה. לטענתו, לחצים אמריקאים-ישראליים הם העומדים מאחורי החלטת משרד החינוך, לאחר שארה"ב לחצה פעמים רבות על שיח' אל-אזהר הקודם, שיח' מחמד סייד טנטאוי, וישראל ניסתה ללחוץ על שר החינוך הקודם, ד"ר יוסרי אל-גמל, להכניס תיקונים בתכניות הלימוד של אל-אזהר ולקחת חלק במאבק בקיצונים האסלאמיים וכן ללמד עברית בביה"ס היסודיים, אך הם סירבו. גבילי קרא למפלגות האופוזיציה להתכנס ע"מ לדון בהשלכות התכנית, העלולה, לדבריו, "להרוס את זהותן הערבית והאסלאמית של תכניות הלימוד במצרים."[3]

 

גבילי אף טען כי בידו מידע על כך שמומחית אמריקאית יהודייה אמונה על העיון המחודש בתכניות הלימוד האסלאמיות בבתי הספר הממשלתיים, והיא חברה בקבוצה של מומחים אמריקאיים המשתתפים ב"תכנית האסטרטגית לפיתוח החינוך במצרים" הפועלת במסגרת הסיוע האמריקאי למדינה. לדבריו, שגרירות ארה"ב בקהיר שוקדת זה חמש שנים על הכנת ספרי לימוד לתלמידים המצריים שיודפסו ויחולקו ל-39 אלף בתי"ס ממשלתיים בכל מחוזות מצרים, במסגרת התכנית האמריקאית לייבוש מקורות הטרור והחלפת ספרי הדת וההיסטוריה בבתי"ס אלה. עוד טען כי תכנית אמריקאית כזו קיימת בעוד מדינות ערביות, כמו ירדן וסעודיה.[4]

 

שיח' חאפט' סלאמה, יועץ לשעבר של שיח' אל-אזהר, תקף את גומעה על היענותו לבקשת משרד החינוך לקיים רוויזיה בתכניות הלימוד, ואמר כי זהו משחק בקוראן ו"מזימה צלבנית-ציונית נגד מצרים האסלאמית שנועדה להניעה לוותר על אמונתה ודתה... ציפינו מכבוד [המופתי] לא לקחת חלק במזימה זו ... שזוממים הצלבנים בהנהגת ארה"ב והיהודים בהנהגת ישראל..."[5]

 

גם הציר בסיעת האחים המוסלמים בפרלמנט, אבראהים אל-ג'עפרי, האשים את שר החינוך כי הוא נכנע ללחצים חיצוניים אמריקאיים לשינוי תכניות הלימוד הדתיות. לטענתו, הרפורמה שר החינוך והמופתי היא עבירה על חוק החינוך מס' 131 לשנת 1981 משום שמרכזי מחקר מיוחדים הם האמונים על תיקון תכניות הלימוד. לבקשת למעלה מ-20 צירים ביקש יו"ר הפרלמנט לזמן ישיבה דחופה בנושא.[6]

 

בדר וגומעה הכחישו טענות אלה. המופתי דחה את הטענות בדבר התערבות זרה בהחלטה, והבהיר כי אל-אזהר הוא היחיד האמון על גיבוש תכניות הלימוד האסלאמיות ועל "העמידה בקו ההגנה הראשון על עקרונות האסלאם". גומעה הוסיף: "על תכניות הלימוד החדשות לבסס את הבנתם של התלמידים את הפלורליזם האנושי [ולחנכם] לכבד את השונים מהם מבחינת אמונה, צבע, מין או שפה..."[7]

 

אין להפריד בין חינוך לערכים לבין החינוך הדתי

בעיתונות המצרית הממסדית היו התגובות לתכנית הרוויזיה מעורבות. מחד, ניכרה ביקורת על הכוונה ליצור הבחנה בין החינוך לערכים לבין החינוך הדתי. במאמר ביומון המצרי הממסדי אל-גומהוריה, כתב העורך הדתי ובעל הטור, עבד אל-לטיף פאיד: "החינוך למוסר והחינוך הדתי הם ישות אחת הקשורה לדת האסלאם... אינני טוען כי דת האסלאם מוסרית לגמרי, אך היא מחנכת את האדם חינוך מיוחד הכולל אמונה והתנהגות – האמונה באללה האחד והיחיד, מלאכיו, ספריו, שליחו ואחרית הימים; וההתנהגות היא [כל] מה שנוגע לפעילות החברתית. את זו לא ניתן להפריד מהדת אם אנו רוצים שתהיה אחד מיסודות החברה הערכית..."[8]

 

תמיכה בתכנית:

ידע מדויק על כל הדתות תורם לאחדות החברה

בחלק ממאמרי הדעות בתקשורת המצרית ניכרה תמיכה במגמת משרד החינוך והממסד הדתי לשים דגש על חינוך לסובלנות כלפי בני דתות אחרות. בעל הטור ביומון המצרי הרשמי אל-אהראם, חאזם עבד אל-רחמן, כתב: "מה אנו רוצים מהחינוך הדתי בבתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים והתיכונים? האם אנו רוצים שהחינוך הדתי יהיה מכשיר של דעווה [הטפה דתית] או מכשיר של הקניית חינוך והשכלה? ההנחה היא שהתלמידים נכנסים לבית הספר כשהם בגיל ההבנה, במובן זה שכל אחד מהם יודע לאיזו דת הוא שייך, אך אין לו כמעט ידיעות על דתו או על הדתות האחרות, וייתכן שידיעותיו אלה כוללות דברי הבל, שטויות ומידע לא נכון. לכן, תפקידו של בית הספר לספק לתלמידים כמות נאותה של אינפורמציה מדויקת אודות הדתות.

 

לפיכך, אנו מקווים שכאשר מדברים על פיתוח החינוך הדתי, [הכוונה] היא שמטרתו לא תהיה דעווה לדת מסוימת, כי אם הגדרה של משמעות הדת, באשר היא, והגדרה של כל הדתות, בין אם נתגלו משמיים ובין שנקבעו על ידי בני אדם, כך שבסיום הלימודים הבסיסיים, יהיה התלמיד בעל ידיעות על הדתות הרווחות בחברה בה הוא חי, והן יהיו נכונות ומדויקות. פירוש הדבר הוא שאין זה ראוי שהספר בשיעור דת יהיה כפי שהוא כיום, אלא עליו לכלול טקסטים מרכזיים מהקוראן, הברית החדשה, התנ"כ וכו' ונקודות ציון מרכזיות בהיסטוריה של שלושת הנביאים. כך יהיה לבני הדתות השונות בסיס מספיק של ידע שעל בסיסו הם יוכלו לנהל דיאלוג ולהבין אלה את אלה ולהימנע ככל האפשר מהתנגשות ומסכסוך...

 

אם האחדות הלאומית חשובה למצרים, כיצד ניתן להעלות על הדעת כי ידיעותיו של התלמיד הרגיל, המקבל תעודת סיום של בי"ס תיכון אודות דתו השונה של חברו ללימודים, בין אם הוא נוצרי או מוסלמי, מורכבות כולן מדברי הבל או שהן אינן נכונות, או הן לפחות לקוחות ממקורות מפוקפקים? מדוע אנו עושים זאת כשיש לנו בתי דפוס שמשרד החינוך יכול להדפיס בהם אילו ספרים שהוא רוצה וכשיש לנו מרצים נערצים בעלי מומחיות רבה ביותר היכולים לספק לילדינו את כל האינפורמציה אודות כל הדתות ללא פגם?... הדבר התמוה הוא שאנו עושים זאת, למרות שהקוראן כולל הגדרה מלאה של הנצרות והיהדות ומציג את צורות האמונה השונות... כיצד אנו מבקשים אחדות לאומית בשעה שאנו מלמדים את ילדינו כי דתם של אחיהם למולדת שתחת דגלה הם מקריבים יחד את נפשם, יש בה דופי, וכי הספר [הקדוש] שלהם שגוי ומסולף? כיצד נדרוש מאחרים לכבד אותנו ולהתייחס אלינו בכבוד בשעה שאנו או חלקנו אומרים שהם כופרים?...

 

יש ללמד פסוקי קוראן המדגישים את חופש הדת

עלינו להפסיק לגמרי ללמד את ילדינו כל דבר הפוגע בדת הנוצרית או אפילו היהודית. עלינו להיטיב לבחור את פסוקי הקוראן המדגישים את ערכי הדו-קיום, הערבות ההדדית ושיתוף הפעולה בין בני האדם, ואת הפסוקים המתרכזים בחירות הפרט לבחור את הדת בה הוא מאמין ללא כפייה מכל סוג. אם יש לנו פסוקים אחרים המותחים ביקורת על דת אחינו למולדת, יש לדחות את לימודם של טקסטים דתיים אלה לשלב מאוחר יותר – לאחר ששלב הגידול והתבגרות וההבשלה [השכלית] כבר הושלם. עלינו להפסיק לגמרי לכנות את בני הדתות האחרות כופרים. כינוי זה מסוכן מאוד ומהווה התרת דם... לכל אדם חירות מלאה להאמין במה שהוא רוצה ואללה ידון אותו בעולם הבא. אולם בעולם הזה חובת כל אדם לדבוק בגבולות החוקים הנהוגים במדינתו ולא לחרוג מהמנהגים והמסורות החברתיות..."[9]

 

בעל הטור באל-גומהוריה, סמיר רגב, שיבח את שר החינוך על תעוזתו לשנות את תכניות הלימוד: "לפי כל קנה מידה, [שר החינוך], אחמד בדר זכי, פרץ מצודה מבוצרת שאיש מקודמיו לא העז לפרוץ, או מתוך פחד או מתוך העדפת שקט... זה זמן רב שתכניות הלימוד הדתיות נדמו כקודש הקודשים שאין להתקרב אליהם בשום אופן, למרות שאלו תכניות שאבד עליהן הכלח, שגובשו לפני שנים על ידי חבורה של בעלי מוחות נעולים שרבים מהם עדיין נראים על מסכי הטלוויזיה..."[10]