כללי

 

מסע  דה-לגיטימציה מצרי ממסדי למזכ"ל סבא"א לשעבר, מוחמד אל-בראדעי

 

הקדמה

מאז הכריז מזכ"ל סבא"א לשעבר, ד"ר מוחמד אל-בראדעי, כי הוא שוקל לרוץ לנשיאות במצרים ב-2011, התעוררה הפוליטיקה המצרית לחיים והמרוץ לנשיאות החל לצבור מומנטום. אל-בראדעי קרא תיגר על המשטר המצרי כאשר התנה את התמודדותו בבחירות בכינון חוקה חדשה שתאפשר לו להתמודד כמועמד עצמאי. על פי החוקה המצרית הנוכחית, אדם יכול לרוץ לבחירות כמועמד עצמאי, רק אם הצליח לקבל ייפוי כוח מ-250 חברי פרלמנט ו/או חברי מועצות מקומיות במחוזות, תנאי שנחשב בלתי אפשרי משום שמרבית חברי הפרלמנט וחברי המועצות המקומיות הם חברי המפל"ד. אחרת, מועמד לנשיאות חייב לרוץ מטעם מפלגה חוקית לאחר שהיה חבר פעיל בה במשך שנה לפחות.[1]

 

הרהבת עוז זו התקבלה באהדה על ידי מרבית גורמי האופוזיציה המצרית שהתבטאה בקבלת פנים המונית עם שובו של אל-בראדעי להתגורר במצרים לאחרונה, בגילויי תמיכה במחוזות וב-facebook ובהצטרפות ל"עמותה הלאומית לשינוי" בראשותו. עם זאת יצוין כי חלק ממפלגות האופוזיציה טרם הביעו עמדה מגובשת באשר לאפשרות התמודדותו של אל-בראדעי ותנועת האח"ס לא ביטאה עמדה רשמית בעניין.

 

מהתבטאויותיהם של בכירים רשמיים, והנשיא מובארכ בראשם, התקבל הרושם כי אין כל כוונה לשנות את החוקה עד הבחירות. יתרה מכך, בעיתונות המצרית העצמאית היו דיווחים על כך שהמשטר מערים קשיים על אל-בראדעי בניסיונו לגייס תומכים, ע"י הנחיית הדרשנים להטיף נגד מועמדותו, ע"י דיכוי הפגנות תמיכה בו וע"י רקימת עסקאות עם גורמים פוליטיים ליצירת משקל נגד לאל-בראדעי.

 

יתרה מכך, בעיתונות הרשמית ניכרה הירתמות כוללת של כותבי המאמרים למסע של דה-לגיטימציה לאל-בראדעי. הטענות העיקריות נגדו באינספור המאמרים בעיתונים הרשמיים היו כי הוא אינו מכיר מקרוב את מצרים, את העם המצרי ואת בעיותיו, לאחר שבילה את מרבית זמנו בחו"ל; אין לו את הכישורים הפוליטיים הדרושים כדי להתמודד עם הזירה המצרית ומיומנויותיו כדיפלומט אינן מספיקות; המדיניות שקידם אל-בראדעי כמזכ"ל סבא"א מנוגדת למדיניות המצרית ביחס לגרעין העיראקי, האיראני והישראלי; אין להציב דרישות אלא להציג מצע של רעיונות ודרכים לפתרון בעיותיה של מצרים; דרישתו להקל על התמודדותם של מועמדים עצמאיים לנשיאות תפגע בפלורליזם המפלגתי.

 

אל-בראדעי מתנה התמודדותו בחוקה חדשה

עם סיום תפקידו כמזכ"ל סבא"א, הודיע ד"ר מוחמד אל-בראדעי, בראשית נובמבר 2009 בראיון ל-CNN, כי יתמודד בבחירות לנשיאות מצרים בנובמבר 2011 אם יקבל ערבויות להגינות מערכת הבחירות.[2] בראשית דצמבר, הוא הבהיר כי ירוץ לנשיאות רק אם יתקיימו מספר תנאים: תגובש חוקה חדשה שתאפשר לכל אזרח להתמודד בבחירות גם באופן עצמאי; תוקם ועדה ניטראלית ובלתי תלויה שתארגן את הבחירות; מתן הזדמנות שווה לסיקור תקשורתי לכל המועמדים; פיקוח משפטי מלא על תהליך הבחירות, כולל פיקוח בינ"ל.[3]

 

מאז שב אל-בראדעי וחזר על עמדתו זו בהזדמנויות רבות[4]  והסביר כי אין בכוונתו להתמודד מטעם מפלגה קיימת או להקים מפלגה חדשה, היות שהוא חש עלבון לפנות לועדת המפלגות, הנשלטת על ידי המפל"ד, לקבלת אישור וכי הוא שואף לקיומן של מפלגות חזקות במצרים, על פי הדגם האוסטרי.[5] בראיונות לכלי תקשורת זרים, אל-בראדעי אף הזהיר כי אם לא תהיה היענות מצד השלטון במצרים לדרישות השינוי, עלולה לפרוץ במצרים אינתיפאדה עממית, והביע חשש שיקרה בה מה שקרה עם כוחות האופוזיציה באיראן, משום שהעם המצרי נואש.[6]

 

קבלת פנים חמה: אל-בראדעי כמבשר השינוי

עם שובו ב-19.2.2010 להתגורר במצרים, לאחר שחי שנים באוסטריה, התקבל אל-בראדעי בנמל התעופה על ידי אלפי תומכים מצריים, נציגי מגזרים שונים, מוסדות, ארגונים ותנועות, תחת אמצעים מוגברים למניעת הפגנות.[7] תנועות ומפלגות אופוזיציה ברובן, המוכנות לתמוך בכל מי שמסוגל לחולל שינוי כלשהו במצרים, קיבלו את קריאת התגר של אל-בראדעי על המשטר באהדה. חלקן הקימו קבוצות תמיכה באל-בראדעי ב-facebook, בעקבותיהן הופיעו ברשת קבוצות יריבות של תמיכה בגמאל ובמובארכ האב.[8] אל-בראדעי אף הסכים להיות חבר כבוד במפלגת האופוזיציה המצרית "החוקה החופשית", כהכרה בתרומתו למולדת.[9]

 

ימים ספורים לאחר חזרתו למצרים, הכריז אל-בראדעי על הקמת "העמותה הלאומית לשינוי" בראשותו, בשיתוף עם כ-30 פעילי אופוזיציה, בהם מועמד מפלגת אל-ר'ד לנשיאות, ד"ר אימן נור; ראש סיעת האח"ס בפרלמנט, ד"ר סעד אל-כתאתני; מתאם התנועה נגד ירושת השלטון, ד"ר חסן נאפעה; מנהיג מפלגת החזית הדמוקרטית הליבראלית, ד"ר אוסאמה אל-ר'זאלי חרב; ואחרים.[10] במסמך הראשון שפרסם בשם העמותה, הציב אל-בראדעי שבע דרישות לערבויות להגינות הבחירות: ביטול מצב החירום; פיקוח משפטי מלא (של ארגוני חברה אזרחית מקומיים ובינ"ל); שוויון בכיסוי התקשורתי לכל המועמדים; מתן זכות הצבעה למצרים החיים בחו"ל; מתן זכות שווה לכל אחד להתמודד ללא תנאים מגבילים שרירותיים; הגבלת משך כהונת הנשיא לשתי קדנציות; הצבעה באמצעות תעודת זהות. ליישום ערבויות אלה יש לתקן 3 מסעיפי החוקה (78-76).[11]

 

עם זאת, חלק מגורמי האופוזיציה, כמו מפלגת אל-ופד, הביעו התנגדות לאל-בראדעי, או טרם גיבשו עמדה אחידה כלפיו, כמו מפלגת אל-תגמע.[12] גם תנועת האח"ס נמנעה מהבעת עמדה רשמית ביחס להתמודדותו  בבחירות. דוברי התנועה אמרו כי הם מתייחסים לאל-בראדעי כלכל אישיות לאומית אחרת הקוראת לרפורמה, וכי מוקדם להביע דעה על אפשרות התמודדותו לנשיאות, עוד בטרם נכנסו כצד בבחירות לנשיאות. לדבריהם, לא נערך תיאום אישי בין התנועה לאל-בראדעי מחוץ למגעיו עם כלל הכוחות הפוליטיים.[13]

 

שבע מפלגות קטנות אחרות – מפלגת אל-אומה [האומה], מפלגת אל-סלאם אל-דימוקראטי [השלום הדמוקרטי], מפלגת אל-שעב אל-דימוקראטי [העם הדמוקרטי], מפלגת מצר אל-ערבי אל-אשתראכי [מצרים הערבית הסוציאליסטית], מפלגת אל-אתחאד אל-דימוקראטי [האיחוד הדמוקרטי], אל-חזב אל-גומהורי אל-חור [המפלגה הרפובליקנית החופשית], ומפלגת אל-אחראר [החופשיים], ייסדו את "החזית העממית להגנה על מצרים" המכוונת נגד אל-בראדעי. זו ערכה לו משפט עממי, בטענה כי הוא מקדם אג'נדה פוליטית זרה; כי הוא לקח חלק בהעצמתה הגרעינית של איראן וסייע לארה"ב לכבוש את עיראק; הוא התעלם מהגרעין הישראלי; יצר בלבול ברחוב המצרי ופגע בקדושת החוקה המצרית.[14]

 

למרות שאל-בראדעי טרם הכריז רשמית אם ישתתף בבחירות, ואף לא הציג מצע, הוא נהנה מפופולאריות בלתי מבוטלת, ומוצג כאופציה השלישית לאחר המפל"ד והאח"ס. בהופעותיו הרבה לדבר על הצורך להתמודד עם בעיות העוני, החינוך, הבריאות, התשתיות, היחסים בין מוסלמים לקופטים והצורך בדמוקרטיזציה. בכך נכנסה מערכת הבחירות במצרים לתאוצה, והנשיא מובארכ עצמו הגביר את התעמולה, המתבטאת בהגברת הסיורים במחוזות, נאומיו בדבר צרכי האזרח המצרי והמאמרים בעיתונות הממסדית בשבח הישגי משטרו.[15]

 

מואברכ: אל-בראדעי רשאי להתמודד אם יכבד את החוקה

במסיבת עיתונאים משותפת עם קנצלרית גרמניה, התייחס הנשיא חוסני מובארכ לראשונה לאופציה שאל-בראדעי ירוץ לנשיאות במצרים, ואמר כי אין כל הגבלה על השתתפותו של אל-בראדעי בחיים הפוליטיים במצרים, בתנאי שיפעל על פי החוקה. מובארכ נשאל האם הוא רואה באל-בראדעי גיבור לאומי, והשיב: "איננו זקוקים לגיבור לאומי מפה או משם. אם אל-בראדעי רוצה להצטרף למפלגה כלשהי, יש לו את מלוא החירות לעשות זאת כאזרח מצרי… אם הוא רוצה להתמודד  באמצעות מפלגה כלשהי – בבקשה, ואם הוא רוצה להתמודד כעצמאי – בבקשה. אין לנו הגבלות בתחום זה על פי החוקה."[16]

 

גם בנו גמאל, שרבים מהמרים כי יהיה מועמד המפל"ד לנשיאות ויירש את אביו, למרות שהדבר לא הוכרז רשמית, נדרש להתייחס למהומה שקמה סביב אפשרות התמודדותו של אל-בראדעי והתנאים שהציב. משנשאל בשיחה עם סטודנטים האם ייערכו שינויים בחוקה לפני הבחירות לנשיאות ב-2011 כדי להקל על מועמדים עצמאיים להתמודד, השיב כי הפעילות המוסדית המפלגתית חשובה מאוד. לדבריו, "המועמד העצמאי הוא יוצא הדופן, ולא הכלל. נשאלת השאלה האם אנו רוצים להעמיק את החיים המפלגתיים או לא... יש לנו מפלגות המייצגות את הימין, המרכז והשמאל. העניין הוא שאיננו זקוקים למפלגות חדשות, אלא לחיזוק המפלגות הקיימות." גמאל הדגיש כי הרפורמה הקודמת בחוקה נערכה באמצעות דיאלוג עם המפלגות, שכן "לא ניתן לשנות חוקה באמצעות מאמר בעיתון."[17]

 

קמפיין ממסדי של דה-לגיטימציה לאל-בראדעי

העיתונות המצרית העצמאית דיווחה כי המשטר מערים קשיים על מאמציו של אל-בראדעי לגייס תומכים. למשל, היומון אל-שורוק חשף מסמך של משה"ח המצרי המורה לכל המשלחות הדיפלומטיות והקונסוליות המצריות בחו"ל לא לאשר מתן מסמכים רשמיים לאל-בראדעי.[18] היומון אל-מצריון דיווח כי משרד ההקדשים המצרי הנחה את האימאמים במסגדים לייחד את דרשות יום שישי במהלך מרץ 2010 להבעת תמיכה במובארכ לנשיאות ולהצגת יריביו כחוטאים לאללה. הדרשנים נתבקשו לתקוף את אל-בראדעי ולהציגו כמי שחורג מהשריעה בכך שהוא יוצא נגד השליט הלגיטימי במדינה בה יש קונצנזוס לגביו.[19] חבר ועדת המדיניות של המפל"ד, ד"ר גיהאד עודה, אף רמז בתכנית טלוויזיה כי ייתכן שאל-בראדעי ייעצר תחת חוק החירום, כפי שקרה לאימן נור בעקבות מערכת הבחירות ב-2005.[20] כן דווח כי כוחות הביטחון מנעו הפגנה של מאות פעילי אופוזיציה שהתאספו מול מטה המפל"ד באל-פיום להבעת תמיכה באל-בראדעי,[21] ועצרו שני פעילי תנועת האופוזיציה המצרית ה-6 באפריל משום שתלו כרזות תמיכה באל-בראדעי לנשיאות ערב שובו למצרים.[22]

 

א. עורך אל-אהראם: אל-בראדעי אינו "אחד משלנו"

מרבית עורכי העיתונים הממסדיים וכותבי המאמרים פתחו בקמפיין דה-לגיטימציה לאל-בראדעי. במאמר תחת הכותרת "ד"ר אל-בראדעי – אשליות שלאחר פרישה", כתב עורך היומון המצרי הממסדי אל-אהראם, אוסאמה סראיא: "נראה כי ד"ר אל-בראדעי עדיין נוטר טינה לארצו... צריך שיהיה ברור לו וליתר המועמדים או אלו המתכוונים להתמודד למשרה הרמה, כפי שתיאר זאת בנאומו, כי כולם נדרשים לכבד את החוקה הקיימת ואת תנאיה ולא לבקש חוקה 'בהזמנה', כפי שהוא רוצה, כדי לממש רצונות ושאיפות של אחדים או של גורמים חיצוניים לשלוט בגורלה של מצרים ולקפוץ על המשרה החשובה למען אינטרסים מגוונים...

 

אין לשכוח כי אל-בראדעי היה המועמד בן חסותם של האמריקאים, האירופאים וזרמים אחרים נגד מועמד מצרים [למשרת מזכ"ל סבא"א] דאז, ד"ר מוחמד שאכר. כיבוד החוקה הקיימת מבטיח שמי שיגיע למשרה הרמה יהיה ראוי לה ומתאים לה, [אדם] מבין הבקי בבעיות הפנים ובכל בעיות החוץ. אין זה מספיק שיהיה מומחה רק לענייני פירוק נשק גרעיני...

 

אם הוא שואף, כפי שהוא אומר, לכך שנפעל כולנו יחד להבטיח חברה שתכליתה היא האדם ולהבטיח  את זכותו של כל אדם לחיים מכובדים ובטוחים, החלטותינו צריכות להישען על ראיה עמוקה של מציאות זו, ולא על פרשנויות שנוסחו על ידי כוח עוין לארצנו המחפש ליצור כאוס ובעיות או לפתוח דלת להתערבות בעניין מצרי פנימי. הניסיון לימד אותנו כי חברה נבנית רק על ידי בניה. היו לנו די התערבויות בעניינינו הפנימיים. הספיקו [לנו] האסונות הגדולים [שבאו] על העמים בעיראק ובאפגניסטן...

 

[אל-בראדעי!] חוס על עצמך ועל ארצך ואל תיקח חלק בפגיעה במצרים, כמו רבים שניצלו את אווירת החירות והשינוי במצרים. [אל תהיה] כלי שרת קל בידי כוח חיצוני או קבוצות אינטרסים המחכים להזדמנות [לתעל] את הניסיון המצרי של רפורמות בתחומים הפוליטי, הכלכלי והחברתי, לטובת אינטרסים חיצוניים..."[23]

 

ב. אל-בראדעי אחראי למשבר בעיראק

במאמר אחר כתב סראיא: "אם [אל-בראדעי החליט] להתמודד, מוטב היה אם היה מכניס את התיקונים הללו [שהוא מציע לערוך בחוקה] למצע הבחירות שלו, במקום לכפות אותם כתנאים מוקדמים... אני רוחש לו כבוד רב על פועלו בשנות שירותו בתפקידיו השונים, למרות שאני חולק על הרבה דברים שעשה. אולי אני מבין אלו הסבורים כי אל-בראדעי וסבא"א [בראשותו] אחראים למשבר הנוכחי בעיראק ולנשק הגרעיני המזויף, שכן המפקח הבינ"ל [הכוונה לאל-בראדעי] אחז במקל באמצע, וכך נתן הצדקה במשתמע לפלישה. אני מבין גם כי התחום בו עבד ובו התמחה זה דבר אחד, ואילו מה ש[הוא הולך לקראתו] הוא דבר אחר הדורש כישורים שאין לו, לדעתי, במידה המספיקה למדינה בה חיים 80 מיליון איש באזור המתאפיין במתיחות רבה. אולי הוא יודע כי המאבק הארוך של המצרים היה תמיד נגד התערבות חיצונית בענייניהם, והם אינם מתכוונים לתת את רצונם ואת הווייתם בידי פקיד בינ"ל, יהא אשר יהא שיעור קומתו. מצרים היא מדינת המוסדות הגדולים והפלאחים, והיא רוצה שמי שישלוט בה יהיה אחד מהם."[24]

ג. "מה שטוב לסבא"א, לא בהכרח מספיק טוב למצרים"

ראש מועצת המנהלים של אל-אהראם וחבר מועצת השורא, ד"ר עבד אל-מונעם סעיד, כתב: "ד"ר אל-בראדעי עבד כמנהל סבא"א, אך רוב הזמן הוא פעל כמפקח שתפקידו לזהות [פיתוח גרעיני], אולם... סבא"א לא הצליחה לזהות [זאת], וכמעט כל תכניות הגרעין הסודיות שנחשפו, התגלו בדרכים שפקחי סבא"א לא לקחו בהן חלק... דו"חות הפיקוח [של סבא"א] לא קבעו בדר"כ אם יש בעיה כלשהי או לא, כפי שהתברר במקרה של איראן, שכן אילו הם היו קובעים שיש לאיראן תכנית גרעין צבאית, הייתה איראן נחרבת, ואילו הם היו קובעים שלאיראן אין [תכנית גרעין צבאית], הייתה סבא"א נהרסת. מחיר הדילמה הזו היה להכניס שמות של מדינות ערביות, כמו סוריה ומצרים, ל[רשימת] המדינות שיש לבחון את פעילותן הגרעינית...

 

מה יעשה ד"ר אל-בראדעי עם איראן [עתה]?, שהרי ברור כי בתקופה הקודמת היו לו כוונות טובות בעניינה? אולי זה נכון מבחינת יחסיה של איראן עם סבא"א, אך אין זה נכון מבחינת יחסיה עם מצרים... מה יעשה [אל-בראדעי] עם ישראל, שהרי התרחיש שלו של הקמת אזור מפורז מנשק גרעיני שונה מהתרחיש שמצרים נאבקת למענו... שיטתו של אל-בראדעי מותירה כמעט את כל התיקים פתוחים, ללא התקדמות וללא הידרדרות... החשש העיקרי הוא שמא מה שהיה בגדר הצלחה בסבא"א הודות להישענות על רעיון אי הפצת נשק גרעיני, לא יספיק במקרה המצרי."[25]

ד. עורך אל-גומהוריה: האופוזיציה מתקשה למצוא מתחרה למובארכ

עורך היומון המצרי הממסדי אל-גומהוריה וחבר מועצת השורא, מחמד עלי אבראהים, תקף את אל-בראדעי ברבים ממאמריו: "ניכר כי שנותיו [של אל-בראדעי] הרחק ממצרים הסיחו את דעתו מן העניינים המעסיקים את האזרח המצרי... מצא חן בעיניו הרעיון לחזור לאור הזרקורים ולהוציא הודעה... בה הוא חוזר על דברים שנלעסו על ידי ארגונים זרים ותנועות מצריות, כמו הגנה על מיעוטים וחופש הביטוי. זה מה שמוכיח שהאיש אינו מכיר את מצרים היטב..."[26]  

 

במאמר נוסף כתב אבראהים: "הודעתו של אל-בראדעי על כוונתו להתמודד בבחירות לנשיאות היא הוכחה לכך שכל המפלגות והכוחות הפוליטיים במצרים מחפשים מישהו שיתחרה בשיעור קומתו של הנשיא מובארכ... האם אנו רוצים לשנות את חיינו לטובה או [רק] לשנות את המשטר? האופוזיציה אומרת כי אם המשטר יתחלף, ישתנו פני החיים במצרים במהירות. כאילו שמי שיבוא [במקומו] הוא בעל פתרון קסם לכל המשברים שלנו... יש דוגמאות רבות לכך שהחלפת המנהיג במדינות ערב ובמדינות העולם לא הובילה לשיפור במצב הדמוקרטיה והתקדמותה או לעלייה ברמת חייהם של העמים...

 

קבלת הפנים החמה שנערכה לאל-בראדעי לא הייתה משום שתולים תקווה בו או ב[מזכ"ל הליע"ר], עמר מוסא, [שיש הערכות כי יתמודד גם הוא לנשיאות, אף שטרם הכריז על כך רשמית] או באחרים, אלא משום שהאופוזיציה עדיין מחפשת לה אב רוחני. בכל מדינה יש מנהיג אופוזיציה שהוא בבחינת סמל. הוא יכול להיות אסיר, פוליטיקאי מיומן או גנרל בצבא, אך בכל מקרה עליו להיות פעיל פוליטי וחברתי בארצו המוכר לתושבים באזור הבחירות [שמטעמו] הוא מתמודד. זהו תנאי מרכזי. ד"ר אל-בראדעי הוא בעל שיעור קומה עולמי, אין  ספק בכך, וברמה המדעית ש[גולת] הכותרת שלה היא זכייתו בפרס נובל. אך למרות כישוריו, יכולתו הפוליטית ודבריו על חזונו עבור המצרים, אין לו את המפתחות לכך... האסלאמיסטים, הנאצריסטים, הקומוניסטים והליבראלים במצרים עשו קואליציה ואיחדו כוחות, ועם זאת לא מצאו מנהיג, ופנו לייבא [מנהיג]..."[27]