נאום ערפאת בועידת הפסגה הערבית

להלן נקודות עיקריות מתוך נאומו של ערפאת:

הסיבה הישירה לפסגת החירום היא גל התוקפנות הקשה שהעם הפלסטיני נתון בו ואשר החל כאשר "רגלי שרון טימאו את אדמת אל-חרם אל-שריף ואל-אקצא'"... בתיאום עם ממשלת ישראל.

ביקור שרון הכניס ממד חדש לסכסוך הערבי – ישראלי: הממד הדתי אשר כולם יודעים עד כמה הוא מסוכן ועד כמה קשה לשלוט בו.

המשלחת הישראלית היא שהעלתה ממד זה בימים האחרונים של שיחות קמפ דיוויד. העובדה שממשלת ישראל לא נענתה לאזהרות הפלסטינים ונתנה לשרון אישור רשמי לבקר במקום מוכיחה שמדובר בתוכנית שנקבעה מראש כנגד הפלסטינים.

"הדם שנשפך על אדמת אל-אקצא' הביא להבערת אש הזעם בלב הציבור הפלסטיני בכל מקום על אדמת המולדת והאזרחים חסרי המגן חשו להביע את רגשותיהם באינתיפאדה מאולתרת ולגיטימית כשהם מגינים על הערכים הערביים, האסלאמיים והנוצריים בהתאם לחוזה עמר, הישראלים הפקירו [דם זה] הן בטענת השווא לריבונות על אל-חרם אל-שריף ובזיוף ההיסטוריה שלו בטענה שהוא מקום המקדש, הן בהפקרת דם המאמינים המתפללים במסגדיו והמגינים על כבודו וקדושתו, הן בניסיונותיהם לייהד את ירושלים ואת המקומות הקדושים האסלאמיים והנוצריים והן בהטלתם מצור על העיר בית לחם...

מאז פריצתה של אינתיפאדת אל-אקצא' ועד היום עמנו חסר המגן עומד מול פעולות נרחבות ביותר של הרג קולקטיבי, הפצצות וסגר...

ממשלת ישראל בתמיכתם של כמה גורמים בינלאומיים ניסתה לתאר את "פשעי ההרג הקולקטיבי נגד עמנו כאילו הם התנגשות מלחמתית בין שני צדדים צבאיים" אך הניסיון נכשל וההוכחה הטובה ביותר לכך הוא ההחלטה האחרונה של מועצת הביטחון – החלטה 1322 המגנה את התוקפנות הישראלית וקוראת להרכבת ועדת חקירה בינ"ל שתמצא את הכלים שתוקפנות קשה זו לא תחזור על עצמה.

פסגת שרם אל-שיח' לא נועדה רק להפסיק את התוקפנות הצבאית נגד עמנו ולהפסיק את המצור על ערינו אלא גם לשים גבול סופי לכל סיבות התוקפנות, ההרג והסבל. דבר זה לא יתקיים אלא כאשר ישראל תאלץ לציית ללגיטימיות הבינלאומית, ליישם את ההסכמים שנחתמו, להפסיק את התוקפנות, לפתוח את המעברים הבינלאומיים, להסיר את הסגר מערינו ומעמנו, לסגת מכל האדמות הפלסטיניות והערביות הכבושות כולל האדמות הסוריות והלבנוניות (אדמת שבעא) וירושלים בירת מדינתנו הפלסטינית וכן לפתור את בעיית הפליטים באופן צודק על בסיס החלטה 194 וההחלטות הבינלאומיות האחרות...

האדמה שעדיין כבושה בפלסטין, סוריה ולבנון מעמידה את השלום במזרח התיכון

בסכנה, כל מה שהושג עלול להתמוטט אם לא יושלם מה שעדיין לא הושג. לפיכך כולנו צריכים ללמוד ברצינות רבה ובאחריות רבה כיצד לספק את גורמי הכוח והתמיכה האמיתית לחזון השלום הערבי ולמטרות הלגיטימיות [שאנו רוצים להפיק] ממנו...

היציבות האזורית והבינלאומית תלויה בהיענות לכל הזכויות הערביות הנתמכות בהחלטות הלגיטימיות הבינלאומית.

תקריות הדמים שנבעו מהתוקפנות הישראלית על העם הפלסטיני הוכיחו כי הסכנה שבהעדר שלום תמידי וצודק לא מצטמצמת לאזור גיאוגרפי מוגבל אלא מאיימת על הביטחון והיציבות הבינלאומיים.

בפניה לארה"ב אמר ערפאת: "תהליך השלום במזרח התיכון סבל רבות מהעדר האיזון ההכרחי המספק הזדמנויות מעשיות להתקדמותו... אסור שנותנת החסות לתוכנית השלום במזרח התיכון תסכים לזלזול כלשהו... בלגיטימיות הבינלאומית כבסיס חוקי לזכויות ולהתחייבויות... חסות אובייקטיבי לתוכנית השלום אינו עולה בקנה אחד עם עמדות קשות ביותר כלפי העם הפלסטיני המתבטאות בהחלטות רבות של הקונגרס האמריקני... למרות זאת אני רוצה לציין... את העמדות החיוביות של הנשיא ביל קלינטון שאנו מכבדים אותו ומסתכלים בהערכה על... פעולתו המתמשכת להגנה על תהליך השלום ולקידומו...

האופציה שלנו היא אופציית השלום הקבוע, הצודק והכולל. מטרתנו היא שחרור אדמתנו ויישום הקמת מדינתנו העצמאית על אדמת פלסטין המבורכת ובירתה ירושלים ושיבת הפליטים שלנו אל בתיהם על יסוד הלגיטימיות הבינלאומית והחלטותיה ובראשן החלטות 181 ו194-. זוהי המטרה שעמנו מסכים עליה ואומתנו הערבית והאסלאמית מסכימות עליה וכל מדינות העולם והאומות המאוחדות תומכות בה. אין מנוס מכך שהאור יראה השנה...

עמנו, עם המאבק המהפכני [שנמשך] לאורך חצי המאה שעברה, עם האינתיפאדה המפוארת, אשר גליה לא נפסקו ולא ייפסקו אלא בניצחון מבטיח לכל אזרח ערבי מוסלמי ונוצרי ולכל חבר [שיש לו] בעולם הזה להמשיך במאבקו בכל האמצעים הלגיטימיים כדי להגיע לניצחון, בעזרת אללה.

אנו קוראים לכם לנקוט עמדה ערבית אצילה... כדי להגן על המקומות הקדושים של האומה הערבית וכדי להגן על אדמתה ועתיד דורותיה [הבאים]."

בסוף נאומו קרא ערפאת להסיר את הסגר מעל עיראק.[1]