עורך יומון סעודי: על איראן להיענש בגין דחיית ידה המושטת של סעודיה

על רקע הפעילות הדיפלומטית הנמרצת סביב תכנית הגרעין של איראן והאפשרות שמועצת הביטחון תטיל עליה סנקציות, פרסם עורך היומון הסעודי אל-וטן, ג'מאל ח'אשוקג'י, מאמר בו תקף בחריפות את המשטר האיראני, אותו הגדיר משטר רשע, וטען שהאיבה העמוקה שמשטר זה רוחש כלפי סעודיה מונעת כל אפשרות להבנה בין הצדדים. לדבריו, איראן דחתה את היד שסעודיה הושיטה לה, וכעת עליה לשלם את המחיר על כך. לפיכך, רומז ח'אשוקג'י, סעודיה צריכה להסכים להטלת סנקציות על איראן. להלן עיקרי דבריו:

ספק אם ניתן לתת אמון באיראן

"אלה שמאמינים [בפנייה אל המוצא האחרון] הציעו לשנות את המשטר בטהראן כפיתרון מכריע, כדי שהעולם יבלום את הרשע המגיע משם. לדבריהם, איראן מתמרנת, פועלת בצביעות ומשקרת ואין סיכוי שתשתנה.

אם תשאל כל בכיר סעודי בנוגע לרעיונות כאלה תשובתו תהיה, בלי ספק ש"העיקרון הקבוע של הממלכה הוא אי התערבות בענייני האחרים, והיא לא תסכים להשתתף בכל תכנית שתביא לידי התערבות מהסוג הזה"...

האם הפרויקט התרבותי הסעודי, הניצב על [העקרונות של] מתינות, שכנות טובה, סולידריות אסלאמית והידברות עם העולם מסוגל לחיות בדו-קיום עם המהפכה האסלאמית באיראן ועם עקרונותיה המהפכניים [הקבועים]? בקיצור נמרץ: האם אנו יכולים לתת אמון באיראן?

כבר ניסינו צורות רבות של התנהלות מול משטר המהפכה. בתחילה הייתה עוינות גלויה כלפי סעודיה, וכלפי המשטר וההיסטוריה שלה. [המשטר האיראני] הסית נגדה וקרא לשנות את השלטון בה. באיראן של ח'ומיני התקיימו מצבי העוינות הקיצוניים ביותר בין שתי המדינות, והדברים הגיעו לכדי שפיכות דמים במכה, ומטוסים איראניים שהופלו בידי מטוסים סעודיים בשמי המפרץ הערבי.

כל זה נגמר כשהם פנו לפיוס. באותה תקופה המלך עבדאללה היה עדיין יורש עצר, והוא לא היסס לפתוח דף חדש עמם, [שכן], היסודות הקבועים בסעודיה הם שכנות טובה, שמירה קנאית על היציבות ותיעוב מלחמה. עברו כמה שנים יפות בהן היו ביקורים בדרגים הגבוהים ביותר, נחתמו הסכמים ביטחוניים, [נערכו] ירידים מסחריים, תמרים הוחלפו בפיסטוקים ועולים לרגל איראניים הפכו לאורחים רצויים [בסעודיה]. הדבר היה בתקופת רפסנג'אני וח'אתמי.

אחריהם בא אחמדי-נז'אד, הנוקם אפילו בבני עמו. הוא פילג את החברה האיראנית עד לרמה של לחימה ברחובות. הרטוריקה של המהפכה והמזימות חזרה. היחסים בין סונים לשיעים בעיראק, לבנון ותימן נעשו מתוחים. השנאה הגיעה לכדי שפיכות דמים של חפים מפשע ושנאות קדומות התפוצצו [מחדש].

השיח של המהפכה חזר. אם היסוד בשיח הסעודי הוא "יחסי שכנות טובה, תמיכה ביציבות ותיעוב המלחמה" האם היסוד בשיח האיראני הוא "מהפכה וחתירה להגמוניה"? הנאומים של המנהיג העליון התמידי של המהפכה, [עלי] ח'אמינאי גדושים בשיח הזה...

להסיר את הכפפות מול איראן

 אחמדי-נז'אד והסובבים אותו הוכיחו לנו שהמהפכה האיראנית נכשלה במעבר למתינות, ויתרה מכך, היא מוכנה להילחם בבניה ולהרוג אותם ברחובות טהראן, לשפוט אותם, להשפילם ולהוציאם להורג, גם אם יש להם חלק נכבד במהפכה האסלאמית ובמדינה. אם זה [יחסם] אל בני עמם, כיצד ינהגו במי שהם לא מאמינים מלכתחילה באמונתו ורואים בו סכר בפני חלומות ההתפשטות שלהם והשליחות המהדיסטית שלהם?

הנה [דוגמה ל]עמדה איראנית מהפכנית כנה, שאין בה לא תקייה ולא עמימות. בתקופת המתינות, הנחה האל את אביו של מס' 2 במשמרות המהפכה האסלאמית בדרך הישר, והוא קרא [לבנו] מיר פיצל. אולי הדבר היה בהשראת המלך פיצל שעשה את הסולידריות האסלאמית לתכנית פוליטית לשיתוף פעולה בין המוסלמים. כעת מאס הבן במתינות, ולפני כמה ימים הוא הכריז בהודעה רשמית באמצעי התקשורת האיראניים על שינוי שמו ל'סיד מחמד', והסביר שהצעד נועד [לבטא] התנערות ממשפחת סעוד [משפחת המלוכה הסעודית].[1] בהמשך הודעתו הוא פירט שורה של האשמות בדבר המלחמה של סעודיה באסלאם ובקדשיו, כביכול, ובדבר בריתה של סעודיה עם כוחות האימפריאליזם, ועל כך שהיא זורעת מחלוקות ופירוד בין המוסלמים הלוחמים בכפירה ובפוליתיאיזם!

האיש הזה אינו אחד המשוגעים שלהם, או אמאם [זוטר] במסגד שכונתי. המסר שלו לא חורג מהמסגרת [המקובלת באיראן]. אפילו הנשיא שלו לא יכול לדחותו ולומר שהוא לא מקבל הצהרה כזאת, קל וחומר שהוא לא יכול לפטר אותו כעונש על 'גרימת מחלוקת ופגיעה במדינה-אחות'. יתרה מזאת, אפילו מנהיגי האופוזיציה לא הוקיעו הצהרות כאלה, וכל שיכלו לומר היה ש[דברי אותו בכיר במשה"מ נאמרו] 'בעיתוי לא הולם'.

האם אחרי כל זה יכולים אנו לתת אמון במשטר שבכיריו מתרברבים [שהם יכולים] לשנות את המשטר שלנו ואף זוממים לעשות זאת? חובה עלינו להימנע תמיד מלחשוב טובות עליהם, ולא לנהוג עמם בעדינות במהלך הימים הקרובים שטומנים בחובם [אירועים] שישיבו אותם לבינתם, ויחזירו אותם למימדיהם האמיתיים. זוהי מלחמה גורלית לא רק עם איראן השכנה אלא עם המהפכה אשר מסרבת להתבגר. סעודיה הושיטה להם יד אחווה והם דחו אותה. עליהם, אפוא, לשלם מחיר יקר על כך."[2]