המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ביטויי הזדהות עם הנוצרים-הקופטים במצרים
4/3/2010

 

ביטויי הזדהות עם הנוצרים-הקופטים במצרים בעקבות רצח חג המולד בנגע חמאדי

 

ערב חג המולד, ב-6.1.2010, פתחו שלושה חמושים מוסלמים בירי ללא הבחנה לעבר אזרחים נוצריים ביציאה מהכנסייה בעיר נגע חמאדי במצרים עילית. כתוצאה מן הירי נרצחו 6 אזרחים נוצריים ומוסלמי אחד ורבים נפצעו.[1] גורמים רשמיים במצרים, ובכללם הנשיא מובארכ ושיח' אל-אזהר, מיהרו לגנות את התקרית, להדגיש מסרים של שמירה על האחדות הלאומית, שוויון בין האזרחים ללא אפליה ביניהם, תוך הבטחה לטפל בנחישות באחראים לירי.[2] המשטר המצרי דבק בגרסה כי הירי לא היה על רקע עדתי, אלא כנקמת דם על אונס נערה מוסלמית בידי קופטי בעיר פרשוט הסמוכה בנובמבר 2009. ועדת זכויות האדם של הפרלמנט קבעה כי הפשע לא בוצע במימון חיצוני או כתוצאה מהסתה וכי לנאשמים אין כל קשר לגורמים זרים.[3]

 

בעיתונות המצרית הממסדית היו כותבים מעטים שקראו לא לטייח את המקרה, לא להסתפק ברמת הרטוריקה ולא להתעלם מקיומה של אווירת שנאה, מתיחות ואפליה חברתית בין מוסלמים לנוצרים-קופטים בשטח, העלולה להביא להישנותם של מקרים כאלה. להלן תרגום חלקים מההתבטאויות הרשמיות והמאמרים בנושא:

 

מובארכ: ליבם של המוסלמים והקופטים מדמם

הנשיא מובארכ הגיב לתקרית בנאום לרגל חג המדע ואמר: "אנו שואפים לחברה מתקדמת ולמדינה אזרחית מודרנית שאין בה מקום למחשבה סוטה המערבת בין דת לפוליטיקה, לבורות, לקיצוניות או להסתה עדתית, חברה הנוטעת את ערכי האזרחות [השווה] בין בניה, להלכה ולמעשה, ואינה מבחינה בין המוסלמים לקופטים שבה ...הפעולה הנפשעת בנגע חמאדי גרמה ללבבות המצרים - המוסלמים והקופטים – לדמם. כל הדרשנים, האינטלקטואלים, המשכילים ואנשי התקשורת בני הדעת בעם הזה נושאים באחריות כבדה [לצאת נגד] מלחמת אזרחים, בורות וקיצוניות עיוורת ולהיאבק במגמות עדתיות נתעבות המאיימות על אחדות חברתנו ופוגעות בתדמיתה של מצרים..."[4]

 

בנאום בחג המשטרה, שב מובארכ והתייחס למקרה: "הפעולה הנפשעת בנגע חמאדי זעזעה את מצפון המולדת... מעשה נתעב זה נגד הקופטים בליל חג המולד מחייב את כולם – מוסלמים וקופטים – לחשבון נפש.. אנו מתמודדים עם אירועים ותופעות ... המונעים על ידי בורות וקיצוניות וניזונים מהעדר שיח דתי נאור מצד אנשי אל-אזהר והכנסייה, שיח דתי שייתמך על ידי מערכת החינוך, התקשורת, הסופרים והמשכילים שלנו וידגיש את ערכי האזרחות ואת [הרעיון] שהדת של אללה והמולדת של כולם..."[5]

 

שיח' אל-אזהר: האסלאם מוקיע את הרוצחים

שיח' אל-אזהר גינה את מעשה הירי ואמר כי זהו פשע על פי השריעה. לדבריו, כל מי שיש לו אזרחות מצרית - מוסלמי, נוצרי או בעל דת אחרת - שווה זכויות וחובות.[6] בראיון ל"אל-אהראם" אמר טנטאוי כי אין לערב בין הפן הפלילי של פשע האונס של הנערה המוסלמית בידי הנער הקופטי לבין הדת. "פשע פרטי זה, אסור בשום אופן שיהווה עונש קולקטיבי האסור בקוראן...".[7] שיח' אל-אזהר ושר ההקדשים ערכו תפילת יום שישי במסגד של נגע חמאדי למען הרגעת הרוחות. בעת ניחום משפחות הקורבנות, אמר טנטאוי כי נשמתו של נוצרי מוגנת כזו של מוסלמי, וכי הרוצחים אינם בני אף דת והאסלאם מתנער מהם.[8]

 

בעל טור מצרי: המציאות שונה מהשיח הרשמי

בטורו ב"אל-אהראם" הביע העיתונאי והסופר המצרי, שריף אל-שובאשי, ראש מנהלת היחסים הבינ"ל במשרד התרבות לשעבר, שביעות רצון מהשיח הרשמי, אך גרס כי המציאות בשטח שונה: "שאלתי את עצמי, לו הייתי קופטי, מה היו תחושותיי ביחס למתקפה הזו [בנגע חמאדי]  ולמצב הנפשי שהניע את מבצעיה לקחת נשק חם לביצוע פשעם האווילי, מסוג הפשעים המכונים 'פשעי שנאה'. מה יחלוף במוחי לאחר התגובה הראשונית הזועמת? מצאתי את עצמי משיב: לו הייתי קופטי, הייתי אומר לעצמי: העמדה הרשמית של המדינה המתבטאת בהצהרות הבכירים הרשמיים מבוססת, ככל הידוע לי, על אי אפליה בין מוסלמי לנוצרי. החוקה והחוקים באופן כללי מתייחסים באופן שווה, מבחינה תיאורטית, לכל בני החברה...

 

אנו ממתינים בקוצר רוח שייצא חוק מאוחד לבניית בתי פולחן במצרים... כמו כן, הייתי דורש לבטל את סעיף הדת במסמכים הרשמיים, ובמיוחד בתעודת הזהות ובדרכון, המהווה אמצעי בלתי מוצדק לאפליה בין אזרחים. לו הייתי קופטי, הייתי ממשיך ואומר לעצמי: השיח הרשמי מניח את הדעת, אך המציאות שונה בתכלית. פעולות היום-יום מראות כי לרבים יש ראייה שונה של הקופטים, ראייה המבוססת על אפליה, חשד וספק.

 

הסיבה העיקרית לכך, לדעתי, היא האינדוקטרינציה התקשורתית המתמדת, שאינה נפסקת כבר שלושים שנה. זו התבססה על הציר הבסיסי שזהותו הראשונה של האזרח אינה הזהות הלאומית המצרית, כי אם הזהות הדתית האסלאמית. הדבר הביא לעירוב מפחיד בין דת לפוליטיקה וגרם לאזרח הפשוט להתחיל לחשוב שכל מי שאינו מוסלמי אינו ראוי ליהנות מזכויות של אזרח המאמין באסלאם... הבעיה אינה החוקים בראש ובראשונה, אלא התפיסה של החברה והאווירה הכללית המפיצה רעיונות ואמונות... לו הייתי קופטי, הייתי אומר לעצמי כי בעייתי העיקרית טמונה באווירה שהסלימה בשלושים השנים האחרונות וגרמה להופעת זרמים קיצוניים המגדירים את האזרחות על בסיס הדת, מה שמוציא את הקופטים מכלל האזרחות הזו, לכאורה, ומפקיע מהם באופן מסולף ותוקפני את התואר 'מצרי' שבו הם נאחזים יותר מאשר בכל דבר אחר...

 

אווירה זו יוצרת רגשות עוינים כלפי הקופטים ושמה אותם בדרגה משנית לעומת הרוב המוסלמי. לו הייתי קופטי, הייתי מתפלא מהשיח המתמיד על הסיווג העדתי השולט בכלי התקשורת ומפיץ רעל המזהם את המוחות לאורך שנים ארוכות שבמהלכן קיבלו כמה תועמלנים לשנאה, מלחמת אחים וקיצוניות, מונופול על הזירה... לו הייתי קופטי, הייתי אומר לעצמי כי אין לי ספק שמבצעי הפשע הנתעב שגבה קורבנות חפים מפשע בנגע חמאדי, לחלוטין אינם מייצגים את העם המצרי והם מיעוט חריג.

 

הטרגדיה היא שהם קורבנותיה של אותה אווירה של שנאה עליה דיברתי, שהביאה לפילוגה של מצרים לשני חלקים, לאחר כמאה שנה בהן חיה תחת הסיסמה 'אחדות הסהר והצלב'. לכן, פשע נגע חמאדי יכול להישנות כל רגע... לו הייתי קופטי, הייתי אומר לעצמי כי שמעתי באוזניי את מי שצועק לאור היום כי הקופטים הם כופרים וכי מקומם בגיהינום וסופם יהיה מר... אך הייתי נושא את קולי וקורא במלוא הכוח כי מצרים היא מולדתי היקרה ואיני מוכן להחליפה באחרת... לו הייתי קופטי, הייתי חש היום כעס ודאגה. מה היה מרגיע אותי? לא מילים, אלא מעשים."[9]

 

בעל טור מצרי: הגזענות כאן היא כמו כמו בכל העולם

בטורו היומי בעיתון "אל-אח'באר", מתח יו"ר מועצת המנהלים לשעבר של העיתון הממסדי "אח'באר אל-יום", אבראהים סעדה, ביקורת על הטענה כי הירי לא נעשה מסיבות עדתיות: "האם אנו צוחקים על עצמנו כאשר אנו מייחסים את מה שקרה בנגע חמאדי ל'התנהגות פרטית גרידא'?...[10] יש לראות במה שקרה בנגע חמאדי קיצוניות וגזענות מצד אותם שלושה שהודו בפשעם... איני יודע מדוע אנו נמנעים מלהודות באמת הזו, הרי הקיצוניות כאן בארצנו היא כמו במרבית, אם לא בכל מדינות העולם. העמים כולם סובלים מקיצוניות של אנשים או קבוצות הנוהגים באלימות נגד אנשים וקבוצות אחרים הנבדלים אלו מאלו בצבע, תרבות, ערכים, אמונות ודת. יתרה מכך, יש סכסוכים הפורצים בין בני אותה הדת, אם יש חילוקי דעות בפרשנות, כל אחד לפי מידת ידיעתו או בורותו. מדוע להכחיש? מדוע להתעלם במקום לדבר גלויות במטרה להתפייס?"[11]

 

עורך שבועון ממסדי: הרצח – תולדת אווירה של קיצוניות דתית

במאמרו השבועי בעיתון הממסדי "אל-אהראם אל-ערבי", כתב עורך שבועון משרד התרבות המצרי "אל-קאהרה", צלאח עיסא: "להגיד שהאירוע אינו עדתי, רק משום שלמי שביצע אותו אין קשר הדוק לדת שלו, זה שימוש בהגדרה צרה של אילו פשעים הם עדתיים ואילו לא, וזו אף פשטנות יתר של הדברים, העלולה להוביל אותנו לתהום... תקרית נגע חמאדי היא פשע עדתי מובהק, שכן בין הנאשמים לבין הקורבנות שלעברם הם פתחו באש לא הייתה כל מחלוקת אישית בעבר, הם כלל לא הכירו אף אחד מהם ולא ביקשו לתקוף מישהו באופן ספציפי. הסיבה היחידה לבחירתם [לירות] דווקא בהם כמטרות של הכדורים הניתכים הייתה משום שהם באו מכיוון הכנסייה, שם נערכה תפילה. הם בחרו בהם בשל דתם, לא משום סיבה אחרת. פירושו של דבר הוא, כי מה שמגדיר פשע כעדתי אינו רק מניעיו של הפושע, והאם הוא חבר בארגון דתי קיצוני, אדם דתי רגיל או פושע שאין כל קשר בין התנהגותו לבין דת כלשהי, אלא גם סוגם ואופיים של קורבנות הפשע, במיוחד כאשר אין מניעים אישיים לביצועו...

 

מה שקרה בחג המולד אינו אירוע עדתי במובן הקלאסי, אלא אירוע עדתי במובן מסוכן יותר ממה שהכרנו... האלימות העדתית במקרה הזה ובמקרים שקדמו לו לא בוצעה על ידי קבוצות אידיאולוגיות מאורגנות, אלא הם נשענים על אווירה של קיצוניות דתית, הנפוצה ברבים, ויוצרת תגובות קיצוניות אצל חלקם. אם נותיר זאת ללא התערבות נחרצת ותכנון ארוך טווח בכל הרמות, נהפוך ממצרים [מלוכדים] לעדות [נפרדות]."[12]



[1]  אל-מצרי אל-יום (מצרים), 8.1.2010

[2]  היורים יועמדו לדין באשמת שימוש בכוח ובאלימות, פגיעה בביטחון ובסדר הציבורי, סיכון שלום החברה ורצח מכוון. מקור בכיר בפרקליטות מסר כי ייתכן שיידונו למוות. אל-גומהוריה (מצרים), 17.1.2010

[3]  אל-גומהוריה (מצרים), 17.1.2010

[4]  אל-אהראם (מצרים), 22.1.2010

[5]  אל-גומהוריה (מצרים), 25.1.2010

[6]  אל-גומהוריה (מצרים), 11.1.2010

[7]  אל-אהראם (מצרים), 20.1.2010

[8]  אל-מצרי אל-יום (מצרים), 16.1.2010

[9]  אל-אהראם (מצרים), 27.1.2010

[10]  הכותב מתייחס להודעת הפרלמנט ב-17.1.2010 בה נאמר כי מדובר במקרה פרטי. אל-מצריון (מצרים(, 18.1.2010

[11]  אל-אח'באר (מצרים), 7.2.2010

[12]  אל-אהראם אל-ערבי (מצרים), 16.1.2010

תגיות